פורום אוצר החכמה

היום בערב חל היארצייט השלישי של הגאון ר' רפאל שמואל ברנבוים זצ"ל ראש ישיבת מיר בארה"ב.

הוא היה חתנו של הג"ר אברהם קלמנוביץ זצ"ל אב"ד רקוב, שכיהן כנשיא ישיבת מיר בפולין, והעומד בראש הישיבה בארה"ב.

ר' שמואל נודע עוד בצעירותו בהתמדתו המופלגת והעצומה. שמעתי לפני שנים מאחד מחבריו מברנוביץ, שכבר אז היה אש להבה של התמדה בתורה יומם ולילה.
מסופר, שבבחרותו למד ר' שמואל עם חותנו ר' אברהם. בבוקר אחרי חתונתו, איחר ר' אברהם לסדר. כשנכנס ראה את החברותא ר' שמואל כבר יושב ולומד, והתנצל לפניו, שאיחר כי אמש חיתן את בתו...

התואר הממצה לגאון האדיר הזה הוא: כולו תורה, כל מציאותו והויתו עד זקנה ושיבה היה תורה, ואין זולתה.

לא כזו הנלמדת מתוך עידון ושלוה, ולא רק 'זמירות' ושעשועים, אלא תורה בעמלה וביגיעה. לא חיבב כ"כ תוכניות של דף היומי וכד' לעמלי תורה, ואומרים משמו כי התבטא שאנטיוכוס לא היה גוזר כנגד 'דרשו'. (כמובן בלי לזלזל במי שזה מיועד עבורו).

בעשור האחרון לחייו היה בא שתי תקופות בשנה להתגורר בשכונת אור החיים בבני ברק, בבית בנו הגאון העצום רבי אריה לייב זצ"ל, ראינוהו משכים קום ומאחר שבת על הגמרא בחדוות עלומים כצורב צעיר.

כמה היה שש ושמח לקראת כל צעיר שבא עם ד"ת. זכורני שפעם שוחחתי עמו בסוגיא דריש קידושין, ולפתע בא אחד מגבאיו ואורחת גבירים עמו, ובקש ממני לסור הצידה, מיד קם ואמר: אני מוחה, אינך רואה שאנחנו מדברים בלימוד, והמשיך לדבר אתי, ונתן להם להמתין.

מחזה מפעים שחזר ונשנה על עצמו בכל חוה"מ, כאשר בא לבקרו מחותנו הגאון ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל מפ"ת, תמיד הפנוהו מיד לבית המדרש, ומיד עם בואו פתחו במלחמתה של תורה, ויראו כל העם את הקולות ואת הלפידים, ממש היתה האש מלהטת סביבותם.

זכורני, עת שהיה מסתובב מבית המדרש לבית מדרש לומר שיעור, פעם התערבתי באמצע, כנראה שלא לענין, אמר לי: במחילה, לא אכלת היום בשרא דתורא, ואח"כ אמר בבדיחותא: כך זה המצב היום בא"י שלבני תורה אין בשר בחג.

לגודל החביבות, ושיהיה לעי"נ אציג כאן שיעור קצר מהרשום אצלי עובר לאמירתו.


תוספת שבת ויום טוב

שיעור ממרן הגאון האדיר רבי שמואל בירנבוים שליט"א
בליל שמיני עצרת בבית המדרש הגר"א זכרון מאיר



א) בתוס' כתובות מז,א ד"ה דמסר לה בשבתות ויו"ט, וז"ל: אע"ג דאמר במו"ק ושמחת בחגך ולא באשתך ואין נושאים נשים וכו', איכא למימר דהכא איירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוספת דאורייתא ובטלה באותה שעה מן המלאכה. חזינן מדברי תוס' שדין תוספת אינו אלא דהוי כיו"ט לגבי איסור מלאכה, אבל לא דהוי כיו"ט ממש לכל הדינים הנוהגים בו.

אולם בתוס' בריש פרק ערבי פסחים ד"ה עד שתחשך, וז"ל: ואומר הר"י מקורבי"ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא הפסח מצה ומרור מצוותן משתחשך וטעמא משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח, אבל סעודת שבת ויו"ט מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפילת השחר.

