מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל

[בני ברקי]

האם היו למרן אחים, אחיות?
לאשתו היו אחים, אחיות?

[נהר שלום]

האם היו למרן אחים, אחיות?
לאשתו היו אחים, אחיות?

אמו של הרב שטינמן, גיטל פייגא, הייתה בתו של הרב משה אליהו גיבורנובסקי מקמניץ[133]. דודו של הרב שטינמן היה הרב חיים שלמה גורפינקל, מו"צ בקמניץ.

אחותה של סבתו עלקא נישאה לדב, אביו של הרב שמחה זליג ריגר. אחיה של עלקא היה הרב משה אהרן וויצבלום מתלמידי המהרי"ל דיסקין שכיהן כרב בעיירה סמוכה לבריסק, ובאחרית ימיו עלה לארץ ישראל וכיהן כר"מ בישיבת תורת חיים[134][3].

הרב שטינמן היה נשוי לתמר (נפטרה: כ"ה בסיוון ה'תשס"ב), בת שמאי קורנפלד, צאצא לאחיו של האדמו"ר מגור ה"חידושי הרי"ם". לבני הזוג שני בנים ושתי בנות:

רחל דבורה - נישאה לרב זאב ברלין, מייסד וראש ישיבת גאון יעקב בבני ברק. נפטרה בכסלו תשע"ח, נובמבר 2017.
הרב משה - ר"מ בישיבת עטרת שלמה, חתנו של הרב ישראל אשר וואלס, חתנו של הרב בן ציון ידלר. גיסו היה הרב ישראל יעקב פישר.
הרב שרגא נח - ראש ישיבה לצעירים קהילות יעקב בבני ברק. היה נשוי לחנה, בתו הבכורה של הרב חיים קנייבסקי, שנפטרה ב-2014.
טובה צפורה - נשואה לרב דב שפירא, ראש ישיבת יד הלוי בירושלים.

[אליעזר בלוי]

נראה שאיכפת לסטמארים שמהרי טב זצוקל
החשיב תורה ויראת ה אפילו כשזה לא היה עפ השקפתו לגמרי

אולם ממוז שמעתי על חביבותו הגדולה להגרא קוטלר
ולאדמור מקופישניטץ וכהנה רבות
הגם שב אלו חיזקו העבירה שיותר מג חמורות
ולמה שבעל אילת השחר יהא שונה מהם

[גיזונטע קאפ]

האם ה'שותפים' היו מסכימים לזה לו ידעו?
ואם לא, מה ההיתר?

השותפים נתנו את הכסף עבורו, ומשהיה שלו, יכל לעשות עמו ככל העולה על רוחו.

הוא השתמש בכסף לצרכיו, והצרכים שלו לא היו עניינים גשמיים, אלא רוחניים.

זבולון הוציא כסף בשביל שיששכר יוכל לשבת וללמוד בלי צורך לדאוג לפרנסתו.[/quote]
זהו בדיוק, מרן לא היה צריך למחייתו כלום כמעט בצרכים גשמיים, ומה שסיפק לו את שלוות הנפש היה המצוות שקיים, כל אחד והצרכים והדאגות שלו

[איש_ספר]

חברנו אחד הוא אברהם, העלה רשמי זכרונות בגליונו היקר שמחת שלמה, והרי הם באים בזה:

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...

אני הקטן זכיתי ללמוד בישיבה-קטנה אצל שני רבותינו הגדולים, רבי מיכל יהודה ורבי אהרן לייב זכר צדיקים וקדושים לברכה. זכיתי ולמדתי בישיבה שבה הסתובבנו סביב זקני הדור [גם שאר הצוות היו זקני תלמידי חכמים מופלגים, הלא הם הגאונים רבי נפתלי נבנצאל, רבי שמואל איינשטיין, רבי ישראל בן שלום, רבי בנימין קורלנסקי, זכר צדיקים לברכה], ואולי יותר נכון לומר: זקני הדור הסתובבו סביבנו, השגיחו עלינו, פיקחו על משובתנו, וחינכו אותנו בסבלנות רבה.

אנחנו בילדותנו לא התייחסנו אליהם כגדולי הדור, אלא כמחנכים ומלמדים שלנו... האווירה בישיבה היתה חמימה מאד, עד שרבינו הגרמי"ל היה נקרא בפי כל התלמידים: 'סבא', כך בפשטות... 'סבא אמר לי' 'סבא לא מרשה' 'מתי מתחיל השיעור של סבא'... זר שהיה נכנס לישיבה לא היה מבין איך יתכן שלכל התלמידים ישנו אותו סבא... [כמדומני שכיום חסרים מחנכים גדולים כאלו שנקראים אצל תלמידיהם באהבה 'סבא'...]

ידענו אמנם כי אנו לומדים אצל גדולי הדור שרבבות מצפים למוצא פיהם, אבל זה לא גרם לריחוק ומורא, אלא להשתעשעות ילדותית בהתחככות במפורסמים כאלו... בחורים רבים היו אוהבים ללוות את הגראי"ל בלכתו הביתה ברחובות העיר... אפשר לראות בתמונות מהימים ההם המוני בחורים נדחפים ומחייכים מאחורי הגראי"ל בתרועת נצחון: הנה, אני מהמקורבים והמלווים את הרב שטיינמן... רבי אהרן לייב לא מחה בהם, הוא היה שקוע במחשבותיו וסביבו יהום הסער...
רבי מיכל יהודה, לעומתו, היה מפעם לפעם עוצר בדרכו, מסתובב אחורה, ופונה לכל בחור בשמו: 'אברהם, אתה יכול ללכת הביתה, אינני צריך ליווי...' 'יענק'ל, אתה יכול ללכת הביתה, אינני צריך ליווי...' כך אחד אחד...
[היה זה חילוק אופייני בין דרכי הנהגות החינוך של שני הצדיקים הללו, בעוד הגרמי"ל דגל בחינוך פרטני לכל אחד ואחד, בשיחות ודברי תוכחה וחינוך, וכו', הרי הגראי"ל היה מראה לנו בתגובותיו שהשטויות שלנו 'לא שווים מבט', הוא היה מביט בנו בתימהון, וממשיך בדבריו...]

פעם אחת הגיע רבי אהרן לייב לבחון אותנו על הלימוד החודשי. בשונה מרבי מיכל יהודא שהיה פונה לכל נשאל בשמו, הרי רבי אהרן לייב, על מנת שלא להביך את הנבחנים, היה שואל את השאלות זו אחר זו, ומודיע מראש שהתשובות תהיינה לפי סדר ישיבת התלמידים, זה אחר זה. כל משך הבחינה לא היה מביט לעבר הנבחנים, רק מביט בתוך הגמרא. כל זה בשביל שלא להביך אותנו.
אך אנו, שלא אהבנו לעמוד בכור הבחינה, ניצלנו זאת לרעה: החלטנו שכל שאלת הבהרה של הגראי"ל תיחשב שאלה חדשה ודינה לעבור לנער הבא בתור... בכל פעם שהגראי"ל שאל 'מה? לא שמעתי אותך' וכדומה השיב כבר הבחור הבא בתור... כך יצא שכעבור 10 דקות התרוממו כולם ממקומותיהם והודיעו שהבחינה הסתיימה... כולם השיבו לשאלות... הגראי"ל 'תפס' את מעשה הקונדס, והראה לנו פנים זועפות, ללא אומר ודברים הוא צעד בזריזות לביתו ולא הסכים שנלווה אותו הביתה כדרכנו... הרגשנו כי הפעם הגזמנו, ושלחנו נציגים לבקש סליחה...

כשהיה רבי אהרן לייב מגיע למסור את השיעור היומי, היה מנהגו לגשת תחילה אל לוח המודעות ולקרוא את המודעות השונות שתלו הבחורים, מסתמא בשביל לדעת את הלך הרוח בישיבה [ואולי בכלל היה מכין אז את השיעור ורק נעמד שם כמתבונן במודעות?.. לא אדע].
כמה שובבים החליטו 'למסור לו מסרים ומחמאות' דרך לוח המודעות, הם היו תולים מודעות בסגנון זה: 'השבת אבדה - נאבד הספר החשוב והמפורסם והמוצלח והעמוק 'איילת השחר' על מסכת פלונית, אשר חיבר מרן גדול הדור רבן של ישראל וכו' וכו'...' אנו הילדים הסתתרנו והצצנו לראות כיצד יגיב רבי אהרן לייב כאשר יקרא את המחמאות ששלחו לו תלמידיו... אבל רבי אהרן לייב קרא את המודעות כדרכו מדי יום ופניו נותרו חתומות ללא שום תגובה...

היו כאלו שהיטב חרה להם על זאת, איך נותנים לילדים קטנים להשתולל בין רגלי ענקי הדור... הם חששו שדמותם של גדולי ישראל תזדלזל בעיני רוחנו... גם ראו בזה בזיון לגדולי ישראל שצריכים להתעסק עם ילדים שובבים, ולפשר במריבותיהם...
אך במבט של למעלה מעשרים שנה לאחור, אני נוכח לראות שמעולם לא נפחת ערכם בעיני התלמידים. אכן, באותה שעה לא ידענו להעריך את השהות במחיצתם, וטוב שכך, אבל מאידך גיסא לא נשאנו עמנו שום זיכרון מזולזל חלילה, אדרבה, כל תמונה שעולה בזיכרון היא תמונה של מחנכים גדולים וסבלניים, אוהבים ומטפחים... תמונה שמשתלבת היטב עם שאר התמונות המפורסמות של גדלותם בתורה ובעבודת ה'.
אדרבה, כאשר שולחים תלמידי חכמים 'בינוניים' להתמודד עם נערים צעירים, הם עלולים להיגרר אחרי השובבים למחוזות הילדות, להיפגע מתעלוליהם, להתפרץ בצרחות, להגיב בפזיזות... הילדים הם מומחים גדולים בהוצאת מחנך מישוב דעתו... זקני הדור זי"ע מעולם לא נסחפו אחרינו, הם היו חיים ברובדים גבוהים ונשגבים, וירדו אלינו רק בשבילנו, כך הרגשנו בחוש.

