עתניאל בן קנז כתב:נהניתי לראות את המחיקה בסעי' 13. אם מרן השו"ע ביכר להשמיט דין זה. דומני שיש ללכת בעקבותיו, ובפרט בדור השפע, שאין מחסור בנרות.
[מי שאין לו ברירה רק להדליק נר א', כבר ימצא את הדרך לברר אצל הרב].
ממללא כתב:האם הרב עצמו היה נוהג להדליק בשקיעה כדעת הגר"א?
בביתו שברחוב נעמי ברמת השרון לא חולקו קמעות או לחשים. לרוב הרב היה מדבר עם הפונים אליו על תיקון עצמי, על שיפור מעשי ופשוט שהם אמורים לחולל בחייהם. "היו שני דברים שהרב הקפיד עליהם", מספר הנכד דב ויסקי, "קפידא ושבת. קפידא – כלומר, האם אדם כלשהו מקפיד עליך, נוטר לך טינה, כועס עליך, עליך לפייס אותו. לאנשים חשוכי ילדים הוא אמר לא פעם: תבדקו האם שילמתם לשדכן ששידך אתכם. לא פעם התגלה כי השדכן היה פגוע כי לא קיבל תשלום מספיק, למשל. גם ברווקים מבוגרים הרב הפציר לבדוק האם בעבר פגעו בהתנהגותם במישהו. כלומר, הרגישות לזולת היא לא רק חשובה, היא גם משפיעה על המשך חיינו. בעניין השבת, הרב היה מזכיר פעמים רבות כמה השבת היא מקור הברכה".
צעיר חילוני שבא לקבל ברכה סיפר שהרב הציע לו "בתור התחלה, אל תעשן בשבת בפרהסיה". רווקה שרצתה להתחתן סיפרה שהרב הציע לה "להוסיף התחזקות שקשורה בכבוד שבת", אבל אם לקבל את השבת בשעה מוקדמת זה עניין שיכניס אותה למתח – אז שתחשוב על משהו אחר, למשל, לקנות זוג נעליים נוסף, כך שיהיו לה נעליים מיוחדות רק לשבת קודש.
אלה שתי דוגמאות קטנות לצורת החשיבה שלו: להיכנס לתוך עולמו של השואל, ולנסות לקדם אותו לאט, בקצב שלו. להציע לו הצעות קטנות וישימות, בלי לטלטל ולהלחיץ אותו.
הרב המליץ, שכאשר נכנסים לבית חדש הדבר הראשון שיש לעשות הוא ללמוד תורה. ברגע הראשון שבו נכנסים לבית, פשוט לפתוח ספר וללמוד משהו. לחנוך אותו בלימוד תורה.
באופן כללי הציע להקדיש את השעות הראשונות של היום לתורה. אנשי עסקים רבים שמעו ממנו את העצה הזאת: להתחיל את הביזנס מאוחר יותר, לא לדחות את הלימוד לאחר כך, אלא לפתוח את היום בבסיס, במה שהכי חשוב.
הרב יעץ ללמוד בחברותא, כלומר יחד עם לפחות לומד נוסף אחד, והסביר שזה יוצר קביעות חזקה יותר מאשר בהשתתפות בשיעור גדול שבו רק מאזינים, או בהאזנה לשיעור מוקלט.
"כשפותחים עסק חדש", נהג לומר, "כדאי לכל אחד לתת חומֶש (חמישית) לצדקה מהרווח הראשוני. כך אנחנו הופכים את בורא עולם ל'שותף' שלנו בעסק. בהמשך ניתן לתת רק מעשר (עשירית) כדין, אבל קודם כול כדאי להכריז שאנחנו שותפים של הבורא". גם בתחילת עבודה חדשה המליץ לעיתים לתת חמישית מהמשכורת הראשונה לצדקה. למי שנקלע לחובות אמר שיקבל על עצמו שכאשר יצליח בעסקים – ייתן יותר צדקה.
לפני תחילת שנת הלימודים, או בחזרה מחופשה ללימודים, בירך בחיוך את התלמידים שימצאו חן בעיני רבינא ורב אשי, עורכי התלמוד, ובעיני המורה שמלמד אותם.
למורה שהיה אמור להעביר שיעור אבל התרגש מאוד וחשש, הורה לכוון בברכת התורה.
למורה שביקשה עצה וחיזוק בעבודתה, השיב שתאמר לתלמידות שהיא אוהבת אותן.
