הגאון רבי עקיבא קיסטר זצ"ל ר"מ ישיבת יד אהרן ירושלים

[פרי יהושע]

ברוך דיין האמת. הגאון רבי עקיבא קיסטר זצ"ל שבק חיים לכל חי לאחר מחלה ארוכה בה התגלה בכל מידותיו התרומיות ובעמל תורתו ובמסירת השיעורים שלא וויתר עליהם כל עוד נשימתו באפו.
אין כעת הזמן להאריך, הלווייתו תצא בשעה שלוש וחצי מישיבת יד אהרן ירושלים בה כיהן כר"מ אהוב ונערץ מאד על ידי תלמידיו. תנצב"ה.

[דעת_האברך]

ברוך דיין האמת!!!
הלב בוכה, צועק, אוי לנו כי חטאנו ונאסף צדיק מן הארץ.
מי ישדד מערכות ומי יבנה בניינים.
נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש עם לוחות הברית וספר התורה בתוכו!


מורנו ורבנו הגאון רבי עקיבא קיסטר זצ"ל היה הדמות העוצמתית ביותר שנפגשתי בה בימי חיי שכולה עמל התורה עד כלות הכוחות, אשר אין לו דבר בעולמו מלבד עיון בעמקות הסוגיות והוספת עוד הבנה ועוד הרגשה בסברות רבותינו ראשי הישיבות זצ"ל. הוא היה תלמידם המובהק של ראשי ישיבת פונביז' - מרנן ורבנן גאוני הדור הרב שך, ר' שמואל רוזובסקי ור' דוד פוברסקי, וכן ר' נחום פרצוביץ זצ"ל ומהם קיבל והנחיל לדורות את צורת הלימוד לתלמידיו במשך שנים רבות, ובהשקפה ומוסר ממרן הגה"צ ר' חצקל לוינשטיין זצ"ל. רבותיו החזיקו ממנו "עולמות" ואהבו אותו מאד, כפי שנראה במכתבים שכתבו לו ובהסכמותיהם לספרי יקר תפארת.

אך יותר ממה שתלמידיו קבלו ממנו בסוגיות הגמרא הרי שקבלו ממנו בעצם דמותו - דוגמא וסמל לכך שאפשר לחיות בעולם הזה במצב של עיון בתורה כל הזמן, בהרגשה שהדבר החשוב ביותר הוא עמל ודבקות בעיון, ואין שום דבר חוץ מזה בעולם שיש לו משמעות אמתית פשוטו כמשמעו. הוא היה יושב כל יום בישיבה עד השעות הקטנות של הלילה - 1-3 לפנות בוקר, בלימוד עם חברותות מבני השיעור שלו שלמדו ממנו איך ללמוד סוגיה כל פעם מחדש, כאילו לא למד אותה מעולם. וכשהיה מתרתח בריתחא דאורייתא היה יכול לצעוק על החברותא שלו "אתה לא מבין!" בהרגשה שפגעו לו בציפור נפשו [וכמובן היה מפייס אחר כך אם היה צורך] - אוי מי יחזיר לנו צעקות אלו.... לוואי שנוכל לשמוע אותם עוד פעם אחת!

מי ישער ויתאר את מסירות נפשו וגופו גם בשנים האחרונות כשכבר לא נשאר לו כמעט גוף, וקיים בעצמו לימוד תורה עד דכדוכה של נפש ממש, ומתוך בית החולים היה מגיע ישר לישיבה למסור שיעור בשארית כוחותיו ובעצם מעל ומעבר לכוחותיו.

מן הצד היו שומעים פה ושם על כל החסדים והצדקות שעושה בשכונתו ובגמ"ח שלו, כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה.

עוד רבות יש לתאר ולספר ולהספיד לדורות, אך העיניים דומעות מדי מכדי להסתכל על המסך ולכתוב.

שיהא מליץ יושר לכל עם ישראל ויעמוד בקרוב לגורלו בקץ הימין, עם כל צדיקי הדורות, בתחיית המתים, ובבניין ציון במהרה בימינו אמן.
תנצב"ה

[עובדיה חן]

הוא חיבר ספרים? בן כמה גילו קצת פרטים.

[וואלף]

כמדומה שיש בכמה מקומות בספר של חתנו בעל חבצלת השרון שליט"א הגר"מ קרליבך דברי תורה ממנו.

[לעומקו של דבר]

בד"ה. תלמיד חכמים שמת מי יתן לנו תמורתו.
באוצר יש סדרה יקר תפארת.

[ידידיה]

הראשון מבין לא רבים ששמעו שיעורים הן מר"ש בפוניבז והן מר"נ במיר.

[מחולת המחנים]

אבידה גדולה, עמל בתורה שנים רבות מתוך יסורים עצומים.

שמעתי היום מבעל המעשה כי לפני כשלושים שנה שבר רבי עקיבא את רגלו והוצרך לשהות במשך חודש ימים בבית החולים בבוסטון, רבי עקיבא קבע ללמוד עמו חברותא שם כל לילה במס' בבא מציעא וכל זאת מתוך יסורים גדולים שאפפו אותו.

היה בנו של השופט ר' יצחק קיסטר ז"ל, וחתן אצל בעלי החסד משפחת לוין מארוזה שוייץ.

[יושב סתר]

תמונה מישיבת הישוב.
1. הרב יגאל רוזן
2. הרב עקיבא קיסטר
3. הרב יעקב שולביץ

[דעת_האברך]

בשנים יותר מאוחרות

[פרנקל תאומים]

יושב סתר,
את הרב עזריה הילדסהיימר שליט"א (מנהל סמינר פ"ת) לא רואים בתמונה מ'הישוב'? הוא גם מאותו המחזור (תשכ"ב).
הגר"י רוזן שליט"א למד איתו שם חמש שנים (ואאל"ט גם לפנ"כ בתלמוד תורה רבי עקיבא[מרכז] בב"ב) ואח"כ במשך שנים רבות (יחסית, שניהם התחתנו מבוגרים, במיוחד הגר"ע קיסטר) למדו שניהם בישיבת פונוביז'. הם היו חברים טובים והמשיכו את קשרי הידידות האמיצה שלהם לאורך כל השנים, מגיעים לשמחות משפחתיות אחד של השני וכדו'. הגר"ע קיסטר היה שולח מערכות שהוא כתב בלימוד לידידו הטוב הגר"י רוזן שיחווה עליהם את דעתו ושיעיר עליהם את הערותיו.

