פורום אוצר החכמה

"הרבי האמרי אמת בחר בבן אחיו ותלמידו של רבינו (הגאון ר' הערש פסח פראנק זצ"ל), הגה"צ ר' שרגא פייבל פראנק שיהיה רבו ומדריכו של בן זקוניו היניק וחכים ר' פנחס מנחם אלטר, לימים הרבי בעל פני מנחם זצ"ל.
פעם הלך רש"פ בפורים לכבד את האמרי אמת במשלוח מנות. הרבי קיבלו ביותרת הכבוד ואז ביקשו הרבי להוסיף עוד שיעור קטן במוסר עם בנו רפ"מ. כאשר שאלו באיזה ספר ללמוד, ענה ואמר שילמד עמו בספר: 'אורחות צדיקים'. לשאלתו למה לא בספר: 'מסילת ישרים' שכה הפליגו גדולי הדורות בשבחו, השיב הרבי: מסילת ישרים הוא ספר הנכבד ביותר אבל יש בו רק מסילה אחת, מסילת ישרים. לעומת זאת בספר: 'אורחות צדיקים' ישנם הרבה דרכים (אורחות) אחת מהם תתאים גם לבני פנחס מנחם".

(גאון ההוראה עמודים 546-547)

כיצד הגיע הרבי אמרי אמת לרש"פ פראנק הנ"ל?
האם לא היה מדריכו ר' שמחה בונם לייזרזון?
מעניין כמה זמן למד עם רש"פ הנ"ל.

מה ידוע לכם על רש"פ פראנק הנ"ל? האם היה לו איזה שטעלע?
האם יש ממנו צאצאים? האם חיבר ספרים?

מתוך דברי 'רב פעלים' באשכול אחר כאן:

הגאון הרב חיים שרגא פייבל פרנק זצ"ל היה רבה של שכונת ימין משה. חיבר חיבור בשם "תולדות זאב" על מסכת שבת.

מתולדותיו:
נולד בירושלים לגאון הרב זאב וולף פרנק זצ"ל - בנו של הגאון הרב יהודה לייב פרנק זצ"ל ואחיו של מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל. אמו מרים הייתה בת למשפחת ריבלין. כיהן במשך שנים רבות כרב ומו"ץ של שכונת ימין משה.
הרב פרנק עסק רבות בהיבטים הלכתיים של יישוב ארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ והלכות בית המקדש. פרסם מאמרים בנושא, בין השאר בכתב העת המעיין. בין הנושאים: "בניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד"‏[1] ו"תקיעה בחצוצרות בזמן הזה"‏[2]. לדעת הרב פרנק, רבי זירא חזר בו מהאיסור לעלות בחומה‏[3]. אחד מחידושיו המקוריים הוא שיש לברך ברכה על מצוות יישוב הארץ, כשאר ברכות המצוות. הוא סבר כי הסיבה שלא נקבעה ברכה מיוחדת היא משום שהיא נכללת בברכת המזון, שבה אומרים: "נודה לך ה' אלוהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה" וחותמים "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון". לכן לדעתו יש לכוון באמירת ברכה זו על מצוות יישוב ארץ ישראל‏[4].
נמנה עם הרבנים שעסקו באפשרות עלייה לתחומי הר הבית. באחד מדיוני הרבנים, שנערכו מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הציע להצניח מזבח, באמצעות מסוק שכור, אל תוך רחבת הר הבית ולהקריב עליו את קורבן פסח‏[5].
עודד את הוצאת הספר "קול התור" וצידד בדעה שמחברו הוא זקנו הרב הלל ריבלין, שחיבר את הספר על פי תורת רבו הגר"א.
הרב פרנק הותיר אחריו שבע בנות, בלי בנים. על פי הידוע, בצוואתו ציווה על בנותיו לומר אחריו קדיש‏[6].
הוא ואשתו נפטרו בזה אחר זה, בשנת תשל"ג.
בין חתניו: הרב רפאל בנימין לוין – בנו של הרב אריה לוין, הרב משה אהרן רוזנטל – רב שיכון הרבנים, הרב אברהם קופשיץ – רב שכונת נוה צבי בירושלים.

