הודעהעל ידי הסקרן_הקטן » ב' אוקטובר 08, 2018 10:10 pm
מתדהר כרך 1 עמוד 157
הרב יעקב דב רפופורט
נולד בשנת תר"כ (1860) בעיירה אליטה (בליטא) לאביו ר' אברהם , שהיה מוסמך לרבנות והתפרנס ממסחר. למד בישיבות ואח"כ כ"פרוש" בבית-המדרש
בשאוולי. נשא לאשה את חיה , בת רב העיר ר' יוסף זכריה שטרן, מחבר שאלות-ותשובות "זכר יוסף", ד.' חלקים (שהיה חתנו של הרב ר' מרדכי גימפל יפה , שעלה ארצה והתישב עם ראשוני פתח-תקוה ביהודיה). שלש שנים המשיך ללמוד בבית חותנו ואח"כ נבחר לרב בריבינישק, פלך ויטבסק. אחרי כ-12 שנד. נבחר לרב בזימל, במקום הרב קוק שעזב את המשרד. שם זמן מועט לפני עלותו ארצה. במשרה זו נשאר עד עלותו
ארצה. כל ימיו היה חובב ציון, אך מרוב ענותנות נמנע מעסקנות והתפרסמות. השפיע על צאצאיו שיבססו את עתידם בארץ-ישראל והיה דורש שצעירים יעלו ארצה להחיות את האדמה ולא זקנים שימלאוה רק בקברים. בשנת תרס"ו ביקר בארץ, שנד, אחרי עלית הראשון מבניו, נתן דוד . אחרי שנתים קנה חלקה בת 50 דונם אדמה בכפר-סבא לנטיעת כרם שקדים, כדי להכין לו מקור מחיה לכשיעלה ארצה. בהיותו מטופל בילדים והכנסתו מהקהלה הקטנה הספיקה אך בקושי למחיה, הנהיג קימוצים בבית ואף ויתר על העישון, כדי שיוכל לשלם את מחיר הקרקע והוצאות העיבוד.
בעת מלחמת-העולם הראשונה, כשגורשו היהודים על-ידי המצביא הרוסי מהעיירות הסמוכות לגבול, עבר לניקופול שבפלך חרסון (אוקראינה). כשחזר אחרהמלחמה לקהלתו הגיעתו הבשורה המעציבה, שכרמו בכפר-סבא נחרב -במלחמה.
באביב תרפ"א הגיעתו במכתב מאת בצלאל יפת (קרובו מצד אשתו) בשורה מעציבה עוד יותר, שבנו נתן דוד נפל בהגנה על פתח תקוה ביום ההתקפה הגדולה בכ"ז ניסן תרפ"א. על כך השיב במכתב : "תודה לאל, שנפל בארץ-ישראל ובעד ארץ-ישראל, ולא נטבח בפרעות באוקראינה".
בתרפ"ו עלה ארצה והתישב בכפר-סבא והתנדב לשרת את הישוב המתהוה במושבה בתור רב (הרב הראשון בכפר-סבא). שנתיים ישב בשקט בביתו ועסק בתורה והתרחק מכל פרסום והתבלטות, אף כי בחוגי הרבנים יוצאי ליטא היה ידוע כגדול בתורה, הדפים עוד בבחרותו קונטרס "חקר דין'' בחידושי הלכה והעלה על הכתב הרבה חידושי תורה ודרשות באגדה, אך נמנע מהדפיסם כדי שלא להתהדר.
נפטר בי"ז חשון תרפ"ח ונקבר בכפר-סבא.
ימים אחדים לפני פטירתו נתארסה בתו להרב אברהם ריניק , מחניכי ישיבת חברון, שירש את כסא הרבנות בכפר-סבא.
מתדהר כרך 1 עמוד 198
נתן דוד רפפורט
נולד בעיירה זימל (ליטא) בסיון תרמ"ו (1886) לאביו הרב יעקב דב ולאמו חיה, בת הרב המפורסם יוסף זכריה שטרן משאוולי (מחבר שו"ת "זכר יתוסף", ה' חלקים) ונכדת הרב מרדכי גימפל יפה (מראשוני המתישבים ביהודיה). למד תורה בבית אביו ושנה אחת בישיבת טלז. נטה מבחרותו לחיבת ציון, שהיתה מסורת במשפחה, ובהמרצת אביו הרב עלה ארצה בתרס"ה. בהיותו בן 19, קרוב לגיל חובת הצבא, לא נתנו לו השלטונות פספורט על שמו, ולכן בא בפספורט של אחיו אריה, הצעיר ממנו בשנתים, ואביו לווהו עד האניה לאודיסה.
