ה'דברי מלכיאל' - ר' מתתיהו מדניצקי בעל 'מתת ידו'

[אורח]

ברשות המוסד היו כרכים רבים של כתבים מכי"ק ר' מלכיאל שכללו תשובות וכו'. כמו שהודיעו בראש הכרכים שהוציאו. הכתבים נמסרו להם ע"י המשפחה ע"מ להו"ל.
בשנים האחרונות התעניינו בני המשפחה, מה מצב כתבי היד והעבודה להוצאתם והתברר שהם 'נעלמו' (וד"ל)
הכרך שיוצא עכשיו הוא 'שארית הפליטה' ומס שפתים למשפחה הזועמת. עוד ידובר.

[מאיר סובל]

כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

כאן מבואר שהספרייה עברה לחתנו ומ"מ של הרב טיקוצינסקי - הרב"י לוין.

אי"כ שום סתירה זה עבר לחתנו הנ"ל ומשפ' אחריו מכרו את הספרים.
ולעצם הרבנות של הרב טיקוצינסקי הוא לא כלל רב בלומזה אלא בפיונטניצא הסמוכה ללומזא ואתי הכל שפיר.

ר' שיף,
דבר זה ברור לי מלפני עשרות שנים, שבתקופה האחרונה לפני שהגרא"י עלה ארצה, מילא את מקום רבה של לומז'ה שהיה ריק באותה תקופה.
בפיוטניצא הסמוכה כיהן עוד בזמן הדברי מלכיאל, והיה בין שניהם ויכוח על רקע כשרות, שהפוסק ביניהם היה רבי חיים לייב סטאביסקער.

[איש_ספר]

באשכול למעלה הוצגה כתבה מעיתון אסופות ז"ל מלפני שלוש שנים ויותר, שם פורסם כי המכתב המפורסם על הרב קוק שיוחס לרב מבוטען אינו לו.
עתה נמצא המכתב המקורי והתבררה זהותו של הכותב.

-------
http://www.orhaorot.022.co.il/BRPortal/ ... arc=825908

"רבות בשנים שלא היה בישיבה בחור מצוין בחריפות ובקיאות כמו העילוי הדווינסקאי (=הרב קוק)"
פרסום ראשון ומלא של האיגרת המרתקת שקיבל הרב קוק מאת ידידו בתקופת לימודם בוולוז'ין, וזיהוי כותבה האמיתי
21:16 (06/02/14) אור האורות


א.
בספר 'אור מופלא – מרן הרב קוק' (תשל"ב), מאת הרב זאב אריה רבינר, בפרק הנקרא 'הרב קוק בוולוז'ין', הובא קטע מרתק מתוך מכתב שהגיע לבית הרב קוק זצ"ל, ובו פרטים מעניינים שכתב ידידו משכבר הימים, עת למדו השנים בישיבת וולוז'ין.

בהקדמת המכתב כתב הרב רבינר את המילים הבאות:

"ואלה הדברים שכתב רבה של ביטען במכתבו מיום ג' ל"א למ"טמונים תרצ"ד...".

בשולי המכתב הוסיף הרב רבינר, כי הוא קיבל את המכתב מאת הרצי"ה קוק. אגב יש לציין כי הדברים נדפסו בשיבושים קלים ובהשמטות.

גם הרב משה צבי נריה, בספרו 'שיחות הראי"ה' (תשל"ט) עמ' קד, הביא את אותו קטע מכתב, והוסיף לפניו מספר מילים:

"והרי סיפור נוסף מפי כתבו של הרב הגאון רבי מתתיהו מדניצקי ז"ל רבה של בוטען מחבר הספר 'מתת ידו' שלמד אז בוולוזין'. לאחר פתיחה זו העתיק הרב נריה את הקטע שהביא הרב רבינר, תוך שינוי ותיקון מספר מילים, ואף שיבוש קל נפל בפענוחו. גם בספר 'טל ראי"ה' (עמ' סז) הביא הרב נריה את הדברים הללו באותו הנוסח.

(יש לציין, כי מתוך הנוסח שמביא הרב נריה ניכר כי גם לפניו היה צילום חלקי של המכתב, זאת משום שבעניינים מסוימים הנוסח שלו קרוב למקור יותר מאשר הנוסח שפרסם הרב רבינר).

מכאן ואילך אותו קטע מהמכתב התגלגל לספרים ומאמרים רבים שנכתבו על הרב קוק, ובכולם נכתב כי הוא נשלח מאת רבה של בוטען.



ב.

והנה מתברר כי זיהויו של כותב המכתב התברר כשגוי; מכתב זה אינו יכול היה להיכתב על ידי הרב מתתיהו מדניצקי רבה של בוטען. זאת משום שבשנת תרצ"ד, עת נכתב, היה הרב מדניצקי בעולם האמת; הוא נפטר כבר בשנת תרע"ו. גם שנות לימודיו בוולוז'ין קדמו לשנות לימודו של הרב קוק.

ככל הנראה המכתב המקורי לא היה מול עיניהם של הרב רבינר והרב נריה, אלא רק העתקה חלקית, ואך משום שהיה כתוב בראשו: "בוטען", טעו וייחסוהו לרבה של בוטען.

ובכן, מיהו כותב המכתב, ידידו של הרב קוק מתקופת וולוז'ין?

יצאנו בחיפוש אחר הכותב האנונימי. ראשית חיפשנו את כתב היד, ומצאנוהו.