הערצה והרמוניה שררו בין שני המלאכים שעמדו בראשות הישיבה. כאשר היה חילוקי דעות ביניהם, היה הכלל שבני הישיבה בכללותם מצייתים להגרמי"ל, בעוד בני השיעור של הגראי"ל צריכים לציית לו... הם היו 'מרוויחים' מזה, כי הגראי"ל היה פחות נוקשה עם התלמידים... כך לדוגמא, כאשר נפטר הגרש"ז אויערבאך לא הרשה הגרמי"ל שהתלמידים יסעו ללוויה ההיסטורית, אף הוא עצמו נשאר למסור את השיעור היומי... רק בני השיעור של הגראי"ל נסעו בחדווה לירושלים, כפי הוראתו... [רק כשגדלתי הבנתי את מסירות נפשו של הגרמי"ל, שבעצמו לא נסע ללוויה שבודאי חפץ מאד להשתתף בה, בשביל שלא לבטל אותנו מתלמודנו].

כאשר היה הגראי"ל מוסר שיחה בישיבה, היה הגרמי"ל יושב כאחד התלמידים ומקשיב בצימאון לכל מילה. היתה לו תנועה מיוחדת למעמד זה: ראשו מוטה קדימה, ידו מונחת על זקנו, בעוד עיניו מרוכזות ומכווצות בשימת לב יתירה.
תקופה אחת, החליטו התלמידים השובבים – בהשראת התקופה... - להקים 'שתי מפלגות' מתחרות זו בזו, 'חסידי רבי מיכל יהודא' הלא הם בני השיעור שלו, כנגד 'חסידי רבי אהרן לייב' ששמעו את שיעורו היומי. כחלק מן 'המחלוקת' שבדינו לנו, החל וויכוח למי ימתין הש"ץ בתפילות, האם להגרמי"ל או להגראי"ל. הגרמי"ל היה מאריך בתפילה, בעוד הגראי"ל היה מקצר יותר. עד אז נהג הש"ץ להמתין להגרמי"ל, אבל 'חברי המפלגה של הגראי"ל' טענו שלא יתכן שיהא הגראי"ל עומד וממתין לש"ץ... זהו ביזוי כבוד התורה! טענו בעוז...
הש"ץ שהיה צריך להכריע בין הצדדים, לא ידע לשית עצה, והוא החליט לגשת להגרמי"ל –כמה דקות לפני שיעורו היומי - לשאול אותו מה לעשות... הגרמי"ל לא הסכים להשיב לו, ואמר שידבר ע"ז אחר כך. לאחר כמה דקות, נכנסנו כל התלמידים לשיעור היומי, אך הגרמי"ל קיבל את פנינו בפנים זועפות: אני מבקש שתסגרו את הגמרות, ותחזרו הביתה! הרב'ה שלי [רבי שלמה היימן זצ"ל] היה סוגר את הישיבה במקרים כאלו! אני רואה שהחלטתם לחקות את הבחורים מהגבעה למעלה [בני הישיבה הגדולה דפונביז'] וללמוד מהם דרכי המחלוקת בין תלמידי הרבנים השונים... במקום ללמוד מהם דברים טובים אתם מחקים אותם בשטויותיהם... אינני מוכן להשיב על שאלות כאלו – נראה לכם שאכפת לי או לרבי אהרן לייב למי ימתין הש"ץ?... אל תהיו קטנים, תגדלו!... כך המשיך לנזוף בנו שעה ארוכה, עד שלבסוף התפייס והתרצה לפתוח בשיעור.

הגראי"ל היה מעוטר בזקן ארוך במיוחד, אך כיון שהיה מקפיד שלא לגעת בזקנו, הסתבכו השערות זו בזו עד שיבשו, יום אחד הוא קם משנתו ללא זקן... כולו נשר ביום אחד... הוא הגיע לישיבה עם זקנקן קטן שהחליף את הזקן ההדור שהיה מעטרו.. כמובן שהנערים חגגו מאד על זה...
סיפרו אז [אינני יודע אם הסיפור מפורסם כבר] שבעודו אברך היה רגיל – במין תנועת ריכוז - להעביר אצבעותיו בתוך שערות זקנו, פעם אחת תפס את עצמו שכמעט עשה זאת בשבת קדש, והיה יכול להיכשל בתלישת שערות, ובבת אחת החליט שמעתה ואילך לא יגע כלל בזקנו! מאז ועד סוף ימיו, לא נגע בזקנו. כל כך היה מייסר עצמו לשלוט על הרגליו ותנועותיו.

בכל תענית ציבור היה עולה לשלישי בקריאת התורה של מנחה, לאחר הקריאה היה שואל את הבעל קורא האם הוא הכין גם את ההפטרה, הבעל קורא תמיד היה משיב בשלילה [היתה מסורת כזו אצל הבחורים שהשתוקקו לשמוע את הגראי"ל קורא את ההפטרה, שמלכתחילה לא להכין את ההפטרה כדי שהגראי"ל 'ייאלץ' לקרוא אותה בעצמו...] והגראי"ל היה קורא את הפטרת 'דרשו ה' בהמצאו' בנעימה שקטה ומרגשת מאד, כל מילה היתה מוטעמת ומעוררת מאד.
שמנו לב, שלמרות שהיה זה כבר 'מנהג' של שנים רבות, שהגראי"ל קורא את הפטרת דרשו ה' בתענית ציבור, מכל מקום בכל פעם היה שואל תחילה את הבעל קורא האם הוא הכין את ההפטרה, רק לאחר שהלה השיב בשלילה היה קורא בעצמו... שלא יבוא חלילה לגרום צער לבעל קורא הצעיר...

פעם אחת ניגשתי אליו ושאלתי באם אדם מאחר מעט לפסוקי דזימרה, ויש לפניו ב' אפשרויות או לקרוא כל הפסוקי דזימרא במרוצה ולא כמונה מעות, או לקרוא כמונה מעות רק חלק מפרקי הפסוקי דזימרה, מה עדיף לעשות. כוונתי היתה לחקור עד כמה דין זה של 'מונה מעות' הוא מעיקר צורת אמירת פסוקי דזימרא. אך רבי אהרן לייב הביט בי בעיניו האוהבות ואמר: 'תבוא חמש דקות קודם'... בילדותי המשכתי להתעקש 'אבל לו יצוייר שהתעוררתי מאוחר ולא הקדמתי...' אך הוא היסה אותי: 'אין 'לו יצוייר', תחליט שאתה מגיע חמש דקות קודם...' רק לאחר הפצרות רבות מצידי, הסכים להשיב לי שאם יצליח לכוון כל מילה מסתבר שעדיף לומר הכל למרות שלא יהיה זה כמונה מעות, אבל אם המהירות תמנע ממנו את הכוונה אין טעם בזה ועדיף לדלג..

סיפרו בישיבה שפעם אחת צעד מחוץ לישיבה יחד עם הגאון רבי ישראל בן שלום זצ"ל, שהיה מראשי הישיבה, ולפתע מצא הגראי"ל שקל בודד... הוא התכופף ונטל אותו... הפטיר הגר"י בן שלום שנהוג ליתן כסף שנמצא לצדקה [כדי שלא להשתמש בחשש גזל]... תמה הגראי"ל: זהו הכסף הכשר ביותר שקיבלתי, למה שאמסור אותו לצדקה?... אדרבה, מה שאני מקבל כמשכורת יכול להיות בו חששות של גזל, אולי לא מגיע לי כראוי וכו', אולי את כספי המשכורת כדאי לתת לצדקה, אבל כסף כשר כזה עדיף להתפרנס ממנו...

עוד חזון למועד בעז"ה להעלות עוד ועוד זכרונות מאותן שנים מתוקות בצל ענקי הדור זצללה"ה
זכותם תגן עלי ועל כל תלמידיהם וכל ישראל, אמן.

[סעדיה]

השותפים נתנו את הכסף עבורו, ומשהיה שלו, יכל לעשות עמו ככל העולה על רוחו.

הוא השתמש בכסף לצרכיו, והצרכים שלו לא היו עניינים גשמיים, אלא רוחניים.

זבולון הוציא כסף בשביל שיששכר יוכל לשבת וללמוד בלי צורך לדאוג לפרנסתו.

זהו בדיוק, מרן לא היה צריך למחייתו כלום כמעט בצרכים גשמיים, ומה שסיפק לו את שלוות הנפש היה המצוות שקיים, כל אחד והצרכים והדאגות שלו[/quote]
ואם לא היה לו כסף לתמוך בכוללים, הוא עצמו היה לומד פחות?!

[יושב סתר]

חברנו אחד הוא אברהם, העלה רשמי זכרונות בגליונו היקר שמחת שלמה, והרי הם באים בזה:

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...

נפלא מאד!
סוף סוף משהו אותנטי ולא מהמסתופפים החדשים מהעשור האחרון

[אמיר כרמי]

.
סיפרו אז [אינני יודע אם הסיפור מפורסם כבר] שבעודו אברך היה רגיל – במין תנועת ריכוז - להעביר אצבעותיו בתוך שערות זקנו, פעם אחת תפס את עצמו שכמעט עשה זאת בשבת קדש, והיה יכול להיכשל בתלישת שערות, ובבת אחת החליט שמעתה ואילך לא יגע כלל בזקנו! מאז ועד סוף ימיו, לא נגע בזקנו. כל כך היה מייסר עצמו לשלוט על הרגליו ותנועותיו.

מעודי לא הבנתי את הסיפור(יש סיפור על גדול אחר שכבר האצבעות בזקן ונשאר כך כל השבת) למה לא הווי דבר שאינו מתכוון?

[אוהב ציון]

חברנו אחד הוא אברהם, העלה רשמי זכרונות בגליונו היקר שמחת שלמה, והרי הם באים בזה:

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...


