הגאון הגדול רבי שמעי' גרינבוים זצ"ל

[פלוני אלמוני]

בארה"ב נפטר בשב"ק הגאון הגדול מרא דכולא שמעתתא רבי שמעי' גרינבוים זצ"ל בעמח"ס סייעתא דשמיא על המשנה.

גאון נפלא, מתמיד עצום, ומייגע בתורה, זכה שהפי' על המשנה 'סייעתא דשמיא' נתקבל בכל תפוצות ישראל.

מלבד הפירוש על המשנה הוציא לאור כמה פירושים מהראשונים. השיעורים שלו על חומש רש"י, ונ"ך, מפורסים בבהירות בעומק הפשט.

השריש בתוך ציבור גדול של שמעי לקחו, אהבת הפשט.

תלמיד כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, דולה ומשקה במשנתו.

הלוויה התקיימה במעמד אלפים ובתוכם גדולי ישראל בארה"ב.

בחליו ביקש ממעריציו להתפלל שיזכה לסיים את פירושו על המשנה, אבל מן השמים עכבוהו, ועדיין לא זכה לסיים כל המסכתות. כנראה שסגל תלמידיו הכוללים את בניו יסיימו את הפרויקט הגדול.

יהא זכרו ברוך

[אראל]

ראוי להאריך בהספדו של חכם, ולא להיות בכלל מ"ש כל המתעצל וכו'..
ובפרט לאדם גדול כמותו, ה"ה מחותני הגאון הגדול השקדן הנורא בעל סיעתא דשמיא זצ"ל..

ואי"ה עוד חזון למועד

[פנת יקרת]

בהיותי בגיל הבחרות, ועסקתי רבות במסכת סוכה עם הראשונים, היה ספרו של הגאון זצ"ל "סייעתא דשמיא" על מסכת סוכה (פרק ראשון ושני) עם תוספות רבנו פרץ, לאלומת אור בהבנת דברי רבותינו הראשונים ז"ל, תוך שהוא מסכם באופן נפלא כל קמט והדגשה בראשונים, עם ההבדלים בין שיטותיהם בלשון לימודים ממש, שפשוט נמס בתוך האיברים, במתיקות בלתי רגילה ובבהירות בל תתואר. לא 'לומדות' אלא עומק הפשט, תוך שבזכותו נודע לי על קיומם של ספרי ראשונים נידחים ודבריהם הנוגעים למסכת, שבאותו הזמן לא נודעו כמעט בעולם התורה
(אז עוד לא נדפסו ספרי ראשונים כמו היום אלא זעיר פה וזעיר שם, על ידי מוציאים לאור פרטיים לכל ספר בנפרד, ולא כהיום עם מכונים כמו זיכרון אהרן וכדומה, וספרי הראשונים מודפסים היו בדפוס צילום אופסט מדפוס יוזעפאף או ווארשא עם טעויות וכדומה, על אוצר החוכמה אף אחד כמובן לא חלם אז, ועל גמרות שוטנשטיין בטח לא),
ממש נתן כיוון ללימוד גמרא עם ראשונים ז"ל, הכול ביסודיות ובהיקף מלא, דבר דיבור על אופניו. וזה היה עוד הרבה לפני מפעל המשניות שלו 'סייעתא דשמיא', כאשר מקודם לכן הדפיס רק את ספרו על מסכת שבת, עם חידושי רבנו פרחיה ז"ל. דבריו גם הצטיינו בענייניות ובגישה של יראת שמים טהורה, כפי שספג בבית רבו הגדול בעל 'ויואל משה' זצוק"ל. עד היום טרם מש מאתנו טעמו המתוק של הספר (מעניין אם ניתן כיום להשגה).

[י. אברהם]

ספריו (מלבד משניות ע"פ סיעתא דשמיא)

סיעתא דשמיא עמ"ס שבת.
ובסופו 'חידושי פוסקים' חידושים על שו"ע הל' שבת סי' ש"א-ש"ה.
עם חידושי ר' פרחיה מכת"י על פרק חמישי ושישי. תש"ל

סיעתא דשמיא על מסכת סוכה. (הוא ביאור רחב עמ"ס סוכה לבאר חמירא, הן בגמ' ופירש"י ותוס' והן בחידושי שאר רבותינו הראשונים הנמצאים בידינו, ונם מכמה כת"י הראשונים. ובסופו תוספות רבינו פרץ מכת"י). תשל"ב.

א.PNG (29.51 KiB) נצפה 3636 פעמים

[רציני]

עוד ספרים [הנמצאים באוצר]:
סייעתא דשמיא על ביצה.
סייעתא דשמיא על התורה שמות. [הוא כמו ה'פשוטו של מקרא' שיש בו ביאור על התורה וכן ביאור על הרש"י].
בירור דברים. איסור השתתפות בכנסת המינים.

[רציני]

ב' דברים מעניינים שראיתי באוצר:
באור תורה (כסא רחמים) תשמ"א עמוד רו יש מכתב ממנו לרב מזוז.
מתוך המכתב: .... דרך לימוד חכמי תוניס בלימוד הש"ס הוא שוה כמעט לשל חכמי אשכנז בעומק הפשט....

בשולי הסכמת הרב יצחק יעקב וייס לחומש סייעתא דשמיא שמות: סח מרן הגאב"ד כי בשבוע שבו חל פ' שמות הרגיש עצמו לא טוב בבריאותו והיה קשה עליו העיון, והביאו לו טייפ ממעלתו והיה לו שעה של קורת רוח.

[לולי דמיסתפינא]

הרב מילער כתב במקום אחר דברים נפלאים על המנוח זצ"ל, ואולי יעלה גם לכאן. לא כל הדברים שייכים לאכסניא זאת.

[אראל]

שמעתי מבני משפחתו, היה מסתגר בפינה ולמד בהתמדה ברציפות משך י"ב שעות!!, כשרק כוס מים בלבד בידו!!

ברח מן הכבוד כמטחוי קשת..., כמה משרות מכובדות שהציעו לו, מיאן מלקבל..

כשהציעו לו רבנות בביהמ"ד גדולה בשכונה חדשה בוומבס"ג [באחד בתי המדרשות של קהילת סאטמאר], וגם דירה מכובדת בשכינות לביהמ"ד... הוא מיאן בתוקף, באומרו "אני רוצה להיות כמו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שכל ימיו חי בדירה פשוטה [אפארטמענט] בפראדזשעקט באיסט-סייד, ומשום יצתה הלויתו אחר פטירתו... כך אני רוצה לישאר לדור בדירתי בפראדזשעקטס, ולא להתבטל מהרבצת תורה והדפסת חיבורי

[אראל]

שיעוריו באתר 'קול הלשון':

https://www.kolhalashon.com/New/RavDaf/ ... Lang=Idish

[מן הסתם]

ב' דברים מעניינים שראיתי באוצר:
באור תורה (כסא רחמים) תשמ"א עמוד רו יש מכתב ממנו לרב מזוז.
מתוך המכתב: .... דרך לימוד חכמי תוניס בלימוד הש"ס הוא שוה כמעט לשל חכמי אשכנז בעומק הפשט....