[דעת_האברך]

נפטר בגיל 73, אמו נפטרה כשהיה בן שנה והוא גודל במסירות על ידי האשה השניה של אביו השופט המפורסם יצחק קיסטר שהיה אחד השופטים היחידים בתקופת קום המדינה ואחריה שהיה תורני וירא שמים והכניס קצת ערכים יהודיים למערכת המשפט בארץ [היה מוערך מאד על גדולי בני ברק בשעתו].
זכה לראות פני מרן החזו"א בילדותו ולשמשו בגופו קצת, כן ראה פני מרן הגרי"ז. למד בישיבת הישוב החדש ואחר כך במשך שנים ארוכות בישיבת פנוביז' עד חתונתו בגיל 30 שם עלה ונתעלה למעלות עליונות. היה חביבם של ראשי הישיבה ומשגיחיה, ור' חצק'ל זצ"ל היה מתפאר שהוא הפך אותו לגמרי לבן תורה אמיתי.

הספידוהו בהיכל ישיבת יד אהרן בהשתתפות מאות ואולי אלפי תלמידים בעבר ובהוה מרנן ורבנן:
הגאון ר' יהושע אייכנשטיין שליט"א ראש הישיבה; דיבר בכאב עצום על החסרון לכלל ישראל ולישיבה.
הגאון ר' שמואל אויערבך שליט"א שמכירו ומוקירו שנים ארוכות משכונתו; נשנק בבכי על האבדה העצומה.
הגאון הרב רוזנטל שליט"א רב שכונת שערי חסד; ביכה על ההפסד של שכונת שערי חסד.
הגאון רבי יצחק אזרחי שליט"א. הספיד בבכי על מכלול מעלותיו.
חתנו הג"ר מרדכי קרלבך שליט"א; תיאר את כוחותיו ובכה בכי המשפחה.
בנו הג"ר יהודה קיסטר שליט"א; סיפר קצת על ילדותו ודמותו. תאר דבקותו במאמע רחל שנים רבות ואף בשבוע שעבר עלה על קברה ואמר לה שזו הפעם האחרונה. וגעו כל העם בבכי.
משגיח יד אהרן הגה"צ רי"מ המניק שליט"א; דברי פרידה.

[נוטר הכרמים]

לא אוכל לכלוא את רגשותי, ואבטא את האבידה הגדולה מנקודת מבטי. הכרתיו היטב מתקופת לימודי בשכונת מגוריו 'שערי חסד'. היה מתפלל בקביעות את תפילות השבת וחלק מן המועדים בישיבת מעלות התורה, ובשנים מאוחרות יותר - בביתו של מו"ר הגרש"א שליט"א, שהעריכו וכיבדו ביותר, היה קם בפניו, ומדבר עליו תדיר בהפלגות גדולות.

מה שבלט לעינינו היה מידת שקדנותו היתירה שנבעה מתוך שקיעות מוחלטת בהויות דאביי ורבא. לא עניין אותו דבר מכל חללי דעלמא. ביום שישי היה לומד עד סמוך להדלקת הנרות, אזי ראינוהו רץ למקוה הטהרה בזריזות. היה אש בוערת בלימוד, במשא ומתן עם החכמים, וכן אש מתלקחת בעבודת התפילה, היה מצעק את הברכות ואת האיש"ר בדביקות ובריכוז. דיבר על רבותיו מישיבת פוניבז' בערגה ובסילודין. כל הוייתו לא היתה שייכת לעולמנו השפל, ומן הסתם, היסורים הרבים בשנים האחרונות זככוהו ורוממוהו למעלה ראש. דודי ירד לגנו ללקט את השושנה היפה לגן עדנו, תנצב"ה.

[מאת הלוי]

למי היה נשוי?
ב. היכן למד \ לימד (מלבד "יד אהרן") האם יש לו קשר כלשהו למשפ' ז'ולטי או סיבה אחרת שבגינה נתמנה לר"מ בישיבה?
מה היה סגנון לימודו \ שיחותיו.
היכרותי עם הגר"ע ז"ל הסתכמה בשאלותיו שהתפרסמו בקבצי "עיון הפרשה" ודי היה בזה להכיר מקצת מגודל האיש בהבנת התורה, אך כמובן שאין זה אלא קצה שבקצה.

[עובדיה חן]

האם הדבר נכון שהח"א הסכים על ידו שיהיה שופט?

[מחולת המחנים]

שמעתי מבן משפחה שהחזו"א התבטא ואמר שמלכתחילה אילו היה שואל היינו אומרים לו שלא ללכת לשם, אך משהלך בדיעבד הרי זה דבר טוב שיהיה שם יהודי ירא שמים, ובאמת ר' יצחק ז"ל פעל שם הרבה למען הצלת תורת ישראל וענינים שהיו בבת עינה של היהדות החרדית, וזכה שכל משפחתו יראים ושלמים.

[גביר]

לזכר ר' יצחק קיסטר יצא ספר זכרון יקר תפארת : כולל חידושי תורה שהיו לעיני מרנן ורבנן והערותיהם-הארותיהם מכתבי תורה ... חידושי תורה מנכדיו ודברי הערכה לזכרו ולעילוי נשמתו של ... הר"ר יצחק ב"ר יהודא צבי קיסטר.ירושלים תשנ"ד: בעריכתו של בנו נושא האשכול זצ"ל.

[פרי יהושע]

אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונם.

