אזל גברא דמיסתפינא מיניה - הגאון בעל משמר הלוי זצ"ל

[מגיב ומניב]

זה עתה הגיעתנו הידיעה המרה על סילוקו של צדיק, הגאון הגדול רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, אשר במטפחת ספריו הגדולה צרורים ספרי משמר הלוי על הרבה ממסכתות הש"ס, פניני רבינו הגרי"ז, פניני רבינו יחזקאל, פניני רבינו בעל הקהילות יעקב, פניני רבינו בעל האבי עזרי, ספרי אגרות ומכתבים, ועוד ועוד. וגדול היה כחו בפיו מאשר בפי כתביו, כמה גדולים ונשגבים מעשיו במשמרת למשמרת עולם התורה וקדשי ישראל, רבים השיב מעוון, ועוד בימים קדמונים הורה לנבוכים את הדרך לישיבות הקדושות-בית חיינו.

צדקתו עומדת לעד.

[תחכמוני]

ומיום זה בטלו ההספדים בישראל, [ובמיוחד עליו!]

[חכם באשי]

מכיון שגאון זה הנחיל לכלל הרבה מה'פנינים' על גדולי עולם (פניני הקהילות יעקב וכו' וכו'),
היה מן הראוי שרבני וחכמי הפורום ירשמו נא לפנינו כמה מה'פנינים' היותר טובים שלו...
(רק להזהר שלא להגזים, כי אלול בפתח... והמנהלים חזרו מחופשתם...)

[מגיב ומניב]

בהודעתי הקודם חיסרתי עיקר מן הספר, שזכה להיות מגדולי מרביצי התורה בדורינו בשיעוריו הנפלאים בהסברתו הנדירה בחברה ש"ס זכרון מאיר במשך עשרות בשנים, וכפי שהעיד בפני אחד מראשי מערכת קול הלשון בארץ הקודש, שיעוריו ושיחותיו נטלו חלק בראש גם באחוזי ההאזנה בטלפון, יהא זכרו ברוך.

לבקשת חכם באשי, כיון שהייתי קרוב אליו בתקופה ידועה, אבלחט"א, שמעתי ממנו פנינים רבים מאוד, ועוד חזון למועד, ומ"מ לא אימנע מלהביא כאן דבר נפלא שאמר בשם בעל חזון יחזקאל זיע"א שאמר, אדם בא בבוקר לבית הכנסת וחושב שעושה טובה לבורא עולם שהוא מגיע להתפלל, ואילו דוד המלך ע"ה אומר: ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, החסד הכי גדול הוא מה שאני זוכה לבוא לבית ה', כמה אנשים רחוקים, חולים או זקנים אינם זוכים לזה, עלינו להיות מאושרים בזכות הגדולה הזו, ודפח"ח.

דומני, כי זה מתאים ביותר לחודש אלול הבעל"ט-אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' וגו'.

יהיו הדברים לעי"נ הטהורה.

[איש_ספר]

גדול החלל, גדולה האבידה, ואין לה תמורה, עצום השבר ומי ירפא לו.
זכיתי אני הק' להתקרב אל גאון עולמים וטהור לבב רבינו משמ"ר הלוי זצ"ל.
בל"נ אחר ההלוויה אעלה לכאן מעט ממה שזכיתי לראות וללמוד.

[בנשק]

אוי אוי
גדולה האבדה...
א"א לדבר כשמתו מוטל לפניו.
מי יתן לנו תמורתו.

[מור]

articles_42463_picture_id_e9c76427__w280h163q85.jpg (8.89 KiB) נצפה 25327 פעמים

כהקדמה לכל הפנינים שיועלו כאן - כפי שהובטח, ובכלל, כתעודת הוד מופלאה לאיש ופעליו, תשמש עדותו של הנפטר, על ההסכמה שניתנה לו ממרן בעל אבי עזרי זצוק"ל:

000.jpg (64.03 KiB) נצפה 25333 פעמים

[מגיב ומניב]

זה עתה שבתי מאשכבתיה דרבי, בה בכו בית ישראל את השריפה אשר שרף ה', וירב בבת יהודה תאניה ואניה. ובעת אשר כל עינים תזלנה דמעה וכל ברכים הלכו מים-היתה ההרגשה בלב כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אשר אהב הגרמ"מ את התורה, ואם יתן איש את כל הון ביתו באהבה זו בוז יבוזו לו, באהבה זו הדביק את כל שומעי לקחו הרבים מנער ועד איש שיבה, וגם לרבות ההוגים בספריו הנשגבים אשר תוכם רצוף אהבה לתורה ולנושאי דגלה. לבו הגדול היה כולו מלא וגדוש באהבת ה' אהבת התורה ואהבת בני א-ל חי, ולבביות זו לא היה לה שיעור וקץ.

ותעל בזכרוני אפיזודה קטנה אחת אשר בדידי הוה עובדא, וללמד על הכלל יצא.

