פורום אוצר החכמה

מחר ביום כ"ט טבת חל היארצייט של הגה"צ ר' מאיר הלוי חדש זצ"ל משגיח בישיבת חברון, עטרת ישראל ואור אלחנן.

נולד בפאריץ בשנת תרנ"ח. בצעירותו למד בסלבודקה ובחברון, והיה מטובי הבחורים בשכלו הישר והחריף, ובקיאותו המקיפה. הגרמ"מ אפשטיין בחר בו לחתן עבור בת גיסו הגרנ"מ הוטנר זצ"ל, שהיה מו"ץ באיישישוק, והבת עלתה לארץ והתאכסנה אצל דודה הגרמ"מ בחברון.

אחר הפרעות, נתמנה לתפקיד משגיח בישיבה, עוד בחיי הגרי"ל חסמן, כדי להפיח רוח חיים חדשה בבחורים השבורים ורצוצים מהשבר הנורא. לידו נתמנה גם הגה"צ ר' שמחה זיסל שפירא.

עמד על משמרתו שנים רבות, עד לפטירתו בתשמ"ט.

בניו:
רבי אהרן דוד משגיח במיר. חתן הגרחז"פ בן הגרא"י פינקל. [אני משער שהשם ניתן לו על שם הבן דוד אהרן דוד אפשטיין, בנו של דודם ר' אפרים אפשטיין משיקגו, שנהרג בפרעות זמן קצר לפני לידתו].
רבי רפאל נפתלי מנחם, משגיח בישיבת אור אלחנן. חתן הג"ר פסח קוקיס חתן הג"ר רפאל קצנלנבויגן. [קרוי כמובן על שם חמיו רנ"מ הוטנר שנפטר פתאום באיישישוק בדמי ימיו חמישים שנה].
רבי יוסף זונדל. [כמובן ע"ש הסבא רי"ז הוטנר מאיישישוק].
רבי משה מרדכי ראש ישיבת אור אלחנן. חתן הג"ר יהושע דב לאפין חתן הגרח"י מיקשובסקי הרב מקרינקי. [שמו כמובן ע"ש הדוד הגרמ"מ].
חתנו, רבי ברוך מרדכי אזרחי ר"י עטרת ישראל.

בתו הרבנית אזרחי כתבה ספר על אביה, "המשגיח - הכוס שעלה על גדותיו".
ראיתי מובא שם:
פעם היה חתן אחד בישיבה, שאמר להמשגיח, שאינו מצליח ללמוד היטב כי טרוד בהכנות לחתונתו.
אמר לו רבי מאיר, תדע שכל החיים יש טרדות, אח"כ בחתונה ואח"כ בשנה ראשונה ואח"כ בגידול בנים, ולעולם יהיו לך תירוצים, אם לא תחליט שתלמד חזק ויהיה מה, לא תלמד לעולם...

כמה אמת ונכון הדבר!

--------------

מכיון שזכרנו את שמו של הסבא הגרי"ז הוטנר מאיישישוק, לא אמנע מלהעלות את תמונתו הידועה:

לפניכם שני פסקי הלכה מענינים ומחודשים שהביא משמו תלמידו הגאון האדיר ר' משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו.

תשובות והנהגות ח"ב סי' נב:

ושמעתי מפי הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל, שהגאון רבי אליהו ברוך זצ"ל ממיר אמר על עצמו שזכה למה שזכה רק מפני שהעלה הלכה למעשה שאסור לישון אחרי עמוד השחר עד שמתפלל, ולכן קם מוקדם מאוד ולא הלך עוד הפעם לישון, רק עסק בתורה בהתמדה נפלאה עד שהתפלל, שלפי דעתו אסור לחזור ולישון.

ושם ח"ב סי' תרמט:

ומהגר"מ חדש זצ"ל שמעתי דכל מה שהפליגו חז"ל בחיוב להשתתף בסעודת נישואין היינו דווקא אם צריך לבטל מזמנו לצורך הסעודה בלבד, אבל אם כרוך הדבר בהרבה בטלה מסביב, כגון הנסיעות משם וההכנות וכו', הנה זה לא הותר, ובזה שפיר אמרינן דת"ת עדיף.

