רבי יעקב שכטר זצ"ל

אלטע גערער · הודעהעל ידי **אלטע גערער** » ד' יוני 21, 2017 12:16 am

בבקשה מי ששמע או יודע סיפורים וכו' מהרב יעקב שכטר שהיה בעל אכסניא של גדו"י בהונגריה ואח"כ בארה"ק מהיותר מקורבים אצל מרנא החזו"א ושאר גדו"י.
אביהם של המגיד מישרים רבי אריה, ר' טוביה, ר' מאיר, ועוד.
חותנם של רבי אברהם רייסנר ולהבחל"ח של ר"מ שטרנבוך הראב"ד.

משמר · הודעהעל ידי **משמר** » ד' יוני 21, 2017 11:49 am

רבי יעקב נפטר בשם טוב בעש"ק כי תבא כ' אלול תשכ"א ונטמן בבית החיים הלפרין שומרי שבת בסמוך למקום מנוחתו של החזו"א.
יוזכרו לטובה גם בניו:
הרה"ח ר' הרשל ז"ל מת"א איש החסד והצדקה שנפלאות מסופר על צדקותיו ואשר ביתו ברחוב קלישר בתל אביב שימש כאכסניה לגדולי ישראל וביניהם הרבי מבאבוב זי"ע. ר' הרשל נפטר ערירי ולא זכה להשאיר אחריו זש"ק.
הרה"ח ר' יוסף משה ז"ל שנפטר זה עתה, חמיו של הדיין דסאטמר הגאון חיד"א ווייס שליט"א מאנטוורפן.
הרה"ח ר' יצחק ז"ל מאנשי החסד הנודעים בבני ברק.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ד' מאי 22, 2019 8:45 am

זה כל מה שיש על ר' יעקב ז"ל?

מתי נולד, איך התקרב למרן החזון איש. במה עסק. כזכורני שהיה לו מלון עצמאות בנתניה. מה קרה עם זה?

אודה לעוד אינפורמציה.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ד' מאי 22, 2019 8:55 am

סיפור יפה יש במעשה איש ח"א

"מעשה שנכנס רבי יעקב שכטר ז"ל בא' מימי חול המועד סוכות וראה שרבינו רוקד עם ג' בני תורה חשובים מבני ירושלים שהיו מקורבים אצלו הוא רקד עמהם זמן רב והניח לר"י שכטר להמתין כשנפרד ממקורביו פנה לנכנס רצה להפיס דעתו ואמר לו יודע אתה מי הם אלו הם הילדים שלי
האורח לא ויתר ותבע גם אני רוצה להיות ילד של הרבי ורבינו שתק וסיפר ר"י שכטר ז"ל שעד אז היה רבינו מדבר עמו בלשון נוכח זה טוב לכם וכדומה ומאז ואילך היה משתפו עמו ואומר זה טוב לנו וכדומה
מפי נכדו

ופעם שמעתי שאותם ג' בחורים שרקדו היו הגאונים: ר' יודל שפירא, ר' חיים ברים ור' משה יהושע לנדא. זכר הצדיקים לברכה.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ד' מאי 22, 2019 8:56 am

viewtopic.php?f=19&t=1657&start=120#p546199

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ד' מאי 22, 2019 11:37 am

ביקשוני לרשום כאן.
אפשר למלא כמות של קונטרס, אולי לא כל כך קטן, אבל מה שהלב חושק, חוסר הפנאי עושק.
והיות שזקני זצ"ל לא היה איש תורני, איני יודע עד כמה יש ענין לציבור בתולדותיו. ובכל זאת אנסה מדי פעם לרשום כאן מעט בל"נ.
כרגיל, ללא ספק יש דברים לא מדוייקים, ואולי חלק מדומיינים כבר מקדם, וחלק סתם לא מעניינים,
ואף שאין לראות בדברים ביוגרפיה מהימנה לחלוטין, אבל עכ"פ אקוה שמידי סיפורי מעשיות נאים לא יצאו.

א. מקור מחצבתו.

נולד ב' כסלו תרנ"ב בעיירה ז'עראוונא, עיירה קטנה ליד סטרי (עירו של הקצוה"ח) וזידטשויב וקומרנא וסמבור וספרין, בגליציה.
לאביו הרה"ח רבי חיים זצ"ל, שהיה שוחט ומלמד. יהודי בעל שיעור קומה, אייניקל של זידטשויב, וקצת "אגיטער ייד" בעצמו.
בסוף ימיו חי בבית בנו בהונגריה ושם מנו"כ, וכדלהלן אם ירצה ה' ונגיע לזה.

ר' חיים היה בן ר' יוסף משה שכטר.
אודותיו יש סיפור פלאי במשפחה עם נשמות וכו'.
[אאמו"ר הכ"מ אמר לי שאביו אמר לו אתם קצת תמהים על סיפורי פלא, והבנים שלכם כבר ילגלגו על סיפורים כאלו. עדיף לא לספר].

ר' יוסף משה היה [אם אינני טועה. אברר בל"נ] חתנו של רבי טוביה שהיה שוחט במונקאטש. מוזכר בכמה פערנומארנטען מהתקופה ההיא.
רבי טוביה היה בנו יחידו של הגה"ק ר' ליפא מסמבור שנסתלק בקיצור ימים ושנים, אחיו של העטרת צבי, שר בית הזוהר זצ"ל.

אביהם היה רבי יצחק אייזיק מספרין, שהיה אדם גדול בעצמו, אבל כבר נכתב עליהם הרבה, כגון בספר עשר קדושות של ר' ישראל ברגר.
ר' יצחק אייזיק היה נין של התוי"ט. (וממילא ש"ב של הקצוה"ח ומשפחתו שגרו ופעלו בסמיכות מקום).

ר' יוסף משה היה נכד גם של האחות של האחים הקדושים, מרת הינדא, וגם של רבי יהודה לייב שומר שבת, ואכמ"ל בכל זה.

ב. על זקניו. רק על קצה המזלג.

ר' יצחק אייזיק היו לו חמשה בנים קדושי עליון.
מסופר שאמר לאשתו שרוצה להפריד החבילה היות שאין להם בת, לקיים פ"ו.
אשתו הצדקנית אמרה לו שלא ידעה שיש ענין כזה ומתפללת תמיד רק על בנים.
ולכן שימתין עוד מעט ותתפלל על בת. וכך הוה שנולדה להם בתם היחידה הצדקנית מרת הינדא.

לעת זקנה נאנח רי"א ואמר במה נעלה למעלה.
אמרה לו אשתו ב'מ'ס'ל'ה' נעלה.
הלוא הם חמשת בנינו: בעריש (אבי רי"א מזידטשויב), משה (מסמבור בעל התפילה למשה), סנדר (אבי רי"א מקומרנא הטמון באורח פלא באהל הישמח משה),
ליפא (מסמבור הנ"ל), הערש (הלא הוא רבינו צבי הירש מזידטשויב זי"ע בעל העטרת צבי).
עם חמשה בנים כאלו בוודאי נעלה למעלה לא בידיים ריקות. ונחה דעתו.
ונתקבל מאז ומקדם הכינוי גזע במסל"ה.

על מצבת רבי יעקב שכטר חרות: מגזע תרשישים במסלה, דור תשיעי לבעל התוי"ט.
המציבה נכתבה על ידי מרן הסטייפלר זצ"ל.

מאחים אלו יצאו משפחות מפוארות בישראל, ומהם עשרות קדושי עליון מנהיגי עדות בישראל כידוע.
חלקם חי עד השואה באותה סביבה בגליציה, חיו עם הסיפורים והאוירה, וברקע זה נולד ונתגדל הרה"ח ר' יעקב בילדותו.

רבי יוסף משה שינה את כינוי משפחתו מ"פאסטער" לשעכטער (או שאכטער),
באומרו שזקניו היו מתענים רוב ימיהם משבת לשבת והיו זכאים לתואר זה,
אבל הוא שכבר איננו אוחז בזה, די לו שייקרא על שם אומנותו.
הוא היה נאנח שאבותיו מדורי דורות היו מתחילים את סדר היום שלהם ב12 בלילה, והוא משכים רק ב2...
וכך באמת נהג אחריו גם בנו ר' חיים וכדלהלן בלי נדר.

ג. על ר' ליפא מסמבור.

מסופר שרבינו העטר"צ חלה אנושות, ואחיו ר' ליפא עשה פדיון נפש ומסר לו את שנות חייו.
כששאלוהו איך נוטש את משפחתו ללא רועה, אמר שעושה כן משום שרבים צריכים לו לאחיו וחייו קודמין.
אבל הבטיח למשפחתו שמי שיהא זקוק לישועה, יתפלל על ציונו ויוושע.
ויש במשפחה כמה עובדות מוסמכות על ישועות מופלאות. [ביניהם גם עם הר"ר יעקב בעצמו].
ואכן מיד אח"כ חלה ונסתלק והעטר"צ החלים לשנים ארוכות.
בנו יחידו ר' טוביה, נתגדל בבית דודו העטר"צ, והיה במדה מסויימת נחשב אצלו כבנו ממש.

ד. בחרותו בהונגריה.

רבי יעקב גדל בגליציה עד גיל 14.
אז נשלח ונסע לבדו להונגריה. בערך בשנת תרס"ו.
הסיבה העיקרית היתה עקב הרעב הנורא ששרר אז בגליציה והמחוז.
אבל זקנתי ע"ה סיפרה לי שהיה לו דוד בשם ר' טוביה שלמד מעבר לכוחותיו והתמוטט,
והיה נראה שהוא הולך בדרכיו, וניתקוהו שיעסוק במסחר.
[מסתבר שהוא שלח כספים הביתה].

[הזהירו אותו אז שילמד רק משניות ולא גמרא..
וכל ימיו הוא חשש מזה.
רק בערוב ימיו הוא קיבל היתר מהחזו"א ללמוד גמרא,
והחזו"א אף קבע לו חברותא ואת סדר הלימוד].

במשך השנים הוא הצליח במסחרו ונעשה גביר גדול יחסית במושגי התקופה.
עם זאת, עקב ריחוקו מבית אבותיו ושהותו בדד בנכר בסביבה שונה לגמרי,
למרות שכילד ונער חונך ונהג כמסורת בית אבותיו,
נהג במשך כמה שנים באורח יותר מודרני ממשפחתו,
וכל ימיו היה בצער מזה.

[אאמו"ר הכ"מ סיפר לי שאביו אמר לו ערב נישואיו, שהוא עצמו נוהג בענייני אישות הכל על פי ספר טהרת ישראל.
אבל לבנו הוא ממליץ לנהוג כהוראות רבותיו ולא כחומרות הספר הנ"ל,
אלא שהוא עצמו עקב תקופת נעוריו הנ"ל קיבל ע"ע מאז נישואיו חומרות רבות וגינוני קדושה יתירים].

הוא היה "קנאי" בהשקפתו, בענייני השכלה וציונות ומודרניות וכדומה.
בנערותו עוד בגליציה, בא מלמד אחד לחיידר ללמדם.
יום אחד נפלט לו איזה משפט של זלזול בקבלת חז"ל, ובצבץ תוכו לברו.
ר' יעקב כנער, שאג עליו ומחה בו, ולא נחה דעתו עד שרדף אותו פיזית אל מחוץ לעיירה.

ה. שחרורו מהצבא ההונגרי.

זקני היה אומר שג' פעמים בחייו היתה לו הרגשה שזכה לגילוי אליהו. וזו אחת מהן.
כשהגיע לגיל גיוס נקרא להתייצב בפני הועדה.
כנראה לא היה לו סיכוי סביר להשתחרר, והוא הלך מודאג ללא עצה ומוצא.
בדרכו פגש איש מרשים (חגור למתניו איזור עור.., אולי בגלל החורף הכבד).
הלה אמר לו מדוע הנך מודאג, בגלל הצבא?
הבה ואעוץ לך עצה.
רכוש לך כמות הגונה של סיגריות או סיגרים, ותעשן מעתה ועד התייצבותך ללא הרף.
כשתגיע לועדה, תתיצב בחדר פלוני שם יש רופא נוח להתרשם,
ואמור לו שריאותיך הרוסות ומפוחמות, ואתה בקושי חי ונושם.
ולאות, תוציא ניר לבן צח, תנשוף עליו ותראה לו איך הנייר מתפחם...

כעבור רגע זקני רצה להודות לו, ולא מצאו, למרות שלהרגשתו לא היה לאן להיעלם...
[אני עובר כאן על עצתו הנ"ל לא לספר...].
וכך עשה, ושחררוהו מיד.

ו. הקמת ביתו.

בגיל 28, (אלול תרפ"א) נשא את זקנתי מרת חיה ע"ה.
היא היתה בת ר' זאב ויזל [מלפנים לאפה} מצאצאי הט"ז והתבואות שור.
ושם אמה מרת בריינא בת רבי מתתיהו ברוך הלוי.
[משפחת ויזל היו בעלי יערות סוחרי עצים].
היא היתה צעירה ממנו ב8 שנים, ילידת תר"ס, והיתה כבת 20 בנישואיה לו.
היא כבר היתה נשואה לאדם שהוצג כבן עלייה גדול,
אבל לאחר נישואיה היא ראתה בו כלי ריק, ונפרדה ממנו.

הסבתא ע"ה היתה אישיות מיוחדת במינה.
[כתבתי עליה מקצת מן המקצת ב'יתד נאמן' למחרת פטירתה בי"ח כסלו תשמ"ט.
גם הקצת הזה מילא דף שלם בעיתון. ואכ"מ].

למרות שזקני היה רווק עשיר ומבוקש מאד בחוגי המשפחות העשירות והמודרניות בסביבה,
בכל זאת, הוא חיפש בדווקא אשה צדקנית מהמודל הישן כדי לבנות עמה את ביתו.
בשעתו היה הדבר פלא בעיני מכיריו, איך נושא אשה ממשפחה מיושנת ובפרט שהיא גרושה, אבל הוא עמד על דעתו.
ואכן יחד עמה הם העמידו בית מיוחד ביר"ש לתפארת אבותם.

הם גרו בעיר אוזד בהונגריה והיה להם בית מסחר גדול מאד. מין חנות כלבו ענקית.
היה להם בית גדול והם אירחו בו במשך 20 שנה כמה וכמה מגאוני וצדיקי הדור שנזדמנו לאיזורם.
היתה לזה השפעה גדולה ומבורכת על סגנון הבית.

כמו לנהוג בכיסוי ראש כדין בסביבה שרובם הקלו בזה,
בהשפעת אחד מצדיקי הדור שנתארח אצלם מיד אחר נישואיהם.
ובירכם ברכה מיוחדת בזכות זו.
[לא כל הפרטים אפשר כמובן לכתוב. לפחות למי ששמע זה יזכיר].

או למשל, זקני הזמין לביתו החדש ריהוט מיוחד ואיכותי.
סבתא לא היתה מרוצה מפרט מסויים שהיה בעיניה לא מספיק ראוי.
הם הסכימו לשאול בעצת א' האורחים.
[סבתא אמרה לי שהוא היה "שר התורה" אבל בשמו לא ידעה לנקוב...]
הלה הביט ואמר שזה אכן לא ראוי.
סבא לקח מיד מסור וניסר והרס איזה רהיט יקר כדי להדר בשלימות.

ז. גידול האחיין היתום בביתם.