וסייעתא דשמיא הוא שממש תיכף אחר שקראתי תגובתך מצאתי את זה
viewtopic.php?f=7&p=840760#p398876

ואכן ממש ככה פסקו בהונגריה, רק שבחושן משפט ג”כ פסקו כהש”ך אם אני לא טועה.

[פולסברג]

הרב מילער כתב במקום אחר דברים נפלאים על המנוח זצ"ל, ואולי יעלה גם לכאן. לא כל הדברים שייכים לאכסניא זאת.

[כדאי ללמוד שפת האידיש כדי לקרוא את דבריו...]

די גמרא זאגט אין מסכת שבת דף קה: א"ר יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו וכו' - דער כל מיינט יעדן ווער עס האט א געלעגנהייט מקונן צו זיין און באוויינען א חכם שמת איז מחויב זיך מתאזר צו זיין און נוצן מיטב כשרונותיו להספיד ולבכות ולהוריד דמעות על אדם כשר שמת.

אין א פלאץ וועלכע פילע בלעטער וואס טייל זענען שוין פארמעקט ווערן פארנומען צו רעדן פון דברים של מה בכך און אפי' מחלוקות און דברי זלזול, וואס דאס גייט זיכער אריין בגדר מתעצל בהספדו של חכם, אז דו קענסט יא שרייבן, דו האסט יא וואס צו זאגן, נוצט מען עס אויס אויף קטנות ודברי רוח, איז זיכער דא איז גילטיג דער חיוב פון זיך מזרז צו זיין און דייקא יא נעמען די כח און מוט ארויסצוברענגען און מרבה זיין בהספדו של חכם, אין א בחינה פון במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, וממילא כאטש אונז זעמיר אוודאי נישט ראוי מעריך צו זיין דעם אדם הגדול בענקים, דעם תורה ריז וועלכער האט באשיינט די וועלט מיט זיין הרבצת התורה אויף א מאסשטאבליכער פארנעם, איז אפשר א חיוב צו נעמען דעם 'עת לספוד' פון שלמה המלך און אראפשרייבן עטליכע שורות בתור הספד והתעוררות, ויהיו לרצון לפני אדון כל שלא נבוש ולא נכשל.

אונזערע זכרונות פון דעם גרויסן גאון וואס גדול מרבן שמו "רבי שמעיה" טראגט אונז צוריק צו קינדער-זכרונות פון די שפעטער תש"מ און אנהייבן תש"ן יארן, אינעם גרויסן ביהמ"ד אויף ראדני סטריט, וואו דער פאטער פונעם נפטר הרה"ח ר' יודל גרינבוים ע"ה איז געווען א שכן טוב פאר אונז. ר' יודל איז געווען גאר א ליבליכער מענטש, פלעגט אונז קינדער געבן א צוקערל מיט א קניפ און בעקל און מאכן א ווערטל. מיר האבן נאך געקענט ר' יודל'ען ווען ער איז נאך געגאנגען מיט א הוט שבת, די קינדער האבן געמיינט אז ער איז אן עלטערער בחור, אבער ביי זיין פלאץ דארט אין ביהמ"ד פלעגט ער עוסק זיין בלימוד חומש רש"י בדייקנות נפלא, מ'האט געזעהן בשורשו די שטריכן וואס זיין גרויסער זון האט געהאט אויף א גרויסן פארנעם, דאס מדייק זיין אין עומד זיין אויף יעדן ווארט אין די תורה הקדושה.

דארט ביי יענעם פלאץ האבן מיר כסדר געזעהן די זעלטענע ענוות חן און כיבוד אב פונעם גרויסן גאון רבי שמעיה זצ"ל, ווען ער פלעגט זיך אפשטעלן ביי זיין טאטן און זיך איינגעבויגן און צוזאמען האבן זיי געהאט דעם זעלבן ברייטן שמייכל פון אויער צו אויער ווי צוויי גוטע פריינט טרעפן זיך יעצט נאכן' נישט זעהן פאר פופציג יאר, און דאס איז געווען עטליכע מאל א שבת וואס מיר האבן פערזענליך געזעהן. וכמים פנים אל פנים, דער פאטער ר' יודלך ע"ה איז געווען דער גרעסטער חסיד ותלמיד פון זיין גרויסן זון, אלס פשוט'ער בעה"ב פלעגט ער זיך משתתף זיין ביי יעדן שיעור פון זיין זון כתלמיד היושב לפני רבו, און מיט א נחת דקדושה גשעלינגען מיט דארשט יעדע ווארט - אשרי יולדתו! וואול איז געווען צו זעהן די נחת צו וועלכע א איד א קריגס איבערלעבער, א תלמיד פונעם גרויסן סעקלעהידער רב זצ"ל האט זוכה געווען צום עולמך תראה בחייך - פארן יעדן אידיש קינד געוואונטשען אזא נחת.

אין מיינע בחור'ישע יארן איז נאך געווען איידער די צייטן ווען יעדע דרשה איז געקומען מיט פאמפע און קאלירטע צעטליך, איידער די בעלי דרשנים האבן געמוזט קומען מיט דברי בדחנות אדער נגינה און קלאפער געצייג, איידער די צייטן ווען חוה"מ האט מען געמוזט מאכן א "פראגראם" אין ביהמ"ד וואס זאל ציען אידן צו קומען אין ביהמ"ד ווי איידער צו גיין צו קאנצערטן און חינגאות. חול המועד האט געמיינט אז יעדן טאג איז געווען א צענטראלע דרשה אין ביהמ"ד אויף ראדני סטריט דורך א רב מפורסם ויושב על מדין, אנגעהויבן מיט א פלפול אין א יום טוב'דיגע סוגיא, באגלייט מיט דברי אגדה און געענדיגט מיט דברי מוסר והתעוררות בענינים העומדים על הפרק.

צו דער זייט, איז יעדן איינציגען טאג חוה"מ, סיי פסח און סוכות פארגעקומען א "שיעור" פון רבי שמעיה אויף מגלת קהלת און שיר השירים, פסוק ביי פסוק מיט רש"י און די מפרשים, דאס איז געווען ווי מ'זאגט א שיעור עיון, נישט קיין געקינצעלטע דרשה צו באצויבערן איינעם, נישט קיין מעשיות און דראמאטישע משלים, נאר פשוט געלערנט די תורה הקדושה באמה וביראה ברתת ובזיעה, אבער מיט אזא געשמאק, מיט אזא מתיקות אז ווער עס האט עס מיטגעהאלן האט געשפירט אז די תורה האט קיין ערזאץ, די תורה דארף נישט קיין זייטיגע תבלין, די תורה איז די זיסטע זאך אויף דער וועלט - רבי שמעיה'ס לשון לימודים און זעלטענער געשמאקען וועג פון ארויסברענגען א פסוק פון די תורה הקדושה, ווערטער פון רש"י הקדוש אדער אנדערע מפרשים האט עפעס געשריגן "טוב לי תורך פיך מאלפי זה וכסף".

