הרה"ק מצאנז קלויזענבורג זצוק"ל

[רימנובער אייניקעל]

לרגל יום הילולת העשרים להרה"ק רבי יקותיאל יהודה האלברשטאם אבד"ק צאנז זיע"א.אביא קצת מתולדתיו וגדלותו וקדושתו.

נולד לאביו הרה"ק רבי צבי הערש זצוק"ל אבד"ק רודניק בן הרה"ק רבי ברוך מ'גארליץ זיע"א בן הרה"ק הדברי חיים מ'צאנז זיע"א.

היה ידוע עוד בילדותו כעילוי ונבחן על הש"ס בגיל 13. בגיל 13.5 התייתם מאביו. הוסמך להוראה בידי רבי מאיר אריק והגה"ק רבי מאיר יחיאל מ'אסטראווצע זיע"א.

התחתן עם קרובת משפחתו הרבנית פעסיל טייטלבוים, בתו של הרה"ק רבי חיים צבי טייטלבוים זצוק"ל בעל עצי חיים מ'סיגעט , ונולדו לו אחד-עשר ילדים. בגיל 21 נתמנה לרב "הקהילה הספרדית" בקלויזנבורג (כיום קלוז'-נאפוקה) ברומניה, ועמד שם בראש הישיבה. בשואה נשלח לאושוויץ. אשתו ואחד-עשר ילדיו נספו בשואה.

לאחר השואה החל בהקמת מוסדות תורה וחינוך בשם "שארית הפליטה" בעשרות מחנות עקורים. ב-1946 הגיע לארצות הברית לגייס כספים לעזרה לניצולי השואה והקים במקסיקו ובניו יורק מוסדות תורה שיועדו לניצולי השואה שהיגרו לארצות הברית. הקים משפחה חדשה עם חיה נחמה, בתו של הרב שמואל דוד אונגר - אב"ד נייטרא, ונולדו לו שבעה ילדים.

ב-1955 ביקר לראשונה בארץ ישראל והחליט להקים את הקריה החסידית קריית צאנז בנתניה. ייסד את חסידות צאנז-קלויזנבורג, מוסדות חינוך וישיבה גדולה שעמד בראשותה, ואת מפעל הש"ס. הוא ייסד גם את בית חולים לניאדו בנתניה בעקבות נדר שנדר בתקופת השואה, שאם יינצל מהתופת ינסה תמיד להציל יהודים‏[1]. בית החולים משמש את תושבי נתניה והסביבה.

נסתלק בט' בתמוז תשנ"ד ומנחתו כבוד בנתניה.

[בברכה המשולשת]

בעהמ"ח שו"ת דברי יציב ומתורתו יצא גם ספרי שפע חיים על התורה

[מחולת המחנים]

אינני יודע אם זה המקום והנושא המתאים, אך שאלה זו מנקרת במוחי זה זמן רב:
בעבר, זכור לי שהיה נקרא הרה"ק מצאנז קלויזענבורג בשם בעל הדברי יציב ע"ש ספרו שו"ת דברי יציב, ואילו היום מכנים אותו יותר ויותר בעל שפע חיים.
והרי בשם דברי יציב מרומז גם שמו [ר'] יקותיאל יהודה בן צבי, וביותר שרוב בית צאנז ניתנו שמות ספריהם בשם דברי, וא"כ אני שואל מה טעם השינוי.

[ארי]

אינני יודע אם זה המקום והנושא המתאים, אך שאלה זו מנקרת במוחי זה זמן רב:
בעבר, זכור לי שהיה נקרא הרה"ק מצאנז קלויזענבורג בשם בעל הדברי יציב ע"ש ספרו שו"ת דברי יציב, ואילו היום מכנים אותו יותר ויותר בעל שפע חיים.
והרי בשם דברי יציב מרומז גם שמו [ר'] יקותיאל יהודה בן צבי, וביותר שרוב בית צאנז ניתנו שמות ספריהם בשם דברי, וא"כ אני שואל מה טעם השינוי.

הדבר אינו מדויק כלל, דתמיד היה נקרא בעל ה"שפע חיים" זי"ע, ולו מן הסיבה הפשוטה - דשפע חיים הוציאו הרבה קודם שהוציאו את השו"ת דברי יציב.