הערות שוליים
1. המעיין כרך י', גיליון א', עמ' 65.
2. המעיין כרך י', גיליון ד,' עמ' 7.
3. "תולדות זאב", קונטרס "ארץ ישראל", סעיף כ"ז
4. "תולדות זאב", מסכת שבת, חלק ב, עמ' ס"ה.
5. נדב שרגאי, "הר המריבה", עמ' 52.
6. הרב פרופסור נריה גוטל, "קדיש יתומה – תגובה", צהר ח', תשס"ב, עמ' 24. עם זאת הרב שלמה זלמן אוירבך אמר כי "זאת הייתה הדרכה מיוחדת שלו, ואצל אחרים לא ראינו שנהגו כמותו" (שם). [תוספת שלי: הרב גרשון לפידות הקפיד ללוות מדי בוקר אחת מבנותיו של הרב פרנק, ומקפיד שתאמר קדיש מעזרת הנשים. לייטנר].

תמונתו כאן (מתוך אתר משפחתי פרטי, יתכן שהתמונה מוגנת בזכויות יוצרים ולכן אינני מעלה אותה לכאן):
http://www.myheritageimages.com/D/stora ... eyf64i.jpg

חתן נוסף הוא ר' משה קרמר מבני ברק.

פעם שוחחתי עם מו"ר הגרי"ש זילברמן זלה"ה ונסובה השיחה אודות הגרש"פ פראנק. אמר לי שהכירו היטב שנים רבות, והיה איש אלקים קדוש ופרוש, שהיה יושב כל ימיו ויגע בתורה בקרן זוית כשהוא מעוטר ומעוטף בטו"ת.
בכותל המערבי יש סדרת נביאים על קלף שתרם הגרש"פ מייד אחרי מלחמת ששת הימים, ונכתב שמו על העמודים.

הגרש"פ חיבר ספר 'תפארת חיים' (http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?25501&), לתמוך יתדות מנהג קשר של תפילין בצורת דלי"ת וכנגד הקשר הפשוט המרובע (נדפס תשכ"ז עם קו' פאר יעקב מהגר"ש דבליצקי שליט"א על מצות תפילין כל היום). לאחר יציאת הספר התעורר קצף גדול בקרב נוהגי הקשר הפשוט, בשל לשונו החריפה של הגרש"פ לפסלו לגמרי, וחיבר נגדו הג"ר אלעזר בריזל זצ"ל קו' 'קשר תפילין' להוכיח קדמות הקשר הפשוט:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162703&
וכמדומה שלאחר הדפסתו באה התנצלות מהגרש"פ שלא בא לפסול את הקשר הפשוט אלא לבסס אף את מנהג קשר הדלי"ת.

בכל ער"פ היה מגיע לחתנו ר"מ קרמר מבני ברק כדי להיות ב'דרך רחוקה'.

יישר כח
ועדיין נותרה השאלה, כיצד הגיע האמרי אמת אליו בלתי פתורה. כמובן, יתכן שמישהו המליץ עליו.
מעניין גם אם הרבי פני מנחם החזיק איתו קשר במשך השנים.
איפה זה ימין משה? זה איפה שטחנת הקמח של מונטיפיור ליד מלון המלך דוד?

לייטנר,
"הרב גרשון לפידות הקפיד ללוות מדי בוקר אחת מבנותיו של הרב פרנק, ומקפיד שתאמר קדיש מעזרת הנשים".
לא הבנתי, למה הקפיד ללוות אותה ומה היה הקשר שלו לרב פראנק?
האם זה אומר שהרב לפידות הסכים לדעה הזו שבת תאמר קדיש? האם זה רק כשאין בן או אף כשיש בן?
באיזה בית כנסת זה היה שהסכימו המתפללים שאשה תאמר קדיש מהעזרת נשים? נשמע לי בידיוני.

ר' גרשון לפידות היה הרב של בית ישראל, ודווקא מתאים היה לו לדאוג לכך שלא יפריעו את אמירת הקדיש...

כתב לי נכדו:

איך הוא הגיע אליו האמרי אמת - איני יודע. ואם איני טועה ליזרזון היה מדריכו ולא מלמדו. אולי היה כשלייזרזון כבר נפטר?
רש"פ כיהן בדיין בבית הדין של הרצ"פ ולימד במכון שלו וכמובן כיהן כרב בימין משה. הוא גם עשה את החצוצורות בכותל.
אנקדוטה: בשבת ראש השנה היה הולך לכותל לתקוע. בזקנותו היה מלווה אותו נכדו הקנאי קופשיץ. הוא ביקש מקופשיץ להקריא לו את התקיעות והוא ענה לו אתה תתקע ואני אצעק "שאבעס"...

