פורום אוצר החכמה

כפי הנראה אין אשכול מסודר עליו.
נשאלתי מי היו רבותיו בקבלה, מי יודע דברים ברורים?
כמו"כ הגאב"ד של עדה חרדית הגרי"ט וויס שליט"א שלמד אצלו באנגליה מספר שהיה מביא מהתניא ומליקוטי מוהר"ן. האם היו לו רב'ס לחסידות? מאיפה נוצר הקשר לחסידות?

מומלץ לעיין בספר 'מחנך לדורות' ב"כ [ישנו באוצר].
כמו כן יצויין, כי יצא ספר במשנתו של הגרי"ט ויס שליט"א, ובו מספר פרקים על בעל הממ"א.

כמדומה שיש על כך בספר קדשי יהושע חלק ה', אשמח אם מישהו יעלה.
שמעתי שהרב מפוניבז' לא הסכים שיאמר דברים מתורת החסידות בישיבה, ועל כן היה אומרם בלי מקור.

הרואה כתב:שמעתי שהרב מפוניבז' לא הסכים שיאמר דברים מתורת החסידות בישיבה, ועל כן היה אומרם בלי מקור.

יש על כך עדות כתובה בסוף איזה ספר שנשכח שמו ממני. ואאל"ט הובא בפורום בעבר.

מתלמידיו הקרובים רבי שמואל שולזינגר רב ואב''ד קריית אתא
ואף הו''ל קונטרס מ''מ למכתב מאליהו ראה כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 97#p156270

יש כאן פרטים על התקרבותו לחסידות, ועוד הרבה דברים מענינים.

יישר כח! מאוד יפה!
הסיפור שמובא על הרב הרמן כתוב ממש חיוור, בספר הכל לאדון הכל הוא מסופר הרבה יותר ''בשרי'' וכמדומה שיש שם מכתב שהרב דסלר כתב לאביו בהתפעלות על הרב הרמן.

מומלץ לעיין עוד בב' כרכי ספר הזכרון לבעל המכתב מאליהו [ישנם באוצר].

עיין גם כאן

viewtopic.php?f=7&t=28640&p=499594#p296202

וכאן
viewtopic.php?f=7&t=41213&p=474486#p474113

זקן ששכח כתב:על פי כל הנ"ל חשוב להתבונן שוב במה שהוזכר כבר פעם בפורום אודות מנהגו של הגרא"א דסלר, אשר בהרבה משנותיו לא עסק [כמשתמע מעדות חתנו] בש"ס ופוסקים אלא בדברי קבלה והשכלה אלוקית וכדו'.

המקור מהאשכול הזה: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=3721#p29718

בס' מועדי יהושע חלק ד, עמ' א' שפא, כותב חתנו הגר"י גלדצהיילר זצ"ל הערות לס' מחנך לדורות, רובן נוגעות ליחסו לחסידים וחסידות.

לא נראה מדוייק שלא עסק אלא באגדה וכו' יש בהוצאת אהבת שלום חידושי הרב דסלר על הש"ס
והוא לימד תלמידים (ילדי משפחת ששון ועוד) והם עסקו כמובן בנגלה...
וגם בכולל לימד. הכוונה שהשקיע בעיקר בזה.

שייף נפיק כתב:וגם בכולל לימד.

לא מדויק.

כך זכור לי מקורותיו שקראתי, ידוע לך אחרת?

מעשה שאירע בימי המלחמה העולמית הראשונה בשנת תרע"ח, ברבי ראובן דב דסלר זצ"ל - אביו של בעל ה'מכתב מאליהו', שהיה יהודי עשיר מאוד, ואנשים סמכו עליו והפקידו בידיו את פיקדונותיהם, ולפי המושג של 'בטח ברוב חכמתו', השקיע במטבע הרובל אותו חשב כמטבע חזק, וכשגילו זאת הבולשביקים כי מטבע זה רוב דרישתו הוא מחמת היהודים, לילה אחד החליטו לפסול את הרובלים. הלך רבי ראובן דב לישן בתור גביר גדול וקם בתור בעל חוב גדול. לימים הוריש הוא לבניו את אותם שטרות שהפכו לנייר בעלמא, להורות ולהפנים כל חייהם ולהכיר שאין להשקיע השקעה יתירה בכסף. [וראה עוד בספר מחנך לדורות ע' 206 ואילך].
והגם שהקב"ה מסבב עצות מרחוק, ובזכות זה הגיע בנו הרב דסלר זצ"ל בעל המכתב מאליהו לאנגליה, בראותו את אביו כבעל חוב נקט דמצות כיבוד אב החמורה שבחמורות מחייבת אותו ללכת ולשאת את עול הרבנות באנגליה, וללמוד עם צעירים לפרנסתו, ועל ידי כך יעזור לאביו לכסות את חובותיו, ובדרך זו ניצל מהטבח שנטבחו שאר קדושי קלם, ועי"כ נשאר לנו מחכמת תורתו.

שייף נפיק כתב:כך זכור לי מקורותיו שקראתי, ידוע לך אחרת?

הוא ניווט את הכולל והתווה את דרכיו, אבל לא השתתף בלימודים שם. הוא כלל לא היה בגייטסהעד במשך כל השבוע, רק לקראת שבת היה מגיע לשם.

מקדש מלך כתב:יש כאן פרטים על התקרבותו לחסידות, ועוד הרבה דברים מענינים.

