פורום אוצר החכמה

מלונדון מגיעה הידיעה המעציבה על הסתלקותו של חד מזקני הרבנים הגאון הצדיק רבי אלחנן היילפרין זצ"ל גאב"ד ראדומישלא ומרבני עיה"ב לונדון.
הנפטר הדגול שכונה בחיבה "ר' חונא" היה נכדו של הפוסק הנודע מהר"ש ענגיל וזכה לשמשו בשחר ימיו.
רבים מהאדמורי"ם והבנשקי"ם בדורנו הם צאצאיו ובני משפחתו הענפה, כ"י.

בד"ה
מביאים אותו לקבורה לארץ?

מחולת המחנים כתב:רבים מהאדמורי"ם והבנשקי"ם בדורנו הם צאצאיו ובני משפחתו הענפה, כ"י.

מויקפדיה

חתנו רבי חיים אלתר דוד לייפר, האדמו"ר מנדבורנה חיפה
חתנו הרב שמעון למברגר, גאב"ד מאקווא
בנו הרב יצחק אריה לייבוש, רב ברמות, חתן הרב שמואל אונסדרופר (חותנו של רבי צבי אלימלך הלברשטאם מצאנז).
נחמה מרים, אשת רבי מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל בבני ברק
בנו הרב ישראל שמואל דוד נחום, רב בשכונת הנדון בלונדון, חתן הרב צבי הירש מייזליש אב"ד ווייצן ובהמשך רב בשיקגו.
בנו הרב חיים אהרן צבי, חתן הרב מנדיל שנייבאלג אב"ד מנצ'סטר.
בנו הרב שלום יוסף, רב בניו יורק. חתנו של רבי ברוך אברהם אונגר, האדמו"ר מדומברובה בורו פארק.
בנו הרב משה יהודה דוב, רב בית הכנסת "בית שמואל" שהקים אביו. חתן הרב משה חיים ברנדסרופר מלונדון.
חתנו הרב יוסף משה שניאורסון, ראש ישיבת טשעבין.

נכדיו
הרה"צ אהרן מרדכי רוקח
הרה"צ יעקב מרדכי טברסקי (בן האדמו"ר מטרערנאביל זצ"ל)
ועוד

עוד הועתק:

הרב אלחנן (חונה) הלפרין – (נולד: כ"ה בכסלו תרפ"ב, 26 בינואר 1921) הוא רב בגולדרס גרין בלונדון ונשיא הארגון החרדי התאחדות קהילות החרדים. מכונה אב"ד ראדומישלא על שם מקום רבנות סבו רבי שמואל ענגיל.

תולדותיו: נולד בקאשוי (קושיצה) שבצ'כוסלובקיה (כיום בסלובקיה), למינדל ולרב דוד הלפרין שכיהן כרבה של דובשיץ, צאצא לרבי חיים הלברשטאם מצאנז ועוד. אמו הייתה בתו של הרב שמואל ענגיל.

למד אצל סבו, רבי שמואל ענגיל, ואצל הרב ישכר פרדס, רבה של דנקוב בפולין. בגיל 14 כתב מכתב לרבי יוסף רוזין (הרוגוצ'ובר), ובמכתב התשובה כונה "הרב הגאון".

בשנת תרצ"ט (1939) היגר ללונדון והיה משמשו ('הויז בחור') של רבי שלום מוסקוביץ', האדמו"ר משאץ. נישא לבתו של הרב נחום לידזרבסקי, חסיד אלכסנדר. בשנת תש"ב (1942) פתח את בית הכנסת, "בית שמואל" בשכונת גולדרס גרין, כיום מבתי הכנסת הגדולים בשכונה. בשנת תש"כ (1960) הקים את בית הספר "פרדס", על שם רבו הרב פרדס. בשנת תשמ"ד (1984), לאחר פטירת הרב שלמה שיינפלד, מונה במקומו לנשיא ארגון התאחדות קהילות החרדים.

הסתופף בחצרות אדמו"רים, בהם רבי אברהם שלום הלברשטאם מסטרופקוב שהתגורר בקאשוי, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, מקלויזנבורג ורבי יואל טייטלבוים מסאטמר ומחשיב עצמו גם כתלמידו של הרב משה יצחק גווירצמן מפשעווארסק.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך כנכתב לעיל

מלך זקן וכסיל כתב:מביאים אותו לקבורה לארץ?

הלויתו תצא הערב מישיבת טשעבין.

בהיותו בן י"ד שנים הוא התכתב כבר במכתבי תורה עם הגאון בעל הצפנת פענח, ונדפסו בשו"ת צפנת פענח דפוס וורשא סי' ריב-ריג.
[בסי' ריג, הקשה המנוח הגאון זצ"ל על הצפנת פענח שנעלם ממנו מקרא מפורש בתורה, והצפנת פענח מתנצל לפניו שהוא הסתמך על הגמ' והרמב"ם שהביאו את הפסוק באופן שונה עי"ש].

למעלה מאלף צאצאים, הלא כן?!

מלך זקן וכסיל כתב:

מלך זקן וכסיל כתב:מביאים אותו לקבורה לארץ?

הלויתו תצא הערב מישיבת טשעבין.

מעשה נורא הוד מתגלה בשעות אלו, סמוך ונראה לבוא ארונו של הגה”צ רבי אלחנן היילפרין זצ”ל לארץ ישראל, לקראת מסע הלוויה שייערך הלילה ובסיומו ייטמן באדמת הר הזיתים.

אלמלא נגלו הדברים החתומים מכבשונו של עולם, לא היה בנו העוז להרהר בהם, אך משנתגלה הרז בשיחת תלמידי חכמים הצריכה לימוד הותר לנו לדרוש כפי שידנו מגעת.

הגילוי המרעיש נודע מפי הגה”צ רבי אלחנן זצ”ל אשר כמשיח לפי תומו בעת שנועד עם כ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין, חשף את סוד היארמולקע אותו החל ללבוש לפני כעשור.

בחודש אדר תשס”ה ביקש הגר”א לבקר באופן מיידי בביתו של ראש הקהל בקהילתו הרב אליעזר פרנקל, שם התאכסן באותם ימים כ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין אשר הגיע לביקור בלונדון לחיזוק מוסדותיו. עם היכנסו לבית ביקש להתוועד עם האדמו”ר בפרטיות, בשיחתם הרוממה הזכיר הגר”א כי לאחרונה רכש חלקת קבר בחלקת גליציה בהר הזיתים שם חפץ הוא להיטמן. הגר”א הוסיף בגילוי שרעפים נדיר כי היות ובספרים הקדושים נכתבו דברים חמורים על הדר בחוץ לארץ ומבקש הוא להקבר באדמת ארץ ישראל, לכך התחיל בהכנה להיות ‘א ירושלימער איד’ והחל לחבוש יארמולקע, “רוצה אני להתעטף גם בקאפטן ירושלמי” שח רבי אלחנן לאדמו”ר מפינסק קרלין.

על אתר הורה האדמו”ר לאחד הגבאים להביא מחדרו את הקאפטן השבתי והעניקו במתנה גמורה להגה”צ רבי אלחנן שהזדקף מלוא קומתו ומדד בשמחה גלויה את ה’ירושליומער קאפטן’ שאכן באופן פלא תאמה למידותיו. מאז נהג רבי אלחנן זצ”ל ללבוש את הקאפטן בסעודות שבת וחג שערך בביתו. עם זאת, לבקשת בני משפחתו, נמנע מללכת עם הקאפטן לביהמ”ד.

לאחר תקופה הגיע רבי אלחנן לביקור בירושלים שם התאכסן אצל נכדו רב קהילת טשערנאביל בירושלים הרה”צ נפתלי צבי היילפרין בן בנו הרה”צ רבי יצחק רבה של רמות ג’ וחתן חתנו כ”ק האדמו”ר מטשערנאביל. באחד מימי שהותו בארץ עלה רבי אלחנן עם נכדו להודות לכ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין על המתנה שהסבה לו עונג רוחני רב. במהלך הביקור שאל הנכד האם יש לרבי “רעבישע ירושליימער קפטן” כדי שהסבא יוכל לצאת בו גם לביהכנ”ס. רבי אלחנן חייך ושאל “צי דעהן האט דער רבי אזא זאך?” [=האם קיים כזה בגד?], האדמו”ר נענה לבקש בחיוב והעניק לרבי אלחנן קאפטן לבן עם פסים כחולים אותו נהג ללבוש בחגים, ואכן מאז, התעטף הגר”א זצ”ל בקאפטן זה לסעודה שלישית שנערכה בבית הכנסת.

