הא לחמא עניא כתב:מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.
נפלא,
וכעין זה, כשהגר"י הוטנר היה חולה [והוא כידוע היה ג"כ מגידולי סלבודקה] בא אליו מאן דהוא לבקרו, ואמר לו שהוא רוצה לקיים מצות ביקור חולים.
נענה הגר"י ואמר לו אתה יכול ללכת, אני לא רוצה להיות האתרוג שלך!!
לאמר, לבקר חולים צריך מפני שכן טבע העולם שהחולה זקוק לעזרה, אם גופנית אם נפשית, והבא לבקרו מקיים חובה אנושית זאת, ובודאי שהעושה כן מקיים מצות הבוי"ת. אך אם אתה מבקרני בשביל לקיים מצוה......
ויש בזה עומק נפלא בהרגשי הלב.
הבוי"ת בראנו עם כחות נפש, רגשות, חויות, המיוחדים לבריאתנו כאדם. והמתכחש להם מתכחש לאיך שבראו הקב"ה.
ואהבת אב לילדיו אינה מפני שכן ציוה ד' אלא מפני שכן הוא הטבע האנושי. ומי שאוהב את בניו מפני שכן ציוה ד' אינו בן מעלה כי אם "רובוט" - אשר לא באלה חפץ ד' ית'.
ויש מה להאריך בזה ואין זמן כעת.