ברוך דיין האמת - הגאון הצדיק רב משה וייס זצ"ל

[לומד_בישיבה]

הגאון הצדיק רב משה וייס זצ"ל אביו של רב בערל וייס רב אשר וייס וכו' מחותנו של בעל השפע חיים עזב אותנו לאנחות.
ברוך דיין האמת.
---
בניו, ר' אשר וייס (חתן הרב זלמנוביץ) ר' חיים ווייס (חתן רבי יוסף ליברמן) ר' בערל וייס (חתן בעל השפע חיים זי"ע) ר' יונתן בנימין וייס דוד וייס (חתנו של ר' אליש אנגלנדר) ר' מאיר ווייס, ר' אברהם יצחק ווייס (חתן אדמו"ר ביאלה לוגנו) בסה"כ שבע בנים כולם גאונים ממש בנות לא היו לא - יבואו וישלימו.
זכה לשתי עולמות.

[נשר]

כעת ניתן לשאול את הגאון ר' אשר וייס שאלות בהל' אבלות
עד עתה זה היה הנושא היחיד שהוא לא היה עונה
וכמדומה שהיה אומר איני יודע.

[שברי לוחות]

הגאון הצדיק רב משה וייס זצ"ל אביו של רב בערל וייס רב אשר וייס וכו' מחותנו של בעל השפע חיים עזב אותנו לאנחות.
ברוך דיין האמת.
---
בניו, ר' אשר וייס (חתן הרב זלמנוביץ) ר' חיים ווייס (חתן רבי יוסף ליברמן) ר' בערל וייס (חתן בעל השפע חיים זי"ע) ר' יונתן בנימין וייס דוד וייס (חתנו של ר' אליש אנגלנדר) ר' מאיר ווייס, ר' אברהם יצחק ווייס (חתן אדמו"ר ביאלה לוגנו) בסה"כ שבע בנים כולם גאונים ממש בנות לא היו לא - יבואו וישלימו.
זכה לשתי עולמות.

רבי יונתן בנימין המבוגר שבכולם הוא חתן רבי משה חיים שמרלר מציריך
רבי מאיר הוא חתנו של רבי אברהם ירחמיאל שלעפעריג מחסידי באבוב בארה"ב

[הוד_והדר]

הגאון, הצדיק? מי צריך כל הסופרלטיבים, אולי תכתוב גם הקדוש והטהור,


עכ"פ ראיתי בפורום האידישאי אייולט, שהיה תלמידו של הגה"צ רבי ברוך יהושע ירחמיאל ראבינאוויטש אב"ד מונקאטש.

[מתעמק]

בעבר הערתי שפורום זה, פורום אוצה"ח בכלליותה, ופורום משפחות סופרים בפרטיות, אינה מוקד החדשות, ולא ראוי להפכם לכזה.
לא הכרתי את המנוח ע"ה, יתכן שהיה אדם חשוב, אך בגדר רב או ר"מ בישיבה לא נכנס, ואף לא מנהיג תורני.
נכון שהניח אחריו בנים חשובים גדולי התורה, אך אם נתחיל להכנס בכל זה, נצטרך להוסיף מודעות אבל לכל "אמה של מלכות" גם כן.

וכאן מצא בע"ח לגבות את חובו בענין זה.
היה פעם אשכול על לבלר בעתון, ירא שמים ולוחם מלחמות ה'. והערתי שאין פה המקום. ואכן בעקבות זה ננעל האשכול על ידי המנהלים
לפני כשנה נפטר ר"י מונדשיין ע"ה, ונפתח אשכול עליו. גם שם לא הבנתי מאי בעי במשפחות סופרים (אם שלא הערתי), אך מודינא שהיה ראוי לאשכול בפני עצמו, בגלל היותו אחד מבני החבורה, חבר ותיק בפורום מתחילת ימיו, אך בכגון דא מקומו ב'מטפחת ספרים ועיטור סופרים'.
אחר זה היה אשכול על עסקן חשוב ות"ח הרב יצחק מאיר, אך שוב לא רב ומנהיג בישראל.
אין בדברים אלו משום זלזול באף אחד, לא נשואי האשכולות ולא פותחיהם ומגיביהם. אך יש ענין התכבדות המקום, וכן התכבדות גדולי ישראל שתולדותיהם נמנים ב'משפחות סופרים'. כנלע"ד

(דרך אגב, ככל הידוע לי הר"מ וייס ע"ה היה תלמיד החקל יצחק מספינקא)

[שברי לוחות]

היה ת"ח גדול וחיבר בימי בחרותו ספר עם הרבה (לא זכור לי המספר) תירוצים על קושיא אחת (אאל"ט בסוגיית טעם כעיקר)
לא ידוע לי שהיה תלמיד החקל יצחק

[לומד_בישיבה]

