דבריהם הם זכרונם - נפש לחברינו ר' איתם הנקין הי"ד

[ברזילי]

...המאמר לא פורסם, והוא חסר באמצעיתו את עיקר החלק הביוגרפי, ולכן לא מובן כאן מי שהם שני התלמידים הנוספים מלבד ר' יצחק שולזינגר. ניתן לנחש שאחד מהם הוא ר' יצחק אריאלי. ומי השלישי?

בעמוד האחרון בטיוטה "כולל הרב מרדכי אילן והרב יצחק אריאלי שנידונו לעיל", ואם כן ניחשת נכונה והשלישי הוא הר"מ אילן

[צעיר_התלמידים]

בזמנו כתב לי ר' איתם שהוא מכין מאמר על כמה מתלמידי הראי"ה שצאצאיהם מתעלמים ממורשתם, וביניהם הוא כלל את ר' יצחק שולזינגר וילדיו, הוא כתב לי שבדעתו לשלוח לי את המאמר כדי שאראה אם הסקירה על הגרמ"מ "הוגנת". מאז לא שמעתי ממנו על המאמר. ועתה בא לידי המאמר המצ"ב, שמובן מתוכו שאליו הוא כוון. המאמר לא פורסם, והוא חסר באמצעיתו את עיקר החלק הביוגרפי, ולכן לא מובן כאן מי שהם שני התלמידים הנוספים מלבד ר' יצחק שולזינגר. ניתן לנחש שאחד מהם הוא ר' יצחק אריאלי. ומי השלישי?


האם למישהו יש גרסה רחבה יותר של המאמר?

על שלושה מתלמידי הראיה שהושחרו.pdf

בנוגע לרה"ר גורן, היה כאן אשכול מלא חריפות וחרפות, היתה שם הודעה ממישהו שחידד עטו ב"דברי שבח" על גורן בתגובה לכך כתב לי בזמנו ר' איתם באישי

אתה יודע ורואה בעצמך שלא אמרתי מילה על כתיבת "גורן" ללא הרב הגם שבעצמי איני עושה כן (והטעמים להך ולהך רמוזים בהודעתי הבודדת שם). אבל האם מוכרחים לרדת לסגנונות של "בן נעות המרדות"? האם זו גבורה גדולה לשפוך מלוא המקלדת גידופים? האם כתיבה בסגנון כזה מכבדת את הבמה? לי לפחות זה צורם, גם בתור מי שכאמור בנידון דידן אינו מעיר דבר על השמטת "הרב" ואתה יודע שאין זה מהרגלי בשאר מקרים.

מאמר מאלף, אבל מוזר מאד שנשמט ממנו שמם וחלקם של החזו"א והגרי"ז בתהליך, בפרט שהגאון המחבר הרבה לעסוק בנקודה זו.

[בברכה המשולשת]

הגרי"ז נזכר, אבל אגב אורחא

[עתניאל בן קנז]

ההיתממות של כמה מהמשתתפים כאן מפליאה.

אפשר גם לחשוב שהיו מאוד נחוץ לרב איתם לברר את תולדותיו של הרב יוסף שאפאטשניק, ובכלל לא התכוון להשחיר את פניו של רבי יוסף חיים זוננפלד...

[ברזילי]

ההיתממות של כמה מהמשתתפים כאן מפליאה.

אפשר גם לחשוב שהיו מאוד נחוץ לרב איתם לברר את תולדותיו של הרב יוסף שאפאטשניק, ובכלל לא התכוון להשחיר את פניו של רבי יוסף חיים זוננפלד...

המוטיבציה לחקר פרשת הרב שפוצ'ניק (כמו שמפורש בראשית המאמר) היתה הבולטות של רי"ש במחאות כנגד ראיה"ק. אכן, הסיפור שמתברר מצירוף העובדות והתאריכים משעשע למדי, וגם מלמד הרבה על מבנה העולם הרבני דאז, שלא תמיד תואם את מה שאנו מדמים בעצמנו בזה"ז (לא הכרתי כלל ואף לא שמעתי על כלל ר"י שפוצ'ניק בעוונתי, עד קריאת המאמר). דווקא ביחס לניתוח עמדתו של ריח"ז יש כאן פרשנות של לימוד זכות, ונקל לשער מה כותבים אחרים היו עושים עם צמידות פרשיות מעין זו לרב שאינו שייך לחוגם הרעיוני.

אבל הנקודה העיקרית היא האבחנה (או חוסר האבחנה) בין המוטיבציה לעסוק בנושא מסויים ובין המחוייבות לאמת המחקרית-היסטורית (באנלוגיה לוורט הידוע על דהע"ה שידיו מלוכלכות וכו' להתיר אשה לבעלה), שלא לומר היכולת למצוא ענין בכל מסקנה שיעלה המחקר, בין אם מתאימה לקו רעיוני מסויים ובין אם לאו. לכשתמצי לומר, חוסר האמון ביכולת בר אנוש לעשות את הנ"ל הזו מזכיר שוב את הנאמר במק"א

לא רק שאנשים כדוגמתו מעטים, גם מי שיכול להעריך אותם כערכם אינו מצוי.