עובדה הממחישה את שאר רוחם ורוחב לבם.
טרם נישואיו, בערך בשנת תרע"ח נפטר א' מאחיו הר"ר צבי במגיפת הכולירע.
ומיד לאחר מכן נסתלקה גם אשת אחיו, ונותר יתום כבן שנה, או מעט יותר, בשם יוסף משה.
[גדל מעט אצל הורי אמו, ואח"כ מעט אצל הורי אביו שהיגרו אז מגליציה].
סבא וסבתא הכניסוהו לביתם, בתוך השנה הראשונה לנישואיהם, בהיותו כבן 3 או 4, וגידלוהו כל השנים כבנם.
[אאמו"ר הכ"מ סיפר לנו שכילד קטן הוא לא ידע שהוא לא אחיו, והיה פלא בעיניו איך יש לו שני אחים עם אותו השם].

למרות שאת בניו לא הניח בישיבות והכניסם למסחר,
את הבן הזה הוא השאיר בלימוד עד נישואיו.
באומרו שמשער שזה היה רצון אחיו, אבי הבחור, ואין לו רשות לשנות.
רבי יוסף משה נתעטר בכתר הוראה ושימש בכך כל ימיו.
הוא עלה עם כל המשפחה בתרצ"ט וכדלהלן בס"ד.
הוא עלה באשרה של סטודנט, ונאלץ ללמוד מעט באונ'.

בין השאר שימש כרב הכותל. [יש עליו ערך בויקיפדיה].
[הב"מ שלי היתה ביו"ט בכותל ונערכה בלשכתו].

הוא נפטר באופן פתאומי בגיל 68.
והניח 3 בנות ובן בשם צבי.
הגדולה בבנות (מרת יפה שתליט"א) היתה נשואה לר' שמואל קול, שהיה רב באיזור רחוב מצדה, (שיכון צה"ל בבני ברק).
חיבר ספר עה"ת, וגם תולדות הגאב"ד דפוניבז' (בשם יחיד בדורו). נסתלק ללא זש"ק. (גידלו בת ובן בביתם).
השניה היא גברת חוה כהן מב"ב.
השלישית גברת רותי גומבו מירושלים (דומני בתחום רפואת הנפש).

ח. תקופת הונגריה.

בשנים ההם פרץ מסחרו מאד והיה נחשב במושגי המקום והזמן לאדם אמיד.
כבר סופר איך שהיה ביתו פתוח לרווחה לכל דכפין, והיו עניים בני ביתו בקביעות,
ובפרט היתה לו חביבות מיוחדת שיהא ביתו בית ועד לחכמים.
רבנים ואדמורי"ם רבים התאכסנו בביתו במשך השנים, חלקם לתקופות ממושכות.
פזרן גדול מאד בממונו היה, ראש וראשון לכל צדקה, בגלוי ובסתר.
לכשעצמו חי בפשטות גדולה מאד.

למזכרת איזה סיפור או שניים מסוג הזוטות, למען החייאת האוירה.
יום אחד סבא וסבתא שמו לב שהחנות מתמלאת קונים הרבה מעבר לרגיל. כולם גויים.
הם שאלו על כך את א' הקונים ממכריהם.
הלה אמר להם שבדרשה השבועית של הכומר, הוא אמר ששמע שיש כמה אנטישמיים שמסיתים שלא לקנות בחנות של שכטר.
והיות שהוא עצמו קונה שם וראה כמה פעמים את מדת הישרות המופלגת שלהם,
על כן הוא ממליץ לכולם לקנות אצלם...

סיפור קטן על חכמת החיים של סבתא.
אירע פעם שאיזה גוי שעבד אצלם, נגרר לויכוח מר ואמר להם שעכשיו הוא הולך לשלטונות להלשין על העלמות מס וכדומה.
כנראה שהיה על מה, וכולם נלחצו.
סבתא ע"ה נטלה מטאטא, טבלה אותו בבור השופכין, ניגשה אל ההוא לעיני כל הנוכחים הרבים שצפו בצעקות, ומרחה רפש על פרצופו הנדהם.
ההוא כמובן חמתו בערה בו ויצא מיד לממש את איומו.
בני המשפחה שאלו את סבתא מדוע עשתה זאת, וכי לא יכלה למשול ברוחה?
היא אמרה להם, בדרך הטבע השופט יאמין לו, לפחות חלקית, ומי יודע לאן יגיעו הדברים.
עכשיו, יחשוב השופט, פלא שהוא מעליל אחרי מה שגברת שכטר עשתה לו?

סיפור קטן שנשתמר.
לכבוד הברית לא' מבניו, הגיע חותנו [אולי קצת ממרחק] ר' זאב ויזל.
בבוקר הברית נעלם הסבא ר' זאב ולא נמצא.
לפתע הופיע עם עגלה מלאה עניים שאספם מכאן ומשם,
כי ראה שהברית עומדת להיערך בלא סעודת עניים.
[אולי היה "מחסור" מקומי במצרך הזה והוצרך ליבוא].

ח -2. לידת ילדיו.

במרוצת השנים הבאות (תרפ"ב-תרצ"ט) נולדו לו י"א ילדים.
אי"ה בהמשך אולי ארשום כמה מילים על כל אחד מהם.

א. לבנו הבכור קרא צבי על שם ראש השושלת בעל העטרת צבי. נולד תמוז תרפ"ב.
[וגם על שם אחיו ר' צבי אבי הילד שגידל בביתו].
ב. לבנו השני קרא טוביה על שם אבי המשפחה ר' טוביה בנו של ר' ליפא מסמבור. נולד אב תרפ"ג.
[מדובר לאחר כמאה שנה מפטירתם]
ג. לבנו השלישי קרא יוסף משה, על שם זקנו אבי אביו. נולד שבט תרפ"ה.
[למרות שגידל בביתו את בן אחיו שגם הוא נקרא יוסף משה].
ד. לבנו הרביעי קרא מאיר (שליט"א), על שם זקנו רבי מאיר הלוי [כנראה אבי אמו]. נולד בחורף פ"ו או פ"ז.
ה. לבנו החמישי קרא יצחק בגלל איזה חלום [איני זוכרו כרגע]. נולד תרפ"ח.
ו. לבנו השישי קרא חיים על שם אביו. נולד בחורף תר"צ, סמוך לאחר הסתלקות אביו בכ"ח תשרי אותה שנה.
ז. בתו בריינא על שם חמותו. הרבנית (הנקראת) עדנה רייסנר תליט"א. נולדה פורים תרצ"א.
ח. בתו יפה שיינדל ע"ה אשת הג"ר משה שטרנבוך. [על שם גיסתו, אם הילד שגידל בביתו]. נולדה תרצ"ג בערך.
ט. בתו רבקה הינדא ע"ה שנפטרה בנערותה. נקראה על שם אם אביו. נולדה תרצ"ה.
י. לבנו השביעי קרא יהודה אריה לייב, כנראה על שם הסבא ר' יהודה לייב שומר שבת. נולד תרצ"ז.
[הלא הוא המגיד רבי אריה שליט"א].
יא. בתו הרבנית דבורה ברטלר תליט"א. נולדה שבט תרצ"ט.
יב. לבנו האחרון שנולד כבר אחרי שנתיים בארץ [ה' אייר תש"א] קרא ליפא, על שם רבי ליפא מסמבור.
[הוא נולד בדיוק במלאות 120 שנה לפטירתו.
בברית השתתף הרב אייכנשטיין מזידטשויב, שאמר שהיות שר"ל מסמבור נסתלק בקיצור ימים ושנים יש להוסיף שם,
והוסיפו לו סנדר, ג"כ משמות המשפחה, והיו כבר אדמורי"ם במשפחה שנקראו סנדר ליפא].

סבא מצא ענין בכך שנקרא בשם יעקב אבינו ע"ה, וכמוהו נולדו לו י"א ילדים בגלות והאחרון בא"י.
[רק זכר לדבר, שהרי ליעקב אע"ה היו י"ב בנים חוץ מהבנות, משא"כ כאן...].

חמיו רבי זאב ויזל זצ"ל נפטר כשהבן הצעיר היה כבר בן שנתיים ויותר. בשנת תש"ג בערך.
כמה מנכדיו כבר נקראו בשם זה.
חמותו מרת בריינא ע"ה כבר לא היתה בחיים בשנת תרצ"א.
היה סבא דגול בשם ר' מתתיהו ברוך ויזל [חותנו של ר' זאב, סבתא עוד זכרה אותו],
שעלה בגפו לעת זקנה לא"י ומנו"כ בצפת. ציונו ידוע.

עובדה נוספת המלמדת על דביקותו במסורת אבות.
היה לו אח שהגיע אחריו מגליציה וגר בסמיכות מקום.
הנוהג היה לתת ליילודים שני שמות, היהודי והגויי.
חסידים ואנשי מעשה הקפידו לקרוא רק בשם היהודי.
בבית אחיו החלו לקרוא לבנות בשמן הגויי.
ר' יעקב, ברצותו להוציא לו הטעם מזה, נתן לפרות שלו את אותן שמות...

ט. הבאת אביו זצ"ל להונגריה.

כשהמצב הכלכלי בגליציה הלך והורע,
והיה אז יתום שצירך לגדלו, הביא ר' יעקב עוד בבחרותו את הוריו להונגריה.
היתום כבר עבר לבית ר' יעקב כמסופר,
ובאותו פרק ילדיו של ר' יעקב החלו לגדול בסביבה שלא היו תלמודי תורה,
דומני שבכלל לא היו באיזור ההוא בתי ספר יהודיים,
ונוצר צורך להביא להם מלמד,
הביא את ר' יעקב את הוריו המבוגרים (יחסית לתקופה) אליו לתוך ביתו

הוא בנה לו בתוך ביתו מקוה, והעמיד לו ספריה עשירה.
הדודים המבוגרים זכרו אותו קם כל יום ב2 ולומד בלי להסיר עיניים מספריו עד קרוב לחצות וחוזר חלילה.
בשעות אחר הצהרים היה לומד עם הילדים הקטנים כל אחד לפי גילו.
תקופה זו לא היתה יותר ממספר שנים אבל השאירה את רישומה העז במשפחה.

הדוד ר' צבי היה מספר שאפילו קבלה למד איתם קצת.
בטענה שכך היה נהוג שם (אין דער היים).
לפני שהחל ללמוד איתו קבלה (הוא סיפר גם באיזה ספר, חבל שפרח מזכרוני),
הסבא ר' חיים אמר שצריך לברר קודם אם הוא בשל,
ושאלו כמה שאלות, אמנם איני זוכרם בפירוט,
אבל זוכרני שעניינם היה שהילד מבין את ענין שלילת הגשם (לא ישיגוהו משיגי הגוף).
יש לציין שצבי היה בן 7 סך הכל. אלא שאם קבלה נקבל.

רבי חיים שכטר זצ"ל נפטר כ"ח תשרי תר"צ.
הסבתא [שאסא הודל] עוד האריכה ימים אחריו.
לנכדות שנקראו לזכרה כבר קראו שושנה או הדסה.
היא נשארה בהונגריה כשעלו ארצה ונעקד"ה באושויץ בקיץ תש"ד עם שאר הקדושים אשר בארץ.

לפני כמה שנים דאג דודי רבי אריה שליט"א לשפץ את מצבתו.
מהתמונה [הקצת מטושטשת] שבידי קראתי את המילים הבאות: [הפסיק מורה על מעבר שורה]
פ.נ., איש תם וישר יר"א, יקר הולך תמים, הרבני המופלג בתוי"ש, חסיד ועניו מו"ה, חיים,
בהרה"צ ר' יוסף משה, שאכטער ז"ל.
חן מצא תמיד בעיני כל, יראת ה' תמיד עליו (עוד מילה), ירושת אבות הנחיל (עוד 2 מילים), מגזע תרשישים קדושי עליון.
נפטר בש"ט בן שבעים, כ"ח תשרי, שנת 'ברכת חיים' לפ"ק (תר"צ),
אמו הינדא רבקה ע"ה,ת.נ.צ.ב.ה.

בנות לא היו לו לרבי חיים שכטר כי אם ד' בנים.
א. ר' צבי שנפטר במגיפה, הנ"ל, אבי ר' יוסף משה רב הכותל.
[נכדיו מצאו את קברו בהונגריה על פי הנחיות מר' טוביה שכטר זצ"ל שזכר במדוייק].
ב. ר' יעקב, נשוא המאמר.
ג. ר' יהודה אריה. נשאר בפולין כל השנים.
[יש לנו גלויה ממנו משנת תש"א בה הוא כותב שהמצב קשה, אבל לכה"פ הוא בצד הרוסי עם א' מבנותיו.
ומאז אבדו עקבותיו ועקבות זרעו].
ד. הצעיר מר יצחק. היה גר באוזד בשכנות לבית אחיו ר' יעקב. {יש תמונות].
הצליח להינצל, היתה לו חנות נעליים ברח' ר"ע בב"ב (בין הרב שך לסוקולוב).
היו לו שני בנים שגרו בראשון לציון אלחנן וחיים (א' תכשיטים וא' בנייה).
ושתי בנות. (מרת שושנה אדלר מב"ב, ומרת מגדה שהיגרה לארה"ב).

י. המעצר והגירוש מהונגריה.

בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, נכרתו בריתות בין מדינות ונוצרו מתחים בין מדינות שונות.
בשלב מסויים יצא צו בהוגריה שנתיני פולין (אולי עוד ארצות) חייבים לעזוב את הונגריה.
למרות שסבא כבר שהה עד אז בהונגריה למעלה מ-30 שנה (תרס"ו- תרצ"ז), סו"ס הוא היה נתין פולין.
גליציה היתה אז חלק מפולין. [היום האיזור הזה הוא חלק מאוקראינה].

אשתו ועשרת ילדיו [תוך כדי הסיפור נולדה עוד בת] היו אזרחי הונגריה.
להכניסם לפולין אי אפשר, לעוזבם לבד הרי לא שייך, ובכלל היה קשה לעזוב מקום שהיו מאד מבוססים בו.
אזי סבא ארגן לעצמו מסמכים שהוא כביכול יליד הונגריה מדורי דורות.
[כולל שינוי הכיתוב של המציבה של אביו זצ"ל].
הלשינו עליו, חקרו ומצאו את הזיוף, והוא נכלא והמתין למשפט.
הוא היה בכלא פעמיים, אחת מהם במשך כמעט שנה.
שרדו במשפחה כמה מכתבים ארוכים ששלח מהכלא, בהונגרית [עם תרגום צמוד שנעשה על ידי הבנים] ובאידיש.
מאד מפעים איך שהיהודי הזה חי באמונה וביטחון בלתי רגילים.

התובע דרש עונש מוות, בתואנה של חשד בריגול...
הסיפור הזה הכה גלים בשעתו והיה שיחת היום באיזור ההוא.
[פעם מילאתי מקום של אאמו"ר הכ"מ באיזה שיעור,
וא' הלומדים ממוצא הונגרי ביקשני אחרי השיעור שאעלה איתו לביתו,
כשעליתי הוא הראה לי עיתון ששמר מאז, בהונגרית,
והסיפור הזה מככב שם בכותרות הראשיות].

סבא סיפר מיד את כל האמת.
הודה "בפשעו" שזייף מסמכים, אבל הסביר את הרקע.
השופט שאל אותו איך הוא לא מתבלבל, והגירסה שלו נשמרת בדקדוק בכל פעם שהוא חוזר עליה.
סבא אמר לו שיש רק דרך אחת לעשות זאת. להיצמד לאמת המוחלטת...
[הוא היה איש אמת קיצוני.
הסטייפלר חקק על מצבתו "דובר אמת בלבבו"].