ראשית שמנו לב כי המכתב התקבל בבית הראי"ה ביום ב' סיון תרצ"ד (כך עולה מכתב ידו של הרצי"ה על המכתב).

בדקנו מי חתום בשולי המכתב, והנה שמו: צבי הירש ארובסקי.

חיפשנו את שמו באינטרנט ובמאגרי מידע, ולא מצאנו. החלטנו לפענח ביסודיות את המכתב מתחילתו ועד סופו, ואולי כך נגלה פרטים נוספים על אודות הכותב. והנה בתוך המכתב ציין השולח את שמו פעם נוספת, והפעם בהוספת אות אחת: צבי הירש שארובסקי.

חיפוש מהיר באינטרנט העלה שאכן נזכר אדם בשם זה, בעיירה בוטען, בהקשר להספד שנשא הלה אודות ד"ר בנימין זאב הרצל! (עיתון 'הצפירה' יום שלישי ג י"ד אב התרס"ד).

ובכן, פתרנו את תעלומת הכותב האנונימי. כעת לא נותר אלא לעדכן ולתקן את כל הספרים והמאמרים בהם יוחס המכתב בטעות לרבה של בוטען.

להלן נביא את המכתב בשלמותו, בו מבקש הרב צבי שרובסקי מהרב קוק סרטיפקטים להעלאת בני משפחתו ארצה. הדברים נכתבו בלשון חמה ובתחנונים, ומשקפים את נסיונותיהם של עשרות אלפי יהודים מרחבי העולם להשיג מהרב קוק אישורי כניסה לארץ. חלקם רצו לעזור בישוב הארץ ובהקמת מושבות, חלקם ביקשו להינצל מפוגרומים ורציחות, ורבים אחרים חפצו לזכות לקדושתה של הארץ.

[הדברים המובאים בסוגריים מרובעים הינם תיקונים שלנו].



ג. המכתב:

בע"ה יום ג' ל"א למ"ט מונים שנת תרצ"ד בוטען

לכבוד הרב הגאון האמיתי נר ישראל רשכבה"ג בעל מדות תרומיות כש"ת מר יצחק יעקב[1] הכהן קוק נרו יאיר ויזרח.

אנכי כותב הטורים האלה ידעתי את כבוד גאונו עוד לפני חמישים שנה בערך. למדתי בישיבת וולאזין אז בעת שכגת"ר למד שמה. כגת"ר הי' נקרא בפי כל בני הישיבה בשם העלוי מדווינסק, והי' אז לחתן למשיב [?] אחד, והנני מגיד לכגת"ר את הסמוכים המובהקים לאות אמתת דברי, השעורים נהלו הגאון הנצי"ב ונכדו הגאון ר' חיים, השעורים היו במסכת חולין בחצי השני' [?]. באותו השנה למד בהישיבה אברך גדול מיוחד והי' נקרא חיים יהושע מוורשא. כגת"ר למד אז טוא"ח [=טור אורח חיים]. הנצי"ב הפליג מאד בשבחו של כגת"ר, ואמר אשר זה רבות בשנים שלא היה בהישיבה בחור מצוין בחריפות ובקיאות כמו העלוי הדווינסקאי. בקיאותו וידיעתו בספרי שאלות ותשובות היה נפלא ובפרט בתשובות ודו"ח של הגרע"א. אשת הנציב היתה אז בת הערוך השולחן אשר ילדה לו את הרב מאיר ברלין ראש המזרחי הנוכחי. בלמדי בהישיבה כשנה עזבתיה ונתקשרתי בקשר הנשואין ובעודי באברכותי למדתי ב[---] בכולל הקובנאי ונסמכתי בשנת תרנ"ו מרבנים גאוני הדור ההוא ובראשם הגאון ר"י אלחנן אב"ד דקאוונא לרב ומורה וכולם הפליגו בשבחי בתעודותיהם אך לא נשתמשתי בכתר התורה כי לא הוכרחתי לזה. ד' הזמין לי פרנסה ומסחרים שווים ועשיתי לי בחסדי האל גם עֹשר ונכסים וגם מהתורה לא משה ידי בכל העת קבעתי שעורים. למדתי ולִמדתי עד שהגיעה המלחמה האיומה והרסה את כל בניָנַי שסעה ודלדלה אותי ואת בני הגליתי לאמעריקא ולהצילם מחיים "החברים" אשר צדדו להם. ועתה הנה בכל העת שאחרי המלחמה היתה תורתי אומנתי, שנתתי את אשר למדתי בנעורי ש"ס ופוסקים [...].

