דרכון ותמונה חדשה של החזו"א

כרם · הודעהעל ידי **כרם** » ד' מאי 09, 2012 11:27 pm

שמעתי מספרים, שהגר"ח קניבסקי שליט"א, קיבל בזמנו את הכפה של החזון איש, והוא חבש אותה לראשו עד שבלתה, ואז השליכה לאשפה.

איש אשכולות · הודעהעל ידי **איש אשכולות** » ה' מאי 10, 2012 12:24 am

כרם כתב:שמעתי מספרים, שהגר"ח קניבסקי שליט"א, קיבל בזמנו את הכפה של החזון איש, והוא חבש אותה לראשו עד שבלתה, ואז השליכה לאשפה.

ממנ"פ בשביל לזרוק לפח הוא לא הי' צריך ללבוש, אלא מאי האמין בסגולתה, א"כ איך זרקה לאשפה.
(יש שיאמרו, שאלה ליטאית על סיפור חסידי....)

גוראריה · הודעהעל ידי **גוראריה** » ה' מאי 10, 2012 12:38 am

איש אשכולות כתב:
כרם כתב:שמעתי מספרים, שהגר"ח קניבסקי שליט"א, קיבל בזמנו את הכפה של החזון איש, והוא חבש אותה לראשו עד שבלתה, ואז השליכה לאשפה.

ממנ"פ בשביל לזרוק לפח הוא לא הי' צריך ללבוש, אלא מאי האמין בסגולתה, א"כ איך זרקה לאשפה.
(יש שיאמרו, שאלה ליטאית על סיפור חסידי....)

כנראה לבש רק משום בל תשחית

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » ה' מאי 10, 2012 2:09 am

מתפעל כתב:יישר כח מאיר.
אולי תספר לנו כיצד קרה שקידשת על הכוס של החזון איש? כאשר התארחת בביתו של הגר"ז זצ"ל?

האם הכוס היא מכסף? האם השיעור שלה באמת גדול מאד, לכל הפחות כוס הגון ואולי יותר מזה?

מה עוד היה לגר"ז מחפצי החזון איש?

בעצם לחזון איש היה רק אח אחד בחיים, אחיו הגדול ר' מאיר שנפטר מעט אחריו. האחים האחרים ר' משה ור' יצחק לא הגיעו ארצה ולא היו בחיים בזמן פטירת החזו"א. נדמה לי ששניהם נעקדו על קידוש ה' הי"ד. יתר הקרובים הן האחיות ואחות איננה יורשת במקום אח. אמנם סביר להניח שר' מאיר זצ"ל ברוחב לבו נתן דברים גם לגיסיו הסטייפלר, הגר"ש גריינימן והגרנ"מ קרליץ.
עוד יתכן והרבה דברים נשארו אצל האלמנה, הרי חיה אחריו כמה שנים. האם היא המשיכה להתגורר באותה דירה?
מי טיפל בה? האם המשיך שם המנין?

על ראשון ראשון: למדתי בבית מאיר אצל מו"ר הגר"ז, וכאברך הזדמנתי לפעמים אליו בשעת תפילת ערבית של מוצ"ש [בשנותיו האחרונות] וידעתי מנהגו לכבד את מי שנמצא לעשות הבדלה [אולי הזיק לו היין או המיץ ענבים - איני זוכר מה היה] ומשא"כ קידוש היה עושה בעצמו.
לכן התלוויתי אליו, ולפעמים היה שם אחד מחתניו [הר' מרקוביץ או הר' יזראלי. אחרים או בנו אף פעם לא ראיתי בשעה זו], ורוב פעמים הייתי הגבר היחיד הבוגר מלבדו [היו הרבנית ובנות ונכדים ונכדות וכו' בלעה"ר]. והיה מכבדני להבדיל ולהוציא כולם יד"ח.
וכל זה מפני שידעתי שהוא מקדש ומבדיל על הגביע של החזו"א. והיה משוויץ בזה. כמעט בכל פעם הוא או הרבנית אמרו "יש לך זכות. זה היה הגביע של החזון איש..."
היה גביע כסף, די גדול, שיעור כוס הגון ואפי' מעט יותר. תמיד נקי ומבריק אבל ישן נושן. עם רגל נמוכה. כולו היה חלק בלי עיטורים או חריטה, וברגל בחלקה התחתון היו כמה טבעות מקיפות כמדרגות.