הרי מבואר מדבריהם דבאמת הדין תוספת מהני דנחשב כיו"ט ממש, ולולי דכתיב בפסח בלילה הזה היה אוכל את המצה בזמן התוספת, וסעודת שבת ויו"ט באמת מצי אכיל להו בזמן זה. ודבריהם סותרים לדבריהם בכתובות הנ"ל, וזו קושיא עצומה מאוד, וראיתי מר' אלחנן שהקשה כן.

והנה בגליון הש"ס בר"ה ט,א, וז"ל: כל מקום שיש בו שבות-קשה לי לרע"ק דלא דריש כן ויליף משביעית, הא מזה לא מצינן למילף רק דין תוספת לענין איסור מלאכה, אבל לענין עינוי ביוה"כ מנא לן, דהא אין ללמוד עינוי ממלאכה במה מצינו וכו'.

ב) ואשר נראה בזה, דהנה יש לחקור בעיקר דין תוספת בשבת ויו"ט, מה נוסף בהאי תוספת, אם התוספת היא על האיסור מלאכה של שבת שאוסר א"ע במלאכת שבת, או דבאמת התוספת היא על הש/בת עצמה, אלא שדין איסור מלאכה והשביתה זהו החפצא של שבת. ונפ"מ לענין איסור תחומין וכיוצא בזה שאינו מוגדר מה"ת כאיסור מלאכה של שבת, ומ"מ אם נוסף בעיקר החפצא של שבת ודאי יחול גם לענין זה דין תוספת.

ונראה כאידך גיסא דבאמת התוספת היא על עיקר החפצא דהיום, ובשבת עצם מציאות היום זה השביתה ממלאכה. ונראה דלפי"ז יש ליישב קושית הגרע"א, דבאמת בעינוי יוה"כ נמי נילף דין תוספת, אף דלא שמענו אלא לענין איסור מלאכה ולא לענין עינוי, מ"מ הרי ביוה"כ כל מציאות ומהות היום זה העינוי והצום, וא"כ כיון שדין התוספת חל ביחס לחפצא דהיום הרי דין התוספת מהני גם לענין העינוי.

ובזה נראה לבאר סתירת דברי תוס' הנ"ל, דאמנם כן לגבי דין אכילת מצה בפסח שזה עצם מציאות היום דחג המצות ס"ל לתוס' דמהני דין התוספת, (ואמנם יל"ע בזה, שמא חיוב אכילת מצה בליל ט"ו הוא מלתא דיום חמשה עשר ולאו מלתא דחג המצות, ואינו ממהות היום, אבל בדעת תוס' נראה דעכ"פ הא מיהת זה מעצמו של יום).

וה"נ נמי י"ל לגבי דין סעודת שבת ויו"ט שזה מדין עונג שבת, והמקור לחיוב העונג הוא מקרא דוקראת שלבת עונג לקדוש ה' מכובד, ונראה שיסודו של דין עונג כמוהו כדין של כבוד שבת, שזהו דין בעצם היום שיהא מכובד ומעונג. וכיון שדין עונג נובע מעצם החפצא דהיום ע"כ נאמר בו דין תוספת. וה"נ דין קידוש בשבת ויו"ט הוי מעיקר שם החפצא דהיום לקדש את היום בכניסתו, ואינו רק דין הנוהג בשבת.

(והעירו, דהתינח סעודות שבת זה מדין עונג, אבל ביו"ט נחלקו אי איכא בזה קיום דין עונג, או דביו"ט אינו אלא משום מצות שמחה, ועיין).

אולם בשמחת החג נראה שאינו כן, אלא זהו ניהוג דין שנוהג ביו"ט, שמצוה לשמח עצמו בחג מדכתיב ושמחת בחגך, ואינו מעצם החפצא דיו"ט, ולכן לזה לא מהני התוספת.

