פורום אוצר החכמה

גביר כתב:בישיבת חברון היתה קבוצה שנודעה בשם עבריתניקים, בראשה עמד הרב דב יפה שליט"א, כיום המשגיח הנודע בכפר חסידים, שהיה אז בחור, ועל חבריה נמנו מנחם אלון ז"ל וניצן עצמו

שטייגעניסט כתב:

גביר כתב:בישיבת חברון היתה קבוצה שנודעה בשם עבריתניקים, בראשה עמד הרב דב יפה שליט"א, כיום המשגיח הנודע בכפר חסידים, שהיה אז בחור, ועל חבריה נמנו מנחם אלון ז"ל וניצן עצמו

סליחה על שאני סוטה מהאשכול, שאלתי, האכן מנחם אלון היה תלמיד ישיבת חברון? ועוד ביחד עם ר' דב יפה? איך הגיע משם עד למגדל השן הבג"צי?

שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן פב

מונח לפני מכתב בכי"ק של הרב ז"ל שערכו לעו"ד ידוע אחד [שחזותו והתנהגותו בדרך כלל כאיש דתי] בתאריך כ"ט תמוז תש"י אודות איסור ההליכה לערכאות, ומלבד שתוכו פסק - הלכה - החלטי שתוקף האיסור בזה הוא גם כשהשופטים המה יהודים, הרי הוא ממש גם ספר מלחמה במלחמתה - של - תורה ואם קטן הוא בכמות הרי גדול הוא באיכות.

עורך הדין שסירב לעמוד לד"ת בדיני ממונות, וראה א"ע כשומר מצות. פנה אל הרב ז"ל בחלקלקות ובלשון למודים ובהתנצלות שאין לראותו בזה כפונה עורף אל משפטי התורה ודייניה, וגם לא כהולך אל ערכאות, בהנמיקו: שאין לבתי הדין סמכות חוקית לכך, ואין מקום לכנות בשם ערכאות לבתי המשפט של מדינת ישראל שזכינו להקמתה בעזרת צור ישראל וגואלו ויראים ושלמים רואים בה בצדק את ראשית צמיחת גאולתנו.

הרב ז"ל היסס הרבה אם לענות לו כאולתו, וכלשונו: כי מה לו לדבר על אוזן לא שומעת. אבל לבסוף כותב לו שהחליט שהשתיקה היא קרובה להפסד יותר מדיבורי. ועונה לו בקול נגיד ומצוה: נתבונן קצת בשרשו של דין השו"ע שכל הבא לדון לפניהם הר"ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה. הנה מבואר בחז"ל הובא גם ברש"י פ' משפטים שהמביא דיני ישראל בפני גוים מחלל את השם ומייקר שם האלילים להחשיבם, ומביא ג"כ את הפסוק ואויבנו פלילים כשאויבינו פלילים זהו עדות לעילוי יראתם, וכל הדברים הללו נאמרים ג"כ על יהודי ששופט ליהודים בדיני הגוים שלא ע"פ תוה"ק ובודאי השופט הזה הוא בכל זה שהוא רשע ומרים יד בתורת משה וזה גרוע מגוי, שהגוי אינו מצווה לדון דוקא בדיני ישראל, אבל יהודי זה אף על פי שחטא ישראל הוא ומצווה על כל דיני התורה כי בישראל אפילו המלך בעצמו מוזהר לשמור ולקיים כל דברי התורה, ואין דבר בעולם שיצא ח"ו ממסגרת התורה הכתובה והמסורה לנו מסיני.

ועל זה שהעו"ד מתברך בלבבו ששלום לו בהיות וזכינו להקמת מדינת ישראל בעזרת צור ישראל וגואלו ובתי המשפט המה של מדינת ישראל, ולא יתכן שההולך לדון אצלם הוא מרים יד בתורת משה, ומשתומם על שכינה אותו בתור שכזה. משיב לו הרב ז"ל בעזות דקדושה מנה אחת אפים, לאמור: איני יודע מה הוא סח מה לתבן את הבר. וכי בשביל שבעינינו ראינו עזרת צור ישראל וגואלו וברחמיו גאלנו משיעבוד הגוים, וכי בשביל זה נתן יד לפושעים לעקור את תורתנו המסורה לנו מצור ישראל וגואלו, ולמה לא ישתומם להושיב שופטים שפנו עורף לתורתנו ואינם נרתעים להושיב שופטים בורים וריקים מתורה ויראת שמים על עם ה', למה לא יזעק מרה הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שאחרי החסד והרחמים שפקד ד' את עמו לתת להם שארית בארץ אבותינו? תיכף כשבאו לסדר בתי משפט געלה נפשם בתורתנו הקדושה אשר כל מי שטעם טעם תורה מימיו הרי יודע שכל דברי התורה מתוקים מדבש ונופת צופים והוא סוד קיומנו בגלותנו הממושך, והרשעים האלה אשר נכבה מלבם כל זיק של יהדות פערו פיהם בלי חק להטיל דופי בתוה"ק ולברור דוקא חקות הגוים אשר בדו מלבם.