ר' משה שטרנבוך למד אל ר' מאיר חדש? היכן?

איש_ספר כתב:ר' משה שטרנבוך למד אל ר' מאיר חדש? היכן?

בישיבת חברון.

(הוא מבוגריה, כמעט השתתף בכנס הבוגרים המפורסם, ומסיבות מובנות מנעו גורמים שונים את הדבר).

יהי כאן גלעד למעשה גדול שעשה ר' מאיר חדש, אך גמדים טרוטי עיניים של ימינו רואים במעשה כזה דבר שאינו ראוי לבן תורה, לכש"כ למשגיח, לכן נמחק המעשה שכתבתי כאן, לא לפני שנזרקה ההערה 'שקר!', מבלי לבדוק את נכונות המעשה.

זכיתי - אבדלחט"א - להיות נמול על ברכיו.

אמסור שמועה ששמעתי משמו זצ"ל, שלענ"ד גבוהה היא ומרוממת עד מאד, ויתד היא ופינה להרבה ענינים והנהגות.
הנה נצטוה הדיין לא לקחת שוחד, כי השוחד יעוור עיני פקחים וכו'. והקשה המשגיח זצ"ל, דלכאו' לא כך היא דרך התורה - 'לעקוף' את הבעיה, אדרבה, עלינו לצוות לדיין שגם אם נטל שוחד, מ"מ לא יטה את הדין ויפסוק לאמיתה של תורה, ומדוע מצוים עליו לא לקחת שוחד כלל.

אלא, ביאר, תכונה זו לפיה הדיין מטה את הדין לטובת נותן השוחד - חיובית היא! אדרבה, כך עליו לנהוג, שהרי מחוייב ועומד הוא בהכרת הטוב. אם לא יטה את הדין, אינו נוהג הוא כשורה, והתורה הק' לא תצווה על הדיין לנהוג שלא כשורה. לכן, נצטווה הדיין לא לקחת שוחד כלל ועיקר, כדי לא להיכנס למצב בו יהיה מחוייב הוא להטות את הדין.

מפי נכדו (חתן הגרב"מ שליט"א), שמעתי היאך הגדיר המשגיח את ההבדל בין סלבודקא - מכורתו, לנובהרדוק. נובהרדוק, כך אמר, ראתה באדם וגשמיותו גדר של קוצים המסתירה ומחפה על רוחניותו וחלק האלוקי שבו, ומשכך, עשתה הכל לגזום את הקוצים, לשרשם ולבערם.
באה סלבודקא, ותרגמה את גדר הקוצים, לגדר - אבל של שושנים...

ועוד ב' מעשים ששמעתי מפיו, עת זכה לשמש את המשגיח: האחד, שאירע פעם והובא לשולחנו אלבום תמונות מאירוע משפחתי. המשגיח עיין בהם, כשלפתע ביקש לברר מי הוא היהודי הדור הפנים הנראה באחת התמונות. היושבים סביב השולחן חישבו כי לצון חומד הוא, שכן המדובר היה בו עצמו, אך הוברר כי אכן המשגיח זצ"ל לא ראה את דמותו במראה! (ובמי מדובר? בנסיך אסכולת סלבודקא!)
והשני, לנכד הנ"ל היתה קביעות להגיש למשגיח ארוחת בוקר לאחר התפילה בישיבה (כמדומני בעטרת ישראל) בימים מסויימים בהם לא היה שב לביתו. והנה, בביתו של המשגיח, היתה הרבנית צביה ע"ה מקפידה להגיש לו כל בוקר בארוחה כוס מיץ מתפוזים סחוטים. הנכד הנ"ל, בבוקר הראשון, עשה מאמץ והשיג תפוזים, אותם סחט והגיש למשגיח. המשגיח הודה לו על טרחתו, אך הרחיק את כוס המיץ ולא אבה לשתותה. לשאלת הנ"ל, נענה המשגיח כי מיץ תפוזים אינו ערב לחכו כלל ועיקר. הלה הביע את פליאתו ממנהגו של המשגיח לשתות כל בוקר, והוא נענה לו: מה אעשה והרבנית דואגת לשלומי ולטובתי, ולכך סוחטת לי תפוזים כל בוקר. המשקה ממש לא ערב לחיכי, אלא שלכבודה אני נאלץ מדי בוקר לשתות. הנח לי איפוא בימים אלו, ופטור אותי מעונשו של מיץ תפוזים זה...