מתולדותיו

נולד בזאת חנוכה שנת תרפ”א בעיר קאשווי שבצ’כסלוביה לאביו, מצאאצאי מרן בעל ה”דברי חיים” מצאנז זי”ע, הגאון רבי דוד היילפרין ז”ל אשר כיהן כרבה של העיירה דובשיץ, ולאמו, אף היא מצאצאי מרן בעל ה”דברי חיים” מצאנז, מרת מינדל ע”ה בתו של גאב”ד רדומישלא הגאון רבי שמעון ענגיל זי”ע, הנקרא בפי כל המהר”ש אנגל, על שם חיבורו “שו”ת מהר”ש”.

בצעירותו למד את תורתו אצל סבו, הגאון המהר”ש אנגל שהיה סגי נהור לעת זקנותו, ולמד עם נכדו חביבו מספר שנים עד להסתלקותו. כמו”כ קנה תורה מרבה של העיר דנקוב שבפולין הגאון רבי ישכר פרדס זי”ע.

כבר מצעירותו התבלט ונחשב לעילוי, במכתב שהשיב לו הגאון הצדיק רבי יוסף רוזין זי”ע המכונה הרוגוצ’ובר, כינה אותו כבר בגיל 14 בתואר “הרב הגאון”.

לאחר שבשנת תרצ”ט עבר להתגורר בעיר לונדון, הוכתר כרב בשנת תש”ב בהיותו כבן 19 שנים בלבד, שם כיהן משך שנים ארוכות כגאב”ד ראדומשילא ורבה של שכונת גולדס גרין בלונדון. באותה שנה הקים את בית הכנסת “בית שמואל” המתנוסס בשכונת גולדרס גרין ונחשב לאחר מבתי הכנסת הגדולים בשכונה. בשנת תש”כ הקים את בית הספר “פרדס”, על שם רבו הרב פרדס. בשנת תשמ”ד, לאחר פטירת הרב שלמה שיינפלד, מונה לנשיא ארגון התאחדות קהילות החרדים.

את תפקידו כרב ומנהיג בישראל נטל על שכמו כבר בהיותו בן תריסר שנים, בעת שעמד והספיד את זקנו המהר”ש ענגיל זצ”ל, גאב”ד רדומישלא. במהלך ההלוויה שהתקיימה בעיר קאשוי שבצ’כסלובקיה נעמד מול המוני מלווים ונשא הספד כוותיק ורגיל.

חיבר את ספריו הנודעים לשם ולתהילה, שו”ת שדה אלחנן, שיחתן של עבדי אבות ועוד.

הסתופף בחצרות רבות, בהם האדמו”ר רבי אברהם שלום הלברשטאם זי”ע מסטרופקוב שהתגורר בעירו קאשווי, ומחשיב עצמו גם כתלמידו של רבי איצק’ל מפשעוורסק. קשר מיוחד היה לו עם כ”ק האדמו”ר הרה”ק רבי משולם זוסיא מטשארנאביל זי”ע, שאף לקח את בנו הגדול לחתן.

ידוע כי אחז עצמו כחסיד מובהק של כ”ק מרנן האדמו”רים מצאנז זי”ע ויבלחט”א והסתופף רבות בצילם. היה מקפיד להגיע לשבות בקרית צאנז שבנתניה שם רכש דירה מיוחדת סמוך לבית מדרשו של מחותנו כ”ק האדמו”ר מצאנז שליט”א.



חמישה בנים וארבעה חתנים זכה והעמיד – כולם מחשובי האדמו”רים והרבנים בעולם החסידות, בהם כ”ק האדמו”ר מטשערנאביל, כ”ק האדמו”ר מנדבורנה חיפה, כ”ק האדמ”ר גאב”ד מאקווא והגאון רבי יוסף משה שניאורסהון – ראש ישיבת ‘כוכב מיעקב – טשעבין’. זכה להכיר קרוב ל-1,400 צאצאים, בנים, נכדים, נינים ובני נינים, בליע”ר.

היה מחותנם של כ”ק מרנן האדמו”רים מבעלזא, ויז’ניץ, צאנז, רחמסטריווקא ארה”ב, ויז’ניץ מונסי, ערלוי, ביאלא, לעלוב, בוהוש, זוויעהיל, שומרי אמונים, תולדות אהרן, סטריקוב ירושלים, ספינקא, אמשינוב ודז’יקוב ועוד שורה ארוכה של חצרות הקודש.

עמד כחומה בצורה בפולמוס על העירוב בלונדון, ורבים בזכותו אינם מטלטלים. [ברם לדאבון כל הלב המחלוקת גבתה מחיר כבד]

ברוך ברגר כתב:

מלך זקן וכסיל כתב:

מלך זקן וכסיל כתב:מביאים אותו לקבורה לארץ?

הלויתו תצא הערב מישיבת טשעבין.

מעשה נורא הוד מתגלה בשעות אלו, סמוך ונראה לבוא ארונו של הגה”צ רבי אלחנן היילפרין זצ”ל לארץ ישראל, לקראת מסע הלוויה שייערך הלילה ובסיומו ייטמן באדמת הר הזיתים.

אלמלא נגלו הדברים החתומים מכבשונו של עולם, לא היה בנו העוז להרהר בהם, אך משנתגלה הרז בשיחת תלמידי חכמים הצריכה לימוד הותר לנו לדרוש כפי שידנו מגעת.

הגילוי המרעיש נודע מפי הגה”צ רבי אלחנן זצ”ל אשר כמשיח לפי תומו בעת שנועד עם כ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין, חשף את סוד היארמולקע אותו החל ללבוש לפני כעשור.

בחודש אדר תשס”ה ביקש הגר”א לבקר באופן מיידי בביתו של ראש הקהל בקהילתו הרב אליעזר פרנקל, שם התאכסן באותם ימים כ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין אשר הגיע לביקור בלונדון לחיזוק מוסדותיו. עם היכנסו לבית ביקש להתוועד עם האדמו”ר בפרטיות, בשיחתם הרוממה הזכיר הגר”א כי לאחרונה רכש חלקת קבר בחלקת גליציה בהר הזיתים שם חפץ הוא להיטמן. הגר”א הוסיף בגילוי שרעפים נדיר כי היות ובספרים הקדושים נכתבו דברים חמורים על הדר בחוץ לארץ ומבקש הוא להקבר באדמת ארץ ישראל, לכך התחיל בהכנה להיות ‘א ירושלימער איד’ והחל לחבוש יארמולקע, “רוצה אני להתעטף גם בקאפטן ירושלמי” שח רבי אלחנן לאדמו”ר מפינסק קרלין.

על אתר הורה האדמו”ר לאחד הגבאים להביא מחדרו את הקאפטן השבתי והעניקו במתנה גמורה להגה”צ רבי אלחנן שהזדקף מלוא קומתו ומדד בשמחה גלויה את ה’ירושליומער קאפטן’ שאכן באופן פלא תאמה למידותיו. מאז נהג רבי אלחנן זצ”ל ללבוש את הקאפטן בסעודות שבת וחג שערך בביתו. עם זאת, לבקשת בני משפחתו, נמנע מללכת עם הקאפטן לביהמ”ד.