בספריה העתיקה הגדולה שבבית רבי זלמן היו המון ספרים עתיקים משל רבי מאיר. משל החזון איש עצמו לא ראיתי אצלו אף פעם. שמעתי שהיו כאלו אצל גיסיו של רבי זלמן, אצל רבי שלמה שמשון ורבי חיים שאול, שהיו היורשים הישירים כמובן.
למיטב הבנתי, שום דבר לא עניין את הגיסים, ולא היה צורך לנהוג בהם עין טובה.
מלבד הכתבים של החידושים שהכל היה ברשות רבי שמואל גרינמן ואחריו בנו רבי שמריהו יוסף.

האלמנה חיה די הרבה אחריו, אבל בעל הבית פינה אותה [ואת בית המדרש של החזון איש] כי החזון איש מלכתחילה לא הסכים לקבל הבית על שמו, אלא השאלה או שכירות.
יש מעשה נפלא [איני זוכר כרגע ממי שמעתיו או היכן קראתיו] עם חלום שהרבנית חלמה אחרי שפונתה מהבית, שמרן החזו"א בא אליה בחלום שתאמר לרבי שמואל גרינמן שיש צער לנשמתו בשמים מהגזל של הברעטל. והיא לא הבינה, והעבירה את החלום לרבי שמואל, והוא היה המטפל בכל הענינים, ומיד נזכר שבעת הפינוי כדרישת בעל הבית, שכח לעקור את הקרש המיוחד שהתקין לחזו"א לפני פניו במקום תפילתו [כי החזו"א הקפיד בעמידה ליד הקיר כדין הפסוק, ולא רצה שיהיה לו סטנדר בשמונה עשרה]. ויהי לפלא.
עוד יש לי מודעה בעיתון ישן: הבית של מרן החזון איש עומד למכירה...
ואז ראה את זה שלמה לורנץ [כמדומני. מעניין לבדוק אם זה מופיע ב"במחיצתם"] והפעיל את תלמידי החזון איש לקנות את זה מאותו בעה"ב, ולהעביר לשם את ת"ת תשב"ר.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' מאי 10, 2012 11:10 am

איש אשכולות כתב:
כרם כתב:שמעתי מספרים, שהגר"ח קניבסקי שליט"א, קיבל בזמנו את הכפה של החזון איש, והוא חבש אותה לראשו עד שבלתה, ואז השליכה לאשפה.

ממנ"פ בשביל לזרוק לפח הוא לא הי' צריך ללבוש, אלא מאי האמין בסגולתה, א"כ איך זרקה לאשפה.

הסגולה היתה ללבוש את הכיפה של החזו"א, אך בשעה שהיא בלתה - היא אינה כיפה, ואז מקומה באשפה..

לבב · הודעהעל ידי **לבב** » ה' מאי 10, 2012 1:40 pm

צניעומעלי כתב:
הוגה כתב:אתה שוכח שבשנות פטירתו של החזו"א חסידות ליטא טרם נוסדה

שמעתי מחכ"א שכאשר היה נידון על גורלו של בית החזו"א, היו שסברו להשאירו על מתכונתו לדורות, ומרן הסטייפלער הורה נחרצות לשבור את הכל כי איננו חסידים, [באידיש זה היה נשמע טוב, לא זוכר בדיוק את המילים].
ומענין לענין, בתוכ"ד סיפר לי חכ"א הנ"ל, שלאחר שבנו את הקומה העליונה בכולל חזו"א היו כמה מקרים של התאבדויות ל"ע עקב גובהו של המקום. ואמרו למרן הקה"י שצריך לעשות איזה 'תיקון' למקום, והשיב: לא צריך תיקון צריך סורגים.

מה בדיוק היה מנהג ההתאבדויות בכולל חזון איש?

לבב · הודעהעל ידי **לבב** » ה' מאי 10, 2012 1:46 pm

לאחר שפינו את האלמנה מבית רבינו החזון איש - היכן גרה ומנין התפרנסה?

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ה' מאי 10, 2012 7:53 pm

כמדומני שהרבנית בתיה נפטרה בתשי"ח כארבע שנים לאחר בעלה.

משונה שאותו יהודי העז בנפשו לפנות אותה. ובכלל, מדוע רצה לפנות אותה וכי לא היתה מסוגלת להמשיך לשלם שכר דירה?

כיום יש שם תשב"ר?

