תוך כדי דיבור כתב:אולי כדאי שתסביר לנו מה הקשר בין הפרט שציינת (אם נכון הוא, 'כמדומה') לבין לוי גינצבורג?
תוך כדי דיבור כתב:שמא אתה סבור שלוי גינצבורג היה שייך ל'ישיבה יוניברסיטי'?
איש_ספר כתב:כנראה שישיבה מאן דהו, אינו יודע שהמאבק בין ישיבה יונברסיטי לבין הjts היה לא פחות חריף (ואולי יותר) שבין החרדים לסמינר.
ישיבה מאן דהו כתב:כמדומה שר' מיכל היה אז ר"מ בישיבה יוניברסיטי ולק"מ.
הרב פיינשטיין יצא מאירופה, יחד עם שאר תלמידי ישיבת מיר, ליפן, שם הם שהו בזמן השואה. הוא הגיע לארצות הברית בשנת 1941, יחד עם הרב אהרן קוטלר, והצטרף לישיבתו של רב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק "היכל רבינו חיים הלוי", בעיר בוסטון, שם הוא שימש כמשגיח רוחני. תוך שנה, דודו, הרב משה פיינשטיין, הזמינו לעבוד לצדו כראש ישיבת תפארת ירושלים בניו יורק. הרב יחיאל מיכל פיינשטיין קנה לעצמו שם בגלל שיעוריו בתלמוד.
איני בקי בתולדות לוי גינצבורג, אבל 'כמדומה' שהוא עבר תמורות שונות, עד שנהיה קונסרבטיבי מובהק
שפופרת של ביצה כתב:גינצבורג התפרסם בצעירותו כעילוי ורבים באמריקה חששו והובכו מכך שאדם שידיעותיו כה רבות עומד בראש חוגי הקונסרבטיבים. מי שקבר את גינצבורג באמריקה הוא הגאון האדיר רבי חיים צימרמן זצ"ל שאף חיבר ספר נגד גינצבורג. הספר לא יצא לאור בסופו של דבר מפני שזוהרו של גינצבורג דעך והועם.
הגרי"מ זצ"ל נחשף לספר בצעירותו, ולא זז מחבבו ולהגות בו. (אגב הגרי"מ היה בקי עצום בספרי הקדמונים כמו הכוזרי, מעלות התורה, חובות הלבבות, שערי תשובה, מסילת ישרים, נפש החיים, ספרי הגר"א, ספר חרדים, ספר הישר, סדר עולם, סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים וכל מדרשי חז"ל ותולדות צדיקים ועם ישראל)
בזמנו, היה הספר מודפס בצורה גרועה, חסר פיסוק וקיטוע, מלא שיבושי דפוס וכד'. הוא העמיס על שכמו לסבול את ההדרת הספר מחדש, כולל עריכת קטעיו בסדר חדש, לאתויי ציונים ומראי מקומות שהתקין ואיזן וחיקר בשוליו. [אגב, עד סוף ימיו היה חוזר הגרימ"פ על העובדה, שכאשר 'נתקע' עם מראי מקומות מסויימים שלא ידע מקורם טהור, (ויודגש, כי הגרי"מ דאז כבר היה גברא רבה ות"ח ששמו הולך לפניו, ומקור שנעלם ממנו היה אכן מקור נדיר יחסית בדור טרום המהפכה התורנית הממוחשבת), היה נכנס ובא אצל דודו הגדול, מרן בעל האגרות משה, וזה היה שולף את המקור 'מהשרוול' על אתר, על סימנים וסעיפים קטנים באשר הם].
משסיים את עבודתו הכבירה עד תומה, הוצרך הוא לעלות ארצה, אז גם נשא את הרבנית ליפשא ע"ה, ומשכך, הטיל את מלאכת הדפסת הספר הטכנית גרידא, על שכם ידידו מנוער ובן עיירתו, ר' ניסן וקסמן.
אלא שעם הדפסת הספר, התברר כי הר"נ וקסמן חש קשר כה עמוק ליצירה, עד כי החליט לשלוח בה ידו, לערוך, לתקן ולסדר כיד ה' הטובה עליו, ולחקוק בעמוד השער, כי הספר יו"ל ע"י הרב פינשטיין ועל ידו גם יחד. הוא אף פנה לגינזבורג שיעטר את הספר ברשימה משפחתית כל שהיא, ואף עבורו התקין 'קרדיט' בשער הספר כיאה וכראוי.
ולעולם (גם כעבור יובל בעת שהענין עלה לפניו, וכפי ששמעתי באזני ממנו), היה מביע הגרי"מ את מורת רוחו ועגמת נפשו הנכבדה מפעליו של הר"נ וקסמן, ששלח ידו במלאכת רעהו, והוסיף להכתיר את עצמו כשותף לעבודתו הכבירה של הגרי"מ, אותה פעל לבדו. יצויין כי בזמנו הדפסה מחודשת וגניזת מהדורה לא עלו על הדעת כלל וכידוע.
[אוסיף, כי לאחר מכן הר"נ וקסמן הוסיף והוציא לבדו סדרה של כמה ספרי מוסר בההדרתו באותה המתכונת של ספר זה].
