פורום אוצר החכמה

ידוע שר' צבי הירש קלישר ז"ל תלמיד של הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל היה עוסק במצות ישוב ארץ ישראל ובהיתר להקריב קרבנות בזמן הזה. האם היה הגאון הנ"ל מקובל אצל רבני הדור ההוא או שמא החזיקו אותו כנגוע עם ראיון הציונות?

בזמנו ראיון הציונות עוד לא נולד. אם יש שאלה הוא אם למפרע אפשר לראות בו שרש פרה ראש ולענה.

אם כן למה הציונות מרבה לדבר על האיש הזה, ואף יש מושב בישראל על שמו?

המהרצ"ה קלישר נתאמץ מאד לעורר את הגאולה וכדבריו כי "מעט מעט תבוא גאולת ישראל", ומה זה אם לא ציונות?
אלא שלא נשתתף במעשיו עם מרשיעי ברית כדעת רבני הציונות שלאחריו.

האם ידוע על גדולי ישראל שהתנגדו לו בפומבי?

עמקן כתב:בזמנו ראיון הציונות עוד לא נולד. אם יש שאלה הוא אם למפרע אפשר לראות בו שרש פרה ראש ולענה.

אתה מחוצף!

התעוררתי ע"י האשכול להתבונן בזה עד כמה היה רצה"ק מקובל בדורו. כנראה הוא הוכר כרב חשוב בדורו אבל צ"ע אם הוא הוכר כאחד מגדולי דורו. איני קובע כלום על רצה"ק לא לזכות ולא לחיוב מטעם הפשוט שלא ידוע לי אבל בנתיים לפי מה שראיתי נ"ל שלקבוע שהוא היה מגדולי דורו בחכמה וביראה קצת מוגזם. זולת פעולתיו בענין הקרבת קרבנות וכדומה כמעט לא שמעתי ממנו כלום. לא שמעתי ממנו בשום שאלה להלכה או ענין ציבורי שאינו קשור להקרבת קרבנות וכדומה. [חפשתי עכשיו באוצה"ח וזולת בספר קובץ הפוסקים לא מצאתי אף ספר שהיא מספרו על חו"מ מאזניים למשפט יותר מג' פעמים, רובם פחות מזה.] גם היום אחר שהמזרחינק'ס ניסו להציגו כאחד מגדולי דורו לא נראה שהם הצליחו ולא שומעים ממנו כלום כשלא עוסקים בעיניו. זה אינו אומר שהוא לא היה באמת אחד מגדולי דורו בתורה ויראה. היו הרבה נסתרים או שלא הוכר עומק גדלותם ואין לי שום סיבה לפקפק על תורתו ויראתו. אבל לומר שהוא הוכר כגדול בדורו מוגזם, בלי לגרוע במעלתיו הפרטיות שיתכן שהיה לו מעל ממה שהוכר באופן ציבורי.
א' כתב לי באופן פרטי להוכיח גדלותו ממה שהוא התכתב עם גדולי הדור והם התייחסו אליו בכבוד ובהערכה, זה אומר שהוא היה ראוי לאותו כבוד שהעניקו לו. אבל ע"פ סברתו אפשר להכשיר כמה שרצים גמורים דוגמת משה מנדלסון ועוד ועוד. הוא ענה לי ש"משה מנדלסון היו גם גדולי הדור שדברו כנגדו. משא"כ רצה"ק." אבל זה מאד לא ברור. חפשתי עכשיו ומצאתי בספר כתבי יסוד של הציונות הדתית, ספר שני, עמ' שמ"ה, שבתוך מכתבו של רצה"ק הוא כתב - "והמה יחדו כתבו תוכחה רבה למתנגדי", זאת אומרת שהיה לו מתנגדים. גם מצאתי בספר מרא דארעא דישראל ח"א עמ' ה' שהביא מכמה גדולי ישראל שהתנגדו לו, מהם בחריפות [הגם שלא הספקתי לעבור על המקורות שהביא, ואיני יודע עד כמה אפשר לסמוך על ספר הנ"ל].

אחימעץ כתב:המהרצ"ה קלישר נתאמץ מאד לעורר את הגאולה וכדבריו כי "מעט מעט תבוא גאולת ישראל", ומה זה אם לא ציונות?
אלא שלא נשתתף במעשיו עם מרשיעי ברית כדעת רבני הציונות שלאחריו.