דברי ירושלמי נפלאים ביותר, תשו"ח.

אלא שיש לי להעיר, הרי מודעת זאת בכל הארץ, מידת 'עין טובה' שעליה חינך רבינו זצ"ל, עליה גידל והדריך, ועל ברכיה רומם דורות של בני תורה מסולתים בעלי מידות תרומיות.

מסופר, כי פעם נתעוררו בני החבורה בישיבת חברון לחיזוק לרפואה או לעי"נ של אחד מהם, וקבלו ע"ע קביעות בעניני שמירת הלשון, לכשבאו הדברים לפני רבינו לא היתה דעתו נוחה מזה, לא צריך לעבוד על לשה"ר, אלא שלא יהיה יצה"ר כזה בכלל...

(במאמר המוסגר, אולי מזה נובע הכלל הרווח אצל כל אחד שיש לו בת העומדת בפרק האשה נקנית, כי 'אסור להאמין למילה של חברונער', לא בכפוף לתקנון של הח"ח בגדרי 'לתועלת', וד"ל).

א"כ מה מוסיף ה'שוחד' וענין הכרת הטוב, על ה'עין טובה' שכבר קיימת בלאו הכי, ואלא מאי, שה'עין טובה' קיימת גם כלפי בעל דבביה, ומכדי שקולים הם ויבואו שניהם...

נמצא איפוא חידוש גדול ונשגב ביותר בכחה של הכרת טובה שיכולה היא להכריע כנגד עין טובה...

שמא נימא ע"ד הפלפול, דעין טובה כנגד עין טובה כמאן דליתא, וממילא אזלי' בתר הכרת הטוב...

ולעיקר הערתך - לא ידעתי מה ענין עין טובה לכאן. עין טובה ענינה לראות בכל אחד את הטוב וכו', ואיך מחמת כן יפסוק את הדין לטובת ראובן או שמעון? משא"כ הכרת הטוב, הרי בשלה הרי הוא משועבד לחזר ולמצוא אחר פסק דין לטובת נותן השוחד.

ירושלמי כתב:שמא נימא ע"ד הפלפול, דעין טובה כנגד עין טובה כמאן דליתא, וממילא אזלי' בתר הכרת הטוב...

ולעיקר הערתך - לא ידעתי מה ענין עין טובה לכאן. עין טובה ענינה לראות בכל אחד את הטוב וכו', ואיך מחמת כן יפסוק את הדין לטובת ראובן או שמעון? משא"כ הכרת הטוב, הרי בשלה הרי הוא משועבד לחזר ולמצוא אחר פסק דין לטובת נותן השוחד.

נכון, שיהיה לפלפולא בעלמא.

יש ספר זיכרון שיצא לזכרו בשם 'המאיר' ב' כרכים ואינו באוצר!
יש בסופו פרקי חיים מלאי תוכן.

אני מצרף מאמר מעניין הסוקר את ספר הנהלת החשבונות של ישיבת חברון בימי הבראשית.
[יש שם מספר טעויות ולא דקדקתי אחרי'].

מאמר מעניין במיוחד.

מספר הערות למאמר.
מוזכר כמה פעמים, חיים שניאורזון שניאורסון וכו'. שמו המלא, חיים יוסף שלמה שניאורסון, והוא החזיק מלון בחברון. [היה חתנו של ר' מרדכי לידר מטבריה, שנזכר כאן באשכול אחר].
מוזכר ו.ז. זוארץ, זהו כמובן ר' ישראל זיסל דבורץ, וכן בהמשך נזכר יצחק צוארץ.