[כנסת ישראל]

[quote="איש_ספר"]בזמנו כתב לי ר' איתם שהוא מכין מאמר על כמה מתלמידי הראי"ה שצאצאיהם מתעלמים ממורשתם, וביניהם הוא כלל את ר' יצחק שולזינגר וילדיו, הוא כתב לי שבדעתו לשלוח לי את המאמר כדי שאראה אם הסקירה על הגרמ"מ "הוגנת". מאז לא שמעתי ממנו על המאמר. ועתה בא לידי המאמר המצ"ב, שמובן מתוכו שאליו הוא כוון. המאמר לא פורסם, והוא חסר באמצעיתו את עיקר החלק הביוגרפי, ולכן לא מובן כאן מי שהם שני התלמידים הנוספים מלבד ר' יצחק שולזינגר. ניתן לנחש שאחד מהם הוא ר' יצחק אריאלי. ומי השלישי?


האם למישהו יש גרסה רחבה יותר של המאמר?

על שלושה מתלמידי הראיה שהושחרו.pdf

השלישי הוא ר' מרדכי אילן כמבואר בתוך המאמר.

הגדרת ר"ש שולזינגר כמי שלא השתתף ב'פולמוסי השקפה' כלשונו, אינה נכונה כמובן.

[הכותב הי"ד רומז שם שיתכן ודעתו של הגר"א וסרמן אודות המדינה התקבלה אחרי פטירתו עקב מותו הטראגי על קידוש ה', וד"ל].

[חובב_ספרים]

לברר דעתו האמיתית של אחד מגדול"י (גם אם איננה בדיוק כדעת כב') איננה מעלה?

יש שיטה כזו, שנוסחה במפורש ע"י הרב שמעון שוואב למשל (במאמר שכותרתו, אאל"ט Jewish History), לפיה בירור האמת ההיסטורית הוא דבר מזיק, ולכן גם יש למנוע אותו. גישה כזו, בצירוף ההנחה (המקובלת על רבים) שמי שאינו מחזיק בתפיסות המקובלות (לכה"פ בענינים מרכזיים ויסודיים כמו פרשת האח והאחות) קרוב הדבר שיצא מכלל כשרי ישראל, מביא למסקנה דלעיל.

אני יודע היטב מהשמצות ציבור הד"ל על ציבור החרדי כאילו הם משכתבים היסטוריה במה שהם אינם מפרסמים כל דבר שאינו ראוי לפרסום, וכאילו כל דבר אינו נכון הוא רק "דעה שאינו מקובלת על רבים" ואסור ח"ו לפקפק או לערער על בעל דעה זו, או אפילו על זה שהוא "דעה". דבריו הנכונים של הרב שוואב מהאהוב עליהם ביותר לנגח, לעתים קרובות על ידי נתינת לו פרשנות מסולפת. זה מעל למסגרת זה להשיב עליו, אבל יסוד טענתם מגישה לא יהודי של חשיפת אמת לשם אמת בלי שום תועלת. [קורא אנגלית יכולים לקרות מש"כ בתגובה למאמר שלם בחוברת חשוב של ציבור הד"ל בענין זה. זה נכתב לפני כמה שנים. היום אולי הייתי כותב קצת אחרת אבל עיקר הדברים נכונים.]
היה לפי פעם שכן בעל תשובה שנסע עם נהג מונית בעל תואר בפילוסופיה. הוא סיפר שגם לו יש תואר בפילוסופיה והנהג התקשה להאמין שהנוסע שלו שנראה כאברך כולל לכל דבר יש לו תואר בפילוסופיה, אבל כשהתחילו לדבר ראה שהוא באמת ידע פילוסופיה ואמר בהתפעלות - מעניין שלמדנו אותו דבר והגענו למסקנות הפוכות. הוא ענה לו - א"א להגיע לאמת עם פילוסופיה משום שגם כשתראה האמת לפניך לכל היותר תאמר: או קי זה אפשרות, עכשיו נעבור לאפשרות הבא. אותו דבר אפשר להגיד גם לגבי כל מהלך המחשבה של חוקרים וההולכים בעקיבתם.
יותר איני כותב באשכול זה בנושא זה או בענין המאמר הנ"ל. מי שרוצה הבהרות יכול לפנות אלי בפרטי.

[ברזילי]

כפי שכתבת, אין כאן המקום לדיון בזה, אבל מאחר שהאשמת אותי בהשמצה וסילוף, אצטט את דברי הרב שוואב כלשונם (הדברים נאמרו במקור ביחס להיסטוריה של האורתודוקסיה בגרמניה, אבל העקרון העולה מהם רחב יותר, כמבואר במקור), וישפוט הקורא:

---
Rather, we should tell our children stories about the good people, their unshakeable faith and their great reverence for Torah sages. What is gained by pointing out their inadequacies ? We want to be inspired by their example. That means we have to do without a real history book. Every generation has to put a veil over the failings of its' elders and glorify all the rest which is great and beautiful. We do not need realism, we need inspiration to pass on to posterity. This is the role of the 'Torah-true historian'. 1 (ההדגשה שלי, ב.)