וכאן פונה הגרצ"פ ז"ל בשאלה מפתיעה ומקורית אל העוה"ד, ושואל אותו: לפי השערתי בודאי מברך בכל יום שלא עשני גוי וכו', והלא שלש ברכות הללו שמברכין שלא עשני הוא רק על התורה והמצוות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, ואם מבטלים מצוות ומשפטי התורה ובוחרים דוקא במשפטי הגוים על מה הוא מברך שלא עשני גוי.

בשאלה האמורה של הרב ז"ל שומעים כאילו הד ובת - קול מהשאלה המרה ששאלה בזמנו הרשב"א ז"ל לאלה שרצו ללכת בערכאות בדיני נחלה דא"כ: מה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי, ילמדו את בניהם דיני העכו"ם ויבנו להם במות טלואות בבית מדרשי העכו"ם? חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם, ולכן מוסיף הרשב"א וחורץ דינו של העושה זאת, שהוא: בכלל עוקר כל דיני התורה השלימה ומפיל חומות התורה ועוקר שורש וענף והתורה מידו תבקש (בב"י בטור חו"מ ס' כ"ו, ועיין גם ברמ"א בחו"מ סי' שס"ט סעי' י"א ע"ש).

כזאת וכזאת הרבה הרב ז"ל לאלף בינה לעוה"ד ולפקוח עיניו העורות שלא יתן להשלות את עצמו שאין עליו חטא בפנייתו לבתי המשפט האזרחיים, ושידע ברורות שקיום התורה פירושו קיום ושמירת כל חוקותיה ומשפטיה השמעיות והשכליות, דלא תחסר כל בה, כי תורת חיים היא המקפת את כל החיים, ולא תתכן ישראל בלי הזדקקות לתורת - ישראל.

ודעתו של הרב ז"ל לא נתקררה ורוחו לא שקטה עד שפסק את פסקו וגזר גזר דינו בצורה חד - משמעית, כי: זה ברור ופשוט ששופטים הללו ערכאות הם לכל דבר, וכל ההולך אצלם הוא מרים יד בתורת משה ומרה תהי' אחריתו של המחזק אותם. בסוף מכתב - קדשו מביע הגרצ"פ ז"ל את צפייתו ויחולי לבבו, כי: מהרה יבוא האדון אל ביתו והוא יסדר את שופטי ישראל האמיתיים כמו שאנו מתפללים בכל יום השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, היינו שופטים רק על פי התורה, והסר ממנו יגון ואנחה המה השופטים במשפטי הנוצרים, וישמחנו במלכות בית דוד, על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו, ואז, יגל יעקב ישמח ישראל, ומלאה הארץ דעה לגרש את האלילות מלב.

מתאים מאד קטע אחרון זה של לגרש את האלילות מלב לדרש הגמ' במס' שבת (ד' קמ"ט ע"א): אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם ופירש"י: אל מדעתכם אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם. וד"ל.

ואוסיף בזה עוד אמירה נעימה לכבוד תוה"ק ואומר: לפעמים קורה שאחדים משופטי הערכאות מביאים בפסקיהם השוואות גם מחוקי תוה"ק, או - להבדיל סיוע מחוקותיהם לחוקי תוה"ק. ונמצאים כמה המתברכים בלבם כי בצורה כזאת נחלש כבר מחומר האיסור, וישנם היוזמים אפילו לחבר חיבורי - חוקים בצורה כזאת. אבל באמת טועים בזה טעות מרה, ואדרבה עוד קוץ בזה, דמה לו לכהן בבית הקברות, מה לחוקי - השם ברוך הוא, להעמידם בכפיפה אחת עם חוקי אנוש זרים?