תולדות כתב:מאמר מעניין במיוחד.

מספר הערות למאמר.
מוזכר כמה פעמים, חיים שניאורזון שניאורסון וכו'. שמו המלא, חיים יוסף שלמה שניאורסון, והוא החזיק מלון בחברון. [היה חתנו של ר' מרדכי לידר מטבריה, שנזכר כאן באשכול אחר].
מוזכר ו.ז. זוארץ, זהו כמובן ר' ישראל זיסל דבורץ, וכן בהמשך נזכר יצחק צוארץ.

על הרב ר' יצחק דבורץ כאן (כאן בה"ב), ובקצרה כאן בהערה 14.

נזכר סיוע לרב דב מאיר רקמן לשם יסוד יש"ק, זהו כמובן ר' בערל רובמן מחיפה.

ירושלמי כתב:זכיתי - אבדלחט"א - להיות נמול על ברכיו.

ועוד ב' מעשים ששמעתי מפיו, עת זכה לשמש את המשגיח: האחד, שאירע פעם והובא לשולחנו אלבום תמונות מאירוע משפחתי. המשגיח עיין בהם, כשלפתע ביקש לברר מי הוא היהודי הדור הפנים הנראה באחת התמונות. היושבים סביב השולחן חישבו כי לצון חומד הוא, שכן המדובר היה בו עצמו, אך הוברר כי אכן המשגיח זצ"ל לא ראה את דמותו במראה! (ובמי מדובר? בנסיך אסכולת סלבודקא!)

אף אני זכיתי להיות נימול על ברכיו.

ובקשר לעובדה המצוטטת כאן היא לא היתה נראית לי תואמת את הדמות שהכרתי וששמעתי עליו כה רבות.
ואכן משיחה שערכתי עם אחד מקרוביו ותלמידיו הוא ביטל את הפרשנות כאילו הגר"מ לא ידע האיך הוא נראה.
אין כאן הכחשה לסיפור עצמו ובהחלט יתכן שהגר"מ לא זיהה את עצמו מאיזושהי תקופה בעבר, אולם ההסבר כאילו הוא לא ראה את עצמו מעולם מופרכת לגמרי!!!

הרב אהרון חדש סיפר לי כי הוא קרוי אכן ע"ש אותו בן דוד שנרצח בפרעות. ואף הוסיף כי בנו אפרים קרוי גם ע"ש אחד מאותה משפחה, אך כעת איני זוכר על מי אמר זאת.
בברכה כתבים

כתבים כתב:הרב אהרון חדש סיפר לי כי הוא קרוי אכן ע"ש אותו בן דוד שנרצח בפרעות. ואף הוסיף כי בנו אפרים קרוי גם ע"ש אחד מאותה משפחה, אך כעת איני זוכר על מי אמר זאת.
בברכה כתבים

בור הגולה כתב:בניו:
רבי אהרן דוד משגיח במיר. חתן הגרחז"פ בן הגרא"י פינקל. [אני משער שהשם ניתן לו על שם הבן דוד אהרן דוד אפשטיין, בנו של דודם ר' אפרים אפשטיין משיקגו, שנהרג בפרעות זמן קצר לפני לידתו].

בא זה ולימד על זה. אודותיו ראה באשכול על הגרמ"מ אפשטיין.

בניו יורק היה הרב ר' נח הלוי חדש ששימש כיו"ר פאג"י ולימים היה סגן נשיא של אגוה"ר, נפ' ביום ה' אב תשנ"א


איפה היה קרוב לר"מ חדש?


הנה הפרדס על פטירתו:

שמעתי משמו:

"חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה"

ומפני שהגונב צאן התבזה כשהיה צריך לסחוב על הגב לכן הופחת קנסו, אך מפני מה הופחת קנסו דווקא באחד ולא ביותר?

