פורום אוצר החכמה

חוקרנוביץ כתב:ידוע ששאלו אותו מי השמשים והמשבקי"ם שלך? והוא ענה חתולי החצר.. רק להיזכר בענווה ובמתיקות פשטות ועדינות מאידך גאונות בפסיקה וגאונות בתורה האדם השלם כפשוטו.

עושה חדשות כתב:שימו לב,
באיזה גיל היה הגרש"ז, כאשר הגרי"י וינברג כתב עליו (בהסכמה לשש"כ) "מופת הדור"?

משוש דורים כתב:בנוסח מצבתו הרשה לכתוב הרב הגאון אבל לא מעבר לכך.

קראקובער כתב:

עושה חדשות כתב:באיזה גיל היה הגרש"ז, כאשר הגרי"י וינברג כתב עליו (בהסכמה לשש"כ) "מופת הדור"?

לא כזה צעיר באמצע שנות החמישים.

משוש דורים כתב:יש הרבה להאריך בדמותו, שהיה בה שיעור קומה של אדם השלם, שילוב נכון ומיזוג מצויין של כל התכונות שאפשר למצוא באדם מושלם

סטפנסקי כתב:בספר התורה המשמחת מביא שהגרש''ז אחז מהרב גורן ובספר אורו של עולם כותב שמנהג הגרש''ז היה להכניס הציציות למכנסיים

קרית מלך כתב:מתוך כל הספרים שיצאו על מרן הגרש"ז מצטטים דוקא את התורה המשמחת שחיברוהו אנשי מזרחי דתלי"ם/חרדלי"ם [תמימים, מהיכרות אישית] ומטבע הדברים היטו את דמותו האמיתית לכיוונם. אתמהה!!!!

קרית מלך כתב:מתוך כל הספרים שיצאו על מרן הגרש"ז מצטטים דוקא את התורה המשמחת שחיברוהו אנשי מזרחי דתלי"ם/חרדלי"ם [תמימים, מהיכרות אישית] ומטבע הדברים היטו את דמותו האמיתית לכיוונם. אתמהה!!!!
הרי בעוצם גדלתו של מרן הגרש"ז זצ"ל מצאו אצלו מקום כל החוגים, ו"נדמה להם כאומתו". מכאן ועד להציגו כמי שאחז מגורן ר"ל הדרך רחוקה כממזרח למערב. מלבד זאת לגבי הציצית הדברים מגוחכים ומדאיבים, כל הרואה את תמונותיו של מרן הגרש"ז בביתו יראה את ציציותיו מתבדרות בהדר כמנהג גדולי ירושלים.
סוף דבר: הזהירות מתבקשת כשעוסקים בכבודם של גדולי הדור.

לייטנר כתב:המעיין בספר, יראה שר' שלמה שלמן שימר בהתנהגותו את התקופה שבה הגבולות בין המחנות לא היו כל כך מודגשים, וכבר עמד על כך הרב הנקין הי"ד בכמה ממאמריו.

קרית מלך כתב:מלבד זאת לגבי הציצית הדברים מגוחכים ומדאיבים, כל הרואה את תמונותיו של מרן הגרש"ז בביתו יראה את ציציותיו מתבדרות בהדר כמנהג גדולי ירושלים.

גם בנושא חיילי צה"ל, הביע הרב אוירבך עמדה מעט שונה מהמקובל בסביבתו החרדית, כאשר השיב לבחור בישיבה שביקש רשות לנסוע בתקופת הלימודים לקברי צדיקים בצפון כך: "בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם"[6]. עם זאת, הרב אוירבך לא נהג כלל להתפלל על קברי צדיקים[7].

לייטנר כתב:אעפ"כ, מכל הספרים שיצאו בשנים הראשונות לאחר פטירתו של ר' שלמה זלמן, 'התורה המשמחת' הוא הספר המדויק ביותר. עובדה זו היא פועל יוצא של מספר השעות הרב שהקדיש הרב יוסף אליהו לכתיבת הספר, של חוסר מסורת (מבורך) של ספרות שבחים מלאה שמאלץ, ושל הסכמתם של תלמידו המובהק של ר' שלמה זלמן, הרב נבנצל, ושל בנו/בניו לעבור על הספר לפני פרסומו

קרית מלך כתב:אין ויכוח על העובדות אלא על הפרשנות הטבעית. הרי ברור שאדם המשתייך לחוגי המזרחי, בהכרח שכתיבתו מושפעת מהלך רוחו ונטיית לבו, אין הכוונה שהעורך "שכתב" את הדברים, אלא שנקודת המוצא של אורח חייו משפיעים בתת המודע על הכתיבה. ופשוט.

