פורום אוצר החכמה

תולדות כתב:ישר כח.

שמא תעלה לנו את רשימת האישים הנסקרים בספר?

גביר כתב:הספר נשמות בישראל נכתב ביידיש בידי שמואל הורביץ המכונה א. ליטוין והתפרסם בשם 'יידישע נשמות' בניו יורק בהוצאת פאלקסבילדונג, בששה כרכים בין השנים תרעו-תרעז . תורגם בידי הסופר יליד ליטא אברהם קריב ויצא בעברית בהוצאת עם עובד בשנת תש"ד.

...הספר מסתיים בפרק 'מעשי צדקה', ובו סיפורים מרגשים על מעשים של צדקה וחסד של גדולי ישראל בדורות האחרונים, בעיקר סיפורים על הגר"ח סולוביצ'יק מבריסק וכמה מצאצאיו; ניסוח הסיפורים מראה עד כמה המחבר ניסה לדקדק בפרטיהם, ולכן הם מרשימים ומרגשים כפל כפליים...

י. אברהם כתב:

לוי' של הגר''ח מבריסק.pdf

מכון חכמי ליטא כתב:לא ראיתי מוזכר בכתבה על דין תורה בין הבנים, אלא על דין תורה בין קהילת אטוואצק וקהילת ווארשא היכן לקבור את רבינו זצ"ל.
כשהמיטה הגיע לווארשא כבר הי' זמן רב אחרי הדין תורה, ולא הי' סיבה להאריך בהספדים.
[גם לפי "השמועה עד מפי עד" אין בזה נפק"מ, כי לא בחרו במספיד מפני גדלותו אלא מפני סיבות אחרות]

שלום אידלמן כתב:בהלוית הגר"י אדלשטיין זצ"ל היו שביקרו את העובדה שבמקום נשמעו קריאות מזל טוב לאחר הכתרת הבן כממלא מקומו, היו שאף הרחיקו ושייכו זאת למה שהם מכנים ההתפרקות הליטאית....
מעניין שבתיאור מההלויה נכתב להדיא שבעת הכתרת מרן הגרי"ז לממלא מקום אביו צעק הקהל מזל טוב.
ואולי הקריאות הגיעו בכלל מכיוונם של האדמור"ם החסידיים שנכחו במסע ההלויה כנכתב....

מכון חכמי ליטא כתב:אכן, וכאן המקורית שבורה

1.jpg

מכון חכמי ליטא כתב:בכלל לא.

דרומי כתב:ראיתי אתמול קטע בספר "זכרונותיי" - להרב ששונקין, מתלמידי ליובאוויטש, בסוף ימיו בירושלים - המספר כך (ע' 87), ואולי יהיה לתועלת למי מן החכמים יודעי העתים:

הגאון ר' חיים מבריסק כבר נתן את דעתו על השפל הרוחני בקרב יהודי גרוזיה, שהיו בורים בידיעת התורה עד כדי לעורר חמלה. כמה מהם פנו אל הגאונים בוילנא ובבריסק כדי להשיג מהם "קבלה" - סמיכה לשו"ב - ואז נודע עד היכן הדברים מגיעים ... (כאן מאריך במצבם הקשה וכו', וממשיך): הג"ר חיים מבריסק החליט משום כך לשלוח את אחד מבחירי תלמידיו לכותאיס - אני הספקתי עוד להכירו: גאון עצום, בעל הגיון והסברה נפלאים, ודומה במדה רבה לרבו הגר"ח - כדי לייסד שם ישיבות ויבער מתוכם את הבערות ועם-הארצות. אך משימה זו לא עלתה בידו מכמה סיבות.

