לאחרונה עיינתי קצת על האדם הגדול המופלא הלזה, יען כי זקיני ז"ל למד בישיבת נייטרא, ואני רוצה לפרט קצת עליו ונשמח לקרוא עוד.
כמעט כל אחד כבר שמע עליו, כולם יודעים על העסקנות הנפלאה במסירת נפש בימות השואה האיומה, ועל כשרונותיו המרובים שהיה עילוי גדול. אבל לא כולם יודעים שהיה ת"ח וגאון וצדיק גדול ויר"ש מרבים באופן נפלא לא פחות מאשר פעולות ההצלה שלו.
כבר מגיל צעיר בהיותו ילד הפליא את הגרי"צ דישונסקיא זצ"ל כאשר במעמדו שאלו אחד אם יש עניין לא לישא אשה שמבוגר ממנו, ורמ"ד הציע אז להוכיח מגמ' שר"ל היה צעיר מר' יוחנן והשיא ר"י אחותו לר"ל, והרי מצינו בר' יוחנן (קידושין לא, ב) כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו מתה אמו. וע"כ שהיתה מבוגרת ממנו.
היה תלמידו המובהק וחתנו בזוו"ר של הגאון ר' שמואל דוד אונגר זצ"ל גאב"ד נייטרא, עוד מימות היותו גאב"ד טירנוי.
התמחותו בכת"י
התמחה מאד בכת"י, ונסע לתקופה ארוכה ללונדון לספריית אוקספורד לעיין בכת"י העתיקים, והוציא לאור אז הספר קיקיון דיונה, ולמד שפת הערבית כדי שיוכל לתרגם את הפיה"מ בעצמו, אכן למד בפיה"מ האורגנלי ואמר שהתיישב לו כמה קושיות, אך לא עלתה בידו לתרגמו.
בימות השואה לא נח ולא שקו וסיכן את נפשו הרבה להציל בנ"י מרדת שחת, ואין בידי ליכנס לזה כי הוא ארוכה מאד.
אשתו וחמשת ילדיו נהרגו בשואה, לאחר השואה התחתן שוב ונולדו לא ששה ילדים הי"ו.
ישיבת נייטרא
לאחר השואה יסד שוב את ישיבת נייטרא אותו העתיר לאחר מכן בארה"ב וניהלו במסירות נפש, דעתו היה שבחורים יתרחקו ככל האפשר מישיבת כרכים, על כן יסד הישיבה בשטח גדול שהיה לפני כן ארמון של אחד הפריצים בעיירית מט. קיסקו, ובמותו הבנק הציעו למכירה בעד שלוש מאות אלף דולר ולבסוף ירד המחיר למאה אלף דולר, אותו הסכום לווה מעשיר יהודי אחד, ושם יסד הישיבה.
שאיפתו היתה שיהא ככפרים של פעם, שהבעלי בתים יתפרנסו מגידול עופות וכדומיהם, כן יסד שם "פרעס" – דפוס, להדפיס ספרים, ביסדו כתב קונטרס על תקנת היישוב אותו כינה "הישיבה והישוב".
מתוך תקנות הישיבה:
ב. זמן השינה הוא לבחורים בריאים בגופם, לא יותר משש שעות, בשער הזמנים ביום דהיינו י"ח שעות במעת לעת אין כאן דבר אחר רק למוד תוה"ק ותפלה בכונה ובצבור, או שאר הלימודים הנצרכים חוץ מזמן אכילה בהקהל כל הבחורים יחד.
ג. כל בחור גדול בשנים חייב ללמוד עם הבחורים אשר לא יודעים עוד ללמוד בעצמם, כאשר ישיתו עליו ראשי הישיבה – בהתמדה ובאמונה.
ה. כל בחור חייב ללמוד בכל יום לכה"פ חצי שעה, שיעור מיוחד במוסר ויראת ה'.
מתקנת הישוב
ד. בזמן הזה אנחנו רואים לפנינו, עבודת השדה בכלל, ועבודה לגדל תרנגולת בפרט, מלבד העבודה של הדפסת ספרים שעסקנו בהם כבר באייראפע, ואשר הם שגורים לנו.
מתוך יסוד הישיבה והישוב.
ועל כן מקבלים אנחנו עלינו להרחיק כל דבור שקר בתכלית הרחוק במידה קיצונית, וכשיצליח ה' את מעשה ידינו ונכונן את הישוב של בית מדרשינו אנו מחייבים את כל יושביו שאם יתברר שאדם אחד דיבר דיבור קל של שקר ג' פעמים בהתראה, הרי הוא צריך לעזוב את הישוב בעוד ג' ימים, בכל החומרות של נדר על דעת רבים שאין לו שום התרה והפרה שבעולם.