וגם עתה רוצים בתקנתי וקנו בעדי שני מגרשים בארץ לקנות לי בית ולבלות מותר שנותי אשר יזכני ד' בחיים בארצנו הקדושה ולמות גם שמה. אך דא עקא אין לי שום מכיר ומודע בארץ למען אוכל להִדָרֵש על ידם ולהשיג את הסרטיפיקאט לכן הנני בשאלתי ונפש בני יחיד אשר עודני אתי ונפש שתי בנותי העלמות בבקשתי לבוא עד תכונתי[?] ולהגדל חסדו עמדי לדרוש אותי ואת בני משפחתי זאת; יחד אנחנו חמש נפשות, אני ואשתי, שתי בנות עלמות משכילות ו[---] ובן אחד אשר יש לו מקצוע שוחט ומוהל. אנחנו לא נהיה למשא על כגתר"ה באשר אותי ואת אשתי יפרנסו בכבוד בני אשר באמעריקא. בני יחפש לו משרה לפי מקצועו לשוחט ומוהל באחת המושבות וגם אם לא ימצא משרה כזאת הוא בחור צעיר אשר ת"ל כחו במתניו ואונו בשרירי בטנו לעבוד כל עבודות פרך בבית ובשדה, כי [---] בעת המלחמה חרש וזרע ועשה כל מלאכת איכר. פה בפולניא אין לבני שום תקוה בחיים, להבן אין עבודה להחיות את נפשו משרת שו"ב א"א להשיג ועבודה אחרת ג"כ אין ולבנות אין כל תקוה פה להנשא לאיש כראוי להן באשר אין לי עבורן נדה [=מוהר] ופה כל בחור ובחור אף הפחות שבפחותים לא ישא לו אשה טרם יספרו לו למצער חמש מאות שקלים עוברים לסוחר וזולת זה בנותי אידאליות וכל ישען וחפצן הוא רק לעלות הֵנָה, גמרו פה סעמינר למורות והי' אם בארץ לא ישיגו משרה לפי השכלתן אזי תעבדנה עבודות אחרות בגנות ובפרדסים כי גם עבודות שדה לא מוזרה להן.

תפול נא תחנתי לפני רומע"ל כגת"ר לחמלה על משפחה ולהביאם לארץ ואם הגדלת השאלה לשלוח לי דרישה בעד כל המשפחה שלי ותפסת מרובה לא תפסת, יואיל נא כגת"ר לשלוח דרישה עבור בני השוחט ומוהל או עבור בנותי העלמות או למצער עבורי אף כי העיקר וההכרח שלי הוא לשלוח מקודם את בני כדברי בעל האגדה "ואת עמלנו אלו הבנים". לא ארבה במלצות ופצורים יתירים לבל אהי' למשא על כגת"ר בדברי. ויהיו נא לרצון לפני כגת"ר אמרי המעטים.

שמי הערש שארובסקי, כבן שבעים שנה, שם בני אהרן כבן עשרים ושש שנה, שם אשתי אסתר כבת ששים שנה, שם שתי בנותי: שרה כבת עשרים ושבע ורחל כבת עשרים ושלש.

ובזה אשים קנצי למלי, משתחוה אני מול הדרת כגת"ר בקידה והשתחוי' ומחכה אני על תשובתו במהירות היותר אפשרי.

צבי הירש [ש]ארובסקי

[לב האבן]

למאמרו של רב"צ הו' לעי'- מסתמא סתם פליטת הקולמוס אבל "ר' מאיר מיכל רבינוביץ רב בשאט ובווילנא" הוא בעל "המאיר לעולם". בעל "אפיקי ים" הוא הג"ר יחיאל מיכל רבינוביץ הצעיר ממנו בכשנות דור מסתמ' ולא מתלמידי רי"ס הי'.

[ישבב הסופר]

בתחילת המאמר על ר' מתתיהו, כתוב בהערה, ששם אשתו בחברא קדישא, רחל בת שמואל.
ובסוף המאמר, כתוב שאשתו לאה בת שמואל.


ולגבי ר' מאיר ליברמן אבי השמועה על קרבת המשפחה, בין ר' מלכיאל טננבוים, לבין ר' צדוק ור' משה יצחק אביגדור [שקרבתם זה לזה ידועה ממקורות אחרים].
לכאורה זה אינו ר' מאיר יונה ליברמן. מכתבו של ר' מאיר ליברמן, נדפס בקובץ אורייתא טו, עמ' שמג, ומן הסתם הרב שטרן לקחו משם.

היום פגשתי יהודי מעניין בשם ר' דורון רבינוביץ, הלה נכד של ר' דוד דולינקו (דאלינקא) שהיה בן הגאון ר' מאיר חיים דאלינקא אב"ד מאטלע (יש עליו ערך באהלי שם)
ר' דוד דאלינקא התגורר בת"א והיה חתנו של ר' נחום ב"ר יצחק חיים טננבוים אחי הגאון בעל דברי מלכיאל. יש באמתחתו מסורות משפחתיות על דודם הדברי מלכיאל וכן דברים שקיבל מר' מאיר ליברמן שאכן הוא רמ"י ליברמן אחי רש"ל. הלה סיפר לו ששלח המכתב לאורייתא למען יעמדו הדברים לעולם.
מי שיש בידו להוסיף פרטים על ר' מאיר חיים דולינקו - דאלינקא הנזכר, יבורך.

בין העובדות שסיפר אכתוב דבר אחד והוא מדאיב לב ומעציב נפש. אירע והדברי מלכיאל היה אמור לישא מדברותיו באחד מן המועדים הקבועים (אולי שבת תשובה), עלה ר' מלכיאל אל הדוכן, הרים קולו בבכי ואמר, כיצד מישרים אקח להטיף מוסר לעם קודש בשעה שבני ביתי כולם סגו וכו'. נשק לפרוכת וירד מארון הקודש ועיני כולם רואות ודומעות.

חסר כאן באשכול על קדושתו הנשגבה גדלותו בחכמת הח"ן, עד שהעידו שפניו היו מפיקים נוגה מרזי דאורייתא.