[רימנובער אייניקעל]

בית חולים לניאדו נוסד בשנת 1976 על ידי האדמו"ר מקלויזנבורג - הרב יקותיאל יהודה הלברשטם ז"ל, אשר איבד אישה, 11 ילדים ובני משפחה רבים בשואה. הוא נשאר בודד, מתמודד לבדו עם הסבל הבלתי נתפס של אותה תקופה. הרבה ניסים וסיפורים מדהימים מסופרים על דרכו של הרבי בשואה.

"אני זוכר שירו בי ביד", סיפר האדמו"ר מקלויזנבורג,"פחדתי ללכת למרפאה שהחזיקו הנאצים על אף שגם שם היו רופאים. ידעתי שאם אכנס לשם לא אצא חי לעולם. כשירו בי ונפצעתי, מה עשיתי? למרות הפחד מהנאצים, ניגשתי לעץ, קטפתי עלה והידקתי אותו בחוזקה על הפצע כדי שיעצור את הדם. אח"כ קטפתי ענף וקשרתי אותו מסביב לפצע כדי שהעלה יחזיק מעמד. השם עזר, תוך 3 ימים הבראתי. אז קיבלתי על עצמי שאם ה' ייתן לי חיים ואבריא, שהרי נראיתי אז כמו מוזלמן, ואצא מכאן מהרשעים הללו, אבנה בית חולים שיהיה מיוסד על כך שהרופאים והאחיות יאמינו שיש אלוקים בעולם, וידעו שכשניגשים לרפא חולה, עושים את המצווה הגדולה ביותר בתורה.

[רימנובער אייניקעל]

אני מצטט קטע מדו שיח של כ"ק מרן אדמו"ר מ'צאנז שליט"א עם רבי שלום מרדכי בן רבקה רובאשקין שיחיה בביקורו בבית הכלא בארה"ב ,המקום ירחם עליו שיוציאו מצרה לרוחה מאפילה לאורה משעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב תיכף ומיד אמן .

הרבי מצאנז: "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב... באוקראינה ובניו יורק, ראי זה כראי זה, באותה מדה של רשעות ושנאה... בשנות המלחמה, כאשר היה אבי זי"ע באחד מהזמנים הקשים ביותר, כשנשלח עם אלפי יהודים לפנות את הריסות גטו ווארשא אחרי שהנאצים ימ"ש הפציצו אותה, פגש בו קאפו אחד ממוצא יהודי ושאל אותו בהתרסה: רבי, האם עוד תעלוז ותרקוד באמירת 'אתה בחרתנו מכל העמים'? וכי בעם ישראל בחר ה'? הלא תראה באיזה מצב שפל הנכם נמצאים, ממש בתחתית מציאות אנושית. השיב לו אבי זי"ע: אדרבה ואדרבה, דווקא כעת, כשאני רואה את רשעותם של הגויים ימ"ש ואת תחתית המדרגה שבן אנוש מסוגל להגיע, דווקא עכשיו אני שר ומזמר ומודה לה' 'אתה בחרתנו מכל העמים', שהנני חלק מעם ישראל ולא מאומות העולם המתנהגים באכזריות כזו, ממש כחיות השדה".