לאחר תקופה הגיע רבי אלחנן לביקור בירושלים שם התאכסן אצל נכדו רב קהילת טשערנאביל בירושלים הרה”צ נפתלי צבי היילפרין בן בנו הרה”צ רבי יצחק רבה של רמות ג’ וחתן חתנו כ”ק האדמו”ר מטשערנאביל. באחד מימי שהותו בארץ עלה רבי אלחנן עם נכדו להודות לכ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין על המתנה שהסבה לו עונג רוחני רב. במהלך הביקור שאל הנכד האם יש לרבי “רעבישע ירושליימער קפטן” כדי שהסבא יוכל לצאת בו גם לביהכנ”ס. רבי אלחנן חייך ושאל “צי דעהן האט דער רבי אזא זאך?” [=האם קיים כזה בגד?], האדמו”ר נענה לבקש בחיוב והעניק לרבי אלחנן קאפטן לבן עם פסים כחולים אותו נהג ללבוש בחגים, ואכן מאז, התעטף הגר”א זצ”ל בקאפטן זה לסעודה שלישית שנערכה בבית הכנסת.

הדברים זרים ומוזרים.

גם זו לטובה כתב:עמד כחומה בצורה בפולמוס על העירוב בלונדון, ורבים בזכותו אינם מטלטלים. [ברם לדאבון כל הלב המחלוקת גבתה מחיר כבד]

ומאן יימר שזה זכות.

מלך זקן וכסיל כתב:

מחולת המחנים כתב:רבים מהאדמורי"ם והבנשקי"ם בדורנו הם צאצאיו ובני משפחתו הענפה, כ"י.

מויקפדיה

חתנו רבי חיים אלתר דוד לייפר, האדמו"ר מנדבורנה חיפה
חתנו הרב שמעון למברגר, גאב"ד מאקווא
בנו הרב יצחק אריה לייבוש, רב ברמות, חתן הרב שמואל אונסדרופר (חותנו של רבי צבי אלימלך הלברשטאם מצאנז).
נחמה מרים, אשת רבי מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל בבני ברק
בנו הרב ישראל שמואל דוד נחום, רב בשכונת הנדון בלונדון, חתן הרב צבי הירש מייזליש אב"ד ווייצן ובהמשך רב בשיקגו.
בנו הרב חיים אהרן צבי, חתן הרב מנדיל שנייבאלג אב"ד מנצ'סטר.
בנו הרב שלום יוסף, רב בניו יורק. חתנו של רבי ברוך אברהם אונגר, האדמו"ר מדומברובה בורו פארק.
בנו הרב משה יהודה דוב, רב בית הכנסת "בית שמואל" שהקים אביו. חתן הרב משה חיים ברנדסרופר מלונדון.
חתנו הרב יוסף משה שניאורסון, ראש ישיבת טשעבין.

הסדר אינו נכון כלל

הוד_והדר כתב:

גם זו לטובה כתב:עמד כחומה בצורה בפולמוס על העירוב בלונדון, ורבים בזכותו אינם מטלטלים. [ברם לדאבון כל הלב המחלוקת גבתה מחיר כבד]

ומאן יימר שזה זכות.

כך דעתי.

גם זו לטובה כתב:

ברוך ברגר כתב:

מלך זקן וכסיל כתב:הלויתו תצא הערב מישיבת טשעבין.

מעשה נורא הוד מתגלה בשעות אלו, סמוך ונראה לבוא ארונו של הגה”צ רבי אלחנן היילפרין זצ”ל לארץ ישראל, לקראת מסע הלוויה שייערך הלילה ובסיומו ייטמן באדמת הר הזיתים.

אלמלא נגלו הדברים החתומים מכבשונו של עולם, לא היה בנו העוז להרהר בהם, אך משנתגלה הרז בשיחת תלמידי חכמים הצריכה לימוד הותר לנו לדרוש כפי שידנו מגעת.

הגילוי המרעיש נודע מפי הגה”צ רבי אלחנן זצ”ל אשר כמשיח לפי תומו בעת שנועד עם כ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין, חשף את סוד היארמולקע אותו החל ללבוש לפני כעשור.

בחודש אדר תשס”ה ביקש הגר”א לבקר באופן מיידי בביתו של ראש הקהל בקהילתו הרב אליעזר פרנקל, שם התאכסן באותם ימים כ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין אשר הגיע לביקור בלונדון לחיזוק מוסדותיו. עם היכנסו לבית ביקש להתוועד עם האדמו”ר בפרטיות, בשיחתם הרוממה הזכיר הגר”א כי לאחרונה רכש חלקת קבר בחלקת גליציה בהר הזיתים שם חפץ הוא להיטמן. הגר”א הוסיף בגילוי שרעפים נדיר כי היות ובספרים הקדושים נכתבו דברים חמורים על הדר בחוץ לארץ ומבקש הוא להקבר באדמת ארץ ישראל, לכך התחיל בהכנה להיות ‘א ירושלימער איד’ והחל לחבוש יארמולקע, “רוצה אני להתעטף גם בקאפטן ירושלמי” שח רבי אלחנן לאדמו”ר מפינסק קרלין.

על אתר הורה האדמו”ר לאחד הגבאים להביא מחדרו את הקאפטן השבתי והעניקו במתנה גמורה להגה”צ רבי אלחנן שהזדקף מלוא קומתו ומדד בשמחה גלויה את ה’ירושליומער קאפטן’ שאכן באופן פלא תאמה למידותיו. מאז נהג רבי אלחנן זצ”ל ללבוש את הקאפטן בסעודות שבת וחג שערך בביתו. עם זאת, לבקשת בני משפחתו, נמנע מללכת עם הקאפטן לביהמ”ד.

לאחר תקופה הגיע רבי אלחנן לביקור בירושלים שם התאכסן אצל נכדו רב קהילת טשערנאביל בירושלים הרה”צ נפתלי צבי היילפרין בן בנו הרה”צ רבי יצחק רבה של רמות ג’ וחתן חתנו כ”ק האדמו”ר מטשערנאביל. באחד מימי שהותו בארץ עלה רבי אלחנן עם נכדו להודות לכ”ק האדמו”ר מפינסק קרלין על המתנה שהסבה לו עונג רוחני רב. במהלך הביקור שאל הנכד האם יש לרבי “רעבישע ירושליימער קפטן” כדי שהסבא יוכל לצאת בו גם לביהכנ”ס. רבי אלחנן חייך ושאל “צי דעהן האט דער רבי אזא זאך?” [=האם קיים כזה בגד?], האדמו”ר נענה לבקש בחיוב והעניק לרבי אלחנן קאפטן לבן עם פסים כחולים אותו נהג ללבוש בחגים, ואכן מאז, התעטף הגר”א זצ”ל בקאפטן זה לסעודה שלישית שנערכה בבית הכנסת.

הדברים זרים ומוזרים.

אולי זר לך.
אבל מה מוזר בזה?