יא. סידור ישועות ישראל

סיפור פלא קטן הכרוך באותו מעצר.
באותו מעצר הממושך בו שהה בבית הכלא כעשרה חדשים,
אמרו לו שהוא יכול לבקש רק ספר אחד שיכניסו לו.
הוא התלבט מה לבקש, שיהא מועט המחזיק את המרובה.

לילה אחד בחלומו נגלה אליו אביו הרה"צ רבי חיים זצ"ל,
ואמר לו כדאי לך לבקש את הסידור "ישועות ישראל" של הרה"צ ר' חיים ישעיה הכהן אבד"ק וויסאקי.
נדפס בלובלין תר"ע, בהסכמת האוסטרובצער ועוד גדולים.
שהוא אוצר בלום של תפילות והלכות ודברי תורה ואגדה וכדומה.
ולכשיגיע לידך תתחיל לקרוא בו מכריכה לכריכה. אל תדלג דבר.

הוא ביקש וקיבל את הסידור הזה.
ומיד החל לקיים את ההוראה שקיבל בחלומו.
זה סידור עבה מאד עם אותיות קטנות. לוקח קצת זמן.
באותו הרגע ממש שהוא סיים את הסידור,
נכנסו לתא מעצרו עם צו השחרור שלו.

זה היה יומיים לפני פסח תרצ"ח, שנה לפני היציאה מהונגריה.
זה היה מאד בלתי צפוי, השתדלנים לא ידעו שזה קורה,
אף אחד לא קיבל את פניו,
הוא נסע לבד במהירות לביתו להספיק להגיע לחג המתקרב,
וכשהגיע הביתה בליל בדיקת חמץ ללא הודעה מוקדמת, כמעט פרחה נשמתם של בני הבית.

[פעם הגיע אלי הרב מרדכי וייספיש זצ"ל וביקשני שאכתוב לו את הסיפור הזה.
היות שהוא כותב ספר בענייני קבלת שבת. (לא זכה לסיימו ולהוציאו לאור).
הוא רצה לעורר את הציבור בחשיבות הענין שהיה נראה לו קצת מזולזל.
וזכה לעידוד גדול מהסטייפלר ולהבחל"ח מהגר"ח שליט"א.

הוא אמר לי שהוא כותב על ענין אמירת המזמור הודו לה', כנהוג במקהלות החסידים,
ויש איזה פרט בענין זה שהמקור היחיד שלו הוא בסידור הזה.
ור' חיים אמר לו שיציין שהמ"ב מביא את המחבר הזה בספרו מסגרת השולחן בשני מקומות,
ושיבקש ממישהו ממשפחת שכטר את הסיפור שקרה עם זקנם.
באמת כתבתי לו. וטעיתי באיזה פרט קטן, כפי ששמע מדודי ר' טוביה.
משהו בענין התאריכים של המעצר.
הוא ביקש ממני לתקן, אבל לא די למחוק ולתקן,
אלא שאכתוב את כל המכתב מחדש, למרות שהטעות רק בשורה אחת בערך...

קצת סטיתי, כדי להשאיר זכר לאותו יהודי יקר זכור לטוב.

ועודי בזה, אציין שהסידור הזה יצא לאור על ידי הוצאת מישור בשנת תשנ"א,
ונערך בצורה מהודרת, בהוספת פסקי המ"ב, על ידי בן דודי הגרא"ז שטרנבוך,
שטרח בו בכל נפשו ומאודו, בהשראת העובדה הזו עם זקננו].

יב. העלייה ארצה.

בסופו של דבר, לאחר תהליכים ממושכים מאד,
יצא ידי חובה במה שישב ורק נתבע ממנו לעזוב מיד את המדינה תוך כמה חדשים.
פנו עבורו לכמה ארצות שיקבלו את כל המשפחה בשלימותה, ולא הלך.
ארה"ב הסכימה להכניס רק 3 מהם, וכדומה.
היו שהציעו לו להתגרש, ולהניח את האשה והילדים שם.
בגלל הסיפור היו מוכנים לתת לו סרטיפיקטים לארץ ישראל עבור כולם, למרות המחסור באשרות וחלוקתם במשורה.
[הוא נדרש להפקיד 1800 ליש"ט בבנק אנגלו פלשתינה, טרם קבלת האשרות.
היה זה אז סכום עתק. הקבלה המקורית עדיין אצלינו].
ואכן, כך עשו.
הוא חיסל במהירות את עסקיו והוציא מה שהיה יכול ועלו ארצה.

בדרך לארץ, היה אירוע פלא [גילוי אליהו מספר שניים].
הילדה הקטנה (כנראה רבקה שהיתה בת 4] נעלמה במהומה הגדולה של תחנת הרכבת.
דומני בבודפסט.
היו שם קוים לארצות שונות. הזמן היה דחוק והלחץ היה נורא.
כל המשך המסע היה תלוי ביציאה בזמן.
כל המבוגרים החלו לחפשה בקדחתנות.
פתאום ניגש אדם לא מוכר [ואיזור עור וכו'] ואמר לסבא בוא איתי,
הוביל אותו בכל מיני דרכי קיצור והראה לו את הילדה אבודה.
רץ הסבא ותפס בה, ויפן כה וכה והנה פרח לו איש האמת.

הם הגיעו לארץ בניסן תרצ"ט, כמה ימים לפני פסח, והתיישבו בתל אביב.
רוב רכושו נותר שם, והוא היה צריך להתחיל שוב כמעט מהתחלה בזמנים ממש קשים כידוע.
[הרהיטים הגיעו אחריהם בערב חג השבועות].
הכל נדו להם.
אך כידוע לפעמים בשעת מעשה היא נפלאת מעינינו, אבל אחר כך זוכים לראות עין בעין כי מאת ה' היתה זאת.
באלול אותה שנה פרצה המלחמה.
וכמעט כל המשפחה המורחבת שלו, אחי הוריו [חלק בפולין וחלק בהונגריה] נהרגו עקה"ש.
את בנו היחיד של אחיו ר' צבי הביא עמו, וכן את אחיו יצחק ומשפחתו. אחיו ר' יהודה אריה אבד זכרו במלחמה.
וכן כמעט כל המשפחה המורחבת של סבתא ע"ה וגם רוב אחיה ואחיותיה [בהונגריה וצ'כיה] עלו בלהבות.
הם נשארו הנצר לכל משפחתם העניפה.

יג. שרידי משפחת סבתא.

הקטע הבא מיועד רק לחוקרי משפחות...
מסתבר שיש כמה אי דיוקים וכמה חסרונות ובלבולים.
אבל טוב שיהא בסיס לתיקונים והשלמות.

למשפחת ויזל היו 11 ילדים. סבתא היתה העשירית.
למרות שהאחים (למעט אחד) והאחיות לא נמלטו,
נותרו בחסדי ה' מופלאים נצר מכל אחד מהם, שהקימו משפחות בישראל.
א. האח היחיד שניצל. מרדכי ויזל. איבד את כל משפחתו. נישא בזיוו"ש בקפריסין.
ילד בת יחידה מרת חוה תליט"א פלמן (אשת ר' ישראל ע"ה). ונפטר בהיותה בת שנתיים.
ב. אח בשם משה דוד ויזל הי"ד.
שרד בן אחד שלו בשם לייבלה ויזל. גר בנתניה. נהרג ל"ע בתאונת עבודה.
בניו אפרים ומשה בב"ב, ובת.
עוד בן בשם אברהם עלה מרוסיה אחר נפילת מסך הברזל. לא זכה לזש"ק.
ג. יצחק ויזל הי"ד.
בן שלו אריה כרמל (עיברות של ויזל) ו2 בנות הצליחו להימלט ארצה.
ד. עוד אח הי"ד. נשאר לו בן בנתניה בשם מרדכי ויזל.
ה. אח בשם ברוך ויזל הי"ד. הבריח את אשתו ושני ילדיו לוינה והוא נלכד.
בנו אפרים (פריצי) ובת נשואה לפרידמן. חיו בוינה.
למרת פרידמן יש בן בשם ברוך בבית וגן. היתה גם בת הי"ד [נהרגה בפיגוע הטרקטור לפני כמה שנים].
ו. אחות הי"ד. היתה נשואה לבן דוד ונשארה ויזל. היה לה בן בכינוי מרטון שניצל וגר בנתניה.
בנו של מרטון ר' אברהם ויזל מרח' עזרא בב"ב.
ז. ח. ט. עוד אחים או אחיות שנהרגו.
י. סבתא מרת חיה שכטר ע"ה.
יא. אחות ששם משפחתה רתק (או רעטק) הי"ד.
נותרו ממנה בן בשם ישעיה רעטק.
בת (איבי) נשואה לר' חיים ארלנגר משוייץ (אבי ר' סנדר ור' ישראל מאיר בין השאר),
ומרת יהודית גרסטנפלד.

יד. התבססות בתל אביב.

בתקופה הראשונה היה להם קשה מאד כלכלית.
סבא ניסה כוחו בכמה דברים.
בין השאר ניסה להתפרנס ממכירת משחת גילוח.
א' הספרים אמר לו שהוא צריך לנסות את המשחה עליו עצמו.
סבא ישב אצלו, הלה גילח חצי זקנו, והוציא אותו ברשעות במצב הזה.
סבא חזר הביתה מושפל ומדוכדך.
[מה עשו ילדיו כדי ללמד את ההוא לקח בלתי נשכח,
זה כבר תורה שבעל פה, בקושי].

בהמשך פתח בית מסחר עורות.
הוא היה במשך שנים כמעט היבואן היחיד של עורות בארץ. [קדמה לו משפחת חבס].
בשנים שאחר כך השקיע בתעשיית הבלוקים לבנין [חברת איטונג].
[בלוקים יוקרתיים עם בידוד, בשותפות עם בן דודו,
אולי עוד יסופר בהמשך בקשר לזה].
כשבנו ר' טוביה נעשה חתן אצל מר רוזנברג, יהלומן גדול,
השקיע סבא הרבה בעסקי היהלומים.
תוך זמן קצר התאושש וחזרה גדולה לשכון על שולחנו.

טו. הכנסת אורחים.

הוא שכר בדמי מפתח בית גדול ברחוב העליה 2 בת"א.
[הבית היה כל השנים שייך לערבי שגר במצרים. גרו שם עד תשכ"א]
ביתו היה שוב בית ועד לחכמים.
אדמורי"ם ורבנים רבים התאכסנו בביתו.
יש מהם ששהו תקופות ממושכות.
א' מאדמורי נדבורנא שהה בביתו ג' חדשים עד שמצא לעצמו מקום ביפו.

כבר בקיץ הראשון שלו בארץ אירח את האמרי חיים ג' שבועות בביתו.
היה על זה כתבה בהמבשר, וזה נדפס באיזה ספר (אולי אוצר החיים).

האמרי חיים חיפש מקום להתאכסן,
וסיכם איתו שישלם את כל ההוצאות.
הרבי עמד על כך שירשמו הכל.
הרבי הרגיש נוח ושהה שם עם פמלייא שלימה כמו במלון שמשלמים בסוף.
לפני שעמד לחזור, הוא ישב איתם,
וסבתא הגישה לו את החשבון המפורט,
אבל המחיר המבוקש לא היה כסף,
הם לא הסכימו לקבל ממנו בשום אופן,
למרות שמסתמא עדיין מצבם הכלכלי עוד לא היה בשיאו.
היא ביקשה כמה ברכות...
[בעיקר על הרוחניות של הילדים].

האמרי חיים מאד התפעל מזה,
וסיפרו לנו יהודים שבשובו לגרוסוורדיין,
הוא הראה את הקויטל שלה לכמה אנשים בהתפעלות שיש עדיין יהודים עם מושגים כאלו.
אחרי הרבה שנים הוא שאל את סבתא אם אפשר לומר שהוא שילם את חובו עד הפרוטה האחרונה...

איתו שמרו על קשר מאד קרוב כל השנים.
הוא היה הרבה במלון שלהם בנתניה, אי"ה עוד יסופר להלן.
אני יודע שפעם התקשרו לסבתא בפורים שהרבי תשוש ואמר שלא ייכנס לטיש.
ביקשו שתבוא כאילו למשלוח מנות ואולי תשפיע עליו.
ואכן היא שכנעה אותו לצאת אל העולם.

הדמשק אליעזר התארח אצלם כמה חדשים בשנת תש"ד.
במהלך אותה תקופה נישא הרב יוסף משה שזכה להדרכה מיוחדת מהדמשק.
הדמשק אף עשה את החאלקה לאאמו"ר באותו אייד תש"ד.

הרה"ק בעל השומר אמונים ואחריו בנו הרה"צ רא"ח,
היו מגיעים לשבות אצל מוהר"א מבעלז,
ואכסנייתם היתה אצלו.
השו"א היה עורך בבית טיש לעצמו אחר שובו מבעלז, או קודם,
[הייתי עם אבא הכ"מ לנחם כשנפטר הבן, הוא סיפר לנכדיו כמה זכרונות מרגשים מילדותו מאז].

יהודים מירושלים שבאו לסדר עניינים בת"א,
ידעו שאצל משפ' שכטר אפשר לנוח ולקבל אוכל.
ואם יש צורך גם ללון בלילה.
קבוצות שלימות הובאו באישון ליל בתקופת ההעפלה, ושהו שם עד לפיזורם.
אבא הכ"מ זוכר את עצמו נרדם במיטה שלו,
ומוצא עצמו בבוקר מצופף עם עוד ילדים על הריצפה במטבח,
כשכל הבית עמוס פליטים.
היו פליטים חשובים ששהו זמן רב.
א' מיוחד זצ"ל קיבל שם את הבשורות המרות מחו"ל ונתבלעה דעתו לזמן מה,
וטיפלו בו במסירות עד להחלמתו.

טז. צדקת פזרונו בישראל.

מלבד שתמך בצינעא בכמה מגדולי ישראל שהיה קרוב אליהם,
ובפרט אלו שהתאכסנו אצלו.
ופיזר הרבה לכל המבקשים הרבים ששיחרו את פניו.
לכשעמו היה בבחינת די לו בקב חרובים.
הוא נהג לשלם את כל הוצאות הברית שכיבדוהו בה בסנדקאות.
שמענו על עשרות רבות של משפחות עניות שהזמינוהו כדי שיהא מוצא לכסף הנצרך.

יהודי ת"ח בשם הרב גליק מגי"ש בסמיכות למקומי, (משתמש חשוב בשערי אוצה"ח),
סיפר לי שהוריו היו תמיד מספרים בהתרגשות איך נישאו כניצולי שואה חסרי כל,
באיזשהו בית כנסת כמדומני, עם כזית פת ומשקאות פשוטים.
ר' יעקב עבר ברחוב וראה זאת.
לאחר זמן קצר המקום התמלא בארגזי בירה ומזון משובח.

יז. מעט על הקשר עם הרבי מבעלזא.

מדי פעם סבא היה מגיע לטיש בבעלזא.
ישב במקום הראשון ליד הרבי.
סבא היה איסטניס, ועל כן הרבי בעצמו היה מוריד לו לצלחת מסודרת,
טרם השיריים נתחלקו באופן הרגיל...
משום מה הרבי היה קורא לו "דער זידטשויבער".
[אני חושב שהוא רצה לחזק אותו בכך].
זה סיפור לא קצר בפני עצמו.