ובתרגום חפשי: עלינו לספר לילדינו סיפורים על האנשים הטובים, אמונתם הבלתי-מעורערת, והמורא שהיה להם כלפי גדולי תורה. מה יש להרויח מהצבעה על חסרונותיהם? אנו רוצים לקבל השראה מן הדוגמא שלהם. זה אומר שעלינו לוותר על ספר היסטוריה של ממש. כל דור צריך צריך לפרוש מסך על כשלונותיהם של זקניו ולהאדיר ולפאר את כל מה שמרומם ויפה. איננו צריכים ריאליזם, אלא השראה כדי להעביר לדורות הבאים. זהו תפקידו של "היסטוריון נאמן לתורה".
---

ויתור על היסטוריה אמינה וכיסוי מה שלא נעים לשמוע ("כשלונותיהם של הדור הקודם" הוא לשון נקיה להתנהגות שאינה לפי הנורמות של הציבור החרדי של דורנו), שהיא הגישה עליה ממליץ הרב שוואב, הם בדיוק הדבר עליו דברתי. כידוע, אין מדובר כאן רק בדיון תיאורטי, ומקרי צנזורה ברוח שנזכרה לעיל, בחוגים חרדיים אבל גם בחוגים אחרים, רבו כמו רבו, כידוע(*)). אני מבין שאתה תומך בעמדה זו, ואם כן אתה בחברה טובה, גם אם באופן אישי אני חושב שזו גישה מזיקה. מה שלא ברור לי הוא מדוע אתה מתבייש בעמדה זו עד שאתה מאשים בהשמצה וסילוף את מי שחושף אותה כצורתה המקורית, כפי שניסחו אותה האנשים המאמינים בה.

ואני מצטרף להמלצתך שלא לדבר עוד בנושא זה באשכול שלנו. הן אמת שדיוק בעובדות, מקומה של צנזורה, "נורמה תרבותית הנוטה להכפיף את העובדות ההיסטוריות לשיקולים חינוכיים" והמסתעף הם נושאים ראויים לדיון באשכול לזכרו של הרב איתם, אך רגליים לדבר שהדיון לא יהיה על מי מנוחות, ואם כן מוטב ההעדר.

(*)הסנגוריה שבקובץ שצרפת, ברוח האמירה "אי אפשר אף פעם להזכיר כל דבר ולכן השמטה עקבית של עובדות שאינן תואמות את האג'נדה הפרטית שלי היא לגיטימית כמו כל בחירה אחרת" איננה משכנעת כלל וכלל.

[חשבה לטובה]

/
?

על שלושה מתלמידי הראיה שהושחרו.pdf

השלישי הוא ר' מרדכי אילן כמבואר בתוך המאמר.

הגדרת ר"ש שולזינגר כמי שלא השתתף ב'פולמוסי השקפה' כלשונו, אינה נכונה כמובן.

[].

ראה כאן את דעתו של הגר''ש שולזינגר זצ''ל והבן מה דעתו ב''פולמוסי השקפה''
viewtopic.php?f=7&t=16597&p=205570&hilit=%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%99+%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%96%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92#p203875

[בן הרב]

חזרה לשורש האשכול.
האם אחד מחו"ר הפורום יועיל להעלות את מאמרו של הרב איתם בענין שביו ופדייתו של המהר"ם מרוטנבורג, התפרסם בקובץ ירושתנו חלק ה.

[שיבר]

ומה עם המאמר המלונקק, האם עכשיו יותר לפרסום?
viewtopic.php?f=7&t=4222#p31940

[נוטר הכרמים]

ירושתנו כרך ה - תשעא - מאסר מהרם מרוטנבורג.pdf

(265.78 KiB) הורד 501 פעמים

[בן הרב]

יש"כ רבי נוטר
ואולי יועיל מר להעלות את ששת מאמרי רבי איתם שהתפרסמו בקבצי ישורון, כ כ"ב כ"ד כ"ה כ"ז כ"ט.
ושכמ"ה.

[אמרתי אחכמה]

יש"כ רבי נוטר
ואולי יועיל מר להעלות את ששת מאמרי רבי איתם שהתפרסמו בקבצי ישורון, כ כ"ב כ"ד כ"ה כ"ז כ"ט.
ושכמ"ה.

כ"ה וכ"ז כבר פורסם בעמוד הקודם.

[אמרתי אחכמה]

מאמר ביוגרפי מקיף אודות סבי-זקני, רבי יוסף אליהו הענקין (ליטא תרמ"א – ניו יורק תשל"ג), שנכתב לרגל פרסום קובץ כתבים, מאמרים ואיגרות שלו.

המאמר פורסם במאסף התורני ישורון כרך כ', אביב תשס"ח, עמ' קכ"ה-קע"א.