ערב אחד מצלצל הטלפון בביתי, ועל הקו: מדבר משה מרדכי שולזינגר מזכרון מאיר הידיד של בעל הבית...ובכן, פניתי אל השיחה, וכה היו דבריו: יש לך...(קרוב משפחה), ה' ישלח לו ישועה בקרוב, ולי יש בת שהגיעה לפרקה, חשבתי הלא אנשים אחים אנחנו, אתה מכיר אותי שאינני משקר אותך חלילה, ואני מכיר אותך, אני מחפש בחור שחשקה נפשו בתורה ויש לו מידות טובות, תאמר לי האם...עונה על הקריטריונים הנ"ל, ושלום על ישראל...

כמה עניוות ופשטות בלתי מצויות טמונים בהנהגה זו. תהא נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים.

[איש_ספר]

עדין לא יבשה עינינו מהאבידה הגדולה, רבינו האהוב משמ"ר הלוי איננו ! מן הנמנע להקיף גברא רבא שכמותו ברשימה קצרה מעין זו ובכ"ז אכתוב מעט מאשר ראו עיני ולבבי הבין.

אם אמרו רבותינו קשה מיתת צדיקים כחורבן בית המקדש בודאי טובא גניז בהו, אבל לפי הרגשת הלב, למה הדבר דומה, לאותו שמעון מגמלא מדלת העם, רועה צאן ועובד אדמה, שכל זמן שהמקדש על מכונו, אע"פ שאין הוא עולה להקריב שלמים בכל יום, עדיין יודע הוא בנפשו שמקום מוכן לו אשר לשכנו ידרוש ויבוא לשם, וכל המאורעות הגדולים והמעשים הכבירים אשר מתחוללים בחצרות המקדש, יש להם שייכות גם אליו מפני שהמקדש הוא נחלתו וגורלו, וידיעה זו מרחבת חדרי לבבו ומגבהת את רוחו. אכן משחרב המקדש ואיננו, אין לו לשמעון אלא חמורו קנינו ואדמתו, ואת אשר לו לו ותו לא. כך הוא הדבר אצל חכמים גדולים ורשומים דוגמת רבינו משמ"ר הלוי זצ"ל, מי שזכה, ואשרי מי שזכה, אם מעט אם הרבה להתבסם מתורתו וצדקתו, אף אם התרחק, ידע תמיד שיש לו ד' אמות של תורה ודביקות התורה, מקום בו יטעם טעם זקן שקבל מן הזקנים שקנו חכמה, להשכין ולהלין עצמו שם, ובית מדרשו של שם חי וקיים. ועתה בעוונות חסרנו כ"ז, והמקום מאין יושב חרבה, ואין לנו אלא את אשר השגנו בעצמנו ומה כחנו ומה גבורתנו לעומת אותו אדם גדול בענקים ומדרשו.

גולת הכותרת ברוב ימי חייו היו שיעורי הדף שלו, יומם ולילה לא ישבותו, מי שזכה להשתתף בשיעוריו וחננו ה' בלב רגש, היה מתמלא בהרגשה עילאה כי עתה שותף הוא למעשה מסירת התורה והנחלתה. המתיקות הערבות והנעימות שאין לשער שנסך ר' משה מרדכי בכל שורה בגמרא, בקריאתה בלבד, בכל דיבור של רש"י 'פשוט', בכל תוספות, השרו את ההרגשה הגבוהה שכך ממשיכה שלשלת התורה ומסירתה כטהרתה וכנתינתה. דור לדור יביע אומר. והיטיב אשר פתח עליו ההוא ספדנא, לוי משורר נעימות שירת התורה, יחיד הדור ופלאו במידת אהבת תורה.

ההטבה שלו היתה במידה גדושה ועצומה, וכבר ציין בנו שליט"א את אשר מרגלא בפומיה דברי מרן הס"ק הח"ח זיע"א, 'לעולם יהיה אדם מן הטובים ולא מן הרעים'. והטבתו זו היתה בחינתה בכל מעשה ומעשה ממעשיו. הכל יודעים את גאונותו הכבירה ושליטתו בכל מכמני תורה, אכן כמה היה נזהר שלא להחליש דעת השואל ע"י בקיאותו, זכורני כד הוינא טליא הצעתי לפניו ברוב חדוה איזה ספק מחודש בהלכות תפילין, והוא שמע הכל ברוב קשב, לכשסיימתי הגיב בנימת התפעלות הקבועה, בה היה מקבל דבר קטון וגדול, ושוב שאל בחצי פה: האם אין ע"ז ברעק"א בגליון השו"ע במקום פלוני? עזות וטפשות היתה בי ועניתי שלא, (כיון שדיברתי ע"כ עם כמה ת"ח לא העלתי בדעתי שמכולם היתה ההעלמה), מיד הגיב, 'אז כנראה שאני טועה' ובזה סיים הענין ומיד עברנו לנושא אחר. עם תום שיחתנו ניגשתי לארון הספרים הוצאתי השו"ע וראיתי שלא נפל כלום מדבריו, וכמה חינוך היה בזה לבחור צעיר לשמור מכל משמר על כבוד הזולת ולא לעשות מן התורה קרדום להתגדל בה. כשהזכרתי לפניו סיפור זה אחר כמה שנים הגיב בביטול ופתח במעשה מהגאון מטשעבין שהיה קשור בו מאד מאד (וספרו דובב מישרים היה שגור על לשונו עם שאר גאוני גאליציא, השו"מ הבית יצחק ועוד) שפעם אחת נפגש עם ג"א והנ"ל הציע בפניו איזה קושיא על תוספות, הטשיבינער רב הגיב בבישנות שכמדומה לו שאין בתוספות את הדברים הנזכרים וממילא אזלא קושיא, הנ"ל עמד על שלו והפציר בטשיביענר רב לבדוק בפנים כשיסור לביתו, הטשיבינער רב עשה כדבריו ומצא שם כאשר דימה שאין מאומה בתוספות, למחרת כשנפגשו שאלו שוב אותו גאון, נו, האם ראית את התוספות, מה מצאת שם? הטשיבענר רב הגיב כמעט בלחישה: 'כפי הפקפוק'. וכשהיה רבינו משמ"ר הלוי מספר סיפור זה היו עיניו הטהורות דומעות מאהבתו וחיבתו לחכמי התורה האמיתיים ויושר מידתם.

