מרן האגרות משה

[משוש דורים]

אם תספר סיפור כזה על בת מבית יעקב היום, זה יהיה פשוט לך שזה שקר וכזב, הלא כן?
ולמה בדור הקודם שמספרים סיפור כזה על בת ת"ח מבית תורני אתה מעלה על דעתך לקבלו כאמת, אתמהה??

[גיורא בשמי שמיא]

לדעתי הנקודה המוקשה בסיפור זה לא מעשה הבת, כי בטח שמדובר בגיל צעיר מאוד (בערך כשנתיים), אלא מעשה האבא, שלא קיים חובת בדיקת חמץ.
(דרך אגב, היו לה לפחות שלשה אחים, כאשר תראו ממצבת אחיה הרב נחמיה כ"ץ רב ואב"ד טולידו אוהיו.)

Katz2.jpg (122.07 KiB) נצפה 2018 פעמים

Katz1.jpg (110.72 KiB) נצפה 2018 פעמים

(זכות התמונות כפי שרשום עליהן)

[עקביה]

אם תספר סיפור כזה על בת מבית יעקב היום, זה יהיה פשוט לך שזה שקר וכזב, הלא כן?
ולמה בדור הקודם שמספרים סיפור כזה על בת ת"ח מבית תורני אתה מעלה על דעתך לקבלו כאמת, אתמהה??

לא הבנתי למה יהיה פשוט שזה שקר וכזב, מדובר בילדה קטנה.
ולגבי האב, אפשר שהילדה החביאה את העוגיה במקום שלא עלה בדעתו לבדוק בו.

[עזריאל ברגר]

לדעתי הנקודה המוקשה בסיפור זה לא מעשה הבת, כי בטח שמדובר בגיל צעיר מאוד (בערך כשנתיים)...

כשנתיים?! לא כ"כ הגיוני.

[באמונתו]

ללא קשר אל שטות הנ"ל, עיין המצורף מעשה נורא על הריגתם (רבי יעקב משה חותן מרן היה, הי"ד):

[דרומי]

גא"מ לתמהים על השלילה הנחרצת של הסיפור.

וההשוואה לבת בית יעקב בדורנו אינה נכונה - ברור שבאופן כללי הבנות כיום יותר מלומדות מהבנות בעבר!

ואין ספור סיפורים על צדקניות שהיו מלאות ביראת שמים טהורה ובכל המעלות הטובות אך אמרו תהלים עם שגיאות רבות...

ולענין אפשרות של קיום חמץ מצד האב הבודק - גם זו שטות, כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל ובפירוש אנו אומרים בנוסח הביטול שיש אפשרות של חמץ שלא נמצא בבדיקה ולא ראינוהו.

כמובן שאין בכל זה להוכיח שהסיפור אכן היה, אבל השלילה לא מובנת לי.

[באמונתו]

הכרתי אישית את הרבנית (ואת הרב), מבני משפחתם אנכי, מכיר אני את הרקע היטב, וזו הבל.

[גיורא בשמי שמיא]

א. מן המשפחה נמסר שמסתמא הסיפור נשתרבבה מקטע דלהלן מאגר"מ ח"ח:

Cookies.PNG (189.47 KiB) נצפה 1890 פעמים

ב. אך לדחותה בקש תמוה.
ג. ומש"כ הצדיק 'באמונתו' יחיה שהכיר אותה אישית וממשפחתה הוא, לא מעלה ולא מוריד כלפי אמינות העובדה שקרתה כשמונים שנה לפני שהכירה, עם כל ידיעותיו על רקע. איך בדיוק הרקע אמור להשפיע? הוא יודע שלא יכלה להטמין עוגות? שלא היה לה אח גדול? שבדקו היטיב לפסח? שלא החשיבה אחיה שלמד תורה? שהאבא היה כעסן ולא יתכן שלא חרה אפו? כל מה שאירע אצלה בילדותה סיפרה הרבנית לנכד בת-דודת בעלה? הלשון מתמיה.
ד. מה שביטלו הערתי על האב, מהא דתיקנו ביטול, בטלה דעתי ברוב מנין ובנין, ולהוי כעפרא דארעא.
ה. לענין השערת הגיל לשנתיים, לא ידענא מה לא כ"כ הגיוני, ואני מנסיון קרוב השערתי כן (לא שהיה אצלי סיפור קרוב, אלא שהשערתי מתוך נסיון עם ילדי שבכזה גיל הדבר קרוב להתקבל). בסופו של דבר זו השערה, ואין לקחת אותה ליותר מכך.
ו. מה ששיערו שידעה פחות מבת בית-יעקב של היום ג"כ נסתר קצת מן הקטע הזה.
ז. ומה שכתב הרב משוש דורים שלא היו מאמינים סיפור כזה על בת הדור שלנו, לא מובן לי למה לא. כי אין להן כזו חשיבות התורה בכזה גיל צעיר? אכן. אלא שבליטא היה חשיבות התורה ערך מקודש מעל כל ערכי החיים (עי' תיאורה של הרבנית ר. וולבא בספרה 'ואמונתך בלילות' על העמי הארץ של ליטא).