רבי יוסף אליהו הענקין - מרא דאתרא של אמריקה.pdf

(4.34 MiB) הורד 599 פעמים

[אמרתי אחכמה]

מאמר ביוגרפי העוסק בר' אליהו גולדברג, רב קהילת ה'ליטאים' בעיר בוברויסק, תלמידו של ר' חיים מוולוז'ין ומי שנודע כרבו של בעל 'ערוך השלחן', ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין.
המאמר מרכז את המידע הקיים בידינו עד כה לתולדותיו של ר' אליהו גולדברג, ועוסק גם מן הצד בסוגיית המסורות החב"דיות הסותרות אודות מינוי ממלא מקומו של ר' ברוך מרדכי אטינגר, כמו גם תאריך התמנותו של הלה לרבה של בוברויסק.

המאמר נדפס במאסף התורני ישורון כרך כ"ב, תש"ע, עמ' תתק"א-תתקי"ב.

רבי אליהו גולדברג - אבד בוברויסק.pdf

(1.06 MiB) הורד 472 פעמים

בשלהי המאמר פירטתי את רשימת הספרים בהם נדפסה הסכמה מאת הר"א גולדברג. בינתיים מצאתי כי יש להוסיף לרשימה את הספר דרך הישר, לר' צבי פנחס ליפשיץ, ווילנא תרכ"ד.
בספר זה לא נדפסה הסכמת הר"א גולדברג, אך שמו, "מו"ה אליהו בהחסיד מהר"א, מ"ץ דק"ק באברויסק" (לצד שם עמיתו, ר' הלל מאליסוב מפאריטש), מופיע ברשימת הרבנים "אשר תמכו את ידִי בחתימת ידיהם הטהורים". המחבר, כפי שנזכר בשער הספר ובהסכמות, היה באותו זמן ריש מתיבתא בבוברויסק.

בנוסף, בין קרובי המשפחה שפירטתי לקראת סוף המאמר, יש לצרף את ר' קלמן ב"ר יצחק אייזיק גולדברג, "רב גדול בתורה ויראה, ממיוחסי העיר קלעצק", (כלשונו של רב"צ אייזנשטדט – יליד קלצק – דורות האחרונים כרך שני, א-ל, ניו יורק תרצ"ז, טור 41).
הלה, כאמור שם, היה נינו של ר' נחמן מקלצק (שנפטר בתקס"ד. אודותיו, מלבד המעט שנזכר במאמר, ראו פנקס קלצק, ת"א תש"ך, עמ' 10), כלומר שאביו, ר' יצחק אייזיק הנ"ל, היה בן-אחיו של ר' אריה ליב אבי הר"א גולדברג (באופן עקרוני ייתכן שהלה היה בנו של ר' אריה ליב עצמו, ואם כך היה ר' קלמן אחיינו של הר"א גולדברג, אך לא משמע כן מלשון אייזנשטדט).

עדכון נוסף: בספרו של רש"נ גוטליב אהלי שם (פינסק תרע"ב), עמ' 156, מוזכר אדם בשם ר' יצחק גולדברג מקלצק שהיה "חתן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל" (ונפטר בסלוצק).
לאור שם המשפחה והעיירה, סביר כי מדובר לכל הפחות בקרוב משפחתו של ר' אליהו גולדברג, ייתכן אפילו שאחיו (השוו הפיסקה הקודמת אודות ר' יצחק אייזיק גולדברג). מעתה, אם החותן הנזכר כאן "הגאון ר' יעקב משה זצ"ל" הריהו מיודענו ר' יעקב משה דירקטור ממוש, הרי שנמצאה ה"חוליה החסרה" של קשרי הנישואין (הבלתי ישירים) בין הר"א גולדברג לבין "הצדיק ממוש". עם זאת, כמובן, טרם יצאנו מידי ספקולציות, לפחות עד שיצטברו נתונים נוספים בכיוון זה.

עדכון שלישי וקטן: לקראת סוף המאמר, סביב הערה 46, הזכרתי כי נכדתו של רבי אליהו, בת רבי עקיבא גולדברג ממיר, היתה נשואה לד"ר מרדכי רבינזון (בנו של הרב מאיר רבינזון מרדושקביץ). ניתן להוסיף כי שמה של בת זו היה רוזה, ותאריך אירוסיה עם רבינזון היה ט' טבת תרס"א (כפי שמבשרת מודעה קטנה, הצפירה י"ח טבת תרס"א, עמ' 4).

[לייטנר]

בזמנו כתב לי ר' איתם שהוא מכין מאמר על כמה מתלמידי הראי"ה שצאצאיהם מתעלמים ממורשתם, וביניהם הוא כלל את ר' יצחק שולזינגר וילדיו, הוא כתב לי שבדעתו לשלוח לי את המאמר כדי שאראה אם הסקירה על הגרמ"מ "הוגנת". מאז לא שמעתי ממנו על המאמר. ועתה בא לידי המאמר המצ"ב, שמובן מתוכו שאליו הוא כוון. המאמר לא פורסם, והוא חסר באמצעיתו את עיקר החלק הביוגרפי, ולכן לא מובן כאן מי שהם שני התלמידים הנוספים מלבד ר' יצחק שולזינגר. ניתן לנחש שאחד מהם הוא ר' יצחק אריאלי. ומי השלישי?


האם למישהו יש גרסה רחבה יותר של המאמר?