איש אשכולות · הודעהעל ידי **איש אשכולות** » ו' מאי 11, 2012 12:10 am

חכם באשי כתב:
איש אשכולות כתב:
כרם כתב:שמעתי מספרים, שהגר"ח קניבסקי שליט"א, קיבל בזמנו את הכפה של החזון איש, והוא חבש אותה לראשו עד שבלתה, ואז השליכה לאשפה.

ממנ"פ בשביל לזרוק לפח הוא לא הי' צריך ללבוש, אלא מאי האמין בסגולתה, א"כ איך זרקה לאשפה.

הסגולה היתה ללבוש את הכיפה של החזו"א, אך בשעה שהיא בלתה - היא אינה כיפה, ואז מקומה באשפה..

תירוץ בריסקאי
מזכיר את הסיפור עם מרן הגראמ"מ שך זצ"ל שאחד התהדר לפניו שיש לו את אחד מהי"ב חלות של הקארלינער,
שאלו הרב שך, הא כיצד והא עבר עליו הפסח?, ענהו הנ"ל, מכרתיו לגוי.
אם כן - אמר הרב שך - שוב אינו של הקארלינער אלא של הגוי.

כרם · הודעהעל ידי **כרם** » ו' מאי 11, 2012 12:52 am

איש אשכולות כתב:
כרם כתב:שמעתי מספרים, שהגר"ח קניבסקי שליט"א, קיבל בזמנו את הכפה של החזון איש, והוא חבש אותה לראשו עד שבלתה, ואז השליכה לאשפה.

ממנ"פ בשביל לזרוק לפח הוא לא הי' צריך ללבוש, אלא מאי האמין בסגולתה, א"כ איך זרקה לאשפה.
(יש שיאמרו, שאלה ליטאית על סיפור חסידי....)

הוא לבש את הכיפה כשבלתה הכיפה הקודמת שקנה בחנות, והוא לבש אותה - בלי שום הבדל אם הכיפה נקנתה בחנות או היתה על ראשו של החזון איש לפני זה - עד שגם היא בלתה, ואז זרק אותה וקנה חדשה.
איזה ממנ"פ?
כמה אפשר "לא להבין"?

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » ו' מאי 11, 2012 4:47 am

מתפעל כתב:יישר כח מאיר.

מה עוד היה לגר"ז מחפצי החזון איש?

הנני נזכר כעת שבישיבה (בית מאיר) נמצא גם ספר התורה הפרטי של החזון איש. הוא דאג לכתיבתו בעצמו, והורה הוראות לסופר שכתבו תחת פיקוחו. ושימש אותו בבית מדרשו שבביתו.
זכיתי גם לעלות לתורה בספר תורה זה [למרות שהוא לא בשימוש רגיל, ונדיר שמוציאים אותו].
זה לא נתרם לבית מאיר, ולא ניתן לרבי זלמן, אלא היורשים הניחו אותו שם כפקדון או כהשאלה. קרה גם שהוציאו אותו, למשל כשישבו שבעה בבתי רבי שלמה או רבי חיים שאול, אז נטלו לשם את הספר תורה [שלהם].
הספר קטן יחסית וגם קל. הכתב בהיר [כלומר דק ביחס לגודלו, ונראה לבן יותר מאשר שחור]. הגליונות מלמטה ומלמעלה הם יחד כמו כל הכתוב ממש [כנראה זה דין או לפי שיטה מסויימת. אילו היו חותכים את הקלף רק אחרי 5 או 10 ס"מ שוליים, הספר תורה היה מוקטן בחצי ממש].
בדרך כלל זה לא מוצא לשימוש.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ו' מאי 11, 2012 7:28 am

תירוץ בריסקאי
מזכיר את הסיפור עם מרן הגראמ"מ שך זצ"ל שאחד התהדר לפניו שיש לו את אחד מהי"ב חלות של הקארלינער,
שאלו הרב שך, הא כיצד והא עבר עליו הפסח?, ענהו הנ"ל, מכרתיו לגוי.
אם כן - אמר הרב שך - שוב אינו של הקארלינער אלא של הגוי.