ירושלמי כתב:העליתי את הנשוא בפני א' מבני משפחתו הקרובה של הגרי"מ פינשטיין זצוק"ל ומרואי פניו, וזה אשר השיבני, לא לפני שבירר את הענין למעלה בקודש וד"ל :הגרי"מ זצ"ל נחשף לספר בצעירותו, ולא זז מחבבו ולהגות בו.
הטיל את מלאכת הדפסת הספר הטכנית גרידא, על שכם ידידו מנוער ובן עיירתו, ר' ניסן וקסמן.
הר"נ וקסמן חש קשר כה עמוק ליצירה, עד כי החליט לשלוח בה ידו, לערוך, לתקן ולסדר כיד ה' הטובה עליו, ולחקוק בעמוד השער, כי הספר יו"ל ע"י הרב פינשטיין ועל ידו גם יחד. הוא אף פנה לגינזבורג שיעטר את הספר ברשימה משפחתית כל שהיא, ואף עבורו התקין 'קרדיט' בשער הספר כיאה וכראוי.
ולעולם (גם כעבור יובל בעת שהענין עלה לפניו, וכפי ששמעתי באזני ממנו), היה מביע הגרי"מ את מורת רוחו ועגמת נפשו הנכבדה מפעליו של הר"נ וקסמן, ששלח ידו במלאכת רעהו, והוסיף להכתיר את עצמו כשותף לעבודתו הכבירה של הגרי"מ, אותה פעל לבדו. .
שפופרת של ביצה כתב:גינצבורג התפרסם בצעירותו כעילוי ורבים באמריקה חששו והובכו מכך שאדם שידיעותיו כה רבות עומד בראש חוגי הקונסרבטיבים. מי שקבר את גינצבורג באמריקה הוא הגאון האדיר רבי חיים צימרמן זצ"ל שאף חיבר ספר נגד גינצבורג. הספר לא יצא לאור בסופו של דבר מפני שזוהרו של גינצבורג דעך והועם.
ספרן כתב:את טופס "פירושים וחידושים בירושלמי" של ל"ג השאלתי פעם לר"ח צימרמן ז"ל שביקש לרענן את זכרונו במקומות שעליהם העיר סמוך להופעת הספר בשיעור שנשא בנ. י. בנוכחות המחבר.
תוך כדי דיבור כתב:אני הזכרתי את רבי מרדכי גיפטר כדוגמא, מפני שבאותן שנים שיצא הספר דנן, הוא פרסם מאמר ארוך שבו הוא לא רק שואב מלא חפניים ממלומדים מסוגו של גינצבורג (גרשום ענלאו למשל), כשהוא מזכירם בתארי כבוד (החכם, ר', וכיו"ב) אלא גם מזכיר באחד העמודים דבר "שהעירני ר' לוי גינצבורג" כלומר מפיו ולא רק מפי כתביו. כמובן כשהדפיסו מאמר זה ב'ישורון' לפני כמה שנים, גזרו לגזרים את כל הקטעים הללו, שהיום לפרסם כזה דבר זה עניין מביך... אלא שהמאמר הנ"ל של הגר"מ אכן משקף פחות או יותר את אופי היחסים שהיו אז בין רבים מבני הישיבות, האברכים והרבנים בארה"ב, לבין מלומדים גדולים שהיו אמנם מזוהים עם הקונסרבטיבים.
אברימי כתב:אני באמת לא רוצה להישמע ציני אבל זאת התשובה הכי צפויה שאפשר לקבל. רימ"פ אמת ותורתו אמת והם בדאים.
בר ששת כתב:ד. האם יש איזשהו ספר, או מכת"ע שממנו ניתן להבין את הלך הרוח בארה"ב של אותה תקופה. (לבד מהכל-לאדון-הכל, ושלוחא-דרחמנא....)
בברכה המשולשת כתב:בר ששת כתב:ד. האם יש איזשהו ספר, או מכת"ע שממנו ניתן להבין את הלך הרוח בארה"ב של אותה תקופה. (לבד מהכל-לאדון-הכל, ושלוחא-דרחמנא....)
אני ממליץ לעבור על כתב העת הפרדס מאותם שנים.
ישבב הסופר כתב:כבר הראו לי את זה מזמן, הספר נמצא בהירובוקס, אך אינני מבין על מה יצאו כאן בפליאה עצומה, ועל 'קשר' מדומיין ביניהם. עיקר הספר הו"ל הגרי"מ פיינשטיין [בבחרותו] והרב ניסן ווקסמן ז"ל [לא אדע מי היה]. פרו' לוי גינזבורג כתב רק את סדר היחס, שהם בסך הכל 5 דפים מהספר, מכיוון שהחזיק את עצמו כצאצא [או בן משפחה] של רבי אברהם רגולר זצ"ל. מה כל הרעש?
תוך כדי דיבור כתב:1. הרב ניסן ווקסמן היה בין השאר רב נכבד ב[עיירה ]לייקווד, מגידולי ישיבות ליטא, ובסוף ימיו בארץ ישראל.
חכם באשי כתב:לא זה ולא זה, אלא האמריקאי. כך הבנתי כוונתו.
(איני יודע אם כת"ע זה מצוי באוצר, אבל בה"ב ראיתיו).
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 532 אורחים