ראוי לציין שבשבת הראשונה שהרבי הגיע ארצה, נסע סבא לקבל את פניו בחיפה ונשאר שם לכל השבת.

כשהרבי עמד להינשא בזיוו"ש,
הוא ביקש מסבא שהוא וסבתא יהיו השושבינים (אונטער פירערס) בחתונה.
הוא נתן לסבא הוראות איך להתכונן, מקוואות ושיעורים בספרים מסויימים, אולי אף תעניות.
בין השאר סבא היה צריך לתת לו פדיון גדול...
סבא חתום על שטרי התנאים והכתובה כעומד מצד החתן.
יש בידינו צילום מזה. [ביקשו לא להוציא את זה. נא לא לבקש].

[פעם נזדמנתי מוצ"ש א' אצל הרבי שליט"א בבעלז,
וכששמע את שמי שאלני מיד,
אתה נכד של ר' יעקב שכטר מבני ברק תל אביב?
אתה יודע שסבא שלך היה האונטער פירער של הרב?

ופעם אחרת התארחתי עם קבוצת תלמידים אצל הרבי מתולדות אהרן שליט"א,
לסעודת יומא דשבתא בביתו,
הוא אמר לי מעצמו, סבא שלך היה מקומו קבוע הראשון בשולחנו של הרבי בבעלז, וכן תשב אתה אצלי,
וחילק את השיריים לתלמידים שלנו רק אחרי שגם אני הק' טעמתי מהם..
האירוע ההוא, הוא סיפור קטן לכשעצמו שאכ"מ.
החביבות שלא תיאמן].

(אמשיך בהזדמנות בלי נדר להוסיף עוד טיפות לים הזה...)

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ה' מאי 23, 2019 5:16 am

יישר כח גדול, דו שרייבסט שפתיים יישק. האם יש תמונות ממנו? והעיקר, העליה ארצה וכיצד התקרב לחזון איש.
מה היה המסחר בהונגריה לא כתבת. כל הילדים נולדו בארץ?

יהודי שהיה כבן לחזון איש, ראוי ביותר שיסופר לכולנו עליו. ובפרט כזה יהודי של מסירות נפש וצדקות.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ה' מאי 23, 2019 10:49 am

יישר כח על המשוב.
יש תמונות למכביר. לא אצלי..
בא' מכרכי הרב מבריסק של מלר, יש תמונה שלו עומד ליד הרב באיזו הפגנה בירושלים.

שלחו לי קישור לתמונה המופיעה באוצרינו.
בה הוא נראה ליד האמרי חיים בנמל ת"א בטו באב תרצ"ט.
אציין שהיא מהתקופה שזקנו קצוץ.
בשנותיו האחרונות הוא מצולם עם זקן מכובד כמנהג בעלי בתים חשובים.
(נראה לי שהעומד מאחוריו, הוא בנו הבכור ר' צבי, אז בן 18 בערך).

viewtopic.php?f=19&t=3405&p=452738&hilit=%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91+%D7%A9%D7%9B%D7%98%D7%A8#p452738

על העלייה ועל ההתקרבות בס"ד עוד אכתוב. אני כותב לפי הסדר...
המסחר, לא עלה על דעתי שזה משמעותי. סוג של חנות ענקית שמכרו שם בערך הכל. (אפילו מזה יש תמונה, מא' הדודים שחזר לבקר שם).
איך נולדו בארץ, אם התחתן בתר"פ ועלה כמו שעוד יסופר רק בתרצ"ט?
בס"ד גם זה יפורט בהמשך, כשתבוא שעת כושר, מבחינת פנאי והשראה וכח.
ולגבי כבן לחזו"א, שכוונתך למה שהעתקת ממעשה איש, זה גם בא בשעתו ממני...

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ה' מאי 23, 2019 11:00 am

.השוחט כתב:רבי יוסף משה נתעטר בכתר הוראה ושימש בכך כל ימיו.
הוא נפטר באופן פתאומי לא מבוגר.
והניח בן בשם ר' צבי ושתי בנות.

בויקיפדיה כתוב שהיו לרי"מ שכטר ארבעה ילדים.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ה' מאי 23, 2019 2:11 pm

תיקנתי קצת למעלה בעקבות הערתך. יישר כח.

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ה' מאי 23, 2019 2:40 pm

.השוחט כתב:תיקנתי קצת למעלה בעקבות הערתך. יישר כח.

פה נרשם שיש בת בשם גומבו
https://www.geni.com/people/%D7%99%D7%9 ... 7719507727
חיפוש בגוגל גומבו שכטר מעלה ששמה רות

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ב' מאי 27, 2019 5:15 am

יישר כח, מחכים להמשך

בא נכניס לכאן את התמונה היפה שהעלה אישנמ, ותשואות חן לו, ר' יעקב עם מרן האמרי חיים זצ"ל

היה לו קשר מיוחד עם בית וויזניץ?

האם היה הולך לפעמים לטישים שם?

: האמרי חיים עם ר יעקב שכטר.jpg (29.22 KiB) נצפה 18885 פעמים

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' מאי 27, 2019 10:42 am

יישר כח ידידי הרב מתפעל.

לקוראיי הנאמנים.
השלמתי לעיל את סעיף ט' שדילגתיו.
ויש הוספה בסעיף יב.
וכתבתי את סעיף יג.

גלאגוזים · הודעהעל ידי **גלאגוזים** » ב' מאי 27, 2019 10:51 am

ייש"כ הרב השוחט. מאלף.
בתוך דבריך [סוף סעיף י"ב] כתבת:
"וכמעט כל המשפחה שלו [חלק בפולין וחלק בהונגריה] ושל אשתו [בהונגריה וצ'כיה] עלו בלהבות.
הם נשארו הנצר לכל משפחתם העניפה."
כמדומני שגם אחותה שרדה, או לכל הפחות בני משפחתה משפחות רעטק-ארלנגר-גרסטנפלד.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' מאי 27, 2019 11:41 am

אכן. לכן כתבתי כמעט.
שרד אח אחד שלו שעלה לארץ. והיו לו שני בנים.
ומהמשפחה שלה נותרו אחד מעיר, כלומר כמעט מכל ענף נשאר מישהו.
אולי למען הדיוק ההיסטורי אעשה רשימה מדוייקת.

ביררתי {אצל אמי מורתי שתחי'] עוד פרטים למען ההיסטוריה וכתבתים לעיל.
האחות עצמה רעטק (או רתק) לא שרדה רק בנה ושתי בנותיה.
הרחבתי עוד דברים פה ושם...

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ג' מאי 28, 2019 6:57 am

יישר כח גדול, שפתיים יישק.

מחכים להמשך. היכן היה מתפלל בקביעות בתל אביב?

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ו' מאי 31, 2019 11:43 am

יח. עם האמרי אמת

ר' יעקב בתחילת בואו לארץ לא היה לו קשר מסויים לאיזה חוג.
הוא עצמו היה כאמור ממשפחת אדמורי זידטשויב, ולא מצא כאן בארץ את מקומו. עד שנדבק בחזו"א.
הוא הכיר מאד מקרוב הרבה צדיקים. חלק גם התאכסנו בביתו עוד בחו"ל ואח"כ בתל אביב.
בין השאר הוא נסע קצת גם לגור.

פעם אחת אמר לו האמרי אמת שהוא זקוק לסכום גדול לאיזה ענין.
ר' יעקב אמר לו שאין לו תחת ידו כמובן אבל הוא יכול ללוות.
הא"א אמר לו שלא ילווה. רק אם יכול משלו.
ר' יעקב חזר הביתה. אז זה לא היה קל כמו היום. ואסף כל מזומן שהצליח לאסוף מכל מיני חסכונות וחזר באותו יום לא"א עם הכסף.

הא"א מאד הכיר לו טובה ושאל אותו איזו ברכה הוא רוצה.
ר' יעקב אמר לו שהוא מבקש ילדים טובים עד ביאת הגואל.
הא"א אמר לו, את זה כבר יש לך, אתה יכול לבקש משהו אחר.
[זה ביטוי נדיר. שמעתי פעם שיודעים רק על עוד 1 או 2 דומים לזה].
אז ר' יעקב אמר, אם ככה אז שיהיה גם עם עשירות.
הא"א אמר, עד כמה שזה לא יזיק לאידישקייט.

פעם אחת שבת אצל הא"א ביו"כפ, כנראה מיד אחרי המעשה הזה, וכיבדוהו במפטיר יונה.
ר' יעקב היה מספר זאת תמיד בדמעות שליש, מדוע לא היה לי שכל לבקש אריכות ימים לילדים. (קרו לו מקרים אצל 2 ילדים).

יט. ההתקרבות למרן החזון איש

מישהו סיפר לו שיש יהודי גדול בבני ברק, ת"ח צדיק וקדוש, שלא ידוע כל כך לציבור.
יש לציין שהפירסום הגדול של החזו"א לרבים, היה ממש בשנותיו האחרונות.
סבא ע"ה נסע אליו, לא יודע בדיוק באיזו שנה, להערכתי בתש"ג או תש"ד.

כידוע החזו"א התפרנס בהיותו בא"י בצמצום רק ממכירת ספריו.
סבא רצה לההנותו, וביקש לרכוש את כל ספריו.
לשאלתו, השיב החזו"א שיש 9 ספרי חזון איש למכירה.
וכמה מחיר כל ספר. החזו"א נקב במחיר, דומני חצי לירה (אנגלית כמובן).
הרבנית של החזו"א ע"ה נכחה בחדר, ואמרה לסבא "ליכט קאסט טאייער",
כלומר הנרות ללימוד וכו' עולים ביוקר, ברומזה שעליו לשלם יותר מהמחיר שנקב בעלה הגדול.
סבא שאל, לירה לספר זה בסדר? היא שבה ואמרה ליכט קאסט טאייער.
עד שסבא אמר 2 לירות לספר, ונחה דעתה.
סבא רכש את כל 9 הספרים, ושילם ח"י פונט.
החזו"א ארז לו את הספרים בחבילה, וסבא שב לת"א.

בהגיעו לתל אביב המתין לו כבר א' מאנשי החזו"א, דומני ר' זעליג שפירא,
ואמר לו, הרבי אמר שהמחיר הוא רק חצי לירה,
אלא שמפני כבוד הרבנית הוא לא אמר דבר בפניה.
וכמו כן, אין סיבה שהוא יקנה בבת אחת כמות ספרים שאין צריכים לו.
וגם בענין זה שתק מפני כבוד הרבנית, ואף טרח באריזת הספרים.
על כן ביקש החזו"א שישאיר ברשותו רק ספר א' או שנים ועליהם ישלם לפי חצי לירה לספר.
השליח החזיר לסבא את העודף ונטל עמו את רוב הספרים בחזרה.

זה היה הביקור הראשון.
מכאן ואילך החל סבא לנסוע לחזו"א ולהתייעץ עמו על כל צעד ושעל.
הוא דבק בו בכל נפשו כחסיד לרבו.
סבא היה הולך לטבול לפני ביקור אצל החזו"א.
יש מדודיי שאומרים שלפני כל ביקור ממש.
וי"א שרק לפני התייעצות חשובה.
והמשיך בכך גם כשנתקרב מאד, ולא נהיה לבו גס ברבו.

סבא ראה שבש"ק יש לחזו"א בעיה עם המנין כותיקין.
כמה שזה נראה אולי משונה, היו אז רק מתי מספר שהתפללו עמו,
וחלקם הלכו בש"ק לבתי כנסת אחרים.
לכן, סבא שכר דירה בבתי פוניבז' מול החזו"א.
דומני שזה נקרא היום חזו"א 42. כמובן בחיי מרן הרחוב עדיין לא נקרא חזון איש.
כל השבוע הוא היה גר בתל אביב, אבל מדי יום ששי היה אורז ובא לדירה בבני ברק.
למותר לציין שהתנאים לזה בשנים ההם לא היו כה קלים כבזמנינו.
ובכלל, בת"א היה לו בית מרווח, מצוייד במיטב הריהוט והמכשור, ומלא כל טוב,
מה שאין כאן הדירה הקטנה הבני ברקית.
מסתמא גם סגנון התפילה אצל החזו"א לא היה לפי הרגלו,
ובכל זאת התאמץ בכך מדי שבת במשך שנים רבות כדי שהוא ובניו ישלימו את המנין.

סבא ע"ה נעשה א' הכי מקורבים למרן החזו"א.
בכל דבר שנתבקש מפיו, ציית ללא עוררין.
הן בעסקנות פיזית, והן בהשתתפות ממונית.
ילדיו נכנסו ובאו הרבה מאד אצל מרן החזו"א,
וסייעו שם הרבה בביתו, בכל מיני עניינים.

החזו"א לא היו לו ילדים משלו, ובאמת גידל את כל אחייניו לגאוני תורה אדירים.
זה כמעט חסר תקדים שבני דודים ראשונים מאותה משפחה, יהיו כולם גדולי הדור.
האחרונים ששרדו, הם הגר"נ קרליץ, והגר"ח קנייבסקי. והג"ר מאיר גריינימן.
אבל להבחל"ח זה כלל את הג"ר שמריהו גריינימן, את הגרח"ש גריינימן, את הג"ר שמשון קרליץ, ואת הגרח"ש קרליץ,
ועוד כמה פחות מפורסמים. כמו הגרי"ת אחיו של הגר"נ, ועוד.
במידה מסויימת ילדי שכטר מילאו איזה מקום כבני בית ממש.
יש דברים שאי אפשר לפרטם בכתב.

אאמו"ר הכ"מ סיפר לי שהוא זוכר פעם שהחזו"א לא חש בטוב ולא היה מסוגל ללמוד.
הוא קרא לסבא ששהה אצלו זמן רב.
וכשסבא חזר הביתה הוא אמר שהחזון איש ביקש ממנו לספר סיפורי צדיקים במשך שעה ארוכה.
בזמנים ההם עדיין לא היה כל כך נפוץ סיפורים כתובים, וזה היה במידה מסויימת נחלתם של 'מספרים'.
סבא ע"ה היה ידען גדול של עובדות מדוייקות.
לא יודע על מי הוא סיפר, וכמה פעמים זה קרה.
יתכן מאד שהמטרה היתה בכלל לעודד את סבא. מי יודע.
אבל זה חלון להבין את מדת הקירבה הגדולה.

עובדה עם ברכת החז"א ליום הולדתו של אבא.

אאמו"ר הכ"מ ביום היותו בן 5, ה' אייר תש"ו,
נכנס עם א' מאחיו (הרב יוסף משה) לקבל את ברכת החזו"א ליום ההולדת.
החזו"א הרים אותו בידיו, ובירך אותו 'שתהיה תלמיד חכם'.
החזו"א המשיך להחזיק אותו באויר, ושאל אותו האם אתה יודע מה זה "תלמיד חכם"?
אבא שתק, מיראת הכבוד. ומסתמא גם לא ידע מה לענות.
החזון איש אמר לו, תוך כדי שפניו ממש סמוכות לפני הילד,
'תלמיד חכם, זה אחד שכל שאלה בתורה ששואלים אותו, הוא יכול מיד לענות'.
[זו הגדרה הלכתית ממש, כידוע מהלכות ארנונה והל' נקיט ליה שוקא].