הרב מתעמק.
אז ככה.
בכוונה תחילה כתבתי הגאון הצדיק ולמרות שגם היה עוסק בבניין.
וכך היה מעשה.
בחתונה של רב אליש אנגלנדר במודיעין בבני ברק, השתתפתי גם אני הקטן והוא הכיר אותי וביקש לי אם אני רוצה לעלות עמו על גג הבנין כי צריך לעשן סיגריות. ואכן שמחתי לשוחח עמו, והלכתי עמו.
פגשתי איש ירא ה' וצדיק ובקי בכל ספרי החסידות על לשונם ממש, במשך כשלוש שלוש הוא טחן סיפורי צדיקים וללא כל גוזמא את כל הספרים החסידים, היה קשה לעמוד בקצב שלו, הוא היה מלא וגדוש פלאי ממש.
ומאז המשכנו והתכתבנו, ויש בידי כמה מכתבים ממנו, ואפשר שאעלה אותם לכאן ותווכח לדעת מה זה איש חסיד.
באמת שרציתי לכתוב העילוי כי הוא היה עילוי במלוא מובן המלה, וגם איש של מסירות נפש.
ואין בכוחי כעת להאריך.
---
ואני לא מדבר על כך, שהוא ורב חיים אלטר רוט ז"ל היו אלו שהצילו לאחר השואה במסירות נפש הרבה ילדים יחד עם השפע חיים זי"ע והדברים ידועים.

[מחולת המחנים]

שמעתי פעם שהנפטר זצ"ל שהה במחנות המות - בימי השואה הנוראה - יחד עם כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל והתמסר הרבה למענו, האדמו"ר מקלויזנבורג בירכו שבשכר זה יזכה להעמיד בנים תלמידי חכמים, וב"ה זכה ונתקיימה בו ברכת האדמו"ר מקלויזנבורג.

[שברי לוחות]

היה זה כשעזר לו לקבור מתים אחר השואה

[שברי לוחות]

[

[שברי לוחות]

ובקי בכל ספרי החסידות על לשונם ממש, במשך כשלוש שלוש הוא טחן סיפורי צדיקים וללא כל גוזמא את כל הספרים החסידים,

אתה בטוח שזה בלי שום גוזמא ממש, שהיה בקי בכל ספרי החסידות בלשונם ממש, ועלה על הגג לעשן סיגריה לשלש שעות וטחן ללא כל גוזמא את כל הספרים החסידיים...

[הוד_והדר]

ובקי בכל ספרי החסידות על לשונם ממש, במשך כשלוש שלוש הוא טחן סיפורי צדיקים וללא כל גוזמא את כל הספרים החסידים,

אתה בטוח שזה בלי שום גוזמא ממש, שהיה בקי בכל ספרי החסידות בלשונם ממש, ועלה על הגג לעשן סיגריה לשלש שעות וטחן ללא כל גוזמא את כל הספרים החסידיים...

זה מן הסתם יותר למעלתך, כי מן הסתם גם בקי בכל ספרי החסידות בלשונם ממש, כדי שתוכל לידע שהמנוח היה כזה.

*

מזכיר לי הסיפור עם האדמו"ר הה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע כשהביאו לו נוסח מצבת אביו מהר"י ציוה להשמיט את תיבות יחיד בדורו, כמו שכתוב במצבת זקינו מהר"ש, כי אמר, שזה יותר תואר עבור עצמו כי אם הוא יכול להעיד כך על אביו מן הסתם הוא בעצמו גם יחיד בדורו. ועוד אמר אולי יש אחד בארצות המערב שגדול יותר.

[מה שנכון נכון]

האם הוספד? אם כן כנראה שלדעת בניו יש לו דין חכם בפניו. וממילא שייך למשפחות סופרים.

[אברך כולל]

האם הוספד? אם כן כנראה שלדעת בניו יש לו דין חכם בפניו. וממילא שייך למשפחות סופרים.

בפתיחה לראשון המספידים הוכרז ברמקול ע"י המקריא שיאמרו "דברי התעוררות"......

[חכם באשי]

בחתונה של רב אליש אנגלנדר במודיעין בבני ברק, השתתפתי גם אני הקטן והוא הכיר אותי וביקש לי אם אני רוצה לעלות עמו על גג הבנין כי צריך לעשן סיגריות. ואכן שמחתי לשוחח עמו, והלכתי עמו.
פגשתי איש ירא ה' וצדיק ובקי בכל ספרי החסידות על לשונם ממש, במשך כשלוש שלוש הוא טחן סיפורי צדיקים וללא כל גוזמא את כל הספרים החסידים, היה קשה לעמוד בקצב שלו, הוא היה מלא וגדוש פלאי ממש.

מסכן, מתי הוא אכל את השניצל?
ובכלל, שלוש שעות לעשן? לא מוגזם קצת?