כן, זר ומוזר, זר ומוזר לכל מכירי הרב ז"ל ואת מהותו.
עיסוקו של הרב ז"ל לא היה בבעקישע זה או זה. כל ימיו עסק בלימוד התורה, הרבצת התורה, גמילות חסדים, הקמת וביסוס מוסדות התורה והעמדת הדת על תילה. בדרך זה אחז עד זקנה ושיבה. אף כשכהו אור עיניו, היה כל סדר יומו תפוס עם חברותות שלימדו לפניו, וכה עבר כל היום בלימוד כל מקצועות התורה, חברותא אחד מסכת בבא מציעא, חברותא אחר מסכת פסחים, השלישי מסכת תענית, והרביעי שלחן ערוך אבן העזר, החמישי ספה"ק בחסידות על סדר הפרשה (בעיקר של זקיניו הק' לבית ברזן), וכו'. בשעות שלא היו לפניו חברותות, אם מחמת שלא הגיעו בזמן, אם מחמת שנתעורר משנתו באמצע הלילה (שהשינה היתה קשה עליו ל"ע בשנתיים האחרונות מסיבת מיחושים שונים), היו לפניו קלטות משיעורי ר"מ רייזמאן, והאזין להם מידי שבוע בשבוע (אמר לי שנהנה משיעורים אלו, משום שמשמיע הרבה מאמרי חז"ל במדרשים הבלתי ידועים).
אף בעת חליו האחרון, לימדו לפניו בבית החולים, ואף תיקן שיבושי המקריא. אלו שישבו עמו בביה"ח בלילות, סיפרו שבהגיע שעה שלש לא ערבה עליו עוד שינתו, והתעורר כל חמש או עשר דקות, מכח הרגילו כל ימיו לקום באשמורת ללמוד וללמד. אנשים אלו סיפרו גם שבשינתו השמיע דברי תורה החרותים על לבו, ואף היה אפשר להכיר מאופן דיבורו באיזה מסכת עומד, כלומר אם הגיד מתוך שינתו משהו השייך למסכת פסחים, הגידו בסגנון שדיבר עם החברותא שהיה לומד עמו לאחרונה מסכת זו, וכו'. בקצרה, כל עצמותו היה לנצל כל רגע על ידי לימוד התורה.
גם שיעוריו שלימד בבית מדרשו, שמרם עד זמניו האחרונים, נכנס לשיעורים ושמע איך שהגידו אחרים בפניו, כגון בשיעור משנה ברורה של בוקר, המשיך את השיעור על ידי שישב ואחר לימד בפניו. וכן בשיעור אור החיים הק' שבליל שבת, וכו'.
משך זמן רבנותו בבית מדרשו זה באמת משהו היסטורי, שבעים ושתים שנה שימש ברבנות בקהלה אחת. מאז שנפתחו שערי בית המדרש בחודש אלול תש"ב. עם פתיחת בית המדרש פתח גם שערי ישיבה "מתיבתא בית שמואל", אשר בהם לימד לבחורי חמד. ישיבה זו היותה גרעין פתיחת ישיבת "מתיבתא" בלונדון שע"י הרב פרדס ז"ל, וכשנפתחו שערי ה"מתיבתא" היה הרב ז"ל מראשוני מגידי השיעור שם. את משרת הגדת שיעורים בישיבה הניח רק אחר שהשתתף בבית דין "כדתיא", ולא היה יכול לעמוד בשני דברים אלו יחד, הגדת שיעורים ב"מתיבתא" והשתתפות בישיבות הבית דין של כדתיא.
את ישיבות הבית דין הנזכר קיבל כחלק בעבודתו ומטרתו בעולם. נזהר היה להשתתף בישיבות הבית דין של כדתיא שבכל שבוע. ואף נסיעותיו חוץ ללונדון לנישואי נכדיו, סידר כדי שלא להפסיד ישיבות בית דין יותר מהמוכרח. גם ישיבתו שמה לא היתה כמצות אנשים מלומדה, אלא אף בתקופות האחרונות השתתף בכל דיון, ובנושאים חדשים אף בירר עמדות גופי כשרות ובתי הדין ברחבי העולם.
שמר על מנהגי בית אבותיו בלבוש החסידי, אך את זה עשה הרבה לפני שהיה אופנה בזה. הרב ז"ל הגיע בבחרותו באביב תרצ"ט ללונדון, מקום שהיהדות בכלליותה לא היתה במצב הכי טוב, ופשוט שלא היה שום הערצה לבחור בתלבושת חסידי, והרב ז"ל שמר על לבוש שהורגל בבית אבותיו ולא שינה ממנה באף זמן. אבל מזה, עד להתעסקות בבעקישע לפי סיפור המוזר דלעיל, רב הדרך.
ובכלל "סוד הכיפה הלבנה" לא היתה סוד כלל, אמר את זה כמה פעמים. וגם בגליונות בית המדרש הזכיר מזה. אעתיק מה שכתב במקום אחד (לערך תש"ס-תשס"ב):

כתב שם מבול ר"ת ב'רית מ'עור ו'ברית ל'שון, ואפ"ל עם ד' אותיותיו בגימטרי' לבן, אולי הרמז למ"ש בשם האריז"ל שבגדי לבן בשב"ק מכפרים על עונות הנ"ל, ובספרי הררצ"א מדינוב ז"ל (אגרא דפירקא) שהכוונה בצירוף יסורים קלים כגון רוצה להוציא מעות מכיס שלש ואינו מוציא כ"א בכיס שתיים וכדומה, ולפענ"ד בגרביים לבנים וכיפה לבנה בראשו, יש לומר שכולו בבגדי לבן, שהרי נעוץ סופו בתחילתו. ואני כשלעצמי מעת קניתי לי ולזו' מקומות מנוחה אלאחר מאה ועשרים שנה בהר הזיתים בחלקת שאץ-ברעזאן (מקום מנוחה של דודיי אחי אבי ז"ל, הרא"י מדמבניק, והר"י מיאסלא, ורעיתו ראכיל בת ר' אברהם מדעמביץ ז' ניסן), נהגתי בעצמי קצת לבוש ירושלמי, בכיפה לבנה בשב"ק, וכולא גופא בתר רישא גרירא, ואם יהיו חטאינו כשנים כשלג ילבינו, ואין בהכיפה לבנה רמות רוחא ח"ו, אדרבא להזכירנו סוף כל אדם, וממות לחיים לזכות לידבק בחי החיים.