על שלושה מתלמידי הראיה שהושחרו.pdf

איתם שלח לי את הגרסה המלאה וכתב:

אני שולח לך מאמר שבסך הכל הוא די מוכן לדפוס, ואני צריך לחשוב להיכן לשלוח אותו (האמת שאין לי הרבה ברירות, בעולם הנוכחי של כתבי העת [שאינם אקדמיים "שפיטים" "ביקורת עמיתים" וכו' וכו'], אין יותר מדי אופציות למאמר כזה - מצד אורכו ותוכנו - חוץ מ'------').
כמובן שהמאמר לעיניך בלבד וחס ושלום להעבירו לשום אדם.

ע"פ מה שהבנתי. המשפחה לא רוצה שיפרסמו דברים שטרם פרסם.

אגב, נראה לי שהתייחס למה שכתבת לו בהערה בסוף הסקירה על הרמ"מ: "אמנם מאדם שהיה מקורב לרמ"מ שולזינגר שמעתי שבדברים בעל פה הוא אכן חלק כבוד לראי"ה".

[אמרתי אחכמה]

כחלק מעבודתי על נושא החרמות כנגד ר' יחיאל מיכל פינס וההגנה שהעניק לו גיסו המפורסם ר' דוד פרידמן מקרלין, התחקיתי גם אחר גלגוליהן של הערות שרשם הרד"פ מקרלין על גליון הקונטרס שהוציא במהלך פרשת החרמות, 'עמק ברכה' (ירושלים תרמ"ב), בו דן בשאלת מעמדם של חרמות וסמכותם של מחרימים בכלל, ותוקפו של החרם שהוטל על גיסו בפרט.
הערות אלה הועתקו לגליונותיהם של עותקים נוספים מן הספר, שחלקם התגלגלו בשנים האחרונות למאגרי הספרים הסרוקים (אוצר החכמה, HebrewBooks).
במאמר זה מתואר נושא ההערות ונסיבות העתקתן, וכמו כן מתפרסמות בו מספר הערות חדשות של הרד"פ מקרלין, אותן רשם בכתב ידו על עותקים נוספים של 'עמק ברכה' (אליהם הגעתי בעזרת כמה אנשים נדיבים).

המאמר פורסם במאסף התורני ישורון כרך כ"ד, תש"ע, עמ' קמ"ד-קנ"א.

הערות רבי דוד פרידמאן לספרו 'עמק ברכה'.pdf

(679.63 KiB) הורד 516 פעמים

[אמרתי אחכמה]

מאמר זה הינו עיבוד של כמה קטעים מתוך החלק הראשון של עבודה מקיפה (בהכנה) אודות רבי יחיאל מיכל הלוי עפשטיין בעל 'ערוך השלחן' (הערוה"ש), תולדות חייו, ספריו ופועלו.
באופן כללי מוקדש המאמר למחצית חייו הראשונה, והידועה פחות, של הערוה"ש – לפני שנתמנה לכהונת הרבנות בנובהרדוק והרבה לפני שהחל להוציא את סדרת 'ערוך השלחן'.

במאמר מתוארת תחילה תקופת חייו המוקדמת של הערוה"ש, מלימודיו אצל ר' איצל'ה מוולוז'ין ועד כהונתו כדיין ור"מ בעיר מולדתו בוברויסק;
המאמר סוקר גם את משפחתו של הערוה"ש, כולל התייחסות מיוחדת לקשרים בינו לבין גיסו הנצי"ב מוולוז'ין (אם כי בהשמטה מכוונת, בהתחשב בבמה אליה יועד מאמר זה, של רוב פרטי פרשת השידוך בין הנצי"ב לבין בתו של הערוה"ש, בתיה מרים);
יריעה רחבה מוקדשת למידע המצוי בידינו אודות כהונת הרבנות הראשונה שלו, בעיירה נובוזיבקוב, כולל סקירה מפורטת על ספרו הראשון של הערוה"ש, שיצא לאור בתקופה זו – 'אור לישרים' על ספר הישר של רבנו תם.
בין לבין מסוקלות שגיאות רבות, קטנות וגדולות, שנפלו בידי כותבי מאמרי הביוגרפיה הקודמים אודות הערוה"ש, ונוסף מידע רב שלא היה מוכר עד כה.

המאמר פורסם בקובץ ישורון כרך כ"ה, ירושלים – ניו יורק, אלול תשע"ב, עמ' תרצ"א-תשי"ח.