[תוכן]

הרב מתעמק.
אז ככה.
בכוונה תחילה כתבתי הגאון הצדיק ולמרות שגם היה עוסק בבניין.
וכך היה מעשה.
בחתונה של רב אליש אנגלנדר במודיעין בבני ברק, השתתפתי גם אני הקטן והוא הכיר אותי וביקש לי אם אני רוצה לעלות עמו על גג הבנין כי צריך לעשן סיגריות. ואכן שמחתי לשוחח עמו, והלכתי עמו.
פגשתי איש ירא ה' וצדיק ובקי בכל ספרי החסידות על לשונם ממש, במשך כשלוש שלוש הוא טחן סיפורי צדיקים וללא כל גוזמא את כל הספרים החסידים, היה קשה לעמוד בקצב שלו, הוא היה מלא וגדוש פלאי ממש.
ומאז המשכנו והתכתבנו, ויש בידי כמה מכתבים ממנו, ואפשר שאעלה אותם לכאן ותווכח לדעת מה זה איש חסיד.
באמת שרציתי לכתוב העילוי כי הוא היה עילוי במלוא מובן המלה, וגם איש של מסירות נפש.
ואין בכוחי כעת להאריך.
---
ואני לא מדבר על כך, שהוא ורב חיים אלטר רוט ז"ל היו אלו שהצילו לאחר השואה במסירות נפש הרבה ילדים יחד עם השפע חיים זי"ע והדברים ידועים.

אין ברצוני להגיב לכותבים שלמטה שמזלזלים במה שכתבת, רק אני רוצה להגיב פה, שיש לך חזקת כשרות, וכל הקושיות "החזקות" ששאלו אפשר ליישב בנקל. איני חושב שזה הוגן כלל להפריך סיפור שמישהו מספר שקרה איתו, רק על בסיס קושיות תלושות.

[יד לפה]

ברוך דיין האמת.
הכרתי את המנוח בשנים שגרתי בשכנות אליו ב'מנחת יצחק',
היה פיקח עצום במלוא מובן המילה (ללא סופרלטיבים), ידע להגיב על כל מיני סיטואציות - בסיפור בעל מסר קולע ומחודד,
שמעתיו מספר פעם על ה'שטיקלאך' שעשה בשנות מלחמה, כולל נטילת חלק בהצלת ה'בעלזא רב',
היה מאנשי אמונו של ה'לב שמחה' מגור בבניית אשדוד החרדית.
תדיר בת שחוק מחוייכת על פניו, דמות רבת השראה לכל מי שבא במחיצתו.
חבל על דאבדין ו-באמת- לא משתכחין כוותיה.

חכם באשי, עפר אני לכפות רגליך אבל התגובה לא מתאימה לך..

[נוה הלבנון]

הגאון, הצדיק? מי צריך כל הסופרלטיבים, אולי תכתוב גם הקדוש והטהור,

איזה סופרלטיבים יש פה? כתבו שהוא היה 'גאון' ו'צדיק'. זה הכל.
הכרת אותו שאתה יודע שזה לא נכון?

לא מכיר אותו אישית ולא מכיר את צדקותו, אבל על כך שהוא היה 'גאון' שמעתי כבר לפני שנים רבות, שנים רבות טרם פרשת 'אחרי מות'.

[אום אני חומה]

בעבר הערתי שפורום זה, פורום אוצה"ח בכלליותה, ופורום משפחות סופרים בפרטיות, אינה מוקד החדשות, ולא ראוי להפכם לכזה.
לא הכרתי את המנוח ע"ה, יתכן שהיה אדם חשוב, אך בגדר רב או ר"מ בישיבה לא נכנס, ואף לא מנהיג תורני.
נכון שהניח אחריו בנים חשובים גדולי התורה, אך אם נתחיל להכנס בכל זה, נצטרך להוסיף מודעות אבל לכל "אמה של מלכות" גם כן.

וכאן מצא בע"ח לגבות את חובו בענין זה.
היה פעם אשכול על לבלר בעתון, ירא שמים ולוחם מלחמות ה'. והערתי שאין פה המקום. ואכן בעקבות זה ננעל האשכול על ידי המנהלים
לפני כשנה נפטר ר"י מונדשיין ע"ה, ונפתח אשכול עליו. גם שם לא הבנתי מאי בעי במשפחות סופרים (אם שלא הערתי), אך מודינא שהיה ראוי לאשכול בפני עצמו, בגלל היותו אחד מבני החבורה, חבר ותיק בפורום מתחילת ימיו, אך בכגון דא מקומו ב'מטפחת ספרים ועיטור סופרים'.
אחר זה היה אשכול על עסקן חשוב ות"ח הרב יצחק מאיר, אך שוב לא רב ומנהיג בישראל.
אין בדברים אלו משום זלזול באף אחד, לא נשואי האשכולות ולא פותחיהם ומגיביהם. אך יש ענין התכבדות המקום, וכן התכבדות גדולי ישראל שתולדותיהם נמנים ב'משפחות סופרים'. כנלע"ד

ר' מתעמק, דבריך נפלאים.
אבל האם תוכל ליתן הגדרה חותכת מי ראוי להכנס ומי לא?

