לא שמעתי כ"כ את שמעו, עד שגאלוהו מתיבתא ומביאים דבריו כמעט בכל עמוד. (כדרכם בלי ביבליוגרפיה, אני מניח שרבים הבינו לפחות בתחילה שהמכוון לשפתי חכמים על רש"י לתושב"כ, כיוון שגם ספר זה עוסק הרבה בדברי רש"י). לפי המובא עוסק רבות בדקדוקי פשט. גם שוטנשטיין רגילים בו.
מה יוכלו להוסיף על טיבו ומהותו?
לעניינא דיומא:
במגילה י"ב.
שאלו תלמידיו את רשב''י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב''ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב {איכה ג-לג} כי לא ענה מלבו.
בשפתי חכמים מבאר "הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים" היינו שלא הייתה באמת גזירת כליה כלל אלא רק נאמר כביכול הייתה גזירה כדי לאיימם שיעשו תשובה. לכאו' חידוש גדול. אמנם כן משמע קצת מקרא דלא ענה מליבו.
ושם הביאו חולק בשפתי חיים שמסביר שנגזרה גזירה אבל לא באופן מוחלט ויכלו לבטלה ע"י תשובה.
ולכאו' הן דברי חז"ל שנחתמה בטיט ולא בדם.