'עושה צדקה בכל עת' היתה מידתו והנהגתו, והכל בצנעה בלי תמונות ופרסומים, ובדרגה שאין דוגמתה. מעשה היה באברך בעת"ש, חסיד ברסלב, בן בלי שם, והיו הוריו אנשים פשוטים והמוניים שלא רצו לתמוך בו וטעמם עמם, והוא רח"ל נגעה בו יד ה' בכל מיני מדוה וחולי, מצורף לזה שגם אשתו היתה בר מזלו, והעניות והדלות בני ביתם. הנ"ל 'גילה' את ר' משה מרדכי ושפך לפניו את מרי שיחו, ונקל לשער את פעולת ורושם דבריו, ומאז כמה שנים (איני יודע בדיוק מתי התחיל הקשר) עליו היו כולנה, וכל מחסוריו כפשוטו עליו, מזון, חשמל, טלפון, מזגן חדש במקום זה שהתקלקל, תיקון הרכב (משום שהנ"ל נצרך לזה לדבריו) הכל בכל מכל כל. אלא שר' משה מרדכי לא מצא נפט או מרגליות טובות בחצרו ומנין לו בשר לכל העם הזה, פשפש רבינו בנכסיו ומצא את אוספי מכתביו היקרים לו מכל, מכתבים שנשלחו אליו מרבותינו החזון יחזקאל, האגרות משה הקהילות יעקב, האבי עזרי, הגרי"ש אלישיב, שבט הלוי, ועוד רבים שאי אפשר לפרטם (...) עם מכתבים שיש בידו מירושת אבות כהאחיעזר החזו"א, קרא לי הק' לביתי וביקש ממני - אחר שהזהרני שלא לספר לבניו - להימנות לדבר מצוה, למכור המכתבים על מנת להאכיל את אותו נצרך (את הסיבה למכירתם מסר לי רק אחרי שתמהתי באזנו מפני מה החליט למכור את כל מכתביו מה שאין הדבר מתאים לאישיותו העדינה), וכך היה קורא לי הק' מפעם לפעם כאשר מצא אחר חיפוש מחיפוש עוד מכתב ועוד מכתב ותמיד הזהרני וציווני ע"ז הדבר, לדעת שכספי צדקה שנו כאן ומשום כך להשתדל יפה במכירתם, ובכל עת שהיה מוסר בידי מכתב מגנזיו היתי חש בצערו האישי על אבידת דברים החביבים ויקרים אצלו שנפרד מהם, ומאידך גיסא את שמחת המצוה החופפת עליו שיש בידו להחזיק אותו נצרך. וכאמור כ"ז בהצנע שאין לשער, ובטוחני שאף בניו שיחי' אינם יודעים עד עתה מכ"ז.

זכורני שבאתי אליו אחר ר"ה וראיתי אחד שהכרתי שאינו מבאי ביתו כשהוא יוצא מביתו, שאלתי אותו למעשיו כאן, ואחר ההפצרה סיפר שאותו אברך הביע בפני רבינו את צערו שאין לו די הצורך לנסוע לציון רבו שבאומן, נקל לשער את דעת רבינו על נסיעה זו וק"ו על הזדקקות לצדקה עבורה, אלא שמשראה את צערו הכנה ונפשו העגומה של אותו עלוב סבר וקיבל להשתדל עבורו בטורח ממון נסיעה זו, וכיון שלא היה בידו חיפש שותף להשתתף עמו חלק בחלק בחסד זה והנ"ל היה שותף ובא עתה לפרוע את חובו.

תמה אני על עצמי אם יש דומה לו בדורנו במידת הטבה שכזו, ואין המדובר לחסיד נאמן או לבן בית אלא כאמור ליהודי מבני עורב אשר יקראו שאין לו מכיר וגואל, גמילות חסדים של אמת ממש. וכפירושו 'שאינו מצפה לגמול ע"כ'.