אכתוב דבר צחות ממנו שנשמע בלוויה שהיה אופייני לו ביותר, טעם אישי לאכילת מאכלי חלב בשבועות, להראות איך כל חפציה לא ישוו בה, תאכל חלב תאכל בשר ותראה ששום דבר לא מתקרב ולא משתווה לדבר אחד קטן מהתורה.

עוד דבר ששמעתי מפיו לפני כמה שנים [כבר אז ראה...] ונדפס כעת ביקר תפארת לשבועות ונאמר בלוויה, שאל בשם כמה גדולים מה החידוש בעד יום מותו חייב אדם ללמוד תורה שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והלא פשיטא מאי שנא מכל מ"ע שכל שיכול לקיימה הלא הוא מחוייב בה. אלא שהייתה הו"א שביום מותו הלא הוא פטור ממצות עשה זו של ת"ת שאין בידו כבר לקיים, וע"ז אמרו פן יסורו מלבבך כל ימי חייך על הבחינה של עצם הלימוד אף שלא ע"מ לעשות.

[ובקשר למה ששאלו כאן לעיל, לא היה לו שום קשר משפחתי עם הרב ז'ולטי, הכל על בסיס הערכה עמוקה לאיש שלא היה ראוי ממנו למשרה שהוטלה עליו, ההכרות הייתה מהכולל שלו].

[פרנקל תאומים]

אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונם.

אכתוב דבר צחות ממנו שנשמע בלוויה שהיה אופייני לו ביותר, טעם אישי לאכילת מאכלי חלב בשבועות, להראות איך כל חפציה לא ישוו בה, תאכל חלב תאכל בשר ותראה ששום דבר לא מתקרב ולא משתווה לדבר אחד קטן מהתורה.

עוד דבר ששמעתי מפיו לפני כמה שנים [כבר אז ראה...] ונדפס כעת ביקר תפארת לשבועות ונאמר בלוויה, שאל בשם כמה גדולים מה החידוש בעד יום מותו חייב אדם ללמוד תורה שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והלא פשיטא מאי שנא מכל מ"ע שכל שיכול לקיימה הלא הוא מחוייב בה. אלא שהייתה הו"א שביום מותו הלא הוא פטור ממצות עשה זו של ת"ת שאין בידו כבר לקיים, וע"ז אמרו פן יסורו מלבבך כל ימי חייך על הבחינה של עצם הלימוד אף שלא ע"מ לעשות.

[ובקשר למה ששאלו כאן לעיל, לא היה לו שום קשר משפחתי עם הרב ז'ולטי, הכל על בסיס הערכה עמוקה לאיש שלא היה ראוי ממנו למשרה שהוטלה עליו, ההכרות הייתה מהכולל שלו].

כלומר גם כשכבר אין בידו לעשות ולקיים, עדיין חייב ללמוד לשם עצם הלימוד.
מה נאים הדברים ערב חג מתן תורה, כמבואר ב'בית הלוי' על מש"כ בחז"ל שבשעה שהקדימו נעשה לנשמע הניחו המלאכים על ראש כאו"א מישראל שני כתרים וכו', והקשה הביה"ל מאי 'בשעה שהקדימו'? מה השבח הגדול ב'הקדמה' (דייקא) של הנעשה לנשמע, ועוד מה עניין שני כתרים וכו'
וביאר שם במתק דבריו שאם היו אומרים 'נשמע ונעשה', הרי שהיה משמע מכך רק קבלת עול מעשה המצוות, אלא שבשביל לעשות את המצוות, בוודאי חייבים ללמוד כדי לדעת מה ואיך לעשות, ולכן 'נשמע ונעשה', כלו' זהו סדר הדברים המוכרח: נשמע את דברי התורה וממילא נוכל לעשותם, ויש בכך רק קבלה אחת: "ללמוד ע"מ לעשות".
אבל בשעה שהקדימו את הנעשה לנשמע, הלא בעכ"ח כבר ב'נעשה' מונח שקודם ישמעו ואח"כ יעשו, דאל"ה כיצד ידעו לעשות, וא"כ מדוע הוסיפו ואמרו 'ונשמע', אלא שבאמירת 'נשמע' אחרי ה'נעשה' התכוונו כלל ישראל לומר שהם מקבלים ע"ע לעסוק בתורה גם לשם עסק התורה גרידא, מלבד מה שחייבים ללמוד כדי לדעת לעשות ולקיים. ובזה מבואר שבח ה'הקדמה', ומה"ט הונחו על ראשיהם ב' כתרים, כנגד שתי קבלות נפרדות שקבלו על עצמם בלימוד התורה: "ללמוד ע"מ לעשות", ו"ללמוד ע"מ ללמוד".

[חשב האפד]

נרשמתי לפורום במיוחד כדי לכתוב לכם על מו"ר. והנה הדברים:


אוי ר' עקיבא, אוי מה היו לנו.

אם הייתי רוצה להגדיר את מו"ר זצללה"ה הייתי אומר שתי מאפיינים: עמל ולמדנות ('לומדות').
אני יודע שזה נשמע נדוש לגמרי, הלא כולנו מכירים עמלי תורה ולמדנים מופלגים. אבל אני רוצה לומר לכם שר' עקיבא היה משהו אחר. אחר.
כשאזכיר את שמו לכל מי שזכה להכירו, לא כ"ש לכל מי שזכה לקבל ממנו תורה, הרי ששתי המילים הללו מיד יעלו לנגד עיניו.
רבים הם העמלים ורבים הם הלמדנים, וכבודם של כל תלמידי חכמים במקומו מונח, אבל ר' עקיבא.. מה אומר לכם? אצל ר' עקיבא לא היה בשתי המילים הללו שום קמצוץ של סופרלטיבים, שום קמצוץ של הגזמה, אפי' לא פירור... אינני צריך לקשור את שני הכתרים הללו לראשו, משום שהם פשוט כבר קשורים ומונחים שם בלעדיי...