אני שמעתי את הסיפור אחרת שהשאלה על החלה נשאלה לפני האדמו"ר מליובאביטש והקושייא היתה איך נשאר חום כיום הלקחו (לפי הסיפור) כי אם נמכר לגוי איבד ממעלתו, ותירץ ע"ז שהרוגאטשובער חוקר אם חמץ זה שם עצם או שם תואר, והמסקנא היא שזה שם תואר, וא"כ יש לומר שמכרו לגוי רק את שם התואר ולא את שם העצם, וכשבאו הדברים לפני הרב שך כעס מאד על הסברא ואמר זה שאומרים עליו שלמדן הוא.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » ו' מאי 11, 2012 12:39 pm

אוצר החכמה כתב:
תירוץ בריסקאי
מזכיר את הסיפור עם מרן הגראמ"מ שך זצ"ל שאחד התהדר לפניו שיש לו את אחד מהי"ב חלות של הקארלינער,
שאלו הרב שך, הא כיצד והא עבר עליו הפסח?, ענהו הנ"ל, מכרתיו לגוי.
אם כן - אמר הרב שך - שוב אינו של הקארלינער אלא של הגוי.

אני שמעתי את הסיפור אחרת שהשאלה על החלה נשאלה לפני האדמו"ר מליובאביטש והקושייא היתה איך נשאר חום כיום הלקחו (לפי הסיפור) כי אם נמכר לגוי איבד ממעלתו, ותירץ ע"ז שהרוגאטשובער חוקר אם חמץ זה שם עצם או שם תואר, והמסקנא היא שזה שם תואר, וא"כ יש לומר שמכרו לגוי רק את שם התואר ולא את שם העצם, וכשבאו הדברים לפני הרב שך כעס מאד על הסברא ואמר זה שאומרים עליו שלמדן הוא.

לסכם בכזו צורה את תשובתו הארוכה של הליובאביטשי, זה עוול.
תשובתו הארוכה נדפסת בספר 'שערי הלכה ומנהג' והיא מקיפה את כל הנושא ברום ועומק.
כמובן, שאליבא דהרב שך, כל הדיון וההתעסקות, מוכיחה שלא-למדן הוא. הוא באמת יוצא מתוך נקודת אחיזה רוג'צובית מוזרה.
אבל אין כאן לא-למדנות.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' מאי 11, 2012 1:07 pm

האם החקירה של הרוגצ'ובער היא הנושא המדובר כאן?
viewtopic.php?f=27&t=9073
לא עיינתי בשערי הלכה ומנהג ולא עמדתי על הקישור שנעשה לחקירת הצ"פ, אך באמת בעוד שאצל הרבי מחב"ד, הצ"פ הוא סמל הלמדנות המזוקקת, בחוגי בריסק יש יחס קרוב לזלזול בכל צורת הלימוד הזו.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » ו' מאי 11, 2012 1:31 pm

רבינו אי"ס, קשה לי לרדת עתה לדקות הדיון. בשעתו, סיכמתי את הדברים במאמר שכתבתי בעניין (בעיקר במסתעף ממנו).
ואכן, לא רציתי לומר, אבל מאחר שנאמר, זאת באמת טענתי, שלא עליו תלונת הרב שך, כי אם על הרוגצובי:

כך סיכמתי בשעתו, ואין לי יכולת ורצון לרדת שוב ולעיין בדברים:

לצורך בירור העניין מביא האדמו"ר את חקירת הגאון רבי יוסף ראזין מרוגטשוב זצ"ל שחקר במהות האיסור של חמץ בפסח: האם האיסור חל על ה'תואר' דהיינו שחל על המאכל דין חמץ חיצוני המעכב מלאכול, או שהאיסור 'חל על העצם' דהיינו עצם המאכל הופך להיות איסור.
[השלכות הלכתיות שונות תלה הרוגטשובי בחקירה זו: לדעתו בחקירה זו תלויה שורש מחלוקתם של רבי יוסי ורבי שמעון, האם חמץ לאחר הפסח אסור בהנאה או לא: הסובר שחמץ לאחר הפסח אסור בהנאה, לומד שאיסור החמץ 'חל על העצם' ולכך אין לו התר לאחר הפסח, ואילו המתיר את החמץ לאחר הפסח, מצדד שאיסור החמץ לא הוה רק על ה'תואר' וכשהלך הזמן בטל התואר.
כמו כן מחלוקת נוספת נתלית בחקירתו, המחלוקת של ר' יהודה וחכמים @(פסחים כא.)@: רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה, וחכמים אומרים אף מפזר וזורה לרוח או מטיל לים. ולדבריו חכמים סוברים שאיסור החמץ הוא על 'תואר' הדבר, ולכן מספיק לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים, שאז מתבטל 'תואר' החמץ, וממילא בטל איסור האכילה וההנאה למרות שעצם החמץ עדיין קיים, ואילו רבי יהודה הסובר שאיסור החמץ חל על ה'עצם', סובר שצריך לשרוף את החמץ ולבטל את 'עצם' מציאותו ולא רק את ה'תואר'].
בשורש חקירה זו תולה האדמו"ר גם את שאלת מכירת השיריים לנכרי, משום שאם סוברים שהאיסור חל על ה'עצם', צריכה מכירת החמץ לכלול גם את 'עצם' החמץ, וא"כ כל 'עצמיות' השיריים נמכר לנכרי ולא נשאר שום מציאות שהקדושה הקודמת תהיה לה אחיזה בה . אולם אם סוברים שאיסור החמץ חל רק על ה'תואר' שהוא דבר נוסף על עצם החמץ, יש מקום לומר שדי למכור במכירת חמץ רק את התואר, ואין עוברים על איסורי בל יראה וימצא, ובמכירה זו נשארת הקדושה הקודמת שיש לה בעלות של 'עצם' הנותן שנוגעת ב'עצם' החמץ.
ולפי החקירה הנזכרת היה מקום גדול להתיר את מכירת השיריים, מכיון שההלכה כרבי שמעון שחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה והאיסור אינו אלא משום קנס, כמו כן סוברים אנו שניתן לבער בפירור ולזרייה לרוח אלא ש'המנהג' לשורפו, נמצא שאין חסרון למכור שיריים של צדיק לאינו יהודי כי אפשר שתישאר בזה קדושת הצדיק.
בהמשך דבריו דוחה האדמו"ר את הדברים מכיוון שדעת רוב הפוסקים שזוהי מכירה גמורה, ש'עצם' החמץ קנוי לגוי כקנין גמור מדאורייתא, [בפרט לתקנת הגר"ז שעושים ערב קבלן עד כדי כך שהנכרי יכול למוכרו לנכרי שני לאחר הפסח], דהיינו ש'עצם' החמץ הוא שלו.
ולפי זה יובן טעמם של חסידים שלא רצו למכור דבר מאכל שקיבלו מהרבי לנכרי, שלבד מהעניין שיש בזה היפך כבוד רבו ששיריים שקיבל ממנו ימסרו לרשות נכרי, שיונק חיותו משלש קליפות הטמאות, ועל ידי זה מפקיעים בידיים ח"ו את בעלות הקדושה שהיתה על זה מקודם.
כמו כן שולל האדמו"ר את אפשרות ההפקר בהקדימו חקירה נוספת של הגאון מרוגטשוב זצ"ל, הדנה ביסוד הגדר של 'הפקר' שאפשר לפרשו בשני אופנים או שפעולת ההפקר היא שבעל החפץ מסלק עצמו מהחפץ ואין החפץ שייך לשום אדם, או שההפקר הוא הפקעת זכות הבעל ואילו שאר בני אדם 'מקבלים' זכות וקנין בדבר המופקר .
ולפי שתי הסברות בהפקר נדון דיננו לשלול הפקרת שיריים ממה נפשך: משום שאם פעולת ההפקר היא הפקעת הבעלות ומעתה שייך החפץ לכולם, מובן בפשטות הטעם שלא רצו להפקיר את השיריים, משום שבהפקר זוכים כל גויי הארצות, בפרט שבפשטות אין היהודים חפצים לזכות בחמץ בפסח ומסלקים עצמם מלקבל זכות בהפקר זה, הרי זה היפך כבוד רבו שמפחית חלק קדושתו. ובפרט זה גרע המפקיר יותר מהמוכר לנכרי, שיכול הוא לחפש ולמצוא נכרי שהוא מחסידי אומות העולם שהרמב"ם פוסק 'שיש להם חלק לעול הבא, מה גם שהגוי מציל את היהודי מלעבור על איסור חמץ בפסח, מה שאינו שייך ב'מפקיר לכל'.
גם אם נצדד שבפעולת ההפקר אין הכל זוכים בחפץ, יש בזה פחיתות כבוד לרבו כאשר לוקח דבר שבקדושה שקבלו מרבו ובלב שלם מבטלו ומניחו במקום הפקר, ולכך השתדלו החסידים - וכן הורה ה'צמח צדק' לנכדו – לאכול השיריים קודם הפסח ויעשו לדם ובשר כבשרם .

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' מאי 11, 2012 2:22 pm

איך אפשר למכור תואר בלי למכור את העצם?