פרקים בתולדות רבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל 'ערוך השלחן' - תקופת בוברויסק, ימי נובוזיקוב וגיסו הנציב.pdf

- הערה שהוסיף ר' איתם בבלוג שלו -
הערה קטנה בשולי המאמר: ייתכן כי הקורא חד העין הבחין שר' יהודה ליב מיימון (פישמן) מוזכר במאמר בשני אופנים. כשמדובר באזכור בהערת שוליים, הוא נכתב כפי הסגנון הרגיל שלי – "רי"ל מיימון"; אולם כשמדובר באזכור בגוף המאמר, נשמטת האות רי"ש והוא נזכר כ"י"ל מיימון" בלבד. מדובר בפשרה שהושגה לאחר דיון מול המערכת, שגורמים בתוכה ביקשו למחוק לחלוטין כל אזכור של רי"ל מיימון, שעצם שמו מהווה 'סדין אדום' עבור קבוצות שונות (בפרט בלייקווד – משום מה דווקא שם, עוד יותר מאשר בירושלים). מלבד שכמובן אין דרכי בהשמטות תארים מסוג זה, גם ניסיתי להסביר להם שאם הרב אליעזר יהודה וולדנברג בעל ציץ אליעזר היה יכול להזכירו כ"הרה"ג החה"ש מוהרי"ל הכהן מיימון ז"ל" (שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב סי' ס"ו) והרב מרדכי אילן היה יכול להזכירו כ"הרב הגאון י.ל. מיימון הכהן שליט"א" (סוף ההקדמה לתורת הקודש ח"א, ירושלים תש"ט), גם הם יכולים להרשות לעצמם להזכירו לפחות בתוספת האות ר'. הפשרה שהושגה, כאמור, היתה חילוק בין גוף המאמר להערות השוליים, באופן שמבהיר לקורא הנבון שלא ממני יצא הדבר.

[בני ברקי]

מו"ר הגרמ"מ מעולם לא הסתיר שהוא למד ב"מרכז הרב" ואני אישית שמעתי ממנו כמה פעמים בשיעורים על כך שלמד במרכז(כמובן:עם ליצנותא דע"ז וכו) וגם בספר שהוציאו עליו עובדה זו לא נשמטה ולא ניסו ל"שכתב"את ההיסטוריה.
כל ילד חרדי יודע שמרן הגרי"ש בעקבות חמיו הרב אריה לוין זצוק"ל היה מקורב וקשור למרן הראי"ה וכן הגרש"ז אוערבאך.אף אחד לא מסתיר זאת או משנה ומוחק את ההסטוריה.(כולם יודעים שמרן הראי"ה היה הסנדק של הגרש"א שליט"א).
לא מבין את המאמר ואת המטרה,אותם רבנים נשארו בדיוק אותו דבר רק ישיבת מרכז הרב נהיתה יותר "לבנה" ונהיה דור אחר של שחור ולבן.
אף אחד לא מנסה לשנות ההסטוריה!
(ישנם הרבה רבנים שלמדו בישיבת "חברון" ועם השנים נהיו מרבני הציונות הדתית...)

[סלקא דעתך]

לפי המסופר בהשקדן נראה שהרב אלישיב לא פרסם עובדה זו
דהביא דהרב אלישיב הזכיר בשיעור שפעם היה גדול אחד וכוונתו היתה לראי"ה, והוא הבין שזה לא יתקבל יפה אצל שומעיו.
ופוק חזי כמה ספרי ביוגרפיות אינם מפרסמים תמונות של הראי"ה-האין זה שכתוב?

[הוה אמינא]

לפי המסופר בהשקדן נראה שהרב אלישיב לא פרסם עובדה זו
דהביא דהרב אלישיב הזכיר בשיעור שפעם היה גדול אחד וכוונתו היתה לראי"ה, והוא הבין שזה לא יתקבל יפה אצל שומעיו.
ופוק חזי כמה ספרי ביוגרפיות אינם מפרסמים תמונות של הראי"ה-האין זה שכתוב?

הרה אלישיב היה אחרון להסתיר את קשריו והערכתו לראי"ה. וזה מודגש בהשקדן [לא זוכר סיפור ספציפי, אבל כך עלה לזכרוני מקריאת כל הספר].
אם קרה פעם שהזכירו ללא שמו - זה היוצא מן הכלל.

[גם זו לטובה]

אפשר גם להציע דרך נוספת, יש הסוברים שבמבחן ההיסטוריה הוכח שהראי"ה לא צדק, ולכן צאצאי תלמידי הראי"ה אינם גאים בהיסטוריה של אבותיהם.
ברם ודאי שיש הרבה מן האמת בכל דבריו של איתם בנושא זה

וכבר שמעתי מעירים על איתם וחבריו שמרוב אהבתם לחקר העבודות ההסיטוריות שוכחים שלפעמים אדרבה ההווה מלמד על העבר, וכמו שהעיר הגר"ז קורן [בביקורת על תלמידי הגרי"א הנקין] בעניין המ"ב והערה"ש שאין טעם לשחזר כיום את מעמדו של העה"ש בייחס למ"ב, אלא אדרבה הייחס לגדולי האומה נקבע בעיקר לפי הדורות הבאים אחריהם, [וכמד' שראיתי לגרי"ש (בקובץ ב"כתבוני לדורות") שכתב מעי"ז על המ"ב, ואין הספר תח"י.]