מה זאת אומרת חצוצרות?

הוא היה תוקע בר"ה שחל בשבת????

הוגה ומעיין כתב:אנקדוטה: בשבת ראש השנה היה הולך לכותל לתקוע. בזקנותו היה מלווה אותו נכדו הקנאי קופשיץ.

וועלוול.

יש לי מידע בעניין רש"פ ז"ל, אך לע"ע איני מוצא את את הפנאי, ועוד חזון למועד. בינתיים אסתפק בזאת:

לייטנר כתב:עסק רבות בהיבטים הלכתיים של יישוב ארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ והלכות בית המקדש. פרסם מאמרים בנושא,

רש"פ למד ב"מדרש בני ציון" שם למדו הרבה גדולי תורה נודעים זצוק"ל, וחכמי ירושלים באותה התקופה [המכונה בספרות: 'ירושלים של מעלה'] ראו ב'כולל' הנ"ל כבית וועד לחכמים, בפרט לענייני תורת הארץ, הלכות והליכות המצוות הנוהגות בארץ ישראל. ואף כו"כ ספרים העוסקים בענייני זרעים יצאו מבית מדרש זה.

יגל כתב:הגרש"פ חיבר ספר 'תפארת חיים' (http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?25501&), לתמוך יתדות מנהג קשר של תפילין בצורת דלי"ת וכנגד הקשר הפשוט המרובע (נדפס תשכ"ז עם קו' פאר יעקב מהגר"ש דבליצקי שליט"א על מצות תפילין כל היום). לאחר יציאת הספר התעורר קצף גדול בקרב נוהגי הקשר הפשוט, בשל לשונו החריפה של הגרש"פ לפסלו לגמרי, וחיבר נגדו הג"ר אלעזר בריזל זצ"ל קו' 'קשר תפילין' להוכיח קדמות הקשר הפשוט:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162703&
וכמדומה שלאחר הדפסתו באה התנצלות מהגרש"פ שלא בא לפסול את הקשר הפשוט אלא לבסס אף את מנהג קשר הדלי"ת.

בהספדמ על הגרי"ש סיפר נכדו הרב אליהו רימר, כי קבוצה של אברכים נמכנסו לגרי"ש לאחר למדו את הסוגיא היטב, ושאלו בענין והשיב שצריך לעשות קשר של דלי"ת, ושאלו אחד שאבי נוהג מדורות לעשות מרובע, והשיבו הגרי"ש תשנה.
ביקשו ממנו שיכתוב את הדברים, והשיבם שרבי טיאה וייל כותב שמנהג אבותיו לעשות קשר מרובע ואני יכתוב נגד.
המספיד סיפרו תוך כדי סיפור עשרות סיפורים של בקיאות שאלות שהיו בנוכחותו, אך לדעתי ראוי לא פחות ללמוד מכך את היחס של גדולי ישראל לקול קורא וכו', שלא כמנהג שפשט במחוזותינו, שכל אחד שמצליח לשמוע מרבו שהוא נוטה לאיזה שיטה מסוימת, ומיד יוצא ברוח סערה כנגד כל הנוהגים אחרת.
לשיא הגיחוך הגיעו ועד מסורתינו בהודעת האבל בעיתון על הגרי"ש, והנוסח הראשוני עוד היה אמור להיות מגוכך יותר, היה אמור להיות כתוב לא פחות ולא יותר מאשר 'רבינו הגדול אשר עמד בפרץ נגד בן אשר'...

עט סופר כתב:לשיא הגיחוך הגיעו ועד מסורתינו בהודעת האבל בעיתון על הגרי"ש, והנוסח הראשוני עוד היה אמור להיות מגוכך יותר, היה אמור להיות כתוב לא פחות ולא יותר מאשר 'רבינו הגדול אשר עמד בפרץ נגד בן אשר'...

גווווווווט. ומה הנוסח המתוקן?

"אולי היה כשלייזרזון כבר נפטר"?