תוכן דבריו, למי שלא מכיר סגנון הרב ז"ל: חשקה נפשו ללבוש בגדי לבן בשבת כדברי המקובלים, ובפרט שנזכר שזה כפרה לפגם הדיבור ולחטא"נ, אך קשה לו לנהוג דבר כזה ברבים כמובן, ובפרט שיש בזה חשש יוהרא. אך אחר שקנה לעצמו חלקת קבורה בירושלים, התחיל ללבוש לכה"פ כיפה לבנה ירושלמית בשבת, ובצירוף הגרביים הלבנות שנהג מאז, מקוה שיהיה נחשב כבגדי לבן לכל הגוף. ועל הכיפה הלבנה אינו חושש משום יוהרא, שהרי אדרבה מקיים בזה יזכיר לו יום המיתה, שסופו להיות שמה בביה"ח שבירושלים. בקצרה, לא סוד הכיפה הלבנה ולא בעקישע מכובדת, אלא איווי לקיים מנהג שעפ"י האריז"ל, בצירוף הזכרת יום המיתה.
כמו כן שמעתי לפני הרבה שנים, שאחד ממעריצי הרב ז"ל קנה לו מעיל פרוה כמנהג אדמורי"ם רבים, הרב ז"ל לקחו עמו בפעם הבא שנסע לארה"ב, מסר את מעיל הפרוה לבנו שי' הגר שמה, באומרו שאין לו תועלת בזה בביתו בלונדון, כי אף פעם לא מרגיש קרירות גדול שיצטרך לזה, אבל בביקוריו בארה"ב פעמים שמחמת עייפות הנסיעה מרגיש קור החורפי ביותר, ולכן בביקוריו בארה"ב (בדר"כ לשמחות משפחתיות) בחורף ישתמש בזה.
נוהג היה לחלק שום במוש"ק, כמנהג אדמו"רי פשוורסק. פעם (ואולי כמה פעמים) כאשר לרגל שמחה השתתפו רבים במל"מ, דרש במסירת מודעה לפני זה, שאין חלוקת השום שייכת בכלל לאדמורו"ת (בלשונו שעדיין מהדהד באזניי - דאס טיילן קנאבל האט נישט קיין שייכות צו רבי'שקייט), אלא דאיתא בשם הבעש"ט סגולה לאכול שום במוש"ק, ורבי איציקל (הרב הצדיק רבי משה יצחק זצ"ל מפשוורסק) שילב הדבר עם מצות וסגולת הצדקה, כאשר סיבבו עם קערה לקבץ מעות לצורכי צדקה, ואחר שרוקנו המעות לקופת צדקה, מלאו קערה זו עם שום וחילק מתוכה, וכן אני נוהג אחריו בזה. זה היה תוכן דבריו, וממנו ילמדו גודל ריחוקו מכל ענין של אדמורו"ת.
זכורני שראיתי פעם באחד מגליוני בית מדרשו, שמענין לענין רשם בתוך הדברים מה שאירע לו עם אחד מהאדמורי"ם אשר השתתף בסעודה שלישית אצל שלחנו (של האדמו"ר), ולאשר בחסידות זו לא נהגו לומר ברבים ה' מלך בס"ג, והוא הקפיד על מנהג אבותיו לאומרה, ולכן תיכנן לעזוב באמצע ה'טיש ולילך לביהמ"ד חסידי אחר בשכונה ההיא שאומרים בה ה' מלך. אך בינתיים נתוודע האדמו"ר מזה, ושלח אליו שלא ילך משום ה' מלך, והוא יכבדהו בברכת המזון. וסיים על זה הרב ז"ל שנשארתי, עם שלא הבנתי קישור הדברים (כיבוד ברכת המזון במקום אמירת ה' מלך). אך אחר זה חשבתי שיתכן שנתכוון האדמו"ר שבאמירת יהי שם ה' מבורך, ונברך לאלקינו, זהו ג"כ יחוד ה' כאמירת ה' מלך. אלו תוכן דברי הרב ז"ל המונחים בזכרוני. ודעת לנבון נקל, שלא זה היה כוונת האדמו"ר, אלא חשב שרוצה לילך משום שחפץ בכיבוד אמירת ה' מלך לפני הציבור בביהמ"ד הנ"ל, והציע לו תחליף לברך ברכהמ"ז ב'טיש, והרב ז"ל שהכיבוד באמירת ה' מלך לא עלה על דעתו מעיקרא, לא הי' יכול להבין הקשר באופן טבעי.
ואף גוף הסיפור עם הקאפטן הירושלמי שבני ביתו של הרב ז"ל מנעוהו מלילך ברבים, פשוט מצחיק. הרב ז"ל נתאלמן מהרבנית ע"ה יותר מעשר שנה, והרבנית היתה רתוקה למטה כבר מספר שנים לפני זה. להבחל"ח בני הרב אינם מסוג זה כלל להגיד לו שלא ילבש קאפטן זה או זה. לא היה זה בית של אדמו"ר עם משב"קים וכו'. מחמת זקנותו הי' נכד שהי' ממונה לילך עמו לביהמ"ד וללוותו למקוה, וכן לבשל ושאר צרכי בית הכרחיים. רוב המכריע של היום ישב הרב בביתו ולמד, לבדו או עם חברותו כנ"ל. מספר המנעול הי' ידוע לכל באי שערי בית המדרש, וכל מי שרצה, ובאיזה זמן שרצה, נכנס אצל הרב. ואם לא הי' לבו גס עם הרב, הי' מקיש בדלת, והרב ז"ל בעצמו פתח. כך שאם חפץ הרב ז"ל לילך בקאפטן ירושלמי בס"ג, לא הי' שום אחד מונע ממנו. (ואודה שלא אזכור שלבש בחוץ קאפטן ירושלמי, אף לא כזה השייך לאדמו"ר. כך שכל הסיפור תמוה לענ"ד).
לדאבון, דמותו של הרב ז"ל נצטיירה אצל רבים לפי הספרים שיצאו לאור ממנו. אך הדבר ידוע שחיבורים אלו לא יצאו מתחת יד הרב כמקשה אחת, אלא הכל מלוקט מ"גליוני בית מדרשינו". בגליונות אלו שנרשמו על ידו במכונת כתיבה, להפיצו בבית מדרשו (משנת תשל"ה לערך עד תשס"ג, הרבה שנים לפני ה'עלים לתרופה' ושאר גליוני השבת), ליקט דברי תורה לפרשת השבוע, בתוספת נופך מדיליה, רשם פסקי דינים בשאלות להלכה שהובאו לפניו, וכן דרשות במאורעות שמחה והפיכם ר"ל בין מתפללי בית המדרש, וגם קצת סיפורי מעשיות ששמע לאחרונה או נזכר בהם. בזקנותו לקחו צאצאיו אלפי גליונות אלו, את עניני ההלכה אספו לתוך שו"ת שדה אלחנן, דברי תורה ואגדה כונסו ל'אמרי חן', וסיפורים נאספו לתוך 'שיחתן של עבדי אבות'. כך שאין זה מצייר נפש הרב ז"ל ועצמותו, רק שביבים מדבריו תורתו שפרסם למתפללי בית מדרשו.
ולמטעמת מדברי הרב ז"ל אעתיק משהו מאחד מני מאות גליוני בית מדרשו (עם תוספות הסברה בתוך אריחיים), שאספתי במשך השנים. והיא שייך לענין הנזכר לעיל, אמירת ה' מלך בס"ג.

בספה"ק שפ"א לאא"ז הרר"פ מברז'ן זצ"ל יש מאמר נשגב לבאר שיש בכל שב"ק דוגמת ראש השנה, התחדשות הבריאה, עפ"י יסוד דברי האוהחה"ק שהבריאה היתה רק לששה ימים, ובכל שב"ק ע"י שמירת שב"ק של בנ"י (וגם קודם מתן תורה, הי' תמיד א' בעולם צדיק יסוד עולם שבשמירתו את השבת נתן כח לבריאה שוב ששת ימים) ממילא ענין מלכיות זכרונות שופרות, צריך להיות בכל שבת ושבת, עיי"ש ויונעם לך. נלפ"ד שזה ענין אמירת ה' מלך וכו' (כפי מנהג צדיקי בית ראפשיץ צאנז סיגוט, נדבורנא, בעת רעוא דרעוין, והגה"ק מוהרי"צ מפשוורסק זצ"ל נהג לסיים אמירות שלש סעודות בזמר "ויאתיו" ואמר שבביהמ"ד בעיירתו פשוורסק נהגו כן). ובב"י או"ח מובא שאמירת ה' מלך וכו' בשחרית קודם ברוך שאמר כמנהג ספרד, נהגו רק בשב"ק [ויתבאר על פי הנ"ל, שבשבת הוסיפו להמליך את הקב"ה דוגמת אמירת מלכיות בר"ה]. ו[אם כן] אנחנו שאומרים כן בכל יום, עיקר ההדגשה המיוחדת לשב"ק [חסרה, לכן הוסיפוה] בעת רעוא דרעוין כמנהג הנ"ל.

לגבי שאר שיבושים ואי דיוקים בתולדותיו, אקוה להעיר בהמשך בעזה"י.

ייש"כ מתעמק על דבריו הנכוחים כדרכו מימים ימימה.

אכן כל ההתמקדות בבעקישע ובריבוי הצאצאים, כמו גם בחשיבות המחותנים, היא אך למותר ונותנת טעם טפל ותפל. מחכים להמשך.
ולמען לא תהא ביאתי ריקנית אעלה כאן דברים נאים ששמעתי בש"ק בשם הגאון ר' חונא זצוק"ל.

איש מדע אחד שאל את ר' אלחנן, כי נודע ע"פ המחקר שבערב שבת מצוי שיהיה המזג הכי קריר מכל השבוע, היכי רמיזא באורייתא דבר כזה. על אתר לא היה בפי ר' חונא מענה, וביקשו להשאיר את פרטיו. שוב הראה ר' חונא מה שכתב בפירוש עיון יעקב על העין יעקב מהבעל שבות יעקב ז"ל ביומא ד' ל"ה לבאר את דבר ההדגשה שאמרו שמעי' ואבטליון על הלל ראוי זה לחלל עליו את השבת. וזה לשונו, ואותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היה. כלומר דאף שהיה ע"ש וע"פ הרוב מתגבר הקרירות בע"ש ונתנו העולם סימן וקרקר כל בני שת וגם תקופת טבת דרכו להיות גובר הקרירות ואפ"ה סיכן עצמו בשביל אהבת התורה וסמך עצמו אמה דכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע, והשתא מדוקדק שאמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת, דלכאורה קשה מ"ש זה מאדם אחר דהא אפילו משום תינוק בן יומו מחללין עליו את השבת ומה רבותא דידיה דקאמר ראוי, אלא ודאי אפשר דבאחר הוי כמאבד עצמו לדעת שלא היה לו להביא עצמו לידי סכנה כזו שיצטרך לחלל עליו את השבת, רק בזה שעשה הכל לכבוד התורה ראוי לחלל עליו את השבת אף בכה"ג, עכ"ל.