הגאון הר"ש בירנבוים זצ"ל כל ימיו עלי אדמות ישב על תורת ה' יומם ולילה ועמל בה עד יומו האחרון, גם על ערש דוי לא פסק פומיה מלמלל רברבן בסוגיות חמורות בש"ס. שבוע לפני שנפטר כשחלה אנושות וכפסע בינו לבין החיים הנצחיים, נכנס אחד ת"ח לבקרו, ושאלו הגר"ש (כדרכו) מה הוא לומד. ענה ההוא "חופר וא"צ אלא לעפרה". מיד זקף את ראשו והתחיל לפלפל בדברי התוס' שם בדין מלאכה שא"צ לגופה.
בניגוד למה שמנסים בני ארה"ב לתלות עליו כיום, לא השתתף בשום עסקנות או הנהגת הכלל, והוא כבודו. אך דא עקא, שרבים מבני עמינו אינם מעריכים גדול בתורה כשלעצמו אלא כשגם ידיו רב לו בחללי דעלמא.
יהי זכרו ברוך וזכותו יגן עלינו, ויושר יליץ בעדינו. אכי"ר.

בדיוק אמש נתקשתי בדברי הרמב"ם, חיפשתי באוצר ולא מצאתי איש קורא בצדק, זולתו, במאמרו שנתפרסם בישורון.
כתב הרמב"ם פ"ב מקר"ש: הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו יצא, אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון. עכ"ל. וקצ"ע למה השמיע כאן דין זמן קר"ש, הרי פשוט שאם לא קרא בזמנה, לא יצא. התי' של הגר"ש זצ"ל מחודש מאד.
[חשבתי בדרך רחוק, א"נ דזמן קר"ש דרבנן, וגם אחרי תקנ"ח יש מצוה אחר זמנה, י"ל דקריאה בלא כונה, בסתמא, מהני רק בזמנה ודו"ק]

לפני שנים מספר, ת"ח אחד שהיה קשור עמו באיזה אופן, הודיע על פתיחת כולל בבני ברק בנשיאות הגר"ש. הכולל היה אמור להפתח בקיץ, ועל דגלו הצטרפו אברכים בינונים פחות או יותר ואני הק' בכללם. בפסח נקראו האברכים לאסיפה אצל הגר"ש במקום אכסניתו, הגר"ש פתח בשיחה בד"ת עם האברכים, אך אלו לא השביעו את רצונו, כמובן. בסיום הודיע, שלאור השיחה אינו פותח את הכולל משום שאינו מייסד כולל לעמי ארצות. ראה"כ ניסה להסביר שאדרבה וכו', ר' שמואל רגז ואמר, בגיל שלהם? וכך נגוז באחד הכולל.

איש ספר, הסיפור מתאים לאישיותו, היום מנסים למכור אותו לילדים בארה"ב כסבא נחמד שחילק סוכריות בשעת קריאה"ת... חבל

לפני איזה שנים,
היה לישיבת מיר בארה"ב 'ביקור חשבונות' ע"י הממשלה.

וגיסי שיחי' שהוא רואה-חשבון במקצועו,
נקרא לסדר החשבונות.

היות שהרבנית של ר' שמואל,
מנהגת את החשבונות וחלק הגשמי של הישיבה,
לכן היה גיסי יושב ועובד בביתו של ר' שמואל.

היה זה יום-שישי,
וגיסי עבד שם כל היום עד סמוך לשב"ק,
ור' שמואל היה יושב באותו חדר, ולומד גמרא מס' בבא קמא בהתמדה רבה - ממש כמו בחור-ישיבה.
ר' שמואל לא הבחין בכלל, שגיסי יושב שם ועורך החשבונות,
עד שהגיע הזמן שר' שמואל סגר את הגמרא, ואז הבחין שמישהו זר יושב בביתו ועובד,
ושאל לשלומו, ומה הוא מבקש כאן....