יושב לו יהודי כבן שבעים שנה ומתייגע על סוגיא כמו בחור צעיר, בהתלהבות, בשאגות, במרץ נעורים, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, כחשיכה כאורה, אין לו יום ואין לו לילה, אינו במאכל ואינו במשתה, אינו בכבוד ואינו בשררה, כל העולם בטל ומבוטל, ור' עקיבא לא ינוח ולא ישקוט עד שלא תישאר ולו פינה אחת בדברי התוס' שלא תהיה ברורה כל צורכה, ולו פינה אחת שלא תהיה מוגדרת במילים חותכות. האמינו לי, הוא כבר למד את הסוגיא עשרות פעמים בשנה זו, ועוד עשרות פעמים, אולי מאות, בשנים עברו, אבל הוא אינו מגלה שום סימני תשישות, שום סימני ליאות בשעה שהוא מתחיל אותה פעם נוספת מן ההתחלה...
אצל ר' עקיבא לעולם לא תהיה חלילה מילה מיותרת בתוס' או ברמב"ן, זו לא היתה רק 'הצהרה', זו היתה התייחסות של מציאות חיה ונושמת, הוא יחשוב וישנה וישלש עוד ועוד ועוד, עד שהעקוב יהיה למישור. הוא יסחט את לשד עצמותיה של הסוגיא בכל כוחותיו כשהוא כולו מלא חיוניות, מה לי בשעה תשע בבוקר מה לי בשעה שלוש בלילה, עוד פעם את רש"י, עוד פעם את תוס', עוד פעם את דברי הרמב"ם הרמב"ן הרשב"א והריטב"א, רעק"א והקצוה"ח ר' חיים ור' שמעון...
הלא הוא כבר מזמן שולט בכל המהלכים שה'אחרונים' התוו בסוגיא, שום דבר כבר לא חדש לו, ובכ"ז... הכל חדש! כל יום יהיו בעיניך כחדשים, כפשוטו, לא כאידיאל אלא כמעשה. כל מילה של ש"ס, ראשונים, ואפי' אחרונים, טומנת בחובה פנינים, ור' עקיבא, הו ר' עקיבא, הוא האיש שלא יתן מנוחה לעפעפיו עד שיפרוש אותם לעיני תלמידיו מחוורים כשמלה.

והלילה נוצץ כולו מכוכבים, והשחור השמימי ממלא את הכל.. הרחובות ריקים אין נפש חיה.. השעה היא כמעט שלוש לפנות בוקר, ובביהמ"ד הקטן של הישיבה הקדושה בשכונת קטמון, יושב לו ר' עקיבא ומחדש מהלך נוסף... ומגדיר הגדרה מחודשת, הסכיתו ושמעו! אחרוני השקדנים כבר עומדים בפתח ביהמ"ד ובעיניים ליאות נשענים על המשקוף... שם בפתח ביהמ"ד יושב לו ר' עקיבא כשומר הסף, שם מקומו.. כאן נמצא כאן היה.. והבחורים? הם כורים אוזניהם לשמוע, ור' עקיבא מדבר, בקולו הגדול, בקולו החזק, הוא מנסר את חלל האוויר, את הרוח המנשבת פנימה מן הדלת הפתוחה.. והם מתלהטים ומתווכחים.. ור' עקיבא מסביר, חותך באיזמל מנתחים שני משפטים של התוס', מחזיק אותם כמו במלקחיים ולא נותן להם להישמט.. למה התכוונו התוס' בשני המשפטים הללו? ר' עקיבא לא מרפה.. יש לו הגדרה, יש לו ביאור, צריך להטות אוזן, הלא דברי התוס' מדוייקים הפלא ופלא.. והבחורים? קשה.. הראש כבר מעורפל... מה לא מובן? מרעים ר' עקיבא, ומסביר שוב.. נו מילא מחר נדבר בשיעור...
והבחורים? נו הם עולים אל הפנימייה לנום את שנתם ולהחליף את כוחותיהם. ור' עקיבא? עתה הוא אץ רץ לעצור מונית באישון לילה, להגיע לביתו טרם יעלה השחר...ותפילת שחרית שלו היכן תהיה ואימת? בישיבה כמובן! בשבע בבוקר! יום יום! הלא הוא אחד מבני הישיבה, אחד מן ה'חבורה'...

וכמו תמיד, כולם כבר מורגלים: בעוד הכל עוסקים בכריכת רצועות ה'של יד' בזרועותיהם ובהידוק ה'של ראש' בראשיהם, ר' עקיבא פונה בשקט אל אחד מן הבחורים ומשאלתו הקבועה בידו- 'ברכות השחר'? לאמר: התוכל להוציאני בברכות השחר?... בחור צעיר מן החדשים ניגש בלאט אל אחד הוותיקים ואומר לו בפנים סמוקות ונרגשות: השמעת? ר' עקיבא לא ישן גם הלילה.. שוב הוא ביקש את פלוני אלמוני שיכוון להוציאו בברכותיו.. אלא שהבחור הוותיק מניף את ידו בביטול: "מה לך מתפלא? הלא כך הוא מדי יום, אין חדש תחת השמש, ר' עקיבא שב לביתו לפנות בוקר אחרי יום של עמל מפרך, וכרגיל הוא מתיישב בספרייתו כדי להשלים עוד איזו "הבנה" וליישר עוד איזה "קמט" כביכול כמעט בלתי נראה שנותר בסוגיא..."
פעם גילה בפנינו טפח מהנעשה בשארית לילותיו: "אני שב הביתה, מתיישב בסלון, פותח שוב את הסוגיא, רק עוד הצצה קטנה..בלתי ניתנת לדיחוי...אסיימה ואלך לישון... מפעם לפעם אני חש איך שהראש נשמט והעיניים נעצמות.. פוקח את העיניים ומעיין פעם נוספת בדברי ה'בעל המאור', מעלעל במחברת ישנה שלי מצהיבה מיושן שם כתבתי את שיעורי רבותיי.. ושוב הראש נשמט.. ושוב העיניים נפקחות... עוד עיון קל ואלך לישון..להחליף כח, הלא המחר הוא גם יום.. אלא שלפתע, מבלי להתכווין, אני מבחין בנצנוץ של אור בוקע ועולה מעבר לחלון... השחר עלה..."