מאחד העמודים הראשונים של ספרי זוטא מהד' ליברמן
כותב על הרה"ק רבי צדוק מלובלין "דודי זקני".
והנה, ידידנו עוז ר' תולדות כתב מאמר חשוב מאוד בקובץ עץ חיים לתולדות משפחת רבי צדוק הכהן, והאריך בדברים נכוחים, שהרב יעקב הכהן אבי ר"צ היה חתן רבי צדוק הלוי מיאנובה, ועוד הביא שם בשם מכתבו של ר' מאיר ליברמן [אע"ג דחברינו קס"ד שאין זה רמ"ל אחי ר' שאול, ונתברר שאכן הוא ניהו], שמסר מסורה על פה, שהובאה לעיל באשכול, שהדברי מלכיאל היה נכד של רבי צדוק הלוי מיאנובה דרך בתו.
והנה הכול עולה כמין חומר, כך היתה קרבת משפחתו של רש"ל לרבי צדוק מלובלין. שהרי אמו של ר' משה ליברמן, אבי ר' מאיר יונה והגר"ש, היתה בת ר' יונה הלוי טננבוים ואחות של הדברי מלכיאל. והדברי מלכיאל ורבי צדוק היו שניהם צאצאים של רבי צדוק הלוי מיאנובה.

אלא שלפי"ז לא דייק הגר"ש ליברמן בלשונו, וכתב על הרה"ק ר' צדוק "דו"ז", והיה באמת בן דודו.

[מיללער]

הכתבה ב'המודיע' על עליית בעל מתת ידו ארצה שנזכרה במאמרן של הגר"ב דבליצקי באסופות

[המעיין]

בין העובדות שסיפר אכתוב דבר אחד והוא מדאיב לב ומעציב נפש. אירע והדברי מלכיאל היה אמור לישא מדברותיו באחד מן המועדים הקבועים (אולי שבת תשובה), עלה ר' מלכיאל אל הדוכן, הרים קולו בבכי ואמר, כיצד מישרים אקח להטיף מוסר לעם קודש בשעה שבני ביתי כולם סגו וכו'. נשק לפרוכת וירד מארון הקודש ועיני כולם רואות ודומעות.

האם לא הביאו פעם כאן בפורום את הסיפור הזה על הדבר אברהם?

[מיללער]

הספר "מתת ידו" דפוס ראשון עם הקדשה מאחד שקיבל את הספר לדורון בר מצוה מאת המחבר - מי מזהה?

https://archive.org/stream/sefermatatya ... 4/mode/2up

sefermatatyadosh00mati_0005.jpg (46.47 KiB) נצפה 10617 פעמים

אני מפענח את ההקדשה: "לכבוד דודי הרב ? כמר ר' ? הנני שולח לו לזכרון עולם ? המדה אהבת משפחה את הספר "מתת ידו" של הרה"ג מתתיהו אב"ד דק"ק בוטען שנתן לי ? ליום בר מצוה שלי והמתנה הזה הנני שולח לך במתנה גמורה ל? מנאי בן אחותך חיים צ?"

[איש_ספר]

יש"כ על המציאה

האותיות הראשונות שם הם: אל--

ובעמוד השני יש חותמת: אלתר ברקאי ירושלים

והוא מחבר הספרון הזה
http://hebrewbooks.org/34803

אולי ההקדשה ממוענת אליו?

מעניין שמפעל הביבי' רשמו:

‫ מחבר ‬ ‫ ברקאי, משה בנימין המכונה אלתר בן נח גבריאל ‬
‫ כותר ‬ ‫ קול המבשר ‬
‫ המשך כותר ‬ ‫ ואור ברקאי; באורים על הרבה פסוקים בתנ"ך ובפרט בדברי המלאך אל דניאל, עם גמטריאות ורמזים על זמן הגאולה העתידה ... הועתק והובא לבית הדפוס ע"י משה בנימין המכונה אלתר ב"ר נח גבריאל ברקאי ... ‬
‫ מקום הוצאה ‬ ‫ ירושלים ‬
‫ מדפיס ‬ ‫ דפוס "החדש" ‬
‫ שנת הוצאה ‬ ‫ [תרפ"ג ‬
1923].
‫ פרט השנה ‬ ‫ שנת "ק’ו’ל’ ה’מ’ב’ש’ר’" ‬
‫ תאורת ‬ ‫ [2], ,4 ;10 [2] עמ’. 8°. ‬
‫ הערות ‬ ‫ 4 עמ’: אור ברקאי. ‬
‫ יש טפסים בהם נשמט "אור ברקאי" ושני העמ’ האחרונים. ‬
‫ הסכמות ‬ ‫ הסכמות: ר’ אברהם יצחק הכהן קוק, ירושלם, י ניסן תרפ"ג; ‬
‫ ר’ יעקב משה חרל"פ, [ירושלים], י ניסן תרפ"ג. ‬
‫ לעומת זאת נוסף עמ’ בראש הספר ובו שתי הסכמות: ר’ דוב בער אברמוביץ, ירושלים, טו אייר תרפ"ג; ‬
‫ ר’ אליהו משה לונץ, מלפנים רב בפטרסון <אמעריקא>. ‬
‫ אישים נוספ ‬ ‫ קוק, אברהם יצחק בן שלמה זלמן הכהן ‬
‫ לונץ, אליהו משה ‬
‫ אברמוביץ, דוב בר בן אברהם מנחם ‬
‫ חרל"פ, יעקב משה בן זבולון ‬
‫ מספר מערכת ‬ 000114966
‫ קישור קבוע ‬ http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... base=MBI01

אבל בעותק שם אין שום הסכמה

[ישבב הסופר]

מכתב הרמ"י ליברמן בו הוא מפרט את הייחוס
viewtopic.php?p=200246#p200246

[מיללער]

גדול ומהולל שמו של הגאון רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים הרב מלומזא, בעל "דברי מלכיאל".
גאון עולם מגדולי המשיבים בדורו, תל תלפיות שכולם אליו פונים, ויחד עם זה עסקן נמרץ לטובת אחיו.