ואמר ר' מאיר חדש זצ"ל שהסיבה היא כי הגנב גילה דעתו שהבזיון שווה לו בהמה אחת, כי הרי אותה הוא גנב, ומפני שהוא עצמו "העריך" את הבזיונות באחד, לכן הופחת קנסו באחד.

בור הגולה כתב:מחר ביום כ"ט טבת חל היארצייט של הגה"צ ר' מאיר הלוי חדש זצ"ל משגיח בישיבת חברון, עטרת ישראל ואור אלחנן.

נולד בפאריץ בשנת תרנ"ח. בצעירותו למד בסלבודקה ובחברון, והיה מטובי הבחורים בשכלו הישר והחריף, ובקיאותו המקיפה. הגרמ"מ אפשטיין בחר בו לחתן עבור בת גיסו הגרנ"מ הוטנר זצ"ל, שהיה מו"ץ באיישישוק, והבת עלתה לארץ והתאכסנה אצל דודה הגרמ"מ בחברון.

אחר הפרעות, נתמנה לתפקיד משגיח בישיבה, עוד בחיי הגרי"ל חסמן, כדי להפיח רוח חיים חדשה בבחורים השבורים ורצוצים מהשבר הנורא. לידו נתמנה גם הגה"צ ר' שמחה זיסל שפירא.

עמד על משמרתו שנים רבות, עד לפטירתו בתשמ"ט.
g[/attachment]

אביו של רבי מאיר חדש זצ"ל ר' בן ציון ב"ר דוד הלוי, היגר לארה"ב ונפטר שמה בשנת תש"ד - האם שימש ברבנות או היה לו משרה רוחני?

הועבר לאשכול המתאים.

משה ובני ישראל כתב:על הרב

האשכול הוא על המשגיח הגאון ר' מאיר חדש זצ"ל

הקובץ המצורף הוא על בנו הגאון ר' משה מרדכי זצ"ל, יש להעבירו לאשכול המתאים.

viewtopic.php?f=19&t=28330&p=298597&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99+%D7%97%D7%93%D7%A9#p298597

[quote="בור הגולה"]
בתו הרבנית אזרחי כתבה ספר על אביה, "המשגיח - הכוס שעלה על גדותיו".

שמו של הספר הוא 'הגביע שעלה על גדותיו'.

מיללער כתב:אביו של רבי מאיר חדש זצ"ל ר' בן ציון ב"ר דוד הלוי, היגר לארה"ב ונפטר שמה בשנת תש"ד - האם שימש ברבנות או היה לו משרה רוחני?

לפי "המשגיח", עמ' 57, ר' בן ציון - "בן ישיבה מכובד, תמים דרך וצדיק" (הגדרת בנו, עמ' 22) - מצא מיאן תחילה לעבוד בשבת, והתקשה מאוד למצוא משרה, עד שנתקבל לבסוף להיות שמש בבית כנסת. עוד להלן שם, עמ' 215, מסופר שאחר פטירת אשתו הראשונה מחלה, נישא בשנית בארה"ב. "אמנם אחיו ושתי אחיותיו שהקדימו להגר לאמריקה, כבר הקימו שם משפחות, אך והתרחקו מדרך התורה וקשריו עמהם היו רופפים ... עשרות שנים לאחר מכן הגיעו אלינו קרובי משפחה (חילוניים) הנושאים את השם "צ'ודוש" (שיבוש של חודוש - Chodosh). הם זכרו רק שהדוד רבי בן ציון היה "כל כך חרדי"... (אזיי פרום...)". הרבנית אזרחי ממשיכה ומספרת על כתיבת המכתבים לסבא שמעבר לים.

להלן בעמ' 233 סופרו נסיבות פטירתו:

בחודש חשוון תש"ד הגיע מברק להנהלת הישיבה, כי הסבא שלנו, רבי בן ציון זצ"ל, אביו של אבא, הלך לעולמו.