עם רעו וידידו (עוד מימי ברנוביץ) הגרמ"ש שפירא זצ"ל:


[הזכויות שמורות למשפחת נכדי הגרמ"ש זצ"ל, מהם קיבלתי תמונה זו]

ערשו התורנית של ר' שמואל מוטלת היתה בין השאר בנובהרדוק. 'גייסות' הסבא 'חטפוהו' מעירו קניישין, וספחוהו לישיבתם. הסיפור הבא מתאים עד מאד:
הגר"ש זצ"ל היטלטל עם שאר תלמידי הישיבה במיר מגלותם המפורסמת ששיאה בשנחאי. במשך כל התקופה כולה, ממקום למקום ומרכבת לרכבת, נשא עמו הגר"ש סטנדר, עליו יוכל להניח את הגמ' וללמוד. עם הגיעו לארה"ב, המשיך מאליו להשתמש בסטנדר זה. אחד התלמידים, שסיפור הסטנדר וגלגוליו המופלאים הגיע לאזניו, ניגש יום אחד לגר"ש, ובירר בעדינות האם הגר"ש מוכן לתת לו את הסטנדר האגדי, בתמורה לסטנדר אחר, חדש ויציב.
הגר"ש השיב על אתר: סטנדר כזה או אחר, מאי נפק"מ. אתה רוצה את זה? קח את זה, שיהיה לבריאות...

כאן ניתנת טעימה מספרו "בקוראי שמו".

בור הגולה כתב:הגאון ר' רפאל שמואל ברנבוים זצ"ל

שמו נשאר רפאל גם לאחר פטירתו? [היינו, האם הוכרע שהוספת השם אכן הועילה לתקופה משמעותית, שלאור כך נקבע שמו גם לאחר פטירתו? זכור לי שדובר על כך. והשוה להגר"י מאיר שנוסף לו השם 'חיים' לפני כמה שבועות, וכן השם 'חזקיהו' שנוסף לגרמ"ש שפירא, הצד השוה בשניהם ששם זה פקע עם הפטירה].

ירושלמי כתב:

בור הגולה כתב:הגאון ר' רפאל שמואל ברנבוים זצ"ל

שמו נשאר רפאל גם לאחר פטירתו? [היינו, האם הוכרע שהוספת השם אכן הועילה לתקופה משמעותית, שלאור כך נקבע שמו גם לאחר פטירתו? זכור לי שדובר על כך. והשוה להגר"י מאיר שנוסף לו השם 'חיים' לפני כמה שבועות, וכן השם 'חזקיהו' שנוסף לגרמ"ש שפירא, הצד השוה בשניהם ששם זה פקע עם הפטירה].

כן. הוא נשא שם זה בערך עשרים שנה ויותר.

הנה תמונה של הגר"ש שקוע בלימודו:
(למותר לציין שהוא לא הצטלם במיוחד עבור התמונה... ומסתמא לא שם לב כלל לצלם).

וזה באמירת שיעור:

ישבב הסופר כתב:בניגוד למה שמנסים בני ארה"ב לתלות עליו כיום, לא השתתף בשום עסקנות או הנהגת הכלל, והוא כבודו. אך דא עקא, שרבים מבני עמינו אינם מעריכים גדול בתורה כשלעצמו אלא כשגם ידיו רב לו בחללי דעלמא.

נכון שרוב ימיו לא התעסק בצרכי ציבור כלל, אבל בעשור האחרון של חייו, עסק בכמה ענינים ציבוריים.
עסק הרבה בעניני צדקה, והקים קרן לבני תורה באר"י כידוע. ולא שפקידים היו מנהלים את זה, אלא הוא בעצמו היה מתרים את הנדיבים לקרן זה.
לפני איזה שנים, היה בארה"ב עסק גדול מבעיית השידוכים, שיש הרבה בנות מבוגרות ל"ע, ואז קרא הגר"ש את ראשי הישיבות לאסיפה בביתו, לטכס עצה ולחפש פתרון לצרת הבת.

והנה שתי תמונות ממנו באסיפה:

ישבב הסופר כתב:איש ספר, הסיפור מתאים לאישיותו, היום מנסים למכור אותו לילדים בארה"ב כסבא נחמד שחילק סוכריות בשעת קריאה"ת... חבל

קבל תמונות:

וזה:

בור הגולה,
נפלא ביותר!
אתה ממש 'בור בלי תחתית' לעומק ידיעותיך וחומריך!