הקטע הראשון המובא כאן לא מובא בקובץ

מי מכיר פרטי הסיפור,
שי"ט כסלו אחד קרא הרב דסלר ז"ל ל2 מתלמידי פוניבז' מבתי חסידיים לביתו,
ושם אמר איתם 'לחיים' ודיבר אודות מעלת היום.
(וי"א, שבסיום אמר להם: אתם יכולים לספר לכולם על כך, ממילא איש לא יאמין לכם...)

היש מקור? הידוע למישהו שמות התלמידים הנ"ל?

חרסון כתב:מי מכיר פרטי הסיפור,
שי"ט כסלו אחד קרא הרב דסלר ז"ל ל2 מתלמידי פוניבז' מבתי חסידיים לביתו,
ושם אמר איתם 'לחיים' ודיבר אודות מעלת היום.
(וי"א, שבסיום אמר להם: אתם יכולים לספר לכולם על כך, ממילא איש לא יאמין לכם...)

היש מקור? הידוע למישהו שמות התלמידים הנ"ל?

כעין זה בספר תולדות ספר התניא עמ' קא

חרסון כתב:מי מכיר פרטי הסיפור,
שי"ט כסלו אחד קרא הרב דסלר ז"ל ל2 מתלמידי פוניבז' מבתי חסידיים לביתו,
ושם אמר איתם 'לחיים' ודיבר אודות מעלת היום.
(וי"א, שבסיום אמר להם: אתם יכולים לספר לכולם על כך, ממילא איש לא יאמין לכם...)

היש מקור? הידוע למישהו שמות התלמידים הנ"ל?

משמע היו חסידי לובביץ. אולי סיפרו והגיעו הדברים לאזני רב שך ומכאן התחילה המחלוקת?

זאב ערבות כתב:ומכאן התחילה המחלוקת?

נו באמת...

חרסון כתב:

זאב ערבות כתב:ומכאן התחילה המחלוקת?

נו באמת...

ממתי לוקחים אותי ברצינות? אסור לומר דבר הלצה פה ושם? אך באמת מסקרן מתי החלו ניצני "חילוקי הדעות" בין רב שך והאדמו"ר?

אתה יהודי רציני בהחלט!
פומבית: אייר-סיוון תש"מ.

שברי לוחות כתב:

חרסון כתב:מי מכיר פרטי הסיפור,
שי"ט כסלו אחד קרא הרב דסלר ז"ל ל2 מתלמידי פוניבז' מבתי חסידיים לביתו,
ושם אמר איתם 'לחיים' ודיבר אודות מעלת היום.
(וי"א, שבסיום אמר להם: אתם יכולים לספר לכולם על כך, ממילא איש לא יאמין לכם...)

היש מקור? הידוע למישהו שמות התלמידים הנ"ל?

כעין זה בספר תולדות ספר התניא עמ' קא

נשמח אם תוכל להעלות, ועכ"פ איזה מקור מצויין שם

מענין, רב שך התמנה לר"י פונוביץ בשנת תשי"ב ורב דסלר נפטר בשנת תשי"ג, כלומר היו רק זמן קצר תחת אותה קורת גג.

באגב, שמעתי (בנפרד) משני יהודים חשובים בני אותו הזמן (א' מהם תלמיד פוניבז'), שבמבט לאחור, אם הרב דסלר היה מאריך ימים אפי' רק עוד 10 שנים, היו פני היהדות החרדית בארצנו הקדושה שונים בתכלית... בכמה וכמה פרטים.

אשמח לשמוע דעת החברים, לאור המאמץ העצום שהשקיע הרב דסלר בנושא, עד כמה אכן אופיינית עדות זו?

אופייני הוא אמנם, שאחר מאמר עמוק אחד מסוג זה, התאנח: "מי יתן ומעולם לא היו לנו שאלות כאלה! למי שדבק ברוח-התורה באמת, בפנימיות, אין אלו בעיות עבורו כלל...". (מכתב מאליהו א, הקדמה, עמ' טו)

חרסון כתב:באגב, שמעתי (בנפרד) משני יהודים חשובים בני אותו הזמן (א' מהם תלמיד פוניבז'), שבמבט לאחור, אם הרב דסלר היה מאריך ימים אפי' רק עוד 10 שנים, היו פני היהדות החרדית בארצנו הקדושה שונים בתכלית... בכמה וכמה פרטים.

הוא לא אחז מצורת הכוללים שהתפתח בארץ ישראל, ורצה לפעול בענין שרק המצויינים ילמדו בכולל ויחזיקו אותם בכבוד, [כדרך שהוא ייסד בגייטסהעד], אבל כשהחזון איש אמר לו שלא ישנה את סדר הכוללים בא"י משך ידו מהענין. (ובספר הזכרון עליו מוזכר ענין זה ברמיזה, ומסופר שעשה גורל הגר"א ועלה בידו הפסוק "השמרו לך עלות בהר ונגוע בקצהו").

למשל. ובכלל, כל הנושא של פרנסה, או היחס לעולם, היה אצל הרב דסלר מרוכך יותר.
נכון אמנם שהוא התבטל לחזו"א בזה. אבל אנחנו הרי יודעים שתפיסה בסיסית של בנאדם לא משתנה. יכול להיות שבתשי"ז הוא בתשכ"ג הוא היה מחליט שנשתנו העיתים ואז מוביל קו ומהלך אחר. (יש כמה דוגמאות לגדול"י שבמודע או שלא במודע לאחר שעלו לכס ההנהגה הנהיגו מדיניות שבמשך ימי קודמם נמנעו מלעשות. ואין כאן מרד ח"ו. וכמבון שדור דור ודורשיו והכל מפלאות תמים דעים).