[פרנקל תאומים]

פשיטא לכל בר דעת שמקורו טהור מהמובא שם באג"מ, ויש לצרפו אל מאמריו של ר' מונדשיין ז"ל על סיפורי מעשיות וגלגוליהם..
ובכלל, כמה פלפולי פלפולים מתפלפלים על איזה באבע מעשה'לה...

[כולי האי]

מאוד מסתבר כפי שכבר נאמר שזה גלגול מהסיפור שהובא באג"מ
וכן מסתבר שזה שקר וכזב גם בלא המ"מ הנ"ל, דהרי מהיכן היה נודע הסיפור הזה רק מאחד מבני משפחתה הקרובה. והפלא ופלא שרק עכשיו הסיפור הזה נודע לר"א בידרמן שליט"א כמה וכמה שנים לאחר שאף אחד מהם לא נמצא עמנו.

[מגופת חבית]

rabbi-berel-wein-kol-mevaser-int רבי משה.mp3

(635.2 KiB) הורד 70 פעמים

מעשה פלא שמספר בעל המעשה ר' בערל וויין שליט''א
המעשה בערך כשהי' רב בעיר מייאמי בא שאילה לפניו בחור בן ט''ו בשאילה חמורה של יוחסין, הלך לניו יארק לשאול הגר''מ, ואמר לו הגר''מ שהיות שהבחור הוא רק בן ט''ו אינו נוגע למעשה וכשהבחור יהא בשידוכין אז יחזור לשאול
בעבור זמן עזב הרב וויין הרבנות במייאמי והלך לניו יארק להיות ראש הOU, זה כולל הוועד הכשרות והרבה עוד דברים, באותו פרק הי' אצל הגר''מ כמעט כל שבוע משום השאילות שהיו שם והיו מקורב מאד שם
כעבור ז' שנה צלצל הבחור שהוא כבר בשידוכין וצריך איזה כתב שהוא כשר לקהל, אז הלך הרב וויין שליט''א לשאול הגר''מ שאילה הנ''ל, כשנכנס מיד אמר לו הגר''מ מסתמא באת לשאול אודות אותו בחור בואי ונעיין בפרטיו, וסיים הרב וויין כי ה' עמו והלכה כמותו בכל מקום

עוד סיפור שמעתי השבוע ומחמת החביבות אעלה כאן
בחור בן י''ד שאל להגר''מ היות וכתוב בפסח מצרים וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ הרי שצריך לעשות החבורה של פסח מצרים דוקא אם שכינו [עצם ההנחה הי' חידוש אצלי וראה המשך] מה הדין לענין פסח דורות האם דוקא צריך להיות שכינו
מיד ענה לו הגר''מ הוא מחל' בתוספתא פ''ח
וז''ל התוספתא שם
אילו דברים שבין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים אין חייבין עליו כרת פסח דורות חייבין עליו כרת וכו'
פסח מצרים נאמ' בו ולקח הוא ושכנו וגו' מה שאין כן בפסח דורות.
ר' שמעון או' אומ' אני אף בפסח דורות נאמ' כן וכל כך למה כדי שלא יניח אדם שכנו הקרוב אל ביתו וילך ויעשה פסחו אצל חברו לקיים מה שנ' טוב שכן קרוב מאח רחוק.