בור הגולה כתב:

ירושלמי כתב:

בור הגולה כתב:הגאון ר' רפאל שמואל ברנבוים זצ"ל

שמו נשאר רפאל גם לאחר פטירתו? [היינו, האם הוכרע שהוספת השם אכן הועילה לתקופה משמעותית, שלאור כך נקבע שמו גם לאחר פטירתו? זכור לי שדובר על כך. והשוה להגר"י מאיר שנוסף לו השם 'חיים' לפני כמה שבועות, וכן השם 'חזקיהו' שנוסף לגרמ"ש שפירא, הצד השוה בשניהם ששם זה פקע עם הפטירה].

כן. הוא נשא שם זה בערך עשרים שנה ויותר.

בטוח? כי ממה שאני זוכר, שם זה נוסף לו בשנה האחרונה לחייו.

הזכירו כאן את בנו רבי לייב זצוק"ל לאחר פטירתו הוציאה ישיבת נחלת דוד ספר זיכרון עם מאמר הערכה מקיף עליו שמתוך הדברים עולה שדמותו היתה שייכת לדורות קודמים גדלות עצומה בתורה בנגלה בנסתר בקדושה בצדקות למישהו יש פרטים לספר עליו? מישהו יודע איך ניתן להשיג את הספר?

ירושלמי כתב:

בור הגולה כתב:כן. הוא נשא שם זה בערך עשרים שנה ויותר.

בטוח? כי ממה שאני זוכר, שם זה נוסף לו בשנה האחרונה לחייו.

כן, בטוח.

והנה דברי התעוררות עמוקים שנאמרו ע"י רבינו זצ"ל בנעילת חג שמיני עצרת, בבית הכנסת אהל יעקב ולאה שכונת אור החיים בני ברק, זה עתה מצאתים בתכריך רשימותי.

איתא ביומא פ,א: היכי דמי חילול ה'. ר' יוחנן אמר, כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין. והנה לפי פשוטו מבינים מהי ההדגשה ב'כגון אנא', כגון ר' יוחנן שהיה אמורא גדול, אך לא כן פירש רש"י: ואין הכל יודעים שנחלשתי מגירסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה.

והנה מי שהיה רואה את ר' יוחנן במשך כל שעות היום והלילה דלא פסיק פומיה מגירסא, הרי יבין מדעתו שכפי הנראה הוא אנוס באונס גמור לבטל עכשיו מלמודו זמן קצר כזה –כדי הילוך ד' אמות, ומה חילול ה' יש בזה.

אמנם הרי מצינו לגבי שמירת הלב והעינים –ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. הרי שאם רגע כמימרא תר אחר הלב או אחר העין כבר הוא בבחינה שזונה והולך אחריו, כל נטיה קטנה זהו רושם גדול. גם כאן, הן אמנם שלאחר שיחשוב מעט ידון הרואה כי ריו"ח אנוס הוא בביטולו, אבל הרי בהשקפה ראשונה של רגע יראה ביטול תורה ע"י ר' יוחנן. כמה גדול וחמור הוא ענין ביטול תורה, וחילול ה' הכרוך בזה.

שמעתי מבנו שי' בשמו, בבחי' "הוא היה אומר":
לכאורה קשה מה היהה הנסיון של לך לך, הרי הקב"ה הבטיח לו שם ממון ובנים, הלזה נסיון יקרא?

והתשובה, בדרך משל, מישהו יגש לר' משה פיינשטיין באמצע לימודו, ויגיד לו, אם תלך למקום פלוני ותעשה כך וכך, תוכל להרויח הון רב, ותהיה עשיר, וממילא יהיה לך פרנסה תוכל ללמוד במנוחה וכו'. כי תעלה על דעתך שהגר"מ יטה אוזן אליו? ודאי יאמר לו, "דרייט נישט קיין קאפ", ואל תפריע אותי מלימודי!
אותו דבר אצל אאע"ה, הוא לא צריך את ההבטחות והברכות, תביא לי גמרא וסטנדר, וזהו. ואעפ"כ, קם, ארז חפציו ונסע לדרכו בגלל ציויי השי"ת. זה ודאי נסיון גדול!