און דער מחזה איז נישט געווען באגרעניצט צו זיינע חוה"מ שיעורים אדער ביומי דפגרא, נאר מדי יום ביומו די פארטאגס שיעור אינעם פאליש, וועלכע איז אלעמאל פיל געווען מיט שומעי לקח, האט איר נישט געזעהן איינעם א דרימל טאן ביי זיין שיעור, דאס איז געווען טל של תחיה וואס האט מחיה געווען נרדמים און געמאנט פונעם מענטשן דעם "עורו ישנים משינתכם" מיט א פעטערליכער ליבשאפט, און האט אריינגבעלאזן א חיות אין די שומעים וועלכע האט זיין באגלייט אויפן גאנצן מעת לעת, כקטן כגדול, יעדע יארגאנג און יעדער אויף זיין דרגא אין הבנה האט געהאט וואס צו הערן ביי די שיעורים. און דאס זעלבע אין לפידות קאנטרי די שיעורים אין משכיל אל דל, מיט אזא בהירות מיט אזא חן, מיט אזא דביקות אין די תורה הקודשה, מ'האט געשפירט דעם כאילו בעל השמועה עומד לפניו, די דרך ארץ וואס ער האט געהאט פאר די תורה הקדושה, פאר די היילגע מנחילי התורה די תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים אשר כל דבריהן כגחלי אש, האט זיך איבערגעגאסן צו די שומעים אויף גאר א שטארקן פארנעם.

רבי שמעיה איז געווען א גאון אויף מושגים וואס מ'האט נישט אפט, עס איז לכאורה נישט מער ווי פינף און צוואנציג אידן וועלכע זענען נתחנך געווארן בין כותלי ישיבת סאטמאר זייט די קריג וועלכע האבן זוכה געווען צו זיינע מדרגות בידיעת התורה, און איך טרוי מיך צו קלערן אז אפשר דאס אויך נישט, אבער די כשרון פון מנחיל זיין די תורה הקדושה אין זיינע שיעורים בעל פה איז ער זיכער א יחיד מומחה שאין בדומה לו אין דעם חדר.

און יעצט אפאר ווערטער פון זיין תורה שבכתב, וועלכע האט אים ארויפגעשטעלט ארויף די אינטערנאציאנעלע ארענע פון תלמידי חכמים ומחברי ספרים, און ער האט זוכה געווען צו זיין מהיושבים ראשונה אויף דעם געביט ווי מ'זאגט "הענדס דאון" - אביסל האבן מיר געהאט א זכיה מיטצוהאלטן פונדערנאנט זיין עבודה הקדושה פון שרייבן זיין פירוש המשנה סייעתא דשמיא - און ווי דער גרויסער סאטמארער רבי (מהר"א) שליט"א האט זיך אויסגעדרוקט ביי זיין הספד לפני בית מדרשו אין קרית יואל אז שמו נאה לו, זיין ספר האט זוכה געווען צו א זעלטענע סייעתא דשמיא - דער פירוש האט ער געשריבן מיט אזויפיל יגיעה, מיט אזא ערנסטקייט וואס איז לא יאומן כי יסופר.

מ'קען זעהן פונעם פירוש די שיקול הדעת, די געמאסטנקייט וואס ער האט גענוצט, ווי פון הימל זאלן מען אפהיטן און באגלייטן אז דער פירוש זאל טאקע דינען איר ציל פון אוויפלעבן די לימוד המשנה אויף שטאפלען וועלכע מ'האט יארן נישט געזעהן. ווער עס ווייסט וואס לימוד משניות איז געווען ביי ערליכע אידן חסידים ואנשי מעשה, ובפרט די סדרים וואס איז נישט דא קיין גמרא דערויף, וואס מיט די צייט האט דאס שטארק נאכגעלאזט זייענדיג א ספר החתום פאר אונזערע שוואכע דורות, און די לימוד המשנה איז נזנח געווארן. דא איז רבי שמעיה געווען אזר כגבור חלציו און מקדיש געווען די לעצטע דרייסיג יאר פון זיין לעבן פאר דעם פראיעקט און מרומם געווען קרן המשנה ביי כלל ישראל אויף גאר א שטארקען פארנעם.

מורי ורבותי! ארטסקרול מיט מתיבתא, חברותא מיט שטיינזאלץ, סטעפאנסקי מיט בארנשטיין - לא הגעתם לכרסולי הפירוש סייעתא דשמיא במחילת כבודכם הרמה! און דא רעדט מעון נישט פון קיין פירמע, פון קיין 'צוות' פון קיין 'מכון' פון קיין 'משרד' וכל שום וחניכא דאית להו, מ'רעדט נישט פון קיין בלויע קאלירטע און גרינע קאלירטע פראפאגאנדע געטריבענע בענדער וועלכע לאזן זיך באצאלן טבין ותקלין - מ'רעדט דא פון א יחיד מומחה, איינער אליינס מיט די הילף פון געציילטע גוטע אידן שלא ע"מ לקבל פרס וועלכער האט אריינגעלייגט יעדע מינוט פון זיין פארנומענעם טאג אהערצושטעלן א מאנומענטאלן חיבור אויף א ריזיגע חלק פון די ששה סדרי משנה, און אליינס געגאנגען פון שול צו שול פאר נישטיגע פופצן צוואנציג דאלאר א באנד פארקויפט פאר אידן און דערמיט געגעבן א מתנה טובה מבית גנזיו פאר כלל ישראל לעד, וואס איז דאס לערנען משניות און פארשטיין יעדעס ווארט פון רבינו הקדוש על בוריה.

די פירוש סייעתא דשמיא איז חובק זרועות עולם, אן קיין קאמפיוטער און קיין אוצר החכמה האט רבי שמעיה געלערנט מיט אן עמקות די שווערסטע סוגיות ומקצועות התורה, דארט אינעם אוצר הספרים פון אחים גראס אויף ראסס סטריט, וועלכער איז אגב אריבער צו רבי שמעיה בירושה אינאיינעם מיט שותפו שיבלחט"א הג"ר הירצקא צוויבל שליט"א, און שפעטער ווען די תרי צנתרי דדהבא נהגו בה טובן עין און געבארגט דעם אוצר פארן קרית יואל'ער כולל, פלעגט רבי שמעיה צו קומען פערזענליך אדער שיקען א שליח מיוחד ארויסצונעמען די ספרים וועלכע זענען דן אויף די מסכתא אדער ירושלמי פון יענע מסכתא אין וועלכער ער האט עוסק געעווען, און משנה נאך משנה האט ער אדורכגעטאן פון די תורה שבכתב ביז יעדן ווינקל בתושבע"פ צו קענען פארשטיין און נאכמער צו קענען מבאר זיין בלשונו הצח יעדעס ווארט.