הרב רובשקין: "מיד בהתחלה כשנתנו אותי במאסר, שלח לי אחד את הספר 'לפיד האש' על מרן זי"ע,(תולדות הרה"ק מ'קלויזענבורג זיע"א) וכשקראתי בו נתחזקתי ביותר, ובפרט מהתיאור הנורא והנרגש שכתוב שם (ח"א עמ' רפא-רפג) על אופן אמירת הווידוי של מרן זי"ע בערב יום כיפור לאחר המלחמה, שבכה ואמר, וכי אנו בגדנו, וכי אנו גזלנו, ממי גלזנו במחנות, וכי אנו לצנו? מי התלוצץ במחנות, וכי מרדנו בה'? והלא קבלנו הכל באהבה... (ראה שם: בליל התקדש יום הכיפורים, אחרי תפילת "כל נדרי", נשא מרן זי"ע מדברותיו חוצבי-להבה בבית מדרשו אצל ארון הקודש הפתוח, והרעיש עולמות. הפעם דיבר בעיקר כלפי שמיא, דברי סניגוריה על ישראל קדושים, והוא דיבר בבכיה גדולה מתוך סערת רוח ורגש. המלים יצאו ישר מלבו, כשבידו המחזור הפתוח, והוא קורא מתוך הוידוי "אשמנו, בגדנו..." אולם המשמעות שונה מן המקובל. הוא הגיד את המלים דרך שאלה ובניגון של פליאה: "אשמנו?! בגדנו?!"... הוא עשה כביכול פלילות עם קונו. "אשמנו?" תמה ושאל. "בגדנו?" האם חלילה בגדנו באלקים ולא שמרנו לו אמונים? "גזלנו?" ממי גזלנו באושביץ ובמיהלדארף? האם היה בכלל ממי לגזול? כאן עצר לפתע, כמי שנזכר מה, ויקרא: "אכן, אנכי הגזלן... אתוודה... יום אחד בשובי מעבודת הפרך, צנחתי על הדרגש שלי בצריף לנוח מעט, והנה נתפס עורי הצפוד בין שני קרשים ולא יכולתי לנוע... נסיתי להשתחרר בחזקה, בשארית כוחי, ועורי נקרע כלשהו מעל עצמותי... הדם התחיל שותת... "אוי" נפלטה מפי גניחה חרישית, בלא- משים... גנחתי חרש, אבל היה די בגניחה זו כדי להעיר משנתו אסיר שכן בדרגש סמוך... ובכן "גזלנו", גזלתי שינה מאדם עייף... זוהי הגזילה היחידה שנכשלתי בה..." ואני מתוודה לפניך רבש"ע באגרוף על לבי: "חטאתי..."

אחר המשיך וקרא מתוך המחזור הלאה: "דיברנו דופי?" הרי בכלל לא נותר לנו כח לדיבורים. הלא אם שרדה עדיין טיפת כח ב"רוח ממללא" חסכנו אותו עבור הנוגשים האכזרים מ-ס"ס שנוכל להשיב כראוי לשאלותיהם! "העוינו?" "הרשענו?" מי? אנחנו? "לצנו?" מי יכול היה בכלל להתלוצץ שם? "מרדנו?" מרדנו בך רבש"ע? הלא קיבלנו וספגנו בהכנעה כל מכה מתוך ידיעה כי "אתה צדיק כל הבא עלינו"! מרדנו ברשעים? וכי יכולנו למרוד אפילו אם רצינו? וכה קרא מרן זי"ע והמשיך פיסקא אחרי פיסקא ב"אשמנו" וב"על חטא", כשהוא מסלק אחד לאחד את כל הפשעים והעוונות, כמי שאינם נוגעים כלל לשרידי ההשמדה. לא "הרשענו". לא "פשענו". הוידוי הזה לא נכתב בשבילנו - והוא סגר את המחזור. הקהל היה מופתע והמום מדבריו...).

הרבי מצאנז: "שנאת עולם לעם עולם... אבי זי"ע היה אומר שלא יתמה בכלל אם יספרו לו שהאמריקאים הקימו מחנות וגטאות ליהודים רח"ל, כי הם אותם רשעים ואנטישמיים כמו הגויים ימ"ש באירופה באותן שנים קשות. בכלל היה אבי זי"ע מרבה לדבר על רשעותם של הגויים באמריקה, ולא תמיד הבינו את כוונת דבריו הק', אולם כעת מבינים זאת יותר.

[ארי]

הקפצה לרגל יום ההילולא.
הגה"צ ר' אלימלך בידרמן מספר, שבעת השואה האיומה ה"י, שמעו באמצע העבודת-פרך שאומר דברי תורה כיושב בבית מדרשו... וזה תוכנו: זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמור, ואמר בדרך רמז שבא לרמז על ג' עיצות לזכור את מה שלמד, באמרו זאת ר"ת זכור אל תשכח - חוקת התורה, ולזה יש ג' סגולות, א. אשר צו"ה שזה בגמטריא 101 ע"ד מה שאמרו חז"ל אינו דומה מי ששנה פרקו מאה למאה ואחד. ב. ה' ואיתא בספרים הק' לצייר שמו ית' סגולה לזיכרון, ג. לאמור בא לרמז ללמוד בקול ולהוציא מפיו בקול והוי ג"כ סגולה לזיכרון.
זיעועכי"א