ולמחר? יושב ר' עקיבא בשיעור, ומסביבו כל בני החבורה, כבר בתחילת זמן 'אלול' הוא הודיענו: כאן בשיעור אנחנו לומדים ביחד, מלבנים את הסוגיא ביחד, כולנו ב'חבורה' אחת, "מדברים בלימוד", מקשים ומתרצים, מגדירים ומבארים... אין מקום כאן לשקט... כאן חדוות התורה מפכה בקול שאון רם... ר' עקיבא לא יכול לסבול שקט של דברי תורה.. קול ה' בכח! קול ה' שובר ארזים! אם משתרר לו השקט, ר' עקיבא מאבד את השקט: מדוע אתם לא שואלים? הכל מובן? הכל ברור? אין לכם שום הערה? הא כיצד?! 'שניים אוחזין' של שקט לא יתכן, 'מרובה' של שקט לא מתקבל על הדעת... הלא התורה נתנה בקולות ובברקים... וכי כיצד ניתן להישאר רגועים כאשר ההבנה בדברי הרמב"ן ב'מלחמות' לא חדה דיה?
ובכל זאת... כשר' עקיבא מתחיל "לדבר בלימוד" ולומר את הגדרותיו המורכבות, כשר' עקיבא מלטף מילה אחת של תוס' כמי שמטמון טמיר חבוק בזרועותיו, כשר' עקיבא לא נרגע עד שהכל דהיינו הכל! ממש הכל יהיה מחוור כשמלה, אזי השקט בעל כורחו שמשתרר, והכל מטים את ראשיהם ואת ליבם, שלא לפספס אף מילה, לקלוט ולעבד היטב את כל המהלך, לרדת לסוף דבריו, להגדרותיו שהן לעיתים בבחינת דק עד דק... וכאשר הברק מנצנץ בעיניהם, ר' עקיבא מחייך, נהרה נשפכת על פניו, וכאשר הויכוח הסוער 'את והב בסופה' מתפרץ לו ומתלהט, ר' עקיבא שש עליו ושמח כמוצא שלל רב, ומיניה ומינייהו התקלס עילאה.

וכאשר ר' עקיבא נאלץ לעצור את השיעור, כן, לעצור.. מפני שהשיעור אף פעם לא יכול באמת להיגמר.. תמיד יש לו לר' עקיבא מה לחדש עוד ולומר... אלא שמבעד לחלונות נוהרים בני הישיבה אל ביהמ"ד, ועוד רגע קט וקול איש"ר של תפילת מנחה יהא נשמע בחלל, ור' עקיבא מסיים את השיעור בחופזה, לא לפני שמבטיח להשלים את החסר בשיעור הבא.. ורגליי הכל מדשדשות בזריזות להכין את עצמם לתפילה ולהיכנס בהיכלה...
ור' עקיבא רץ ככולם, מכין את עצמו ופונה אל עבר ביהמ"ד, אך אויה... הציבור כבר התחיל את תפילת העמידה, שוב אין אפשרות להיכנס אל תוך ביהמ"ד, לבל יעבור חלילה לפני המתפללים. אמנם ניתן להתפלל גם בחדר ה'אוצר' אחורי ביהמ"ד אשר גם אותו ממלאים הבחורים בתפילתם, דא עקא שגם פתח הכניסה של ה'אוצר' נחסם ע"י צורבים העומדים בצקון לחשם, ור' עקיבא אנה הוא בא?
והנה, לחדר ה'אוצר' חלון נמוך הקבוע בשוליו, ראו כמה בחורים כי טוב ודילגו בקלילות מעל החלון ויחדרו פנימה. ור' עקיבא? הוא לא מהסס.. גם הוא מדלג אחריהם בעד החלון ומיד פותח בתפילתו ההומה... הבחורים מחייכים בביטול.. נו ר' עקיבא, הלא מבחינתו הוא ככל אחד מבני הישיבה... שיקולים של "נכבדות" אינם מוכרים לו...כבוד אמיתי הלא ידענו.. אין כבוד אלא תורה.

וכשם שר' עקיבא היה דוגמא לכולנו בעמלו הבלתי נלאה בכל סוגיא וסוגיא, כך היה הוא לנו לעיניים בתפילתו הנרגשת, הפשוטה, הטהורה, כולו אומר כובד ראש, כעבדא קמיה מריה... איננו מתייאש מלשוב ולהפוך פעם אחר פעם את כסאו שב'מזרח' ע"מ שפניו לא יהיו מופנים אל בני הישיבה בשעת התפילה כ"א אל הקיר קדמה לנוכח יביטו, עיניו וליבו אל ה'...
וכשר' עקיבא זעק: אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא! דומה היה עלינו אותה שעה שגם קירות ביהמ"ד הצפופים נהדפים והולכים צפונה ונגבה, נרגשים מן התחינה. וכשר' עקיבא קיבל על עצמו עול מלכות שמים בקריאת שמע של שחרית וערבית ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, לא לפני ששיווע "בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך" בקול רטט אדירים, וכשר' עקיבא של 'ימים נוראים' שוב מרטיט בקולו האדיר חוצב להבות אש... וכשר' עקיבא של 'תשעה באב' נעמד באמירת 'אלי ציון ועריה' וקולו מנסר בחלל העולם 'כמו אישה בציריה'... וכשר' עקיבא, וכשר' עקיבא...כמו בחור צעיר המתרפק בגעגועים, עובד את בוראו בסילודין.

[לעומקו של דבר]

ישר כח!

