גביר כתב:ההבדלים בין השיעורים ביזדים לשיעור בכולל המחישו לי את יכולתו להתאים את עצמו לציבורים שונים ומגוונים-
בשיעור ביזדים הודגשו ההוראות המעשיות וגם ההסברים הלמדניים שנלוו אליהן נאמרו בסגנון השווה לכל נפש, בשפה עממית, לפעמים גם מחויכת.
השיעור בכולל היה שיעור עיוני, ממוקד בנושא אחד תוך הקפת צדדיו השונים והתבססות על שלל מקורות, בשיעור זה השתמש הרב בלשון גבוהה יותר ונמנע מאמירות מבודחות.
אם תרצה אמור -
השיעור ביזדים, היה, במידה מסוימת, כעין 'חזון עובדיה' שעיקרו הלכות פסוקות שנימוקיהן בשולי העמוד, בעוד השיעור בכולל היה כעין 'יביע אומר'.
גביר כתב:השיעור הראשון ששמעתי ממנו היה ביזדים, סמוך לתשעה באב ועסק, מטבע הדברים, בהלכות תשעה באב, אף על פי כן לא נמנע משילוב הומור [זכור לי, בין השאר, משפט אחד 'מותר לעשן בתשעה באב, שמה הנאה יש בדבר, עלה עשן באפו? והא ראיה, שלא תקנו חכמים עליו ברכה, ואם היו מתקנים, מה היו מתקנים? ברוך מכלה ממונו בידו', והוסיף כמה מילים בגנות העישון]. הפעם האחרונה ששמעתי ממנו שיעור הייתה בכולל של בר אילן, בעניין התר טיפול רפואי בגוי בשבת
[דומה שהיה זה אחד השיעורים האחרונים שמסר מחוץ לירושלים].
זכותו תגן עלינו
בשורות טובות ישועות ונחמות.
אש משמים כתב:גביר כתב:
ישר כח.
אם כדבריך, חבל שלא הוקלטו והופצו שיעורים עיוניים אלו והיו לתועלת רבה לרב ולתלמידים מכמה פנים.
חבל על דאבדין ולא משתכחין..
גביר כתב:אגב דאיירינן בהנהגה הראויה לתלמיד חכם לפי הרב עובדיה-
במשפט, שניתן להגדירו כמשפט מנחה או כמשפט מפתח, מבטא הרב עובדיה את אחד מעקרונות הפסיקה שלו [אותו אפשר, אולי, להגדיר כעיקרון ה'החלטיות' או ה'חלוטיות' ] ואת תפקידו של הפוסק כמכריע הכרעה ברורה, קבועה ומוחלטת ולפחות לשאוף להכרעה שכזו, לצד נכונותו לחזור בו ממנה אם אכן יוכח לו שיש לפסוק בצורה שונה [דומה שתפיסה זו אופיינית לחכמי הספרדים בכלל, אך נראה שהועצמה אצל הרב עובדיה] -
'כל חכם שמביע דעה ראוי שיהיה נשאר עומד על דעתו (אלא אם כן רואה שדברי חברו נכונים ומודה על האמת), שתלמיד חכם שאינו מביע דעתו בבירור והן ולאו רפיא בידיה אינו תלמיד חכם'
[מאור ישראל, תענית ד. ד"ה כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח].
בהנחה שהדברים לא התווספו בשעת הכנת הספר לדפוס, הם משקפים גם את גיבוש דרך הפסיקה של הרב כבר בהיותו בחור בישיבת פורת יוסף, כאשר כתב את הערותיו חידושיו על סדר ש"ס, הערות וחידושים שהתפרסמו, כידוע, רק בשנותיו המאוחרות.
לא אחת הייתי שלוחו של רבנו בהעברת דברים להגרש"ז [הרב אוירבך, דודו של הרי"מ שטרן] וזכורני שלפני שפסק בענין החזרת שטחים, בקשני שאלך לשאול את דעת הגרש"ז. כשבאתי להגרש"ז אמר לי: 'על שאלה זו צריך 'סנהדרין' כי זה דיני נפשות ממש, ואיך יכול להכריע בדבר כזה', והוסיף 'נס מהשמים שמנהיגי המדינה לא שואלים אותנו, כי אם היו שואלים אותנו לא יכולנו לענות'. כשחזרתי לרבנו ומסרתי לו התשובה, נאנח ואמר 'למה משאירים אותי לבד במערכה'.
וונדרבר כתב:יש סיפור ידוע על שוטרים שהגיעו לילה אחד אצל הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל, והוא ביקש מהם לעזור לו להשיג ספר שו"ת שהוא היה צריך בדחיפות [ספר "אבני חן" או משהו דומה], והעותק היחיד היה בספרית מוסד הרב קוק, אז הם נסעו לטלזסטון לספרן והוא בא איתם לפתוח את הספריה, והביאו לו את הספר.
האם מישהו יודע פרטים ומקורות לסיפור זה?
כמדומני שמישהו טען בזמנו שאין ספר שו"ת כזה.
גביר כתב:מצינו בתשובות הרב ובפסקיו כמה אזכורים......
דרופתקי דאורייתא כתב:יצא לאור ספר חדש על הגרע"י
מתלמידו הגאון ר' גד יזדי שליט"א
שמעתי שהוא מאוד מעניין
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 240 אורחים