ולמרות כל התקנות החמורות היה כאב רחום ואהב מאד את תלמידיו שרובם היו יתומים פלטי חרב, כאשר יעידון כל תלמידיו.
הרבה פעמים נקלעה ישיבתו למצוקה כספית גדול, ואז טרח בכל כוחותיו להציל את הישיבה, למרות זאת כאשר היה המהפכה בהונגריה והיה באפשרות להציל יהודים על ידי כסף, אז בסעות מלוה מלכה שהיה למען הישיבה, קרא לתרום הכסף למען הצלת יהודי הונגריה, והתלונן אז על שבתקופת השואה לא שלחו לו הכסף שהיה דרוש להצלת יהודים.
מתורתו
ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא
בראש וראשון הרי הוא היה הממציא לרמזי דילוגי אותיות בתורה, ומקורו הוא עפ"י הרבינו בחיי בפרשת בראשית, וכה כתב במכתב עוד לפני השואה:
בשבת קודש בבוקר בשעה שעמדתי ממיטתי ועדיין לא ידעתי דבר מאבינו ז"ל (שנסתלק) וחשבתיו לבריא, עלה בדעתי פתאום הפלוגתא של מספר אותיות התורה וקיבלתי עלי למנאן תיכף אחר השבת, ואחר השבע לקחתי ספר מדרש תלפיות בידי ופתחתיו ונפל בפתיחתי בערך אותיות על פסקא אשר בה כתוב "כי בשעת פטירתו של אדם יזכיר מנין אותיות התורה, מאחר שאין בכחו להגיד את כל התורה כולה", ובאותו דף סמוך לו הי' קשר כמו שנוהג מי שקורא בספר ועומד באצע הפרק כופל דף, ובודאי אבינו הצדיק ז"ל קרא שם... והתחלתי תיכף ומיד במספר אותיות התורה, ואתה ידעת כי יגעתי הרבה בדבר, השי"ת פתח לי ברחמיו שער חדש, וחדשתי דברים לפענ"ד אמיתיים בדרך אדר ידעת, דברים אשר לפענ"ד אלמלא דבקתי בתורה היו כדאים להאמר מפי גדולים, ולהכיר אמיתת תורה מן השמים.
הרמזים האלו גילה לראשונה בברית לבנו עוד בעיריית נייטרא, והרבה מן הרמזים נכתב בספרו תורת חמד, ופלא עצום היאך הצליח לחשב רמזים אלו באופן מדוייק בלי מחשב.
בשנת תש"ז נידוני במשפט נירנברג עשרה פושעים שפלים מהנאצים ימ"ש, ורמז לכך אמר הרב ווייסמאנדל, וכן הוא בספר איש חמודות בשם הרב חיים אלכסנדר ניימאן ז"ל.
איתא בשארית ישראל אשר גזירת המן לא נתבטלה לגמרי, אלא שנתחלפה בגזירת ת"ת ות"ט, וז"ל: וחכמי האמת אמרו כי גזירת המן אשר נתבטלה בעת ההיא, חלה בשנת ת"ח, ולכן אותיות ת"ח נרמזים במגילה באותיות ' גדולות, ת' של ותכתוב אסתר המלכה, וח' של חור כרפס, וד' ינקום נקמת בני ישראל,עכ"ל.
גם הישמח משה בספרו עסיס רמוני על מגילת אסתר מזכיר הענין...
והנה במגילת אסתר נמצאים סך הכל ג' אותיות רבתי, וג' אותיות זעירא, ומאחר וב' אותיות רבתי כבר נדרשו ע"י חכמי אמת כנ"ל, נמצא שנשארו עוד אות אחד רבתי, וג' אותיות זעירא, אשר עדיין אומרים דרשוני וכדלהלן.
והנה ביום הושענא רבה בשנת תש"ז לאלף הששי ניתלו עשרת הנאצים בעיר נירנבערג בגרמני', וידוע הדבר אשר בעת שהובילו הצורר יוליוס שטרייכר ימ"ש לתלי', הפטיר בלשון הטמא בגרמני' "היינט האבן די יודן אירע צווייטן פורים, ווערסיע 1946".