וזכה לראות פרי עמלו ווען בליץ שנעל איז די משניות געווארן א נחלת הכלל ארויס פון יעדן פראפארץ, זיין פירוש ווערט געלערנט דורך פשוטי עם און גאונים אדירים צוגלייך, און ווען איר לערנט דעם פירוש און איר קענט רבי שמעיה הערט זיך קולו מתהלך בתוך הגן, עס שפירט ווי ער איז געקומען צו אייך אין ספרים שטוב זיין אייער חברותא, איר זיצט יעצט ביים שיעור פון רבי שמעיה - זיין פירוש לעבט, כי חיים הם למוצאיהם, נישט קיין פראפעסארישע טויטע ווערק, נאר לעבעדיגע תורה, תורת חיים, עס שפירט א נעימות, א געשמאק, און צוגייט אין מויל ווי נופת צופים.

וויפיל אידן יחידי סגולה האבן צו דעם זוכה געווען? אשריך רבי שמעיה, וואול איז אייער חלק - לא תתנשי מינן, מ'גייט דא בעולם הזה קיינמאל נישט פארגעסן פון אזא איד, די פירוש המשנה סייעתא דשמיא לעבט אויף אייביג, נישט ווייניגער ווי סיי וועלכער חיבור פון פריערדיגע דורות שלא נס לחם ולא אבד זכרם! זכות גדול נפל בחלקכם און זיכער א דאנק די אומגעהויערע התמדת התורה און לימוד מתוך הדחק.

הרבה נשאר בקולמוסי, אבער דא איז נישט דאס פלאץ אויף קיין גרעסערע אריכות, בבחינת תן לחכם ויחכם עוד, הלוואי זאלן אנדערע אידן צולייגן מדבריו של מת אנשטאט זינלאזע דברים של מה בכך, ויהא בזה נייחא לנשמתו נפש נקי וצח, הומה לבי מדי דברו בו, עס שטיקט דאס הארץ און עס טרערט די אויגן צו טראכטן אז דאס אלעס האבן מיר פארלוירן בלויז 24 שעה צוריק, בא שבת וי אבדה נפש, אבער אין הימל איז זיכער דא יעצט א גרויסן קבלת פנים, יושב בסתר עליון שש בבוא אליו נפש צדיק, מיר האבן נישט קיין השגה וואס דאס מיינט צו זיין בהיכלו של רבינו הקדוש מסדר המשניות און הערן פערזענליך דעם יישר כח, מיר פארשטייען נישט וואס דאס מיינט ווען די הייליגע ראשונים וואס רבי שמעיה זצ"ל האט מפרסם געווען דבריהם מבי גנזים קומען אקעגן, אבער מיר גלייבן אז דאס שפילט זיך אפ יעצט אין די הויכע היכלות, מלאכי מעלה ושרפי קודש פרייען זיך בשמחת התורה ווען עס קומט אזא קאנאן, אזא צדיק מושל ביראת אלקים.

יהי רצון אז מיר זאלן די זכיה האבן כאטש אביסל נתעורר צו ווערן צוצולייגן נאך פינף מינוט א טאג פאר די תורה הקדושה, נאך אביסל פיצא מיט סושי אויפגעבן פאר די תורה הקדושה, נאך איין נער'ישע קליפ ווייניגער צו זעהן, נאך איין נער'ישע נייעסל צו ליינען, אויפגעבן אפאר מינוט שלאף פארן רבון כל העולמים, און דערהערן דעם קול היוצא מהר חורב שובו בנים שובבים יעצט ווען די זמני תשובה ממשממשין ובאין דורך די התעוררות פון סילוקן של צדיקים ואבידת כלי חמדתינו.

[י. אברהם]

לפני שנים תמהתי לפניו איך מצליחים בודדים להוציא כל כך הרבה מסכתות.
השיבני "מען שטייט און מען שוויצט" [עומדים ומזיעים].

[יבנה]

הרב מילער כתב במקום אחר דברים נפלאים על המנוח זצ"ל, ואולי יעלה גם לכאן. לא כל הדברים שייכים לאכסניא זאת.

[כדאי ללמוד שפת האידיש כדי לקרוא את דבריו...]

או להשתמש בchatgpt, זה מה שיצא תוך כמה שניות...

הגמרא אומרת במסכת שבת, דף ק"ה: אמר רבי יהודה אמר רב, "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו" וכו'. ה"כל" מתכוון לכל מי שיש לו הזדמנות לקונן ולהתאבל על חכם שמת, מחויב להתחזק ולהשתמש בכשרונותיו הטובים ביותר להספיד ולבכות ולהוריד דמעות על אדם כשר שמת.

במקום שבו עמודים רבים, שחלקם כבר נמחקו, עוסקים בדברים של מה בכך ואפילו במחלוקות ודברי זלזול, זה בהחלט נכלל בגדר מתעצל בהספדו של חכם. אם יש לך היכולת לכתוב ויש לך מה לומר, והזמן מנוצל לדברים קטנים ודברי רוח, הרי בוודאי כאן יש חובה להזדרז ולהוציא את הכוח והאומץ להביא ולרבות בהספדו של חכם. בבחינת "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". וממילא, אף על פי שאין אנו ראויים להעריך את האדם הגדול בענקים, את ענק התורה שהאיר את העולם בהרבצת התורה בקנה מידה גדול, הרי אולי יש חובה לקחת את ה"עת לספוד" משלמה המלך ולכתוב כמה שורות כהספד והתעוררות, ויהיו לרצון לפני אדון כל שלא נבוש ולא נכשל.

זיכרונותינו מהגאון הגדול שרב שמו רבי שמעיה מחזירים אותנו לזיכרונות ילדות משנות תש"מ המאוחרות ותחילת תש"ן, בבית המדרש הגדול ברחוב רודני, שם היה אביו של הנפטר, הרב החסיד ר' יודל גרינבוים ע"ה, שכן טוב עבורנו. ר' יודל היה אדם חביב מאוד, היה נותן לנו הילדים סוכריה עם קריצה ובדיחה. עדיין הכרנו את ר' יודל כשהיה הולך עם כובע בשבת, הילדים חשבו שהוא רווק מבוגר, אך במקומו בבית המדרש היה עוסק בלימוד חומש רש"י בדיוק נפלא. היה אפשר לראות בשורשו את התכונות שהיו לבנו הגדול בקנה מידה גדול, הדיוק והעמידה על כל מילה בתורה הקדושה.

