חכם באשי כתב:מן הדין להעלות את מאמרו היפה של הרב יחיאל גולדהבר ששיגר לנמעניו ביום השישי האחרון.
הגהמ כתב:לרגל יום ההילולא (המקובל - לפי מסמך שגילה הר"י גולדהבר היה זה אתמול ביום שב"ק) מההקדמה לס' אוצר המכתבים ח"ב להר"י משאש:
הא לחמא עניא כתב:לרגל יומא דהלולא רבה בהאי יומא ט"ו תמוז תשע"ז אני מעלה פרק אחד מהספר "פרדס אור החיים" של הרב שמעון גוטמן שליט"א מאלעד, פרק על פטירתו של האי צדיק.
כדאי לקרוא את האמור.
זיעועכי"א.
שברי לוחות כתב:הגהמ כתב:לרגל יום ההילולא (המקובל - לפי מסמך שגילה הר"י גולדהבר היה זה אתמול ביום שב"ק) מההקדמה לס' אוצר המכתבים ח"ב להר"י משאש:
מישהו יכול להרחיב ולפרש את הדברים?
תעודה זו היא צורת הכתב מהספדו של רבי מנחם עזריה מצליח אב"ד פירנצי, שהיה מקושר אל רבינו, ולא עוד אלא שרבינו לקח ממנו הסכמה לספריו. החידוש בהספד זה, הוא ציון יום פטירתו לי"ד בתמוז! היות ודמות רמ"ע אינה ידועה רבים, אציין לראשי-פרקי תולדותיו:
ר' מנחם עזריה ב"ר יהודה מצליח פאדובה, נולד במודינא בשנת תנ"ה לערך. אביו היה באותה עת מגדולי חכמי העיר. רמ"ע היה חבר בנשיאות הישיבה בפאדובה וממנהלי 'חברת תלמוד תורה' שם. נתמנה לרב בעיר פירנצי, ובשנת תק"ב החל לכהן במשרתו (שו"ת שמש צדקה, ח"ב סי' ד). ושימש בה עד לפטירתו בשנת תקל"ב. חותם על פס"ד לטובת רמח"ל, במודינא כסלו תצ"ו. השאיר אחריו דרושים רבים, ייסד כמה וכמה תפילות ושירים. חכמי דורו מצטטים את פסקיו וחידושיו, ורובם נותרו עדיין בכת"י.
ב. לפי גירסא זו, שיום פטירתו היא בי"ד ולא בט"ו, מיושבת תמיהת העולם על האגדה המפורסמת שהבעש"ט הכריז בעת גישתו לסעודה שלישית ביום פטירתו: "כבה נר-המערבי", בעוד באותה שנה חל ט"ו בתמוז ביום השבת, א"כ איך הרגיש הבעש"ט טרם פטירתו. רבים ניסו ליישב אגדה זו, לדוגמה: מכובדי הגאון ר' מרדכי גנוט ב'לוח דבר בעתו' שלו, חישב את שעת דמדומי החמה באותה שנה בירושלים ביום י"ד בתמוז, שהיה כשעה לפני השקיעה במעז'יבוז', ולכן נניח שנפטר תיכף עם צאת השבת, ובשעה זו ניגש הבעש"ט ליטול את ידיו לסעודה שלישית. אבל אם נקבל את השמועה משלושה עדים נאמנים, מהקרובים אליו ביותר, הלא המה: רבי דוד פראנקו, רבי מלאכי הכהן ורבי מנחם עזריה פאדוה, מתיישבת התמיהה בשופי.
חד ברנש כתב:הא לחמא עניא כתב:לרגל יומא דהלולא רבה בהאי יומא ט"ו תמוז תשע"ז אני מעלה פרק אחד מהספר "פרדס אור החיים" של הרב שמעון גוטמן שליט"א מאלעד, פרק על פטירתו של האי צדיק.
כדאי לקרוא את האמור.
זיעועכי"א.
הרב שמעון גוטמן משלם לך על הפצת מעינותיו חוצה? איך זה שתמיד אתה מעלה מספריו?