[ח''ל קאליסק]

פע''א קרא הרה''ק מליובאוויטש זיע''א נבג''מ לנאמנו החסיד המפורסם הרה''ת ר פינייע אלטהוייז
ז''ל ושאלו מדוע כשהרבי מקלויזנבורג רוצה לבנות קריות בתי רפואה וכדו' הולך לו בקלות יחסית משא''כ אצלינו בליובאוויטש הולך בקושי נענה לו ר' פנייע א פושטער חילוק צווישן אייך ווען דער קלויזענבורגער רבי וויל בויען שיקט הער א גראבן צ'ק און דער רבי שיקט א פלאש משקה. [ההבדל הוא פשוט כשהרבי מקלויזנבורג רוצה לבנות הוא שולח צ'ק שמן ואילו הרבי שולח בקבוק משקה] וחייך הרה''ק מליובאויטש ונהנה מהתשובה.

זכה אותו צדיק מקלויזענבורג ורצונו הק' התקיים והקימו קריה נהדרה ע''ש בטבריה אשר כל הרואה אומר ברקאי.

[מתפעל]

"מהי המצוה הכי קשה לקיים?

הגה"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל הביא בשם הגר"א (ללא מקור) שאמר לתלמידיו כי המצוה לשמוח בסוכות ובפסח, שלא להסיח דעת מהשמחה כל שבעת הימים, היא המצוה הכי קשה שיש. [שיחת סעודה שלישית , תרומה תשל"ז].

היכן יש מהגר"א ששמחת החג היא המצוה הכי קשה?

[מתפעל]

ודאייתינן להכי, יש מהגה"ק מקלויזנבורג שמספר מזקנו הדברי חיים שהיה מתאמץ לשתות יין בפורים באומרו כי החכם צבי אמר שכל מקום שחז"ל אמרו "חייב", צריך למסור הנפש והרי כתוב 'חייב איניש לבסומי'. אבל אומר שם שחיפש ולא מצא כזה חכם צבי ומאמין לזקנו הק'.

אולי כיום עם החיפושים ניתן למצוא חכם צבי כזה?

[טייטל]

הרב רובשקין: "מיד בהתחלה כשנתנו אותי במאסר, שלח לי אחד את הספר 'לפיד האש' על מרן זי"ע,(תולדות הרה"ק מ'קלויזענבורג זיע"א) וכשקראתי בו נתחזקתי ביותר, ובפרט מהתיאור הנורא והנרגש שכתוב שם (ח"א עמ' רפא-רפג) על אופן אמירת הווידוי של מרן זי"ע בערב יום כיפור לאחר המלחמה, שבכה ואמר, וכי אנו בגדנו, וכי אנו גזלנו, ממי גלזנו במחנות, וכי אנו לצנו? מי התלוצץ במחנות, וכי מרדנו בה'? והלא קבלנו הכל באהבה... (ראה שם: בליל התקדש יום הכיפורים, אחרי תפילת "כל נדרי", נשא מרן זי"ע מדברותיו חוצבי-להבה בבית מדרשו אצל ארון הקודש הפתוח, והרעיש עולמות. הפעם דיבר בעיקר כלפי שמיא, דברי סניגוריה על ישראל קדושים, והוא דיבר בבכיה גדולה מתוך סערת רוח ורגש. המלים יצאו ישר מלבו, כשבידו המחזור הפתוח, והוא קורא מתוך הוידוי "אשמנו, בגדנו..." אולם המשמעות שונה מן המקובל. הוא הגיד את המלים דרך שאלה ובניגון של פליאה: "אשמנו?! בגדנו?!"... הוא עשה כביכול פלילות עם קונו. "אשמנו?" תמה ושאל. "בגדנו?" האם חלילה בגדנו באלקים ולא שמרנו לו אמונים? "גזלנו?" ממי גזלנו באושביץ ובמיהלדארף? האם היה בכלל ממי לגזול? כאן עצר לפתע, כמי שנזכר מה, ויקרא: "אכן, אנכי הגזלן... אתוודה... יום אחד בשובי מעבודת הפרך, צנחתי על הדרגש שלי בצריף לנוח מעט, והנה נתפס עורי הצפוד בין שני קרשים ולא יכולתי לנוע... נסיתי להשתחרר בחזקה, בשארית כוחי, ועורי נקרע כלשהו מעל עצמותי... הדם התחיל שותת... "אוי" נפלטה מפי גניחה חרישית, בלא- משים... גנחתי חרש, אבל היה די בגניחה זו כדי להעיר משנתו אסיר שכן בדרגש סמוך... ובכן "גזלנו", גזלתי שינה מאדם עייף... זוהי הגזילה היחידה שנכשלתי בה..." ואני מתוודה לפניך רבש"ע באגרוף על לבי: "חטאתי..."