בגלל המלחמה התעכבה ההודעה והיא הגיעה לישיבה רק לאחר שבעת ימי האבל. ראש הישיבה, רבי יחזקאל סרנא, החליט להעלים מאבא את הידיעה המרה ולחכות עד תום החודש הראשון של ימי האבל, שהרי לאחר ה"שלושים" יהיה עליו לשבת שעה אחת בלבד.

וכל כך למה? כדי למנוע ביטול תורה בישיבה. הוא ידע, שאם אבא ישב שבעה ימים, יחול רפיון בלימוד התורה בישיבה, ומאחר שממילא עברו כבר שבעת הימים המיועדים לכתחילה לשבת בהם "שבעה", מוטב להמשיך ולדחות את ההודעה עד לאחר ה"שלושים", כדי למנוע את הרפיון.

עם תום החודש, נכנס ראש הישיבה לחדרו של אבא, ומיד לאחר מכן נכנסו שאר ראשי הישיבה. ראינו את אבא פורץ בבכי. לאחר מכן ישב במשך למעלה משעה, עד שכל בני הישיבה הספיקו לנחמו.

נותרנו בלא סבא. אפילו ה"סבא של מכתבים", אותו סבא רחוק מעבר לים, גם הוא איננו עוד.

בעמ' הבא נאמר: "כשלושים שנה מאוחר יותר, גילה אחי, רבי משה מרדכי, את מקום קברו של הסבא", ונדפסה שם תמונתו עומד על קבר:

עוד נקודה מתוך הספר "המשגיח". שם בעמ' 193

אחד מניצולי הפוגרום בבית סלונים היה רבי משה מש. בשעה שהפורעים השתוללו, נדר רבי משה שאם ישאר בחיים, יהיו חייו קודש לישיבת חברון. ואכן, הוא שרת כל חייו כשמש של בית המדרש בישיבת חברון, מבלי לקבל משכורת. רק בערב הימים הנוראים, היה גובה מהמתפללים תשלום מיוחד עבור סידור המקומות לתפילה. רבי משה מש הפך לחלק מחיי ישיבת חברון. הוא ורעייתו היו ידועים כמרבים לעסוק בצדקה וחסד.

בארכיון המדינה מצאתי את בקשת ההתאזרחות המנדטורית של ר' משה אברהם מעש (Mesz) ורעייתו חיה משנת ת"ש, מאושרת בידי ראש הישיבה ר' יחזקאל סרנא והמשגיח ר' מאיר חדש. לפי האמור שם הוא יליד וורשה 1897, "תלמיד ישיבה". גם אשתו מוורשה (כאן).

רגיל היה הצדיק מחברון, ר' משה מעש ז"ל, שניצל מגיא הרציחה בתרפ"ט, לבקש מאת הבחורים שיאמרו ברכות השחר לידו בקול רם, כדי שיזכה לענות אמן. ומורגל היה בפיו: ברכה בלי אמן, כחצי ברכה נחשבת. והראני חבר [בשנת תשל"ו] מקור לדבריו מדברי הרא"ש בברכות, שכפי שהמברך יכוון להוציא את השומע, כך יכוון העונה אמן להוציא בעניית האמן את המברך. שע"י זה מתחזקת הברכה (מפארי לב, תשס"ו, עמ' קיח)

תמונתו:

אנקדוטה: מודעת השבת אבדה ("מעיל חורף עבה" שנמצא בסביבות ישיבת חברון בגאולה) שפרסם ר' משה בעיתונים הצופה והארץ.

מאמר גנוזות חדש מרבי מאיר חדש, שנישא בהיכל ישיבת כנסת ישראל - חברון, אלול תשל"ג. להורדה.
viewtopic.php?f=7&t=38342&p=661601#p661601

בד"ה בנו בכורו הגה"צ רבי אהרון דוד זצ"ל
viewtopic.php?f=19&t=54202#p677803

האם זה נכון שהייתה תקופה שנתן שיעורים בחברון?

בד"ה, בתו הרבנית שולמית אזרחי ע"ה, אשת הגרב"מ שליט"א