לא מסתבר, הבנתי שנפטר בשנת תש"ו, השנה שבה הפני מנחם התחתן. הוא לא היה אז יניק וחכים.

אני נוטה ממש לא להאמין שלרבי האמרי אמת לא מצא מלמד לבנו מתוך החצר של גור, במיוחד כשבנו הגיע ארצה כבר היה כבר 14, בור סיד , ור' בונם לייזרזון מימינו, ור' אברהם יצחק שפירא משמאלו, ששניהם היו משכמם ומעלה בעלי תריסין וחסידים מובהקים, והרבי הבית ישראל גם הדריך אותו, כך שאין כל סיבה להמצאה, ובנוסף שאין מקור מהימן למעט ספר ללא כל מקורות, ואם החידושים של הר הבית ועוד, זה לכאורה אופגפרעגט לחלוטין

לייטנר כתב:מתוך דברי 'רב פעלים' באשכול אחר כאן:

הרב פרנק הותיר אחריו שבע בנות, בלי בנים. על פי הידוע, בצוואתו ציווה על בנותיו לומר אחריו קדיש‏[6].
הוא ואשתו נפטרו בזה אחר זה, בשנת תשל"ג.


6. הרב פרופסור נריה גוטל, "קדיש יתומה – תגובה", צהר ח', תשס"ב, עמ' 24. עם זאת הרב שלמה זלמן אוירבך אמר כי "זאת הייתה הדרכה מיוחדת שלו, ואצל אחרים לא ראינו שנהגו כמותו" (שם). [תוספת שלי: הרב גרשון לפידות הקפיד ללוות מדי בוקר אחת מבנותיו של הרב פרנק, ומקפיד שתאמר קדיש מעזרת הנשים. לייטנר].

מעניין.
ר' גרשון היה היה יורד מן השמים מידי יום?!
בגוף ממש?

אוי
איך לא עליתי על זה? ר' גרשון נפטר תשט"ז

ויואל, הרי הפני מנחם למד בחיי עולם אצל ר' חייקל מילצקי זצ"ל. לא היה חסיד כלל.
לא הייתי בהינף מקלדת סותר דברים שכתב מחבר נכבד. כדאי קצת יותר לברר.

יגל כתב:ר' גרשון לפידות היה הרב של בית ישראל, ודווקא מתאים היה לו לדאוג לכך שלא יפריעו את אמירת הקדיש...

גם לא הבנתי הערת יגל שר' גרשון היה הרב של בית ישראל,
מה זה בא לענות?

גלאגוזים כתב:

לייטנר כתב:מתוך דברי 'רב פעלים' באשכול אחר כאן:

הרב פרנק הותיר אחריו שבע בנות, בלי בנים. על פי הידוע, בצוואתו ציווה על בנותיו לומר אחריו קדיש‏[6].
הוא ואשתו נפטרו בזה אחר זה, בשנת תשל"ג.


6. הרב פרופסור נריה גוטל, "קדיש יתומה – תגובה", צהר ח', תשס"ב, עמ' 24. עם זאת הרב שלמה זלמן אוירבך אמר כי "זאת הייתה הדרכה מיוחדת שלו, ואצל אחרים לא ראינו שנהגו כמותו" (שם). [תוספת שלי: הרב גרשון לפידות הקפיד ללוות מדי בוקר אחת מבנותיו של הרב פרנק, ומקפיד שתאמר קדיש מעזרת הנשים. לייטנר].

מעניין.
ר' גרשון היה היה יורד מן השמים מידי יום?!
בגוף ממש?

יפה מאוד! זה עונשו של הכותב מזכרון ילדות בלא בדיקה.
אעפ"כ, אם יש מי שימצא מי היה הרב שליווה את אחת הבנות, יזכה אותי על שגגתי.

מה עצם מקור הידיעה לאמירה שרב כלשהו ליווה את אחת הבנות מדי בוקר לאמירת קדיש.

לייטנר כתב:מתוך דברי 'רב פעלים' באשכול אחר כאן:

הגאון הרב חיים שרגא פייבל פרנק זצ"ל היה רבה של שכונת ימין משה. חיבר חיבור בשם "תולדות זאב" על מסכת שבת.