אחר המשיך וקרא מתוך המחזור הלאה: "דיברנו דופי?" הרי בכלל לא נותר לנו כח לדיבורים. הלא אם שרדה עדיין טיפת כח ב"רוח ממללא" חסכנו אותו עבור הנוגשים האכזרים מ-ס"ס שנוכל להשיב כראוי לשאלותיהם! "העוינו?" "הרשענו?" מי? אנחנו? "לצנו?" מי יכול היה בכלל להתלוצץ שם? "מרדנו?" מרדנו בך רבש"ע? הלא קיבלנו וספגנו בהכנעה כל מכה מתוך ידיעה כי "אתה צדיק כל הבא עלינו"! מרדנו ברשעים? וכי יכולנו למרוד אפילו אם רצינו? וכה קרא מרן זי"ע והמשיך פיסקא אחרי פיסקא ב"אשמנו" וב"על חטא", כשהוא מסלק אחד לאחד את כל הפשעים והעוונות, כמי שאינם נוגעים כלל לשרידי ההשמדה. לא "הרשענו". לא "פשענו". הוידוי הזה לא נכתב בשבילנו - והוא סגר את המחזור. הקהל היה מופתע והמום מדבריו...).

חסר כאן ההמשך מדרשתו אז, כמדומני שראיתי אותו פעם בלפיד האש, הרה"ק זי"ע סיים את דרשתו במוסר נוקב (זהו תוכן הדברים לפי זכרוני): שעל דבר אחד עלינו להתוודות, על הרצון לחיות שנפגמה בנו, מי יכול להעיד על עצמו שכשהיה תחת יד הנוגש וראה לדוגמא את חבירו שנפח את נשמתו ר"ל, שלא עלה בדעתו שמתאווה למצבו ורוצה ג"כ להיות במצב שלו? ותהה מדוע הוא לא "זכה" לזה, על דבר זה שנמאס בנו הרצון לחיות פעם או פעמיים במשך השנים הקשות, על זה אנו צריכים להתוודות.

[ציטרון]

מתפעל,
כך כתב היעב״ץ בסידור עמודי שמים (שערי שמים עמוד קנד), שאביו היה נוהג בימי בחרותו לקיים המימרא (חייב איניש) כפשוטו. אך ראה מה שהוסיף שם, והובאו הדברים בבאר היטב או״ח תרצ״ה ס״ק ב.
וכך גם הביא בשם הגר״א בספר עליות אליהו. אך ראה בתשובות הרעי״ש או״ח ר״ל שדחה את השמועה משמו של הגר״א.

[מתפעל]

התכוונת בטח לשערי תשובה שמביא העמודי שמים.

אבל זה לא המקור שאני מחפש, שהרי הביא מהדברי חיים שבכל מקום שאמרו חכמים לשון 'חייב', יש למסור את הנפש וזה לא כתוב כאן.
הרי אף החכם צבי בעצמו, כתוב עליו: 'היה נוהג בימי בחרותו לקיים המימרא כפשוטו'. משמע שכאשר היה יותר מבוגר, כבר לא קיים כפשוטו.

[מתפעל]

עם השר שפירא

אולי זה חנוכת בית המדרש בקרית צאנז?

36.jpg (979.85 KiB) נצפה 21076 פעמים

[ח''ל קאליסק]

אאל''ט נילד משמאל הוא הרבי מארה''ב.

[גביר]

על אודותיו: תקומת החסידות בארץ ישראל אחרי השואה : משנתו הרעיונות, ההלכתית והחברתית של האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה הלברשטם מצאנז-קלויזנבורג / מאת: תמיר גרנות : דיסרטציה--אוניברסיטת בר אילן, תשס"ח 2007.