ודפח"ח.

נוטר הכרמים כתב:התואר הממצה לגאון האדיר הזה הוא: כולו תורה, כל מציאותו והויתו עד זקנה ושיבה היה תורה, ואין זולתה.


מחזה מפעים שחזר ונשנה על עצמו בכל חוה"מ, כאשר בא לבקרו מחותנו הגאון ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל מפ"ת, תמיד הפנוהו מיד לבית המדרש, ומיד עם בואו פתחו במלחמתה של תורה, ויראו כל העם את הקולות ואת הלפידים, ממש היתה האש מלהטת סביבותם.

.

חזו חזו בני חביבי...ועסקין בחדוותא דילי.

מחר, כ"ח טבת 7 שנים לפטירתו זיע"א

בספר בנין נחום שיצא לאחרונה מתורתו של הגאון האדיר רבי נחום פרצוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר, יש שם שמונה מכתבים מדהימים בלימוד מהגר"ש ברנבוים זצ"ל לרבי נחום, וכמו"כ נדפסו שם מכתבים מהגר"נ להגר"ש זצ"ל. וראה עוד שם בתולדות על הידידות המופלאה שהיה בינהם מלבד זאת יש שם שני מכתבים על אבידת בנו בימי בחרותו.

ליום היא"צ העשירי. מתוך 'לקראת שבת'

קיצור קורות חייו לפי ויקיפדיה:
הרב שמואל ברנבוים (אדר תר"פ 1920 - כ"ח בטבת תשס"ח 6 בינואר 2008) היה ראש ישיבת מיר בארצות הברית, וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה.
נולד בקנישין שבפולין לרב אריה לייב ברנבוים וזוגתו מרת גיטל שנספו בשואה יחד עם שני בניהם וארבע בנותיהם.
בצעירותו למד בישיבת אהל תורה בברנוביץ' שהייתה בראשות הרב אלחנן וסרמן, ואחר כך בישיבת מיר בעיר מיר עמה נדד בשנות מלחמת העולם השנייה לוילנה משם יצאו למסע ברכבת הטרנס-סיבירית עד לוולדיווסטוק ומשם לקובה שביפן, שם התעכבו שבעה חדשים נוספים עד שיושבו, בהוראת הממשלה היפנית, בשאנחאי שבסין.
לאחר המלחמה עבר עם חלק מישיבת מיר לארצות הברית, שם נשא לאשה את בתו של ראש הישיבה, הרב אברהם קלמנוביץ, והשתקע בברוקלין שבניו יורק.
בשנת תשכ"ד, לאחר פטירת חמיו מונה, יחד עם גיסו, הרב שרגא משה קלמנוביץ, לראש ישיבת מיר בארה"ב.
נפטר בכ"ח בטבת ה'תשס"ח בביתו בברוקלין, ניו יורק. הלווייתו יצאה למחרת היום מישיבת מיר והשתתפו בה עשרות אלפים, משם הוטס ארונו לארץ ישראל, שם יצא מסע הלווייה מישיבת מיר בירושלים לבית החיים סנהדריה.

אוסיף שפעם ראיתי אותו בשמחת בית השואבה במאור התלמוד, רחובות, כאורחו של רב העיר ונשיא הישיבה. כנראה שסייע גם בגיוס כספים עבור הישיבות באה"ק.

וקצת יותר בהמכלול

הספד של הגרי"א ויינטרוב זצ"ל לגר"ש בירנבוים זצ"ל,
היכן ניתן לשמוע / לקרוא?

קיבלתי
ככה"נ תמצא כאן

כותר קראו עליו דורו : לקט דברי נהי ומספד שקוננו ... על הסתלקותו של ... רבי רפאל שמואל ברנבוים.
מוציא לאור ירושלים : מכון להוצאת תורת רבותינו דמיר

הספר "קראו עליו דורו" איננו נמצא באוצה"ח
האם ישנו למישהו?