ודבר זה הובא כבר בכמה ספרים ביומא על אתר, כמו בבניהו לבעל הבא"ח וכן בעיני כל חי למהרח"פ,

נוטר הכרמים כתב:
איש מדע אחד שאל את ר' אלחנן, כי נודע ע"פ המחקר שבערב שבת מצוי שיהיה המזג הכי קריר מכל השבוע, היכי רמיזא באורייתא דבר כזה.

ראשית נשאל, היכי רמיזא במדע עובדה כזו?

הנני כעת לרשום מעט מתולדות הרב ז"ל. קצרה היריעה מהכיל כל פרטי תולדותיו, אך המטרה בזה רק לתקן שיבושי התולדות הנכתבים לפניי.
מקור מחצבתו
הרב זצ"ל נולד בבית הוריו, מגזע היחס.
אביו הר"ר דוד ז"ל, היה בנו של הרה"צ רבי מתתי' חיים זצ"ל אב"ד דאבשיץ, בנו של הרה"צ רבי אברהם זרח ארי' יודא לייבוש אדמו"ר מברעזאן בעמח"ס אמרי יהודה עה"ת, בנו של הרה"ק רבי משולם שרגא פייבוש אדמו"ר מברעזאן בעמח"ס שפת אמת עה"ת, בנו של הרה"ק רבי נפתלי הירץ היילפרין אבד"ק ואדמו"ר ברעזאן. רבי נפתלי הירץ הנ"ל היה מבני חבורתו של החוזה מלובלין, ושמו מוזכר בקשר לשמחת תורה האחרון - תקע"ה (החוזה הקדוש התקשר עם שנים או שלשה מגדולי תלמידיו שיפעלו כולם בעת ההקפות בש"ת להחשת הגאולה, ולכל אחד קרה מקרה בזמן ההוא. בבית מדרשו של רבי נפתלי הירץ זצ"ל נפלה פתאום דליקה בעת ההקפות).
הרה"ק רבי משולם שרגא פייבוש היה חתנו (בזיוו"ש, ומזיווג זה נולד בנו בעל אמרי יהודה) של הרה"ק רבי אשר ישעי' מראפשיץ בעל אור ישע.
הרה"צ רבי אברהם זרח ארי' יודא לייבוש היה חתנו של הרה"צ רבי יואל משאץ, בנו של הרה"ק רבי חיים מסאטינוב, בנו של של הרה"ק רבי יוסף מיאמפאלי, בנו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב. הרה"צ רבי יואל משאץ הנ"ל היה חתנו של הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן.
הרה"צ רבי מתתי' חיים היה חתנו של רבי שמעון אלטר תאומים פרענקל, בן הרה"צ רבי יחזקאל שרגא בעמח"ס דברי יחזקאל שרגא, בן הגה"ק רבי יושע העשיל מקאמארנא, בנו של הברוך טעם. ורבי שמעון אלטר תאומים פרענקל היה חתנו של הרה"ק רבי דוד מקשאנוב בן הדברי חיים מצאנז.
אביו הר"ר דוד, היה חתנו של הגאון הנודע רבי שמואל ענגיל. בהיות אמו מרת מינדל הי"ד בתו הצעירה של הגאון, נשארו לגור בבית אחד. הר"ר דוד לא נתכהן מעולם ברבנות דאבשיץ, עם שנקרא כן בדרך כבוד אחר פטירת אביו (תושבי העיירה חפצו בו, אך הוא השיב פניהם ריקם, בהיותו בעל פרנסה כדלהלן). הר"ר דוד שימש רוב ימיו במשרת משגיח תמידי במפעל ייצור שומן כשר, אליה נסע במוצש"ק וחזר בעש"ק. כך יצא שעיקר חינוכו של הרב ז"ל היתה בידי זקינו מהר"ש ענגיל, שהיה דר עמו בבית אחד.
מן הענין גם להזכיר, שמהר"ש ענגיל נתאלמן מזיווגו השני, אמה של מרת מינדל, כאשר בתו הנ"ל היתה בגיל הפעוטות, והוא נשא בשלישית את בתו של הרה"צ רבי אברהם משענדישוב זצ"ל (בנו של הרה"ק רבי יעקב ממעליץ, בנו של הזרע קודש מראפשיץ). הרבנית הנ"ל האריכה ימים, ונפטרה בתוך שנה לפטירת מהר"ש ענגיל זצ"ל.
רבותיו
כאמור, הרבה למד הרב ז"ל מזקינו מהר"ש, על אף היותו רק בן י"ג שנה בפטירת זקינו הגאון (הבר מצוה היתה בכסליו תרצ"ה, והגאון נפטר בי"ט אדר א' תרצ"ה). הוא קיבל הרבה מזקינו, הרבה מעבר לערך גילו (ואכמ"ל), עד שאפילו בימיו האחרונים הקריא מהר"ש עדיין תשובות לנכדו הנ"ל שיכתוב בשמו. לפני פטירתו הבטיח מהר"ש לחתנו הר"ר דוד "איך זאג דיר צו אז דו וועסט זעהן פון חנה'לען נחת" (הנני מבטיח לך שתרווה נחת מאלחנן). וכן הבטיח לנכדו הרב ז"ל שיזכרנו בכל מקום שיהיה.
אחד מרבותיו הי' הרה"ג רבי ישראל שמואל קליין זצ"ל הי"ד, חתנו של הגה"צ בעל התעוררות תשובה מערלוי. החברותא שלו (מה שהיה נקרא בהונגריה חזר-בחור, בחור מבוגר הלומד ומלמד לבחור צעיר) היה הרב ר' שלמה זלמן ברוין, לימים מחבר סדרת ספרי שערים המצויינים בהלכה. כמו כן למד בקלויז בקאשוי אצל הרה"ג רבי משה ריינהאלד מקראקא-קאשוי.
בילדותו שמע חקירה חריפה מהרה"ג ר' צבי זוננשיין מפודגורז (כאשר הרב ז"ל היה מדגיש בדברו מזה שקושיה זו אינה שלו), אם משקין סוטה פחותה מבת עשרים, כלומר אם זה נכנס בגדר עונש שבידי שמים. הוא הציע חקירה זו לזקינו מהר"ש ענגיל, אשר השיב לו באריכות, ונדפס בשו"ת מהר"ש ח"ה סימן ס"ז. אחר כך, שלח חקירה זו גם להגאון מראגטשוב, ותשובה אליו נדפס בשו"ת צפנת פענח הנזכר לעיל (ומגוחך העסק בתואר הרה"ג שהראגטשובער כתב אליו מריחוק מקום בלי שיכירנו, ופשוט שסמך על הזכירו היותו ממשפחה רבנית).
מה שמעניין יותר, היא שאלתו להגאון רבי עובדי' הדאיה, בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד סימן י"ח. אף שאין לנו תאריך לכתיבת המכתב, נקוט מיהא שנכתבה לכל המאוחר בהיותו בן י"ז, כאשר חותם עליה שם מקומו קאשוי.
בדרכי החסידות הסתובב אצל הרבה צדיקים מנעוריו עד זקנה ושיבה. אך עיקר רבותיו בבחרותו היו הרה"צ רבי חנה מקאלאשיץ זצ"ל הי"ד והרה"צ רבי אברהם שלום מסטראפקוב-קאשוי זצ"ל. כאשר נפרד מהרב מסטראפקוב בדרכו ללונדון, בירכו הרה"צ "תצליח בכל אשר תעשה", והרב ז"ל לקח דבר זה כל ימיו כדבר מוסר, שכל מה שלא הצליח בו, הרי זה סימן שלא עשה מספיק.
הגירתו ללונדון
מאימת חוק התייצבות לצבא הוחלט לשלחו לאנגליה. אך בינתיים פקע תוקפו של החוק, כאשר העיר קאשוי יצאה ממלכות צ'כסלובקיה ונפלה לחלקת הונגריה בריש שנת תרצ"ט. אך עם זה, אביו הרר"ד שכבר הספיק להכיר את שנאת ישראל ההולך וגובר (המפעל בה שימש כמשגיח היה באחוזת ה'סודעטן, שנפלה תחת גרמניה בתקופה ההיא), המשיך בתוכנית זו לשלחו לאנגליה. בחודש ניסן תרצ"ט הגיע ללונדון, ושם נתיישב בבית שאר בשרו (בן דוד של זקינו רבי מתתי' חיים, שניהם נכדי רבי יואל משאץ) הגה"צ רבי שלום משאץ.
מה שנכתב שהיה משב"ק - הויז בחור, זה הבל. בית הרב משאץ היה פתוח לרווחה לכל עובר ושב, וכש"כ לבני משפחתו. מאידך, הרב משאץ לא הוצרך למשבקי"ם, כל עיסוקו היה בתורה במסירת נפש. מזמן לזמן היה הולך לטיול בגן העיר בלונדון, וגם שם היה ראשו משוטט בענינים של תורה. בכל טיול שכזה היה מתרכז על אילן או פרי אחד, או בריה אחת, מעביר בראשו כל מה שנזכר בתנ"ך וחז"ל ומפרשיהם על אילן זה, ומקשר הכל בדרך מוסר ואגדה אל שירת אילן זה הנזכר בפרק שירה. מזה נוצר כרכי דעת שלום על פרק שירה.
שמעתי מאחד מנכדי הרב משאץ, כלומר בעל נכדתו, אשר נסע למחוז חפצו דרך לונדון, והודיע לפני זה במכתב לחותנו זקנו שביום פלוני יגיע לביקור ולינת לילה אצלו. הנכד הגיע מאוחר בלילה, דפק בדלת, והסבא (שכבר היה אלמן ל"ע) פתח הדלת וקראו אליו לתוך חדרו, והראה לו מה שהיה באמצע כתיבתו ביאור בדברי הרמב"ם במקום פלוני. כה המשיך עד שעבר שעתו הקבועה ללמוד. כאשר נגמר זמן קביעת לימודו, פנה לנכד, נתן לו שלום והתעניין בכל אשר לו, יצא למטבח לחפש משהו לכבדו, ומצא רק אבטיח אחד, חתכו והגישו לפניו.
כידוע הרב משאץ סבל ל"ע מצער גידול בנים, כאשר חמשה מתוך ששה צאצאים שהיו לו נפטרו בחייו. כאשר נפטר בנו הצעיר (בעל שארית יעקב), אותו חבב במיוחד, ביושבו שבעה על הבן, היו כמה רבנים בין המנחמים, ונתעורר ביניהם פלפול בדברי תורה, והרב משאץ התערב והגיד חוו"ד. כאשר תמהו לקראתו על לימוד התורה בימי האבל, הגיב שבדברם דברי תורה בנוכחתו הוי כאוחזו בולמוס ואי אפשר לו להתאפק.