מחולת המחנים כתב:עוד יש לברר האם אכן רבינו אור החיים זי"ע לא זכה לזש"ק, זכור לי שראיתי שער ספר שנדפס באיטליא כמה שנים אחר הסתלקותו ונכתב בו (או ע"י המחבר או המגיה) שהוא מצאצאי האור החיים, כמו"כ כמדומני ישנן משפחות המתייחסות אחר האור החיים הק'.
שערי חכמה כתב:לדוגמא יש לציין את רבי יעקב בן עטר [מחבר הפיוט "אערוך מהלל ניבי" על רבי יעקב אביחצירא] שהיה מצאצאי אוה"ח הק', כפי שכתוב בהסכמות על ספרו "בית אלהי יעקב".
ואע"פ שנקרא "בן עטר", כנראה שמפני חשיבותו של אוה"ח זיע"א נקראו צאצאיו מבנותיו בשם משפחתו "בן עטר".
מחולת המחנים כתב:שערי חכמה כתב:לדוגמא יש לציין את רבי יעקב בן עטר [מחבר הפיוט "אערוך מהלל ניבי" על רבי יעקב אביחצירא] שהיה מצאצאי אוה"ח הק', כפי שכתוב בהסכמות על ספרו "בית אלהי יעקב".
ואע"פ שנקרא "בן עטר", כנראה שמפני חשיבותו של אוה"ח זיע"א נקראו צאצאיו מבנותיו בשם משפחתו "בן עטר".
יישר כח על ההפניה, עיינתי בהסכמות לספר ואין בהן כדי להכריע שהיה מצאצאיו, ("שור מחצבתי/מחצבתו, מגזע היחס והמעלה הצדיק המפורסם" כלשון הראש"ל הרב יעקב מאיר, "ממשפחת רם קדוש ה' מכובד" כלשון הרב קוק), ויתכן שהיה ממשפחתו, וכבר היה כאן בפורום כיו"ב.
אמנם כאן כותב החוקר מ.ד. גאון כדבר פשוט שר' יעקב הנ"ל היה מצאצאי האוה"ח הק'
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 24_523.pdf
סימן נוסף לבדוק הרצון הפנימי של האדם הוא לפי שמחתו ועליצותו במצוות, וכמו שאמר בלעם ברוב התפעלותו 'לא ראה עמל בישראל' ומבאר האור החיים הקדוש (שהשבוע היה יום היארצייט שלו) שבלעם משבח את ישראל, שאף על פי שהם עוסקים בכל כוחם בתורה ובמצוות, בתפילה ובגמילות חסדים, בכל זאת אין הם מתייחסים לזה כעמל – טורח ועבודה קשה המוטלת כעול על צווארם, אלא מרגישים הם כאדם המרוויח ממון וכאדם המשתעשע בשעשועים, מרוב חשקם לתורה ולמצוות.
החפץ חיים מסביר כוונת הפסוק 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב – מרוב כל', שאדם צריך לשמוח בעבודת ה' יותר מאשר אילו היה מקבל 'רוב כל' – כל ממון שבעולם!
זהו שממשיך בלעם 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא' ופירש רש"י כשהם עומדים משנתם שחרית הם מתגברים כארי וכלביא לחטוף את המצוות, ללבוש ציצית לקרוא את שמע ולהניח תפילין. הרי שאדם בקומו ממיטתו צריך להרגיש שיש לפניו אוצרות מסולאים בפז שהוא צריך למהר ולחטוף אותם לפני שיאבדו ממנו, כמו ארי המזנק על טרפו לפני שיברח ממנו.
מאידך כאשר בני ישראל בורחים מן העבירות גם כן אינם מרגישים 'עמל' צער והפסד, אלא הם ששים ושמחים על הצלתם מן ההפסד האמיתי. ואילו בלעם אמנם לא עבר על פי ה' אך כולו מלא צער 'אם יתן לי מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי'.
זאת ועוד, מי שמרגיש את מתיקות עבודת ה' אינו מרגיש כלל עמל ויגיעה, אלא עונג ושמחה. אף אם קיום המצוות עולה לו בצער הרי מזה גופא הוא מרגיש שמחה, שהרי 'לפום צערא – אגרא', כולו רווח!