ועוד בפינו מילה על עוז קדושתו ועוצם טהרתו ועל כולנה יראת חטא שהיתה בו, דחיל חטאין ממש, ובעינינו ראינו איך היה לבבו נשבר מפרצות בצניעות וקדושת ישראל, כהרצאות לנשים, פגישות משודכים ועוד, ואחת היא לו אם הדברים מתקבלים או לא, הוא את אשר על לבבו היה אומר ללא משוא וללא פניה, וסופו של דבר שדבריו עשו פירות ופירי פירות. ועוד חזול"מ להרחיב היריעה בכ"ז. אכן זו היתה סגולתו ועליו תפארתו, מידת האמת שבו, תורת אמת, נקיות הלב וטהרת המעשים. על ישראל אמיתתו על ישראל הדרתו. מי יתן לנו תמורתו.

[אברהם]

איש ספר - דמעתי..!

[מגיב ומניב]

אכן, דבריך, ידידי איש ספר שליט"א, שזכית לקירבה יתירה ממנו, {ומן הסתם עוד תשוב תנחמנו במילי מעלייתא ממנו ועליו זצוק"ל, לשמו ולזכרו תאות נפש} מרטיטים וממיסים כל לב, ומוסיפים הרבה בנאד הדמעות העולה על גדותיו.

ומדי דברי בו, נזכרתי עוד בגודל מידת ההטבה של רבינו זצ"ל וגאונותו הפלאית במדת החסד. אחר שזכיתי להביא לו מכתב ארוך בד"ת מדודו בעל תורת זאב, ועוד ד"ת שאמר מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א משמו, ושש עליהם כמוצא שלל רב, (ראה בספר משמר הלוי תנינא עמ' רלא: והנה אור ליום ד' לס' בחוקותי...יט אייר ל"ד למב"י תשס"ג כבר בא חכם אחד שליט"א והביא אוצר יקר מרגניתא דלית בה טימא מכתב קדשו של דודי מורי זצוק"ל שכתב בענין הנ"ל, והנני מודה להשי"ת שאוכל להדפיסו בזה להאיר עיני הלומדים ולענג נפש המעיינים, יעו"ש), כהכרת טובה היה נותן לי הקטן ספריו פעם בפעם. כמובן הרגשתי אי נוחות רק לקבל, ולכך הבאתי לו ספר מזקיני זצ"ל במתנה, מה הופתעתי כאשר ביקש ממני שאכתוב הקדשה כנהוג...ואחר שקרא בשום לב כל מלה, העיר: אבל אין כאן תאריך, שישאר למזכרת...אהה, כמה הלבין שינים לכל נער וצורב, מי יתן לנו תמורתו.

[צוציק]

אשריך איש ספר שזכית להסתופף בצילו הענק של בעל משמר הלוי. גם מי שלא זכה להכירו באופן אישי, יוכל להכירו ע"י עיון קל בספריו, הן בספרי המשמרות והן בספרי הפנינים המשופעים במתיקות התורה ואהבתה.
הטבת לתאר את מידת גדולתו ויפי מידותיו של האיש. עיני עיני יורדה מים. 

[מור]

ייש"כ ר' איש ספר!!

אבקש לעמוד ולברר נקודה באופיו של הנפטר זצוק"ל: הלא הדבר ידוע לכל באי שערי בית המדרש (וכבר נגע בזה גם א"ס) חביבותו הגדולה למעשים ועובדות מגדולי ישראל, אותם היה מעביר ברגש, ברטט - וכשצריך, גם בהומור.
העוקב אחר ספריו ושאר פרסומיו (בחוברות ההספדים ושיחות החיזוק) מוצא כי הנפטר היה בעל אוצר אדיר של מעשים ועובדות, והפלא הוא, שגם במעשים מגדולי ישראל שבדורות שלפנינו קעסקינן.
ואשאלה, מנא ליה לרבינו הא? אצל מי שימש וקיבל אוצר כה בלום של סיפורים ועובדות?

[מגיב ומניב]

אענה את הידוע לענ"ד, ויבוא איש ספר וימלא את דברי.

העובדות לבית בריסק היו מפי דודו ר' וועלוועל צצ'יק זצ"ל בעל תורת זאב שהיה כמעין הנובע, ומרבותינו לבית בריסק מרנן הגרמ"ד הלוי והגר"מ הלוי שליט"א.

משאר גדולי ישראל ששמותיהם כבר הוזכרו לעיל, הרבה ראה בעיניו, והרבה שמע מעידי ראיה או שמיעה, ובזכרונו העצום שהיה כבור סיד שאינו מאבד טיפה קלט הכל, וכנפה זו שקולטת את הקמח וכו'. היה לו אוזן שומעת ועין בוחנת לאחוז כל שיג וכל תנועה.

מלבד זאת, לא היה נלאה לחזור על מעשה עשרות או מאות פעמים באותו האופן ממש, וממילא כל מעשה נבלע בדמו ובכל עצמותיו, אגב, אמר פעם שכל מעשה ששומע הוא חדש לו, שהרי כל אחד מוסיף בכל פעם שמספר עוד משהו, וזה לא אותו מעשה, חוץ משני ר' וועלוולעך, ר' וועלועל אידילמאן ור' וועועל צצ'יק זצ"ל.