בפתח-תקוה החל לעבוד כפועל אצל האכרים
ובמהרה נתחבב עליהם בשל מזגו הטוב וחיבתו לעבודה. הוא התמחה בכל ענפי המשק, וביחוד בנטיעות ובטיפול בבעלי-חיים. כשפרץ ריב בין אכרי פתחתקוה ובין הפועלים בשל ניגודים בין שמרנות מסו'
רתית לבין התחדשות מהפכנית, והפועלים אמרו לנתק את היחסים עם האכרים, עמד הוא מן הצד לריב זה, באמרו, שהוא פועל רק לעבודה ולא לסכסוכים.
כשעלתה ארצה סבתו, הרבנית משאוולי, לווה ממנה כסף לתשלום ראשון לקנות לו נחלה בכפר-סבא, ומאז עבד שם בנטיעת שקדים בחלקתו ובעיבוד החלקה שקנה אביו, וגם כפועל שכיר במטעים של אחרים, וכך שקד בעבודה כדי לשלם את מחיר אדמתו. בנה את ביתו בין עשרת הבונים הראשונים בכפר-סבא בהלואה שקיבלו מחברת "עזרא" הברלינית (לא להחליפה בחברת "עזרה - הילפספאריין", שהחזיקה כאן בתי-ספר). כשנפטרה דודתו, אחות אמו. רחל, אשת העסקן הציוני מפטרבורג מר מרדכי זקש ז"ל ובעלה אמר ליצור משהו בארץ לזכר המנוחה. השפיע על דודו, שיתרום את הכסף לספריה צבורית במושבה הקטנה החדשה כפר-סבא. וכשדודו נענה לו ותרם את סכום היסוד ל"ספרית רחל זקש", הקצה חרר בביתו לספריה.
בכפר-סבא עבד במשק שלו ושל אביו ואף בכרם שקנה אחיו אריה, ונוסף לכך שרת את המושבה זמן-מה גם כשומר ועזר בחיזוק הבטחון. במלחמתהעולם הראשונה הקדיש עמל רב לעזרת מגורשי יפו ותל-אביב שחנו בהמוניהם בכפר-סבא. כשגורשו כל התושבים מכפר-סבא בגלל היותה בחזית המלחמה, עבר לחדרה וגם שם שימש שומר. אחרי המלחמה מצא את ביתו חרב ואת המטעים שלו ושל אביו ואחיו גדועים. חזר לפתח-תקוה ועבד עבודות חקלאיות שונות, עבר בנטיעת חורשת הקרן הקימת במקום השייך כיום למגדיאל, וכן בחפירת הבאר הראשונה בעין-חי. בינתים שקד, יחד עם שאר מתישבי כפרסבא, לקומם את הריסות ביתו ומושכתו. כשהבתים היו כבר מוכנים להצבת דלתות וחלונות שהובאו אליהם, פרצו מהומות מאי 1921 ביפו ואח"כ פשטו למקומות אחרים בארץ. בהיות המושבות כפרסבא ועין-חי קטנות (אז נחשבו כבנותיה של פתחתקוה) לא יכול ועד ההגנה שבפתח-תקוה לפצל את הכחות ולחזק את הגנתן, ולכן הוחלט להוציא את הנפשות משתי המושבות הקטנות ולמלטן לפתחתקוה. בכ"ה ניסן תרפ"א השתתף בפינוי שני המקומות, ובהגנה על השיירה בדרכה לפתח-תקוה, ובבואו שמה הצטרף מיד לשורת המגינים. ביום ההתקפה על פתח-תקוה, כ"ז ניסן, יצא בבוקר השכם אל חזית ההגנה שמצפון למושבה ועמד באומץ ובמסירות על משמרה. נפצע בכדור-אויב, הובא אל בית-החולים שהוכן בספריה הצבורית ובדרך יצאה נשמתו, וממחרת נקבר יחד עם שלשת חבריו הגבורים שנפלו בהגנה.
כמו"כ ראה בכרך 1 עמוד 351 בערך הרב מרדכי גימפל יפה