מחזה מרהיב של כבוד התורה
הגר"ש בויכוח למדני סוער עם הגרא"ל באקשט זצ"ל.

https://www.youtube.com/watch?v=2Gf6FOnt60U
(פתוח בנטפרי)

בד"ה. הרבנית מרת רייכל בירנבוים ע"ה.
בת הגאון רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל.

בעל אהלי ישועה הוא אחיה? או אחיינה?

אחיה יבלחט"א.

דרופתקי דאורייתא כתב:הספד של הגרי"א ויינטרוב זצ"ל לגר"ש בירנבוים זצ"ל,
היכן ניתן לשמוע / לקרוא?

קיבלתי מתוך הספר עיני ישראל

דרופתקי דאורייתא כתב: * ישנה אימרה של אחד מגדולי בעלי עבודה מלפני ששה דורות אשר כך מסרו בשמו: שהעולם סבורים שכאשר יש דבר מסויים המוטל על האדם לעשות ומרגיש שאין בכוחותיו לעבור את הניסיון אז מתחמקים מהניסיון עד שהקושי יעבור ואז אדם עומד מרחוק (בלשונו: כשאי אפשר לעבור מלמעלה אז עוברים מלמטה), אבל אצלינו יש כלל אחר שכאשר לא יכולים לעבור אז מוכרחים לעבור! (כשא"א לעבור מלמעלה אז מוכרחים בדווקא לעבור מלמעלה) עכ"ד. פי' הדברים, גילה הוא ז"ל כאן יסוד גדול בכוחות הנפש שדבר שאדם מוכרח לעשות אותו מבלי אפשרות להימנע, אז אין שום דבר בעולם שבכוחו להפקיעו.

'מוכרחים לעבור' ידוע בשם בעלי המוסר. האם יש שם גם זכר לניסוח כזה של האימרה. ('מלמטה' ו'בדווקא מלמעלה')?

סיפור נפלא עם מסר גדול בצידו:

אברך א' בב''ג ליקוואוד, לאחר 10 שנים בישיבה, חשקה נפשו ללמד תורה לצאן קדשים. מצא חן בעיני הנהלת ת''ת מיר, נתן שיעור דוגמא לתלמידים, [כמדו' כתה ה'], וייטב מאוד בעיני המנהל, שאמר לו שהמשרה הוא שלו, רק כיון שר''ש הוא ראש הישיבה, שיכנס אצלו לברכה. אלא שתיכף כשכנכנס התחיל לדבר עמו בלימוד, ולא ארכו הרגעים עד שנתברר שאין ביכולתו של הלה לקיים שיח תורני עם הר''י, וע''כ חרץ משפטו: שא''א לו לקבל משרה בישיבה, באומרו:

מי שאינו למדן, אסור שיהא מלמד, לא מפני שלא ילמדם הפשט הנכון בגמ', אלא שאם לא חס על נפשו להיות גדול בתורה, אינו חס על כבוד שמים, ולא ידריך את תלמידיו בדרך התורה והיראה כראוי!

ותא חזי כמה רחוקה דעת בעה''ב מדעת תורה!

[פה הסוף דבר היה, שת''ח א' [שממנו שמעתי] התקשר להגר''ש והעיד על הנ''ל שהוא באמת למדן, רק שהיה טרוד להכין את החומר שילמד עם הנערים, ונתקבל כמלמד שם].

יש"כ. מצוה לפרסם סיפור זה למנהלי תתי"ם

לא זכיתי להבין את הסיפור, אולי מישהו יתנדב להסביר לי.

ראשית, האם מלמדי תשב"ר לדורות היו תמיד (או אפילו באחוזים ניכרים) "גדולי תורה"?

האם כל מי שהוא לא גדול בתורה הוא משום שלא "לא חס על עצמו להיות גדול בתורה"? אולי אין לו ראש של "למדן" או של "גדול בתורה"?