[דורשי יחודך]

ישנה תופעה מעניינת בספריו של מרן הגרמ"פ, מעניין אותי אם מצאנו תופעה זו אצל אחרים.
כשמצטט מאיזה מקום בש"ס, בין בהלכה ובין באגדה, אם יש "מאן דאמר" (כלומר שזה לא סתמא דגמרא) מביא את הדבר בשם אומרו, בין באמוראים בין בתנאים.
לא "כמו שאמרו חז"ל", או "כדאיתא בגמרא", וכדומה.
ולא שכותב "כדאי' בגמרא אמר רבא כו'," בציטוט, אלא מביא את הדבר ישירות בשם רבא.
"כדאמר ר"ל בב"ב דף ס"ג", "כדאמר ריב"ז באבות", "כדאמר רבא בב"מ דף ל'", "כדאמר ראב"י בברייתא בקידושין דף פלוני," "כדאמר רב הונא בירושלמי הוריות".
כפי שכתבתי מאד מעניין אותי לדעת אם זוהי תופעה ייחודית אצל הגרמ"פ.

בטעם הדבר היה אפשר לומר שהוא משום מביא גאולה לעולם (כדאמר בן עזאי באבות...). אבל חשבתי שאולי זה אפילו בלי כוונה מכוונת, אלא שכך הדברים נתפסו אצלו זצ"ל, זה לא איזה "כתוב בגמרא", אלא הוא חי את הדברים מפי בעל השמועה, הוא הרי שמע את זה מפי ר"ל או רבה או רבא! וכפי שאם אחד מאתנו היה נוכח בפגישה בין גדולי הדור, ושמע דברים מאחד הגדולים, לא יאמר אח"כ "בפגישת גדולי הדור אמרו", אלא יצטט בטבעיות את מי שאמר את הדברים.

[מקורות]

בטעם הדבר היה אפשר לומר שהוא משום מביא גאולה לעולם (כדאמר בן עזאי באבות...). אבל חשבתי שאולי זה אפילו בלי כוונה מכוונת, אלא שכך הדברים נתפסו אצלו זצ"ל, זה לא איזה "כתוב בגמרא", אלא הוא חי את הדברים מפי בעל השמועה, הוא הרי שמע את זה מפי ר"ל או רבה או רבא! וכפי שאם אחד מאתנו היה נוכח בפגישה בין גדולי הדור, ושמע דברים מאחד הגדולים, לא יאמר אח"כ "בפגישת גדולי הדור אמרו", אלא יצטט בטבעיות את מי שאמר את הדברים.

לקיים דברי רב גידל בירושלמי שקלים פרק ב הלכה ה:
רב גידל אמר האומר שמועה בשם אומרה יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שנאמר [תהילים לט ז] אך בצלם יתהלך איש.

[צופה_ומביט]

ישנה תופעה מעניינת בספריו של מרן הגרמ"פ, מעניין אותי אם מצאנו תופעה זו אצל אחרים.
כשמצטט מאיזה מקום בש"ס, בין בהלכה ובין באגדה, אם יש "מאן דאמר" (כלומר שזה לא סתמא דגמרא) מביא את הדבר בשם אומרו, בין באמוראים בין בתנאים.
לא "כמו שאמרו חז"ל", או "כדאיתא בגמרא", וכדומה.

איני יודע את טעמו ומי יבוא בסודו, אבל גם אני הקטן משתדל מאד לעשות כך [אא"כ יש איזו סיבה שלא].
באופן טבעי, אפילו לא חשבתי על זה מדוע.
כשאני חושב על זה עכשיו ומנסה לשחזר את התחושה, אולי לאהבת הדיוק, או כדי לזכור דבר בשלימותו, או באמת כהרגשה פשוטה שלא ראוי ויפה ונכון להביא את הדבר שלא בשם אומרו אלא לייחסו בכללות ל"חז"ל/גמרא/מדרש".

[דורשי יחודך]

הרב מקורות: אמת, אמת!
הרב צו"מ: נפלא ביותר, ואולי כולייהו איתנהו ביה.
עכ"פ הדבר ודאי תורם לחוויה יותר עשירה וחיה של הדברים.

[דורשי יחודך]

אגב, כמובן חלק מהחידוש אצל הגרמ"פ היא שכידוע תשובותיו נכתבו בלי לפתוח ספר. הכל היה שגור על לשונו בטבעיות, כולל שם האומר.