נקודות נוספות:

מעמדה של תנועת המוסר באה"ק. ר' יחזקאל לוינשטיין ז"ל, שהחליף את הרב דסלר, דגל במוסר ה'ישן' בחזקה רבה, ולא אחז כלל מסגנונו של הרב דסלר. למוסר זה, שר' חצק'ל התאמץ להנחיל, לא הייתה אחיזה בהמשך. זו עובדה. לעומת זאת, לימודי ה'מחשבה' בציבור החרדי פרחו ופורחים עד היום כל העת (אם כי לאו דווקא בנוסח של ביהמ"ד הישן, שהרב דסלר התאמץ לשמר...). אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם במשך עשרים שנה היה הרב דסלר מנחיל בעקביות את שהחזיק בפוניבז'. ובל נשכח שלא כל מה שאמר בגייטסהד בחופשיות יכל לומר בפוניבז' באותם שנים, כידוע. וברור שככל שמעמדו היה מתחזק בישיבה יכל לדבר ולהדריך בחופשיות יתר. וזה היה מועיל הן להגדלת תנועת המוסר ואחיזתה בישיבות, והן לצמצום הצורך ל'מחשבה' מיובאת מבחוץ (שאת פרותיה אנו אוכלים לצערנו בימים אלו..).

לכך יש להוסיף את הפער האישיותי: עם כל ההערכה שהייתה לר' חצק'ל בפוניבז' (והייתה הערכה רבה!), זו הייתה כאין וכאפס לגבי מעמדו של הרב דסלר. גם מצד ה'שם' הנכבד שהיה לו, גם מצד היחוס המשפחתי המפואר, וגם ובעיקר אישיותו הייתה יותר דומיננטית. נוסף לכך, לרב דסלר היה חוש חזק מאד בהדרכה אישית של בחורים, והוא הותיר עליהם רושם חזק, במידה רבה יותר מר' חצקל. (יתקנו אותי בוגרי פוניבז' אם אני טועה, אבל לפחות בעבר כשר' גרשון אומר 'המשגיח' הוא מתכוון לרב דסלר). וגם כאן, דמיינו פוניבז' שבמרכזה הרב דסלר בתש"כ, בתש"ל.. (הוא הרי היה צעיר מר' חצק'ל!)

או נושא אחר: מיזוג גלויות. ר' יחזקאל זצ"ל, למרות מוצאו הפולני, ואולי דווקא בגללו, היה 'מתנגד' נלהב, וי"א שהוא תרם רבות לצביון הליטאי ה'קיצוני' של הישיבה, שגרם לכך שמאות בחורים שהגיעו לפוניבז' ואחיותיה מבתים חסידיים, הונגריים, שלא לדבר על יקיים, הפכו לליטאים בכל מובן שהוא. הרב דסלר, ליטאי מפארות היחס של ליטא, היה 'רחב' יותר באישיות (אם מותר להתבטא בכך) ובתפיסה, וידוע מכתבו על הצירוף המיוחל של הליטאיות עם הפולניות והחב"דיות, וייתכן מאד שגם צביון הציבור היה פחות נוקשה. (ואולי גם החצרות החסידיות מצידם היו פחות נוקשות וקנאיות, משא"כ בגלל המצב שנוצר גם גור וגם ויז'ניץ (צעירי) נאלצו להקשיח שורות. אבל אלו כבר ספקולציות).

ועוד ועוד
....

כבוגר פוניבז' אביע את הידוע לי על הרב דסלר מול ר' חצק'ל. זה נכון שגם אצל ר' גרשון וגם אצל ר' בער'ל הרב דסלר הרבה יותר דומיננטי מאשר ר' חצק'ל, אבל אצל רבים ר' חצק'ל היה בעל השפעה גדולה יותר. הרב שך זה לא חידוש בכלל, אבל גם רבים מהצדיקים ובעלי המוסר כמו ר' גדליה איזמן, ר' שלמה וולבה, ר' מיכל יהודה ועוד. וזאת עוד מבלי לחשבן את המירערס' משנחאי, שהיו חסידים ממש של ר' חצק'ל.

ואם כבר מדברים על בעלי המוסר ומורשתם לדורות, כמדומני שר' אלי' לופיאן יצא מקופח מאוד, הן מבחינת השפעה על תלמידים (בכמות), והן מצד תפוצת הספרים שהינם מאוד מיוחדים ומאוד מזמינים קריאה. הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל.

נוטר הכרמים כתב:כבוגר פוניבז' אביע את הידוע לי על הרב דסלר מול ר' חצק'ל. זה נכון שגם אצל ר' גרשון וגם אצל ר' בער'ל הרב דסלר הרבה יותר דומיננטי מאשר ר' חצק'ל, אבל אצל רבים ר' חצק'ל היה בעל השפעה גדולה יותר. הרב שך זה לא חידוש בכלל, אבל גם רבים מהצדיקים ובעלי המוסר כמו ר' גדליה איזמן, ר' שלמה וולבה, ר' מיכל יהודה ועוד. וזאת עוד מבלי לחשבן את המירערס' משנחאי, שהיו חסידים ממש של הרב דסלר.

ואם כבר מדברים על בעלי המוסר ומורשתם לדורות, כמדומני שר' אלי' לופיאן יצא מקופח מאוד, הן מבחינת השפעה על תלמידים (בכמות), והן מצד תפוצת הספרים שהינם מאוד מיוחדים ומאוד מזמינים קריאה. הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל.

של ר' חצק'ל.