כמו"כ היה בקי בספרי תולדות מוסמכים מגדולי ישראל דוגמת חוט המשולש וכיו"ב.

בהספדים היה כמה ימים קודם תר אחר דברים על הנפטר מאנשים שידעם כמקורבים אליו וגם מוסמכים בדבריהם, ואח"כ היה שוזר זאת בתוך ההספד-מעשה אומן.

[על מנת להטפיח]

ביתד נאמן של היום כתבה ארוכה על הגרמ"מ ובה העתיקו חלקים גדולים מרשימתו של איש ספר, חלקם אפילו עם מרכאות כסימן הציטוט!

[חכם באשי]

איש ספר,
פנה למערכת 'יתד נאמן', ובקש 'שכר סופרים'.
זה מגיע לך בצדק!

[מגיב ומניב]

חכם באשי, תמיהני על דבריך, אטו אינו ראוי אותו גאון וצדיק נשגב כרבינו הגדול משמ"ר הלוי זי"ע, ולא די בקרבתו הגדולה את איש ספר שליט"א, שלא תהא מחשבתו ודעתו נתונים- בעיצומם של ימי הבכי והיגון-אלי צרור נקוב, משל בן המבכה את אביו ותלמיד הסופד לרבו יטלו שכר מקוננות!

זאת ועוד, הרי שכר פעולתו לפניו, שכן מכנף הארץ שמענו שהמעשה דבע"ת הברסלבי והאגרות עורר לבבות רבים להיווכח כוחה של הטבה עד היכן מגעת, ולהשתומם מהשגותיו מרקיעות השחקים של ילוד אשה בדורינו! אהה, גדול כים שברנו, מי ירפא לנו.

[אוצר החכמה]

מאיפה הם העתיקו את זה מהפורום כאן או ממקום אחר?

[איש_ספר]

מגמת כתיבת הדברים כאן היתה לפרסמם וממילא טוב כי נשלמה מגמתם, ואילו תכליתם לאחוז ולדבוק במעשיו המתוקנים ואורחותיו המיושרים. השי"ת יזכנו.

[מגיב ומניב]

זה עתה שבתי מקיום 'טוב לכת אל בית האבל', לא יאמן מה שסופר שם ע"י מארי דעובדי מגודל הפלגתו בתורת חיים ואהבת חסד, (ומכאן 'אור פניך' הנלבב המפיק רצון לכל חי).

אציגה כאן מה שסיפר הבן הרה"ג ר' יצחק שיחי', שקיבלו היום שיחת טלפון מהרה"צ אדמו"ר מטריסק שליט"א מירושלים, שסיפר שבהיותו בחור בן י"ד שנים, היה נכנס בכל עש"ק למרן בעל חזון יחזקאל זי"ע לדבר בלימוד, (בערך בתחילת שנות הלמדי"ן), ולפתע שאל לו רבינו, הידעת מי הוא הבקי הגדול בדורינו, הנער נאלם דום ולא ידע מה כונתו, לאחר ששב ושאלו ולא היה לו מנוס, נקב בשם אחד מגדולי הדור שליט"א. ואז אמר לו החזו"י: תדע, שיש לי תלמיד בב"ב (הלא הוא רבינו משמ"ר הלוי) שהוא הבקי הגדול ביותר, שיודע להביא ראיה מדיוק לשון בטורי אבן...

ועוד הוא מדבר הגיע צורב צעיר אחד מירושלים (ר' פ. ב"א שיחי'), וסיפר שערך לו מבחני סיכה, ולא נפל מפיו דבר. אהה, תורה תורה חגרי שק כי אבדה כלי חמדתך, זכותו יגן עלינו ועל כל בית ישראל השרויים באבל הזה.

[שומר מסורת]

במוצ"ש יתקיים מספד בירחי כלה, בהשתתפות הגרד"צ קרלנשטין שליט"א!

[גלילי]

התפרסם כאן שיעור מהגאון זצ"ל בשערי תשובה.

[מור]

<<אשר עם לבבי אשיחה, אולי ירוח לי:

היכי דמי גברא דמסתפינא מיניה?

הנה כי כן, בכל הצייטונגע'ס של השבוע האחרון, לא נזכר כמעט מאומה מפטירתו של האי גברא חסידא! לקורא ציפו ים ראיונות ושיחות מצמררות עם כל מי שקשור בצורה כזו או אחרת לאסון הרכבת ה"י (ובאו, לענ"ד, למצב בו אסור היה לקרוא אחוזים נכבדים בשבת), ואילו פטירתו של רמ"מ זצ"ל בחלק מהעיתונים זכתה לאיזכור קל משל היתה חנוכת מקוה באוזברג'יאן, ומשכן זכתה לכתבה בפנ"ע, נזכרו הוא ותורתו באופן שטחי ואומלל, כאשר מגמת ה"יוצא זיין" ניכרת מהשורות ומביניהן גם יחד.