שם, במקום ההוא, ראינו לעיתים קרובות את הענווה הנדירה והכיבוד אב של הגאון הגדול רבי שמעיה זצ"ל, כאשר היה עוצר ליד אביו ומתכופף, ושניהם היו מחייכים חיוך רחב מאוזן לאוזן כמו שני חברים טובים שנפגשו לאחר שלא ראו זה את זה חמישים שנה, וזה קרה כמה פעמים בשבתות שראינו אישית. וכמים פנים אל פנים, האב ר' יודל ע"ה היה החסיד הגדול ביותר והתלמיד הגדול ביותר של בנו הגדול. כבעה"ב פשוט היה משתתף בכל שיעור של בנו כתלמיד היושב לפני רבו, ובנחת קדושה היה גומע בצמא כל מילה - אשרי יולדתו! כמה היה טוב לראות את הנחת שאליו הגיע יהודי, ניצול שואה, תלמידו של הרב הגדול מסקליהד זצ"ל, שזכה לראות בעולמך בעיניך - כל ילד יהודי היה מאחל לעצמו נחת כזו.

בשנותיי כבחור, זה היה עדיין לפני התקופות שבהן כל דרשה הייתה מלווה בפאר וצבעים, לפני שהדרשנים נאלצו להביא דברי בדחנות או נגינה וכלי הקשה, לפני התקופות שבהן חול המועד היה צריך להיות תכנית בבית המדרש כדי למשוך אנשים לבוא לבית המדרש במקום ללכת לקונצרטים וחינגות. חול המועד היה אומר שבכל יום הייתה דרשה מרכזית בבית המדרש ברחוב רודני על ידי רב מפורסם ויושב על מדין, שהתחילה בפלפול בסוגיה יום טוב, מלווה בדברי אגדה והסתיימה בדברי מוסר והתעוררות בעניינים העומדים על הפרק.

לצד זה, בכל יום של חול המועד, גם בפסח וגם בסוכות, התקיים שיעור של רבי שמעיה על מגילת קהלת ושיר השירים, פסוק אחר פסוק עם רש"י והמפרשים. זה היה כמו שיעור עיון, לא דרשה מזויפת להקסים מישהו, לא סיפורים ומשלים דרמטיים, אלא פשוט לימוד התורה הקדושה באימה ויראה, ברתת ובזיעה, אך עם מתיקות כזו, עם טעם כזה שכל מי שהשתתף בו הרגיש שהתורה היא הדבר המתוק ביותר בעולם - לשון הלימודים של רבי שמעיה והדרך המיוחדת שלו להביא פסוק מהתורה הקדושה, מילים של רש"י הקדוש או מפרשים אחרים, שהייתה צועקת "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".

והמחזה הזה לא היה מוגבל לשיעוריו בחול המועד או בימי מועד, אלא מדי יום ביומו השיעור הבוקר בפליש, שתמיד היה מלא בשומעי לקח, לא ראיתם שם אף אחד נרדם בשיעור שלו. זה היה טל של תחייה שהחייה נרדמים והעיר אותם "עורו ישנים משינתכם" באהבה אבהית, והכניס חיים בשומעים שליוו אותם לאורך כל היום, קטן כגדול, כל שכבת גיל וכל אחד בדרגת הבנה שלו היה לו מה לשמוע בשיעורים הללו. וכך גם בלפידות קאנטרי השיעורים במשכיל אל דל, עם בהירות כזו, עם חן כזה, עם דביקות כזו בתורה הקדושה. התחושה הייתה כאילו בעל השמועה עומד לפניו, דרך ארץ שהיה לו לתורה הקדושה, למנחילי התורה הקדושים, התנאים והאמוראים, ראשונים ואחרונים אשר כל דבריהם כגחלי אש, זה השפיע על השומעים בצורה חזקה מאוד.

רבי שמעיה היה גאון במושגים נדירים, כנראה יש פחות מעשרים וחמישה יהודים אשר למדו בכותלי ישיבת סאטמר מאז המלחמה וזכו למדרגותיו בידיעת התורה, ואני מרשה לעצמי לומר שאולי גם זה לא. אבל הכישרון שלו להנחיל את התורה הקדושה בשיעוריו בעל פה, הוא היה בוודאי מומחה יחיד שאין דומה לו בזה החדר.

ועכשיו כמה מילים על תורתו שבכתב, שהעמידה אותו על הבמה הבינלאומית של תלמידי חכמים ומחברי ספרים, והוא זכה להיות מראשוני היושבים בתחום זה כפי שנאמר "ידיו למטה". קצת זכינו לראות מקרוב את עבודתו הקדושה בכתיבת פירוש המשנה "סייעתא דשמיא", וכפי שהרבי הגדול מסאטמר (מהר"א) שליט"א הביע בהספדו לפני בית מדרשו בקרית יואל, "שמו נאה לו", הפירוש שלו זכה לסייעתא דשמיא נדירה. את הפירוש כתב ביגיעה רבה, ברצינות כזו שבלתי נתפסת.

אפשר לראות מהפירוש את שיקול הדעת, את המידתיות שבה השתמש, כאילו שמרו עליו מהשמים וליוו אותו כדי שהפירוש אכן ישרת את מטרתו להחיות את לימוד המשנה ברמות שלא נראו שנים. מי שמכיר את לימוד המשנה אצל יהודים יראים וחסידים, ובמיוחד את הסדרים שאין עליהם גמרא, שעם הזמן זה נחלש והפך לספר חתום לדורותינו החלשים, ולימוד המשנה נזנח. כאן היה רבי שמעיה שהתגבר כגבור חלציו והקדיש את שלושים שנותיו האחרונות לפרויקט זה והרים את קרן המשנה אצל כלל ישראל בצורה חזקה מאוד.

רבותי! ארטסקרול עם מתיבתא, חברותא עם שטיינזלץ, סטפנסקי עם ברנשטיין - לא הגעתם לכרסולי הפירוש סייעתא דשמיא במחילת כבודכם הרם! וכאן לא מדברים על שום פירמה, שום 'צוות', שום 'מכון', שום 'משרד' ושום כינוי שיש להם. לא מדברים על שום פרופגנדה צבעונית ירוקה וכחולה שמשתלמת טוב, אלא מדברים על מומחה יחיד, אחד לבד עם עזרה של יהודים טובים שלא ע"מ לקבל פרס, שהקדיש כל דקה מזמנו העסוק כדי להוציא לאור חיבור מונומנטלי על חלק גדול מהששה סדרי משנה, ובלי עזרה של מחשב ואוצר החכמה. למד עם עמקות את הסוגיות הקשות ומקצועות התורה. שם, באוצר הספרים של אחים גראס ברחוב רוס, שעבר בירושה לרבי שמעיה יחד עם שותפו שיבלח"ט הג"ר הירצקא צווויבל שליט"א, וכשהשניים חלקו אותו בנדיבות והשאילו אותו לכולל בקרית יואל, היה רבי שמעיה בא בעצמו או שולח שליח מיוחד לקחת את הספרים שדנו במסכת ההיא או הירוש

למי ההוא. מי שלא ראה את התשוקה שלו בכל ספר חדש, את הדבקות במלאכתו לא ראה שמחה של תורה מימיו. והכל - בעמל ויגיעה, ביסורים נוראיים, בחבלי ייסורים, שתקצר היריעה מלתארם, ובלי השמעת קול, עבד עבודתו במרץ ובגבורה עד יומו האחרון.

