הודעהעל ידי לב_לדעת » ג' פברואר 06, 2024 11:49 pm
כדי שלא להשאיר הגליון ריק, ולא להתעצל בהספדו של חכם, אנסה לכתוב קצת הרגשות, לא מספיק מדויקות, על אף שלא נחנתי בעט סופרים.
היו שני נקודות שר' ברוך השפיע בהם מאוד על הבחורים.
נקודה אחת היתה ההשקפה הברורה שהנחיל לתלמידיו, שהעיקר זה תורה, ומי שלומד הוא נחשב, ומי שלא לומד לא שווה. הוא הקרין זאת בקיצוניות בכל הזדמנות בדיבור ובמעשה. בישיבה היה מתח סביבו, מי יותר למדן, מי יותר מבין בדיוק מה הר"י מתכוון. והיתה אווירה של ויגבה ליבו בדרכי ה', כביכול מי שלא למדן, מי שלא מבין, הוא שווה פחות, ומי שלמדן הוא המוצלח והשווה.
היו הרבה בחורים צעירים שרצו להצליח, ומאוד תפס מקום המעמד החברתי, והחשיבות היחידה שספגנו אז היתה למדנות, היתה אכפתיות ולחץ גדול להבין את העומק של הסברא שהר"י מתכוון כדי להיות שווה. מי שהשקיע בבקיאות היה קצת מזולזל, לא בענינים.
הוא בנה את הישיבה כך שכל השאיפה בחיים היא להצליח ללמוד סוגיות עד הסוף. הסיפוק שהיינו מרגישים אחרי שהצלחנו להבין שיעור של הר"י היה עצום. זו היתה פסגת ההצלחה של בחור. והיה המון טעם בשיעורים שלו, על אף שלא היה בו כישרון רטורי בכלל. אבל התוכן מאוד ריתק אותנו.
הוא דרש ותבע לסכם ולכתוב, לא היה מצב שלא היינו כותבים את הסוגיא. היתה תעשיה שלמה של כתיבה ע"מ לקדם ולקבוע בלב הבחורים את חשיבות הלימוד בס"א. כמובן שבערב בס"ג לומדים עיון, כל צוות הרמי"ם היה מגיע בערב כי לומדים בערב את המשך הסוגיות של הבוקר.
נקודה שניה ועיקרית היתה השפעה בדרך הלימוד. הוא היה איש של עיון ולומדס בכל ליבו ומאודו. כמדומה שלא ראיתיו מעולם לומד גפ"ת "סתם". הוא סלל דרך בהבנה ובשפה למדנית, וכמו שהגדיר היום המשגיח הגרח"י קפלן שהגר"ב העמיד עולם למדני של תביעות וזכויות ממוניות שלא היה ידוע עד עתה, בשפה ובהגדרות המיוחדות שלו. הוא שידר חשיבות לכל צד בסגנון אמירת הסברא, כל נוסח של הבנה היה לו חשיבות, למדנו ממנו מה אומרים ואיך אומרים, איך פותחים סוגיא ולמה לחתור בהבנה.
היה יכול לדבר זמן רב עם בחורים איך לומר את הנוסח, ומה המילים, היה משנה ומתקן ואומר את ההגדרה בצליל אחר, כך שעות רבות. מאוד התעסק והדגיש הבנה עמוקה וברורה בסוגיא, בשפה שלו שהיא עברית צחה שלא בהכרח מחויבת להגדרות ישיבתיות מקובלות.
לדעתי הצלחתו היתה שסגנון הבחורים שהגיעו לישיבה היו מבתים פחות ישיבתיים, ובדר"כ לא היו המצוינים בשורה הממש ראשונה בישיבות הקטנות. בחורים מסוג כזה הגיעו עם צימאון להצלחה ולקשר עם רבנים. ובישיבה מאוד הדגישו להיות קשור עם הרבנים ולקבל מהם תורה. ממילא נהייתה אווירה חזקה בישיבה ברוח כזאת.
וכמדומה שלא היתה כזאת בישראל שישיבה כביכול בשורה השניה מבחינת רישום [הבחורים הממש מצוינים הרי הלכו לחברון פונביז תפרח] גידלה בני תורה ששתולים פאר בהיכלי התורה באר"י, בקדמת הבמה, מבחינה מספרית יחסית, עולים לאין ערוך מהישיבות שקיבלו את החומר האנושי היות מצוין לשיעור א'. וכבר הדגישו בהספדים זאת.
והוא היה השפיץ הקודקוד של זכות להיות איתו בקשר, וגם השקיע ונתן בלב רחב בשורה בלימוד, של עיון כבד בכל שלב בסוגיא. הוא שידר המון עוצמה וחשיבות להצלחה בלימוד. כל הישיבה היתה מסתובבת סביב השיעורים כללים, על אף שרק ש"ג ששמעו אותו פעמיים התחילו להבין את השפראך, אבל גם ש"א וגם ש"ב ישבו בש"כ ע"מ להתרגל לסגנון.
השיעורים היו סגנון אחר ורמה אחרת ממה שהכרנו מהרמי"ם היומיים. הוא היה מדבר בעברית צחה, מתחיל לסדר את מהלך הגמ' בשפה קצרה פשוטה ומדויקת, שואל קושיא פה ושם, מביא גמ' אחרת עם קושיות שם, ומרצה רעיון שלפיו הכל מיושב, ולפי"ז אפשר לקרוא את הגמ' עם חילוקים דקים בכל שלבי הסוגיא.
שיעו"כ היה כשעה וחצי. רק בש"ג כאמור הבחורים התחילו לקלוט את השפראך שלו כי היה מוסר גם שיעורים יומיים וחוזר עליהם בשיעו"כ.
היה אדם מאוד ממוקד מטרה. מאוד היה חדור בחשיבות הצלחת האברכים, דיבר הרבה על הבוגרים ששקועים בלימוד, דיבר הרבה על 'תכל'ס', מה יצא לכם מזה שתישנו מאוחר, חבל, מה יצא לכם שתעבדו לבחירות, עוד קול פחות קול, העיקר תלמדו זה מחזיק את העולם,
לא אהב שבחורים מתחילים לגדל זקן באמצע השגרה, פעם בחור גידל זקן, והר"י תפס אותו במסדרון ושאלו למה גידלת זקן, אמר לו הבחור ר"ח קניבסקי אמר לי לגדל זקן, הר"י השיב לו 'ר חיים התכוון שתלמד בהתמדה'.
הוא לא היה איש של מפלגה זו או אחרת, או של פוליטיקה, היתה לו מטרה אחת והיא הצלחת הבחורים והישיבה, לא למד דברים אחרים קדשים טהרות וכדו', הוא תפקידו בעולם זה הצלחת הבחורים בלימוד, וכלפי"ז הוא התמסר בכל הכח כל השנים.