[לעומקו של דבר]

"מהי המצוה הכי קשה לקיים?

הגה"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל הביא בשם הגר"א (ללא מקור) שאמר לתלמידיו כי המצוה לשמוח בסוכות ובפסח, שלא להסיח דעת מהשמחה כל שבעת הימים, היא המצוה הכי קשה שיש. [שיחת סעודה שלישית , תרומה תשל"ז].

היכן יש מהגר"א ששמחת החג היא המצוה הכי קשה?

הייתי בטוח שנכב"ב, אבל לא מצאתי, שכבר ביררו שהוא שמועה רחוקה (נדפסה לראשונה הרבה אחר פטירת הגר"א) שנסתרת מדברי הגר"א וקשה להולמה.

[משה ובני ישראל]

הצדיק בזמנים הקשים

https://drive.google.com/file/d/0B4kRsd ... sp=sharing

[מתפעל]

לעומקו, מה זה נכב"ב?

[לעומקו של דבר]

לעומקו, מה זה נכב"ב?

נידון כבר בפורום בארוכה.

[מתפעל]

אבל איפה זה נדפס שכך אמר?

[לעומקו של דבר]

אבל איפה זה נדפס שכך אמר?

אפשר תשאל באשכול המיועד האם נידון בכל אופן בפורום.
בחיפוש כאן מצאתי שהסטראפקובער ג"כ הביא דברי הגר"א. (אין שם מקור).
אולי היה מאמר בישורון?

[מתפעל]

מה הכוונה אשכול המיועד? יש אשכול מיוחד לברר אם נושא מסויים כבר נידון כאן?

[לעומקו של דבר]

מה הכוונה אשכול המיועד? יש אשכול מיוחד לברר אם נושא מסויים כבר נידון כאן?

viewtopic.php?f=7&t=31361

[מתפעל]

מי כאן עם הרבי?

367.jpg (1.01 MiB) נצפה 20847 פעמים

[לא ידען]

לידו הרה"ח ר' יהודה בלז ז"ל שהקים יחד עם הרבי את המוסדות בנתניה ובירושלים.

[חיים ושלו']

הרבי מצאנז: "שנאת עולם לעם עולם... אבי זי"ע היה אומר שלא יתמה בכלל אם יספרו לו שהאמריקאים הקימו מחנות וגטאות ליהודים רח"ל, כי הם אותם רשעים ואנטישמיים כמו הגויים ימ"ש באירופה באותן שנים קשות. בכלל היה אבי זי"ע מרבה לדבר על רשעותם של הגויים באמריקה, ולא תמיד הבינו את כוונת דבריו הק', אולם כעת מבינים זאת יותר.

הדברים של הרבי זצוק"ל לכאורה נאמרו ביחס שהאמריקאים בעת ההוא לא רצו לעשות כלום להפסקת ההשמדה, וכידוע רחמ"ד ביקש מהם להפציץ את מסילות הרכבת בדרך לאוישוויץ ומיאנו, וכן לא קיבלו הפליטים לארצם, והנשיא דאז לא קיבל המשלחת של הרבנים בעדוו של הרב הרפורמי סטיפן ווייז שר"י, אבל קשה לומר את הדברים - שהם בדיוק כמו הנאצים - כהיום על כל האמרקאים כולם שהם התומכים הכי גדולים בעם היושב בציון ונותנים זכות מלאה לכל יהודירק בגלל שופטת מרושעת אחת ימ"ש, (אני כמובן לא חולק על הרבי שליט"א, אלא מביע את דעתי האישית) ואכמ"ל.


שמעתי סיפור נורא על הרבי זצוק"ל, בימים המטורפים בשואה האיומה, עת עמלו בעבודת פרך במחנה, עמד ליד הרבי יהודי שהצרות שיבשו את אמונתו רח"ל, ושאל לרבי, האם עדיין תמשיך לומר "אתה בחרתנו מכל העמים" (כלומר אחרי כל ההשפלות והצרות שעוברים על עמנו)? ענה, אדרבה עכשיו אני יכול לומר את זה ביותר כונה שאני לא דומה לחיות הטרף הנאצים ימש"ו, אלא אני מעם הנבחר!