ידוע שנפטר ברכבת בדרכו חזרה מאיזה אסיפת רבנים, בשנת תר"ע.

מודעת אבל מפטירתו - עיתון מוריה כ"ז ניסן תר"ע

[יפהדבורה]

יחיאל הלפרין הוא סבא רבא שלי . אני לא מדברת עברית , אבל אני מנסה ללמוד יותר על רבי מתתיהו

ג'ניפר

eliehalperinatrabbimmgrave_large.jpg (22.15 KiB) נצפה 10226 פעמים

יחיאל הלפרין עם המצבה ב -1967

[מיללער]

הנכד יחיאל הלפרין - משקם המצבה ומי שנראה בהתמונה היה בנו של ר' יצחק יוסף הלפרין וזו' מרים בת רבי מתתיהו מדיניצקי ז"ל.

ר' יצחק יוסף נפטר בלטביה, ואלמנותו בת רבי מתתיהו היגרה לקנדה בשנת תרע"ד והתיישבה במונטריאל ובה התגוררה עד לפטירתה בהגיעה לגיל הגבורות בת שמונים שנה בשנת תש"ג.

מצאתי את מצבתה במאגר ג'ואיש-ג'ן

[איש_ספר]

לחובבי הגניאולגיה דכאן אוסיף איזה פרטים:
במאמר נמנו כל יוצאי חלציו, ילדי אשתו, בת ר' שמואל מייזל (אחי הגאון ר' אליהו חיים מייזל).
[חתן נוסף של ר' שמואל מייזל היה ר' יעקב משה דירקטור הצדיק ממוש, זקנו של הגאון ר' יחזקאל אברמסקי (דרך זוגתו), ויתר הפרטים שזורים במאמר].
בהערה נזכר כי היו לר' מתתיהו בת נוספת מזיוו"ר. בנתיים הוברר לכותב המאמר, כי ר' מתתיהו היה נשוי גם בזיווגו הראשון לבת ר' שמואל מייזל, (ובמותה נשא את אחותה ממנה צאצאיה הנזכרים שם) והיו לו ממנה לא בת אחת אלא שתי בנות ובן אחד.
אכן עדין נותרה תעלומה מעניינת:
לאחר פרסום המאמר חפץ פלוני לעשות 'זיהרא' על קברו של הגאון הצדיק ר' מתתיהו במרומי הר הזיתים. מפי בני המשפחה החיים עמנו, בינהם נכדי הגאון זצ"ל, אנשים באים בימים, שמע שמעולם לא פקדו את ציון זקנם ואף אין להם ידיעה על מיקומו המדויק, כיון שכך סבר שאם יגלה את קברו, ימצא מצבה נושנה בת כמעט מאה שנה.

אך כשנמצאה חלקת קבורתו לא היה גבול לפליאת בני המשפחה:

מצבה ג.JPG

המצבה הוחלפה בעשרות שנים האחרונות, נכתב עליה נוסח מינמלי שאינו הנוסח המקורי של המצבה, ונוסף עליה כתובת המספרת כי המתעסק בהקמתה המחודשת היה נכדו ר' יחיאל ב"ר יוסף יצחק הלפרין. אלא ששאר הנכדים הם ובניהם, לא שמעו בלתי היום ההוא על נכד בשם זה, נכד שהסתובב כאן באר"י, החליף את מצבת זקנו, והם לא יודעים עליו דבר וחצי דבר !

והתעלומה בעיניהם, בעינה עומדת.

מדהים!

לגבי דידי ההתפתחות האחרונה באשכול זה, הוא אחד החידושים היותר מופלאים שהיו כאן בפורום משפחות סופרים. תעלומה שהיה נראה שלעולם לא תבוא לפתרונה, שהטרידה והדהימה את נכדי ר' מתתיהו היושבים כאן בארה"ק, באה באחת לפתרון. ישר כוחו של אלופינו הרב מיללער שבחריצותו שאינה יודעת לאות ובפיקחותו היתרה טווה את החוטים, קישר בין האנשים, ודלה את המסמכים החשובים.

[מיללער]

הצפירה - מודעה מהגאון בעל מתת ידו מבקש עדות בעד התרת עגונה

[משהד]

כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

ליתר דיוק, הרב טיקוצינסקי לא מילא את מקומו של הדברי מלכיאל, אלא ר' יהודה ליב גורדון מח"ס דגל יהודה ועוד (לא מצאתי את ספריו באוצר). בשנת תרפ"ה, נסע הרב גורדון לארה"ב כדי לגייס תרומות עבור ישיבת לומזה, ונשאר לכהן ברבנות שם, בשיקגו. אז קיבל הרב טיקוצינסקי את הרבנות בלמזה.
עם הרב גורדון נסע אחר החבורים שהצטיין בכושר נאום, ה"ה ר' חיים אלעזר סמסון. גם הוא נשאר בארה"ב - בבלטימור, שם הרביץ תורה לעדרים שנים רבות. (וכבר נזכר במק"א).