אכן נגעת כאן בנקודה יסודית וחשובה, לדוגמא: הגרחי"ש זילברמן עשה פלגינן, מחד גיסא לא יתכן שעם ישראל חזר לארצו וכו' במקרה כחלק מהגלות, ומחר יכולים לחזור לגרמניה,,ברור שיש כאן תחילת תהליך של גאולת ישראל,-[וע"ע בספר אחרית כראשית שיצא ע"י תלמיד בית מדרשו (עם הסכמה מדודו הגר"ש)] אולם מאידך אינו מקבל את כל האמרות התמוהות של הראי"ה בשבח הרשעים והמסתעף.

גם הגר"ש בהנחת "אבן פינה" ל"גבעת זאב החדשה", דיבר באריכות על קיום חזון הנביאים [מעניין מה היה מגיב ע"כ הגראמ"ש...]

[נזכרתי כעת בפתגם, ב' רעות עשתה הציונות, והשנייה חמורה מהראשונה - א' שהם ציונים ב' שאנחנו לא ציונים]

גם זו לטובה כתב:

אחימעץ כתב:המהרצ"ה קלישר נתאמץ מאד לעורר את הגאולה וכדבריו כי "מעט מעט תבוא גאולת ישראל", ומה זה אם לא ציונות?
אלא שלא נשתתף במעשיו עם מרשיעי ברית כדעת רבני הציונות שלאחריו.

אכן נגעת כאן בנקודה יסודית וחשובה, לדוגמא: הגרחי"ש זילברמן עשה פלגינן, מחד גיסא לא יתכן שעם ישראל חזר לארצו וכו' במקרה כחלק מהגלות, ומחר יכולים לחזור לגרמניה,,ברור שיש כאן תחילת תהליך של גאולת ישראל,-[וע"ע בספר אחרית כראשית שיצא ע"י תלמיד בית מדרשו (עם הסכמה מדודו הגר"ש)] אולם מאידך אינו מקבל את כל האמרות התמוהות של הראי"ה בשבח הרשעים והמסתעף.

גם הגר"ש בהנחת "אבן פינה" ל"גבעת זאב החדשה", דיבר באריכות על קיום חזון הנביאים [מעניין מה היה מגיב ע"כ הגראמ"ש...]

[נזכרתי כעת בפתגם, ב' רעות עשתה הציונות, והשנייה חמורה מהראשונה - א' שהם ציונים ב' שאנחנו לא ציונים]

ה'מכתב מאליהו' מסביר שאכן לא במקרה חזר ישראל לארצו, אלא בשביל להגדיל את הנסיון האחרון והקשה ביותר:


זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב "עקבות דמשיחא " . ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו . זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה, הנסיון הקשה ביותר . אם נכיר את הנסיון הזה בכל היקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו – להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלו הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו – באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה – וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים . אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה', ואינו בתחום בחירתנו , כי הרי " ה' איש מלחמה ", וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות, ואינו בידי שמים, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כוחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחןצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל , אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפילה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות, ידיעת האמת לאמיתה – אורו של גן עדן, ויתוקן כל החשך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון , ויזכו לסוף התיקון דלתתא , שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא – מלכות דסלקא לעילא" ("מכתב מאליהו" חלק ג' עמ' 217-218 ).

משולש כתב:

ה'מכתב מאליהו' מסביר שאכן לא במקרה חזר ישראל לארצו, אלא בשביל להגדיל את הנסיון האחרון והקשה ביותר:


זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב "עקבות דמשיחא " . ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו . זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה, הנסיון הקשה ביותר . אם נכיר את הנסיון הזה בכל היקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו – להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלו הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו – באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה – וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים . אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה', ואינו בתחום בחירתנו , כי הרי " ה' איש מלחמה ", וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות, ואינו בידי שמים, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כוחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחןצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל , אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפילה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות, ידיעת האמת לאמיתה – אורו של גן עדן, ויתוקן כל החשך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון , ויזכו לסוף התיקון דלתתא , שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא – מלכות דסלקא לעילא" ("מכתב מאליהו" חלק ג' עמ' 217-218 ).