אאמו"ר היה תמיד מתפעל ממעשה החינוך שבזה.
שהרי ילד ששומע כזה דבר בכזו עוצמה, מהרב הנערץ של המשפחה,
ממילא כל לימודו הוא תמיד בבהירות,
מתוך חתירה שבסוף הלימוד הדברים יהיו נהירים ומחוורים כשלמה.
[מי שזכה ללמוד אצל אאמו"ר, יודע כמה זה היה מהותו].

כ. עובדות שונות עם מרן החזו"א.

פעם שב סבא נרגש מאד לביתו, ואמר שהרבי הודה לו שיש לו רוח הקדש.
גופא דעובדא כך הוה.

לסבא היתה שותפות בבית חרושת לבלוקים.
[בלוקים עם פטנט מיוחד של בידוד.
בסופו של דבר השותפות התפרקה בבוררות אצל החזון איש ואכ"מ].
החזו"א לא הסכים להיתר מכירה של התנור לגוי כדי שימשיך לבעור בש"ק.
למרות שהיה היתר מרבנים אחרים, אולי מהרבנות.
סבא כמובן ציית, ובכל עש"ק כיבו את התנור.
התנור שלקח לו כמה ימים להתחמם כראוי, היה יכול לייצר בגלל זה רק מיום שלישי.

סבא רצה מאד לצאת מהעסק הזה שלא היה רווחי.
החזו"א לא הניח לו, כפי הנראה ברצותו להנהיג את שלטון ההלכה בפרהסיא.
סבא היה מתלונן בקביעות אצל החזו"א שהעסק הזה לא רווחי.
החזו"א היה רגיל לבאר לו שכעת מלחמה ולכן אין בנייה,
אבל בקרוב תסתיים המלחמה ויהיה קיבוץ גלויות ורמת המחיה תעלה ויבנו בארץ הרבה מאד,
וממילא יהיה ביקוש גם לבלוקים הללו וזה יהיה רווחי וכו'.

פעם אחת סבא אמר לחזו"א, רבי, אני לא מבקש עצות על פי הטבע,
היות שאני בעצמי סוחר טוב ומבין במסחר,
הרי אני בא אל הרבי שיענה לי ברוח הקדש, ומדוע הרבי מבאר לי מהלכים מסחריים.
החזון איש הרצין ואמר לו בזה הלשון:
"רבי יעקב, נישט אוף יעדער זאך ניצט מען רוח הקודש",
[לא עבור כל דבר משתמשים ברוח הקדש].

סבא כאמור שב הביתה נרגש כולו.
הרבי הודה לו שיש לו רוח הקדש...
הרי החזו"א לא היה מדבר דברים כאלו בסגנון של בדיחותא בעלמא.
הוא גם הרגיש שהרבי אמר זאת ברצינות גדולה.
וזה היה בשבילו מתנה אדירה משמיא שזכה שהרבי יודה בפה מלא שיש לו רוה"ק.

בדרך אגב.
סיפר לי רבי יעקב איידלשטיין זצ"ל כמה פעמים,
שפעם אחת היה בבית החזון איש,
וראה את סבא יוצא מהמקוה של החזון איש, פיאותיו וזקנו עדיין לחים,
וסבא אמר לו ברגש גדול, אין לך מושג איך החזו"א צופה הכל ברוח קדשו.
וכך הוא מספר לו: אני רגיל לטבול לפני שאני בא לשאול שאלות את הרבי,
אבל הפעם נזדמנה שאלה דחופה ולא התאפשר לי לטבול.
רק דרכתי על מפתן הרבי, עוד לא אמרתי מילה,
הרבי אומר לי, ר' יעקב, אם אתם רוצים לטבול, תשתמשו במקוה שלי, ותיכנסו אחר כך...

סבא ע"ה היה נוהג לומר שהוא הצליח לפעול אצל רבו שיקבל אותו כבן.

וכך העובדה כפי שנכתבה במעשה איש ח"א (וצוטטה לעיל).
"מעשה שנכנס רבי יעקב שכטר ז"ל בא' מימי חול המועד סוכות, וראה שרבינו רוקד עם ג' בני תורה חשובים מבני ירושלים שהיו מקורבים אצלו.
הוא רקד עמהם זמן רב והניח לר"י שכטר להמתין.
כשנפרד ממקורביו פנה לנכנס רצה להפיס דעתו ואמר לו, יודע אתה מי הם אלו? הם הילדים שלי !
האורח לא ויתר ותבע: גם אני רוצה להיות ילד של הרבי. ורבינו שתק.
וסיפר ר"י שכטר ז"ל שעד אז היה רבינו מדבר עמו בלשון נוכח, 'זה טוב לכם' וכדומה, ומאז ואילך היה משתפו עמו ואומר 'זה טוב לנו' וכדומה.

אותם ג' בחורים שרקדו היו הגאונים: ר' יודל שפירא, ר' חיים ברים ור' משה יהושע לנדא. זכר הצדיקים לברכה.
אולי הגרמ"י כבר היה אז אברך.
אציין כאן בקצרה, את תחילת מה שאירע באותו יום.
באותו יום כשהגיעו הבחורים, לעת הצהרים, היה החזו"א סגור ונעול בחדרו שעות ארוכות מאחרי שחרית.
וכל אותן שעות לא הגיב לדפיקות בני הבית.
[היו השערות שדברים טמירים בגו, אלא שאי"ז עניינו של סיפורינו].
כשהם הגיעו סיפרו להם מה קורה. אולי ביקשו שיעשו משהו. דואגים.
הם רקדו שעה ארוכה ליד הדלת ושרו "פתחו לי שערי צדק"...
עד שנעתר החזו"א ופתח את דלתו במאור פנים.
ואז היה זה המעשה שרקדו עמו וכו'.

עובדה פלאית שהחזירם החזו"א לביתו.

פעם הגיעו ר"י ואשתו לבית מרן החזו"א להתייעץ בענין דחוף.
בדרך כלל בהזדמנויות כגון אלו, הסבתא היתה נכנסת ומבלה שעה קלה עם הרבנית בתיה ע"ה.
הפעם מפני הדחיפות והזמן הקצר, הם נפרדו מרבינו ומיהרו מיד לתחנת האוטובוס.
התחנה הראשונה לכיוון ת"א בשעתו היתה ברחוב רש"י, קרוב לרחוב רבי עקיבא.
כשהגיעו כבר לתחנה הגיע בחור א' מבית רבינו, ואמר שרבינו מבקש שיחזרו.
הם חזרו מיד כמובן למרות דוחק הזמן.
כששבו התפלאו מאד כשרבינו אמר להם שקרא להם כדי שהסבתא תיכנס מעט לרבנית כדרכה.
הסבתא שהתה מעט עם הרבנית בתיה ע"ה, וחזרו לתחנה, וכבר נסעו כמובן באוטובוס הבא.
בהמשך הדרך התברר שהאוטובוס הקודם נקלע לתאונה קשה, ויש פצועים רבים...

כא. השפעתו של מרן החזו"א על המשפחה.

החזו"א הדריך את סבא בענייני דקדוק ההלכה.
כמו הקפדה על כשרות המאכלים, ועישורם בבית, שמיטה, וחשמל בש"ק וכהנה וכהנה.

כשהחזו"א ביקש לא להשתמש בחשמל בשבת, היה הדבר קשה בעיני הסבתא.
היה לה כבר מקרר חשמלי, וכבר שכחה איך משתמשים בקרח.
סבתא טענה בפניו שהאוכל יתקלקל.
החזון איש אמר, לא יתקלקל !
מאז סבתא היתה מניחה את מאכלי השבת מחוץ למקרר לגמרי.
מה צריך בכלל מקרר אם הרבי אמר שלא יתקלקל...
(יש במשפחה ויכוח אם אכן היה לגמרי טרי, או הרגישו קצת...)
זה לא מתכוין להיות סיפור מופת, אלא סיפור של אמונת חכמים.

בעוד הבנים הגדולים היו מצטרפים לעסקי המשפחה בגיל 15 או 16 בערך.
כעת, בהשפעת החזו"א, החלו דברים להשתנות.

הבן חיים ע"ה למד בת"א בישיבה לצעירים עד גיל 15, וחשקה נפשו להמשיך את לימודיו בפוניבז' או חברון.
סבא לא הסכים.
חיים נכנס עם חבר (ר' ראובן אליצור וייספיש) אל החזו"א ושיתפו בויכוח.
החזו"א פתח גמרא תענית וקרא בפניו את כל הסיפור עם ריו"ח ואילפא.
כשסיים הביט בחיים ושאל אותו מה אתה אומר עכשיו,
חיים אמר [בהשראת הגמרא ההיא] "לא אניח חיי עולם ואעסוק בחיי שעה".
החזו"א אמר לו להיכנס עם סבא.
נכנסו. סבא הסביר מדוע הוא חייב את בניו במסחר.
החזו"א אמר לו, "תן לי אותו לשנתיים".
סבא הסכים.

נשתמר מכתב שכתב החזו"א להגאב"ד דפוניבז' בשבחו בבקשה לקבלו לישיבה.
למעשה לא יצא הדבר לפועל, והוא נכנס לישיבת חברון.
הוא היה שקדן גדול, יר"ש מרבים, ובן עליה מיוחד מאד.
בהיותו בירושלים התקרב מאד לבעל השומר אמונים.
רבי אהרן כהן מר"י חברון שהיה כידוע מקושר עם השו"א,
אמר למשפחה שזה קרה בהשפעת הבחור חיים.

בתמוז [בשובו מציון האור החיים הק'] חלה מאד. חומו עלה.
שלחוהו הביתה, שם שכב עוד שבוע, ונסתלק בן 17.
ער"ח אב תש"ז. יום סיום הזמן בדיוק כעבור שנתיים !
החזון איש כתב על מצבתו את המילים "אזל מעמנו כבר שיבסר בלא חטא".
כל הנוסח בכת"י מרן החזו"א נדפס בספר שער המים להרשב"א שהוציא גיסו הגר"א רייסנר.

כשנסתלק באו כמה מקורבי השו"א זצ"ל וביקשו שיקברוהו סמוך לו.
היות שהשו"א קנה חלקה שלימה, וביקש מחד גיסא שלא ישאירוהו לבד הרבה זמן,
ומאידך גיסא שיקברו לידו דוקא מישהו שהיה קשור אליו וראוי לכך.
וכבר עברו כמה חדשים, דומני מו' ניסן אותה שנה, ולא הזדמן.
סבא הסכים, ואכן נקבר לידו.
זמן קצר אחר כך כבר אי אפשר היה כמעט לקבור שם, ואחר כך זה עבר לידי הירדנים.
ונתברר שהיו שכנים טובים 20 שנה לבדם.
כששבו לשם בתשכ"ז, כל המציבות בסביבה היו הרוסות, רק מצבת שניהם נותרה שלימה.

ביום השלושים, ער"ח אלול תש"ז, כבר היה מתח.
החזו"א אמר לסבא שלא יסעו עם כל הילדים, רק הגדולים.
בשעתו הם לא הבינו את טעמו. אבל סברו וקיבלו.
בהלוך נסעו דרך רמלה, והנהג של הטנדר שלהם דרס בלי כוונה ילד ערבי.
ההמון עצר את הרכב והקיף אותם בעיניים רצחניות.
חלקם כבר הניפו מקלות וברזלים וכו'.
[מי שזוכר חסר עוד גילוי אליהו השלישי...].
לפתע הגיע אדם עם טנדר מלא כבשים,
נראה ערבי ואיזור עור וכו',
ואמר להם היכנסו מהר לרכב שלי ואציל אתכם.
הם היססו, הלה אמר שמע ישראל וגו' כיהודי נאמן.
הם קפצו לרכב, וההוא טס איתם בדרכי עפר צדדיות וחילץ אותם.
אילו היו עמם ילדים קטנים כפי שחשבו לעשות, מי יודע איך זה היה נגמר.

שני הבנים האחרונים, הג"ר אריה שליט"א ולהבחל"ח הג"ר ליפא, כבר נשלחו לישיבות מלכתחילה.

בשולי הסיפור על הדוד חיים ע"ה,
ההורים התאבלו עליו מאד והתקשו להינחם.
במיוחד הסבתא, שעד סוף ימיה היה אוכלת במשך השבוע רק מעט לחם יבש עם כמה פלחי תפוח,
ואמרו תמיד שזה מאז הפטירה של חיים.
החזו"א אמר להם שכתוב בגמרא, המתאבל על מתו יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה.
ובכל זאת, היה להם קשה מאד.

כעבור שנתיים, אין איתנו יודע עד מה,
הם איבדו עוד בת, רבקה (הינדא) עליה השלום,
נערה בת י"ד, בט"ז מנ"א תש"ט.
[ממחלה שהיום נרפאת בקלות עם אנטיביוטיקה, דיזנטריה.
בארץ עדיין לא היה, שלחו להביא מארה"ב, אבל זה הגיע כבר להלוייה].
הפעם הם קיבלו על עצמם לקבל דין שמים באהבה גמורה.

דודי הג"ר אריה מספר שהוא נסע עם סבא לבית החיים בצפת להתפלל עליה,
והוא שמע את אביו אומר בשברון לב נורא,
רבש"ע אני מוכן עד סוף ימיי לגור ב'הקדש' עם עניים מוכי שחין, ובלבד שתציל את רבקה.
ובכל זאת ר' אריה שהיה אז בן 12 בערך,
פגש את ההורים רגע אחרי פטירתה,
[הוא רץ מהבית לבית החולים והגיע ממש בפטירה],
והם אמרו לו, בשלווה וברוגע, קיבלנו על עצמינו לקבל הכל באהבה,
ואנחנו מבקשים ממך, למרות שהיית קשור אליה מאד,
לקבל הכל באהבה ובצידוק הדין, ולא להתרעם ולהתאבל יותר מדי.

א' הדברים שקרו בהדרכת החזו"א הוא לקיחת חתנים בני תורה.
מה שלא היה מקובל באותם ימים.

החזו"א הציע לבת הגדולה, מרת עדנה, את הג"ר אברהם רייסנר זצ"ל.
ועוד הספיק להציע לר' יעקב את הג"ר משה שטרנבוך לבתו השניה מרת יפה ע"ה.
החזו"א דיבר על כך עם שניהם ביום חמישי האחרון לחייו,
ואמר לסבא תפגשו אצלי ביום ראשון.
הם אכן נפגשו, אך היה זה כבר בהלויית מרן זצ"ל.

הגר"מ שליט"א היה עילוי נורא כבר בבחרותו.
השקידה והשקיעות שלו בלימוד הם מעבר לכל תיאור שגרתי.
ליד מיטתה של הרבנית סיפר אאמו"ר בהספדו,
שהיא חזרה מהפגישה כולה באורות.
בהתחלה היא לא רצתה לספר מה היה, שמא לא יראו את הדברים באור חיובי כמוה.
בסוף היא סיפרה באושר, שמיד כשיצאו לרחוב ושוחחו כמה משפטים,
אמר לה הגר"מ, הרי אין באמת על מה לדבר, רק צריך למלא שעתיים,
הבה נטייל שעתיים כמצופה, ואם את מסכימה אני בינתיים אחזור לעצמי דפי גמרא.
דומה שבדרך כלל בכגון דא, השידוך יורד מיד מהפרק,
אבל בהשפעתו הישירה של החזון איש, בשבילה זה היה פסגת מאוייה.
היא היתה אשת חבר אמיתית כל חייה, אבל אכ"מ.

גם הבת השלישית שנישאה כמה שנים אחר פטירת החזו"א,
נישאה לתלמידו המובהק הגר"י ברטלר שנסתלק מעמנו לא מזמן.