ואם באנו לכלל יתר דיוק: את משרת הרבנות של לומזה מילא כידוע הרב חיים העליר, אך כיהן שם רק חדשים ספורים, ואח"כ נתמנה רי"ל גורדין

[משהד]

מכתב הרמ"י ליברמן בו הוא מפרט את הייחוס
forums/viewtopic.php?p=200246#p200246

בביוגרפיה על רש"ל (באנגלית) כתוב שרש"ל סיפר איך שפעם בילדותו כעס על אביו ורצה ל"השלים" עמו. כיון ששמע שמועות שיש איזה חרפה בייחוס אביו, אנס רש"ל השמש של הביהכנ"ס (החזיק ראשו במים בעת שיצא לשאוב מן הבאר...) לגלות הסוד: שמשפחת ליברמן הליטאים הם קרובים לאדמו"ר חסידי, ר' צדוק מלובלין...

[איש_ספר]

רצ"ב כתבה מרי"ז דיסקין על ר"מ מדינצקי. בנו של המתת ידו וחתן הדברי מלכיאל. מעניין מה שהוא כותב על מפגש החזו"א כבחור עם המתת ידו.
עיתון המודיע ה' תמוז תשי"ג

דיסקין א.png (407.79 KiB) נצפה 6828 פעמים

דיסקין ב.jpg (175.18 KiB) נצפה 6828 פעמים

[נוטר הכרמים]

מרתק.

חושבני שחידוש מעניין הוא אופי הכתיבה על החזו"א בעיתון עוד בעודו בחיים חיותו,
מפליא מאוד.

לא מכבר התפרסמו מכתבים בין הגרי"ז דיסקין לחזו"א עם פרטים נוספים שמהם עולה כי הקשר בינן הריז"ד להחזו"א היה הדוק.

[פולסברג]

שו"ת דברי מלכיאל חלק ג סימן לב

...אבל לדידן כבר כתבתי דבההיא דדף כ"ח קיי"ל כאביי דהו"א כעין תדורו איש ואשתו. ולזה קיי"ל דמצטער חייב בלילה ראשונה. ויש להעיר בענין זה מהא דכתיב בנחמי' ח' שעשו סוכות בחצרות בית אלהים. והיינו בהר הבית. ושם אסור איש ואשתו וכמ"ש התו' ביומא ו' דבעל קרי אסור שם. וא"כ לא הוי כעין תדורו. וצ"ל שעשו במחילות שלא נתקדשו וכמ"ש התוספות שם ויש להאריך בזה ובענין כל אי הוי מקצת וההכרח לקצר:

סוכה במחילות?!

[גיורא בשמי שמיא]

לכאו' מחילות היינו מתחת לשטח רצפת העזרה, ושפיר שייך סוכה, אם נפחת מעליה רצפת העזרה, ופשוט.
ולעצם הנידון שם, אולי י"ל שכל מקום יש לו את ה'כעין תדורו' שלו. בה"ב, שאסורים איש ואשתו, אין ה'תדורו' כן, וממילא אין ה'כעין תדורו' מחייב כן.

ולגבי נשוא האשכול - הדברי מלכיאל, יש כתבה מעניינת ומרתקת באנגלית של הסופר חיים שפירא (לך לך, בני), שהיה תושב לומזה, על עירו, ומספר שם כמה דברים ששמע מבני העיר על הדברי מלכיאל. הכתבה קראתי ב'Jewish Observer' אך כיון שלא בדקתי אם נזכר כבר, לא אטריח בינתיים להעלותו לטובת קוראי אנגלית.
אני לא זוכר כל מה שסופר שם, אך דבר אחד זכור לי (וגם זה לא בבהירות), שכאשר אחד מבניו ל"ע התחיל לחלל שבת ר"ל, הודיע לקהל שהוא כבר לא יכול לשרת אותם כמנהיג, כי אם בביתו לא מקשיבים לו, ודאי שלא יוכל להשפיע על אחרים, ולכן אין הוא ראוי לאותה איצטלא. כמובן, כל הקהל הפצירו בו עד שנעתר לבקשתם וכו'...
עדכון: כעת ראיתי שכבר הובא סיפור דומה ממקור אחר, ויתכן שמדובר באותה עובדא, ועכ"פ הנה גירסא אחרת לפנינו. (אלא שכעת עלי לבדוק במקור, ולדייק ככל מה שאפשר).
עדכון שני: עי' למטה שהבאתי הסיפור המובא שם (וכאן הפרטים לא מדוייקים).

[חולין]

לפני שנים שמעתי מג"א זצ"ל, ואקווה שאני מדייק שמאן דהוא הקניט להרב דברי מלכיאל במאמר העממי שהתפוחים אינם נופלים רחוק מן העץ, ויען לו שכל זה בימים רגילים, אך כשיש סערה ...

[איש_ספר]

כיון שעסקתי בעבר בקורותיו של ר' מתתיהו מבוטען, יקר בעיני כל פרט שאני מוצא ממנו.
הנה מה שמצאתי לאחרונה, חותם פה ווילנא. כנראה בדרך לירושלים.