הגרא"ד לא כתב שלצורך כך חזר עם ישראל לארצו וכו'.

ספר על הרב קלישר לא נמצא באוצר

מצורף התנגדות הנציב להדפסת הספר דרישת ציון ואכן מבחינה מעשית נראה הדבר בלתי אפשר ראו הפיגועים שהיו ואכן בספר הנ"ל מוזכר שראו בדבר אפילו ני משפחתו דרישה ילדותית בגלל הערבים שעל ההר שלא יאפשרו את זה גם אם זה מותר בקולמוס של עיתון משפחה היה לא מזמן מאמר מבכם את הענין מהצדדים ההלכתים

עמקן כתב:התעוררתי ע"י האשכול להתבונן בזה עד כמה היה רצה"ק מקובל בדורו. כנראה הוא הוכר כרב חשוב בדורו אבל צ"ע אם הוא הוכר כאחד מגדולי דורו. איני קובע כלום על רצה"ק לא לזכות ולא לחיוב מטעם הפשוט שלא ידוע לי אבל בנתיים לפי מה שראיתי נ"ל שלקבוע שהוא היה מגדולי דורו בחכמה וביראה קצת מוגזם. זולת פעולתיו בענין הקרבת קרבנות וכדומה כמעט לא שמעתי ממנו כלום. לא שמעתי ממנו בשום שאלה להלכה או ענין ציבורי שאינו קשור להקרבת קרבנות וכדומה. [חפשתי עכשיו באוצה"ח וזולת בספר קובץ הפוסקים לא מצאתי אף ספר שהיא מספרו על חו"מ מאזניים למשפט יותר מג' פעמים, רובם פחות מזה.] גם היום אחר שהמזרחינק'ס ניסו להציגו כאחד מגדולי דורו לא נראה שהם הצליחו ולא שומעים ממנו כלום כשלא עוסקים בעיניו. זה אינו אומר שהוא לא היה באמת אחד מגדולי דורו בתורה ויראה. היו הרבה נסתרים או שלא הוכר עומק גדלותם ואין לי שום סיבה לפקפק על תורתו ויראתו. אבל לומר שהוא הוכר כגדול בדורו מוגזם, בלי לגרוע במעלתיו הפרטיות שיתכן שהיה לו מעל ממה שהוכר באופן ציבורי.
א' כתב לי באופן פרטי להוכיח גדלותו ממה שהוא התכתב עם גדולי הדור והם התייחסו אליו בכבוד ובהערכה, זה אומר שהוא היה ראוי לאותו כבוד שהעניקו לו. אבל ע"פ סברתו אפשר להכשיר כמה שרצים גמורים דוגמת משה מנדלסון ועוד ועוד. הוא ענה לי ש"משה מנדלסון היו גם גדולי הדור שדברו כנגדו. משא"כ רצה"ק." אבל זה מאד לא ברור. חפשתי עכשיו ומצאתי בספר כתבי יסוד של הציונות הדתית, ספר שני, עמ' שמ"ה, שבתוך מכתבו של רצה"ק הוא כתב - "והמה יחדו כתבו תוכחה רבה למתנגדי", זאת אומרת שהיה לו מתנגדים. גם מצאתי בספר מרא דארעא דישראל ח"א עמ' ה' שהביא מכמה גדולי ישראל שהתנגדו לו, מהם בחריפות [הגם שלא הספקתי לעבור על המקורות שהביא, ואיני יודע עד כמה אפשר לסמוך על ספר הנ"ל].