ר' משה שינפלד- מסתמא ראוי, על ר' בצלאל לנדוי- כבר יש אשכול, ר' ישראל שפיגל- נספד כאן בכבוד בהבלעה באשכול קיים, אבל ר"מ ויסברגר לא .
מדוע? וכי לא היה חביב ביותר על גדו"י כר"מ שינפלד? וכי לא כתב השקפה בהירה לכה"פ כמו שפיגל?

ר"י מונדשיין איננו ראוי לאשכול כאן, אבל ר' איתם הנקין- ודאי. מדוע? רק מפני שהלה זכה למות על קידוש ה'?

ושוב, בעיקרון אני מסכים איתך לגמרי, כי אם לא כן אין לדבר סוף.

[שברי לוחות]

הגאון, הצדיק? מי צריך כל הסופרלטיבים, אולי תכתוב גם הקדוש והטהור,

איזה סופרלטיבים יש פה? כתבו שהוא היה 'גאון' ו'צדיק'. זה הכל.
הכרת אותו שאתה יודע שזה לא נכון?

לא מכיר אותו אישית ולא מכיר את צדקותו, אבל על כך שהוא היה 'גאון' שמעתי כבר לפני שנים רבות, שנים רבות טרם פרשת 'אחרי מות'.

יש אנשים שהם גאונים וצדיקים באמת, וכלפי שמיא גליא (וראה מ"ש לעיל מגאונותו), אך אין נהוג לתוארם בתואר הגה"צ, התואר הזה קצת מצחיק עליהם , צא ולמד בעיתונים של מחר איזה תואר יכתבו עליו. ולא שיש איזה ממש בענין התוארים, אבל צריך קצת שכל לדעת איך נהוג לתאר אדם. וגם בחייו לא תיארו אותו בתואר זה, גם בניו ובני משפחתו.

[תוכן]

... אך יש ענין התכבדות המקום ...

מדובר באינטרנט, איזה התכבדות המקום שייך כאן?

[לייטנר]

בעבר הערתי שפורום זה, פורום אוצה"ח בכלליותה, ופורום משפחות סופרים בפרטיות, אינה מוקד החדשות, ולא ראוי להפכם לכזה.
לא הכרתי את המנוח ע"ה, יתכן שהיה אדם חשוב, אך בגדר רב או ר"מ בישיבה לא נכנס, ואף לא מנהיג תורני.
נכון שהניח אחריו בנים חשובים גדולי התורה, אך אם נתחיל להכנס בכל זה, נצטרך להוסיף מודעות אבל לכל "אמה של מלכות" גם כן.

וכאן מצא בע"ח לגבות את חובו בענין זה.
היה פעם אשכול על לבלר בעתון, ירא שמים ולוחם מלחמות ה'. והערתי שאין פה המקום. ואכן בעקבות זה ננעל האשכול על ידי המנהלים
לפני כשנה נפטר ר"י מונדשיין ע"ה, ונפתח אשכול עליו. גם שם לא הבנתי מאי בעי במשפחות סופרים (אם שלא הערתי), אך מודינא שהיה ראוי לאשכול בפני עצמו, בגלל היותו אחד מבני החבורה, חבר ותיק בפורום מתחילת ימיו, אך בכגון דא מקומו ב'מטפחת ספרים ועיטור סופרים'.
אחר זה היה אשכול על עסקן חשוב ות"ח הרב יצחק מאיר, אך שוב לא רב ומנהיג בישראל.
אין בדברים אלו משום זלזול באף אחד, לא נשואי האשכולות ולא פותחיהם ומגיביהם. אך יש ענין התכבדות המקום, וכן התכבדות גדולי ישראל שתולדותיהם נמנים ב'משפחות סופרים'. כנלע"ד

ר' מתעמק, דבריך נפלאים.
אבל האם תוכל ליתן הגדרה חותכת מי ראוי להכנס ומי לא?

ר' משה שינפלד- מסתמא ראוי, על ר' בצלאל לנדוי- כבר יש אשכול, ר' ישראל שפיגל- נספד כאן בכבוד בהבלעה באשכול קיים, אבל ר"מ ויסברגר לא .
מדוע? וכי לא היה חביב ביותר על גדו"י כר"מ שינפלד? וכי לא כתב השקפה בהירה לכה"פ כמו שפיגל?

ר"י מונדשיין איננו ראוי לאשכול כאן, אבל ר' איתם הנקין- ודאי. מדוע? רק מפני שהלה זכה למות על קידוש ה'?

ושוב, בעיקרון אני מסכים איתך לגמרי, כי אם לא כן אין לדבר סוף.