ברקים רב · הודעהעל ידי **ברקים רב** » ו' מאי 11, 2012 2:58 pm

איש אשכולות כתב:מזכיר את הסיפור עם מרן הגראמ"מ שך זצ"ל שאחד התהדר לפניו שיש לו את אחד מהי"ב חלות של הקארלינער,
שאלו הרב שך, הא כיצד והא עבר עליו הפסח?, ענהו הנ"ל, מכרתיו לגוי.
אם כן - אמר הרב שך - שוב אינו של הקארלינער אלא של הגוי.

כמובן שאי"ז אלא הלצה, כי הרבותא אצל חסידים איננה בחפץ השייך לרבם אלא בחפץ שהיה אצלו שממילא יש בו איזו קדושה.

אברימי · הודעהעל ידי **אברימי** » ב' מאי 14, 2012 9:47 am

איש אשכולות כתב:מזכיר את הסיפור עם מרן הגראמ"מ שך זצ"ל שאחד התהדר לפניו שיש לו את אחד מהי"ב חלות של הקארלינער,
שאלו הרב שך, הא כיצד והא עבר עליו הפסח?, ענהו הנ"ל, מכרתיו לגוי.
אם כן - אמר הרב שך - שוב אינו של הקארלינער אלא של הגוי.

נושא ישן. סיכמו בקצרה הרב ד"ר י.ז כהנא במאמרו בעיות הלכתיות בעיקבות החסידות שבספר מחקרים בספרות השו"ת עמ' 410-416.
מצ"ב קטע מהמאמר (המקוצר? כך נראה לי. איני זוכר כרגע את המאמר המקורי) שמצאתי בלינק זה http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyre ... 96/278.pdf עמ' 55-57

בר אוריין תנינא

בין שלל המסמכים שנמצאו, נמצא מכתב שכתב החזו"א בכתב ידו. מכתב זה, ובו פרטיו האישיים ופרטי הרבנית צורף לבקשה לקבלת רשיון עליה לא"י.
צילום המכתב הופיע במדור "תחת השיחים", ב"מוסף שבת קודש" פרשת בחוקותי.

הפרט שמשך את תשומת ליבי יותר מכל היה שנת הלידה, ובכן: שנת הלידה של החזו"א עפ"י הנכתב הוא 1870, (בערך תרל"א) ואילו שנת הלידה של הרבנית הוא 1883!!! (תרמ"ג), שלש עשרה שנה אחריו!!!

הרי זה סתירה מוחלטת לכל הידוע בדבר הפרשי השנים בין החזו"א לרעייתו.

[גם שנת לידתו של החזו"א עצמו צ"ע, וזאת לאור הידוע כי נולד בחשון תרל"ט (1878), ואילו כאן כתב בכת"י כי נולד בתרל"א, ואולי יוכיח האחד על רעהו כי מסיבות שונות לא נכתבה כאן כל האמת, ולצרכים שונים שונו פרטי הלידה, ואי אפשר להוכיח מכאן דבר, ועדיין צ"ע.]

מאירי · הודעהעל ידי **מאירי** » ג' מאי 29, 2012 12:38 pm

בר אוריין תנינא כתב:הפרט שמשך את תשומת ליבי יותר מכל היה שנת הלידה, ובכן: שנת הלידה של החזו"א עפ"י הנכתב הוא 1870, (בערך תרל"א) ואילו שנת הלידה של הרבנית הוא 1883!!! (תרמ"ג), שלש עשרה שנה אחריו!!!
הרי זה סתירה מוחלטת לכל הידוע בדבר הפרשי השנים בין החזו"א לרעייתו.
[גם שנת לידתו של החזו"א עצמו צ"ע, וזאת לאור הידוע כי נולד בחשון תרל"ט (1878), ואילו כאן כתב בכת"י כי נולד בתרל"א, ואולי יוכיח האחד על רעהו כי מסיבות שונות לא נכתבה כאן כל האמת, ולצרכים שונים שונו פרטי הלידה, ואי אפשר להוכיח מכאן דבר, ועדיין צ"ע.]

