פורום אוצר החכמה

ביום ד' בא הנה אברך אחד מירושלם הרה"ק ר' יעקב יוסף זימיטראיובסקי אחד מבני הישיבה הגדולה תורת חיים, והביא מכתב בקשה מגאוני ירושלים, אל הרב הגאון אב"ד דיפו שליט"א להכניס את הרב הנ"ל במושבה עקרון לרב תחת ראשותו. הרה"ג אב"ד דיפו קבלו ברוב כבוד ותיכף שלח מכתב לעקרון והודיע אותם הבשורה הטובה, ביום ה' באו שלשה מחברי הועד ויעמדו לפני הרה"ג הג' דיפו שליט"א. הרב קבלם בכבוד והציע לפניהם את יקר ערך המעלות של הרה"ג ר' יעקב יוסף הנ"ל. והם הסכימו ובקשו מכבוד הרה"ג אב"ד דיפו שיבא גם הוא לעקרון. לעת ערב נסעו כלם לעקרון.
ביום ב' שב רבינו הגדול לרחובות והרה"ג ר' יעקב יוסף נשאר ויתמנה בעקרון. לפי הנראה יאריך שבתו על כסא הרבנות יען כי הוא כפוף ונכנע לרב הגליל דיפו ללכת בדרכיו ולשמוע בקולו. אשרי חלקו שזכה להיות אחד מתלמידיו של הרה"ג אב"ד דיפו שליט"א ומי יתן לשמוע ביתר המושבות בשורות כאלה.

חלמישצור כתב:משום מה מצאתי את השלט הזה קבוע בבית המדרש הישן של מרכז הרב.

איש_ספר כתב:שמעתי מסבי שליט"א שרי"י היה אומר שיעורים ביסוד ושורש העבודה בבהמ"ד הישן של מרכז הרב

אבקש מאד לקרב את העלם היקר מו"ה אליעזר ב"ר אברהם אהרן שץ אשר הוא ידוע בשקדנות הנמרצה והוא מצוין רב. צריכים לפעול אצל הד"ר או[י]ערבאך שיתמכם. בשכל יש למצוא דרך איך לפעול אצלו. את זה אבקש מאתך ומאת ידי"נ הרה"ג מו"ה יעקב יוסף שהי' רב בעקרון שהנני פו"ש באה"ר. אנא תשתדלו עבורו כל אשר יבוא בידכם. הוא מתאכסן כעת אצל אחיו מר יוסף רסטווסקי ודרוש מאד לתמיכה. קרבו אותו, דברו על לבו, והי' ד' עמכם. ידידכם יעקב משה הנ"ל.

איש_ספר כתב:ה"ה האבא של הפרופ' חיים דימטרובסקי
(שמעתי פעם שהפרופ' היה עוזר לאביו במכירת חמץ בנחלת שבעה...)

חומר עליו תמצא בספר דרישת ציון הוצאת מוה"ק


שכחתי אם הוא אביו של ר' יצחק מקול יעקב או דודו.

נסתלק אחד מיקירי ירושלים. ביום ב' כ"ט תשרי תשכ"ו נפטר הרה"ג חסידא ופרישא ר' יעקב יוסף דזימיטרובסקי זצ"ל. מאז שזכיתי להכירו מקרוב, לא פסק פומיה מגרסא ממש יומם ולילה. כל אדם שבא לביתו נתקבל על ידיו במאור פנים. על פי רוב היה שקוע בלימודו ולא שעה אל המבקר שישב ממולו והסתכל בו. פתאום נתעורר מלימודו ושמח לשוחח קצת. נולד בתרמ"א בלידא המפורסמת בגלל רבה הגדול הרב ריינס זצ"ל. היה מקורב אליו והושפע ממנו גם בעניין אהבת ציון. מספר שנים למד בסלובודקה, ובתרס"א עלה לארץ ישראל. למד בישיבת "תורת חיים", הצטיין בהתמדתו הגדולה גם בקרב המתמידים. בירושלים התקרב לר' יצחק בלאזר, אחד מאבות תנועת המוסר. בתקופה זו נשא לאשה את נכדתו של הרב חיים יעקב שפירא אב"ד של ירושלים, ובבית זה התווה דרכו לעתיד והוא הוראת איסור והיתר בישראל. כמו כן נתקרב ביותר להרב קוק ז"ל בהיותו ביפו ובהשפעתו נתקבל לרב בעקרון בשנת תרס"ח.
במלחמת העולם הראשונה שימש ראש ישיבה בפתח תקווה. זמן מה היה רב בעיר לארנס מאסס בארצות הברית. ולאחר המלחמה התיישב בירושלים כרב בנחלת שבעה ושימש בתפקיד זה עד ימיו האחרונים. הצטיין בכוח דרשני, אבל ראה בזמן ביטול זמן והתמסר ללימוד תורה. כאיש מוסר סבור הוא שעל הרב לענות מיד לשואל ולא להשהות את דינו, לפיכך השתדל כל ימיו שתהא משנת ההוראה סדורה בפיו.
עם התעוררות הציונות המדינות, בתרע"ט, הוציא את ספרו של הרב צבי הירש קאלישר "דרישת ציון", הדן בענייני יישוב ארץ, הקרבת קרבנות בזמן הזה, אשר השפיע בזמנו על גדולי הדור, ובתוכם ה"חפץ חיים" זצ"ל, שהשתוקק לעלות לירושלים ולהקריב קרבנות. בסוף יש "קונטרס סמיכת זקנים" של המו"ל ובו דרישה לחידוש הסמיכה בישראל ולקיום סנהדרין גדולה בירושלים אשר בכוחה לפתור בעיות שהן למעלה מכוחן של הרבנים הרגילים. לצורך זה הציע לייסד ישיבה גדולה בירושלים אשר תכשיר את הכוחות הדרושים. אין ספק, שהתכוון לתכנית לימודים שאינה מקובלת בישיבות הרגילות אלא מפאת התנאים האובייקטיביים הצניע רעיון זה. ומפאת צניעותו הגדולה, לא היה ידוע שהוא מחוללם של רעיונות אלה שנתגלמו בחלקם בישיבת "מרכז הרב". חבל על דאבדין ולא משתכחין!

לומדי ישיבת שומרי התקנות של הועד הכללי "כנסת ישראל" לצדקת רמבעה"נ שבירושלים, יחד עם מגיד השיעור, הרב ר' יעקב יוסף הלוי דזמיטרובסקי וחברי הועד הכללי, הסבו למסיבת סיום המשנה. עם סיום ה"הדרן" נערכה סעודת מצוה כשהיו"ר הרב ר' אברהם דוד רוזנטל אמר דברי תורה ועדוד ללומדי הישיבה.