ראשית שלא להשאיר הגליון חלק, התולדות זאב שייך לאביו ר' זאב ולא לבנו ר' שרגא פייבל.
ולענין הקדיש והאגדות על הרב (והמלאך) המתלווה.
להד"ם. שוחחתי עם הרבנית קרמר אשת ר' משה קרמר יבלדחט"א
לדבריה אף רב לא ליווה אותן ואף אחד לא הפריע להן.
אחותה הרבנית לוין היתה אומרת קדיש בבית הכנסת הכנסת אורחים זהרי חמה שהיה בהנהלת המשפחתה
אחותה הרבנית קופשיץ היתה אומרת בנוה צבי
אחותה הרבנית רוזנטל בשכון הרבנים ברוממה
והיא בבית הכנסת שע"י בתי אבות ברחוב הרב הירש שבהנהלת המורה (החובש....) זית.
ומעולם לא זכור לה שמישהו הסה אותן.
ועוד, שכשהיו מתאספים לפקודת השנה על הציון, היו החתנים אומרים קדיש והבנות מצטרפות להם.

תודה על המידע.
הרב אריה לוין זצ"ל עצמו התפלל בזהרי חמה.
מי שאר בנותיו של הרב שרגא פייבל פראנק.

מפורטות כולן בהודעתי מעלה.

נכון.
אולם בתחילה הסתמכתי על הודעה בתחילת שרשור זה, שלקוחה מתוך ויקיפדיה, ובהודעה זו כתוב שהיו לו שבע בנות.
אולם זו טעות, והיא תוקנה כבר בויקיפדיה.
אבל כשעלה הפוסט הראשון לפני כמה שנים, כנראה שהייתה שם בויקיפדיה טעות.

אולי אמרו הבנות את הקדיש בעזרת נשים בשעה שהגברים שבבית הכנסת גם אומרים קדיש וקולן לא נשמע ולא היה צריך להסות אותן.

מעודי לא שמעתי אף אשה אומרת קדיש מעזרת נשים כשכל הגברים עונים לה.
זה באמת חידוש מעניין.

פגשתי היום ת"ח מצאצאי ר' פייבל ובפיו כמה דברים הראויים להכתב. לדבריו כשנפטרה אשתו של ר' פייבל על פניו, באו לבשר לו על כך, והוא הוציא מיד תשובה שכתב ובו מברר אמירת קדיש ע"י בנות, וביקש שהבנות תאמרנה קדיש, המבשר שהיה חכם מבני משפחתו (שכחתי שמו) אמר לו, ומה היה אומר ע"כ המחותן שלך הגריח"ז? (ר' אברהם קופשיץ זצ"ל חתן הגר"פ היה נכד הגריח"ז), אמר ר' פייבל: אעפ"כ ! (מעניין שיש מוסרים שגם במשפתתו של הגריח"ז אמרה בת קדיש, אולי בתו של רא"א? יש לברר). לדבריו בשבעה של מי ממשפת ר' פייבל סיפר רב"צ בורדיאנסקי שגם אמו אמרה קדיש על הוריה, שהיא היתה שריד אחרון להם, ומבקר אחר סיפר שגם בבית ר' משה שניידר בלונדון אמרה בת קדיש, לא זכור לי מי ועל מי.

ידועה מלחמתו של ר' פייבל בקשר המרובע, בהקשר לכך סיפר שבאחרית ימיו היה דר בבית חתנו רמ"א רוזנטל בשכון הרבנים, בביהכנ"ס היה מתפלל ר' משה אדלר (אבי ר' בנימין יבלדח"ט), אירע ור' משה יצא לאן שיצא והסיר התפילין והניחן על השולחן, ר' פייבל מיהר חיש ובזריזות נפלאה התיר את הקשר וקשר שוב בצורה של דל"ת, ר' משה חזר ולבש התפילין ולא הרגיש, וכשהרגיש היתה שערוריה במקום...

כידוע שכונת ימין משה שמלפנים גרו שם צדיקי ירושלים (רב"צ יאדלר ואולי גם ר''ז שחור) נעזבה לימים משומרי תור"מ, לדבריו ר' מרדכי גולדשטיין היה שולח לו תלמידים מהר ציון לימין משה הסמוכה להחזיק את המנין (לא ידעתי שהמוסד של רמ"ג כ"כ ותיק, אבל כך לדבריו), וכיון שהחברה היו מארבע כנפות הארץ, מקבץ נדחי עמו ישראל, יכל ר' פייבל לעשות עמהם ככל העולה על רוחו הגדולה, עד תקיעת שופר בשבת. לדבריו, באיזה מקום נפגשו רשז"א ור"פ והיה בינהם ויכוח סביב ענין זה, עד שפלוני לחש באזני רשז"א, אצל ר' פייבל אין המדובר ב"דרוש וקבל שכר בעלמא", היינו שכבר איתעביד מעשה...