והדבר כבר בא מבואר ומפרש בדברי אחד מגדולי הראשונים הוא אדונינו הרא"ש ז"ל בתשובותיו (כלל נ"ה סי' ט'), וזה לשון דבריו: ועל מה שכתבת מגזירת השכל וגזירת הדת, מה אשיב על זה, לא תהא תורה שלנו כשיחה בטילה שלכם, מחכמת הגיונכם אשר הרחיקו כל חכמי הדת נביא ממנה אות או מופת לחייב ולזכות ולאסור ולהתיר? והלא חוצבי מקורה לא האמינו במשה ובמשפטים ובחוקים צדיקים אשר נתנו על ידו בכתב ובקבלה, ואיך שואבי מימיה יביאו ראיה מהם להקים חוקים ומשפטים של משה רבינו ע"ה ולפסוק דינין במשלים שהורגלו בהם בחכמת הגיונם? וכו' לכן אין להביא ראיה מדבריהם לעשות אות ומופת וגזירות ומשלים על משפטי ה' הישרים ועל זה אמר החכם כל באיה לא ישובון, רוצם לומר כל הבא ונכנס מתחילה בחכמה זו לא יוכל לצאת ממנה להכנס בלבו חכמת התורה, כי לא יוכל לשוב מחכמה טבעית שהורגל בה, כי לבו תמיד נמשך אחריה, ומחמת זה לא ישיג לעמוד על חכמת התורה שהיא ארחות חיים, כי יהיה לבו תמיד על חכמת הטבע ותעלה ברוחו להשוות שתי החכמות יחד ולהביא ראי' מזו לזו ומתוך זה יעות המשפט, כי שני הפנים המה צרות זו לזו ולא ישכנו במקום אחד יעו"ש באריכות דבריו.

והגם שייחוד דבריו של הרא"ש ז"ל המה ברובם בנוגע להביא השוואות מחכמת הפילוסופיא כיעו"ש, אבל זיל בתר טעמא, אחת היא אם להביא השוואות מחכמת הפילוסופיא, ואם להביא השוואות מבליל של חוקי - זרים המושתתים בהרבה פעמים על יסודות עוד יותר גרועים מחכמת הפילוסופיא, ויעוין בשו"ת מהריא"ז ענזיל ז"ל סי' ד' מה שכותב בתוך דבריו מדי דיוני בדיני ערכאות, בלשון: אבל בדברים התלוים בשיקול הדעת מהשופטים הממונים בערכאות, שמחזיקים בדינים שסידרו להם חכמיהם הקודמים בספריהם כמו שיש להם קצתם מהיונים וקצתם מהרומיים וקצתם שחידשו להם לפי מצב המדינות ודנים על פיהם בשיקול דעתם, מעולם לא עלה על דעת איש ישראל שיש לו קצת מוח בקדקדו לומר עליהם דדמ"ד אבל הם הם ערכאות של נכרים שהזהירה אותנו התורה הקדושה שלא לדון בפניהם אפילו בדברים שדינם שוה לדיני ישראל, ואמרו חז"ל כל ההולך לפניהם כאילו הרים יד בתורת משה רבינו ע"ה עיין שם.

גאולה בקרוב כתב:בעיקר במחשבה, אבל בעקבות דבריך אנסה למצוא גם באפיק זה.
תודה רבה ויישר כח!
ר' יצחק הורוביץ- התכוונת לרב מרחובות?

חלמישצור כתב:מארכיון המדינה: משפחת הרב אלימלך שאולזון (בר שאול) במפקד התושבים תש"ז

יקר כתב:

חלמישצור כתב:מארכיון המדינה: משפחת הרב אלימלך שאולזון (בר שאול) במפקד התושבים תש"ז

יישר כח!
לאשתו של הרב בר שאול קראו יעל, שם שלא היה מקובל כ"כ באותה תקופה. שמעתי בשם בתו בלומה (שנשואה לדיין הרב בנימין בארי מישיבת כרם ביבנה, נכד הגרי"מ חרל"פ מבתו הצעירה חוה דינה) שכאשר נישאו בקשה הרבנית להחליף את שמה (הינדה פיגא), ואמר לה לבחור באיזה שם שתחפץ בו.

פרנקל תאומים כתב:

יקר כתב:

חלמישצור כתב:מארכיון המדינה: משפחת הרב אלימלך שאולזון (בר שאול) במפקד התושבים תש"ז

יישר כח!
לאשתו של הרב בר שאול קראו יעל, שם שלא היה מקובל כ"כ באותה תקופה. שמעתי בשם בתו בלומה (שנשואה לדיין הרב בנימין בארי מישיבת כרם ביבנה, נכד הגרי"מ חרל"פ מבתו הצעירה חוה דינה) שכאשר נישאו בקשה הרבנית להחליף את שמה (הינדה פיגא), ואמר לה לבחור באיזה שם שתחפץ בו.

גם להגראי''ה קוק היתה בת בשם יעל (אסתר יעל).

גביר כתב:תיאור פסיקתו של הרב אלימלך בר שאול בנוגע למיקומו של בית הכנסת בקיבוץ עין הנציב שבעמק בית שאן:

לקראת ההכנות לתכנון הבניין, התחולל ויכוח סוער בקיבוץ בנושא בחירת האתר למיקום בית הכנסת. את תכנית הקיבוץ תכנן האדריכל ריכרד קאופמן שהיה בשעתו בכיר מתכנני הקיבוצים בארץ. בתכנית שלו נעדרה נוכחותו של בית כנסת.