פעם אחת ניגשתי אליו ושאלתי באם אדם מאחר מעט לפסוקי דזימרה, ויש לפניו ב' אפשרויות או לקרוא כל הפסוקי דזימרא במרוצה ולא כמונה מעות, או לקרוא כמונה מעות רק חלק מפרקי הפסוקי דזימרה, מה עדיף לעשות. כוונתי היתה לחקור עד כמה דין זה של 'מונה מעות' הוא מעיקר צורת אמירת פסוקי דזימרא. אך רבי אהרן לייב הביט בי בעיניו האוהבות ואמר: 'תבוא חמש דקות קודם'... בילדותי המשכתי להתעקש 'אבל לו יצוייר שהתעוררתי מאוחר ולא הקדמתי...' אך הוא היסה אותי: 'אין 'לו יצוייר', תחליט שאתה מגיע חמש דקות קודם...' רק לאחר הפצרות רבות מצידי, הסכים להשיב לי שאם יצליח לכוון כל מילה מסתבר שעדיף לומר הכל למרות שלא יהיה זה כמונה מעות, אבל אם המהירות תמנע ממנו את הכוונה אין טעם בזה ועדיף לדלג..

בעזה"י
יישר כח על הדברים הנפלאים.
אבל לא אתאפק מלהעיר שלכאורה זו מחלוקת ראשונים:
בכל בו סימן ו' כתב בשם רבנו נתן כתב: שיש בני אדם שאומרים פסד"ז במרוצה כשיש שם מנין ולא יאות עבדי שמקצרין בשבחו של מקום כדי שאלת צרכם, ע"כ.
ובספר המנהיג הלכות תפילה כתב שהבא לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין, ימהר להתפלל עמהן, ויקצר בפסד"ז, ע"כ.
(ולא נכון לומר שלא פליגי וידלג ולא יאמר במרוצה, כי זה היפך כוונתו של הכל בו).
אמנם עיין בשו"ע סנ"ב ובנו"כ, ומה שכתבו בשם האר"י הקדוש. ואכמ"ל.

[ארזי הלבנון]

באחד מאתרי החדשות הובא שהגר"ח קנייבסקי קרע, ואמר 'ברוך דיין האמת' ללא שם ומלכות.
מדוע לא בירך?

משנה ברורה סימן רכג ס"ק ח
(ח) מת אביו - וה"ה שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:
פסקי תשובות אורח חיים סימן רכב אות ב'
וכבר כתבו הט"ז והמג"א ושאר האחרונים11 שעל מיתת אדם שהוא מצטער עליו נוהגים העולם לברך 'ברוך דיין האמת' בלא שם ומלכות, ורק על מיתת קרוביו שחייב להתאבל עליהם מברכין בשם ומלכות וכן במיתת תלמיד חכם חייב לברך בשם ומלכות.
פסקי תשובות הערות סימן רכב הערה 11
11. ב"ח וט"ז וש"א שם, וכהיום נוהגים לברך בשם ומלכות רק על מיתת רבו המובהק - הליכות שלמה פכ"ג הערה מ"ו מתשובת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אך המברך על כל אדם שמצטער מאד ממיתתו לא הפסיד, וכמ"ש הפוסקים שם.

ייש"כ.
אך ראה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 02#p423402

ובכלל, מהמקורות 'הקלאסיים' ברור שיש לברך, ולכן שאלתי מדוע הגר"ח לא בירך.
ועי' באחרונים שהסבירו שמנהג העולם אמנם להסמיך את ברכת דיין האמת לקריעה, אך זה לא מצביע על קשר או תלותיות ביניהם.

[פלגינן]

וישמע משה - פרשת מקץ תשע''ח.pdf

(926.27 KiB) הורד 463 פעמים

[יבנה]

משנה ברורה סימן רכג ס"ק ח
(ח) מת אביו - וה"ה שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:
פסקי תשובות אורח חיים סימן רכב אות ב'
וכבר כתבו הט"ז והמג"א ושאר האחרונים11 שעל מיתת אדם שהוא מצטער עליו נוהגים העולם לברך 'ברוך דיין האמת' בלא שם ומלכות, ורק על מיתת קרוביו שחייב להתאבל עליהם מברכין בשם ומלכות וכן במיתת תלמיד חכם חייב לברך בשם ומלכות.
פסקי תשובות הערות סימן רכב הערה 11
11. ב"ח וט"ז וש"א שם, וכהיום נוהגים לברך בשם ומלכות רק על מיתת רבו המובהק - הליכות שלמה פכ"ג הערה מ"ו מתשובת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אך המברך על כל אדם שמצטער מאד ממיתתו לא הפסיד, וכמ"ש הפוסקים שם.

ייש"כ.
אך ראה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 02#p423402

ובכלל, מהמקורות 'הקלאסיים' ברור שיש לברך, ולכן שאלתי מדוע הגר"ח לא בירך.
ועי' באחרונים שהסבירו שמנהג העולם אמנם להסמיך את ברכת דיין האמת לקריעה, אך זה לא מצביע על קשר או תלותיות ביניהם.

אף שהפוסקים לא הסכימו למנהג העולם, עדיין נשאר המנהג כן, וכפי שהביא בשם הליכות שלמה שכיום רק מברכים בשו"מ על רבו מובהק.
פורסם שבזמן לויית ר' אלישיב שאל ר' שטינמן לרח"ק האם לברך עליו בשו"מ והשיב לו שיברך. עוד פורסם שר' שטינמן בירך דיין האמת בשו"מ רק שלש פעמים, אני לא זוכר כרגע על מי.

[איש_ספר]

זכיתי כמה וכמה פעמים להתפלל בביתו בלילות שב"ק, לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
יש טעם לא לומר כאשר מתקיים שם מנין קבוע 25 שנה? האם יש כאן שיטת חזו"א?

מקום ההדלקה.PNG

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

[מיללער]

נראה שאיכפת לסטמארים שמהרי טב זצוקל
החשיב תורה ויראת ה אפילו כשזה לא היה עפ השקפתו לגמרי

אולם ממוז שמעתי על חביבותו הגדולה להגרא קוטלר
ולאדמור מקופישניטץ וכהנה רבות
הגם שב אלו חיזקו העבירה שיותר מג חמורות
ולמה שבעל אילת השחר יהא שונה מהם

במה התבטאה החיזוק שנתן האדמו"ר ראי"ה מקאפישניץ זצ"ל למדינת ישראל, לרעיון הציונות, ולהעברה על השלש שבועות?

לא הייתי אומר שהיה "חביבות גדולה" בין הרה"ק מסאטמאר לרבי אהרן, הרבי מסאטמאר החשיב והעריץ את רבי אהרן על מלחמתו נגד לימודי חול בישיבות אמריקא ועל העמדתו של יהדות התורה בארה"ב, חשיבות שהתבטאה ביותר בהספדו המפורסמת בלויתו שהיה חידוש בשעתו ונתפרסמה חלאחרונה בהקלטה בהירה.
ומצד האחר היו ביניהם הרבה מתיחיות בעניני חינוך עצמאי ועמדת אגודת ישראל בעניני המדינה, ובכל פעם שהם נתוועדו יחדיו נשאו ונתנו בענינים אלו מתוך מחלוקת לשם שמים זה בונה וזה סותר כדרכה של תורה.

בוודאי שהרה"ק מסאטמאר החשיב והעריץ את כל יהודי שומתומ"צ מתוך אהבת ישראל אמיתית, כידוע לכל,ולא נגע ולא פגע זוז כלשהוא בקנואתיה קנאת ה', הוא לחם נגד הציונות ואביזריהו דוקא מתוך אהבתו ויראתו לקדושת ארץ ישראל, ולקדושת עם ישראל ותורתו, ואם אין דעת הבדלה מנין.

אבל מכאן ועד לספר בדיות שבהיותו בשוויץ דיבר ט' שעות ברציפות בתורה עם מי שהיה צעיר ממנו בכשלשים שנה, עם היגוי ליטאי טיפוסי, שידוע שהיה קשה לו להאדמו"ר מסאטמאר להבין ובעת ביקורו אצל מרן החזו"א היה נצרך למתורגמן, וכו' וכו' דבר זה מביא לידי גיחוך, ואכמ"ל בכל אלה

[ליטוואק פון בודאפעסט]

משנה ברורה סימן רכג ס"ק ח
(ח) מת אביו - וה"ה שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:
פסקי תשובות אורח חיים סימן רכב אות ב'
וכבר כתבו הט"ז והמג"א ושאר האחרונים11 שעל מיתת אדם שהוא מצטער עליו נוהגים העולם לברך 'ברוך דיין האמת' בלא שם ומלכות, ורק על מיתת קרוביו שחייב להתאבל עליהם מברכין בשם ומלכות וכן במיתת תלמיד חכם חייב לברך בשם ומלכות.
פסקי תשובות הערות סימן רכב הערה 11
11. ב"ח וט"ז וש"א שם, וכהיום נוהגים לברך בשם ומלכות רק על מיתת רבו המובהק - הליכות שלמה פכ"ג הערה מ"ו מתשובת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אך המברך על כל אדם שמצטער מאד ממיתתו לא הפסיד, וכמ"ש הפוסקים שם.

ייש"כ.
אך ראה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 02#p423402

ובכלל, מהמקורות 'הקלאסיים' ברור שיש לברך, ולכן שאלתי מדוע הגר"ח לא בירך.
ועי' באחרונים שהסבירו שמנהג העולם אמנם להסמיך את ברכת דיין האמת לקריעה, אך זה לא מצביע על קשר או תלותיות ביניהם.

אף שהפוסקים לא הסכימו למנהג העולם, עדיין נשאר המנהג כן, וכפי שהביא בשם הליכות שלמה שכיום רק מברכים בשו"מ על רבו מובהק.
פורסם שבזמן לויית ר' אלישיב שאל ר' שטינמן לרח"ק האם לברך עליו בשו"מ והשיב לו שיברך. עוד פורסם שר' שטינמן בירך דיין האמת בשו"מ רק שלש פעמים, אני לא זוכר כרגע על מי.

התשובה פשוטה מאד. אבא, אמא ואשה. המספרים תואמים בדיוק!

