הודעהעל ידי האמת והשלום » ש' דצמבר 29, 2018 9:10 pm
לפני כמה שנים ענינה אותי שאלה זו גופה,וע"כ יצאתי בחיפוש אחר חיפוש בעבור מידע שנלקט זעיר מכאן וזעיר משם.
נפתח ונאמר,שבעו"ה לא זכינו לאור תורתם של קדמוני חכמי תימן שכידוע הם ממשיכי בתי מדרשם של רבותינו הגאונים(הוזכר דבר זה במהרי"ץ אגדה של פסח,שאין מנהג בני תימן כהרמב"ם ושמימי הגלות העלו כל א' מחכמי כל מקום ומקום על גבי הספר קיצור הדינים וכן ספר אחר בארוכה עד שבא הרמב"ם ועשה ספר גדולה שמקיף לכל דיני התורה וראו גודל חכמתו וכתיבתו הקצרה וכו' עוד מעלות והחליטו לקבוע בעבור זה את לימודם בספרו שכבר תאם ברובו למנהגם,וכידוע לכל מי שבדק אין הנוסחאות של התפילות זהות בין התכלאל המצוי לבין נוסח הרמב"ם) וזה קרה בעקבות הגלות הנוראה שכילתה את הכרם כרם בית ישראל המכונה "מוזע" על שם מקום התרחשותה וגודל הנוראות שהתחוללו באותן השנים שרוב יהודי ארץ תימן נהרגו וספריהם הועלו באש ובתי כנסיותם ומדרשותם הוחרבו כליל וכל ממונם הוחרם ומעט מן המעט של הספרים והחכמים שרדו הגלות והמשיכו מסירת התורה במסירות נפש כבכל מקום ומקום ממקומות ישראל.
תבדוק על קבוצת החכמים התימנים שהיו חיים בימי הראשונים וכונו "בעלי אלשרח" שחיברו פירושים על גמ' ורמב"ם וכו'.
מהם:ר' זכריה הרופא,ור' נתנאל בן ישעיה,ר' סעדיה עדני,ר' חנניה בן ישועה,ר' דוד הלוי חמדי.
היה חכם שכתב ספר הנקרא המאסף(היה חי עוד לפני הרמב"ם,שלא הוזכר בחיבוריו אלא האחרונים שמוזכרים הם רב אלפס והערוך),ור' נתנאל בירב פיומי שהרמב"ם כתב עליו שבחים.
ור' פרחיה בן משולם.
בדור האחרונים היה יותר ששרדו.