בענין הזה יש הבדל גדול בין דורנו לדורות הקודמים. היום אם אתה רוצה לבדוק לדוגמא כמה הגר"ש ואזנר זצוק"ל נקרא 'מקובל בדורו' תבדוק בעלונים של התרמות כמה פעמים שהוא מצולם שם, או לחילופין על כמה פשקוילים ומודעות רחוב הוא חתום. פעם לא היה כמעט עיתונות, ו'מקובל בדורו' הוא מי שדבריו התקבלו אצל חבריו ולא יצאו נגדו כמשה מנדלסון וחבריו, ולפי"ז כמדומנו שהרצ"ק היה 'מקובל בדורו'.
אם לא כן אז אף אחד בדור ההוא חוץ מרעק"א והחת"ס והקה"ח והנתה"מ שהשיארו חיבורים ש'מקובלים בדורנו' היה מקובל בדורו [יש כמובן עוד כמה כהחמדת שלמה והבית מאיר אולם על כל אחד מהם צריך לשבת ז' נקיים האם יש הוכחות שהיו מקובלים בדורו שהרי יתכן שלא התנגדו להם כפי שהיעב"ץ לא התנגד למנדלסון :)]. אסור לשפוט היסטוריה לפי ההוי של היום, צריך לצאת מהמושגים של היום ולהיכנס לתרבות הקדומה.

חידושיו של רצ"ה קלישר על המשניות נדפסו במשניות ווילנא ומשם לכל המהדורות עד ימינו.
אין ספק שכולם החזיקו מאישיותו, עם כי לא כולם הסכימו עם כל דעותיו, ולגבי מה שנכתב כאן שלא שיתף פעולה עם הפושעים, ג"כ איננו מדויק, רצ"ה קלישר עמד בקשרי פעולה עם משה הס שחיבר את הספר רומי וירושלים שהיה מראשוני הוגי רעיון הלאומי שהתבטא לאחר מכן בתנועת הציונות.
אך עכ"ז גדולי ישראל החזיקו מרצ"ה קלישר ולא מצאנו שיכתבו ויתבטאו נגדו באופן אישי.

מצאנו בדור שלאחריו את ר"ש מוהליבר מרבני תנועת חובבי ציון ששיתף פעולה במוצהר עם אותם פורקי עול ראשי חובבי ציון ובסוף ימיו ראשי הציונות, ולמרות כן גדולי ישראל החזיקו מגדלותו.
מסופר כאשר הגיע האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר לבקר אצל הגרי"ז מבריסק ודיבר על התהוות התנועה הציונית, ובתוך דבריו הזכיר האדמו"ר מסאטמאר ואמר שמואל מוהליבר מבלי להוסיף תואר כבוד, תיקנו הגרי"ז ואמר ר' שמואל מוהליבר!

הרב שטייגעניסט: וכי הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף היו מקובלים על כולם בחייהם, האם זהו אכן המדד על גדולי התורה.

או לאותו דור שאנשים חושבים שהעיתונים והפשקולים הם הקובעים מי הם גדולי הדור. עליהם אמרו קשר רשעים אינו מן המנין [לא שכל אחד שהוציא עלון וכדומה רשע, אבל בודאי זה אינו מסמיך אותו לקבוע מי גדול הדור]. מקובל ר"ל בעניני תורה כגון הלכה או סתם לימוד בעלמא וכן בעניני ציבוריים המסורים לגדולי התורה דעתו של מי דרשו וקבלו יותר.
כבר הראיתי שהיה לרצה"ק מתנגדים בחייו. אולם בענין הזה יש הבדל גדול בין דורנו לדורות הקודמים. היום אם אתה רוצה לבדוק למי יש מתנגדים תבדוק בעלונים של צד שכנגד, או לחילופין על כמה פשקוילים ומודעות רחוב יש נגדו, ואולי גם נפתח עיתון ע"י צד השני. יתכן שמה שהוא הוא מה שהיה אבל לפני שנכנסו למאגרים אלקטרוניים וגם לא לספריות לאומיים ואקדמיים קשה להגיע לכל זה, אבל עדיין אפשר לראות עקבות.
דוגמת הרב שטייגעניסט מרעק"א והחת"ס והקה"ח והנתה"מ טוב. יש שיטה שגודל במנין ר"ל בתלמידים ופשוט שספר שנתקבל יותר ר"ל שמחברו זכה ליותר תלמידים, לאו דוקא פה אל פה אבל עכ"פ ע"י ספריו. אין לנו דרך למדוד גדולים, לא מצ"ע ופעמים גם לא גדלותם בתורה, כש"כ גדולים מדורות שעברו שאין אנו רואים אותם כלל. אבל בלי ספק אם ספר של גדול פלוני נתקבל יותר זה סיבה להניח שהוא נתקבל יותר ובדרגא מסויימת באמת היה גדול יותר.