מה נאה לסיים את הפרק הזה עם האפיזודה הבאה.
א' מניניו של ר"י שלמד בישיבת תפרח, בא להזמין את הג"ר יעקב פרידמן לנישואיו ולקבל את ברכתו.
ר' יעקב שליט"א [הוא מחותן, באשר בנו הגדול חתן אצל ברטלר] אמר לו,
אתה יודע כמה יהודים היו בדור ההוא בדיוק כמו סבא שלך.
מה נשאר מהם.
ואילו הסבא שלך שהיה לו את השכל לידבק בחזו"א,
זכה שיש מזרעו כמה מאות תלמידי חכמים מובהקים.

כב. עוד מתקופת תל אביב.

ר' יעקב היה מתפלל, דומני, בעיקר בבית כנסת יבנה בתל אביב.
כשלא היה בבני ברק.

יש בספריית אאמו"ר סט משניות ב"כ, שקיבל לבר מצוה,
מטעם ביהכנ"ס יבנה, לבנו של א' מחשובי המתפללים וכו',
וחתומים עליו שני הגבאים המיתולוגיים,
הרב יוחנן אוורבוך (אביו של חו"ז של הראי"ס),
והרב יוסף יצחק רוטנברג.

סבא היה דור תשיעי לבעל התוס' יום טוב.
רוב בני דורו המתייחסים לתוי"ט, לא היו כה קרובים.
[כידוע מיוחס להגר"א עה"פ גם דור עשירי, שיש ערך ליחוס רק עד דור עשירי].
התוי"ט כידוע ביקש בצוואתו מזרעו לעשות סעודה ביום מסויים.
אצל סבא והוריו וזקניו תמיד הקפידו על כך מדורי דורות.

אחרי פטירת החזו"א סבא היה קשור עם מרן הגרי"ז מבריסק.
[בפרט אחרי שהגרי"ז נהיה מחותן עם שטרנבוך מחותניו].
היה רב ציוני אחד בת"א שהיה עורך סעודה ברוב עם, וסבא היה מוזמן.
הגרי"ז אמר לו שלא ישתתף, וכדי לא לפגוע, שיאמר שהוא לא שומר על זה.
וכדי שזה לא יהיה שקר, שבאמת יחליט שהוא מפסיק לשמור על זה.
למרות שזה היה לו מאד קשה, הוא ציית כדרכו.

בספר של הרב מלר יש תמונה של סבא עם הגרי"ז, מאיזו הפגנה בירושלים.
ובלי נדר בפרק הבא על המלון, עוד יסופר על הקשר הזה.

סיפור מופלא מהתקופה ההיא. [אין חובה להאמין..].

סבא פנה יום אחד ליהודי אחד ואמר לו מז"ט על החתונה בביתו.
[דומני שזה היה כשסבא ישב שבעה על אח שלו, וההוא בא לנחם].
ההוא שאל מנין אתה יודע.
הוא אמר לו אבא שלך בא אליי בחלום לבקש ממני משהו,
ואמר לי שיש לו רשות לרדת בגלל השמחה אצלך.
ההוא רצה לדעת מה אבא שלו ביקש.
לסבא לא היה נעים לספר.
בסוף הוא סיפר שהאבא פעם לגלג עליו על כך שהוא מאריך בשמו"ע בזמן שהוא בע"ב פשוט,
והוא בא לבקש מחילה.
[א' מבני דודיי בירר זאת אצל בעל המעשה בעצמו ונמצא מדוייק.
אולי אני עצמי לא מדייק כאן לגמרי].

עוד סיפור בעל משמעות.
[יתכן שזה לא לכבודו, אבל יהא נא המוסר השכל לע"נ].

לעת זקנתו של סבא, בעסק שידוך של א' מילדיו האחרונים,
הצד השני לא רצה, ומשום מה נימק זאת באיזה עובדה שקרית.
סבא מאד חרה לו שמוציאים עליו שם רע.
הוא חש שבגלל זקנתו סומכים על כך שלא יהא לו כח להגיב.
הוא אמר בבית שאף פעם הוא לא ניצל את הכח שלו כבנש"ק,
אבל הפעם הוא מקפיד רח"ל.
האשה ההיא נישאה ופגעה בה יד ה' באופן משונה מאד.
אין צריך אפילו לומר שאין איתנו יודע חשבונות שמים.
[מחשש שמישהו יקשר אני לא מפרט].

אאמו"ר הכ"מ אמר לנו פעמים רבות שמה שצריך ללמוד מסיפור כזה,
כמה יש להיזהר לא להקפיד.
הוא ואחיו תמכו באותה משפחה בסתר, לע"נ האבא.
מחשש שמא זה קשור לקפידא של אביהם,
והרי אמרו שמי שחבירו נענש על ידו וכו'.
ובכלל, וכי יעשה לך טוב אם תדע שבגללך יהודי סובל סבל גדול.

[היה מעשה שלא שייך לכאן, שמישהו פגע באאמו"ר פגיעה קשה מאד.
וכעבור כמה חדשים באו בני משפחתו לומר לו שימחול כי קרה שם משהו.
הוא אמר להם בנחרצות, אין שום מצב בעולם שמשהו קרה בגללי.
אני מיד התפללתי מקרב ליבי שבגללי לא יארע חלילה כלום לשום בר ישראל.
אני למדתי לקח מהמעשה של אבי.
הוא הפנה אותם לאדם גדול שיצא מפיו לשון קפידא באותו ענין].

כג. מלון העצמאות.

בשנים ההם הוא רכש שתי קומות בבנין בנתניה ליד הים.
ופתח שם בית מלון לנופש קיץ.
המלון נקרא 'מלון העצמאות' על שם הככר הסמוכה.
אדמורי"ם ורבנים רבים נפשו או התארחו שם בקביעות.

האמרי חיים שבת שם כ"פ, בבואו לבסס את קהילת חתנו בנתניה.
פעם אחת הוא שלח שם את אאמו"ר הכ"מ לעבור לפני התיבה בש"ק בהיותו בן 16.
[אלא שאי"ז שייך לכאן].

הגאב"ד דפוניבז' שהה שם לעיתים קרובות.
כשלמדתי בפוניבז' אמרה לי הרבנית ע"ה שיש לה הכרת הטוב,
כי פעם הרב עבר ניתוח והיה צריך נופש והמלון עוד לא נפתח, אז סבתא פתחה אותו שבוע לפני הזמן במיוחד לכבודו.
[היא שאלה אותי אם אני חפץ שהיא תתפור וילון בחדרי כהכרת הטוב...].
גם איתו היה שם לאאמו"ר סיפור מאלף מאד, אבל זה לא לכאן.

ר' בנימין מנדלסון שהה שם.
וכן עוד רבים ונכבדים.
בבית הכנסת של המלון היה אפשר לראות את הלב שמחה שוקד מבוקר עד ערב ללא הרף.
[שנה אחת הוא סיים שם את כל סדר נשים בתשעת הימים. סיום בכל יום].
אגדות לא מעטות יהלכון על מפגשים היסטוריים שנערכו שם.
אולי בהזדמנות ננסה להרחיב מעט.

מסתמא האירוע הכי חשוב היה כשהרב מבריסק חיתן שם את בנו.
ושכר את כל המלון לכל הש"ב.
הוא סמך על המליחה של סבתא אחרי שבא לראות בעצמו איך היא מולחת.
שבוע ימים נערכו סעודות ארוכות, כשהאורחים החשובים מקבלים חדר במלון.

סיפור קטן ומאלף.
בשבוע ההוא הרב יצא יום אחד למרפסת להשקיף על השקיעה.
הוא הסתפק משהו טכני בענין השקיעה.
כגון אם האור ההוא זה בא מכאן או משם וכדומה.
סבא הציע לו להתקרב מעט לקצה המרפסת לראות טוב יותר.
הרב אמר לו הרי השמש רחוקה מליוני קילומטר, מה יוסיף עוד 5 מטר.
סבא גיחך על עצמו, שאמר שטות.
הרב אומר לו, באמת זו טעות, אבל אתה אדם מוכשר, מה עומד מאחורי הטעות שלך?
סבא אומר לו, לא עומד כלום פשוט טעות ושטות.
הרב מתעקש, לכל טעות יש מהלך.
אולי אתה מתבייש לשתף, אבל אין כזה דבר טעות בלא איזה מהלך מאחוריה...

הרב אלישיב שהה שם לפרקים.
פעם אחת באו איזה זוג חילוני שאיחרו אוטובוס או רכבת ונתקעו בנתניה.
רצו לשכור חדר ללילה עד הבוקר.
סבא חשש שאולי ליתן חדר לאנשים שאינם שומרי תו"מ יש בזה מסייע לע"ע כמובן.
הוא דפק אצל הרב אלישיב בחדרו, הרב אמר לו מה איכפת לך שיאכלו ארוחה כשירה בחייהם.
[להזכיר שאין למדין הלכה מפי מעשה. ובמיוחד שבוודאי משהו לא מדוייק כאן].
סבא הכין להם ארוחת ערב.
וישב איתם לשוחח, בתקוה שישוחח איתם עד מאד מאוחר שיילכו מיד לישון וכו'.
למעשה הוא הצליח לשוחח איתם על יהדות עד הבוקר.
הם כבר הלכו ישר לאוטובוס...
והפלא, למרות שסבא לא היתה לו שום גישה לקירוב, ובכלל לא היה אז מקצוע כזה,
בכל זאת הזוג הזה חזרו בתשובה שלימה מהשיחה ההיא.
אני עוד זוכר אותם מעורפל כשבאו לשמחות.
כנראה רצון טהור בתמימות, כולל ויתור על שינה, יש לו כח למעלה.

כד. כי פנה יום.

בשנותיו האחרונות סבל על הלב.
נסתלק לבית עולמו בשם טוב בכ' אלול תשכ"א.
ומנו"כ בביה"ח שומרי שבת סמוך ונראה לציון רבו החזון איש.
סבתא מרת חיה ע"ה עוד האריכה ימים אחריו.
נסתלקה לב"ע ח"י כסלו תשמ"ט.

[תם ולא נשלם. ודי בכך לע"ע].

ארופאי · הודעהעל ידי **ארופאי** » ו' מאי 31, 2019 1:31 pm

מרתק!
גם התוכן וגם הכתיבה.
בהודאה על העבר ובקשה על העתיד.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ו' מאי 31, 2019 2:23 pm

ימלא פי תהלת הרב המכונה השוחט, כי השוח"ט יעוור עיני חכמי"ם.

כל מילה ומילה יקרה היא מפנינים, קוראים בשקיקה ובצמאון, יישר כח על הדברים החשובים, ומחכים לההמשך בכליון עינים.

שייף נפיק · הודעהעל ידי **שייף נפיק** » ו' מאי 31, 2019 4:11 pm

באו ונכיר טובה גדולה לרב השוחט על הדברים המאלפים, ועל ההקרבה מזמנו היקר למען למד דעת את העם בספוריו הנפלאים והמדויקים!
הנני הצעיר מציע כבר להתחיל עם רשימת הפנומערטן לספר המופלא שיצא..
1) שייף נפיק.
2)
3)
4)
5)....

בברכה המשולשת

תודה רבה הרב השוחט שליט"א!
בברכת כהנים באהבה

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ו' מאי 31, 2019 6:02 pm

יישר כח לכולם.
רק אעיר שכתבתי שם כעת כמה שעות מאז שקראתם..
ופחות או יותר נשלם הפרוייקט כעת.

נוטר הכרמים

הרב השוחט, יישר כח.

בקשר להגר"מ שטרנבוך, דודי זקני.

מורי ורבי הגר"ש זצ"ל תמיד הרבה לקלסו על גודל התמדתו, והפרישקייט שלו, ללמוד ולחדש בכל נושא בלימוד ובהלכה ובכל עת. סיפר שהיה רעש גדול כשהגיע בתור בחור מלונדון, לונדונער עילוי, והיה דמיון גדול בקלסתר פניו בינו לר' שמואל, והיו מחליפים ביניהם, או שאמרו לו כמ"פ, הגיע לך אח מלונדון. (ובאמת יש יותר ממשהו בדמיון, ומו"ר טען שגם שנים אח"כ עוד טעו ביניהם, ופעם היה בכינוס לב לאחים בבני ברק יחד איתו (מי שזוכר את הכינוסים של פעם, כשהגראי"ל דיבר בסוף מעמד 'מרנן ורבנן', וחלק גדול מן המזרח כבר הלכו מרוב עייפותם מלשבת, ומו"ר היה נשאר עד לסיום דבריו, ולא עוד אלא שהיה סוגר את הספר או הכתבים מלפניו, ושם אזנו כאפרכסת), ותלמידו הקרוב רבי אליהו ויינר טעה ביניהם).

וגם עם הגאון ר' אברהם רייסנר זצ"ל היה למו"ר קשר טוב מאוד, ובכל הזדמנות היה מזכיר שר' אברהם תבע ממנו להוציא על הפרקים שנשארו ב'אהלות'. ובימי לימודי בישי"ק פוניבז' היה ר' אברהם מתפלל עמנו הרבה, יושב לבסוף בפינה, ובכל עת ועונה מדבר בלימוד עם ר' מאיר גריינימן או עם בנו ר' מתתיהו. אשרי עין ראתה.

הדודה ע"ה אשת ר' משה היתה אשה גדולה מאוד, ועזר כנגדו בצורה שקשה לתאר. כמו"כ חסדיה היו להפליא, היתה מחלקת נעליים למשפחות ועוד ענינים, ובמשך שנים עסקה בכמה ענינים שבקדושה כמו הדרכת כלות. היתה חולה שנים ארוכות, וזכורני בתקופות הראשונות איך היה ר' משה נאנח ומתייסר ומתגבר על מכאוביו ועוסק בתורה.

על גדלות ר' משה יש עמי כמה סיפורים אישיים, ואכ"מ, ורק אספר עובדה נחמדה אחת. פ"א הגעתי לבקרו בחוה"מ סוכות. זה היה בשנת השמיטה. נכנסתי ושאל וואס ערצאך אין בני ברק וכו'. ואמרתי שבאתי לשמוע ולא להשמיע. והגיב מיד, נשים - לשמוע (בהקהל). אחרי זה דיבר משהו, ולפתע הגיעו משלחת של זקני עסקני העדה לביקור חג. אחד מהם סימן לי לצאת, ר' משה הגיב בחומרה, אתה בעל הבית כאן, והחזיק בידי שאמשיך לשבת לצידו ולא אקום. ואז ר' משה התחיל לדבר שבשנת השמיטה צריכים כבר לדאוג שיהיה כמו החזו"א, ירושלים השתנתה, אינה כמו פעם, יש אלפי בני תורה שמחפשים את זה, והעדה צריכה לדאוג להם וכו'. החבורה הזאת לא נשארו חייבים, עם כל הכבוד לראש בי"ד, היו ויכוחים וצעקות עד לב השמים. באיזה שלב, התעקשתי ללכת.