והנה בשמות עשרת בני המן מצינו כתוב ו' רבתי בשמו של ויזתא, רמז להאלף הששי, ומצינו ת' זעירא בשמו של פרמשתא, ז' זעירא בשמו של ויזתא, והם אותיות תש"ז, נמצא שבהקדם רמז הנ"ל על שנת ת"ח אשר על ידה נתגלה שהמאורעות של דורות האחרונים אמנם נרמזים במגילה, יוצא לנו איפוא שבשמותם של עשרת בני המן ספון טמון עוד רמז, אשר בשנת תש"ז לאלף הששי יראע שוב אשר יתלו שרה צוררי היהודים, עד כאן דברי הרהגה"צ ר' מיכאל דוב זצוק"ל והוא הפלא ופלא.
ידיו רב לו היה מאד בענייני בין השמשות, ופ"א סיפר כי בימי עלומיו שקיל וטרי עם הגאון גאב"ד אלטשטאדט זצ"ל בהאי עניינא למשך עשר שעות.
כמה גליונות נשארו ממנו באותו ענין ובהקדמתו כתב
ותוכן הדברים יסתעפו לכמה ענינים נפלאים – והיקף מדתו על פני כל הארץ – ושארץ ישראל מדתו אחד מששים רבוא בתורה – וטעם לחלוקת היום כ"ד שעות – פירוש הלשון בפייט לשבת שקלים – וסמוכין לשיעור שינה מה"ת – ועוד כמה שיעורי מדות שמנו חכז"ל בכ"מ, מש"כ מרן בעת לימודו הסוגי' דביה"ש, ותחלת דבריו קאי על סוגיא דפסחים דף צ"ד.
כמו כן כתב תשובה להלכה שאפשר ומצוה לעשות עירוב בעיר ניו יארק יצ"ו.
הגרמ"פ בתשובה מתייחס לדבריו וחולק עליו.
כן נשאר כמה גליונות מהל' מקוואות ועוד כמה נושאים אשר עינינו רואים לפלא גודל חכמתו הרב, אשר היה ממש מוח נפלא עד למאד.
כאשר עלה הנושא לשלוח אדם ללבנה, היה אז גדולים וכמדומני שגם דעת הרה"ק מסאטמר זצוק"ל היה כן, שלא יצליחו, כי הרי מקרא מלא כתוב השמים שמים לה' וגו', אכן דעתו של הרב ווייסמאנדל היה שאפשר להגיע לשם, והכתוב מיירי לור שם בקביעות, אבל להגיע לשם אפשר וזה נרמז בכתוב, "אם בין כוכבים תשים קנך משם אורידך", ואכן בסוף הגיעו ללבנה.
במכתב שכתב בהתקופה שבריעה"מ הצליחו לראשונה לשלוח ספוטניק ללבנה, כתב
הימים ימי פחד, ככתוב בדניאל לאמר, ותגדל ע צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם וגו'
דעתו היה שאי"ז מופרך שיש יצורים בכוכבי לכת אחרים אף שאי"ז מסתבר, ויתכן שהוא רמוז בפסוק (שופטים ה) אורו מרוז אורו יושביה אשר לא באו לעזרת ה' בגבורים, וי"א שהוא כוכב (מו"ק ט"ז, שבועות לו), ונדחקו המפרשים בכוונת הפסוק יושביה, ואם יתברר שיש שם יצורים א"ש.
על רוב שקידותו בתורה מסופר ב'איש חמודות' בשם תלמוד אחד שנכנס לביהמ"ד בשעה מאוחרת בלילה, וראה את ראש הישיבה עומד על מקומו רגלו אחת על הארץ והאחרת על הכסא, וכל כולו שקוע בעיון בספר, וכאשר הבחין בהתלמוד צוה לו ללכת לישן כיון שהשעה כבר מאורחת, וכן עשה, וכאשר השכים בבוקר וחזר לביהמ"ד מצר להראש ישיבה באותו מעמד כבלילה, וכשהבחין בו העיר לו, הרי כבר אמרתי לך ללכת לישן מדוע אתה מתמהמה...
וכמובן שכל הנ"ל הוא רק כטיפה מן הים, וקורות חייו הלא הם כבר כתובים בספר איש חמודות -נמצא באוצה"ח-, אלא הרגשתי צורך לכתבו כדי שידעו שלא היה מדובר בעסקן הצלה בלבד, - למרות שגם בזה לא היה ערוך אליו בסירות הנפש אשר פעל בכל כוחו, ובחכמה עצומה – אלא גם באדם גדול בענקים אשר בלא ספק היה אחד מגדולי ישראל.