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מיללער - יש פה עוד אפשריות. הוא היה שם לבד, ללא כל הסביבה שהורגל לה. מאד קשה היה לו להתגבר על עצמו, וכמו שידענו שאף בחוגי סאטמאר כמעט ואין שום סיפורים מהימים ההם, אפילו הבדוים. והסבה פשוטה שהוא לא היה במצב של 'מוחין דגדלות' אחרי חרבן עולמו וספיקותיו לגבי העתיד. זה שמצא אחד לדבר אתו בלימוד בהרחבת הדעת יש בו כדי לנחמו ולעודדו במצב ההוא. לכן יש אפשרות שדיבר אתו הרבה בלימוד (המספר תשע שעות הוא כמו שאר גוזמאות החסידים, לא צריכים להתפעל ממנה) משום שחיפש דרך להבליג על צערו. בהיותו בארה"ב לא היה חסר לו סביבה.

הספור עם החזו"א ידוע ליודעי דבר, והבעיא לא היתה שפה וגם לא 'גישה בלימוד'. החזו"א לא התייחס לכל דבריו באופן שהורגל שמייחסים לדבריו, ובסוף ידוע שהפסיק החזו"א לדבר כליל, והאדמו"ר מסאטמאר יצא בהרגשה בלתי נעימה. הרב שטיינמן ידע איך להתייחס, וגם היה מספיק חכם לדבר אתו בצורה שלו, ולק"מ.

[גם זו לטובה]

זכיתי כמה וכמה פעמים להתפלל בביתו בלילות שב"ק, לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
יש טעם לא לומר כאשר מתקיים שם מנין קבוע 25 שנה? האם יש כאן שיטת חזו"א?

מקום ההדלקה.PNG

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

אין בזה ספק וברור שצריך לומר מעין שבע, ולכן אין כאן נפק"מ מעשית...

[גיזונטע קאפ]

חברנו אחד הוא אברהם, העלה רשמי זכרונות בגליונו היקר שמחת שלמה, והרי הם באים בזה:

***
לגדול אצל רבי אהרן לייב...

הערצה והרמוניה שררו בין שני המלאכים שעמדו בראשות הישיבה.

הוא אמר פעם לאבי כאשר דברו על מחלוקת בישיבה פלונית, שם כל אחד אומר מיינע מיינע, אני הייתי עם רמי"ל עשרות שנים יחד, ומעולם לא רבנו, אתה יודע למה, כי כל אחד תמיד ויתר

[גיזונטע קאפ]

זהו בדיוק, מרן לא היה צריך למחייתו כלום כמעט בצרכים גשמיים, ומה שסיפק לו את שלוות הנפש היה המצוות שקיים, כל אחד והצרכים והדאגות שלו
ואם לא היה לו כסף לתמוך בכוללים, הוא עצמו היה לומד פחות?!

כן!!! הבעיות האלו הגיעו לשולחנו, והעיקו על ליבו

[גיזונטע קאפ]

עוד פורסם שר' שטינמן בירך דיין האמת בשו"מ רק שלש פעמים, אני לא זוכר כרגע על מי.

התשובה פשוטה מאד. אבא, אמא ואשה. המספרים תואמים בדיוק!

אביו ואמו נהרגו יחדיו בשואה.

[חכם הרזים]

האם היו למרן אחים, אחיות?
לאשתו היו אחים, אחיות?

הוזכרה כמה פעמים אחותה של הרבנית?
בין השאר שדרו אצלה בפתח תקוה כאשר עלו לארץ ישראל ועוד כמה פעמים.
מי היא ? מי משפחתה?

[שעת הכושר]

כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

אתחיל בדוגמא. כולם יודעים שהגראי"ל לא היה שותף במאבק נגד עיתון משפחה, יודעים גם שהוא התנגד למאבק הזה.
בעלי ומנויי וקוראי ומזדהי עיתון משפחה, מחייכים בסיפוק, הנה הוא, הצדיק המושלם, מבין אותנו, נותן לגטימציה להלך רוחינו, אשרינו מה טוב חלקינו.
ומה האמת? בדיוק הפוך. בשביל ר' אהרן לייב, מי שקורא עיתון משפחה, הוא חשוד בעצם על הרבה יותר. לא יהיה לו 'משפחה'? אז חשש סביר שהוא יקרא מעריב.
זאת הנקודה, הגראי"ל היה כזה חניוק ופרומער, עד שכל מי שהקליל או הגמיש קצת, כבר היה בעיניו 'מסומן' אמיתי.
אם מישהו נסחף קצת, כבר ממש צריכים להיזהר מלקחת לו את הצעצועים שלו, כי לך תדע לאן הוא יכול להדרדר.
אז זה נכון שה"בעלי-בתים" וה"מודרנים" וה"נושרים" הרגישו איתו "חמש-חמש", הוא כמעט ולא לחם בהם, להיפך, הוא כעס שמרחיקים אותם.
אבל ברגע של אמת, בשבוע של שבעה על איש-אמת, כדאי שתדעו את האמת.
הוא בז לכם, שנא את הזילות שלכם, חשד בכם שאתם הרבה יותר גרועים, ולכן הוא הלך איתכם בכפפות של משי.
לא מאמינים לי? תשאלו את המקורבים (הוותיקים, דייקא), שאלה לדוגמא - מה היתה דעתו על הישיבה המהוללה אשר בגבעת מרדכי? התשובה תגרום לכם להאמין לי, לגמרי.
כמה אבסורדי, הגריש"א או הגרמי"ל וכו' לחמו ב"מודרנים" למיניהם, הם האמינו בהם שיש להם יכולת להשתפר, להגיע ליותר.
והגראי"ל זצ"ל, ויתר להם, חייך להם, ברחמים ובחמלה. מבחינתו הם סיפור כמעט אבוד, כל תפילה שלהם במנין זאת הצלחה מרגשת, בל נדחה אבן אחרי נפילתם. יה"ר שנראה שכר לעמלינו אצל זרעם.
תשימו לב, הוא היה האיש הכי חניוק בסביבה שלנו, יחס למדינה ולרשעים כמו בבריסק, יחס למי שלא מדקדק בהלכה כמו אצל החזונאישים, יחס נורא למרדפים אחרי הכבוד, וכן הלאה.
כמה אנשים כבר נשאר שהוא יכל להעריך אותם באמת? מינימום ר' חיים קנייבסקי או ר' ישראל אלה וינטרוב. השאר, ממילא לא אגרויס'ע גליק.

יש כאן קטע שבאמת דומה לחזו"א, הרבה אנשים מתפארים בזה שהחזו"א כיבד אותם, או את סבא שלהם, הם לא מבינים את האמת, הוא פשוט זיהה שהם זקוקים לכבוד, אומללים בלעדיו. וברחמיו כיבדם.
יצא לי ליסוע פעם יחד עם אחד מראשי הישיבות שהיו קרובים אליו לאחרונה, והלה סיפר ע"ע בענוות חן, שהוא אינו יודע למה הגראי"ל מכבדו ומעריכו כ"כ, והוא אינו ראוי לזה כלל.
התאפקתי (אז עוד הצלחתי) מלהסביר לו, שהגראי"ל מעריך רק אברכים בכולל הדבקים בתורה ומדקדקים במצוותיה, מתוך יסורי דחק, בלי שום פזילה לעוה"ז, כבוד נוחות כסף רכב שרד ושירת ימים וכו'.
אם הגראי"ל מכבד אותו זה רק משום שהוא מבין שכך אפשר לקנות אותו, זה כל הסיפור.
ואם באמת הוא גם מעריך אותו, זה בקטע של 'למרות'. כי הגראי"ל מתפעל שאדם מכובד ומפורסם נשאר בכל זאת קצת א'ערלאכער, הוא כנראה היה מופתע לגלות שיש בו משהו.
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? אוהב לאכול יוגורוט עם סוכר? אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? נעלב אם לא שרים לו מספיק חזק? ואין לו גנרטור כמו שצריך? אין מצב!
זאת האמת, מי שמכיר את מרן, לא רואה שום חידוש במה שכתבתי.

רוצים סיפור? בבקשה, שמעתיו מבעל המעשה בעצמו, מסיח לפי תומו.
בחור בישיבת פונבז', (לפני שנים עשר שנים לערך), תקף עליו יצרו הרע, והיה משתתף בקביעות בכל התגרות והמהומות, מרביץ להרב פלוני דוחף את הרב אלמוני וכו'.
(זה קריטי להגיד לאיזה צד? זה לא קריטי. בשביל הגראי"ל זה בודאי היה חסר משמעות.
אגב הסיפור של ר' אוריה ענבל, שהועלה כאן לעיל, על אחד מהצדדים שלא הרשה להגראי"ל לבוא, אציין שזה קרה יותר מפעם אחת, וע"י כל אחד מהצדדים, נו, כולם יודעים).
רבותיו מהישיבה-קטנה בה למד, שמעו וראו ועיניהם כלות, עד שיום אחד החליטו לעשות מעשה, בחטף לקחו את הבחור הסורר לביתו של מרן.
"יורה לו מרן לעבור לישיבת חברון, ולשים קץ למעורבותו במחלוקת" כך ביקשו, בטוחים שיעשה כדבריהם.
"לישיבת חברון?" תמה מרן, "השם ירחם מה יצא ממנו ומה ישאר ממנו, ואם הוא עוד ישאר בן-תורה, הילדים שלו מי יהיה ערב עליהם?".
נבוכים עמדו שם רבותיו הנ"ל, תורה היא וללומדה הם צריכים, "והמחלוקת? ביזוי ת"ח, מרים יד, עוונות עצומים", וכי שכח מרן את כל דרשותיו וחיזוקיו?
"בוודאי הוא חייב להפסיק את כל המעורבות שלו, ולבקש את סליחת נפגעיו" משיב מרן בבהירות, כשפניו אל הבחור הוא מוסיף "אתה חייב לפתוח דף חדש של שקיעות בתורה".
ובפנותו אליהם בחזרה הוא תמה ממש, "לחברון, מה עלה בדעתכם, ככה לעקור אותו לישיבה מודרנית, סתם, להפסיד את כל הסיכוי?".
זהו, כך היה המעשה, ומי שינסה להרהר ולפקפק עליו, יעיד בזה על עצמו שהוא מכיר את מרן רק מהשנים האחרונות, או מהפשקווילים של המתנגדים...
כמובן, אין למדין הלכה מפי מעשה, אבל מקובלנו מרבותינו, שאת השו"ע החמישי למדים גם ממעשה, להלכה ולא למעשה, כמובן.