הדא הוא דספד עליו ר' מגיב ומניב: "אזל גברא דמסתפינא מיניה", וד"ל. שכן, זכינו לדין בדורנו השפל והקט: אם רצונך לידע מה פעל זה בחייו למען טהרת החומות ומשמרתם, צא וחשוב מספר העמודים שהוקדשו לו בעיתוני סוף השבוע, ודע כי מספר העמודים עומד במדד הפוך לחלוטין לפעולותיו הנ"ל.

אהה!>>

[זקן ששכח]

<<אשר עם לבבי אשיחה, אולי ירוח לי:

היכי דמי גברא דמסתפינא מיניה?

אם רצונך לידע מה פעל זה בחייו למען טהרת החומות ומשמרתם, צא וחשוב מספר העמודים שהוקדשו לו בעיתוני סוף השבוע, ודע כי מספר העמודים עומד במדד הפוך לחלוטין לפעולותיו הנ"ל.

אהה!>>

לא הבנתי! זהו המדד? וכהשעיתונים לא גמרו לשבח ולפאר ולרומם וכו' וכו' את (כמה מגדולי הדור, כל א' בעת פטירתו), האם מכך נלמד שהיו אלה קטני הדור?????
אין - לדעתי, לתת שום משקל לעיתונים ועורכיהם, לא לטוב ולא למוטב, כי אין להם ללבלרים אלא שיקולים ואינטרסים ואינטריגות למיניהם וסוגיהם השונים והמשונים, ואינם עולים בחשבון.

[מור]

<<אשר עם לבבי אשיחה, אולי ירוח לי:

היכי דמי גברא דמסתפינא מיניה?

אם רצונך לידע מה פעל זה בחייו למען טהרת החומות ומשמרתם, צא וחשוב מספר העמודים שהוקדשו לו בעיתוני סוף השבוע, ודע כי מספר העמודים עומד במדד הפוך לחלוטין לפעולותיו הנ"ל.

אהה!>>

לא הבנתי! זהו המדד? וכהשעיתונים לא גמרו לשבח ולפאר ולרומם וכו' וכו' את (כמה מגדולי הדור, כל א' בעת פטירתו), האם מכך נלמד שהיו אלה קטני הדור?????
אין - לדעתי, לתת שום משקל לעיתונים ועורכיהם, לא לטוב ולא למוטב, כי אין להם ללבלרים אלא שיקולים ואינטרסים ואינטריגות למיניהם וסוגיהם השונים והמשונים, ואינם עולים בחשבון.

אינני חפץ לשאת ולתת בסוגיה זו יתר על המידה, רק לאור הערתך אתקן את מילותי, ונימא הכי:

ברוב המקרים (למעט ברורים היוצאים מן הכלל) אם רצונך לידע מה פעל זה בחייו למען טהרת החומות ומשמרתם, צא וחשוב מספר העמודים שהוקדשו לו בעיתוני סוף השבוע, ודע כי מספר העמודים עומד במדד הפוך לחלוטין לפעולותיו הנ"ל.

[יאיר]

זקן ששכח הרגע..הוא רק רצה לסבר את האוזן..ולא נ"ל שרצה שידקדקו בדבריו..

[מגיב ומניב]

ואני הקטן, בשובי עתה מהספידו של אותו צדיק - אמינא, הן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו. ויפה שתיקתן של מחבלי כרמים אלו מדיבורם. לא נאה למי שלחם כל ימיו כנגד הני 'זיבלוני' (כלשונו הזהב) ששמו יוזכר בחיצי אשפתם, ב'קהלם' לא יחד כבודו, ו'ממשפחתם' לא יהא לו שם ושארית!

שמעתתיה מיבדרן כולי יומא בפומיה דרבנן ותלמידיהון בבי מדרשא, וכבוד אמיתי זה, ואין בלתו, ינחלו פליטת בית סופרינו.

עוד חזון למועד להעתיק השמועה ממה שנאמר בהספידא הנ"ל דהתם קאי רבינו הגדול זי"ע.

[מור]

לא נאה למי שלחם כל ימיו כנגד הני 'זיבלוני' (כלשונו הזהב) ששמו יוזכר בחיצי אשפתם, ב'קהלם' לא יחד כבודו, ו'ממשפחתם' לא יהא לו שם ושארית!

לכשתמצי לומר, הוא אשר אמרתי - מאידך גיסא.