[דעת_האברך]

חשב האפד: ברוכים הבאים לפורום! דבריך מרגשים כל כך, מי שלא ראה לא מבין, אך אתה בדבריך מלאי הפיוט והעשירים מצליח לגלות טפח מהדמות גם למי שלא זכה.

מקוה שנמשיך ליהנות מדברותיך בפורום יקר זה גם בנסיבות משמחות יותר.

[פלוריש]

חשב האפד: ברוכים הבאים לפורום! דבריך מרגשים כל כך, מי שלא ראה לא מבין, אך אתה בדבריך מלאי הפיוט והעשירים מצליח לגלות טפח מהדמות גם למי שלא זכה.
מקוה שנמשיך ליהנות מדברותיך בפורום יקר זה גם בנסיבות משמחות יותר.

מצטרף לאמור! תודה רבה

[מה שנכון נכון]

ביקשני חכם אחד להכניס:

אכתוב דבר קטן לאות על מידותיו המופלאות, בזמנו כשהוצאתי ספר זכרון לע"נ א"מ ע"ה, פניתי לרבנית קיסטר שתחי', שהיתה, להבחל"ח, חברה של אמי, וביקשתי ממנה שתבקש מבעלה מאמר לספר. [לא הכרתי את בעלה ורק שמעתי על גדולתו]. היא עשתה כן והוא הביא מאמר לספר. לאחר מכן כשהספר יצא ושלחתי לו עותק, הוא טרח והתקשר גם אלי, וגם לאמו"ר שליט"א, והאריך בשבחים מרובים על הספר ועל התועלת שהיתה לו ממנו. וכאמור, מבלי שהכיר אותי כלל.

[חשב האפד]

[ובקשר למה ששאלו כאן לעיל, לא היה לו שום קשר משפחתי עם הרב ז'ולטי, הכל על בסיס הערכה עמוקה לאיש שלא היה ראוי ממנו למשרה שהוטלה עליו, ההכרות הייתה מהכולל שלו].

הרב פרי יהושע, מי הוא שמינה את ר' עקיבא זצ"ל לר"מ בישיבה: הגרי"ב ז'ולטי או יבל"ח חתנו מו"ר רה"י הגר"י אייכנשטיין?
בזמנו של הרב ז'ולטי, 'יד אהרן' כבר היתה ישיבה או 'כולל' בלבד? והאם ראש הכולל בפועל היה הרב ז'ולטי זצ"ל או יבל"ח הרה"י?
ועוד- ר' עקיבא בספרו מכנה את הרב ז'ולטי "מו"ר", האם הרב ז'ולטי מסר שיעורים כסדרם בהיכל הכולל?


דעת האברך ופלוריש, תודה רבה על קבלת הפנים החמה. אגב, דעת האברך, הדברים שכתבת לי נאים למי שכתבם, הן אתה עצמך היטבת לכתוב אודות דמותו של מו"ר החקוקה בלבבות כל תלמידיו ומכריו.

[פרי יהושע]

[ובקשר למה ששאלו כאן לעיל, לא היה לו שום קשר משפחתי עם הרב ז'ולטי, הכל על בסיס הערכה עמוקה לאיש שלא היה ראוי ממנו למשרה שהוטלה עליו, ההכרות הייתה מהכולל שלו].

הרב פרי יהושע, מי הוא שמינה את ר' עקיבא זצ"ל לר"מ בישיבה: הגרי"ב ז'ולטי או יבל"ח חתנו מו"ר רה"י הגר"י אייכנשטיין?
בזמנו של הרב ז'ולטי, 'יד אהרן' כבר היתה ישיבה או 'כולל' בלבד? והאם ראש הכולל בפועל היה הרב ז'ולטי זצ"ל או יבל"ח הרה"י?
ועוד- ר' עקיבא בספרו מכנה את הרב ז'ולטי "מו"ר", האם הרב ז'ולטי מסר שיעורים כסדרם בהיכל הכולל?


דעת האברך ופלוריש, תודה רבה על קבלת הפנים החמה. אגב, דעת האברך, הדברים שכתבת לי נאים למי שכתבם, הן אתה עצמך היטבת לכתוב אודות דמותו של מו"ר החקוקה בלבבות כל תלמידיו ומכריו.

ג"א מצטרף לקבלת הפנים החמה. ברוך תהיה בבואך אם תרצה להעשיר את הפורום במה שאתה, רק עכשיו ראיתי את משאתך על מו"ר רבי עקיבא, והתרגשתי כמו כולם תיאור חי ומדויק.
ובאשר לשאלותיך, כמובן הגרי"ב זולטי מסר שם שיעורים תמידין כסדרן, למדו שם הרבה מסכתות מהש"ס מתחילתן עד סופן, כשהגרי"ב מוסר את שיעוריו, וגם האברכים בזה אחר זה ביום שישי, כשהגרי"ב יושב בכל חבורה וחבורה ומתווכח כאחד הצורבים, רבי עקיבא קיסטר זצ"ל למד בכולל שע"י יד אהרן כנראה ממתי שהוא השתכן ברחביה, עד אז היה אברך בישיבת מיר, לאחר שנים שפתח הגרי"ב זולטי את הישיבה מינה את חתנו הגר"י אייכנשטיין שליט"א לראש ישיבה ואת רבי עקיבא קיסטר לר"מ בכיר, לאחר שנפטר הגרי"ב בעודו באמצע תוכניותיו, המשיכה הישיבה להתנהל זמן קצר ע"י חתנו עד שהוחלט לסגרה לתקופה מסויימת, באותה תקופה חזר הכולל בראשותו של הגר"י, והגר"ע קיסטר פרש שוב לישיבת מיר, לאחר שנפתחה הישיבה מחדש, היה זה אך טבעי שהגר"ע קיסטר שלשמו ולזכרו כלה הנפש לכל מוקיריו שב וכיהן בה לימין רעו וחברו משכבר הימים שיבל"ח הגר"י שעמד בראשות הישיבה.