עמקן ומחניים: לא הבנתי כוונתכם, המדובר אינו אודות גדלות בתורה, גדלות בתורה נמדדת בגדלות הניכרת בכתבים ומפי התלמידים, המדובר הוא אודות 'מקובל בדורו', דהיינו האם נחשב כמנדלסון או [להבדיל] כחתם סופר.

עמקן, לא הראת שהיו לו מתנגדים יותר מכל מחלות הלכתית אחרת.

מלבד מה שהובא בספר מרא דארעא דישראל מה שהוא כתב בעצמו - "והמה יחדו כתבו תוכחה רבה למתנגדי" מראה שהיה לו מתנגדים של ממש ולא סתם חולקים בהלכה. לא שייך תוכחה רבה למי שחולק בהלכה.

עמקן כתב:מה שהוא כתב בעצמו - "והמה יחדו כתבו תוכחה רבה למתנגדי" מראה שהיה לו מתנגדים של ממש ולא סתם חולקים בהלכה. לא שייך תוכחה רבה למי שחולק בהלכה.

הלשון בכתבים הציונים "כתבו תוכחה רבה למתנגדי לענין הקדוש הזה". ויש כאן ט"ס וצ"ל כמש"כ בצטוט המכתב הנ"ל במבוא לספר זה עצמו עמוד 73 "למתנגדים לענין הקדוש הזה".

לא מבואר מנ"ל איזה נוסח הנכון, אבל עכ"פ לא יוצדק תוחכה רבה אלא למתנגדים של ממש ולא לחולקים בהלכה, גם אם הוא בענין קדוש.
וע"ע בהספר של מיימן שהיבא הרב שומר למעלה שכ' בעמ' מ"ח על התנגדות שהיה לו והיו רבנים שחשבו שרעיונותיו היה סתירה להשקפה היהודית.

כול הענין של ציוניות לאנטי ציונות .לא מובן דיו. חוץ מסאטמר שיש לה שיטה ברורה .שאר החרדים מתנגדים לציונות מבחינה טכנית של חשש ההשפעה שלילית על שמירת התורה .אבל לא ראיתי התיחסות לענין האם טוב לישב את הארץ וכו ממילא נראה שהמחלוקות יותר טכנית מעקרונית .יש באוצר ספר שנקרא שיבת ציון . מכתבים מגדולי ישראל בעד ישוב הארץ יצא מחדש עי המתנחלים מהר ברכה . רוב החרדים לא מתנגדים שהישוב החרדי יגדל ויפרח . המחלוקת יותר בענינים אחרים . כך נראה לי. פגשתי פעם את תלמידו של הרב נאדל . הרב שילת . והוא אמר לי שהרב נאדל ראה מאד בחיוב את ההתנחלויותכנראה מצד ישוב הארץ . או שסבר שזה מגן יותר על ההיושבים בארץ .אבל למדינה הוא התנגד .זה גם חידוש שלא ראה בזה התגרות באומות וסיכון היושבים בארץ .אבל גם ההשקפה החרדית היא שבענינים מדינים לא מביעים עמדה לפי זה הענין ציוני או לא . לא ככ מתאים

רוב חרדים התנגדו ומתנגדים לציונות, נקודה! המחלוקת היום עם האדמו"ר מסאטמר ז"ל הוא בעיקר האיך להתייחס להמדינה כיום שהיא עובדא קיימת, אם מותר לעבוד איתה כשהיא עובדא קיימת, ועי' בספר בעיות הזמן להג"ר ראובן גרוזובסקי זצ"ל שהסביר הדעות בזה.
להבנתי עיקרו של ציונות ומה שגרם ההתנגדות אינו עד כמה יש להתסכל בחיוב הענין של חזרת ישראל לארצו בלי לחכות לגאולה העתידה, אלא האם מסתכלים על עם ישראל וארץ ישראל בלי קשר לתורה ומצות. גם אצל המזרחיניקס הרוצים בקיום תורה ומצות בכל ליבם הם עובדים בשיתוף עם רעיונות לאומיים ושייך אצלם מושג של אחדות העם עם מי שיצא מכלל עמיתך, זאת אומרת שלגבי ציונות אינו אחת מקיצוני השמאלנים [של פעם] אלא שבנוסף לציונות הוא מאמין גם בתורה ומצות. אצל מתנגדי ציונות כל הענין של ארץ ישראל וכל המושג של כלל ישראל הוא אך ורק מצד התורה וזולת הקב"ה ותורתו אין לנו עוד ערכים.