[חכם באשי]

<<אשר עם לבבי אשיחה, אולי ירוח לי:
היכי דמי גברא דמסתפינא מיניה?
הנה כי כן, בכל הצייטונגע'ס של השבוע האחרון, לא נזכר כמעט מאומה מפטירתו של האי גברא חסידא! לקורא ציפו ים ראיונות ושיחות מצמררות עם כל מי שקשור בצורה כזו או אחרת לאסון הרכבת ה"י (ובאו, לענ"ד, למצב בו אסור היה לקרוא אחוזים נכבדים בשבת), ואילו פטירתו של רמ"מ זצ"ל בחלק מהעיתונים זכתה לאיזכור קל משל היתה חנוכת מקוה באוזברג'יאן, ומשכן זכתה לכתבה בפנ"ע, נזכרו הוא ותורתו באופן שטחי ואומלל, כאשר מגמת ה"יוצא זיין" ניכרת מהשורות ומביניהן גם יחד.
הדא הוא דספד עליו ר' מגיב ומניב: "אזל גברא דמסתפינא מיניה", וד"ל. שכן, זכינו לדין בדורנו השפל והקט: אם רצונך לידע מה פעל זה בחייו למען טהרת החומות ומשמרתם, צא וחשוב מספר העמודים שהוקדשו לו בעיתוני סוף השבוע, ודע כי מספר העמודים עומד במדד הפוך לחלוטין לפעולותיו הנ"ל.
אהה!>>

גם אני תמהתי על הזכרתו השולית בכל עתוני סוף השבוע, פרט לאחד מהשבועונים החינמיים היוצא לאור בבני ברק שהקדיש לו כפולת עמודים,
והסברך הניח את דעתי,
ומשום כך גם הבנתי מדוע בחיי חיותו נעלם זכרו ממדורי התמונות למיניהם...

[מגיב ומניב]

ומשום כך גם הבנתי מדוע בחיי חיותו נעלם זכרו ממדורי התמונות למיניהם...

באמת אמרו, זכרו נעלם ממדורי התמונות, לא רק מטעם נכבד זה, אלא פשוט יותר, משום שהיה נעדר מכל האירועים השונים המצולמים...

ויפה אמר בנו שליט"א בהספדו אמש: כאשר למדו בבית המדרש השמועה דשילהי פרק חלק בסנהדרין קי,ב הקריא דברי המשנה שם, ואמר: כאן נמצא ההתעוררות הכי גדולה שאפשר לקבל מדברי חז"ל. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים. יום שהולך איננו חוזר. ונאים הדברים כשהן יוצאים מפי עושיהם, שלא היה הולך לבתי משתה למיניהם, אם לא במקום ההכרח ממש.

ועוד היה מרגלא בפומיה בשם המשגיח דסלבודקא הגר"מ טיקוצינסקי זצ"ל: בהמה גסה נקנית במשיכה... כל דבר מושך אותו מהגמ', פעם זה חתונה ופעם זה מצוה אחרת. והיה מוסיף בשם רבו בעל חזון יחזקאל זי"ע, שיש גורסים במשנה דריש פאה: וכולן כנגד תלמוד תורה...

ובכלל, היה בז לכל ה'עלמא דשקרא' הזה, ובכל מהותו היה בן עולם הבא.

כבר עמדו רבים על כך, ששמשו אצלו בכתר אחד שני מלכים, מחד גיסא, ענוותנותו היתירה שהיה כאסקופה הנדרסת לכל אדם, תמיד היה מגחך על עצמו שהוא ע"ה ואינו מבין כלום, וכך אמר לרבנית שתחי' שיחקקו על מצבתו: פ"נ ע"ה שרצה ללמוד ורצה ורצה ורצה ולא למד. ויחד עם זאת, מידת הטבתו המופלאה וטוהר לבו הרחום, אשר הפיק לרעב נפשו ועניים מרודים הביא בית. ומאידך גיסא, במקום ענוותנותו שם אתה מוצא גדולתו ותקיפותו, שהיה קשה כארז במלחמתו של תורה ובעשיית משמרת למשמרתה, גודר גדר ועומד בפרץ. וכמו שהאריך בזה הגר"מ זילבר שליט"א בהספדו, וגם מרן בעל שבט הלוי שליט"א בדברי ניחומו הפליא נקודה זו.

ולענ"ד נראה דשורש הענין הוא שיהיה בן עולם הבא, ולא היה שייך בכלל לחשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם, ומכאן נובע מידת יושר מידותיו וטוב לבבו הנדירים, אבל גם מידת האמת בתקיפותה, שאמר את אשר חשב לנכון, והיה דובא אמת בלבבו, ולא החניף לאיש מעולם. וכבר אמר ראש הישיבה הגרד"צ קרלנשטיין שליט"א שממש מסר נפשו בלא גוזמא להנחיל מורשה ולמסור לציבור יפה יפה את מה שקיבל מרבותיו הגדולים זי"ע.

כי גבהו מחשבותיו ממחשבותינו, לא היה אצלו מחשבות של 'מה יאמרו', ו'מה יצא לי מזה' שאנו מורגלים ומושרשים בהם בעולמינו השפל. השקפתו היתה במבט מרומם יותר של כבוד שמים ועולם הבא, וזה היה אבן הפינה והצור האיתן לכל מפעלותיו האדירים.

יה"ר שנזכה בס"ד, וממנו נקח לעבוד את ה', ויהא לזכות ולעי"נ הטהורה.

[דרדקי]

וכבר אמרו בגמ' כתובות קה:

אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.

אשריו ואשרי חלקו.

[מגיב ומניב]

כתב דרדקי: וכבר אמרו בגמ' כתובות קה:

אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.