יהי רצון שהקב"ה ינחם את אשתו הרבנית ע"ה ויעמיד לה מזור ותרופה ויסיר מעליה כל חולי ומכה ויסעד אותה. ינחם את ילדיו ובניו יזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות במקומו. ובזכות חיבוריו הקדושים שהשאיר לנו, יעמוד לנו מליץ יושר וימליץ טוב בעדינו, ונזכה לקץ הימים ולביאת משיח צדקנו בב"א.

[סייג לחכמה]

חבל על דאבדין ולא משתכחין!!

כותלי בית המדרש יעידון יגידון, אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, על קול התורה האדיר והחזק שהיה משמיע בה קרוב ליובל שנים. הן בלמדו שנים רבות בינו לבין עצמו שעות רצופות בעזרת נשים דבית מדרשינו, מופרש ומובדל מכל הויות העולם, ומשם יצא אורה לעולם ב'סייעתא דשמיא' מרובה.

במתק לשונו שבעל פה, למד ולימד רוב התורה שבכתב, ובצחות לשונו שבכתב, ביאר רוב התורה שבעל פה, של רבותינו התנאים בעלי המשנה.

[יבנה]

נתברר שזה לא תרגם בפעם ראשון את הסוף, וגם הוסיף קצת מעצמו.
הנה הסוף, לא בדקתי שאין השמטות או עיוותים אחרים.

מוריי ורבותיי! ארטסקרול עם מתיבתא, חברותא עם שטיינזלץ, סטפנסקי עם ברנשטיין - לא הגעתם לכרסולי הפירוש סייעתא דשמיא במחילת כבודכם הרמה! וכאן לא מדברים על שום פירמה, על שום 'צוות', על שום 'מכון', על שום 'משרד' וכל שום וחניכא דאית להו. לא מדברים כאן על שום כריכות כחולות וירוקות מונעות תעמולה אשר מקבלות תשלום טובין ותקלין - מדובר כאן על יחיד מומחה, אחד לבד עם עזרה של כמה אנשים טובים שלא על מנת לקבל פרס אשר השקיע כל רגע של יומו העמוס להעמיד חיבור מונומנטלי על חלק גדול מששת סדרי משנה, ובמו ידיו הלך מבית כנסת לבית כנסת כדי למכור ליהודים במחיר מצחיק של עשרים וחמישה דולר לכרך ובכך נתן מתנה טובה מבית גנזיו לכלל ישראל לעד, שהוא ללמוד משניות ולהבין כל מילה של רבינו הקדוש על בוריה.

הפירוש סייעתא דשמיא חובק זרועות עולם, ללא מחשב וללא אוצר החכמה למד רבי שמעיה בעומק את הסוגיות והמקצועות הקשים ביותר של התורה, שם באוצר הספרים של אחים גרוס ברחוב רוס, שעבר אגב בירושה לרבי שמעיה יחד עם שותפו יבלחט"א הג"ר הירצקא צוויבל שליט"א. מאוחר יותר, כאשר שני אלו נהגו בטוב עין והשאילו את האוצר לכולל קרית יואל, היה רבי שמעיה בא באופן אישי או שולח שליח מיוחד להוציא את הספרים אשר עוסקים במסכת או ירושלמי של אותה מסכת בה עסק. משנה אחר משנה עבר מן התורה שבכתב עד כל פינה שבעל פה על מנת להבין ועוד יותר על מנת לבאר בלשונו הצחה כל מילה.

וזכה לראות פרי עמלו כאשר במהירות רבה הפכו המשניות לנחלת הכלל ויצאו מכל פינה, פירושו נלמד על ידי פשוטי עם וגאונים אדירים כאחד. כאשר אתם לומדים את הפירוש ומכירים את רבי שמעיה, נשמע קולו מהלך בתוך הגן, מרגישים כאילו הוא בא אליכם לחדר הלימוד להיות חבר שלכם. אתם יושבים עכשיו בשיעור של רבי שמעיה - הפירוש שלו חי, כי חיים הם למוצאיהם, לא יצירה פרופסורית מתה, אלא תורה חיה, תורת חיים, מרגישה נעימות, טעם טוב, והולכת בגרון כמו נופת צופים.

כמה יחידי סגולה זכו לכך? אשריך רבי שמעיה, טוב הוא חלקך - לא תישכח מאיתנו. בעולם הזה לעולם לא נשכח יהודי כזה. פירוש המשנה סייעתא דשמיא חי לנצח, לא פחות מאשר כל חיבור מהדורות הקודמים שלא נס לחם ולא אבד זכרם! זכית בזכות גדולה ובוודאי הודות להתמדת התורה והלימוד מתוך הדחק.

הרבה נשאר בקולמוסי, אך זה אינו המקום לאריכות יתר, בבחינת תן לחכם ויחכם עוד. הלוואי ויהיו יהודים נוספים שיתוספו מדבריו של מת במקום דברים חסרי משמעות, ויהיה זה נחת לנשמתו נפש נקי וצח. הומה לבי כשאני מדבר עליו. הלב נחנק והעיניים דומעות כשחושבים מה איבדנו רק לפני 24 שעות, בא שבת ואבדה נפש, אך בשמים בוודאי יש עכשיו קבלת פנים גדולה. יושב בסתר עליון שש בבוא אליו נפש צדיק, אין לנו תפיסה מה זה אומר להיות בהיכלו של רבינו הקדוש מסדר המשניות ולשמוע ממנו אישית את היישר כח. איננו מבינים מה זה אומר כשהקדושים הראשונים שרבי שמעיה זצ"ל פירסם את דבריהם מבי גנזים באים לקראתו, אך אנו מאמינים שזה קורה כעת בהיכלות הגבוהים, מלאכי מעלה ושרפי קודש שמחים בשמחת התורה כאשר מגיע צדיק כזה, צדיק מושל ביראת אלקים.

יהי רצון שנזכה להתעורר אפילו במעט להוסיף עוד חמש דקות ביום לתורה הקדושה, עוד קצת פיצה וסושי לוותר לטובת התורה הקדושה, עוד קליפ אחד פחות לצפות בו, עוד חדשות חסרות משמעות פחות לקרוא, לוותר על כמה דקות שינה לטובת רבון כל העולמים, ולהשמיע את הקול היוצא מהר חורב שובו בנים שובבים כעת כשהזמני תשובה מתקרבים ובאים על ידי ההתעוררות מסילוקם של צדיקים ואבידת כלי חמדתינו.

[צנמ''ס]

ראיתי בהמכלול ובמספר אתרים חרדים שבצעירותו למד בישיבת ליובאוויטש בפאריז, הייתי שמח לדעת איך הוא התגלגל דווקא לסאטמאר ולא לחצר הליובאוויטשער כפי שהיה צפוי מחינוך כזה?.