מצטרף לאמירה העקרונית, אבל יכול להבטיחך נאמנה שאם הרב איתם הי"ד לא היה כותב כאן, לא היתה שום התייחסות לאובדנו.
באופן עקרוני, גם אם לא כל אחד יעמוד בקריטריונים שנקבעו/ייקבעו, יש בהחלט מקום לכתיבה על אודות אחד מבני החבורה שמת, רח"ל.

[לומד_בישיבה]

הגאון החסיד רבי משה ווייס זצ"ל.

קהל המונים הלך אתמול אחר מיטתו של הגאון החסיד איש האשכולות רבי משה ווייס זצ"ל, שריד לדור דעה של מקדשי ה' אשר הקרין מהוד קדומים של גדולי וצדיקי הדורות הקודמים.

בהלוויה שיצאה אמש בשעות הצהרים מרחבת בית המדרש בקרית צאנז ירושלים השתתפו אלפים רבים בראשות גדולי וצדיקי הדור, אדמו"רים, רבנים וראשי ישיבות אשר באו לבכות על החלל העצום שנפער בעולם התורה והחסידות.

בפטירתו נעקרה דמות מופת של גאון מופלא בתורה ואיש חסד אשר מסר נפשו לקומם הריסות דור ולעסוק בבנין עולמות של תורה וחסידות. עילוי עצום שכל כולו היה אש להבה של אהבת התורה שהפכה למשוש חייו ובה היו כל הגיגיו, אוצר בלום של ידיעות נדירות בכל מכמני התורה ובעובדות מקוריות והנהגות של צדיקי הדורות וקורות הימים. חכימא דיהודאי אשר רבים נהנו ממנו עצה ותושיה, היה שופע אהבת ישראל וחדוות חיים על כל סובביו וכן מסר נפשו לשמח לבבות נשברים בהצנע לכת ובענוות חן.

המנוח נולד ביום ח"י אדר תרפ"ו בעיר סעליש שבהונגריה, לאביו הגאון רבי מאיר זצ"ל ממקורביו החשובים של כ"ק אדמו"ר החקל יצחק מספינקא זיע"א ומגזע היחס נו"נ להגה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג, רבי מרדכי באנעט, האמרי אש ורבי דוד דייטש בעל האהל דוד, ואלמו מרת אסתר גיטל ע"ה בת הגה"צ רב אשר זעליג קליין זצ"ל דומ"צ בשילאניק.

עוד בהיותו נער צעיר לימים נתגלו בו כשרונות נדירים לצד התמדה עצומה, ושקל על תלמודו יומם ולילה, עד שעוד טרם נכנס לעול המצוות נבחן על כל הלכות איסור והיתר, ק"י סימנים שבשולחן ערוך יורה דעה עם סוגיות הש"ס והפוסקים, בהגיעו למצוות גלה הרחק מביתו למקום תורה לעיל סאטינוב להתעלות בישיבה המפורסמת שם. לאחר שנה בה יצא שמעו כעילוי עצום עבר ללמוד בישיבת מונקאטש שהיתה אם הישיבות באותה קופה, ומתוך ארבע מאות התלמידים שלמדו בה בלט העילוי הצעיר בן הארבע עשרה אשר לאור כשרונותיו והתמדתו השתלב בכותל המזרח של הישבה לצד חברים בני עשרים.

בהיותו נער צעיר חיבר קונטרס מיוחד של 83 פלפולים עמוקים להסביר את הקשר בסוגיא של "שמע מינה מדר' עקיבא תלת" במסכת פסחים דף ה', וכשהראה את החיבור לגאב"ד מונקאטש זצ"ל יצא מגדרו מרוב התפעלות וכתב מכתב נלהב בו התבטא בין השאר: "קנקן חדש מלא ישן אוצר בלום כרכא דכולא ביה".

בשנת תש"ב, כאשר נסגרה הישיבה במונקאטש עבר ללמוד בישיבת אונגוואר אצל הגה"צ רבי יוסף אלימלך כהנא זצ"ל, אשר חיבבו עד לאחת ובצילו התעלה וגדל מעלה מעלה.

הסתופף רבות בצל צדיקי הדור והיה עורך נסיעות לחזות בעבודות הצדיקים, במיוחד התאבק בעפר רגליו של החקל יצחק מספינקא ובמשך כל ימי חייו היה משוחח בערגה על עבודתיו הקדושות ומדריגותיו הנעלות, החקל יצחק אף השתעשע עמו רבות ובהכירו את מעלותיו שילם לו כדי שילמד עם נכדיו אף שהיו מבוגרים ממנו בכמה שנים.