[בארא פארקער]

מי כאן עם הרבי?

מי שאוחז את הספר תורה הוא הרב שמואל אלכסנדר אונסדורפער זצ"ל אב"ד ראשית חכמה במונטריאל וחמיו של האדמו"ר מצאנז שליט"א

[יציב פתגם]

עם הבית ישראל מגור זצ"ל

2013731_1546474857_jpg.jpg (57.71 KiB) נצפה 20764 פעמים

[בארא פארקער]

עם הבית ישראל מגור זצ"ל

בתמונה זאת אמורים לראות את הרב הגאון שלום אייזענבערגער שליט"א רב קהילת צאנז בירושלים

[חמרא טבא]

אאל''ט נילד משמאל הוא הרבי מארה''ב.

לי נראה יותר כהאדמו"ר מארה"ק

[אישנמ]

התמונה המליאה עם כיתוב מתוך "לפיד האש"

[גביר]

סיפר לי הרב אהרן רבינשטיין ז"ל - שהיה רבו של בית הכנסת 'הכיפה' בעיר האבות באר שבע ת"ו - בזמנו שקל האדמו"ר מקלויזנבורג שתי אפשרויות- נתניה ובאר שבע, אולם בבאר שבע כבר ישב אז אדמו"ר חסידי [ראשוני המתיישבים אחרי המלחמה ובריחת הערבים היו ניצולי שואה מהונגריה וסביבתה, ביניהם חסידים רבים, במרוצת השנים עזבו את העיר כמעט כולם וכיום, מתוך כעשרים ריבוא תושבי העיר כ"י, יש כחצי מנין משטרוימלים ותו לא] ועקב החשש מפני 'שני מלכים בכתר אחד' נמנע האדמו"ר מלהתיישב בבאר שבע.

[טייטל]

סיפר לי הרב אהרן רבינשטיין ז"ל - שהיה רבו של בית הכנסת 'הכיפה' בעיר האבות באר שבע ת"ו - בזמנו שקל האדמו"ר מקלויזנבורג שתי אפשרויות- נתניה ובאר שבע, אולם בבאר שבע כבר ישב אז אדמו"ר חסידי [ראשוני המתיישבים אחרי המלחמה ובריחת הערבים היו ניצולי שואה מהונגריה וסביבתה, ביניהם חסידים רבים, במרוצת השנים עזבו את העיר כמעט כולם וכיום, מתוך כעשרים ריבוא תושבי העיר כ"י, יש כחצי מנין משטרוימלים ותו לא] ועקב החשש מפני 'שני מלכים בכתר אחד' נמנע האדמו"ר מלהתיישב בבאר שבע.

מי היה אותו אדמו"ר?

[גביר]

איני יודע.

[טייטל]

איני יודע.

היודע אתה אולי באיזה שנה היה סיפור זה?

[גביר]

אני משער שבתשט"ו , בלנ"ד אם יזדמן לי אשאל את הזקנים שיחיו העשויים לזכור את הדברים.

[חלמישצור]

בלפיד האש, ב, עמ' תקכ, בפרק "חזון 'קרית צאנז' בהתרקמותו', נאמר:

בחיפושיו בא בדברים עם פרנסי ציבור... מהם שהציעו לו לבנות את הקריה בסביבות עיר הקודש צפת, בגליל העליון, או בבאר שבע אשר בנגב המרוחק, ובעוד מקומות (גם האדמו"ר מגור מהרש"ב זי"ע, בעל "לב שמחה", הציע לו לשם מטרה זו שטחים מסוימים, בלבד השרון, במרכז הארץ). אפס בגלל סיבות שונות לא התממשה אף אחת מן ההצעות האלה.

לא הרבה לפני, בעמ' תקיב-ג, מסופר ביקורו של הרבי בעיר, יחד עם ערים נוספות, עם עלייתו ארצה בתחילת בחורף תשט"ו.

[מתפעל]

אימתי הלך הרבי עם קפטן מיוחד זה?

042.jpg (18.5 KiB) נצפה 20312 פעמים

[הפלא ופלא]

אימתי הלך הרבי עם קפטן מיוחד זה?

042.jpg

בערב שבת אחרי המקוה