[היא שיחתי]

אפשר גם להציע דרך נוספת, יש הסוברים שבמבחן ההיסטוריה הוכח שהראי"ה לא צדק, ולכן צאצאי תלמידי הראי"ה אינם גאים בהיסטוריה של אבותיהם.
ברם ודאי שיש הרבה מן האמת בכל דבריו של איתם בנושא זה

וכבר שמעתי מעירים על איתם וחבריו שמרוב אהבתם לחקר העבודות ההסיטוריות שוכחים שלפעמים אדרבה ההווה מלמד על העבר, וכמו שהעיר הגר"ז קורן [בביקורת על תלמידי הגרי"א הנקין] בעניין המ"ב והערה"ש שאין טעם לשחזר כיום את מעמדו של העה"ש בייחס למ"ב, אלא אדרבה הייחס לגדולי האומה נקבע בעיקר לפי הדורות הבאים אחריהם, [וכמד' שראיתי לגרי"ש (בקובץ ב"כתבוני לדורות") שכתב מעי"ז על המ"ב, ואין הספר תח"י.]

מצד שני ישנם דברי הרוקח שדווקא הרבה ספרים לא טובים הם אלו שהתקבלו בכלל ישראל, ונראה שאין לחלק בין התקבלות של פוסק לספר, ובפרט שמ"ב וערה"ש אחרי הכל הם ספרים

[היא שיחתי]

ציין לי חכם באשי מקום דברי הרוקח

חכמת הנפש, מהדורת אייזנבך, עמ' צד
(מצוי באוצר)
ועי' עמנואל, שברי לוחות, עמ' 313

[מה שנכון נכון]

אין שום סרך קשר בין דברי הרוקח לנד"ד. הוא אומר שיש מצב שמן השמים מניחים לרשעים לעשות ספרים ופיוטים והם אלו שמתקבלים לדורות ולא של הצדיקים, וזה משום שגלוי לפני ה' שהדורות העתידים להיות אינם ראויים ועל כן מניחים אותם מהשמים להכשל בחבורים ההם.
כאן מדובר על שני חיבורים שנמצאים לפנינו, ורוב ככל חכמי ישראל בחרו והעדיפו את אחד מהם. [חוץ מעוד חלוקים בין דבריו לנד"ד].

[היא שיחתי]

אין שום סרך קשר בין דברי הרוקח לנד"ד. הוא אומר שיש מצב שמן השמים מניחים לרשעים לעשות ספרים ופיוטים והם אלו שמתקבלים לדורות ולא של הצדיקים, וזה משום שגלוי לפני ה' שהדורות העתידים להיות אינם ראויים ועל כן מניחים אותם מהשמים להכשל בחבורים ההם.
כאן מדובר על שני חיבורים שנמצאים לפנינו, ורוב ככל חכמי ישראל בחרו והעדיפו את אחד מהם. [חוץ מעוד חלוקים בין דבריו לנד"ד].

אם ברשעים נכשלים כלל ישראל בספריהם, בצדיקים לא כל שכן

[מה שנכון נכון]

אין שום סרך קשר בין דברי הרוקח לנד"ד. הוא אומר שיש מצב שמן השמים מניחים לרשעים לעשות ספרים ופיוטים והם אלו שמתקבלים לדורות ולא של הצדיקים, וזה משום שגלוי לפני ה' שהדורות העתידים להיות אינם ראויים ועל כן מניחים אותם מהשמים להכשל בחבורים ההם.
כאן מדובר על שני חיבורים שנמצאים לפנינו, ורוב ככל חכמי ישראל בחרו והעדיפו את אחד מהם. [חוץ מעוד חלוקים בין דבריו לנד"ד].

אם ברשעים נכשלים כלל ישראל בספריהם, בצדיקים לא כל שכן

כתבתי משהו אחר.
הרוקח מדבר על חיבורים שנשארו לדורות מול כאלו שלא, וע"ז כתב שזה מכוון מהשמים.
כאן שני החיבורים קימים לפנינו, ומזה שרוב ככל חכמי ישראל העדיפו בשקול דעתם אחד על חבירו יש ראיה שבאמת הוא עדיף.
[כמובן י"ל שמן השמים בלבלו את כל חכמי ישראל וכו' ואין קץ לדברי רוח].

[עיק]

וכמו שהעיר הגר"ז קורן [בביקורת על תלמידי הגרי"א הנקין]

היכן התפרסמו הדברים?

[גם זו לטובה]

וכמו שהעיר הגר"ז קורן [בביקורת על תלמידי הגרי"א הנקין]

היכן התפרסמו הדברים?

לראשונה בפורום אוה"ח....

[היא שיחתי]

אין שום סרך קשר בין דברי הרוקח לנד"ד. הוא אומר שיש מצב שמן השמים מניחים לרשעים לעשות ספרים ופיוטים והם אלו שמתקבלים לדורות ולא של הצדיקים, וזה משום שגלוי לפני ה' שהדורות העתידים להיות אינם ראויים ועל כן מניחים אותם מהשמים להכשל בחבורים ההם.
כאן מדובר על שני חיבורים שנמצאים לפנינו, ורוב ככל חכמי ישראל בחרו והעדיפו את אחד מהם. [חוץ מעוד חלוקים בין דבריו לנד"ד].