[בשער המלך]

שמעתי מאחד מתלמידיו שאמר אשר כל פעם כשאמר שיעור ופתח איזה ספר לראות בפנים מעולם לא דפדף ומיד מצא הדף הנכון , וקודם חשב כי עשה שם איזה סימן, אח"כ ראה שאין שום סימן שם ופשוט פתח במקום הנכון כל פעם, והוא פלא.

[באמונתו]

"דבר כזה אף פעם לא ראיתי":

[צופה_ומביט]

שמעתי מאחד מתלמידיו שאמר אשר כל פעם כשאמר שיעור ופתח איזה ספר לראות בפנים מעולם לא דפדף ומיד מצא הדף הנכון , וקודם חשב כי עשה שם איזה סימן, אח"כ ראה שאין שום סימן שם ופשוט פתח במקום הנכון כל פעם, והוא פלא.

בזמנו שמעתי כך על הגרח"ק.

[בשער המלך]

אני שמעתי מפי תלמיד שראה זה בעצמו כסדר

[באמונתו]

וכן העיד תלמידו בעל ה"רבבות אפרים", בספר "REB MOSHE" (עמוד 166, ע"ש).
שמעתי אותו דבר מאחד מרבותיי, אשר ראה הדבר בעצמו אצל מרן החזו"א זצ"ל.
הגר"י שיינין:

הוא מגולל בפנינו תופעה פלאית לה היה עד:

"מלבד השיחות בהיכל הישיבה, היה רבי חצק'ל מוסר גם וועדים. בעוד בשיחות היה המשגיח תובע ומרעים בקולו, בוועדים היה נינוח יותר וגם מדבר בשקט. העובדה הזו אילצה אותנו להתקרב ולהטות אוזן לכל היוצא מפיו.

"הייתי מגיע מוקדם ותופס מקום קרוב. ראיתי כיצד הכין ערימה של ספרים עם סימניות מסודרות, ופותח לפי הצורך. אבל למעשה, הוא לא היה נצמד בהכרח למראי-מקומות הללו. לעיתים היה נעצר בעיצומו של הוועד, ואז נזכר במשהו: 'ס'איז דא נאך א מאמר חז"ל...' ובאומרו כן, היה פותח את אחד הספרים שלא במקום המסומן, ונפתח לו בדיוק היכן שהיה צריך!

"בתחילה חשבתי שאך מקרה הוא. אך כעבור מספר דקות שוב חזר המחזה על עצמו. הוא נזכר במאמר חז"ל, והספר נפתח בדיוק במקום שהיה צריך. כך אירע גם בוועדים הבאים.

"ניגשתי בהתפעלות לרבי בן ציון, ואמרתי לו 'הרי זה מופת ממש!'

"רבי בן ציון הציץ בי בתימהון: 'נו, פשיטא. וכי לא ידעת שהמשגיח הוא מלאך אלוקים? מלאך שרוצה לפתוח ספר – הספר נפתח לו'.

"אמרתי לו: 'ידעתי – אך לא ראיתי. כעת זכיתי גם לראות...'

אבל ההסתכלות במראות אלוקים לא נתנה לו מנוח. "כל הלילה התהפכתי על משכבי אחוז-התפעלות. בבוקר ניגשתי לרבי בן ציון, וביקשתי להציע פשט אחר, שיכול להיות קרוב גם לפי מבטם של בני אדם, ולא רק לפי עולמם של מלאכים:

"אמרתי לו: חז"ל אומרים במסכת ערכין (טז:), 'עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש מטבעות ועלו בידו שתיים'. זאת אומרת, שאדם שלא מגיע לו ייסורים, נחסכת ממנו הטרחה הזו, ואם הוא רוצה להוציא שלוש מטבעות, ייצאו לו שלוש...

"המשגיח, אמרתי לרבי בן ציון, הוא אדם השלם! לאדם השלם לא מגיעים ייסורים של דפדוף לחינם...

"רבי בן ציון נהנה ושיבח את הדברים, אבל לא נתן לרושם להתפוגג. הוא אמר לי, נו, גם אם תאמר שרבי חצק'ל אינו מלאך, הוא בוודאי איש קדוש..."

או כפי שמתבטא הגר"י שליט"א: "ראשו מגיע השמימה".

[צופה_ומביט]

בנוגע לגרח"ק שמעתי פעם הצעת ביאור מאחד הגדולים, כי בשמים חסים על זמנו ותלמודו היקר.