האם לא מצינו בכל מיני תחומים אנשים שחם לבם לעבודת ה', ואף מוסרים נפש למען כבוד שמים, והם לא "גדולי תורה"? וזה כולל גם אנשים טובים ומתוקים שעסקו בחינוך תשב"ר על טהרת הקודש בהצלחה מרובה, למרות שהם לא "למדנים."

לפי ההגיון המסופר בסיפור, יש לומר שאין להשתמש ברופא שאיננו גדול בתורה, שהרי מדלא חס על עצמו להיות גדול בתורה, שמע מינה שאין לו בכלל יראת שמים, והוא חשוד על רשלנות בשמירת חיי האדם. וכמו כן הרבה תחומים אחרים.

ועכ"פ יש בזה כדי להסביר את הנהגות שאר כל העולם בשאר כל הדורות שלא הקפידו שמלמדי התשב"ר יהיו "גדולי תורה."

דורשי יחודך כתב:ראשית, האם מלמדי תשב"ר לדורות היו תמיד (או אפילו באחוזים ניכרים) "גדולי תורה"?

מחילה על הסטייה מנושא הפורום, אבל רק במאמר המוסגר, סיפור מעניין שיעיד על גדלותם של מלמדי תשב"ר בדורות הקודמים.
פעם עבר הגרא"ז מלצר זצוק"ל ע"י ת"ת עץ חיים, ושמע את המלמד לומד עם הילדים פרשת נח, ואמר להם "את האלוקים התהלך נח" - שנח חי ב"שיוותי הוי"ה לנגדי תמיד". נכנס הגרא"ז לכיתה ושאל את המלמד, מאיפה הביא פשט מקורי כזה? ענה לו המלמד שהדברים מפורשים בבהגר"א לשו"ע על דברי רמ"א (או"ח א, א): "שיוותי... הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים" וע"ז כתב הגר"א: "כמ"ש איש צדיק תמים את האלהים התהלך נח...". והסכים עמו הגרא"ז.

אור עולם כתב:

דורשי יחודך כתב:ראשית, האם מלמדי תשב"ר לדורות היו תמיד (או אפילו באחוזים ניכרים) "גדולי תורה"?

מחילה על הסטייה מנושא הפורום, אבל רק במאמר המוסגר, סיפור מעניין שיעיד על גדלותם של מלמדי תשב"ר בדורות הקודמים.
פעם עבר הגרא"ז מלצר זצוק"ל ע"י ת"ת עץ חיים, ושמע את המלמד לומד עם הילדים פרשת נח, ואמר להם "את האלוקים התהלך נח" - שנח חי ב"שיוותי הוי"ה לנגדי תמיד". נכנס הגרא"ז לכיתה ושאל את המלמד, מאיפה הביא פשט מקורי כזה? ענה לו המלמד שהדברים מפורשים בבהגר"א לשו"ע על דברי רמ"א (או"ח א, א): "שיוותי... הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים" וע"ז כתב הגר"א: "כמ"ש איש צדיק תמים את האלהים התהלך נח...". והסכים עמו הגרא"ז.

סיפור יפה.
הסיפור מלמד על "גדולתם של מלמדי תשב"ר בדורות הקודמים"?

לפחות על של חלק מהם, ולפחות על גדלותם בתורה.

היה אחד שהתחיל ללמוד ביאור הגר"א לשו"ע מרשים

עי' במצורף אות י''ז. דברים כדרבונות, שמסר גאון עוזינו הגר''ש בשיעור חומש האחרון עלי אדמות. מיישב הרבה קושיות...

https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenu ... ook=622209

פולסברג כתב:
הת''ח המספר שליט''א התכוון כנגד אלו [-רוב בני אדם] שמדגישים בפירוש שלא משנה אם המלמד הוא ת''ח, ואדרבה, והעיקר הוא ה... וד''ל

אולי אפשר להרחיב, אני עכ"פ לא הבנתי את תגובתך (כנראה, ובוודאי גם בלי הראיה הזאת, שהגר"ש זצ"ל היה פוסל אותי מלהיות מלמד דרדקי...)