[חשב האפד]

ג"א מצטרף לקבלת הפנים החמה. ברוך תהיה בבואך אם תרצה להעשיר את הפורום במה שאתה, רק עכשיו ראיתי את משאתך על מו"ר רבי עקיבא, והתרגשתי כמו כולם תיאור חי ומדויק.
ובאשר לשאלותיך, כמובן הגרי"ב זולטי מסר שם שיעורים תמידין כסדרן, למדו שם הרבה מסכתות מהש"ס מתחילתן עד סופן, כשהגרי"ב מוסר את שיעוריו, וגם האברכים בזה אחר זה ביום שישי, כשהגרי"ב יושב בכל חבורה וחבורה ומתווכח כאחד הצורבים, רבי עקיבא קיסטר זצ"ל למד בכולל שע"י יד אהרן כנראה ממתי שהוא השתכן ברחביה, עד אז היה אברך בישיבת מיר, לאחר שנים שפתח הגרי"ב זולטי את הישיבה מינה את חתנו הגר"י אייכנשטיין שליט"א לראש ישיבה ואת רבי עקיבא קיסטר לר"מ בכיר, לאחר שנפטר הגרי"ב בעודו באמצע תוכניותיו, המשיכה הישיבה להתנהל זמן קצר ע"י חתנו עד שהוחלט לסגרה לתקופה מסויימת, באותה תקופה חזר הכולל בראשותו של הגר"י, והגר"ע קיסטר פרש שוב לישיבת מיר, לאחר שנפתחה הישיבה מחדש, היה זה אך טבעי שהגר"ע קיסטר שלשמו ולזכרו כלה הנפש לכל מוקיריו שב וכיהן בה לימין רעו וחברו משכבר הימים שיבל"ח הגר"י שעמד בראשות הישיבה.

תודה גם לך, הן על ההערכה על תיאורי והן על המענה לשאלותיי.
האם בגלגולו הראשון של הכולל, מו"ר הרה"י הגר"י שליט"א עוד היה בתפקידו כראש ישיבה באיתרי חדרה, ורק כשהרב ז'ולטי פתח את הישיבה, הגר"י אייכנשטיין הצטרף ועלה ירושליימה? (כלומר, לפנ"כ בעצם לא היתה היכרות בין הגר"ע זצ"ל ובין הגר"י שליט"א?).


אגב, יחסי ההערכה והידידות ההדדיים ביניהם היו באמת להפליא. הגר"ע ממש התבטל בפני הרה"י, ונועץ בדעתו אמונה גם בענייניו האישיים, ובעיניי גם ראיתי כמה היה חרד לשלומו ולבריאותו. והרה"י אהב את הגר"ע והעריכו בכל נפשו. אני בטוח שהרה"י הגר"י שליט"א כעת ממש אינו יודע את נפשו מרוב צער, ושואל את עצמו ללא הרף את שהוא שאל גם בהספדו: מי יוכל למלא את החסר? מי עוד יתן לבחורים כזו עוצמה של דוגמה אישית כמו שר' עקיבא נתן, מי עוד יוכל לשפשף ולהבריק את מוחותיהם כמו שרק למדן מופלג כר' עקיבא יכל לשפשף ולהבריק ...

[פרי יהושע]

תודה גם לך, הן על ההערכה על תיאורי והן על המענה לשאלותיי.
האם בגלגולו הראשון של הכולל, מו"ר הרה"י הגר"י שליט"א עוד היה בתפקידו כראש ישיבה באיתרי חדרה, ורק כשהרב ז'ולטי פתח את הישיבה, הגר"י אייכנשטיין הצטרף ועלה ירושליימה? (כלומר, לפנ"כ בעצם לא היתה היכרות בין הגר"ע זצ"ל ובין הגר"י שליט"א?).

הגר"ע ויבל"ח הגר"י למדו בכולל ביחד, עד שנקרא הגר"י לכהן בישיבת אתרי חדרה, לאחר ובעקבות שנסגרה הישיבה, פתח הגרי"ב את הישיבה לבחורים והעמיד בראשה את הגר"י שליט"א.

[חשב האפד]

הגר"ע ויבל"ח הגר"י למדו בכולל ביחד, עד שנקרא הגר"י לכהן בישיבת אתרי חדרה, לאחר ובעקבות שנסגרה הישיבה, פתח הגרי"ב את הישיבה לבחורים והעמיד בראשה את הגר"י שליט"א.

בעקבות סגירת איתרי חדרה פתח הגרי"ב ז'ולטי את הישיבה שלו?


אגב, עכשיו גם ירד לי האסימון, בשעתו ראיתי קונטרסים ישנים בעניינים שונים מאת רה"י הגר"י שליט"א בהוצאת מוסד הרב קוק, ולפי מה שאתה כותב כאן וכתבת באשכול על הרב ז'ולטי, אני מבין שהגר"י למד בכולל של חמיו עוד כשהיה נתון לחסותו של מוסד הרב קוק והגר"ש רפאל, ובמסגרת זו הוציא את הקונטרסים.
עוד אני נזכר, שר' עקיבא אמר לנו פעם בהתייחסו להערה של הגר"ש רפאל בשולי אחד מהראשונים בההדרתו, ש"המגיה כאן היה ת"ח, ר' יהושע (הגר"י) הכיר אותו היטב".

[פרי יהושע]

הגר"ע ויבל"ח הגר"י למדו בכולל ביחד, עד שנקרא הגר"י לכהן בישיבת אתרי חדרה, לאחר ובעקבות שנסגרה הישיבה, פתח הגרי"ב את הישיבה לבחורים והעמיד בראשה את הגר"י שליט"א.

בעקבות סגירת איתרי חדרה פתח הגרי"ב ז'ולטי את הישיבה שלו?


