הודעהעל ידי חיס » ד' אוגוסט 08, 2012 12:53 pm
המאמר מאת הרב נפתלי אהרן וקשטיין מח"ס ויתילדו
הגאון רבי יצחק אליהו לנדא מווילנא
מחבר ספר "לשמוע בלימודים"
[תקסא-תרלז]
בין גדולי ווילנא נודע שמו של הגאון המופלא, שנודע בדורו בכשרונותיו ובתכונותיו המזהירות, ה"ה "המגיד מווילנא"
- אשר זכה לתורה וגדולה במקום אחד, וגם בנבכי החכמה והמדע נודע שמו לתהילה, ה"ה הגאון המופלא רבי יצחק
אליהו ב"ר שמואל לנדא, מחבר הספר "לשמוע בלימודים" - ביאור על אגדות הש"ס, שנדפס בווילנא בשנת תרל"ו.
הגאון המחבר נולד בווילנא בשנת תקס"א, [ולא בתקנ"ט], לאביו - "הרב איש נודע בשערים, מדור דורים, מאפרתי
העיר ונדיבמו, שמואל בקוראי שמו הרב המפורסם לתהלה מו"ה שמואל לנדא ז"ל" [מנוסח השער].
מנעוריו, נודע כחריף ובקי עצום, הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא. לאחר נישואיו, בשנת י"ז לימי חייו, קבע את
דובנא לעיר מגוריו. ברבות השנים, חבר לחותנו בעסקי מסחרו בדובנא, והפך לעשיר גדול. באותה עת, נהג לשאת
מדברותיו, ודרשותיו קנו את לב שומעיהם. יחד עם עסקיו המסועפים, אחז בעטו תמידין כסדרן, והעשיר את עולם
התורה בחיבוריו הרבים. וכל זאת, מלבד היותו מטובי וגדולי עסקני היהדות הנאמנה, והיה "דורש טוב לעמו", כאשר
הצטיין בטוב טעמו, והיה יודע תמיד לכלכל דבריו במשפט.
בערוב ימיו, עלה ונתעלה לכהן פאר כמורה צדק ומגיד מישרים בווילנא, מיום כ"ג באלול שנת תרכ"ח. את דרשתו
הראשונה בעיר, נשא ביום זה, בבית מדרשו של הגאון מווילנא. [וראה עוד אודותיו ב"עיר ווילנא", ווילנא תר"ס,
ח"א, עמוד 98-92 . וראה ב"המגיד", שנה כ"א, 1877 , עמוד 20].
כאמור, זכה ללשון לימודים, והיה סופר פורה. מחיבוריו: "אחרית לשלום" - על "הגדה של פסח". "בירורי המידות" -
על ה"מכילתא". "דובר שלום" - על סדר התפלה. "דרושים לכל חפציהם" - דרשות. "דרך חיים" - על מסכת "דרך
ארץ זוטא". "כפלים לתושיה" ו"מטע לשם" - על "תרי עשר" ו"תהלים". "לשמוע בלימודים" - על אגדות הש"ס.
"מענה אליהו" - על "תנא דבי אליהו". "מקרא סופרים" ו"עיטור סופרים" - על מסכת "סופרים". "פתשגן הדת" - על
התורה וחמש מגילות. "פתשגן" ו"חדשים גם ישנים" - על ספר "משלי". "קול שאון" - הספד על אשת השר מווילנא.
"רמת שמואל" - הספד על הרש"ש. "שמלה חדשה" - על הפיוטים. וחיבורים נוספים שנותרו בכתב יד.
ב"פתח דבר" בחיבורינו, הוא מעלה על נס את חיבוריו ואת מטרת יצירותיו: "נודע תהלוכות ביאורי אשר הכינותי
בעזר הצור, על תנ"ך, וסדר התפלה, ותנא דבי אליהו, והמכילתא, ומסכת סופרים, ומסכת דרך ארץ. לא הלכתי
בגדולות לבנות בצורות בשמי הפלפול ומגדול הפורח בחריפות, גם לא מטה רגלי להסתפק בביאורי המלות לבדנה
מבלי שימת לב לשינויי הגופים להלביש לגבר שמלת אשה, וכלי גבר לאשה, ולשינוי עתים וחלופי הזמנים, ולשום
מרבית העם כאיש אחד וכאלה, אך תמכתי אשורי במיצוע הדרכים, לבל יעדף בהמאמר כפילת הדברים, ולבל יחסר בו
המזג די צרכו ליישר מעקשי השינויים במובן פשטי מושכלי, לבל יהיו לשמצה לעדת הנרגנים". וראה שם המשך דבריו
הנעימים, כאשר מבאר לאשורו ביופי וצחות הלשון את מטרת החיבור דנן על אגדות חכמינו ז"ל.
ונח נפשיה דרבי יצחק אליהו, זקן ושבע מעש, בן שבעים ושש שנים לימי חייו, ביום כ' בכסלו שנת תרל"ז. קודם
פטירתו ציווה לבנו שלא לכתוב תארים על מצבתו, מלבד: "המגיד מווילנא".
נסיים את דברינו בתפילת המחבר בסיום הקדמתו: "ואני תפלה יהיו אמרי חבורי לרצון למקום ולבריות, ומנחתי
הדלה תערב לפניו כקרבן כליל ועולה, וכאשר חסדי טובו יתברך עד כה עזרוני לבאר מקראי קודש ודברי חכמים
וחידותם, כן לא יכלא רחמיו ממני לבלות ימי ושנותי עד תומי בהגיון התורה וחידושי אורייתא בטוב טעם ודעת, על
מוסדי האמת למיפעת, ויהי חסדו עמדי, לברך בית כבודי, צאצאי ניני ונכדי, חילי ופועל ידי, לתעודה ולתורה, ויראת
ה' הטהורה, ללכת דרך ישרה, במצות ה' ברה, ובימינו תיוושע יהודה וישראל, ובא לציון גואל", בב"א.