בהמוט מוסדי תבל בשנות השואה האיומה כאשר עלה הכורת על יהדות אירופה נותר בדד לאחר שאביו ואמו וחיו וחיותיו עלו על המוקד, התגלגל למחנה אושוויץ, וכאשר הגיע לשמע אזניו כי באגף השני של המחנה שוכן כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק מצאנז זי"ע, הוא החליף את התעודה המזהה עם אחד מדיירי אותו האגף ובצעד מסוכן עבר לשם, מיד בפגישה הראשונה פתח את השיחה עם האדמו"ר זצ"ל בקושיא מפולפלת על הסוגיא של "כפאוהו לאכול מצה", האדמו"ר השתומם לראות בחור בודד וגולה במצוקה שאלו הם הרעיונות המטרידים אותו בתוככי עמק גיא הצלמוות באושוויץ, הוא חיבקו בהתרגשות עזה, והחל מאותו רגע למשך חמישים שנה נקשרה נפשו בנפשו בהאבה עזה ובחיבה יתירה ולא זזה ידו מתוך ידו בהתקשרות מופלאה ובביטול כל מהותו לעשות רצון צדיק ככל אשר יאמר.

עם סיום המלחמה בעודו מיוסר ומעונה מאימי הזוועה ביקשו כ"ק האדמו"ר זצ"ל לסייע בעדו בקבורת מתי המצוה אשר היו פזורים כדומן על פני השדה לאורך צעדת המוות, הם יצאו יחדיו לעבודת הקודש כאשר הם נוהגים במשאית שקיבלו מהכוחות האמריקאים, ולסירוגין אחד מהם נהג במשאית והשני אסף את גופות הקדושים, וכך עסקו ימים רבים בקבורת הקדושים, באחד הימים כשהרגיש שכוחותיו אוזלים והוא מסתכן בנפשו פנה אל האדמו"ר באפיסת הכוחות ואמר כי אינו מסוגל להמשיך יותר, אמר לו האדמו"ר כי מה שתבקש ממני כעת אבטיח לך, על אתר ענה: אני רוצה ברכה שכל הילדים שלי ידעו כל תוספות בש"ס. האדמו"ר זי"ע נתן לו הבטחה על כך, כשהוא מדגיש את התפעלותו על ההשגה הנעלית כאשר עומד אוד מוצל מאש מסוכן וחלש, בודד ומיוסד, ואלו הם שאיפותיו, לגדל דור של תלמידי חכמים שידעו כל תוס' בש"ס, בעוד אשר השאיפה המקסימלית של כל אחד באותה תקופה היה לשרוד את החיים או להגיע לקבר ישראל, הברכה כידוע התקיימה במילואה כאשר שבעת בניו ידועים בל קצוי תבל כגאוני תורה הבקיאים בכל מכמני התורה.

מיד לאחר השחרור נענה בהתלהבות לקול קריאתו של האדמו"ר זצ"ל: "מי לה' אלי" והיה מן הסייעים בעדו בניהול רשת שארית הפליטה במחנות העקורים בפערנוואלד, החל באיתור אחר הניצולים והדאגה לשלומם ברוחניות ובגשמיות, ועד לבניית רשת הישיבות וצרכי הדת, בין השאר בנה חמישים מקוואות טהרה באיזור גרמניה, באותם ימים כאשר הביע בפני האדמו"ר זצ"ל את משאלת לבו לשקוד על התורה וכי הפעילות מפריעה להתעלותו הרוחנית, ענה לו האדמו"ר זצ"ל, וכי הויתור על אכילה ושתיה וצרכי הגוף נקרא מסירות נפש זה הרי מסירות הגוף, מסירות נפש פירושה לוותר על ההתעלות הרוחנית כדי להציל יהודים, מאז דבק בחזונו של האדמו"ר זצ"ל ומדי יום ביומו היה קם לפנות בוקר ויוצא עם אור היום לשוטט בקרב כל העיירות והכפרים לתור אחר נדחי ישראל והפיח רוח חיים בעצמות היבשות לקרבם לחיי תורה ומצוות ולהיות להם לעזר לבנות את המשך עם הנצח. באותם ימים קירב מאות ואלפים אשר הודות לפעילותו הקימו דורות ישרים ומבורכים בארץ ובגולה.

בשנת תש"ט היגר לארה"ב יחד עם כ"ק האדמו"ר זצ"ל וגם שם היה בין העומדים לימינו בניהול המוסדות עד לשנת תשכ"ו אז עלה לארה"ק בפקודת האדמו"ר זצ"ל אשר אף מינהו לשמש כמנהל הרוחני של הישיבה בקרית צאנז, כאשר מצא בו איש כלבבו לבסס את פרויקט החזרות והמבחנים לקבלת תוארי 'מורינו' ו'חבר'. בהיותו בעצמו דמות שכולה בוערת באהבת התורה הצליח להחדיר בתלמידים את החשק לשקור ולהתעלות ביגיעת התורה.