אגב, עכשיו גם ירד לי האסימון, בשעתו ראיתי קונטרסים ישנים בעניינים שונים מאת רה"י הגר"י שליט"א בהוצאת מוסד הרב קוק, ולפי מה שאתה כותב כאן וכתבת באשכול על הרב ז'ולטי, אני מבין שהגר"י למד בכולל של חמיו עוד כשהיה נתון לחסותו של מוסד הרב קוק והגר"ש רפאל, ובמסגרת זו הוציא את הקונטרסים.
עוד אני נזכר, שר' עקיבא אמר לנו פעם בהתייחסו להערה של הגר"ש רפאל בשולי אחד מהראשונים בההדרתו, ש"המגיה כאן היה ת"ח, ר' יהושע (הגר"י) הכיר אותו היטב".

אכן כן, ושמם בית התלמוד, ונצאים עד היום בהו"ל של מה"ק, יצאו על חולין ועוד מסכתות, יש שם דברים שלא נדפסו גם מהגרי"ב ז'ולטי, ר' עקיבא זצ"ל לא היה שותף שם מפני שלא למד במוסד.

[דן בן יעקב]

במקומו מונה הגאון ר' עקיבא לינקר ר"מ ש"ג "יד אהרן" הקטנה

[צולניק]

מתוך מוסף 'לקראת שבת'. דברים ממשנתו של הנפטר, דברי מספד, שיחות עם תלמידים

[חיים שמעון]

אביו היה שופט כמדו' בית משפט העליון
האם היה חרדי?
יש איזה משפט מפורסם הנוגע לימי השואה שהיה מעורב בו האם מישהו יודע במה מדובר וישיב לי אבדתי
עוד היה קשור לבעלזא, וגם בענין זה נעלמו ממני הפרטים.

[גם זו לטובה]

מתוך מוסף 'לקראת שבת'. דברים ממשנתו של הנפטר, דברי מספד, שיחות עם תלמידים

יש"כ

[נוטר הכרמים]

'דבריו הן הן זכרונו'. נדיר לקרוא דיבורים ותיאורים המשקפים נכונה את הדמות כדוגמת הנסיון המוצלח ב'לקראת שבת', שנעשה ברוב עמל ע"י אחד מתלמידיו הקרובים, תשואות חן.

בשבת קודש פגשתי בבני ברק את מנהלה הרוחני של ישיבת 'יד אהרן', הרב הגאון רבי ישראל מאיר המניק שליט"א, הוא סיפר בהתפעלות כי מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א ביקר במפתיע בישיבת יד אהרן בליל שישי האחרון סמוך לחצות הלילה, חקר היכן ישב הגר"ע זצ"ל והגה בתורה, התיישב בסמיכות, ולמד עם חברותא זמן ממושך. לאחר מכן, שוחח בלימוד עם הבחורים. בנוסף שמעתי כי התבטא, כי איננו יודע אם הניח אחריו כמותו בעמל התורה.

[תוכן]

הוא סיפר בהתפעלות כי מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א ... התבטא, כי איננו יודע אם הניח אחריו כמותו בעמל התורה.

דרכו של רש"א להגזים, ויש לקבל את דבריו בפרופורציה הנכונה. וכי עד כדי כך מגיעים הדברים שלא נשארו בכלל ישראל עמלים בתורה עד כלות כוחם?! אלא צ"ל שכוונתו שהיה עמל בתורה מאד.

[פרי יהושע]

זה לא מוגזם בכלל למי שהכיר אותו אני חושב שאמת לאמיתה הוא שלא הניח כמותו בעמל התורה, לא רואים דברים כאלה בכלל בכלל, עכ"פ אני לא נפגשתי עם דבר כזה כל חיי.

[בן ירושלים]

הוא סיפר בהתפעלות כי מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א ... התבטא, כי איננו יודע אם הניח אחריו כמותו בעמל התורה.

דרכו של רש"א להגזים, ויש לקבל את דבריו בפרופורציה הנכונה. וכי עד כדי כך מגיעים הדברים שלא נשארו בכלל ישראל עמלים בתורה עד כלות כוחם?! אלא צ"ל שכוונתו שהיה עמל בתורה מאד.

ללא תוכן. אם על חוצפה , בורות ושנאה היו משלמים, כנראה היית עשיר גדול.

[פלוריש]

שמעתי פעם ממישהו שהיה בצעירותו חבר של בנו, שהרב עקיבא קיסטר נתן לבנו הדרכות מפורטות בלימוד - כגון מה לחשוב לפני השינה, מה ללמוד בדרכים וכו'.
מישהו יודע לספר מה היתה שיטתו?
כמו כן, היכן נתפרסמו ממנו חידו"ת?

[דעת_האברך]

זה לא מוגזם בכלל למי שהכיר אותו אני חושב שאמת לאמיתה הוא שלא הניח כמותו בעמל התורה, לא רואים דברים כאלה בכלל בכלל, עכ"פ אני לא נפגשתי עם דבר כזה כל חיי.

גם אני הקטן מצטרף להנ"ל!

[פלוריש]

את הנפטר לא זכיתי להכיר, וגם לא את יבדל"א ר' שמואל אוירבך. כך שמחד אינני יודע להחליט האם היה הנפטר יחיד בדורו, ומאידך אינני יודע האם דרכו של הגרש"א להגזים, אך מהספדו על המנוח שהובא כאן מהפלס רואים שהגרש"א תפס את המנוח כיחיד בדור ולא חשב שהוא מגזים. ובלשונו:

...קשה לי לדבר, אך כאן זה רק להתפעל ולהתרגש, על אדם כזה אין צריך להגזים, תמיד יש מעלות ומותר להוסיף קצת לפי ההלכה (יו"ד סי' שד"מ), וזה מפני שלפעמים חסר בהספד, ולא מספיק, ולכן מותר וצריך להוסיף, אבל אחד שבמעלותיו הוא מיוחד בדורו 'איש כי יפליא', אדם כזה גם ע"פ הלכה אסור להגזים מכיוון שאין צורך לזה. ואדרבה, הוא אינו שייך לנו ובלי שום גוזמא כלל וכלל...