[י. אברהם]

כנראה למד סה"כ בחדר חב"ד ולא בישיבה

[נים ולא נים]

למד בחדר חב''ד בפאריז שזה מה שהיה שם
ובנוא יארק בסאטמאר בהיות אביו הונגרי טיפוסי. שמעתי מבנו של הגר''ש שאביו היה בן 9 שנים כשבא וכבר ידע תניא בעל פה. אבל אביו הוצרך ליקח לו מלמד פרטי שיסדר לו ההברה באותיות, שהיה לו הברה חבדי''ת.

[סייג לחכמה]

בקרוב ממש יצא לאור עולם
מסכת מעילה
מסכת מעשר שני
מסכת נדרים

[מיללער]

בקרוב ממש יצא לאור עולם
מסכת מעילה
מסכת מעשר שני
מסכת נדרים

בשורה טובה תדשן עצם

האם יש תוכנית להוציא מהדורא חדשה מהמסכתות שכבר יצאו לאור לצרפם כ'סט' לכה"פ לכל סדר מהששה סדרי משנה?

[מעיין]

לכבד את המקום וגם לזכרון המנוח ז"ל
ארשום אנקדוטה מעניינת
אני הקטן הייתי נוכח מן הצד בעת ששח המנוח לאחד ממכיריו בעת שסבב בבתי מדרשות למכור את ספריו בעצמו
כמדומה הי' זה באחד משנות תשס בערך
והביע אז בהתפעלות את גודל התועלת שיש להפיק מאוצר החכמה ללומדי התורה ומחברי הספרים ותיאר זאת בלשון הלימודים שלו בהרחבה גדולה
וגם הביע בהתפעלות מהמרץ של הרב ארז סלע והפטיר עליו שבחים מספריו הטובים שהוציא לאור
ובזכרוני שהשתוממתי מאהבת התורה ואהבת ת"ח וטובת עין שהבחנתי בהמנוח בעת שיחה זאת, ובזכרוני שעשה רושם גדול עלי אז.
וזה שיחת חולין של ת"ח הצריכין לימוד
[איני יודע אם למעשה השתמש בעצמו עם התוכנה או שהי' קשה לו להסתגל לדברים חדשים...]

[אראל]

[איני יודע אם למעשה השתמש בעצמו עם התוכנה או שהי' קשה לו להסתגל לדברים חדשים...]

מלפני הרבה שנים הוא התעניין אצלי איך אוכל להספיק לו כמה ספרים מאוצר החכמה, שהיה זקוק להם בעבודתו בסדר זרעים, וב"ה זכיתי להשביע רצונו

[אראל]

ראיתי בהמכלול ובמספר אתרים חרדים שבצעירותו למד בישיבת ליובאוויטש בפאריז, הייתי שמח לדעת איך הוא התגלגל דווקא לסאטמאר ולא לחצר הליובאוויטשער כפי שהיה צפוי מחינוך כזה?.

הייתי עתה בבית האבלים, סיפרו שם, הוא למד בחדר חב"ד בצרפת, שהתנהלה ע"י הרה"ת הגה"ח ר' ניסן נעמאנאוו ז"ל [או שהיה בהשפעתו], והיה ר' שמעיה מספר על תפלתו של העובד החב"די ר' ניסן, שארכה כארבע שעות מידי יום ביומו, בדביקות ובתנועות הידים ..., וסיפר אחיו של המנוח זצ"ל, איך שתפלתו של ר' ניסן ז"ל נשאר חקוק בלב אחיו ר' שמעיה, כשהיה רבי שמעיה לומד בלילות, והיה מתעמק בעיונו באיזה ענין, היה מפזם לעצמו ניגון חב"ד ועשה תנועות בידיו כמו שראה בילדותו אצל ר' ניסן בילדותו, גירסא דינקותא....

[ונתנו ידידים]

ראוי להאריך בהספדו של חכם, ולא להיות בכלל מ"ש כל המתעצל וכו'..
ובפרט לאדם גדול כמותו, ה"ה מחותני הגאון הגדול השקדן הנורא בעל סיעתא דשמיא זצ"ל..

ואי"ה עוד חזון למועד

לעידן עידנים וחצי
נראה לי שכבודו הוא היחיד פה בפורום (וגם בפורום השכן) שהכיר אותו אישית, מחכים לך, תגיד לנו קצת מאופיו של האי גברא רבה, ממידותיו מהליכותיו וכו'

[אליסף]

אפשר עפעס תמונה?

[י. אברהם]

תמונה.PNG (760.42 KiB) נצפה 2383 פעמים

[אראל]

ראוי להאריך בהספדו של חכם, ולא להיות בכלל מ"ש כל המתעצל וכו'..
ובפרט לאדם גדול כמותו, ה"ה מחותני הגאון הגדול השקדן הנורא בעל סיעתא דשמיא זצ"ל..

ואי"ה עוד חזון למועד

לעידן עידנים וחצי
נראה לי שכבודו הוא היחיד פה בפורום (וגם בפורום השכן) שהכיר אותו אישית, מחכים לך, תגיד לנו קצת מאופיו של האי גברא רבה, ממידותיו מהליכותיו וכו'

עובדא המעידה על שקידתו והתמדתו ...
למחרת ליל החתונה שלו, השכים בשעות המוקדמות בלילה כהרגלו בכל לילה לילך לביהמ"ד לעסוק בלימודו ..., וכדי שלא להשאיר את הכלה יחידי, הזמין מראש את אחותה שתבא לביתם בשעה המיועד כשישכים לעזוב הבית בבוקר אור...., בביהמ"ד פגשו הגה"צ הרב משאפראן זצ"ל, ונזף בו קשות... והזהירו לבל יהין להתראות בביהמ"ד במשך כל השבוע של השבע ברכות .....

בבחרותו היה מסתגר בחדר ולומד לעצמו כל היום וכל הלילה, לא היה לו כמעט שיח ושיג עם אנשים, כי היה מופשט מסביבתו לגמרי ...., ומשום כך, לא הוחזק אצל הראש ישיבה כתלמיד הישיבה.., היה נהוג אצל האדמו"ר מסאטמאר בליל פסח, לא ניתן רשות להשתתף בסדר של הרבי לשום אחד, פרט לחתנים שלמדו בישיבתו, אבל הבחור שמעיה לא הרשוהו ליכנס, שהרי אינו תלמיד הישיבה ....

ידוע דעתו נגד החומש 'פשוטו של מקרא'.., באמת התנגד מאוד מאוד לחומש זה, וכפי שהתבטא לכמה אנשים החזיק את הפירוש הזה שגובל באפיקורסות... מפני שמפרש הפסוקים כפשוטם ממש ואכמ"ל, אבל לא רצה לצאת בפומבי נגד החומש, ונימק טעמו, שאינו רוצה לצאת כנגדו ברבים "כדי שלא יאמרו הבריות עלי 'לכבוד עצמו הוא דורש'...."