לרגע לא ניסיתי ח"ו להמעיט בהשפעתו של ר' חצק'ל. (א) התכוונתי בעיקר להשפעה חינוכית-לימודית, ופחות לרושם שעשתה האישיות. (לשון אחר: השפעה 'ליטאית' ולא השפעה 'חסידית'). (ב) הרב דסלר היה משגיח בפוניבז' 7 שנים, שלא את כולם עשה בישיבה. ר' חצקל שימש שם כמשגיח יחידי עשרים שנה. ברור שהשפעתו הייתה גדולה יותר. (ואגב כל השמות שהבאת אינם תלמידי ר' חצק'ל מפוניבז!).

השאלה הנכונה היא כמה הייתה משמעותית דמותו של הרב דסלר בישיבה לעומת משמעות דמותו של ר' חצק'ל - בהתחשב בפער השנים. וע"ז כוונו דברי דלעיל.

זאב ערבות כתב:

חרסון כתב:

זאב ערבות כתב:ומכאן התחילה המחלוקת?

נו באמת...

ממתי לוקחים אותי ברצינות? אסור לומר דבר הלצה פה ושם? אך באמת מסקרן מתי החלו ניצני "חילוקי הדעות" בין רב שך והאדמו"ר?

קבלתי הודעה זו בהודעה פרטית ומביא אותה כאן ברשותו:
לגבי השאלה האחרונה:
בתשכ"א היה ויכוח פומבי ראשון ביניהם שסוקר בעיתונות, דעת הרבי מחב"ד (שאמר בפומבי באמריקה) פורסמה בעיתונות של המזרחי ושל החילונים, ודעת הרב שך (שדיבר בכינוס בחירות של אגו"י) אח"ז נגדה בהמודיע.

הנושא היה "חזית דתית" או לחזק את אגו"י כדי להדגיש את הניגוד למזרחי.

ויכוח נסתר ביניהם כבר היה קודם בסביבות תשי"ח בערך ואולי קודם, אם על בחור בישיבה עם חוש עסקנות באמצע ה"זמן" ללמוד או לדאוג לאחינו החילונים ולהחזירם בתשובה.
כמובן הרבי אחז שאסור להסתגר, והרב שך אחז שימצה את הכשרון שלו בבין הזמנים וזמני הישיבה מקודשים יותר מהערבות שכל ישראל ערבים זל"ז.
הויכוח היה על הגב של אחד מחשובי הבחורים בישיבה, ממייסדי ה"פעילים" [דרך אגב בהקשר מוחלט לנשוא אשכול זה - הרב דסלר שהיה הדוחף להקמת ה"פעילים" ע"י שלושה מטובי בני ישיבת פוניבז' בשעתו, וגם לפעילותם בתוך ה"זמן", ואילו הרב שך נהיה יועצם ונשיאם אחרי פטירת הרב דסלר].
אותו בחור היה חסיד חב"ד והביא את הדילמה שלו ע"י מכתב אל הרבי.
חלופת המכתבים טרם פורסמה במלואה, רק מכתב אחד מהם פורסם ליא"צ של אותו בחור אחרי פטירתו. הלא הוא ר' שלום בער ליפשיץ, לימים מייסד וראש "יד לאחים".

יש כאן בודאי טעות. המכתב של הרבי לרשדב"ל ז"ל הוא מחודש אלול תשי"א, כשהרב שך היה עדיין ר"מ ברחובות.

גם לומר שהרב שך נהיה יועץ ונשיא הפעילים כבר בתשי"ד, נשמע, אפעס, מופרך. אגב, בספר בסערת אש מביא מכתב של ר' שלמה ברמן ז"ל מתשל"ג, ושם מציין שהרב שך בראש כל ראשי הישיבות יש להם הסתייגות מפעולות שונות של הפעילים ולכן התמיכה בהם מסוייגת. משהו כזה.

חרסון כתב:יש כאן בודאי טעות. המכתב של הרבי לרשדב"ל ז"ל הוא מחודש אלול תשי"א, כשהרב שך היה עדיין ר"מ ברחובות.

גם לומר שהרב שך נהיה יועץ ונשיא הפעילים כבר בתשי"ד, נשמע, אפעס, מופרך. אגב, בספר בסערת אש מביא מכתב של ר' שלמה ברמן ז"ל מתשל"ג, ושם מציין שהרב שך בראש כל ראשי הישיבות יש להם הסתייגות מפעולות שונות של הפעילים ולכן התמיכה בהם מסוייגת. משהו כזה.

זו תגובת הכותב האלמוני לדבריך:
א' יש מכתבים רבים לרש"ד ליפשיץ, לא התכוונתי על מכתב מאלול תשי"א, כתבתי בפירוש מסביבות תשי"ח או קודם.
ובדקתי והמכתב הוא מכ"ג טבת תשי"ז, חלקו הרלונטי מודפס בכפ"ח גליון 1676 עמ' 62.

ב' לא עלה על דעתי שהרב שך נעשה יועץ ונשיא מיד מתשי"ד, ולא כתבתי זכר לדבר כזה, אלא רק שנעשה ליועץ ונשיא אחרי פטירת הרב דסלר, ולא מיד. אדרבה אם הבעת דעתו נגד פעילות באמצע הזמן היתה רק בסביבות תשי"ח [וכעת התברר לי שזה היה בתשי"ז], הוי אומר שסמוך לזה החלו דעותיו והחלטותיו להשפיע על הפעילים.

א' בטבת תשי"ז רשדב"ל כבר לא היה בחור (אף כי היה רווק) אלא העומד בראש הפעילים בכל המובנים, וממילא מובן שלא באמת הייתה לו דילמה אם לעבוד על חשבון הסדרים. כך שההגדרה 'דילמה שלו' היא שגויה.