[א"ה, אני מכיר חכם אחד שכאשר אנשים מתפעלים בפניו על מעשיו הטובים וטרחתו לגמול חסדים וכו', הוא מיד מגיב בביטול: 'זה לא כמו שזה נראה, אינני עושה זאת בהתנדבות, משלמים לי על זה משכורת גבוהה!' וכוונתו – שעל כל מעשה טוב נאמן הוא בעל הבית לשלם שכרנו בכפל כפליים, שכר נפלא ועצום, וא"כ מה מקום יש להתפעל על השתתפותנו בעסק מוצלח כזה?!]
המגיד מדובנא המשיל ע"ז משל לשני ידידים סוחרים, ראובן ושמעון, ראובן היה סוחר ביהלומים יקרים ואילו שמעון היה סוחר בברזל. לקראת היריד הגדול שכרו שניהם יחדיו בעל-עגלה להסיעם ללייפציג, שמעון העמיס על העגלה מזוודה גדולה וכבידה של חלקי ברזל ואילו ראובן הכניס תיק קטן מלא ביהלומים יקרים. כשהגיעו לבית המלון בלייפציג ביקש ראובן מהעגלון להביא את תיקיו לחדרו, וישלם לו על זה רובל אחד שכר טירחה. העגלון החליף בטעות בין תיקו של ראובן למזוודתו של שמעון – פרק את המזוודה הכבידה של הברזלים, והחל נושא אותה במאמצים וגניחות אל חדרו של ראובן...
בעודו מטפס במדרגות המלון – הרהר העגלון בליבו, אין זה הוגן לשלם על מאמץ כזה רובל אחד, עלי לדרוש מראובן שתי רובל על מזוודה כבידה כל כך...
הוא נכנס לחדרו של ראובן כשהוא שופע זיעה ומתנשם בכבידות מליאות ומאמץ, הניח את המזוודה, ואמר לראובן 'מגיע לי שני רובל, כי המזוודה היתה כבדה מאד מאד!'
"מזוודה כבדה אומר אתה? אם כן לא מגיע לך אפילו רובל אחד!!"
"מדוע? וכי ככל שהמזוודה כבדה מגיע לי פחות כסף?"
"מכיון שאם המזוודה כבדה, אות הוא שאין זו המזוודה שלי. סחורתי שלי איננה כבדה ואיננה מעייפת כלל וכלל. ממילא לא מגיע לך כלום..."
כך אומר הקב"ה 'ולא אותי קראת יעקב – כי יגעת בי ישראל', מי שהוא מתייגע ונאנח בעבודת ה' סימן הוא ש"לא אותי קראת יעקב", כי העבודה שלי – כלל איננה מייגעת ומעייפת! אדרבה, מפיחה היא שמחת חיים ורעננות! היגיעה לא באה מחמת עבודת ה' אלא מחמת חוסר ידיעתכם איך לעבוד את ה'!
רעיון דומה לזה שמעתי מאאמו"ר רבי אריה זי"ע על הפסוק 'ותענה שרי ותברח מפניה' – וכי יעלה על דעתנו שאמנו הצדקת שרה עינתה את הגר מכיון ש'הקלה גבירתה בעיניה'?
אלא, ביאר אבא זי"ע, כל זמן שהיתה הגר מעריצה את שרה וחפצה להיות שפחה בבית אברהם אבינו לא הרגישה כלל עינוי בעצם עבודתה אצל שרה, שכן היה לה הדבר לזכות כמו שאמרו חז"ל שעזבה בית מלך מצרים על מנת להיות שפחה בבית אברהם. אבל ממתי שהחלה להרגיש עליונה על שרה 'ותקל גבירתה בעיניה' הרי ממילא 'ותענה שרה' – הרגישה הגר עינוי בכך שהיא משועבדת לאשה נחותה ממנה (לפי קוצר הבנתה של הגר).
הוי אומר, הכל לפי נקודת מבטו של האדם - מי שרואה זכות ומעלה לעבוד את הקב"ה איננו מרגיש עינוי ועמל בעבודתו, אדרבה, מי שעובד לפני ה' מרגיש קרבת ה', שלווה, רוגע ובטחון. 'עבדו את ה' בשמחה... ישמח לב מבקשי ה'... אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה...'