בשנת תשכ"ט זכה להיות מחותנו של כ"ק האדמו"ר זצ"ל כאשר לקח לחתן את בנו הגה"צ רב דוב שליט"א. דביקותו בכ"ק האדמו"ר זצ"ל היתה ללא גבול, שעות רבות היה שוהה במחיצתו לסייע בעניני קרית צאנז ומוסדותיה, גם בימים בהם עמל קשה לפרנסתו במשך כל ימות השבוע והרגיש אפיסת הכוחות לא ויתר אפילו שבת אחת להגיע ל'טיש' ולהשתתף בפלפול העמוק, כשהוא מחדיר בקרב בניו את אהבת התורה והדביקות בצדיקים. בשנת תשל"ח היה ממקימי בניני המוסדות בקרית צאנז ירושלים ומסר נפשו לעשות רצון צדיק ולהקים את הבניינים לשם ולתהלה.

זכה לחביבות יתירה וקירבה עצומה אצל גדולי וצדיקי הדור, כ"ק מרן אדמו"ר הנתיבות שלום מסלונים זי"ע חיבבו מאד והגדירו כידיד נאמן ואוהב אמת. קשר תורני מיוחד היה בינו ובין כ"ק מרן אדמו"ר הישועות משה מויזניץ זי"ע אשר במשך תקופות ארוכות קבעו ביניהם לימוד קבוע של שעות רבות בספרי הקצות החושן והמנחת חינוך כאשר הם משתעשעים בפלפולא דאורייתא ושוכחים מעולם ומלואו, ידידות נדירה שררה בינו לבין מחותנו מרן פוסק הדו"ר הגר"ש וואזנר זצ"ל אשר אף נהג לקרוא לו בכינוי: "חכימא דיהודאי". כמו כן היה בקשרי ידידות עמוקים עם צדיקי הדור שליט"א ובמיוחד עם מחותניו כ"ק אדמו"ר מערלוי שליט"א וכ"ק מרן אדמו"ר מביאלה (לוגנו) שליט"א.

פרק מיוחד היא הנהגתו בחינוך הבנים כאשר מאז צעירותם הרגילם כי הדבר היחיד בו ניתן למצוא חן בעיניו היא בפלפולי תורה, כך שגם בהיותם ילדים רכים ידעו כל השבוע כי עליהם להכין פלפול כדי לשוחח עם אבא בשבת קודש, ועל אף שהיו ימים בהם לא ראוהו הילדים משבת לשבת עקב פעילות המאומת, כל השיג ושיח במהלך כל השבת היה רק בדברי תורה. בהנהגה זו המשיך כל ימי חייו בל עת אשר אחד מכנדיו או ניניו פקד את ביתו מיד צלל עמו לשיחה תורנית בפלפול או בהלכה, וכך החדיר בצאצאיו כי אין לנו שיור רק התורה הזא, עד אשר זכה לראות עולמו בחייו כאשר שבעת בניו הגאונים מאירים את העולם בתורתם ויראתם.

עבודתו את קונו היתה כחד מחסידי קמאי בקדוקי הלכה והידורי מצוה מתוך אהבה ודביקות בה', ולדוגמא נהג מדי יום להקשיב למאות ברכות השחר כדי לזכות בעניית אמן, וכן עבר ממנין למנין כדי לזכות במצוה החביבה של ברכת כהנים, ועוד הנהגות מופלאות בהן עבד את קונו בהצנע לכת, במיוחד במעשי צדקה וחסד אשר פיזר לאלפים להחיות לבבות נשברים.

למרות חולשתו בתקופה האחרונה המשיך בסדר היום בהתמדת התורה בלימוד עם חברותות ובפלפולא דאורייתא עד לימים האחרונים ממש כאשר אושפז בבית החולים שערי צדק וקיבל טיפול רפואי בהשתדלות מיוחדת ונדירה לכבודו של בנו גאב"ד דרכי תורה הגאון רב אשר שליט"א המכהן כרב הפוסק של בית החולים אשר בתוך דבריו במסע ההלוויה ביקש להוקיר את מנהל בית החולים פרופ' הלוי וכן את ד"ר סגל על המסירות המופלאה. יצוין כי ביום ראשון עוד שוחח בבית החולים עם נכדו המסור הרה"ג רבי שמעון ווייס שליט"א בפלפולה של תורה בענין הקושיא אותה הקשה בפני האדמו"ר זצ"ל באושוויץ, כמו כן שוחח בחביבות עם בנו גאב"ד מונטריאל הגאון רבי יהונתן בנימין שליט"א שהגיע במיוחד לארץ.

בליל רביעי ג' דחנוכה לאחר חצות הלילה חלה הידרדות חמורה במצבו, ובשעות הבוקר השיב נשמתו הטהורה ליוצרה במעמד כשישים מיוצאי חלציו, בניו נכדיו וניניו, אשר רובם הגדול מכהנים כרבני קהילות ודיינים, ראשי ישיבות ומרביצי תורה, אשר בהתעוררות זעקו 'שמע ישראל' ופסוקי היחוד וניגוני דביקות במעמד נורא הוד אשר חתם את מסכת חייו של איש המסירות נפש לתורה ועבודה.