אדם גדול כזה היה הרב משאץ, ומינה נבין שמשב"קים לא היו לו ולא הוצרך להם. הרב ז"ל התאכסן בביתו הרב משאץ, מפיתו אכל, ולמד אתו יחד (לימים הזכיר ביחוד לימודם בחושן משפט הלכות טוען ונטען).
בלונדון נתוודע גם אל הרב ר' אברהם ישכר הלוי פרדס ז"ל מדנקוב (אחיו הצעיר של מייסד קובץ 'הפרדס' הרב ר' שמואל אהרן הלוי פרדס). לא היה תלמידו (כמו שהוזכר לעיל), אך קיבל הרבה ממנו, כמו שקיבל מכל הרבנים הגדולים שהסתובב קרוב להם.
נישואיו ותחילת רבנותו
בחודש אדר תש"ב נשא הרב את הרבנית ע"ה לבית לידברסקי. הרבנית נולדה בפפד"מ, לאביה ר' נחום לידברסקי, במקורו מעיירה שערפץ בגלילות לודז, ממשפחת חסידי אלכסנדר. ר' נחום היגר אחר מלחה"ע הראשונה לגרמניה, שם התחתן עם בת הרב ר' דוב יודא וואלאך בעל מחבר ספרי דורן יהודה, רב גליצאי שהיגר עם משפחתו לגרמניה. ר' נחום היה סוחר, אשר מסר שיעור בדף היומי בביהמ"ד בפפד"מ. בריש שנת תרצ"ט נשלח ר' נחום עם כל משפחתו בחזרה לפולין, יחד כל אזרחי פולין הי"ד. הם הגיעו ללודז ונתיישבו שם. בתו הבכירה, הרבנית ע"ה, לא היתה אז בעיר, מחמת לימודה בסמינר בווירצבורג. היא נשלחה ע"י הנאצים משם לפולין, אך בדרך פלא הצליחה לחזור משם לפפד"מ. שם לא מצאה את הוריה. והצליחה להצטרף ל'קינדר טרנספורט' לאנגליה. בלונדון הסתדרה בעבודה, ושלחה חצי משכורתה להוריה ללודז, אשר בינתיים פרצה שם המלחמה ונכלאו בגיטו לודז. היא המשיכה במשלוח הכסף עד שקיבלה בחזרה מעטפה בחזרה עם כיתוב "אומבאקאנט" (לא ידוע) דבר שהיה לסימן מובהק שנהרגו עקד"ה (הגרמנים בדייקנות הידוע שלהם, שלחו בחזרה כל מכתב שנתקבל על שם מי שכבר נהרג על ידם) הי"ד. מאז המשיכה לחלק כספה, וחצי שהיה מיועד להוריה מסרה מאז להגה"צ הנודע רבי משה סניידר לצורך ישיבתו בלונדון (היא זכרה אותו מפפד"מ).
כבר בתקופת בחרותו לימד שיעורים לבני גילו. לכן אחר נישואיו ביקשוהו אנשים לבוא לשכונת גולדרס-גרין לשמש שם כרב. בחודש אלול תש"ב, חצי שנה אחר חתונתו פתח שערי בית מדרש בית שמואל בגולדרס-גרין (רחוב אוקפילדס מספר 5), בד בבד עם פתיחת מתיבתא בית שמואל לבחורי חמד תוך כותלי בית המדרש. אך מחמת הפצצת לונדון שע"י הגרמנים הוצרכה הרבנית לנסוע חוץ לעיר לעיירה לידז, אך הרב ז"ל עצמו נשאר רוב הזמן בלונדון על משמרת התורה. עם תום המלחמה פתח הרב רבי אברהם ישכר פרדס ז"ל הנ"ל ישיבה חדשה תחת שם מתיבתא, אשר גרעין הפתיחה היה מתיבתא בית שמואל הנ"ל, כאשר הרב ז"ל נכנס לשמש כר"מ בישיבה החדשה, ועמו תלמידי ישיבתו. כבר הזכרתי בתגובה הקודמת שבמשרת הר"מ שימש עד שנפתח בי"ד כדתיא.
בתקופה זו נתוודע בדרך פלא, שחותנו זקנו הרב ר' דוב יודא וואלאך, שעלה לארה"ק בשנת תרצ"ג עם בניו הקטנים, נמצא באנגליה כבר איזה שנים, שבור ורצוץ, בחושבו שמכל בית בתו לבית לידזברסקי לא נשאר שריד (ושאר בניו שהיו עמו בארה"ק עזבו דרך אביהם רח"ל). הרב ז"ל הכניס את חו"ז בביתו, אשר לא היה קץ לשמחתו בהתוודע לו שנשאר לו נכד ת"ח יר"ש וחסיד, שם חי לערך שנה עד לפטירתו, ומנו"כ בביה"ח ענפילד. בבית הרב ז"ל נשארו כתבי חידושיו, אך חיבורו העיקרי מגמת נפשו, אמונת זרעים, ליקוט מאמרי חז"ל על מסכת זרעים דוגמת הסדרי טהרות מהגה"ק מראדזין, נאבד ולא נמצא (ראיתי מכתב המלצה שקיבל הרב רד"י מהרב אלפנביין המו"ל תשובות רש"י ועוד).
בחורף תש"ט החל בהוצאת קובץ תורני יגדיל תורה, אשר נמשך כשבע שנים (אחר כמה שנים, המשיך שוב בהוצאת הקובץ, בנו הגדול הרב ר' יצחק היילפרין מפתח תקוה - רמות ג'). בתש"י החל בהדפסת כתבי זקינו מהר"ש, שו"ת מהר"ש חלק ז', שו"ת מהר"ש חלק ח', חידושי מהר"ש עמ"ס קידושין. בתשט"ו יסד תלמוד תורה על שם הרב רא"י פרדס (שנפטר ערירי ל"ע בשנת תש"י). תלמוד תורה הנ"ל היה חלק ממשאת נפשו, ועד זמנו האחרון הלך לבחון בכל עש"ק בתלמוד תורה. בשנת תש"כ לערך יסד בעזרת בתו הרבנית מטשערנוביל-בני ברק בית חינוך לבנות. בצוואתו שנכתבה בשנת תשנ"ה הדגיש שהשקיע הרבה בימי חייו בחינוך, ולא לספר שבחו הוא אומר, אלא ללמד ליו"ח שעיקר עבודתינו בדור הזה היא בחינוך הצאצאים.
כאשר פתח שערי בית מדרשו, היו אדמו"ר בשכונתו שראה הדבר כהשגת גבולו. הרב ז"ל שאלו אם מוסר שיעורים בבית מדרשו, משנענה בשלילה, הבטיחו הרב ז"ל שלא יניח שום אחד ממתפלליו לעבור להתפלל בבית מדרש בית שמואל, רק לשיעורי תורה ודרשות שבה"ג וכדומה, יוכלו לבוא אליו כאשר בזה אינו משיג גבולו.
בין כותלי בית מדרשו השקיע הרבה עמל, לא רק בשיעורי תורה שמסר למתפלליו, אלא בהחזרת עטרה ליושנה. רובי מתפלליו באו מבתים חרדיים וחסידיים, אך כורח הזמן באנגליה גרמו להם לנטוש מעט מדרכי אבותיהם. הרב ז"ל עמל להשפיע על אבות בחורי חמד שישלחו בניהם לישיבות הקדושות בגייטסהד ופוניבז' ועוד, ואלו שבאו מבתים חסידיים עשה הרבה להחזיר להם להט החסידות שמהם חוצבו, יהיה זו גור, חב"ד, סאטמר, סטיטשין, וכדומה. וכך החזיר האבות והבנים לדרך המסורה.
הרב ז"ל בהיותו מקושר בדרכי החסידות, הסתופף בצל כמה צדיקים. ביניהם מהר"א מבעלז, מהר"י מסאטמר, הרה"צ מפשוורסק, השפע חיים מצאנז-קלוזנבורג. את מהר"א מבעלזא הכיר בביקורו בארה"ק בשנת תשי"ד, כאשר הרב מטשעבין לקחו עמו. את הרה"צ מסטאמר ליוה בדרכיו לארה"ק עד שוויץ ושבת אצלו, וכן נסע אליו לארה"ב. להרה"צ בעל שפע חיים נסע הרבה פעמים (בעיקר בשנות תש"מ, אבל כבר בתשט"ו כיבדו בסנדקאות אצל אחד מבניו). להרה"צ רמ"י מפשוורסק נסע בכל שנה לפרשת פרה, על פי מנהג זקינו הדברי חיים מצאנז לנסוע לצדיק הדור בפרשת פרה.
אך פרק מיוחד קובע התקשרותו להגאון מטשעבין. בו ראה כרבו המובהק אחר פטירת זקנו מהר"ש ענגיל, בזוכרו הערצה המופלגת של מהר"ש להגאון מטשעבין. בשל כך סיבב שנים רבות פעם בשבוע לקבץ כסף לביסוס ישיבת כוכב מיעקב בירושלים. (הרה"ג בעל ברכת שמעון חתן הגאון, היה גם ב"ד של אבי הרב ז"ל, ואחר שנים נשתדכו, כאשר בנו הגדול ראש הישיבה שליט"א נעשה חתנו של הרב ז"ל).
אי אפשר לדלג מדת טובו של הרב, איך שמסר עצמו למען הזולת. עובדא מאלפת התפרסם בימי השבעה, כאשר בעל המעשה סיפר, איך שנתעורר בביתו שאלה בחציצה אחר הטבילה, והתקשרו טלפונית להרב ז"ל, שהורה שצריכים לטבול שנית, וקבע להם זמן לבוא לבית הטבילה. כאשר הופיעו בהקדם, לפני זמן הנקבע, מצאו את הרב בעצמו שוטף הרצפה ומנקה הכל כדי למנוע אי-נעימות.
בקשר להסתפפותו בצל כל הצדיקים, יש להזכיר עובדא ידועה. לפני הרבה שנים מצאו אחד הולך לבית אדמו"ר קטן אחד עם פיתקא להזכרה. הנ"ל שאלו בתמיה, האם הרב חושב שאדמו"ר זה יכול להושיע. השיבו הרב ז"ל, אל לנו לשכוח שכל 'מופת' שתהיה אינה פעולת הצדיק - אפילו הצדיק הכי גדול, אלא פועל המופת הוא הקב"ה. א"כ מה אפסיד אם אדמו"ר פלוני יתפלל ויגיד פרק תהלים בעבורי, יתכן שהוא אשר יפעל אצל הקב"ה בתפלתו ישועה בעבורי.