לא ראיתי הצילום (ואולי תעלה אותו) אבל קשה מאד לומר שהחזו"א שהי' כל כולו עמוד אמת שבדור האחרון, יכתוב דברים הרחוקים כ"כ מן האמת אפי' בשביל להרויח דברים נשגבים (וכפי גודל הנהגתו אפי' לשנות בג' מילי שהתירו, בטח היה נזהר מלהקל בזה בעלמא), ותלוי אם היה מצב סכנה וכו', אם כי ניתן לשער שאם אכן כתב רק תאריך לועזי ולא עברי, יש כאן צירוף הגון לומר ששינה מלכוין השנים עם העברי, כי לדידן הלועזי אינו כלום ובדו מליבם.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מאי 29, 2012 1:14 pm

לבר ששת

רבינו אי"ס, קשה לי לרדת עתה לדקות הדיון. בשעתו, סיכמתי את הדברים במאמר שכתבתי בעניין (בעיקר במסתעף ממנו).
ואכן, לא רציתי לומר, אבל מאחר שנאמר, זאת באמת טענתי, שלא עליו תלונת הרב שך, כי אם על הרוגצובי:

איש_ספר כתב:איך אפשר למכור תואר בלי למכור את העצם?

מדבריך נראה כי הרעיון של המכירה של שם התואר בלא שם העצם, הוא רק של האדמו"ר מלובאביטש, ולא של הרוגאטשובער, וזה הרעיון הבעייתי כאן, כך שהתלונה נראית עליו ולא על הרוגאטשובער

הקטן שבחבורה · הודעהעל ידי **הקטן שבחבורה** » ג' מאי 29, 2012 1:30 pm

בר אוריין תנינא כתב:בין שלל המסמכים שנמצאו, נמצא מכתב שכתב החזו"א בכתב ידו. מכתב זה, ובו פרטיו האישיים ופרטי הרבנית צורף לבקשה לקבלת רשיון עליה לא"י.
צילום המכתב הופיע במדור "תחת השיחים", ב"מוסף שבת קודש" פרשת בחוקותי.

במוסף שב"ק נכתב שהמסמך הזה לקוח מהס' גנזים ושו"ת חזו"א (חלק א') שנדפס כבר מלפני כשנה
וכל התמיהות וההשערות שהעלת (וגם מאירי) אודות המסמך הנ"ל כבר נכתבו בס' הנ"ל

בר אוריין תנינא

הקטן שבחבורה כתב:
בר אוריין תנינא כתב:בין שלל המסמכים שנמצאו, נמצא מכתב שכתב החזו"א בכתב ידו. מכתב זה, ובו פרטיו האישיים ופרטי הרבנית צורף לבקשה לקבלת רשיון עליה לא"י.
צילום המכתב הופיע במדור "תחת השיחים", ב"מוסף שבת קודש" פרשת בחוקותי.

במוסף שב"ק נכתב שהמסמך הזה לקוח מהס' גנזים ושו"ת חזו"א (חלק א') שנדפס כבר מלפני כשנה
וכל התמיהות וההשערות שהעלת (וגם מאירי) אודות המסמך הנ"ל כבר נכתבו בס' הנ"ל

מצטער, לא ראיתי את הספר.
כיצד באמת מסבירים שם את הנ"ל?

הבונה · הודעהעל ידי **הבונה** » ג' מאי 29, 2012 7:21 pm

איש_ספר כתב:בחוגי בריסק יש יחס קרוב לזלזול בכל צורת הלימוד הזו.

אינני יודע מה זה "צורת הלימוד הזו", בצ"פ ישנן תורות בכל שיטות הלימוד (אולי חוץ מפלפול) כולל חקירות נוסח בריסק, ואפשר לראות שיש מקבילות לדבריו פעמים רבות בראשונים ובאחרונים, נכון שהוא חידש דרך נוספת הקושרת בין מושגים פילוסופיים לענייני הלכה, אבל גם אם ימחקו (ח"ו) מספריו את כל החידושים בנוסח זה, עדיין ישארו שם אוצרות אין קץ, של חידושים והערות בדרכי לימוד מקובלות.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' מאי 29, 2012 8:47 pm

איש_ספר כתב:בחוגי בריסק יש יחס קרוב לזלזול בכל צורת הלימוד הזו.

בחוגי בריסק יש יחס קרוב לזלזול לכל לימוד שאינו בצורה שלהם.
כמדומני שכבר הוזכר כאן בעבר תיאורו של ב"צ דינבורג-דינור כשבא להיבחן לישיבה.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » א' יולי 07, 2013 2:54 am

אבקש את סליחתכם שאני מעלה נשכחות.
לפני למעלה משנה

מתפעל כתב:האם יש חפצים אישיים אחרים של החזון איש?