נחזור לעניננו, ובקול גדול נקרא: "קלילים יקרים, זולים וארציים, אכן מרן הצדיק חייך אליכם, הבין לרגשותיכם, לא אבה דחותכם, כמה גדול כוחו המגביהי לשבת ומשפילי לראות,
אבל דעו נא האמת, שדרככם אינה לגיטימית לשיטתו כלל וכלל, לא רק כאשר תקימו מפלגה של מזלזלי מים אחרונים, אלא גם אם ביחידות ובצינעא תקלו ח"ו באיזו הלכה שהיא.
אין פשרות והנחות, חייבים להיות הכי טובים, לגמרי. החיוכים שלו היו חיוכים שלאחר מעשה, מכורח החשד שמי שנכשל והוזל כ"כ, מי יודע אנה יזדלזל עוד לולי קצת חיוכים פה ושם".

עוד רב הדיו בקולמוסי, אבל אומר אני לו חדל, לא הכל צריך לומר, לכתוב, ולפרסם. אם יהיה בדברים איזו תועלת, יהיה זה לעילוי נשמתו הזכה.

והקב"ה יזכה אותנו להגיע לשעת הכושר.

[נוטר הכרמים]

זכיתי כמה וכמה פעמים להתפלל בביתו בלילות שב"ק, לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
יש טעם לא לומר כאשר מתקיים שם מנין קבוע 25 שנה? האם יש כאן שיטת חזו"א?

מקום ההדלקה.PNG

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

k]
לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

[אורח]

כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

אתחיל בדוגמא. כולם יודעים שהגראי"ל לא היה שותף במאבק נגד עיתון משפחה, יודעים גם שהוא התנגד למאבק הזה.
בעלי ומנויי וקוראי ומזדהי עיתון משפחה, מחייכים בסיפוק, הנה הוא, הצדיק המושלם, מבין אותנו, נותן לגטימציה להלך רוחינו, אשרינו מה טוב חלקינו.
ומה האמת? בדיוק הפוך. בשביל ר' אהרן לייב, מי שקורא עיתון משפחה, הוא חשוד בעצם על הרבה יותר. לא יהיה לו 'משפחה'? אז חשש סביר שהוא יקרא מעריב.
זאת הנקודה, הגראי"ל היה כזה חניוק ופרומער, עד שכל מי שהקליל או הגמיש קצת, כבר היה בעיניו 'מסומן' אמיתי.
אם מישהו נסחף קצת, כבר ממש צריכים להיזהר מלקחת לו את הצעצועים שלו, כי לך תדע לאן הוא יכול להדרדר.
אז זה נכון שה"בעלי-בתים" וה"מודרנים" וה"נושרים" הרגישו איתו "חמש-חמש", הוא כמעט ולא לחם בהם, להיפך, הוא כעס שמרחיקים אותם.
אבל ברגע של אמת, בשבוע של שבעה על איש-אמת, כדאי שתדעו את האמת.
הוא בז לכם, שנא את הזילות שלכם, חשד בכם שאתם הרבה יותר גרועים, ולכן הוא הלך איתכם בכפפות של משי.
לא מאמינים לי? תשאלו את המקורבים (הוותיקים, דייקא), שאלה לדוגמא - מה היתה דעתו על הישיבה המהוללה אשר בגבעת מרדכי? התשובה תגרום לכם להאמין לי, לגמרי.
כמה אבסורדי, הגריש"א או הגרמי"ל וכו' לחמו ב"מודרנים" למיניהם, הם האמינו בהם שיש להם יכולת להשתפר, להגיע ליותר.
והגראי"ל זצ"ל, ויתר להם, חייך להם, ברחמים ובחמלה. מבחינתו הם סיפור כמעט אבוד, כל תפילה שלהם במנין זאת הצלחה מרגשת, בל נדחה אבן אחרי נפילתם. יה"ר שנראה שכר לעמלינו אצל זרעם.
תשימו לב, הוא היה האיש הכי חניוק בסביבה שלנו, יחס למדינה ולרשעים כמו בבריסק, יחס למי שלא מדקדק בהלכה כמו אצל החזונאישים, יחס נורא למרדפים אחרי הכבוד, וכן הלאה.
כמה אנשים כבר נשאר שהוא יכל להעריך אותם באמת? מינימום ר' חיים קנייבסקי או ר' ישראל אלה וינטרוב. השאר, ממילא לא אגרויס'ע גליק.

יש כאן קטע שבאמת דומה לחזו"א, הרבה אנשים מתפארים בזה שהחזו"א כיבד אותם, או את סבא שלהם, הם לא מבינים את האמת, הוא פשוט זיהה שהם זקוקים לכבוד, אומללים בלעדיו. וברחמיו כיבדם.
יצא לי ליסוע פעם יחד עם אחד מראשי הישיבות שהיו קרובים אליו לאחרונה, והלה סיפר ע"ע בענוות חן, שהוא אינו יודע למה הגראי"ל מכבדו ומעריכו כ"כ, והוא אינו ראוי לזה כלל.
התאפקתי (אז עוד הצלחתי) מלהסביר לו, שהגראי"ל מעריך רק אברכים בכולל הדבקים בתורה ומדקדקים במצוותיה, מתוך יסורי דחק, בלי שום פזילה לעוה"ז, כבוד נוחות כסף רכב שרד ושירת ימים וכו'.
אם הגראי"ל מכבד אותו זה רק משום שהוא מבין שכך אפשר לקנות אותו, זה כל הסיפור.
ואם באמת הוא גם מעריך אותו, זה בקטע של 'למרות'. כי הגראי"ל מתפעל שאדם מכובד ומפורסם נשאר בכל זאת קצת א'ערלאכער, הוא כנראה היה מופתע לגלות שיש בו משהו.
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? אוהב לאכול יוגורוט עם סוכר? אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? נעלב אם לא שרים לו מספיק חזק? ואין לו גנרטור כמו שצריך? אין מצב!
זאת האמת, מי שמכיר את מרן, לא רואה שום חידוש במה שכתבתי.

רוצים סיפור? בבקשה, שמעתיו מבעל המעשה בעצמו, מסיח לפי תומו.
בחור בישיבת פונבז', (לפני שנים עשר שנים לערך), תקף עליו יצרו הרע, והיה משתתף בקביעות בכל התגרות והמהומות, מרביץ להרב פלוני דוחף את הרב אלמוני וכו'.
(זה קריטי להגיד לאיזה צד? זה לא קריטי. בשביל הגראי"ל זה בודאי היה חסר משמעות.
אגב הסיפור של ר' אוריה ענבל, שהועלה כאן לעיל, על אחד מהצדדים שלא הרשה להגראי"ל לבוא, אציין שזה קרה יותר מפעם אחת, וע"י כל אחד מהצדדים, נו, כולם יודעים).
רבותיו מהישיבה-קטנה בה למד, שמעו וראו ועיניהם כלות, עד שיום אחד החליטו לעשות מעשה, בחטף לקחו את הבחור הסורר לביתו של מרן.
"יורה לו מרן לעבור לישיבת חברון, ולשים קץ למעורבותו במחלוקת" כך ביקשו, בטוחים שיעשה כדבריהם.
"לישיבת חברון?" תמה מרן, "השם ירחם מה יצא ממנו ומה ישאר ממנו, ואם הוא עוד ישאר בן-תורה, הילדים שלו מי יהיה ערב עליהם?".
נבוכים עמדו שם רבותיו הנ"ל, תורה היא וללומדה הם צריכים, "והמחלוקת? ביזוי ת"ח, מרים יד, עוונות עצומים", וכי שכח מרן את כל דרשותיו וחיזוקיו?
"בוודאי הוא חייב להפסיק את כל המעורבות שלו, ולבקש את סליחת נפגעיו" משיב מרן בבהירות, כשפניו אל הבחור הוא מוסיף "אתה חייב לפתוח דף חדש של שקיעות בתורה".
ובפנותו אליהם בחזרה הוא תמה ממש, "לחברון, מה עלה בדעתכם, ככה לעקור אותו לישיבה מודרנית, סתם, להפסיד את כל הסיכוי?".
זהו, כך היה המעשה, ומי שינסה להרהר ולפקפק עליו, יעיד בזה על עצמו שהוא מכיר את מרן רק מהשנים האחרונות, או מהפשקווילים של המתנגדים...
כמובן, אין למדין הלכה מפי מעשה, אבל מקובלנו מרבותינו, שאת השו"ע החמישי למדים גם ממעשה, להלכה ולא למעשה, כמובן.

נחזור לעניננו, ובקול גדול נקרא: "קלילים יקרים, זולים וארציים, אכן מרן הצדיק חייך אליכם, הבין לרגשותיכם, לא אבה דחותכם, כמה גדול כוחו המגביהי לשבת ומשפילי לראות,
אבל דעו נא האמת, שדרככם אינה לגיטימית לשיטתו כלל וכלל, לא רק כאשר תקימו מפלגה של מזלזלי מים אחרונים, אלא גם אם ביחידות ובצינעא תקלו ח"ו באיזו הלכה שהיא.
אין פשרות והנחות, חייבים להיות הכי טובים, לגמרי. החיוכים שלו היו חיוכים שלאחר מעשה, מכורח החשד שמי שנכשל והוזל כ"כ, מי יודע אנה יזדלזל עוד לולי קצת חיוכים פה ושם".

עוד רב הדיו בקולמוסי, אבל אומר אני לו חדל, לא הכל צריך לומר, לכתוב, ולפרסם. אם יהיה בדברים איזו תועלת, יהיה זה לעילוי נשמתו הזכה.

והקב"ה יזכה אותנו להגיע לשעת הכושר.