נראה שחברי הפורום טועים טעות מרה, הציונות אינה אהבת ארץ ישראל והשיבה אליה, הציונות היא הקמת מדינת לאום עבור העם היהודי. ההתנגדות לציונות היתה בעיקר למנהיגי הציונות שרצו להפוך את עם ישראל לעם ככל העמים ולצורך כך חפצו בהקמת מדינה לעם היהודי. כמו כן היו שהתנגדו לרעיון הקמת המדינה משום התגרות באומות.
הגרצ"ה קלישר היה אוהב ארץ ישראל משום שזו הארץ שנבחרה ע"י הקב"ה, והוא אחז שישוב א"י יביא לקידום הגאולה. על רעיון זה אולי ניתן לחלוק אך לא ניתן למצוא על ידו פסול במציע הרעיון. כמו כן היו לו עוד כמה רעיונות הקשורים בנושא זה שעליהם חלקו גדולי ישראל דאז. בכל הנ"ל אין למצוא סיבה לחשוד בגרצ"ה, שלכל הדיעות היה ת"ח גדול כפי שניתן להתרשם מספרו.

איפה כתוב בתורה מדינה יש מצוה לדור בארץ זהו . כיבוש הארץ צריך נביא או אורים ותומים מדינה צבא ק"ו חילוני צריך עיון גדול מקור לזה

שומר כתב:איפה כתוב בתורה מדינה יש מצוה לדור בארץ זהו . כיבוש הארץ צריך נביא או אורים ותומים מדינה צבא ק"ו חילוני צריך עיון גדול מקור לזה

החשמונאים כבשו ללא נביא או אורים ותומים והקימו מדינה יהודית ובהמשך השלטון החשמונאי נעשה מתייוון ולמרות זאת על כל ימי שלטון החשמונאים כותב הרמב"ם ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" וזה כולל גם שלטון מתיוון שמקביל לחילוני בימינו.
אמנם, יש לציין שהרמב"ן כותב שהחשמונאים נענשו ולא נותר להם זכר כי לקחו לעצמם את המלכות שצריכה להיות לשבט יהודה והם היו צריכים להסתפק בכהונה. מכל מקום, אפשרי גם אפשרי כיבוש הארץ והקמת מדינה ללא נביא ואורים ותומים.

כל דצריך כתב:

שומר כתב:איפה כתוב בתורה מדינה יש מצוה לדור בארץ זהו . כיבוש הארץ צריך נביא או אורים ותומים מדינה צבא ק"ו חילוני צריך עיון גדול מקור לזה

החשמונאים כבשו ללא נביא או אורים ותומים והקימו מדינה יהודית ובהמשך השלטון החשמונאי נעשה מתייוון ולמרות זאת על כל ימי שלטון החשמונאים כותב הרמב"ם ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" וזה כולל גם שלטון מתיוון שמקביל לחילוני בימינו.
אמנם, יש לציין שהרמב"ן כותב שהחשמונאים נענשו ולא נותר להם זכר כי לקחו לעצמם את המלכות שצריכה להיות לשבט יהודה והם היו צריכים להסתפק בכהונה. מכל מקום, אפשרי גם אפשרי כיבוש הארץ והקמת מדינה ללא נביא ואורים ותומים.

איז דען די רבותא פון די חשמונאים דאס אז זיי האבן צוריקגעברענגט דאס מלכות צו כלל ישראל? א ודאי נישט. אלעס איז געווען די מלחמה פאר קיום התורה, בכלל נישט קיין ענין לאומיות. חוץ מזה דוכט זיך מיר אז כלל ישראל האט דאן בסך הכל געטוישט איר שיעבוד מלכות פון די יוונים אריבער צו די רוימער, כבין כמעט זיכער אז ביי קיין שום צייט בזמן בית שני איז כלל ישראל געווען לגמרי פריי פון שיעבוד מלכות. (דוכט זיך מיר אז די חשמונאים האב דאן געקעמפט האנט ביי האנט מיט די רוימער)

תרגום