שיף כתב:השבוע במוסף לקראת שבת מסופר על שני אחים מחכמי גרוזיה שלמדו אצל הגר"ח בבריסק וכמובן חזרו לארץ מולדתם [האחד התגורר בסוף ימיו בירושלים]
מסתמא הכוונה לזה

צורב מתחיל כתב:ייתכן שהכוונה לרבי יוסף שמעון זילבערבלאס, יליד העיר בריסק ומופלג בתורה. כעדותו של חכם גבריאל דבראשוילי שלמד בבריסק, היה ר' חיים נעמד על רגליו כשהיה מזכיר את שמו.
הרב זילברבלאס נשלח לעיר כותאיסי, שבה שכן בית הדין הגדול ליהודי גיאורגיה.
רב זה מוזכר בעדותו של הרב הענקין, כתובה ב"אהלי שם" גוטליב (פינסק תרע"ב)

שמעתי פעם מאבי ז"ל על סבי רבי חיים, שלא היה אמנם חסיד אם כי קירבתו לחסידות הייתה יותר ממה שרווח לחשוב, שאמר על אדמו"ר מסויים,
שכאשר רבי זה מברך ברכה מוכרח השומע לבוא ידי דמעות מהתרגשות!

ישנו חידוש הלכתי יפה שנתפרסם על ר' חיים, ומקורו כנראה בספרו של הרב זווין. לגבי אדם שיש לו שני אתרוגים, האחד מהודר אך לא כ"כ מיוחס (כלומר החזקה על היותו בלתי מורכב), והשני מיוחס אך לא כ"כ מהודר. איזה מהם יש ליטול תחילה. הדעת הפשוטה, הבעלבתית, היא שיש ליטול קודם את המיוחס, כי הוא יותר אתרוג, משא"כ המהודר, שההידור אינו מחשיבו עד כדי העדפה, שהרי יש פקפוק על היותו אתרוג כשר.

אך ר' חיים הפתיע באומרו, או שנהג, ליטול תחילה את המהודר. חשבונו היה, שאם נוטל תחילה את המהודר, ויתכן שהוא לא כשר, לא עשה כלום, ואח"כ יצא ידי חובתו במיוחס. ואם הוא כשר הרויח שקיים המצוה גם במיוחס וגם במהודר. אך אם יטול תחילה את המיוחס, הרי יצא בו ידי חובתו בוודאות, אף שאינו מהודר, ומה יוסיף לו אחר כך ליטול אתרוג מהודר, כשכבר קיים את המצוה.

הפליאה היא שהרב זווין לא כתב מנין הוא יודע דברים אלו של ר' חיים. והנה לאחרונה, פורסם, כמדומני בארה"ב, ספר זכרון על הרב החבד"י, הציוני, והמקורב ובן בית אצל ר' חיים, הרב דון יחיא, ובו נדפס מכתב של הרב דון יחיא אל הרב זווין (!!!), שמספר את הרקע לחידוש ההלכתי הזה, וממנו אפשר גם ללמוד על יחסו של ר' חיים לחב"ד. בזמן סמוך לחגה"ס, ישבו תלמידי חכמים בביתו של ר' חיים ודברו בנושא אתרוגים. הזכיר אחד המשתתפים בלעג את מה שאומרים בחב"ד על ייחוסם של ארתוגי קאלאווריע. קרא הרב דון יחיא, ואמר מה הלעג הזה, והלא בשו"ת חתם סופר משבח את המנהג לחזר אחר אתרוגי קאלאווריע. בקש ר' חיים שיוציאו את החתם סופר, והרב דון יחיא הראה זאת שם, ומיד ביקש ממנו ר' חיים שיזמין אצל אביו (של הרב דון יחיא) שהיה סוחר באתרוגים, שישלח לו אתרוג קאלאווריע. כשנתקבלה ההודעה מהדואר על הגעת האתרוג, ראה ר' חיים, לפי הסכום הרשום על החבילה, מחיר גבוה מדאי. סירב ר' חיים לקבל את האתרוג, משום שלהעשרתו המחיר מוגזם מדאי. נודע הדבר להרב דון יחיא, בירר הדבר עם אביו, ומיהר לבוא לר' חיים, והסביר לו שאביו כלל אינו רוצה כל תשלום על האתרוג. המחיר שהיה רשום עליו, הוא סכום שנרשם כמחיר הביטוח שעל המשלוח, כדי שאנשי הדואר הרוסי, כשיראו שהוא מבוטח בסכום גבוה, ינהגו בו זהירות. אז הוציא ר' חיים את האתרוג מהדואר, ונתברר שאינו מהודר ויפה כל כך, ואז נוצרה השאלה בשני אתרוגים כנ"ל, וחידש את החידוש המפורסם.