דמעתי מהתרגשות שקראתי את דבריך. רבים מסתובבים בתחושה שהחרדקי"ם "משתלטים" על דמותו של ר' אהרן לייב, וכאחד שהכיר אותו לא מעט, הזיוף הזה מוציא אותי מדעתי. היטבת לבטא רחשי לב של רבים.

[דרומי]

אכן, רחשי לב! וד"ל

[חבר פורום אוצר החכמה]

זמירות - אילת השחר.PNG (22.88 KiB) נצפה 12934 פעמים

[איש_ספר]

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

כתב לי חכ"א: אנא עובדא ידענא. כשבאתי לישיבת גאון יעקב ראיתי שנוהגים לברך מעין שבע בלילי שבתות במניין של ר' ישראל יצחק קלמנוביץ. תמהתי על כך ושאלתי את פי ראש הישיבה ר' זאב ברלין, ואמר לי שיתיישב בדבר. לאחר כמה ימים אמר שאכן אין מקום לברכה זו במניין זה, שהרי המניין תלוי באדם אחד בלבד וכשמסיבות שונות איננו שם המניין אינו מתקיים (ואכן כשהיה נוסע לירושלים וכיו"ב לא היה המניין מתקיים), ופירוש הדבר שאינו מניין קבוע. והוא הדין במניינים הרגילים בבתים. רגלים לדבר שהוא התייעץ עם חמיו קודם שהורה. ונראה איפוא שזה טעם המנהג ולא האמור בגליון בעל הטעותים הידוע.

ע"כ.

----

ג"א מבקש להודות לרב שעת הכושר על דבריו החשובים. כמי שהיה לי צוותא בישיבת הגרמ"ד עם נכדיו, רוב הדברים אינם חדשים עבורי, ומ"מ היטב (כתמיד!) הרב שעת הכושר להיות קולמוס לליבם של רבים המצירים על זיוף דמותו בידי קלי עולם.

לגבי המחלוקת בישיבה הידועה, בכל הזהירות שלא לפתוח פה פתח כחודו של מחט, אני רוצה לומר את מה שאני הק' הבנתי מהגראי"ל. (הנסיבות בהם נחשפתי לדברים פחות חשובים). ואני משתדל לדייק ככל הניתן: ובכן הגראי"ל, (בניגוד לגריש"א למשל) לא ראה שום משמעות בקיומה של אותה ישיבה, דעתו היתה שהישיבה אינה ממלאת שום פונקציה שישיבות אחרות לא ממלאות או לא יוכלו למלאות בהעדרה. כל הדיבורים על היותה אם הישיבות, והיותה גורם משפיע על ישיבות אחרות וכו' וכו' היו דברים בטלים ומבוטלים בעיניו, ולפיכך במקום חילול השם, הוא לא ראה שום צידוק להתבוסס בקיומה. ככל שהדבר היה תלוי בו, הוא היה מגלח את הגבעה ושולח את התלמידים ואת חכמיהם לארבע רוחות השמים. בהעדר אפשרות שכזו, העקרון שהנחה אותו בטיפול באותו מקום - עד כמה שהצדדים אפשרו לו להשפיע - הוא מזעור נזקים וכיבוי שריפות, הוא לא ראה צדק ואמת בשום צד, כזה המחייב ליקוב את ההר בעבורו. ולמי שהדברים אינם נושאים חן בעיניו, יש לי רק בקשה קטנה, טרם תגובה, נא בירור קצר אצל מקורביו הותיקים. שבוע טוב.

[לומד]

שעת הכושר

אתה בוודאי צודק בחלק מדבריך, אבל המסקנות שלך אינן אלא פרשנות. והפרשנות שלך מספרת רק על עולמך שלך, לפיו אתה שופט ומפרש את הגראי"ל.

בסרטון המפורסם "גאייוה", הגראי"ל אומר, אז לאן שישלח אותו, לקומוניסטים? והרב סורוצקין משיב לו, הם לא קומוניסטים, יש עוד חדרים טובית בבית שמש. ואז הגראי"ל משיב לו משפט חד וברור, בשבילו הם קומוניסטים....

הגדלות של הגראי"ל היתה להבין את עולמו הפנימי של השואל. היפך חד המימדיות שלך. עבודת השם שלו עצמו, לא רלוונטית למי שנמצא במקום אחר מבחינת עולמו הרוחני. כמובן שבחלק מדבריך זה גם נמצא. אבל אתה ממשיך ולוקח אותו למקום שבו הוא לא מעריך מי שלא מעשר, למשל... כלומר, אתה סבור שלדעתו הדרך הנכונה היא הדרך שלו, וכל השאר פשוט "לא מספיק". והרי הוא היה כל כך ההיפך הגמור של זה. מעצמו הוא דרש, מאחרים הוא דרש דברים אחרים. מכל אחד הוא ציפה להתקדמות לפי מדרגתו שלו, לא בגלל שהוא "התייאש" מהם. אלא בגלל שהוא הבין היטב שהם במקום אחר, והכישלונות שלהם והניצחונות שלהם שונים משל אחרים. זהו קו שחוזר על עצמו בכל הסיפורים. לא ייאוש מהם וזריקת אבן אחר הנופל, אלא הבנה אמיתית ועמוקה בכך שכל אדם עומד מול בוראו ונותן דין וחשבון על מעשיו לפי רמתו והכלים שהוא קיבל.

לסיום, אצטט סיפור שלדעתי ניתן ללמוד ממנו רבות. להערכתי הפרט שלא כתוב שם עשוי לשפוך אור נוסף על הסיפור וכפי שהוא עתה, עיקר חסר מן הספר. אבל מי שחכם ומבין מדעתו, ישלים לעצמו. ומי שלא, גם כך הוא סיפור מחכים. הכותב הוא מרדכי רוט.


***************

ישבתי לפני מספר שנים עם הגאון רבי נחום ברנשטיין, משגיח בישיבת גאון יעקב שהייתה בנשיאות מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, וחתנו של הרב שטיינמן, הגאון רבי זאב ברלין, כיהן בה בתפקיד ראש הישיבה.

ישבנו ודנו יחד על מספר בחורים נושרים ובעיקר מתמודדים רגשית בכל מיני מצבים שהוא שלח אלי. איך נקדם אותם, מה תקוע ואיך אפשר להשתפר ולהמשיך הלאה. תוך כדי שיחה, הוא סיפר לי סיפור מדהים על מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל ויהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה.

אם לא ששמעתי את הסיפור ממקור ראשון ממנו, שראה בעצמו את הסיפור - לא הייתי מאמין.
וכך סיפר לי הרב ברנשטיין: יום אחד נכנסתי עם בעל תשובה אחד למרן הרב שטיינמן, אותו בעל תשובה היה בעל תשובה גמור - חוץ מנושא מסוים שאין המקום לפורטו כאן, שהוא היה נופל בו עד עמקי שאול.

אותו בעל תשובה היה מתמודד ונופל, ושוב מתמודד ושוב נופל, ושוב הנפילה הייתה עד עמקי שאול, ומדובר באחת העברות הכי חמורות שבתורה.

נכנסתי אתו למרן הרב שטיינמן, זה היה לפני כעשור, בעת שהרב שטיינמן היה בגיל 95, וסיפרתי לו על בעל התשובה העומד מולי ומה הרב אומר לו, מה יש לעשות וכיצד ניתן לנסות ולהינצל.
מרן הרב שטיינמן הסתכל בו במאור פנים. לא צעק, לא הפחיד, לא כלום, הוא פשוט קם מכיסאו, נתן לו יד בחוזקה, חיבק אותו ונישק אותו, ואמר לו בקול רם 'אתה מצליח להתגבר מידי פעם, אתה לא מבין כמה אני מקנא בך, כמה זכויות יש לך, איזה שכר יש לך על זה'.

הרב שטיינמן חזר ואמר לו שוב ושוב, כמה הוא צדיק שהוא זוכה מידי פעם להתגבר - למרות הקושי העצום שיש לו להתמודד עם זה. "הצלחת להתגבר על זה מפעם לפעם, אתה לא מבין", ושוב הרב שטיינמן ממשיך לעמוד ואני מזכיר שמדובר באדם בגיל 95 שעומד וממשיך לחבק את אותו בעל תשובה.

הרב ברנשטיין אמר לי שבאותו זמן הוא היה ממש נסער, הוא בחיים לא ראה את הרב שטיינמן עומד ומחבק ומנשק ככה בנאדם, ועוד יהודי בכזה מצב.

בסיום השיחה הרב שטיינמן ביקש ממנו שייכנס אליו שוב יחד עם הרב ברנשטיין, לאחר תקופה.
לאחר מספר חודשים הם נכנסו, ושוב נראה אותו מחזה חוזר על עצמו, הוא אומר שוב לרב שטיינמן מהפעם האחרונה הרב ממש חיזק אותי ואני כבר הרבה פחות נופל... אבל עדיין אני פה ושם נופל.
ושוב הרב שטיינמן קם מכיסאו, תופס את ידו בחוזקה, מחבק ומנשק אותו, ואומר 'אתה מצליח להתגבר, אתה לא מבין כמה זכויות יש לך'. וכך חוזר שוב ושוב כמה הוא צדיק שהוא זוכה מידי פעם להתגבר, למרות הקושי העצום שיש לו.

ושוב מרן הגראי"ל מבקש מהרב ברנשטיין שייכנסו אליו אחרי תקופה.

בפעם השלישית שנכנסו אליו, הוא כבר סיפר לרב שטיינמן שהוא נגמל לגמרי ממה שהוא עבר. והמחזה המפעים חזר על עצמו בשלישית, הרב שטיינמן קם מכיסאו, מחבק ומנשק אותו ואומר לו שוב ושוב כמה זכויות יש לו וכמה הוא צדיק. תבינו זה ממש געוואלד בעיני הרב שטיינמן, זה לא יהודי קדוש, זה ממש קודש הקודשים.