למשל, כוס הקידוש שלו. מעניין לראות הגודל. החנוכיה שלו. הטלית ותפילין שלו. האם היה נוהג להניח תפילין דר"ת?

למשל, טלית קטן שלו, כיפות, כובעו מקלו, וכולי. לאן הלכו כל החפצים הללו?

לגבי תפילין דר"ת ניתן ללמוד מהסיפור ששמעתי (מכלי שני) שאחד שלח להגר"ח קנייבסקי שליט"א מכתב בזה"ל:

א) האם מרן שליט"א נוהג להניח תפילין דר"ת?
ב) האם מרן החזו"א זצ"ל נהג להניח תפילין דר"ת?

ותשובת הגר"ח שליט"א היתה בזה"ל:

ב) לא.

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » ו' יולי 12, 2013 10:06 am

כל העניין נשמע פיברוק
איך עד עכשיו אין צילום של הדרכון?

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » ו' יולי 12, 2013 10:52 am

כל הערך שלו היה יורד אם היו מפרסמים צילום שלו!

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ב' יולי 15, 2013 9:21 am

למה, הרי תמיד בקדם מפרסמים את זה בקטן.
לא חושב שהערך יורד.

כמה באמת זה שווה?

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ב' אוגוסט 12, 2013 4:38 pm

תמונת פספורט של החזו"א בצעירותו

http://files.kedem-auctions.com/sale33/ ... 284/zoomed

היא שיחתי

יש לו שם זקן? מסודר?

אמרתי אחכמה

ספרן כתב:תמונת פספורט של החזו"א בצעירותו

http://files.kedem-auctions.com/sale33/ ... 284/zoomed

לתועלת החסומים:

: New Picture.jpg (18.17 KiB) נצפה 8503 פעמים

האם יש ידיעה באיזה גיל היה כשצולם בתמונה זו?

אלי_ש · הודעהעל ידי **אלי_ש** » ד' אוגוסט 14, 2013 3:04 pm

אין ידיעה מדוייקת. אבל הוא נראה כאן בשנות בחרותו, כך שניתן לשער שמדובר בסביבות שנת תר"ס (אז היה כבן עשרים).

קומי_אורי

כך כתוב שם בקדם
אבל זה ממש לא נראה בתמונה, הוא נראה הרבה יותר צעיר
ואם זה הפספורט שלו פספורט עשו בגיל יותר מוקדם מ20

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ה' אפריל 23, 2015 12:14 am

י. בנימין כתב:חתנו היה הרב פישמן [את שמו הפרטי אנני זוכר כרגע], הוא היה רב בהרצליה.
באיזה-שהוא יום הוא עזב את הרבנות [וכפי ששמעתי מאחד מבניו שיח' הוא אמר לקרוביו שלא חסרה לו הרבנות וכל הנלווה לה, והוא צריך רק את הסטנדר...] ועבר להר נוף בירושלים, ולפני כמה שנים הוא נפטר.

הרב אברהם משה בן הרב גרשון חנוך זצ"לרבה של הרצליה שהיה חתן הגר"א דושניצר ושם אשתו אסתר.

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » ה' אפריל 23, 2015 3:42 pm

התמונה הראשונה,
פגשתי אדם מבוגר לא חרדי בכלל, שהראה לי אותה, ועוד תמונות מאותו מעמד, ואמר שהוא היה התינוק! וכמדומני שאמר לי שזה היה בשבוע האחרון לחיי החזו"א והוא התינוק האחרון שזכה שהחזו"א סנדק שלו.
[בבורותו וריחוקו מאנ"ש, שאל אותי דבר ראשון אם אני מכיר את הזקן הזה עם הטלית באמצע... כי רצה להתגאות אבל לא היה בטוח שיש אנשים בימינו שיודעים להעריך את החזון איש או שהוא כבר נשכח...]
הנ"ל אמר לי את שמו ושם אביו שהיה קשור לחזו"א, ושכחתיו.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' אוגוסט 16, 2015 1:13 pm

הנה תמונה דומה מאד לתמונה הקודמת, וזה כמובן אותו ארוע, אבל התמונה הזו ממש חדה ויפה.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' אוגוסט 16, 2015 1:14 pm

האם הילד הוא ר' דוד'ל פרנקל?

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' אוגוסט 16, 2015 1:26 pm

הנה עוד תמונה יפה חדה של מרן זי"ע

פורום אוצר החכמה

מי מחובר