בכל אופן טרחתי ובדקתי. עיתוני כפר חב"ד אין תחת ידי. אבל סדרת אגרות הקודש של הרבי נמצאת ברשת. הנה הקישור למכתב מכ"ג טבת תשי"ז, שכנראה אליו התכוון המגיב האלמוני: http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/14/5071.htm ומסגנונו לא משמע שהוא לא מופנה לרשד"ב (העומד בראש הארגון) אלא לבחור צעיר המתלבט על המשך הפעילות. ייתכן כמובן שאני טועה, וייתכן שרשד"ב הוא זה שקישר את המתלבט עם הרבי. וייתכנו עוד הרבה דברים. אשמח אם המגיב האלמוני יציין מניין לו שהמכתב לרשד"ב, ואת כל המעשה עם הרב שך.

ב' נקיטת עמדה לגבי השאלה האם הבחורים צריכים לצאת תוך הסדרים לפעילות מלמדת על כך שלר"מ בישיבת פוניבז' השפעה על בחוריו והתנהלותם, אבל היא איננה מלמדת כלל על השפעה על ה'פעילים' עצמם.

מתוך הספר הנפלא "אהליך יעקב" שיצא בימים אלו ויחולק ביארצייט של רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל אשר יתקיים באולמי קונקורד ע"י מרכז תורני רמת השרון