את הפרשנות על הסיפור, אני נותן לכל אחד לפרש איך שהוא רוצה. הרבה סיפורים מספרים על הרב שטיינמן, זה הסיפור שהכי השפיע עלי. אבל מאז ששמעתי את הסיפור, לפחות אני משתדל לחבק ולחזק כל יהודי באשר הוא ובכל מצב שהוא.

http://www.bhol.co.il/127665/%D7%9B%D7% ... D7%90.html

[בני ברקי]

צריך להיות רשע מרושע לחשוב שמרן זצ"ל הביא לגיטימצה לחרדים עובדים או לכל מיני סוגי חרדים למיניהם...
מרן העריך אך ורק אברכים וכו.. אולם הוא לא "זרק" ולא זלזל במי שלא אברך ובמי שיצא לעולם העבודה אלא קירב אותם על מנת שלא יהיו יותר גרועים.
זה חידוש גדול שהתחיל רק אצל מרן זצ"ל כי עד אז זה לא היה כך ואכמ"ל...
ומי יודע כמה נפשות היו מצילים אם הנהגה זו הייתה מתחילה כמה שנים לפני...

[לומד]

אני משתדל לדייק ככל הניתן: ובכן הגראי"ל, (בניגוד לגריש"א למשל) לא ראה שום משמעות בקיומה של אותה ישיבה, דעתו היתה שהישיבה אינה ממלאת שום פונקציה שישיבות אחרות לא ממלאות או לא יוכלו למלאות בהעדרה. כל הדיבורים על היותה אם הישיבות, והיותה גורם משפיע על ישיבות אחרות וכו' וכו' היו דברים בטלים ומבוטלים בעיניו, ולפיכך במקום חילול השם, הוא לא ראה שום צידוק להתבוסס בקיומה. ככל שהדבר היה תלוי בו, הוא היה מגלח את הגבעה ושולח את התלמידים ואת חכמיהם לארבע רוחות השמים. בהעדר אפשרות שכזו, העקרון שהנחה אותו בטיפול באותו מקום - עד כמה שהצדדים אפשרו לו להשפיע - הוא מזעור נזקים וכיבוי שריפות, הוא לא ראה צדק ואמת בשום צד, כזה המחייב ליקוב את ההר בעבורו. ולמי שהדברים אינם נושאים חן בעיניו, יש לי רק בקשה קטנה, טרם תגובה, נא בירור קצר אצל מקורביו הותיקים. שבוע טוב.

הדברים פשוטים וידועים לכל מי שאין לו נגיעה למחלוקת ההיא. דייקא, שהם גם פשוטים וניתן להגיע אליהם בשכל ישר. וגם ידוע לי שכך היא דעתו. הבעיה היא שקשה למצוא אנשים שאין להם נגיעה למחלוקת...

[אש משמים]

כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

איני יודע האם היה מרן שמח לראות את רחשי ליבו כתובים בכזו צורה..

[אש משמים]

לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

יש מקום להאריך במה שדובר שם אם בכללי ואם בפרטי.
יש"כ.

[סעדיה]

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

כתב לי חכ"א: אנא עובדא ידענא. כשבאתי לישיבת גאון יעקב ראיתי שנוהגים לברך מעין שבע בלילי שבתות במניין של ר' ישראל יצחק קלמנוביץ. תמהתי על כך ושאלתי את פי ראש הישיבה ר' זאב ברלין, ואמר לי שיתיישב בדבר. לאחר כמה ימים אמר שאכן אין מקום לברכה זו במניין זה, שהרי המניין תלוי באדם אחד בלבד וכשמסיבות שונות איננו שם המניין אינו מתקיים (ואכן כשהיה נוסע לירושלים וכיו"ב לא היה המניין מתקיים), ופירוש הדבר שאינו מניין קבוע. והוא הדין במניינים הרגילים בבתים. רגלים לדבר שהוא התייעץ עם חמיו קודם שהורה. ונראה איפוא שזה טעם המנהג ולא האמור בגליון בעל הטעותים הידוע.

וא"כ אינו ענין להמנין בבית הגר"ש שהזכיר הרב נוטר, שהרי"ז המנין של הישיבה.

[החושב]

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.
...
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? ... אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? ... אין מצב!

שתהיה בריא.
חבל באמת שלא התאפקת מלפרסם את הגיגיך.

כאשר מביאים עדויות ועבודות מחייו זה דבר טוב, אבל אם כל אחד יתחיל לכתוב כאן את הפרשנות שלו, נראה לי זה מיותר.

[קו ירוק]

העלו כאן תמונה לפיה הגראי"ל התנה שביתו אינו בית כנסת ולפיכך לא אמרו בה ברכת מעין שבע בליל שבת

האם יש מקור שצריך קדושת בית כנסת? כל שידוע לי שצריך מקום תפילה קבוע.
יש לי נפק"מ מעשית בשאלה זו ואשמח להחכים.

לפני קרוב לעשרים שנה, בליל ש"ק פר' וירא תש"ס, נתלויתי למו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בביקורו אצל להבחל"ח הגראי"ל זצוק"ל, הגענו סמוך לתפילת ערבית, [ואכ"מ להאריך מכמה פרטים שהיו בשיחתם לאחר התפילה]. זכורני כי הגר"ש התפלא על נקודה זו שאין אומרים מעין שבע למרות שזה מנין קבוע, ואכן במנין הקבוע בבית הגר"ש נוהגים לומר.

כתב לי חכ"א: אנא עובדא ידענא. כשבאתי לישיבת גאון יעקב ראיתי שנוהגים לברך מעין שבע בלילי שבתות במניין של ר' ישראל יצחק קלמנוביץ. תמהתי על כך ושאלתי את פי ראש הישיבה ר' זאב ברלין, ואמר לי שיתיישב בדבר. לאחר כמה ימים אמר שאכן אין מקום לברכה זו במניין זה, שהרי המניין תלוי באדם אחד בלבד וכשמסיבות שונות איננו שם המניין אינו מתקיים (ואכן כשהיה נוסע לירושלים וכיו"ב לא היה המניין מתקיים), ופירוש הדבר שאינו מניין קבוע. והוא הדין במניינים הרגילים בבתים. רגלים לדבר שהוא התייעץ עם חמיו קודם שהורה. ונראה איפוא שזה טעם המנהג ולא האמור בגליון בעל הטעותים הידוע.

במניין שאינו קבוע, כשהוא במקום תפילה שאינו קבוע, אין אומרים ברכת מעין שבע. אבל בבית כנסת שהוא מקום תפילה קבוע, גם אם מתפללים בו לעיתים כמה מנינים בכולם אומרים מעין שבע. ומסתמא זו סברת הגרי"י קלמנוביץ שהתפלל בבית כנסת - הגם שמנין בשעה זו אינו קבוע.
מה שהתנה הגראי"ל, מסתמא אינו פוטר ברכת מעין שבע כי אי משו"ה הוי מקום תפילה קבוע, אלא מחמת שלא רצה שלביתו יהיה דין בית כנסת. אבל כיון שהמקום תפילה זה קיים רק כשהוא נמצא ממילא א"ז מקום תפילה קבוע.

[חבר פורום אוצר החכמה]

אבל כיון שהמקום תפילה זה קיים רק כשהוא נמצא ממילא א"ז מקום תפילה קבוע.

viewtopic.php?f=19&p=423470#p423458

[עתניאל בן קנז]

כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

אתחיל בדוגמא. כולם יודעים שהגראי"ל לא היה שותף במאבק נגד עיתון משפחה, יודעים גם שהוא התנגד למאבק הזה.
בעלי ומנויי וקוראי ומזדהי עיתון משפחה, מחייכים בסיפוק, הנה הוא, הצדיק המושלם, מבין אותנו, נותן לגטימציה להלך רוחינו, אשרינו מה טוב חלקינו.
ומה האמת? בדיוק הפוך. בשביל ר' אהרן לייב, מי שקורא עיתון משפחה, הוא חשוד בעצם על הרבה יותר. לא יהיה לו 'משפחה'? אז חשש סביר שהוא יקרא מעריב.
זאת הנקודה, הגראי"ל היה כזה חניוק ופרומער, עד שכל מי שהקליל או הגמיש קצת, כבר היה בעיניו 'מסומן' אמיתי.
אם מישהו נסחף קצת, כבר ממש צריכים להיזהר מלקחת לו את הצעצועים שלו, כי לך תדע לאן הוא יכול להדרדר.
אז זה נכון שה"בעלי-בתים" וה"מודרנים" וה"נושרים" הרגישו איתו "חמש-חמש", הוא כמעט ולא לחם בהם, להיפך, הוא כעס שמרחיקים אותם.
אבל ברגע של אמת, בשבוע של שבעה על איש-אמת, כדאי שתדעו את האמת.
הוא בז לכם, שנא את הזילות שלכם, חשד בכם שאתם הרבה יותר גרועים, ולכן הוא הלך איתכם בכפפות של משי.
לא מאמינים לי? תשאלו את המקורבים (הוותיקים, דייקא), שאלה לדוגמא - מה היתה דעתו על הישיבה המהוללה אשר בגבעת מרדכי? התשובה תגרום לכם להאמין לי, לגמרי.
כמה אבסורדי, הגריש"א או הגרמי"ל וכו' לחמו ב"מודרנים" למיניהם, הם האמינו בהם שיש להם יכולת להשתפר, להגיע ליותר.
והגראי"ל זצ"ל, ויתר להם, חייך להם, ברחמים ובחמלה. מבחינתו הם סיפור כמעט אבוד, כל תפילה שלהם במנין זאת הצלחה מרגשת, בל נדחה אבן אחרי נפילתם. יה"ר שנראה שכר לעמלינו אצל זרעם.
תשימו לב, הוא היה האיש הכי חניוק בסביבה שלנו, יחס למדינה ולרשעים כמו בבריסק, יחס למי שלא מדקדק בהלכה כמו אצל החזונאישים, יחס נורא למרדפים אחרי הכבוד, וכן הלאה.
כמה אנשים כבר נשאר שהוא יכל להעריך אותם באמת? מינימום ר' חיים קנייבסקי או ר' ישראל אלה וינטרוב. השאר, ממילא לא אגרויס'ע גליק.