אם ברשעים נכשלים כלל ישראל בספריהם, בצדיקים לא כל שכן

כתבתי משהו אחר.
הרוקח מדבר על חיבורים שנשארו לדורות מול כאלו שלא, וע"ז כתב שזה מכוון מהשמים.
כאן שני החיבורים קימים לפנינו, ומזה שרוב ככל חכמי ישראל העדיפו בשקול דעתם אחד על חבירו יש ראיה שבאמת הוא עדיף.
[כמובן י"ל שמן השמים בלבלו את כל חכמי ישראל וכו' ואין קץ לדברי רוח].

איני מעוניין להכניס פיל במחט
אבל ברור שאף בספרים שעליהם דיבר הרוקח היה תהליך מסויים בו עמדו כמה ספרים זה לעומת זה ולבסוף נבחרו ספרים מסויימים
לגופו של עניין במקרה זה המשנה ברורה הוא ספר עיוני הרבה יותר מערוך השלחן אז אין כל כך מקום להשוואה

כל הנידון מוזר מעיקרו, ערוך השלחן דומה בסיגנונו לשלחן ערוך הרב שדומה בסיגנונו ללבוש
אין לזה שייכות עם ספר ליקוט [כמעט ואומר 'מודרני'] כמשנה ברורה שליקט כל השיטות והמפרשים וחקר ובידק וסיכל עד שהעמיד דברים על מכונם

[בברכה המשולשת]

אולי אם נראה את דברי הגרז"מ קורן ניתן יהיה לנהל את הדיון ביתר קלות.
(ולעיקר העניין, במאמרו הארוך והשנוי במחלוקת של פרופ' ח' סולובייצ'יק (בן הגריד"ס מבוסטון) על המתרחש בדורות האחרונים (פורסם לפני יותר מעשרים שנה בכה"ע Tradition) כבר העיר על ההבדלים בין המשנ"ב לערוה"ש ועל משמעותם לעניין התקבלות הספרים בדורות השונים, והעירו על דבריו)

[מה שנכון נכון]

אני מדבר על השוואה בין שני הספרים לענין התקבלות הכרעותיהם להלכה, ואין לזה ענין עם סגנון הספר. [וגם אין נ"מ מה בדיוק אמר הרז"מ].
ולמניעת טעות מצו"ב קישור לגוף דברי הרוקח ויוכל הרוצה לראות מה באמת הוא אומר. [הלשון במהדורת אייזנבך מתוקנת יותר].

[ארופאי]

אולי יואיל מישהו בטובו להעלות את דברי הגרז"מ או לכה"פ לציין מ"מ.

[כנסת ישראל]

מסתבר שדברי הרוקח כוונתו לפיוטים וכיוצ"ב שלא יזכו שתהא תפילתם שלמה אבל ח"ו לא להטעות בהלכות לא נכונות.
ומ"מ מגונה הדבר להזכירו על רבותינו זצ"ל.

[מנדלי]

להלן מתוך הבלוג 'רב צעיר':

מאמרים:

בירור הלכה ממקור שאינו מוסמך.pdf

(306.59 KiB) הורד 574 פעמים

האסיפה של הרב קוק.pdf

(406.94 KiB) הורד 583 פעמים

לנבוכי הדור.pdf

(533.79 KiB) הורד 665 פעמים

עוד הערות על לנובכי הדור.pdf

(386.57 KiB) הורד 482 פעמים

'לנבוכי הדור' מול 'פנקס מתקופת בויסק'.pdf

(325.35 KiB) הורד 590 פעמים

רשימות על ספריו:

הליכה בדרכי אבות.pdf

(385.01 KiB) הורד 696 פעמים

כשרות ירקות המוחזקים בחרקים - תגובה.pdf

(325.5 KiB) הורד 652 פעמים

להכות שורש.pdf

(313.72 KiB) הורד 472 פעמים

הליכה בדרכי אבות.pdf

(385.01 KiB) הורד 696 פעמים

[בן הרב]

מאמר שעדיין לא ראיתי שציינו איליו
http://asif.co.il/?wpfb_dl=4596

[מתפעל]

לגבי הויכוח מה אמר האמרי אמת לגבי גאולתן של ישראל,

הנה ציטוט:

מכתב שכתב מרן הבית ישראל זי"ע בכי"ק בשנת תש"ז, ובסוף המכתב הוא כותב:
"אודות שאלתך בענין השמועות מכ"ק אאמו"ר, אין לי ידיעה מה מפרסמים בשמו, האמת הוא שעוד לפני חצי שנה אמר את מאמר חז"ל המובא בירושלמי ברכות (וגם ביומא פרק אמר להם הממונה) כך הוא גאולתן של ישראל קמעה קמעה, פי' מעט מעט כמו אילת השחר, שאורה מעט מעט".

(בית גור)

בית גור כתב ר' לייבל לוין ע"ה.

[בברכה המשולשת]

מאמר שעדיין לא ראיתי שציינו איליו
http://asif.co.il/?wpfb_dl=4596

צויין לעיל ואף נדון מעט

[בשן]

נראה לי שלא צויין כאן למאמריו בקובץ אסיף שהוא היה מהעורכים שלו.

וכן לא לא צויין למאמרו בהמעיין מהשנים האחרונות בעניין פרוז בן יומו ומוקף בן יומו