מדרש אליהו בוטענער.png (1.46 MiB) נצפה 3143 פעמים

מדרש אליהו בוטענער ב.png (1.52 MiB) נצפה 3143 פעמים

[פרנקל תאומים]

כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

ליתר דיוק, הרב טיקוצינסקי לא מילא את מקומו של הדברי מלכיאל, אלא ר' יהודה ליב גורדון מח"ס דגל יהודה ועוד (לא מצאתי את ספריו באוצר). בשנת תרפ"ה, נסע הרב גורדון לארה"ב כדי לגייס תרומות עבור ישיבת לומזה, ונשאר לכהן ברבנות שם, בשיקגו. אז קיבל הרב טיקוצינסקי את הרבנות בלומזה.
עם הרב גורדון נסע אחר החבורים שהצטיין בכושר נאום, ה"ה ר' חיים אלעזר סמסון. גם הוא נשאר בארה"ב - בבלטימור, שם הרביץ תורה לעדרים שנים רבות. (וכבר נזכר במק"א).

בערכו של ה"דברי מלכיאל" ב"המכלול" איתא:

בשנת 1910 נסע לוועידת רבנים שנערכה בסנט פטרבורג, בשובו נפטר בדרך בעיירה רציצה ביום ה' בניסן ה'תר"ע. לאחר מאמץ רב והשתדלויות הובא ארונו לקבורה בעירו לומז'ה.

אחריו כיהן ברבנות העיר הרב חיים הלר (העליר).

הוא הרב ד''ר חיים הלר שכיהן שם ברבנות במשך כמה חודשים, ואח"כ עבר לעסוק במחקר בברלין ובארה"ב.

[מאיר סובל]

כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

ליתר דיוק, הרב טיקוצינסקי לא מילא את מקומו של הדברי מלכיאל, אלא ר' יהודה ליב גורדון מח"ס דגל יהודה ועוד (לא מצאתי את ספריו באוצר). בשנת תרפ"ה, נסע הרב גורדון לארה"ב כדי לגייס תרומות עבור ישיבת לומזה, ונשאר לכהן ברבנות שם, בשיקגו. אז קיבל הרב טיקוצינסקי את הרבנות בלומזה.

בתרפ"ה היה הרב טיקוצ'ינסקי כבר רב בעיה"ק ירושלים.
ויונה טמיר [בן היחיד של הדברי מלכיאל, שמכר את הספריה של הדברי מלכיאל לרב טיקוצ'ינסקי בלומז'ה בעבר] כבר היה בתל אביב [היה מנהל בית חולים].
וכידוע, לא כל דבר שלא מוזכר בהמכלול זה שולל את היתכנותו וקיומו.
הרב טיקוצ'ינסקי מילא את המקום של רב העיר תקופה קצרה, אולי לא בדרך בחירות ולא במינוי של קבע. אלא כך הווה, היות והיה בעיירה קרובה והיה מוכר שם בלומז'ה מחמת אחים שלו ובני משפחה שגרו בה

[איש_ספר]

לר' מלכיאל היה בן בארץ ושמו יונה טמיר. וכאן תמונת מצבתו:

הדוד יונה.jpg (106.68 KiB) נצפה 1804 פעמים

הנה תמונה מזמן שהיה ר' יונה טננבוים ושקד על תלמודו

7.jpg (1.75 MiB) נצפה 1804 פעמים

[כדכד]

לפני שנים שמעתי מג"א זצ"ל, ואקווה שאני מדייק שמאן דהוא הקניט להרב דברי מלכיאל במאמר העממי שהתפוחים אינם נופלים רחוק מן העץ, ויען לו שכל זה בימים רגילים, אך כשיש סערה ...

אני שמעתי את זה על הרב הרצוג בקשר לבנו חיים...

[גיורא בשמי שמיא]

למעלה הבטחתי לעיין במקור ע"א הסיפור שהבאתי מר' חיים שפירא בJewish Observer. כעת אני מעלה את הכתבה באנגלית כולה, ואת העובדא הנ"ל בתרגום גוגל (מתוקן):

זה קרה בשבת שובה, אותה שבת נוראה שחל בין ראש השנה ליום הכיפורים. כל קהילת לומז'ה הצטופפו בבית הכנסת, כמהים ליהנות מהדרשה של רבם, לשמוע את המוסר שלו, להשתתף בברכות שהוא יעניק. הקהל היה כה רב, עד שרבים נאלצו לעמוד מחוץ לבית המדרש הגדול, לתפוס את מקומם ליד החלונות הפתוחים. עטוף רצינות עבר הרב בין ההמון ועשה את דרכו אל מקומו ליד ארון הקודש.

"יהודים אהובים", אמר. "החובה שלי אליכם היום היא לומר דברי מוסר, דברי תוכחה, ללמד ולהדריך אתכם. אבל אם איני יכול להדריך את ילדי שלי, איך אוכל להדריך אחרים? איך אוכל למלא את חובותיי כרב? לכן אני מתפטר מתפקידי, והשם יברך אתכם בגמר חתימה טובה. שנה טובה".

לאט לאט ירד והתיישב, לא במקומו בצד ימין של הארון, אלא תפס מקום על ספסל צפוף. רגע של דממה המומה החליף בין רגע למהומה מוחלטת. מן הגלרייה נשמע קול בכי, שכן אם הגברים ראו ברבם תלמיד חכם ופוסק, הנשים הכירו אותו בתור הצדיק, זה שתפילותיו יכולות להתערב עבורם ומשפחותיהם.