היה לא מזמן בירושלים סערה גדולה סביב נושא ה"מראות" שהורו מוצי"ם שהם תלמידים של רש"פ.

רש"פ היה דיין בבית הדין שהיה עצמאי בראשות ר' הירש פסח ואחריו עמד בראשו ר' אברהם דוד רוזנטל.
לאחר פטירתו של רש"פ נכנס חתנו ר' רפאל לוין להיות דיין במקומו. ביה"ד כמעט ולא היה פעיל אמנם היו מספר ארועים ודיונים שעברו תחתיו . בזמנו שמעתי שהאדמור הל ב שמחה עשה שם חליצה לאשת ה"בית ישראל", ואדרבה האם יש למישהו ידיעה בענין.

בספר הזכרון תפארת רפאל מובאים בקצרה תולדותיו של רש"פ, וכן חדו"ת ממנו וכן פסקים שכתב בשם דודו הגרצפ"פ

בן ירושלים כתב:רש"פ היה דיין בבית הדין שהיה עצמאי בראשות ר' הירש פסח ואחריו עמד בראשו ר' אברהם דוד רוזנטל.
לאחר פטירתו של רש"פ נכנס חתנו ר' רפאל לוין להיות דיין במקומו. ביה"ד כמעט ולא היה פעיל אמנם היו מספר ארועים ודיונים שעברו תחתיו . בזמנו שמעתי שהאדמור הל ב שמחה עשה שם חליצה לאשת ה"בית ישראל", ואדרבה האם יש למישהו ידיעה בענין.

הבית דין שבראשות רא"ד רוזנטל החשיב את עצמו כממשיך הבי"ד של הגר"ש סלנט בחצר החורבה, הוא חותם את עצמו 'בית דין הגדול לכל מקהלות האשכנזים' (קצת דומה לנוסח של העדה"ח), ראיתי פעם בבית מרקחת ברח' צפניה שהיה תלוי מודעה שעשה מכירת חמץ בבית דין זה.

יש כאלו שמעדיפים לעשות חליצה ל"ע דוקא אצל בית דין זה, וזאת מפני שיש להם את הנעל עוד מהבי"ד של הגר"ש סלנט, וכידוע רבו פרטי הלכותיה של נעל זו.

לבית ישראל היו ילדים שנהרגו בשואה, האם גם במקרה כזה עושים חליצה?

איש_ספר כתב:ר' מרדכי גולדשטיין היה שולח לו תלמידים מהר ציון לימין משה הסמוכה להחזיק את המנין (לא ידעתי שהמוסד של רמ"ג כ"כ ותיק, אבל כך לדבריו)

ישיבת התפוצות הוקמה כמעט במקביל לישיבת הכותל, כלומר בסוף תשכ"ז.

התפוצות הוקמה בתשכ"ו, וכבר היה לרמ"ג ישיבה מתשכ"ד, אך לא לבע"ת, והתקיים בעז"נ דחברון גאולה.

בענין מה ששאלו ביבום, ודאי שכך הדין, דגם בהיו לו בנים ומתו אשתו מתייבמת, וכבר תנן לה במתני' אמרה מת בני ואח"כ מת בעלי וכו', וכ"ה בשו"ע.

מחולת המחנים כתב:

בן ירושלים כתב:רש"פ היה דיין בבית הדין שהיה עצמאי בראשות ר' הירש פסח ואחריו עמד בראשו ר' אברהם דוד רוזנטל.
לאחר פטירתו של רש"פ נכנס חתנו ר' רפאל לוין להיות דיין במקומו. ביה"ד כמעט ולא היה פעיל אמנם היו מספר ארועים ודיונים שעברו תחתיו . בזמנו שמעתי שהאדמור הל ב שמחה עשה שם חליצה לאשת ה"בית ישראל", ואדרבה האם יש למישהו ידיעה בענין.