קצת מקורות חייו
אומרת הגמרא: ראה הקב"ה, שהצדיקים מועטים, שתלם בכל דור ודור, פיזר את הצדיקים שלא יהיה בדור אחד הרבה צדיקים ודור אחר בלי צדיקים כלל. הקב"ה שתל בכל דור ודור את השתולים בבית השם. הוא היה אחד מהשתולים בבית השם ב"תלמוד תורה" בקלם. הוא היה חי בדור שלפני השואה והוא היה גם בדור שאחרי השואה. כמו שכתוב במדרש: נוח צדיק היה בדורותיו דהיינו בדור שלפני המבול ובדור שאחרי המבול, הקב"ה משאיר בנס בני אדם שיוכלו להעביר את ההשקפות ואת חלקי התורה שהיו אצל הצדיקים בדור הקודם כדי להעביר אותם לדור שאחרי החורבן.
עוד כשהיה הרב דסלר אברך צעיר, ר' חיים עוזר, דודו, שהיה ראש בית הדין, הסמכות הגבוהה ביותר בכל יהדות רוסיא, ליטא ופולין, הציע למנות אותו לתפקיד דיין בבית הדין שלו בעיר וילנא. הרב דסלר סירב כי שיטת החינוך של ישיבת קלם הייתה שלא לקבל תפקיד ציבורי של רבנות ודיינות, רק תפקיד של הרבצת תורה. ממש זמן קצר לפני שפרצה מלחה"ע השנייה בסוף תרצ"ט הוא היה בביקור באנגליה, בינתיים פרצה המלחמה ולא הייתה לו אפשרות לחזור הביתה. יש מכתבים מאוד מרגשים שהוא כותב משם, היו לו אז בן ובת, קרוב לשש שנים של המלחמה שהמשפחה הייתה מפורדת ולא ידעו אחד איפה השני, אשתו הייתה במחנה עבודה והבן והבת כל אחד במקום אחר. אחרי השואה כשחזרו לא נולדו להם עוד ילדים.
כשהיה שם במדינת אנגליה, הוא היה תמיד שואל את עצמו בשביל מה אני נשארתי בחיים? אם היה חוזר הביתה במלחמה היו הורגים אותו כמו את כולם, זאת אומרת שהוא מתבונן, הרי בעצם נגזר שכל היהודים של קלם (ששם היה גר החותן שלו הגה"צ ר' נחום זאב בנו של הסבא מקלם) יעברו לעוה"ב בגיל צעיר ביותר, אז למה אנחנו חיים? למה לא זכינו להיות קדושים כ"כ כמוהם, כנראה שיש לנו אפשרות לעשות דבר טוב שאדם חי עושה.
מה א"כ אנחנו צריכים לעשות, הוא אמר - להחיות את העצמות היבשות, בתוך האפר ללקט ניצוצות ולהדליק שוב את האור של אש התורה. אמר אם כן אני לא חי בשביל עצמי, הוא היה אדם בודד בלי משפחה שם. באותו הזמן הגיע בחור אחד מהשואה פליט לאנגליה, והגיע עוד מישהו, לכן אמר, הבה נקים בית מדרש שיעסקו בתורה יום ולילה כמו שלמדו לפני החורבן.
בעצם ימי המלחמה הוא פתח ישיבה וכולל ואיפה הוא פתח את זה? אנגליה הייתה מופצצת, ובלונדון היו בכל יום מאות הרוגים. הגרמנים הפציצו באווירונים יום יום והיו בפצצות אדירות. הוא עבר לצפון המדינה מקום ששם אין התקפות מהאוויר ואין הפצצות, לעיר גייטסהד, שם היה כבר רב אחד צדיק וביקש ממנו שיעזור לו להקים שם בית מדרש, הגיעו עוד בחור ועוד בחור, והוא אמר להם אנחנו עכשיו ניצולים מן הגיהנם ומהמוות, תפקידנו לעסוק בתורה כדי שיהיה מי שילמד תורה לדור הבא.
מורנו הרב דסלר הפקיר את עצמו לגמרי, ואמר שכל אברך יקדיש כך וכך שעות בשבוע להתרים נדיבים להחזיק את המוסד הזה, הוא עצמו היה נוסע מלונדון לגייטסהד ובחזרה, שם היו נדיבים ותלמידים והוא עצמו רצה לחסוך כסף עבור המוסד, לכן הוא אמר - אעשה איזו עבודה בשביל פרנסה, היה חסר רב בבית כנסת אחד בלונדון ולמרות שאף פעם לא היה רב, החליט להיות רב בביכנ"ס זה, כך הוא סיפר, לקחו אותו והיה שם בתפקיד ונסע כל יום או יומיים. הוא היה מספר שאת השינה היה ישן בנסיעה הארוכה ברכבת בין לונדון לגייטסהד, זה לקח שעות והיה זמן לישון. חבל על הזמן לישון במיטה בזמן שאפשר לעשות משהו, אז היה פשוט ישן בנסיעה ברכבת.
אח"כ הוא הגיע לארץ ישראל – הרב מפונביז' הזמין אותו להיות משגיח בישיבת פוניבז’, ובארץ הוא היה מוסר שיחות לבחורים ולהמוני העם, להכניס בלבם את אהבת התורה, ובעיקר היה מדבר ומחדיר בצורה בהירה ביותר את התודעה, שהעולם הזה זה לא העולם, אלא עולם הבא הוא העולם. עולם הזה הוא כמו הריון לפני לידה, זה מקום שאדם מכין את עצמו, ואשרינו שיש לנו עולם הזה שרק בכח זה נוכל לזכות לחיים ארוכים - לחיי עולם הבא.
השיחות
הרב דסלר היה אומר את השיחה בישיבה ביום רביעי והיתה לו הסברה כ”כ בהירה, ממש מרגליות, והיו באים הרבה אנשים מהחוץ וכל ההר היה מתמלא כלי רכב אף שבזמן ההוא לא היה כ”כ הרבה כלי רכב, וזה חוץ מאילו שהגיעו בתחבורה ציבורית. ואמר לי שבתור משגיח בישיבה לפעמים צריך לומר מוסר לבחורים אולם בשיחה הזו הוא לא מכניס שום דבר מוסר נגד הבחורים היות ובאים הרבה בעלי בתים, וזה יכול להוריד את הערך של הבחורים בעיניהם שיראו שמקצת הבחורים לא קמים לתפילה בזמן ולא באים בזמן לסדר וכד’ ויכול ע”י זה לרדת הערך של לומדי תורה בעיניהם, ולכן דוחה את הדברי תוכחה לשיחה שאמר בליל שבת. זה דוגמא לזהירות בכבוד של בני תורה.
הכנת השיחות
פעם הוא אמר לי שכשהוא צריך לומר שיחה בפני בני הישיבה הוא מכין ועורך אותה שתים עשרה שעות. לקחת איזה מאמר, מדרש, או גמרא או מהר”ל, רמח”ל ולסדר אותו ולבנות את הבנין של השיחה שנותן בישיבה, זה צריך שתים עשרה שעות, אבל כשצריך לומר שיחה בפני בעלי בתים (באנגליה או אמריקה) מספיק לו הזמן מאז שמנשק את המזוזה ונכנס ועולה לבימה ומנשק את הפרוכת ויכול אז לומר דרשה של שעה ולא צריך להכין מקודם.
ושאלתי אם כן למה בשביל לומר בישיבה צריך שתים עשרה שעות הכנה. וענה לי: "מי אני לומר שמועס (דברי מוסר) בפני בחורי הישיבה שעוסקים כל היום בתורה הרי הם יותר חשובים ממני שהם לומדים כל היום ואני לא לומד כל היום, א”כ אני צריך לעלות דרגה וצריך לעמול להכין ולחיות את הדברים שאני אומר להם, שאני אהיה שייך לזה".
בשיחה הראשונה הוא אמר שלעתיד לבוא פותחים ס”ת וקוראים בו, זה ספר תולדות אדם, כל יום ויום זה עמוד בס”ת של חיי האדם. הרב דסלר השאיר הרבה ס”ת בכל העולם כולו, היכן שדיבר דבריו השאירו רושם, עד כדי כך הגיעו הדברים שהנני זוכר שפעם לאחר שיחה באלול אמר בחור אחד לחברו שהוא בתפילות של ראש השנה יבקש שאם רצון ד’ שלא אחיה אז אני “רוצה” שינטלו חיי מן העולם ואמות שהרי כך הוא רצון ד’ [כיום הוא מגדולי ראשי הישיבות – הגאון רבי דב פוברסקי שליט"א], עד כדי כך ראינו בחוש את העולם הבא גיהנם וגן עדן, שהכל דברים קיימים בחוש וחוץ מזה אפס זולתו.
אבק גזל