חלמישצור כתב:

לייטנר כתב:אעפ"כ, מכל הספרים שיצאו בשנים הראשונות לאחר פטירתו של ר' שלמה זלמן, 'התורה המשמחת' הוא הספר המדויק ביותר. עובדה זו היא פועל יוצא של מספר השעות הרב שהקדיש הרב יוסף אליהו לכתיבת הספר, של חוסר מסורת (מבורך) של ספרות שבחים מלאה שמאלץ, ושל הסכמתם של תלמידו המובהק של ר' שלמה זלמן, הרב נבנצל, ושל בנו/בניו לעבור על הספר לפני פרסומו

אכן. הנה דברי ההקדמה של "אורו של עולם". אני חושב שאין עוד ספר סיפורי על גדול מגדולי ישראל שנערך באופן כה קפדני, ועם מודעות ואחריות כבידה וברוכה כל כך (להתחיל לקרוא בתמונה השנייה).

ארי שבחבורה כתב:כמה עצוב לראות אשכול על דמותו של ר' שלוימה-זלמן שברח כל חייו מהפוליטיקה נופל כל כך מהר לתוך הבוץ הפוליטי.

חלמישצור כתב:בכל 740 העמודים בשני כרכי "התורה המשמחת" ו"אורו של עולם" יש מקום אחד בלבד בו מוזכר הרב גורן. רק סיפור אחד ויחיד, וגם זה מתוך בהקשר מאוד ספציפי. ת"ח ציוני, מחבר הספר "הצבא כהלכה", שהתייעץ הרבה עם מרן בסוגיות הספר, מספר שמכיון שנחלקו הרב אלישיב, ר' שלמה זלמן והרב גורן בסוגיית אבטחת טיולים בשבת, פנה בין השאר ושאל את רבינו איך לציין זאת בספר. "ענה הרב ללא שהות: 'תכתוב שהרב גורן פסק כך, והרב אלישיב פסק כך, ואני פסקתי כך!". וכן היה.

הסגנון אפוא, שבתורה המשמחת יש ציטוטים "שהגרשז"א אחז מהרב גורן", כביכול בא הספר לסלף במזיד את דמותו של הגרש"ז, פשוט מגוחך. קצת אורך רוח והכרת העובדות, והכרת דמותו העניינית והשקולה של נשוא האשכול, תהיה לברכה לכולנו ותועיל בע"ה לשמור את הדיון בהתאם לאופיו המיוחד של רש"ז.

אגב, עניין ההצטרפות הנדירה של ר' שלמה זלמן לכרוז "דעת תורה" בכסלו תשל"ג, יחד עם ר"י אברמסקי, ר"ח שמואלביץ ור"מ חברוני, המתחיל "נדהמים אנחנו מחילול כבוד שמים הנורא שנעשה ע"י הדבר החמור" ומסיים "הננו מכריזים שפסקיו והוראותיו בטלים", צריך להילמד גם מעדות בניו בשמו. בחוברת "אור שלמה" עמ' 32 הע' 57, מביא שבשנת תשנ"ה, עם פטירת רבינו, הלך הרב פתחיה נריה לבית הרב, שוחח עם בניו על כמה עניינים הנוגעים ליחסו להרב קוק ובית מדרשו, והעלה הכל על הכתב. ושם מובא שהגרש"ז עצמו הסביר, "שגם בלי להיכנס לשאלת הפסק עצמו, לא היה נראה לו האופן והדרך" שבה הלך הרב גורן בעניין הממזרים.

סטפנסקי כתב:פיך ענה בך שהגרש''ז חתם על מכתב שפסקיו בטלים א''כ מהו הסיפור והתשובה היא שהסיפור היה קודם והעיוות בספר הוא לא מה הוא מביא אלא מה הוא לא מביא

חלמישצור כתב:

סטפנסקי כתב:פיך ענה בך שהגרש''ז חתם על מכתב שפסקיו בטלים א''כ מהו הסיפור והתשובה היא שהסיפור היה קודם והעיוות בספר הוא לא מה הוא מביא אלא מה הוא לא מביא

זו התגובה האחרונה שאכתוב בעניין זה, כי כפי שהעירו אין זה לכבודו של מרן לגרור את האשכול לפוליטיקה קטנה. ובכן לו היית יודע לא היית כותב "שהסיפור היה קודם". וזה בשל העובדה שהספר "הצבא כהלכה" נדפס בשנת תשנ"ד ומחברו היה בשנת תשל"ג נער. מטרת הסיפור הנ"ל, בהקשרו בתוך הפרק ההוא איננה התפלמסות מיותרת וחסרת ערך אלא להראות רוחב דעתו וסבלנותו של הרב, כפי שנאמר שם במפורש. הא ותו לא. אני מזכיר שעל כל סיפור וסיפור בשני הכרכים עברו והגיהו גדולי תלמידי הרב ובני משפחתו. הם אלו שקבעו את אופיו באופן כללי, אף על פי שכאמור, הוא מיועד לציבור הדת"ל. חדל לך.