אלטנוישול · הודעהעל ידי **אלטנוישול** » א' יוני 02, 2019 2:48 am

.השוחט כתב:אאמו"ר הכ"מ ביום היותו בן 5, ה' אייר תש"ו,
נכנס עם א' מאחיו (הרב יוסף משה) לקבל את ברכת החזו"א ליום ההולדת.
החזו"א הרים אותו בידיו, ובירך אותו 'שתהיה תלמיד חכם'.
החזו"א המשיך להחזיק אותו באויר, ושאל אותו האם אתה יודע מה זה "תלמיד חכם"?
אבא שתק, מיראת הכבוד. ומסתמא גם לא ידע מה לענות.
החזון איש אמר לו, תוך כדי שפניו ממש סמוכות לפני הילד,
'תלמיד חכם, זה אחד שכל שאלה בתורה ששואלים אותו, הוא יכול מיד לענות'.
[זו הגדרה הלכתית ממש, כידוע מהלכות ארנונה והל' נקיט ליה שוקא].

אאמו"ר היה תמיד מתפעל ממעשה החינוך שבזה.
שהרי ילד ששומע כזה דבר בכזו עוצמה, מהרב הנערץ של המשפחה,
ממילא כל לימודו הוא תמיד בבהירות,
מתוך חתירה שבסוף הלימוד הדברים יהיו נהירים ומחוורים כשלמה.
[מי שזכה ללמוד אצל אאמו"ר, יודע כמה זה היה מהותו].

היה מקובל לציין "יום הולדת" בסביבת החזו"א?

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' יוני 02, 2019 3:11 am

היוזמה לא באה מצד החזו"א...
החזו"א היה טוב לב להפליא ונעתר לכל גחמה.
ובפרט שכמו שציינתי הם היו מאד מאד קרובים. ממש בני בית.

לגבי מה שכתב הרב הנוטר על הגרמ"ש שליט"א. אני מנוע מלכתוב לפי הכלל אודות החיים עמנו עד מו"ש.
[מלבד הקירבה המשפחתית. עסקתי בעריכת ספריו כ20 שנה, והייתי עמו בקשר הדוק ביותר].
אולי על הרבנית יש מקום לכתוב.
אלא שאני מקוה בס"ד להוסיף איזה נספח קטן על כל ילדי רי"ש שאינם איתנו, וגם היא תיכלל.

ח. רוזנברג · הודעהעל ידי **ח. רוזנברג** » א' יוני 02, 2019 9:55 am

יישר כח גדול. הדברים נפלאים וערבים.

במטותא מינך רבינו, אם אתה מוסיף לכתוב, עשה זאת בתגובה חדשה, שלא נצטרך לעשות "חזרה" על כל מה שנכתב כדי למצוא את הפנינים החדשות.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » א' יוני 02, 2019 1:20 pm

ח. רוזנברג כתב:יישר כח גדול. הדברים נפלאים וערבים.

במטותא מינך רבינו, אם אתה מוסיף לכתוב, עשה זאת בתגובה חדשה, שלא נצטרך לעשות "חזרה" על כל מה שנכתב כדי למצוא את הפנינים החדשות.

מצטרפים לבקשה.
לא קשה לעשות הודעה חדשה, כן קשה לגלול ולחפש אולי התווסף משהו בין השורות.
יישר כוח על הכל.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' יוני 02, 2019 2:22 pm

בדיוק כשאני בסדר, אז הטענות...

חלק ב' כתבתי בעש"ק אחר חצות ברצף מתחילה ועד סוף וזה עלה בפעם אחת.

בחלק א' באמת הוספתי משהו, אבל עשיתי הודעה שניה ובה פירטתי היכן בדיוק הוספתי.

בכל אופן, אני כבר מודע לבעיה הזו ומשתדל בס"ד.
למשל, החומר הזה עובר עכשיו ביקורת ע"י בני המשפחה, ונוספים ומשתנים כל הזמן דברים קטנים, ואני לא מטריד, עד שזה יסתיים בס"ד.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » א' יוני 02, 2019 3:43 pm

כב' בסדר והרבה מעבר לכך.

בקשר להערות המשפחה. לא נשאלתי ולא נתבקשתי, אבל לעני"ד ובמטותא במחילה: כתבות בעיתונים יש למכביר וגם על משפחת שכטר נכתב מעט.
העיקר, זו הכתיבה האישית המשובחת של כב' שאין כמוה לחיבור ולהבנת הסיפור, האישיות וה 'מצב' ואת זה צריך לשמר מאוד. יישר כוח.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' יוני 02, 2019 3:56 pm

יישר כח.
אני התכוונתי בעיקר לגבי הדיוק בפרטים שהנחתי להם כעת בכוונה.
קודם כל הייתי חייב ליילד מקרבי את הזכרונות. כל עוד הנר דולק.
אח"כ לעסוק בזוטות.
יש תחת ידינו רשימות של ר' טוביה, ושל בנו ר' זאב, ויש עמנו את ר' אריה.
ובס"ד נשתדל לדייק על פיהם ועל פי כתבם טפי בפרטי זמנים ומקומות.

לגוף הענין. יש צד שני.
הקוראים העירניים והמיידיים מעדיפים הוספות נפרדות.
אבל כמדומה שרוב הקוראים הם אלו שבאים לאחר זמן, ולהם הרבה יותר נוח שהכל מסודר...
ומאי חזית דדמא דקמאי עדיף מדמא דבתראי.

ח. רוזנברג · הודעהעל ידי **ח. רוזנברג** » א' יוני 02, 2019 4:20 pm

.השוחט כתב:בדיוק כשאני בסדר, אז הטענות...

חס וחלילה אין שום טענות. רק בקשה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' יוני 02, 2019 6:55 pm

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' יוני 02, 2019 7:56 pm

א. הסבר להרב לייטנר.

היה רב אחד בת"א, מרבני הציונות, שהיה בעצמו נכד התוי"ט, והיה עורך בביתו סעודה חגיגית ביום שציווה התוי"ט בצוואתו לצאצאיו לערוך סעודה.
והיה מזמין לסעודה כמה וכמה מנכדי התוי"ט שהיו מדרי ת"א.
וגם נשוא האשכול שהיה שומר עד אז על צוואה זו כשאר נכדי התוי"ט, היה ממוזמניו.
וההמשך כמבואר בפנים. שהגרי"ז אמר לו להפסיק לשמור על הצוואה הזו.

ב. וכפי שביקשוני, לא להשחיל הוספות לעיל במקומם.
הנני מצרף כאן מכתב שקיבלתי במייל מידיד.

דומני שכבר סיפרתי לך מה שדודך ר' יוסף משה ז"ל סיפר לי, שהדמשק [מויז'ניץ, אחי האמרי חיים] היה בבית הוריו בבואו לארץ, כמה חדשים. והוא [רי"מ] בדיוק התחתן אז.
מקום מגוריו הראשון היה בבית הוריו ג"כ, והדמשק דיבר אתו לפני החתונה הדרכה בעניני הנהגת הבית, ונכנס אל החדר המיועד לזוג הצעיר לראות שהכל בסדר.
הדמשק אמר לו אז שזה [כלומר ההתמסרות הזו] היא הכרת הטוב על ההכנסת אורחים בבית הוריו.

ג. עוד מכתב שקיבלתי מתלמיד של אאמו"ר הכ"מ.

הסיפור על פגישתו עם מרנא החזו"א, רכישת ספריו והשליח שהחזיר לו אותם באמרו שאין זקוק הוא להם,
הזכיר לי סיפור משנות בחרותי עת למדתי אצל אביך מו"ר האהוב זצ"ל.
כידוע בשנים ההם היה הה"צ רש"ה [ר' שמשון הררי] זצ"ל מסתובב על פתחי הישיבות ומוכר ספרי קודש לבחורים.
הבחורים נלהבו לרכוש, בפרט שלא היו צריכים לשלם במזומן, והר"ש הסכים 'לרשום' להם.
כך שהיו תלמידים שצברו חובות שלא היה קל להם לפרוע אותם.
בתחילתו של אחד השיעורים אמר לנו אביך זצ"ל: כידוע לכם אבי היה אדם עשיר, ולנו לא חסר דבר.
אך דבר אחד הוא אסר עלינו לקנות, ספרי קודש! [אאל"ט הוא אמר בשמו שאם תרצו תוכלו לקנות לכם מכספי הירושה לאחר מו"ש...]
אם אתם זקוקים לספר כלשהו, ארכוש אותו לבית ותוכלו להשתמש בו, לכם איני נותן רשות לקנות.
כשקראתי את הדברים שכתבת אודות דברי החזו"א שיערתי שהיתה השפעה לדברי מרן על הנהגתו זו.

ד. עוד מכתב קיבלתי מא' החברים כאן. שמתברר שהוא נכדו של בן דודי רבי זאב שכטר זצ"ל, שחקר הרבה בעניינים אלו, והעלה הרבה מאד על הכתב, ויש חשיבות לדבריו כבר סמכא. חבל על דאבדין, ממש לפני שנה. אכן, זה א' המקורות שהתכוונתי לבדוק, והנה נעשתה מלאכתי על ידי אחרים. לכשעצמי הייתי משלב הכל לעיל, אבל איני עובר על בקשות חבריי. בקובץ שלי בס"ד ישובץ כל דבר באתרו.

וכך לשון המכתב.

אני נכד של ר' זאב שכטר ז"ל ב"ר טוביה, ומאד שמחתי על הידיעות המעניינות שקראתי כאן בשקיקה רבה. חן חן לך ותודה על העבר והעתיד.
יש לי במחשב הרבה מכתבי זקיני ר' זאב, ביניהם על תולדות המשפחה, להלן כמה הערות משם על מה שכתבת.

קודם כל ביוגרפיה קצרה שכתב אודות הסבא ר' יעקב:
נולד בטערווא ז'ועלקא [גליציא], ביום: ב' כסלו, שנת: תרנ"ג (1.892), וגדל בז'ורבנא [גליציא], ובשנות בחרותו נסע להונגריה, ובמשך הזמן הצליח מאד במסחר, [והיה חתן הרה"ח הנגיד רבי זאב ויזל (לאפע) זצ"ל ממיקוליצ'ן ע"י דעלוטין שבגליציא, נו"נ להגאון בעל תבואות שור. והיה דר אח"כ במישקולץ שבהונגריה, (וזוג' מגזע רבותינו הגאונים: בעל הט"ז, והב"ח). נפטר ביום: י"ג אב, שנת: תש"ג (1.943]. הרה"ח ר' יעקב שכטר גורש מהונגריה בתור נתין זר, ועלה לא"י עם משפחתו, ביום: ג' ניסן, שנת: תרצ"ט (1.939) חמישה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, והקים דור ישרים לתפארת, תורה וגדולה במקום אחד, היה לו חן מיוחד אצל גדולי הדור, [אצל הגה"ק בעל אמרי אמת מגור, ואצל הגה"ק רבי אהרן רוקח מבעלז, והגה"ק רבי שלומקע מזויהל, והגאון בעל החזון איש, וסיפר לי הרב גרשון קרלנשטיין שאביו הרב ירוחם קרלנשטיין היה תמיד מציין את היחס המיוחד שזכה רבי יעקב שכטר אצל החזון איש, שהיה מקבלו תמיד בחיוך של חיבה והקדיש לו מזמנו היקר, ולאחד שנכנס לחזון איש אחרי הסבא רבי יעקב אמר החזו"א: אתה תראה שכל דור מאוחר יותר יהיה אצלו חשוב יותר, כי הוא צייתן למה שאומרים לו גדולי הדור]. הרה"ח רבי יעקב שכטר זצ"ל נפטר ביום: כ' אלול, שנת: תשכ"א (1.961) בשנת הששים ותשע לחייו, ומנו"כ בבני ברק, בביה"ח שומרי שבת הלפרין.

אודות ר' מתתיהו ברוך, ששיערת שהוא אביו של ר' זאב ויזל, כתב סבי [בספר יחוס שכתב על המשפחה], שהיה חותנו של ר' זאב ויזל, שמלפנים היה שם משפחתו לאפע, וחותנו היה ר' מתתיהו ברוך ויזל.

בנוסח המצבה של הסבא ר' חיים שכטר כתבת שנלב"ע בכ"ח תשרי, סבי כתב שנפטר בכ"ה [לא ידעתי מקורותיו].

אודות האכסניה לאדמו"ר מנדבורנא:
...זכיתי לשמוע מפי בעל המעשה עצמו, ה"ה הרבנית הצדקת הישישה מנדבורנא [אלמנת האדמו"ר רבי חיים מרדכי מנדבורנא זצ"ל, ואמו של כ"ק האדמו"ר (שליט"א) זצ"ל מנדבורנא בני ברק], בביתם ברח' מינץ, לפני שעברו לקרית נדבורנא [שע"י ויז'ניץ], וכך סיפרה הרבנית: היה זה בשנת: תש"ח בעת ההפגזות הכבידות על ירושלים, מידי צבא ירדן, כאשר לאחר שבועות רבים של הצטופפות במקלט כשל כח סבל משפחת האדמו"ר הנ"ל, והחליטו לעקור מירושלים לתל אביב, תכננו וארזו, ובשעת חצות לילה כאשר נכנסה ההפוגה באש לתוקפה ניצלו את ההזדמנות ועזבו את ירושלים, ובשעות הקטנות של הלילה הגיעו לתל אביב, ופנו מיד לביתו של סבי רבי יעקב שכטר, סבי קבלם בסבר פנים יפות, מסר לאדמו"ר והרבנית את חדר השינה שלו, והכין יחד עם זוגתו הסבתא מקום ללינת ילדיו על השטיחים עם שמיכות, ואת המיטות החמות מסרו לבני משפחת האדמו"ר מנדבורנא זצ"ל, וכאן סיפרה הרבנית מנדבורנא החל ויכוח, כי היא טענה שכיון ששהו הרבה זמן [כשש שבועות] במקלטים הם יותר רגילים למצע עראי, ויספיקו להם השטיחים והשמיכות, וחבל להוציא ילדים ממיטות חמות לשינה על שטיחים, אבל הסבתא טענה להיפך, כי דוקא משום כך שלא ישנו כבר שבועות רבים כבני אדם לכן חשוב שישנו עכשיו במיטות טובות, ולילדיה לא יזיק כלום, ורק יועיל להם לחינוך לדעת כיצד לעזור ולדאוג לזולתם, ובמשך כשבוע שהו בבית סבי רבי יעקב, [הסבא והסבתא ישנו בינתים במטבח], ואחר כך עברו האדמו"ר מנדבורנא ומשפחתו לבית מלון [לוינסקי] על חשבון סבי לעוד כמה שבועות, עד שהצליחו לארגן עבורם דירה ביפו, ומשם עקרו לבני ברק בשנת: תשכ"ב. [עד כאן מכתבי ר' זאב. מכאן דברי נכדו].

אני מאד מסוקרן לדעת יותר על הפרטים שהזכרת ברמיזה, (כאן בא איזה פירוט).
המכתב ששלח הסבא מבית הסוהר, אם ישנו ברשותך אשמח מאד לראותו.
[א.ה. ישנו ברשותי, רק לא קל למוצאו... ומקורו מבית אבי זקנך, בטח שם יהיה קל יותר למצוא].

בענין השושבינות אצל מהר"א מבעלזא, שמעתי מדודי ר' ח"ש ששמע שהסיבה היתה כי היה לו יד בשידוך, כי רבים ניסו להניא את האדמו"ר ממאקאווא [אבי הרבנית] מהשידוך, כי בתו צעירה לימים וכו', ואביה שהיה מסתובב בבית ר' יעקב שכטר [שכנראה תמך בו] פנה אליו והתייעץ עמו, ר' יעקב קרא לנערה ודיבר אתה זמן מה, בין הדברים אמר לה וכי מה עדיף, לגור עם שוטה חמישים שנה או עם חכם עשרים שנה, אחר השיחה הזאת הסכימה לשידוך.
[א.ה. גרעין הסיפור ידוע אצלינו, רק איני יודע אם זו הסיבה שנבחר. וגם אני שמעתי שהסבא שכנע אותה שכדאי לחיות עם איש אלוקים, בלי קשר לחכם].

