תלמיד חכם גדול, אב"ד ורב בישראל.
תולדותיו מהויקיפדיה:
הרב שמואל תנחום רובינשטיין (ט"ו בשבט תרע"ו, 20 בינואר 1916 - י"ח באב תשנ"ח, 10 באוגוסט 1998) היה רב ודיין ישראלי, כיהן כרב הראשי של גבעתיים, ולאחר מכן אב"ד בתל אביב. מחבר פירוש רמב"ם לעם, שזיכה אותו בפרס הרב קוק לספרות תורנית.
נולד בביאלא פודולסק[1] למשפחה מחסידות גור. בצעירותו נודע כ"עילוי מביאלה", וסיפרו עליו שבגיל חמש ידע את כל ספר ישעיהו בעל פה. היה מראשוני התלמידים בישיבת חכמי לובלין, ממקורבי ראש הישיבה, הרב מאיר שפירא[2].
בשנת תרצ"ו (1936) עלה לארץ ישראל. בהיותו בן 22 נתמנה לרב בית כנסת "גזונטהייט" ברחוב בן יהודה בתל אביב. בשנים 1948 - 1965 היה הרב הראשי של גבעתיים. בשנת תש"י השתתף בכנס רבנים של הפועל המזרחי ונבחר לוועדה המרכזת[3]. בשנת תשכ"ה נתמנה לדיין בבית הדין הרבני[4] וכיהן שנים רבות כדיין בתל אביב. בשנת תשל"ח מונה לאב בית דין בתל אביב[5]. בשנת תשמ"ה נבחר לרב בית כנסת "בית יעקב אהל רבקה" ברחוב יהושע בן נון בצפון תל אביב[6].
החל מאמצע שנות ה-40, לבקשת ידידו, הרב מרדכי-דב רבינוביץ', הוא כתב את הפירוש לכמה חלקים של הרמב"ם בסדרת "רמב"ם לעם" שיצאה לאור בהוצאת מוסד הרב קוקו[7]. על הפירוש זכה לפרס הרב קוק לשנת תשי"ח, ולפרס יד הרב מימון לשנת תשמ"ו[8]. בשנת 1970 היה יו"ר ועדת הפרס של יד הרב מימון[9].
נוסיף שהרצאותיו מעטרות רבים מכרכי התורה שבעל פה, והן מרשימות. וכן נדפסו מאמרים נוספים בכתבי העת.
הציבור מוזמן להוסיף פרטים...