הבית דין שבראשות רא"ד רוזנטל החשיב את עצמו כממשיך הבי"ד של הגר"ש סלנט בחצר החורבה, הוא חותם את עצמו 'בית דין הגדול לכל מקהלות האשכנזים' (קצת דומה לנוסח של העדה"ח), ראיתי פעם בבית מרקחת ברח' צפניה שהיה תלוי מודעה שעשה מכירת חמץ בבית דין זה.

יש כאלו שמעדיפים לעשות חליצה ל"ע דוקא אצל בית דין זה, וזאת מפני שיש להם את הנעל עוד מהבי"ד של הגר"ש סלנט, וכידוע רבו פרטי הלכותיה של נעל זו.

לבית ישראל היו ילדים שנהרגו בשואה, האם גם במקרה כזה עושים חליצה?

אני הכרתי את הבי"ד מהתעודה שהיתה תלויה בהלמן...
תמונת הנעל מבית דינו של הגרש"ס יש באנצ"ת בערך חליצה.

איש_ספר כתב:פגשתי היום ת"ח מצאצאי ר' פייבל ובפיו כמה דברים הראויים להכתב. לדבריו כשנפטרה אשתו של ר' פייבל על פניו, בא ר' יצחק רונזטל לבשר לו על כך, רש"פ הוציא מיד תשובה שכתב ובו מברר אמירת קדיש ע"י בנות, וביקש שהבנות תאמרנה קדיש, המבשר שהיה חכם מבני משפחתו (שכחתי שמו) אמר לו, ומה היה אומר ע"כ המחותן שלך הגריח"ז? (ר' אברהם קופשיץ זצ"ל חתן הגר"פ היה נכד הגריח"ז), אמר ר' פייבל: אעפ"כ ! (מעניין שיש מוסרים שגם במשפתתו של הגריח"ז אמרה בת קדיש, אולי בתו של רא"א? יש לברר). לדבריו בשבעה של מי ממשפת ר' פייבל סיפר רב"צ בורדיאנסקי שגם אמו אמרה קדיש על הוריה, שהיא היתה שריד אחרון להם, ומבקר אחר סיפר שגם בבית ר' משה שניידר בלונדון אמרה בת קדיש, לא זכור לי מי ועל מי.

ידועה מלחמתו של ר' פייבל בקשר המרובע, בהקשר לכך סיפר שבאחרית ימיו היה דר בבית חתנו רמ"א רוזנטל בשכון הרבנים, בביהכנ"ס היה מתפלל ר' משה אדלר (אבי ר' בנימין יבלדח"ט), אירע ור' משה יצא לאן שיצא והסיר התפילין והניחן על השולחן, ר' פייבל מיהר חיש ובזריזות נפלאה התיר את הקשר וקשר שוב בצורה של דל"ת, ר' משה חזר ולבש התפילין ולא הרגיש, וכשהרגיש היתה שערוריה במקום...

כידוע שכונת ימין משה שמלפנים גרו שם צדיקי ירושלים (רב"צ יאדלר ואולי גם ר''ז שחור) נעזבה לימים משומרי תור"מ, לדבריו ר' מרדכי גולדשטיין היה שולח לו תלמידים מהר ציון לימין משה הסמוכה להחזיק את המנין (לא ידעתי שהמוסד של רמ"ג כ"כ ותיק, אבל כך לדבריו), וכיון שהחברה היו מארבע כנפות הארץ, מקבץ נדחי עמו ישראל, יכל ר' פייבל לעשות עמהם ככל העולה על רוחו הגדולה, עד תקיעת שופר בשבת. לדבריו, באיזה מקום נפגשו רשז"א ור"פ והיה בינהם ויכוח סביב ענין זה, עד שפלוני לחש באזני רשז"א, אצל ר' פייבל אין המדובר ב"דרוש וקבל שכר בעלמא", היינו שכבר איתעביד מעשה...