אשריו ואשרי חלקו.


נזכרתי בזה שיחה נאה ששמעתי ממנו זללה"ה בענין זה.

בשם אור ישראל מסלנט זי"ע, רב שלא רוצים להדיחו ממשרתו אינו רב, רב שמדיחים אותו ממשרתו אינו בן אדם...

ועוד סיפר (בהספדו של אחיו הגאון רבי שמואל זצ"ל רב דקרית אתא), שתלמידו של החת"ס קיבל הצעת רבנות מקהילה חשובה-עיר ואם בישראל. נכנס אצל רבו החת"ס לקבל ברכת הדרך. אמר לו החת"ס, שב בני ואלמדך להועיל, ארבעה חלקי השו"ע כבר לימדתיך היטב, עתה צא ולמד השו"ע החמישי איך להתנהג עם בנ"א, ולהלוך כנגד רוחן של בריות. לימים, לאחר מצה ומריבה עם ראשי הקהל שם, שב לפרשבורג בפחי נפש. כאשר נכנס אצל רבו החת"ס, אמר לו התלמיד: רבינו, למדתני היאך להתנהג עם בני אדם, ולא כיצד להתנהג עם כאלו שאינם בני אדם...

[גלילי]

מגיב ומניב,
ייש"כ על הציטוטים הנפלאים.

[תחכמוני]

כעת שמעתי שיחה שלו, והבנתי את הכותרת ביתר ביאור, השיחה נמצאת בקול הלשון בדרשות והספדים מספר5 - שיחה מהמשך הזמן בביתר, - עיקר הנושא הוא מהשעה 1:06 למשך כעשר דקות, דברים כדורבנות על אחד מהמשפיעים הירושלמים.... - מומלץ! [בעיקר לתושבי קרית ספר המשתתפים בשיעור בזכרון משה ביום ראשון בשעה 8:00...]
ודרך אגב מאז כבר שיעוריו לא מתעדכנים באוצר.

[מגיב ומניב]

השיחה הנ"ל, כמובן בשינויים והשמטות ע"י רבינו זצ"ל, היא החוברת האחרונה שיצאה לאור בחיי חיותו וניתן להשיגה, שמה הוא בערך: עמדו בחזקתכם.

[תחכמוני]

אכן ידעתי, אבל חבל שבדיוק הדקות האלו השומטו, וצ"ע.
[דרך אגב רוב החוברת הובאה ביום שישי האחרון ביתד השבוע, 'דבריהם הם זכרונם'.

[תחכמוני]

דרך אגב בהקשר לאשכול קולמוס שננעל, הייתי ממליץ לשמוע את ד' הגרמ"מ זצ"ל שם בקול הלשון דרשות והספדים, מספר 81.

[זקן ששכח]

ליושב בשבת תחכמוני, מפני מה הנך מגלה טפח ומכסה שבעה? כתוב נא לפחות בראשי פרקים ונדעה ללכת ולטרוח להשיג הדברים. תודה.

[אליהוא]

זה שתלמיד חכם נפטר לא מחייב שממילא הוא צודק בכל טענותיו ומענותיו שלא מכולם היתה נוחה דעת גדולי הדור. ודי בזה.

[איש_ספר]

זה שתלמיד חכם נפטר לא מחייב שממילא הוא צודק בכל טענותיו ומענותיו שלא מכולם היתה נוחה דעת גדולי הדור. ודי בזה.

אם כי מטבעו היה הגרמ"מ בחינת יהושע נער לא ימיש מאהלם של גדולי הדורות, ומעולם לא ביקש עטרה לעצמו, עכ"ז לימים ושנים הרבה קנינו והגדיל השגתו עד שבאמת לא נצרך להסכמת כמה מן חכמי דורנו. מידיעה אומר, כי היה מתבטל בביטול גמור להכרעותיהם של רבותינו הגרי"ש אלישיב והגר"ש וואזנר שליט"א, גם כאשר לא ירד לסוף נימוקיהם. והם שעמדו על דרגתו, השיבו לו אהבה, שבח יקר וגדולה.

עד כאן מהנוגע להסכמת חכמי דורנו, מכאן ואילך הסכמת גדולי הזמן שלפנינו:

מה נמלצו דברי ידידו דבק מאח, הגאון המצוין ר' מיכל זילבר, במספד גדול אשר קרא עליו אמש, בבית המדרש ירחי כלה: 'הגאון ר' משה מרדכי, היה בחינת ספר תורה שלא חסרה בו אות אחת, גויליו עובדו לשמה על יד דודו הגה"צ הנלבב ר' ועלועל צ'צ'יק, תורה שבו נכתבה ע"י הגרמ"ד הלוי סאלאווויצ'יק שליט"א ועמו הגר"י אברמסקי זצ"ל, והגהתו וחתימתו ע"י רבותינו הקהילות יעקב והאבי עזרי זצוק"ל'.

[ואחר שהדבר יצא להיתר למינקט על חכמינו בלשון הכתובים]:

'ואל מי תדמיון ומה דמות תערכו לו'.