יש כאן קטע שבאמת דומה לחזו"א, הרבה אנשים מתפארים בזה שהחזו"א כיבד אותם, או את סבא שלהם, הם לא מבינים את האמת, הוא פשוט זיהה שהם זקוקים לכבוד, אומללים בלעדיו. וברחמיו כיבדם.
יצא לי ליסוע פעם יחד עם אחד מראשי הישיבות שהיו קרובים אליו לאחרונה, והלה סיפר ע"ע בענוות חן, שהוא אינו יודע למה הגראי"ל מכבדו ומעריכו כ"כ, והוא אינו ראוי לזה כלל.
התאפקתי (אז עוד הצלחתי) מלהסביר לו, שהגראי"ל מעריך רק אברכים בכולל הדבקים בתורה ומדקדקים במצוותיה, מתוך יסורי דחק, בלי שום פזילה לעוה"ז, כבוד נוחות כסף רכב שרד ושירת ימים וכו'.
אם הגראי"ל מכבד אותו זה רק משום שהוא מבין שכך אפשר לקנות אותו, זה כל הסיפור.
ואם באמת הוא גם מעריך אותו, זה בקטע של 'למרות'. כי הגראי"ל מתפעל שאדם מכובד ומפורסם נשאר בכל זאת קצת א'ערלאכער, הוא כנראה היה מופתע לגלות שיש בו משהו.
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? אוהב לאכול יוגורוט עם סוכר? אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? נעלב אם לא שרים לו מספיק חזק? ואין לו גנרטור כמו שצריך? אין מצב!
זאת האמת, מי שמכיר את מרן, לא רואה שום חידוש במה שכתבתי.

רוצים סיפור? בבקשה, שמעתיו מבעל המעשה בעצמו, מסיח לפי תומו.
בחור בישיבת פונבז', (לפני שנים עשר שנים לערך), תקף עליו יצרו הרע, והיה משתתף בקביעות בכל התגרות והמהומות, מרביץ להרב פלוני דוחף את הרב אלמוני וכו'.
(זה קריטי להגיד לאיזה צד? זה לא קריטי. בשביל הגראי"ל זה בודאי היה חסר משמעות.
אגב הסיפור של ר' אוריה ענבל, שהועלה כאן לעיל, על אחד מהצדדים שלא הרשה להגראי"ל לבוא, אציין שזה קרה יותר מפעם אחת, וע"י כל אחד מהצדדים, נו, כולם יודעים).
רבותיו מהישיבה-קטנה בה למד, שמעו וראו ועיניהם כלות, עד שיום אחד החליטו לעשות מעשה, בחטף לקחו את הבחור הסורר לביתו של מרן.
"יורה לו מרן לעבור לישיבת חברון, ולשים קץ למעורבותו במחלוקת" כך ביקשו, בטוחים שיעשה כדבריהם.
"לישיבת חברון?" תמה מרן, "השם ירחם מה יצא ממנו ומה ישאר ממנו, ואם הוא עוד ישאר בן-תורה, הילדים שלו מי יהיה ערב עליהם?".
נבוכים עמדו שם רבותיו הנ"ל, תורה היא וללומדה הם צריכים, "והמחלוקת? ביזוי ת"ח, מרים יד, עוונות עצומים", וכי שכח מרן את כל דרשותיו וחיזוקיו?
"בוודאי הוא חייב להפסיק את כל המעורבות שלו, ולבקש את סליחת נפגעיו" משיב מרן בבהירות, כשפניו אל הבחור הוא מוסיף "אתה חייב לפתוח דף חדש של שקיעות בתורה".
ובפנותו אליהם בחזרה הוא תמה ממש, "לחברון, מה עלה בדעתכם, ככה לעקור אותו לישיבה מודרנית, סתם, להפסיד את כל הסיכוי?".
זהו, כך היה המעשה, ומי שינסה להרהר ולפקפק עליו, יעיד בזה על עצמו שהוא מכיר את מרן רק מהשנים האחרונות, או מהפשקווילים של המתנגדים...
כמובן, אין למדין הלכה מפי מעשה, אבל מקובלנו מרבותינו, שאת השו"ע החמישי למדים גם ממעשה, להלכה ולא למעשה, כמובן.

נחזור לעניננו, ובקול גדול נקרא: "קלילים יקרים, זולים וארציים, אכן מרן הצדיק חייך אליכם, הבין לרגשותיכם, לא אבה דחותכם, כמה גדול כוחו המגביהי לשבת ומשפילי לראות,
אבל דעו נא האמת, שדרככם אינה לגיטימית לשיטתו כלל וכלל, לא רק כאשר תקימו מפלגה של מזלזלי מים אחרונים, אלא גם אם ביחידות ובצינעא תקלו ח"ו באיזו הלכה שהיא.
אין פשרות והנחות, חייבים להיות הכי טובים, לגמרי. החיוכים שלו היו חיוכים שלאחר מעשה, מכורח החשד שמי שנכשל והוזל כ"כ, מי יודע אנה יזדלזל עוד לולי קצת חיוכים פה ושם".

עוד רב הדיו בקולמוסי, אבל אומר אני לו חדל, לא הכל צריך לומר, לכתוב, ולפרסם. אם יהיה בדברים איזו תועלת, יהיה זה לעילוי נשמתו הזכה.

והקב"ה יזכה אותנו להגיע לשעת הכושר.

חבל חבל. ההקצנה לשני הכיונים לא מובילה לשום דבר טוב. ובוודאי לא כאשר מנסים להדביק זאת לדעתם של גדולי ישראל.
יש יותר מקורטוב אמת, בהסבר מדוע לא אבה להרחיק בתוקף את ה'חלשים'. אבל בהחלט לא בקיצונית שהבאת אותה, כאילו נחשדו על החמורות. (אפשר לכתוב פשוט בהכללה, שלא אבה להרחיק אף אחד, מתוך דאגה לעתידו הרוחני).
אבל משפט זה

וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? אוהב לאכול יוגורוט עם סוכר? אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? נעלב אם לא שרים לו מספיק חזק? ואין לו גנרטור כמו שצריך? אין מצב!

רחוק רחוק, מלהגדיר את דעתו של מרן. (לא כל מה שדרש מעצמו, הוא סבר שכל הציבור חייב בו!). ובהחלט יכל - ואף העריך תלמידי חכמים וצורבים שלומדים פחות מ 15 שעות. וגם אם סומכים על ההכשרים המקובלים ואינם מעשרים שוב.
ושוב חבל חבל, שמנסים לעוות את דמותו לכאן ולכאן, כל אחד להתאים לאג'נדה שהציב לעצמו.

[חבר פורום אוצר החכמה]

כן כן, עוד מעט קט והולך לו האשכול

[זקני דרום]

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.
...
וכי הגראי"ל יכול להעריך מי שלומד פחות מ-15 שעות ביממה? ... אוכל ישר מהקופסה בלי לעשר פעם שניה? ... אין מצב!

שתהיה בריא.
חבל באמת שלא התאפקת מלפרסם את הגיגיך.

כאשר מביאים עדויות ועבודות מחייו זה דבר טוב, אבל אם כל אחד יתחיל לכתוב כאן את הפרשנות שלו, נראה לי זה מיותר.

אף אם זה נכון צריך להוקיע את ההתיחסות הזאת אליו של קלי העולם שתולים בו את רצונם!

[בן ירושלים]

כמה מילים.

רבינו הגראי"ל היה אלוף ב-להתאפק, לצערי הפעם אינני מצליח ללכת בדרכיו כ"כ, תסלחו לי על ההתפרצות בשורות הבאות.

אתחיל בדוגמא. כולם יודעים שהגראי"ל לא היה שותף במאבק נגד עיתון משפחה, יודעים גם שהוא התנגד למאבק הזה.
בעלי ומנויי וקוראי ומזדהי עיתון משפחה, מחייכים בסיפוק, הנה הוא, הצדיק המושלם, מבין אותנו, נותן לגטימציה להלך רוחינו, אשרינו מה טוב חלקינו.
ומה האמת? בדיוק הפוך. בשביל ר' אהרן לייב, מי שקורא עיתון משפחה, הוא חשוד בעצם על הרבה יותר. לא יהיה לו 'משפחה'? אז חשש סביר שהוא יקרא מעריב.
זאת הנקודה, הגראי"ל היה כזה חניוק ופרומער, עד שכל מי שהקליל או הגמיש קצת, כבר היה בעיניו 'מסומן' אמיתי.
אם מישהו נסחף קצת, כבר ממש צריכים להיזהר מלקחת לו את הצעצועים שלו, כי לך תדע לאן הוא יכול להדרדר.
אז זה נכון שה"בעלי-בתים" וה"מודרנים" וה"נושרים" הרגישו איתו "חמש-חמש", הוא כמעט ולא לחם בהם, להיפך, הוא כעס שמרחיקים אותם.
אבל ברגע של אמת, בשבוע של שבעה על איש-אמת, כדאי שתדעו את האמת.
הוא בז לכם, שנא את הזילות שלכם, חשד בכם שאתם הרבה יותר גרועים, ולכן הוא הלך איתכם בכפפות של משי.

והקב"ה יזכה אותנו להגיע לשעת הכושר.

גם אני שמעתי בזמנו מאחד מבאי ביתו הקרובים ביותר ( ואולי הקרוב ביותר) שהגראי"ל סרב לחתום נגד "משפחה" כיון שיש ציבור שצריך את זה, אבל תנאי התנה איתם שלא יראיינו שום ראש ישיבה אלא רק אדמורים או רבני ערים ודיינים. הוי אומר שלא לתת לעיתון שום דריסת רגל בעולם הישיבות.
וכאן הבן שואל מה עלה בסופו של דבר.? הרושם הוא שהותרה הרצועה והיום בעיני הציבור העיתון והשקפותיו הם במרכז המיינסטרים החרדי. וכאן מגיעה השאלה של תועלת לעומת נזק. לא לי ולשכמותי לקבוע מסמרות בזה אלא להבין וללמוד .