כתבתי למעלה על שמועה שגם בבית הגריח"ז אמרה ילדה קדיש, התחקתי אחר מקור השמועה, מקורה בר' משה הבלין הרב של קרית גת, התקשרתי אליו, לדבריו סבתו היתה בתו הבכורה של רא"א זוננפלד בנו בכורו של הגריח"ז שנפטר ע"פ אביו ל"ע, והגריח"ז הורה לה לומר קדיש בעזר"נ, והיא בת שמונה או תשע שנים. בסיום הוסיף ר' משה ואמר: וכן הורה לה להדליק נרות שבת. שאלתי, מה ענין נרות שבת לפטירת האבא? את התשובה לא כ"כ הבנתי. מ"מ לאור זאת שבשאר ענפי משפחת הגריח"ז לא ידועה הוראה לבנות להדליק נרות שבת, אני מקוה מאד שאין כאן עדות שבטלה מקצתה. וד"ל.

איש_ספר כתב:

לייטנר כתב:מתוך דברי 'רב פעלים' באשכול אחר כאן:

הגאון הרב חיים שרגא פייבל פרנק זצ"ל היה רבה של שכונת ימין משה. חיבר חיבור בשם "תולדות זאב" על מסכת שבת.

ראשית שלא להשאיר הגליון חלק, התולדות זאב שייך לאביו ר' זאב ולא לבנו ר' שרגא פייבל.

יש שני תולדות זאב.
האחד, של ר' זאב אביו של רש"פ - http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?24634&
(כלולים בו גם קונטרס מאחיו של ר"ז, הרצ"פ. וכן דברי תורה מבנו של ר' זאב, שמספרים שהיה עילוי מופלא ונפטר בעודו צעיר מאוד)
והשני, על מסכת שבת, ונכתב בשערו שהוא מאת רש"פ ונוספו בו הערות מאביו ר' זאב. הספר בשלושה חלקים שנמצאים באוצר, הנה קישור לראשון שבהם - http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?9601&
אולם בעבר שמעתי מאחד מצאצאיו של ר' זאב (שאינו צאצא של רש"פ) שהשיח לפי תומו שר' זאב חיבר תולדות זאב על שבת. האם גם הוא וגם הרב אי"ס טעו באותה טעות במקרה או שהשער של הספר מסתיר את האמת? (אותו צאצא אינו בקיא גדול בעניינים הללו, וגם כאמור הוא הזכיר זאת אגב אורחא)

על ר' זאב יש שני סיפורים מופלאים בספר על אחיו.

עדיאל ברויאר כתב:על ר' זאב יש שני סיפורים מופלאים בספר על אחיו.

תוכל לזכותנו בסיפורים הנ"ל?

ר' עדיאל. יש"כ שהעמדתני על טעותי.

בן מלך כתב:

עדיאל ברויאר כתב:על ר' זאב יש שני סיפורים מופלאים בספר על אחיו.

תוכל לזכותנו בסיפורים הנ"ל?

אם אני זוכר נכון, האחד הוא שר' זאב נהג להפריש חומש מכספיו הדלים כדעת הגר"א והיה מביא אותו לאחיו, הרצ"פ, שיחלק לעניים. הרצ"פ היה לוקח את הכסף ונותן אותו... לאשתו של ר' זאב. השני הוא שבזמן הרעב הוא כמעט לא אכל והחל להתנפח מרוב רעב, ואחיו אמר לו שיאכל טוב יותר. והוא השיב שהוא מתנפח מלימוד התורה.

כמדומני ששמעתי פעם מסבתי שתחי', שהיא נכדתו, שאשתו הניחה בגדים על מושבו כדי שבשעת לימודו הוא יגהץ אותם...

בספר הזכרון תפארת רפאל( לוין) מופיעים חדו"ת ומכתבים מר' זאב וולף. שם גם מתואר שלא היה מברך ברהמ"ז בכל סעודה וסעודה מבלי שחזר על פה על כל פרק כיצד מברכין.

שם גם נדפס עפ"י כת"י המשך לספרי תורת זאב על שבת מבנו רש"פ.

חשבתי שהעירו כבר, וראיתי שלא, שקדיש בבנות יש לו מקור בחוות יאיר והביאו הפת"ש יו"ד סי' שעו.
אבל ברמ"א סימן תב משמע מאוד שאין הבנות אומרות קדיש בשום מצב.

אברך מקרית ספר כתב:היה לא מזמן בירושלים סערה גדולה סביב נושא ה"מראות" שהורו מוצי"ם שהם תלמידים של רש"פ.

אין מדובר בתלמידיו של רש"פ אלא בתלמידיו של שארו הרחוק ר' נחום יצחק פראנק.