היה מקורב מאוד אצל הגה"ק בעל תורת א' משאפראן זצ"ל, היה משוחח עמו הרבה, אבל רוב שיחתם היה בספרי חסידות ועניני קבלה, ובדרשותיו הרבים היה רגיל להזכיר הרבה עובדות וענינים ששמע מפ"ק הרב משאפראן זצ"ל,

בסוף שנותיו, התחיל להגיד שיעורים בנ"ך, בשיעור זה השקיע שעות רבות ורוב עמל להכין עצמו מראש, וכדרכו בביאור הפסוקים בבהירות נפלא בעומק הפשט וליישר דרך בהבנת הכתובים עפ"י הבנת חז"ל והראשונים, ויהי בלמדו ספר דניאל [כמדומני] הוא אחז מאוד מפירוש אבן יחיא, ועוד איזה ראשון [לא זכור לי בדיוק איזה], שני הפירושים הנ"ל נדפסו בתנ"ך החדש הוצאת ארטסקרול, והיה מביא את הנ"ך הוצאת ארטסרול לביהמ"ד סאטמאר..., הקיצור, אירע מקרה עם סקריק פלוני שלא היה נראה לו שגאון כרבי שמעיה משתמש ב'ארטסקרול' בביהמ"ד סאטמאר... הלך והטמין את הספר ...., למחרת כשהגיע ר' שמעיה להגיד השיעור, חפש את ספרו ולא מצא...., הוא לא נרתע כלל, וכדרכו פתח את שיעורו ואמר, מעיד אני לפניכם ששום פסול לא נמצא בנ"ך הזה... הראשונים שהדפיסו בה כמתכונתם, לא הוסיפו ולא גרעו ...., ותאמינו לי בזאת, כי הלא הם הקאנקורענט שלי [ארטסקרול שבהדפסת המשניות שלהם, האמור להיות המתחרה עם פירוש 'סיעתא דשמיא...] ואני מגיד לפניכם שלא נמצא שום פסול בנ"ך שלהם...

בעת שהתלקחה הפילוג בסאטמאר, אחר פטירת בעל ברך משה זצ"ל, ונתחלקה החסידות בין שני האחים האדמורי"ם שליט"א, היה תקופה ש[מפני סיבה] הלך רבי שמעיה להתפלל בביהמ"ד של האח הגדול שליט"א..., פגע בו אחד [בגילו של רבי שמעיה] שנמנה מחסידי האח הצעיר שליט"א, ושאל את רבי שמעיה, "היתכן על כבודו שנהיה 'ארוני'?", השיב לו הגר"ש, "שתהיה בריא וחזק, האיך ליהודי בא בשנים כגילך, עדיין יש לך פנאי להתעסק בשטותים הללו?"....

מלפני כחמישים שנה, עש"ק פ' חקת תשל"ד לפ"ק, פרצה שריפה נוראה בביתו, שריפה שגבתה כמה נפשות יהודים ל"ע רח"ל, והגר"ש ומשפחתו ניזוקו קשות, מה שגרמה לו ליקוי הריאה ל"ע, שממנו סבל עד פטירתו, [כל פעם שהיה מבקר אצל הרופא, וראו על הרנטגן את הריאה שלו, היה הרופא מזהיר בו שאם לא יפסיק מיד לעשן חייו בסכנה, ובאמת הוא לא עישן מעולם, והרופא ראה בהצילום איך שריאותיו שרופים וחרוכים ל"ע כמי שמעשן סיגריות בתכיפות...], ובחסדי שמים התגבר וחזר לכוחותיו, וזכה במשך השנים אח"ז להרביץ תורה לאלפים ולהוציא לאור רוב ספריו וחיבוריו, וסיפר בנו בהספד, שאביו אמר לו "ביקשתי מהקב"ה שיוסיף לי חיים לחיות עוד 'תקופה'", ותקופה היינו 'חמישים שנה', ובדיוק חמשים שנה אחר מקרה השריפה שב"ק פ' קרח דהאי שתא, נלב"ע.

[ונתנו ידידים]

יישר כח גדול, אני מקווה שעוד תוסיף לנו כהנה וכהנה.

[קרית מלך]

מצורף דברי זכרון מהאדמו"ר מסדיגורא שליט"א

[סייג לחכמה]

מצורף דברי זכרון מהאדמו"ר מסדיגורא שליט"א

רעיון נפלא בביאור שאלת רבי לרבי יונתן בן עמרם, קרית !

ידועים הם דברי הרש"ש על הגמ' הנ"ל בבא בתרא ח. וז"ל: גמרא יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא כו'. משמע דאפשר שיהיו בעלי משנה או בעלי גמרא ולא בעלי מקרא. וכן כשהשיבו ריב"ע דלא קרא שאלהו שוב אולי שנית. ודלא כאותן ששופכין בוז על מקצת גדולי זמנינו בש"ס ופוסקים ואין להם יד כ"כ במקרא. וכו עיי"ש.

ועל הגאון רבי שמעיה זצ"ל מספרים בניו החשובים הי"ו דכל פּרויקט הגדול של המשניות סייעתא דשמיא היא מילתא אגב אורחא, בדרך אגב, דבשנים קדמוניות כשהכין שיעוריו הנפלאים בחומש רש"י כשהגיע לכמה פרשיות סתומות בתורה שבכתב שאי אפשר להיות בקי בהן אלא על ידי בקיאות בתורה שבעל פה במשניות שאין עליהם גמ', לדוגמא דיני טומאה וטהרה שבסדר אהלות לפרשת שמיני, מסכת נגעים לפרשת מצורע וכו'.
על כן חישב לעצמו שבזמן קצר של ב' וג' שנים ישים מגמתו במשניות ובתקווה שאח"כ יחזיר לביאורו על חומש אבל יגעת ומצאת תאמין, דלאוקמי גירסא סייעתא משמיא היא ומצא מטמון ותורתו מתברכת, ועדיין לא נגמר המלאכה
ועליו ראוי לומר שהיא מבעלי מקרא ובעלי משנה ובעלי גמרא
יהא זכרו ברוך

[מטה עז]

למחרת ליל החתונה שלו, השכים בשעות המוקדמות בלילה כהרגלו בכל לילה לילך לביהמ"ד לעסוק בלימודו ..., וכדי שלא להשאיר את הכלה יחידי, הזמין מראש את אחותה שתבא לביתם בשעה המיועד כשישכים לעזוב הבית בבוקר אור...., בביהמ"ד פגשו הגה"צ הרב משאפראן זצ"ל, ונזף בו קשות... והזהירו לבל יהין להתראות בביהמ"ד במשך כל השבוע של השבע ברכות .....

בנוגע לסיפור שהגיע כחתן לבית המדרש השכם בבוקר, עיין מה שהביא הרב מורגנשטרן שליט״א בעניין זה מהבית ישראל זצ״ל:

IMG_4218.jpeg (74.38 KiB) נצפה 1912 פעמים

[יושב_ודורש]

ר׳ יחיאל גולדהבר שליט״א כתב עליו בסוף ה׳משולחנו של רבי יחיאל גולדהבר׳.

ר׳ יחיאל גולדהבר על ר שמעיה.pdf

(87.42 KiB) הורד 152 פעמים