לאשר הזכרתי לעיל גליונות בית מדרשנו שהו"ל כמה שנים. הנני להעלות שלשה גליונות כאלו, תרומה-תצוה תשמ"ט, ותצוה תשנ"א.
המעיין בהם יראה איך שמשך הועתקו כל הדברים הנדפסים על שם הרב ז"ל.

שפתים ישק! ואילו לכל רב היה 'רושם' כמוך המברר האוכל מתוך פסולת הסטראקעס'...

זכר הרבה דברים, שלא בערך גילו, מתפארתה של פולין.

סיפר פעם, שזוכר שזקנו ה'בית שמואל' לא ישב בבית הדין בשנותיו המאוחרות. פעם הגיעה שאלה מהגאון הקדוש רבי צבי חנוך מבענדין, חתן השפת אמת זי"ע, ולכבוד שאלה זו, כינס מושב בי"S מיוחד.

ועוד הרבה זיכרונות מילדותו.

מתעמק, שכחת מסב זוגתו הקבור בארה"ב בקווינס

מכתב נושן משנת תש"ז:

בהיות שהוזכר כאן מהר"ש ענגיל סבו של נשוא האשכול, זכר צדיקים לברכה -- אעתיק בזה מה שראיתי לאחרונה מסיפורי הרה"ח יצחק דוד גראנער ז"ל (רב ושליחו של האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל במלבורן) שנרשמו ע"י נכדיו [והמוסגר נתווסף על ידם]:

מוהר"ש ענגיל מקאשוי ז"ל - [זקני] ידע הד"ר שלו - אמר שהי' לו מחלה און ער פלעגט שפייען בלוט רח"ל, ומיד אח"ז הי' אומר שיתנו לו טינט און פעדער והי' כותב תשובות.

מענין לענין: האם ידוע לאי מי מה מקור השם כדתיא?

לא עברתי על כל האשכול, אבל כדאי להזכיר כאן את צוואתו, שמבקש שם שיטיפו לעיניו - לאחר הפטירה - טיפות שעווה, אולי יהי' זה כפרה לחטאי העינים ...

כמו"כ הוא מצווה בלשון אזהרה את בניו על התקשרות לצדיקים החיים עמנו ולא להפרד מהם.


שמעתי מנכדו ששנתיים לפני הפטירה חלם לו לר"א, שמחותנו ורעו ה"ה הגרב"ש שנייאורסון מודיע לו שיש לו מקום טוב עבורו למעלה ...

אם אני לא טועה, ד"ר חומה, שהיה אחד המייסדים של "כדתיא", כותב באוטוביוגרפיה שלו שרצו לקרוא לזה "כדתא", אבל הגוי במשרד הפטנטים אמר שהוא כבר מכיר את המילה הזאת מתקס החתונה היהודי. אז הוסיפו "י"..