לרווקה מבוגרת המליץ לעשות כל יום מעשה אחד של ויתור כלפי הזולת. בשם הרב יחזקאל לוינשטיין אמר, שכאשר אדם מוותר לאחר, גם אם מדובר רק על תור באוטובוס או בקופת חולים, זוהי ממש עת רצון עבורו לבקש בקשות.
מספרת תושבת רמת השרון: "באתי אליו מודאגת, מוצפת דאגות. אני זוכרת משפט אחד מרגיע מהשיחה איתו: אדם שיכבד את הבריות – לא תהיה דאגה בליבו".
עניין נוסף שעליו המליץ לפונים אליו היה הקשר לגדולי ישראל שנפטרו. הוא ראה חשיבות רבה בעצם ההכרה בערכם של גדולי הדור הקודם. פעם אמר: "היום הוא יום הזיכרון של החזון איש. אפילו אם אנחנו רק אומרים ומזכירים שמות של צדיקים כאלה – זו סגולה גדולה ליראת שמיים". (מקור)
חשבה לטובה כתב:האם הנך חושד בת''ח באי הפורום שירדו לרמה כזו לקרוא הגיגיהם של אנשי תקשורת אלו??
חשבה לטובה כתב:האם הנך חושד בת''ח באי הפורום שירדו לרמה כזו לקרוא הגיגיהם של אנשי תקשורת אלו??
חשבה לטובה כתב:האם הנך חושד בת''ח באי הפורום שירדו לרמה כזו לקרוא הגיגיהם של אנשי תקשורת אלו??
פלוריש כתב:חשבה לטובה כתב:האם הנך חושד בת''ח באי הפורום שירדו לרמה כזו לקרוא הגיגיהם של אנשי תקשורת אלו??
לא יודע האם חשדו בי, אבל לפעמים יוצא לי לקרוא את הגיגיהם, ולפעמים אני אפילו נהנה. מלבד היראת שמים שלהם וכישרון הכתיבה והדיבור ועוד ועוד, יש להם מעלה מיוחדת על פני עיתונאים שומרי מצוות רבים - הם יודעים שהם לא רבנים.
וכמו שהעירו, הספר הזה אינו ספר הגיגים, אלא אסופת סיפורים על מי שהיה רב העיר שלהם ודמות מופת.
.השוחט כתב:באשכול על הסנדלר הקדוש נוספו היום שני סיפורים על הגר"י. אולי יש מי שיודע לעשות "קישור" והיה זה שכרו לזיכוי הרבים.
.השוחט כתב:ז.
ועוד מאותו מקור. סיפור של מידות, אבל המופת משתרבב לו...
בתו שמה לב שהרב צולע קצת. היא שאלה אותו מה קרה, והוא השיב לה שזה עונש מהשמים.
כי א' הבנים גזז ציפורניו ובטעות פצע לעצמו את ידו, והוא גער בו, וכנראה לא היה לו לגעור, ולכן כשגזז ציפורני רגליו, גם הוא נפצע ברגל.
והמשיך לומר, ומה זו רגל ומה חשיבותה בכלל, הרי זה כמו רגל של פרה. (כנראה רצה להשפיל עצמו).
אחרי שאמר זאת, שמו לב שהצליעה נפסקה...
פלוריש כתב:כאן אמר הגר"י: "האדמו"ר מגור סיפר לאבא שחשוב מאוד לקרוא את העיתון. אז אבא שאל אותו בשביל מה צריך לקרוא, אז הוא אמר שזו גמרא מפורשת, בעיתון כתוב שבמדינה הזאת התחלפה הממשלה וכל מיני דברים וכתוב שאם יש רוח כזאת סימן שהחיטים יצליחו, למאי נפקא מינא? אז כתוב למיבעי רחמי, שנדע על מה להתפלל...".
https://www.kikar.co.il/yeshiva-world/rvkhz2
לאיזה מהרביים מגור הכוונה?
ודאי שמדובר על הבית ישראל.
א' כידוע שכך היה מדבר במועצג"ת ובכינוסי ראשי ישיבות שכל ישיבה תעשה מנוי להמודיע, וכך היה.
ב' התשובה מהגמ' זה הסגנון שלו בכל תגובה להמון שאלות.
ג' זה גם הגיוני עם השנים.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: תולדות ו־ 504 אורחים