מיטתו הועברה לבית המדרש בקרית צאנז ירושלים אותו בנה ואף קבע בו מקום לתורה ותפלה במשך עשרות שנים, לשם הגיעו אלפים רבים מכל רחבי הארץ לחלוק לו את כבודו האחרון ולבכות על שריד לדור דעה.

לאור ההלכה כי ההספד אסור בחנוכה נאמרו רק דברי פרידה בהתעוררות עצומה על ידי: מחותנו הגאון רבי יוסף ליברמן שליט"א ושבעת בניו גדולי התורה ופוסקי ההוראה מרנן ורבנן: רבי יהונתן בנימין שליט"א, רבי מאיר שליט"א, רבי דוב שליט"א, רבי אשר זעליג שליט"א, רבי חיים אלעזר שליט"א, רבי אברהם יצחק שליט"א, רבי מרדכי דוד שליט"א.

משם המשיכה הלוויה להר המנוחות שם נטמן בחלקה מיוחדת שכרו לכבודו אתמול, על יד ציון החיד"א וסמוך ונראה לחלקת הרבנים, עפ"י בקשת בנו גאב"ד דרכי תורה שליט"א.
---
המבשר יום ה' כ"ח בכסלו תשע"ו.
---
זכה לשלוש שולחות כאשר הוא עצמו היה תלמיד חכם עצום, בנים תלמידי חכמים ועשירות מעל לדרך הטבע - הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים.

[אהרון 37]

אני זוכר שהיה משתתף בשיעורי בנו הגאון ר' אשר שליט"א, ביום חמישי בבית מדרשו טשכנוב ברמות, ותמיד באמצע השיעור היה לו מה להוסיף ידיעות שקשורות לשיעור מכל מיני ספרי אחרונים.

[עדיאל ברויאר]

אני זוכר שהיה משתתף בשיעורי בנו הגאון ר' אשר שליט"א, ביום חמישי בבית מדרשו טשכנוב ברמות, ותמיד באמצע השיעור היה לו מה להוסיף ידיעות שקשורות לשיעור מכל מיני ספרי אחרונים.

לפי הזכור לי, זוהי גוזמא. אכן היו לו לעיתים הערות מאירות וחשובות.

[אהרון 37]

עדיאל, אתה צודק, אבל כתוב שבהספד מותר קצת להגזים.

תמיד כשהייתי רואה אותו, חשבתי איזה נחת נפלאה לאדם לבוא לשיעור של בנו, לראות איך כולם נהנים משיעוריו, זה נחת לא מצוייה.

[עדיאל ברויאר]

עדיאל, אתה צודק, אבל כתוב שבהספד מותר קצת להגזים.

יתכן שמותר. אבל למה להגזים? ואדרבה, אם יהיו כל דברינו מכוונים, אזי כשנאמר משהו גדול ואמיתי על אדם יאמנו דברינו על השומעים.

[אורח]

עדיאל, אתה צודק, אבל כתוב שבהספד מותר קצת להגזים.

תמיד כשהייתי רואה אותו, חשבתי איזה נחת נפלאה לאדם לבוא לשיעור של בנו, לראות איך כולם נהנים משיעוריו, זה נחת לא מצוייה.

חבל. אני כבר אספתי לעצמי את כל מה שכתבת על הגרח"ג למען יעמדו לימים רבים, עכשיו שהודעת לנו בשם איזה עקרונות אתה פועל, איבדו הדברים מערכם.

[לומד_בישיבה]

אמר לו האדמו"ר כי מה שתבקש ממני כעת אבטיח לך, על אתר ענה: אני רוצה ברכה שכל הילדים שלי ידעו כל תוספות בש"ס. האדמו"ר זי"ע נתן לו הבטחה על כך

הנפטר הרב משה וייס זצ"ל נשאל כמה פעמים בנוגע לסיפור זה והכחיש בכל תוקף.
פשט בזה איני יודע!

[מן הדרום]

כעת ניתן לשאול את הגאון ר' אשר וייס שאלות בהל' אבלות
עד עתה זה היה הנושא היחיד שהוא לא היה עונה
וכמדומה שהיה אומר איני יודע.

משונה, מישהו שאל אותו בשבעה ואמר שודאי למד, ואיך יכול רב לא לדעת זאת, אמנם לא התעמק כמו בשאר דברים. והוסיף שהחת"ס אמר שהוא גברא קפדנא והוא לא

[פולסברג]

עכשיו נפטרה אלמנתו - אמה של מלכות - לבית עולמה. עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.

[מיללער]

האם יש פה מי שמכיר כתב ידו של רבי משה ווייס זצ"ל

האם זהו כתב ידו? האם שהה במחנה עשוועגע בגרמניה לאחר השואה?