פעם אחת, ביום חורף, גשם טורד, והרב עומד בתחנת האוטובוס ברח’ רבי עקיבא בבני ברק וממתין לבוא הרכב הציבורי מס’ 54 להסיעו. והנה עובר ע"י התחנה רכב מסחרי ועוצר, והנהג אשר בעבר היה מתלמידיו של הרב, בהיותו בחור בישיבת פוניבז’, קורא לרב לעלות ולנסוע אתו, למה לעמוד בקור ובגשם... הרב שואל, האם הרכב פרטי שלך, וכשהוא מקבל את התשובה שהנהג הוא סוכן המחלק את תוצרת המפעל לחנויות, שוב שואל הרב, האם התנית עם הבעל הבית שתוכל להסיע גם אנשים אחרים, ובינתיים – הגשם שוטף.
הנהג משיב שאע”פ שלא דיברו הוא בטוח שהבעלים מסכימים ברצון בכל לב שיש לו רשות להעלות על הרכב את מי שיראה לנכון. לאחר שהרב שוב וידא שהנהג בטוח בזה, התחיל לצעוד אל מדרגות הרכב. וכמעט החל לעלות, עצר הרב, והרהר עמוקות, והחליט לחזור שוב לתחנה לקור ולרטיבות.
ברור, שבאותה שעה עברו ברעיוניו ההלכות והסברות מסוגיות הש”ס והפוסקים, עד שבתחילה הכריע להלכה להיתר. אך מה שחזר בו אח”כ, יתכן שמתוך מידת חסידות נהג, או, שדווקא בגלל שכ”כ קשה העמידה בחוץ במזג אויר כזה, הרי הוא במצב של נוגע בדבר, דאף שלהלכה ת”ח רשאי לפסוק לעצמו באיסור והיתר לקולא או לחומרא, מכל מקום בנידון זה שזה דבר שבממון, החליט לא לסמוך על הכרעתו שלו בעצמו.
והנה כל מי שהכירו, ראה לאחר העיון, כמה גבהו דרכיו כסולם שראשו מגיע השמימה.
השפעתו
אדם שיש לו אשה כמה צדיק שיהיה הרי במשך היום צריך גם לדבר עם האשה, אם יש לו ילדים הוא אוהב את הילדים, מה עשה הקב”ה, כשהתחילה המלחמה הרב דסלר נשאר בודד באנגליה לא ידע היכן אשתו וילדיו והיה במצב שאי אפשר לחזור, ואז אמר א”כ שם העולם נחרב, צריך לבנות מחדש, ולקח פליטים אברכים או בחורים ופתח את הכולל בגייטסהד בלונדון, והיה צריך להתייגע בהחזקתם, והיום גייטסהד זה מגדלור לכל אירופה.
הקב"ה סיבב את הסיבות שיוכל למצות את כל כוחותיו כדי להקים ולבנות מחדש את החיים של עם ישראל, ואז כשהגיעו לארץ עולים חדשים והעבירו אותם על הדת והרגישו צורך לפעול הוא היה אומר תלמדו תורה שלא לשמה דהיינו תקדישו את עצמכם כל הזמן לתורה ומוסר ואז תוכלו במשך הזמן אח”כ להשפיע על אחרים.
חכמת הפרצוף
באחד הימים, לאחר שהייתי כבר נשוי ועוסק בעול של עניני ציבור בעיר רמת השרון, ביקרתי לפני הצהריים אצל מורנו זצ”ל לצורך איזה ענין, ותוך כדי שיחתנו, אמר שהוא מכיר על הפנים של כל אחד האם היום למד תורה או לא למד. בשמעי כך העזתי ושאלתי, א”כ, יאמר נא רבינו האם אני למדתי היום, אז נתן עיניו הקדושות בהסתכלות על פני, ולאחר עיון קל אמר, הן, אמנם למדת תורה היום.
אמרתי לו, הרי אני יודע האמת שלא למדתי, כי לאחר תפילת שחרית, מיהרתי לצאת לנסיעה לבני ברק, ולא הספקתי ללמוד, אז השיב לי הרב, עצור רגע והתבונן לזכור כל מה שעשית מהבוקר עד עתה, כשהתחלתי לספר לו היכן הייתי וכו’, אמרתי לו בין השאר שביקרתי בבית המדרש באולם של הישיבה לראות מישהו, ואז היו שם בחורים ששוחחו איתי בדברי תורה והתפלפלנו קצת, אמר הרב הנך רואה עתה שנכונים דברי, כי באמת זה נחשב שעסקת בתורה, וזה כבר השאיר רושם על הפנים.
קנאות
היה פעם יהודי חרדי ירא שמים שיצא מבית הכנסת בשבת, ובדרכו פגש מישהו מישראל מעשן סיגריה ברחוב עובר ממולו, התקצף הצדיק, ומחה ברוב חרון באומרו “איזו חוצפה! לחלל שבת בפרהסיא ממש מול פני!”
ועל זה הגיב מורנו הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ”ל, מי יודע מה הדבר העיקרי הכואב לו אם כבודה של שבת המלכה מחולל, או כבודו שלו שהעבריין ההוא אינו מתחשב ועושה בפני הצדיק דבר שמרגיז אותו שכך הדגיש המוחה: “פאר מיר אין די אויגין” (מול העינים שלי).
הנה מה עמקו מחשבותיו של רבינו להבין לב כל אחד, בשבט ביקורתו.
למד להכיר את יצרו
כשהוא היה בחור הוא התרגל לעשן, ואח"כ יצא לו לדבר עם רופאים ואמרו לו שהעישון מזיק לבריאות, והוא הרגיש את זה, הוא הרגיש כשהוא מעשן שזה עושה לו נזק, והחליט להפסיק לעשן, ובאמת הפסיק לעשן, והיה פעם חתן, והמנהג היה שהחתן כשמתארס מחלק לכל החברים סיגריות. וחשב לעצמו הרב דסלר שעכשיו לא אתחיל לעשן, אלא אקח רק שאיפה אחת, משהו קטן, ואחרי המשהו אמר לעצמו, אם משהו לא מזיק, פעמיים משהו גם לא יזיק, ולקח שתי שאיפות, וזה גרם שהוא חזר שוב לעשן בלי גבולות, ולבסוף הרגיש לא טוב. ואמר על כך הרב דסלר זצ"ל שזה בדיוק דרכו של היצר הרע, שהוא מפתה את האדם לעשות משהו קטן.
כשנשאל אודות טריפה בדגים
הוא היה מספר דברים מעניינים שפעם אחת אשה באה לשאול אותו שאלת כשרות על דג, פתחה את הדג, ובודקת את הדג ולא מצאה איפה המרה שלו, מצאה רק את הלב והכבד. וכשיש שאלה בתרנגולת שאין לה מרה אז היא טריפה, אבל בדג המרה התפוצצה לפני כן אולי, אבל הדג הזה כשר כי כל עקרת בית יודעת שדג לא צריך שחיטה, ואין בו שום בעיות של טריפות ונבילות, אין בזה שום בעיה של כשרות. הוא חשב שאם נגיד לה שעל הדג אין שאלות היא תחשוב שאולי גם על יונים אין שאלות. אסור לזלזל בשאלה, לכן אמר לה המתיני רגע, פתח את הספר, עשה את עצמו מעיין ואמר לה שהדג הזה כשר.
המבט הרוחני
ראינו אצלו שהיה רואה בכל דבר את המבט הרוחני, אנחנו בדור הזה רואים דברים שאם נתבונן בהם נראה שהדברים האלה הם בכלל לא לפי המהלך הטבעי, כך הוא לא הסדר הטבעי של הדברים. עצם הדבר שאנחנו בארץ ישראל ויש אויבים שמטרת המינימום שלהם זה לחסל אותנו, שלא ישאר אף יהודי בארץ ישראל חס ושלום ולא עושים את זה, כ"כ רוצים ולא עושים את זה ומדוע? אלא שמהשמיים לא נותנים, זה לא מהלך טבעי.
זה היה העיקרון שהרב דסלר טרח ועמל והחדיר בלבבות תלמידיו וכל שומעי השיחות שלו. דהיינו, שרק מה שרוצה הקב"ה הוא יקום, ולבני אדם אין שום שליטה. ומן השמים לא נותנים להם לבצע את רצונם.
תלמידיו ותלמידי תלמידיו מפוזרים בכל העולם כולו, היתה תקופה שהוא היה גם בארצות הברית, לכן גם שם יש קבוצת תלמידים שאני מכיר הרבה מהם. הוא ידע ששירה מקרבת לקדוש ברוך הוא, ותפילה מקרבת לקדוש ברוך הוא, ומצאו בכתובים שירים שחיבר בחרוזים, אני אקריא כאן שיר אחד שמודפס בספר מכתב מאליהו, תוכן השיר הוא: עבר, עתיד, הווה.
העבר – אך זכרונות,
והעתיד – תקוות ודמיונות,
אך ההווה – ראה בו להפנות,
חייך הוא וכולו רק נסיונות.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ונדע לנצל את ההווה, לא לחשוב יותר מידי על העבר, כי העבר כמה שהיה טוב אבל חשוב לנו ההווה, ועדיף שלא לחיות בדמיונות, לחיות עם המציאות, ולדעת לעמוד בנסיונות של ההווה.