ליבא לתיובתא כתב:לכבוד יום הילולתו, אמרתי אעלה בתמר ואציגה לפניכם שיר שנכתב עליו ע"י אחד מגדולי מרוקו, רבי יעיש קריספין, מח"ס רבים, ובו רומז מעשיותיו. אבקש את עזרת החכמים דכאן לבאר הרמזים, כי נר' שרומז גם לדברים לא ידועים.
לפניכם צילום השיר כת"י פריז, ופיענוחו על ידי אני הצעיר.
חכם באשי כתב:מן הדין להעלות את מאמרו היפה של הרב יחיאל גולדהבר ששיגר לנמעניו ביום השישי האחרון.
הא לחמא עניא כתב:אעלה כאן את הסיפור עם גוב האריות ואת ההערה מס' שנ"ד שמופיעה בקובץ המצורף בעמוד השני, להפריך סיפור זה.
חומר למחשבה.
עובדיה חן כתב:הא לחמא עניא כתב:אעלה כאן את הסיפור עם גוב האריות ואת ההערה מס' שנ"ד שמופיעה בקובץ המצורף בעמוד השני, להפריך סיפור זה.
חומר למחשבה.
שים לב להערה למטה שסיפור זה לא היה אצלו אלא אצל דודו רבי יהודה בן עטר.
שערי חכמה כתב:מחולת המחנים כתב:עוד יש לברר האם אכן רבינו אור החיים זי"ע לא זכה לזש"ק, זכור לי שראיתי שער ספר שנדפס באיטליא כמה שנים אחר הסתלקותו ונכתב בו (או ע"י המחבר או המגיה) שהוא מצאצאי האור החיים, כמו"כ כמדומני ישנן משפחות המתייחסות אחר האור החיים הק'.
בנים לא היו לו, אך בנות היו, וצאצאיו המתייחסים אחריו יצאו מבנותיו.
לדוגמא יש לציין את רבי יעקב בן עטר [מחבר הפיוט "אערוך מהלל ניבי" על רבי יעקב אביחצירא] שהיה מצאצאי אוה"ח הק', כפי שכתוב בהסכמות על ספרו "בית אלהי יעקב".
ואע"פ שנקרא "בן עטר", כנראה שמפני חשיבותו של אוה"ח זיע"א נקראו צאצאיו מבנותיו בשם משפחתו "בן עטר".
ארזי הלבנון כתב:אודה לעצתכם/המלצתכם: מכל ספרי הביוגרפיה שנכתבו על רבי חיים בן עטר, מהו הספר המדוייק והטוב ביותר?
תורה מפוארת כתב:ארזי הלבנון כתב:אודה לעצתכם/המלצתכם: מכל ספרי הביוגרפיה שנכתבו על רבי חיים בן עטר, מהו הספר המדוייק והטוב ביותר?
הספר שכתב חנוך קפוליוביץ של מכון אור החיים של הרב שווארץ.
מצו"ב עבודה נעימה מקצת שבחי האור החיים ברועי החסידות
ארזי הלבנון כתב:תורה מפוארת כתב:ארזי הלבנון כתב:אודה לעצתכם/המלצתכם: מכל ספרי הביוגרפיה שנכתבו על רבי חיים בן עטר, מהו הספר המדוייק והטוב ביותר?
הספר שכתב חנוך קפוליוביץ של מכון אור החיים של הרב שווארץ.
מצו"ב עבודה נעימה מקצת שבחי האור החיים ברועי החסידות
לא מכיר. חיפשתיו בגוגל ולא מצאתיו.
היכן ניתן להתרשם ממנו? מה ידוע לך עליו?
גביר כתב: [המחבר היה פרופ' במחלקה למקרא בבר אילן, עם זאת היה יהודי עובד ה' וירא שמים אמתי, עניו, צנוע ונעים הליכות, הכרתי אותו כשגר ברחובות, אחר כך עבר אאל"ט לאלקנה, נתבש"מ ביום היארצייט של האור החיים טו תמוז תש"ע]
חכם באשי כתב:מן הדין להעלות את מאמרו היפה של הרב יחיאל גולדהבר ששיגר לנמעניו ביום השישי האחרון.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 95 אורחים