אמי נהגה לספר לי את הסיפור הזה על התפטרותו של רה מלכיאל, ועל הסערה שעוררה בעיר. נערה צעירה בעצמה באותה תקופה, היא שמעה את הסיפור שסופר פעמים אינסופיות, בפרטי פרטים, על ידי אמה. היא תספר על ההמון שנוצר מאליו והלך בעקבות הרב לביתו כדי להפציר, להתחנן שישקול מחדש.

משלחות של בעלי בתים נכנסו ויצאו מחדר הבית דין של הרב. סבא שלי, ר' חיים וועלוועל צעניאק, סגר את הרמב"ם שהוא למד, קם ממיטת חוליו, והצטרף לקבוצה כזו. אף על פי שזה היה בניגוד להוראות הרופא, כי הוא היה חולה מאוד; ולמרות שבדרך כלל היא הקפידה מאוד על בריאותו, אשתו, סבתא שלי, שמרה על שתיקה. גם היא חשה את דחיפות שליחותו, והיה מוכן להקריב כל הקרבה הדרושה כדי לשמור על רבי מלכיאל כרבה של לומז'ה.

הקהילה לא ראתה סיבה להאשם את רבם על ילדיו הסוררים. ידוע היה שאשתו של הרב מלכיאל הושפעה מאמונותיהם המקלקלת של המשכילים, וילדיה הלכו בדרכה.
לא, לומזה הייתה קהילה שרצתה את הרב שלה בחזרה. אבל האם ישיגו את מטרתם?

לאחר תחנונים רבים, התפשטה השמועה בקהל שהקיף את ביתו של הרב: "הוא נשאר!"

שמחה כזו! הרווחה כזו! רבי מלכיאל הסכים להישאר בתפקיד הרב.

ואם המכוון [גם] על בנו הנ"ל, הרי כבר אז לא היה 'ר', ואולי אף לא 'שקד על תלמודו'.

[גיורא בשמי שמיא]

בין העובדות שסיפר אכתוב דבר אחד והוא מדאיב לב ומעציב נפש. אירע והדברי מלכיאל היה אמור לישא מדברותיו באחד מן המועדים הקבועים (אולי שבת תשובה), עלה ר' מלכיאל אל הדוכן, הרים קולו בבכי ואמר, כיצד מישרים אקח להטיף מוסר לעם קודש בשעה שבני ביתי כולם סגו וכו'. נשק לפרוכת וירד מארון הקודש ועיני כולם רואות ודומעות.

חסר כאן באשכול על קדושתו הנשגבה גדלותו בחכמת הח"ן, עד שהעידו שפניו היו מפיקים נוגה מרזי דאורייתא.

על העובדא הראשונה, כבר הבאתי בהודעה הקודמת.
על עיסוקו בחכמת הח"ן אתרגם כאן מאותה כתבה:

מעניין הדבר שר' מלכיאל, ה'ליטוואק', הקדיש שעות רבות ללימוד הח"ן, ואף היה מצטט הזוהר בפסקי הלכה. הוא סבר שאפשר לפסוק מן הזוהר חוץ מבאלו המקומות שהדברים נסתרים בדברי הגמ'.
לעיסוקו בקבלה היה פעם תוצאה לא צפויה. במשך שנים רבות משכילי העיר ניסו, ללא הועיל, לקבל אישורים הנצרכים לפתוח בי"ס משלהם. המפקח מיאן לאשר בלי הסכמת רב העיר. כמובן, ההשכלה היתה לזרא בעיני הרב, והאישורים לא ניתנו.
אחרי כמה שנים, פתאום קבלו המשכילים את האישור הנכסף מהמפקח. כולם היו בטוחים ששחדו את המפקח, אך לא עבר הרבה זמן והאמת נודעה. אחד המשכילים הפקחים הראה למפקח דוגמא מכתבי הרב בקבלה, מתורגם לרוסית. למי שאינו רגיל בח"ן, אפילו בלשה"ק ובארמית הדברים יכולים להיות בלתי מובנים, אך בתרגום לרוסית היה זה ממש ללא פשר. מפקח בתי הספר קבע שאחד שכתב כזה 'טשאפוקה' (שטויות) לא עליו להיות הקובע לאישורי בתי הספר!

גם מסופר שם שכאשר התמוטט ברכבת הוא נפל לתוך ידיו של האדמו"ר הגרי"ז מסאקאלאוו שאף הוא השתתף באסיפת הרבנים בפטרבורג תרע.

[איש_ספר]

הרב גיורא. יש"כ!

לענין החותמת יונה הלוי טננבוים והמסקנא שהסקתי ממנה... כתב לי אחד החברים באישי

טעות ביד מר.
יונה החתים את כל ספריית אביו האדירה בחותמת זו, ברשותי עשרות ספרים חתומים בחותמת זו והם מספריית הדברי מלכיאל. דור רביעי לגרי"ט רוכש הספריה הנני. הספריה חולקה בין 20 נינים (מלבד נכדים שלקחו חלקם קודם)

[אליסף]

בספר שהוציאה נכדתו של ר' שמחה זליג מזכרונות אביה (באנגלית, הלואי שיצא לאור בעברית - השפה המקורית!), מספר ריגר מתקופתו בישיבת וולוז'ין (של ר' רפאל) על בקורו של יונה במקום, עצוב..