אמש ראה אור ספר שלם של מכתבים מהרב דסלר ומשפחתו שנשלחו למשפחת תלמידו רבי סלימאן ששון מלונדון ולהיפך.
המכתבים שופכים הרבה אור על חייו וחיי משפחתו, בפרט על פעילותו בלונדון.
הספר ראה אור לרגל חתונת בתו של הרב נתן ששון, מנכ"ל מכון אהל דוד ששון.
אפשר להשיג את הספר דרך המכון הנ"ל, השוכן ברח' הפסגה, בבנין של רבי עזריאל שליט"א

ממרומי היער כתב:ממש זמן קצר לפני שפרצה מלחה"ע השנייה בסוף תרצ"ט הוא היה בביקור באנגליה, בינתיים פרצה המלחמה ולא הייתה לו אפשרות לחזור הביתה.
...
הוא עצמו היה נוסע מלונדון לגייטסהד ובחזרה, שם היו נדיבים ותלמידים והוא עצמו רצה לחסוך כסף עבור המוסד, לכן הוא אמר - אעשה איזו עבודה בשביל פרנסה, היה חסר רב בבית כנסת אחד בלונדון ולמרות שאף פעם לא היה רב, החליט להיות רב בביכנ"ס זה, כך הוא סיפר, לקחו אותו והיה שם בתפקיד ונסע כל יום או יומיים.

לא כ"כ מדוייק. הוא כבר השתקע באנגליה לפני המלחמה. אשתו ובנו ובתו נסעו מאנגליה בבין הזמנים לבקר את משפחתם בליטא, ואז פרצה המלחמה ולא יכלו לחזור לאנגליה.
היה רב בבית כנסת בלונדון לפני המלחמה, [ועם המשכורת שלו היה מחזיר חובות של אביו].

שייף נפיק כתב:נשאלתי מי היו רבותיו בקבלה, מי יודע דברים ברורים?
כמו"כ הגאב"ד של עדה חרדית הגרי"ט וויס שליט"א שלמד אצלו באנגליה מספר שהיה מביא מהתניא ומליקוטי מוהר"ן. האם היו לו רב'ס לחסידות? מאיפה נוצר הקשר לחסידות?

אני זוכר שראיתי פעם (כמדומה לי בהקדמת אחת הכרכים של מכתב מאליהו דפוס ישן) שבעת זקנותו הסתגר עם שלשה ספרים, כמדומה לי זוהר הקדוש (או מהר"ל), תניא ולקוטי מוהר"ן,
מי ישיב לי אבידתי?
תודה