עוד אמר לי דודי הנ"ל, שכשהיה פעם אצל מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א, נשאל אם הוא יודע מדוע קראו האדמו"ר זצ"ל 'דער זידיטשויבער', וענה שכנראה משום שהעטרת צבי מזי' נטל אחריות על צאצאיו של ר' ליפא מסמבור בשעה שמסר לו את שנות חייו, לכן צאצאיו כצאצאי זידיטשוב.
[א.ה. לא ברור לי מי הוא הנשאל שענה, הרבי שליט"א או הגרח"ש].

עוד רגע אדבר, בסיפור שסיפר לי סבי ר' זאב... שבתקופה שנקרא הסבא לצבא בימי מלחמת העולם הראשונה בהונגריה, ארע וגנבו לו את כל [או רוב] רכושו, והיה שרוי אז בצער גדול, כי גם היה בחור מבוגר משום שהוא רצה בשידוך 'היימישע' כמו שהיה רגיל מבית אבא, אך משפחות כאלו לא רצו בו כי למעשה היה בחור הונגרי מודרני, גם הצרה של הצבא, ועוד זאת שגנבו את רכושו, בצר לו פנה אל מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע ששהה אז בהונגריה מחמת המציק, והשיח את לבו, הוציא האדמו"ר דף ועט ורשם לו רשימה של הנהגות שינהג בם, הגיב הסבא שזה יותר מידי בשבילו... הסכים האדמו"ר להוריד כמה סעיפים, בירכו ופטרו לשלום, ואח"כ נושע ונפטר מהצבא.
אח"כ שאלתי את הסבא רבה ר' טוביה ז"ל אם המעשה נכון, ואמר לי שאינו זוכר את כל הפרטים, אך זאת הוא זוכר שאכן הלך אל מהרי"ד מבעלזא להתברך אודות הצבא, ובצאתו מצא כתב שיחרור מהצבא, ואינו זוכר אם מצאו על הקרקע או שאיש אחד מסרו לו [פרט יחיד שאולי תואם את מה שכתבת אודות אליהו הנביא...].
[א.ה. חזקה שהסיפור נכון שהתברך אצל מהרי"ד. אני יודע שהיה אצלו יותר מפ"א. ואין זו סתירה כמובן שזה קרה ע"י איש פלאי שאמר לו מה לעשות. את הסיפור הזה סבא סיפר תמיד, ושמעתי זאת מכל ילדיו בהזדמנויות רבות. הפרט הזה שמצא את השחרור, זה לא זכור לי. אולי יש כאן איזה אי דיוק. ויותר נראה שבהיותו בן 18 נקרא פעם ראשונה ואז היה המעשה עם העישון. ושנים רבות אחר כך נקרא שוב באמצע המלחמה, בהיותו באמת בחור מבוגר ועשיר, ואז קיבל את ברכת המהרי"ד].

בברכה מרובה ותודה עמוקה על כל הידיעות המעניינות.

גם זו לטובה · הודעהעל ידי **גם זו לטובה** » ב' יוני 03, 2019 1:54 am

גא"מ למודים מעומק הלב לרב השוחט.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ד' יוני 05, 2019 2:43 am

אספתי את כל הנכתב לעיל, בצורה מסודרת עם מעט תיקונים והוספות, והנהו מצורף כאן בקובץ.
כרגע זורמים אליי תיקונים והשלמות.
בלי נדר אם יזכני ה' לסדרם, אעלה שוב קובץ מעודכן.

גלאגוזים · הודעהעל ידי **גלאגוזים** » ש' יוני 15, 2019 11:04 pm

בעש"ק נלב"ע הרה"ח ר' מאיר ז"ל בנו הרביעי של ר' יעקב ז"ל.
נשגר תנחומים לבני המשפחה הכבודה.
ולהרב השוחט שליט"א, תנחומים בכפליים.

הוגה ומעיין

ידוע לחברים כאן אודות היחס לבתו של הבאר מים חיים, שעלה ספק אם היא בת אשתו של הבמ"ח מזיוו"ר?

חסיד ביתרי · הודעהעל ידי **חסיד ביתרי** » א' יוני 16, 2019 2:00 am

גלאגוזים כתב:בעש"ק נלב"ע הרה"ח ר' מאיר ז"ל בנו הרביעי של ר' יעקב ז"ל.
נשגר תנחומים לבני המשפחה הכבודה.
ולהרב השוחט שליט"א, תנחומים בכפליים.

חתן הרה"ח המפואר ר' משה לודמיר ז"ל
הותיר אחריו דור ישרים מבורך

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' יוני 16, 2019 3:22 am

מוצאי שבת
נוספו בפנים דברים מיום ראשון.

ברוך דיין האמת.
הרה"ח רבי מאיר [ב"ר יעקב] שכטר זללה"ה נסתלק בעש"ק בהעלתך י"א סיון תשע"ט.
נכתב כעת, מוצש"ק, עוד לפני המאמרים הראשוניים בעיתונים.
עוד מוקדם וטרי מדי לכתוב ביישוב הדעת.
ויש כאן קרובים ממני שיודעים הרבה יותר.
היה בערך בן 93.
אכתוב רק כמה שורות בינתיים. מהזוית האישית של אחיין.

א.
הסבתא ע"ה סיפרה לנו כמה פעמים, שכשמאיר נולד נתמלא כל הבית אורה.
היה דוחק גדול לפני כן, ומיד אחר שנולד באה הרווחה.
היא הראתה לנכדים ב"ספר המעשרות" שלהם, את ההפרש בסכומי המעשר לפני ואחרי...

ב.
עוד מסיפורי המשפחה.
ר' מאיר נולד עם יד שבורה.
הסבא הקדוש ר' חיים לקח אותו והסתגר עמו בחדרו למשך כשעתיים.
כשיצא עם התינוק היתה היד שלימה...

ג.
הרב מפוניבז' בתחילת דרכו בארץ, ביקש עזרה מסבא.
סיפרו שסבא שכר רכב והצמיד לו את ר' מאיר שינהיג אותו ויסייע בעדו.
בהיותו אז צעיר מאד, בקושי בן 18,
לרב עוד לא היו אז אנשים בארץ כלל,
והוא זצ"ל יש לו זכות ראשונים בתחילת העשיה המבורכת של כל מוסדות פוניבז'.
זה מוכר היטב אצל אנשי הישיבה.

ד.
אח"כ בשירותו הצבאי היה ממייסדי החברא קדישא הצבאית, על כל המשתמע מכך.
במשך תקופה מסויימת הוא היה קצין העיר בני ברק, ועשה גדולות ונצורות.

ה.
היה ממיסדי מורשת אבות.
הגלגול הראשון של אל המקורות ובמידה מסויימת ערכים.
הדחיפה הראשונית לכל פעילות עולם התשובה הפורח.
היה אולי המממן הראשון לתחילת הפעילות.

יש מסמכים מהתקופה הראשונה, מהם עולה שיתוף פעולה עם שניים מרבני לונדון שפעלו בזה,
הגאון ר' אלחנן הלפרין, והג"ר רפאל יצחק וסרמן.
הוא הכניס לשם את הגה"צ רב"צ במברגר, ושרדו מסמכים איך רב"צ זצ"ל מדווח לר' מאיר על הפעילות.

כשאר מפעליו, עמל בזה רק עד שהעמיד את המפעל על רגליו, ואת הכבוד שבהמשך השאיר לאחרים.
הוא כבר המשיך בדרכו לייסד עוד מפעל.
אני כותב מספק. בטח עוד יתבררו הדברים ויהיו כתבות.

בכלל ר' מאיר היה בדיוק האדם של "חכם לב יקח מצוות".
הוא היה סוחר טוב מאד גם בענייני אידישקייט.
בעל חוש מיוחד ל"השקעות".
בכל מיני מקומות שאפשר לסייע ולהעמיד עניינים שלימים על הרגליים. הוא היה שם.
והכל בהצנע לכת. בלי שום צלצולי פעמונים.

ו.
הוא התקרב פעם לרבי מסוליצא שהיה בפארקווי.
כשהרבי היה בארץ, לפני כיובל שנים, ר' מאיר הסיע אותו.
במירון הרבי התלונן על כך שאין שם מקוה.
ר' מאיר שמע ומיד דאג למקוה.
[איני יודע אם לא היה כלל, או עכ"פ היה בלתי ראוי לשימוש].

ז.
שמעתי בשבעה שילדיו שמעו כ"פ ממקורבי הגר"מ סולובייצ'יג זצ"ל,
שלר' מאיר היו עמו הרבה מאד מצוות משותפות שנעשו בסתר.
הם לא יודעים פרטים, וילדיו של ר' מאיר כמובן לא ידעו מזה בכלל, כרגיל אצלו.

ח.
פעם סיפר לי יהודי צדיק אחד בנש"ק, ישבתי לידו בנסיעה חזור ממירון,
שהוא מרבה לנסוע לציוני צדיקים כמו מירון, להתפלל,
ור' מאיר משלם לו את הנסיעות בעד שיתפלל עליו ועל משפחתו.
אני זוכר שחשבתי. זה לא עולה כל כך הרבה.
ויש לך שליח אישי יחסן גדול יהודי צדיק תמים.
כל כך מתאים לו !!

ט.
אבי מורי הכ"מ היה תמיד אומר שאף אחד לא ראה את ר' מאיר משכים.
כולם היו משכימי קום, אבל הוא כבר היה ער לפני כולם.
כמעט עד סוף ימיו השתתף בשיעורי תורה לפנות בוקר,
ולעצמו היה כבר מתחיל את סדר יומו בערך ב3 וחצי לפנות בוקר.

י.
לפני כחודשיים, נתברר שהמחלה הנוראה מקננת בדמו.
ומאז נזדכך ביסורים ממרקים אותם נשא בצנעא ובקבלת הדין, כמו שחי את כל חייו.

זכיתי להיות במחיצתו בבוקר האחרון.
זמן רב יחסית.
שרו עמו שירי אמונה וביטחון ושמחה, בהשתתפות רוב ילדיו.
הוא שכב בעיניים פקוחות בהכרה מלאה, אם כי באפיסת כוחות,
והשתתף בפנים מאירות שופעות נהרה.
פה ושם הצליח לבטא מילה או שתיים. מדי פעם היד נוקשת לקצב השירה.
פשוט ביישוב הדעת ומנוחת הנפש.
לענ"ד, וראיתי לא מעט הסתלקויות, לא רואים "ותשחק ליום אחרון שכזה".
צריך לחיות חיים מלאים של תורה ועבודה וגמ"ח, כדי להיות מוכן ככה לזיבולא בתרייתא.

והקבורה שלו. לא יאומן כי יסופר.
הוא נפטר בערך ב5 ורבע. כהרף עין, במיתת נשיקה ממש.
ב6 וחצי כבר היתה ההלוייה בבית החיים, והיו שם מאות אנשים !
בלי שום גוזמא, אולי אפילו המעטה.
ברבע לשבע כבר היה אחרי השורה !
תוך דקות ספורות המקום התרוקן כשכולם שבים ברכבים לחצי שעה אחרונה בבית לפני שבת.
מי יודע. אולי התעסקותו בח"ק הצבאית, היא שעמדה לו לפטירה בזמן מסוגל כזה,
ולקבורה מהירה כזו, ממש בפניא דמעלי שבתא, ובלא שום מכשולות ח"ו.

צריך היה לראות את כל בני משפחתו, למרות ההלם וכל המהירות והבהילות הזו,
נכנסים כולם לש"ק בלי שום עצב, כמצווה עלינו בתורתו הקדושה.
יש בזה כדי להבין את החינוך שקיבלו.

בניו היקרים, ר' יחיאל ור' חיים.
ובנותיו לבית ליפשיץ מאנטוורפן, יעקובוביץ', הורויץ, שוורץ, וייסברוד.
נכדים נינים ובני נינים כולם ממש בלעה"ר הולכים בדרך הישר.
תנצב"ה.

יא.
סיפור קטן ששמעתי בשבעה. על משפחת חמיו.
ר' מאיר היה חתן של ר' משה לודמיר זצ"ל מצפת - ירושלים.
באירוע של המפולת הידועה במירון, נהרגה אחת מאחיותיו של ר' משה, ונקברה במירון.
גם אביו של ר' משה, ר' מרדכי זיידל, נפצע, וטופל באופן לא סטרילי, ונסתלק גם הוא כמה ימים אחר תום השבעה על הבת.
בימי האבל עליו, בא המרא דאתרא, הרידב"ז, לנחם את האלמנה הצעירה, אמו של ר' משה.
הוא רצה לסייע בממון וכדומה.
האלמנה אמרה שהיא רוצה ממנו רק דבר אחד, ברכה על יוצ"ח שיילכו כולם בדרך הישר.
והיא קיבלה מה שביקשה. קיבלה את הברכה וקיבלה את התוצאות המבורכות.

ר' משה עבר מצפת לירושלים, למרות הקושי. בית החרושת שלהם היה בצפת.
וזאת משום שבבית הספר בצפת היו בנים ובנות יחדיו בכיתות הנמוכות.
הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו !.

חסיד ביתרי · הודעהעל ידי **חסיד ביתרי** » א' יוני 16, 2019 11:17 pm

[סיפור קטן ששמעתי בשבעה.
ר' מאיר היה חתן של ר' משה לודמיר זצ"ל מצפת - ירושלים.
באירוע של המפולת הידועה במירון, נהרגה אחת מאחיותיו של ר' משה, דומני בשם נחמה.
גם אביו של ר' משה נפצע, וטופל באופן לא סטרילי, ונסתלק גם הוא בתום השבעה על הבת.
בימי האבל עליו, בא המרא דאתרא, הרידב"ז, לנחם את האלמנה הצעירה, אמו של ר' משה.
הוא רצה לסייע בממון וכדומה.
האלמנה אמרה שהיא רוצה ממנו רק דבר אחד, ברכה על יוצ"ח שיילכו כולם בדרך הישר.
והיא קיבלה מה שביקשה. קיבלה את הברכה וקיבלה את התוצאות המבורכות.

ר' משה עבר מצפת לירושלים, למרות הקושי. בית החרושת שלהם היה בצפת.
וזאת משום שבבית הספר בצפת היו בנים ובנות יחדיו בכיתות הנמוכות.
הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו !].

היה בקולמוסי עוד מה להרחיב, באופן רעיוני, אבל קצת קשה הדבר כעת.
ובטח יבואו כאן עוד היודעים הרבה מאד יותר ממני, ויזכונו.[/quote]

יישר כח על הדברים הנפלאים
כל אימת שנפגשו עמו היה צהלתו על פניו לגדולים ולקטנים, ותמיד היה לו מילה טובה לומר לכל אחד

תיקון קטן אחות של ר' משה שנהרגה במפולת וקבורה במירון יחד עם עוד כמה יהודים שנהרגו במקום איננה מרת נחמה שלזינגר ע"ה שהאריכה ימים והותירה צאצאים רבים
ואביו ר' מרדכי זיידל נפטר בער"ח סיון

פורום אוצר החכמה

מי מחובר