בפני החברים עמדו שלוש חלופות: 1. במיקום הגבוה בקיבוץ, שהיה פנוי מבנייה אך מרוחק מעט ממרכז העניינים וחדר האוכל. בנוסף, קיוו החברים כי הצבת הבניין המרכזי בקצה היישוב תעודד בעתיד את התפתחות הבנייה לכיוון מערב, מה שאכן קרה. 2. סמוך לחזית הראשית של בית המדרש שממוקם היה במרכז הקיבוץ, סמוך לחדר האוכל, אך היה אזור בנוי ולכן השטח היה מוגבל לתכנון. 3. סמוך לחזית האחורית של בית המדרש שגם כאן היתה מגבלת שטח פנוי. בדומה לאפשרות 2 גם באפשרות 3 היתה בעיה של חוסר אוורור טבעי באתר הנבחר היות והיה לכוד בין בניינים קיימים בנקודה נמוכה באזור.

חברי הקיבוץ התייעצו עם הרב אלימלך בר שאול, רבה הראשי של רחובות, שהיה עונה לחברי הקיבוץ על מגוון שאלות הלכתיות. משלחת של שלושה חברים (שניים מעין הנצי"ב ואחד ממזכירות הקיבוץ הדתי) הגיעה לביתו ברחובות והציגה בפניו את תכנית הבניין ואת ההתלבטויות. לאחר ששמע את החלופות ואת הטענות, ניגש הרב לכתוב את תשובתו המנומקת. "בניין בית הכנסת צריך להיות מוקם במקום הגבוה ביותר, ועל כל פנים צריך בניינו להיות יותר גבוה מכל בתי המגורים שבמקום, דרך שררה ולא סתם מחמת מצוקת דיור". בשיחה טלפונית עם האדריכל בצלאל רינות הוא מספר על נימוקים נוספים: "יש מנהלי ישיבות שאומרים שהם מעדיפים להרחיק את המגורים מבית המדרש כדי להימנע ממרחק קצר שיעודד להבריז לחדרים, אבל אצלנו נוצר ישוב דו-קוטבי ובית הכנסת נעשה מוקד יותר חשוב מחדר האוכל. גם התפתחות היישוב מערבה הפכה את בית הכנסת למקום מרכזי, כשחדר האוכל הפך להיות הקצה המזרחי. אם היו בוחרים לשים את בית הכנסת ליד החדר אוכל כפי שהתלבטו, זה היה מרחיק אותו ממרכז החיים".

גם לרעיון הטיית המבנה ב-45 מעלות התייחס הרב: "באשר להעמדת ארון הקודש בפינה, אפשר שמבחינת צידוד רוחות העולם יש בזה אפילו צד הדור, לפי המובא בהגהת הרמ"א. ועל כל פנים אינני מוצא כל עיכוב מצד ההלכה והמנהג להעמיד ארון קודש בזווית כפי תוכניתכם, בייחוד כשהמתפללים מכוונים ישיבתם ועמידתם מולו".

בנושא המחיצה בין עזרות הגברים והנשים קבע הרב כי המחיצה צריכה להיות בגובה של כ-170 ס"מ גובה ממוצע של אדם, "רובה אטומה ומעוטה מעשה קליעה, והואיל והמחיצה היא מגדרי קדושה הריהי ככל מצווה וצריך להשתדל לעשותה הדורה ונאה". את מחיצת הברזל עיצב אריק קורן – חבר קיבוץ אשדות יעקב והביצוע הופקד בידיו של אבשלום שורק, ששימש בין השאר לאורך חייו בתפקיד רכז הבניין ורכז המשק של עין הנצי"ב.
במרכז הרחבה שתלו עץ זית וגם על מעשה השתילה התעורר ויכוח. היו שהתנגדו לשתילת העץ מהטעם "לא תטע לך כל אשרה". החברים פנו לרב בר שאול והרב פסק שמותר.

לקוח מכאן:
https://michaelarch.wordpress.com/2015/ ... %9B%D7%A0/

גביר כתב:הגיע אלי עכשיו חלק ב של הספר רבן של כל בני הגולה - תולדות רבינו חיים הלוי מבריסק מאת ר' שמעון יוסף מלר, ירושלים תשפ, שם עמ' 546 ישנה תמונה, שלפי הכתוב שם היא משנות ה'ת"ש, של רבי אליעזר מן שך כשלצדו רבי זבולון גראז ורבי אלימלך בר שאול. לפי הכתוב שם התמונה צולמה ברחובות [להשערתי בפתח בית הכנסת הגדול], אך לא נמסרו נסיבות צילומה [ מסתמא קשור לישיבת קלצק] ומהיכן היא.

מבקש חכמה כתב:בנו רבי חנוך מלכיאל בר שאול ז״ל נפטר השבוע.