בשבת קודש חל יום השנה הראשון לסילוקו.
מובאים בזה דברים עמוקים ונרגשים שנשא ביום השלושים ידידו ורעו הגאון רבי יחיאל שטרנברג שליט"א, עורך קובץ 'ישורון', לא נגענו.
יבוא ידיד בעמוד ענן
כשבאים לדבר על ר' שמואל זצ"ל ישנו קושי גדול. הרי הוא היה אדם "גדול", גדול בתורה, גדול בחסד, גדול במאור פנים, גדול בעמקות הדעת. מי יוכל להקיף את כל זה ולעמוד נכונה על גדלותו?! לתאר במבט נכון מה חסרנו?!
אבל הכרת הטוב העצומה שיש לנו כולנו, אני ובני ביתי, בני תורה צעירים ששמעו בשקיקה את שיעוריו המקוריים והמבריקים, בני ישיבות שהתענגו על שלחנו, קהילה שלימה של בנות "נתיב" ובני משפחותיהן שמצאו אצל ר' שמואל ורעיתו תחי' בית חם, מעודד, מכיל ותומך בהכל, היא הכרת הטוב שמחייבת לא להיות "מתעצל בהספדו". ר' שמואל ורעיתו פתחו בפנינו את ביתם , ויותר מזה את ליבם. שומה עלינו להעלות את זכרו, ללמוד מקצות דרכיו, להידבק במידותיו, לספוג מתורתו. פטירתו למרות הצער והכאב קוראת לנו לעלות ולהתרומם לאורו. כמו בחיי חיותו! ויותר! כי ברור שזה היה רצונו!
א. רבות דובר על לימודו, ובעיקר בלילות. לילות שלימים, לילה אחר לילה, שבוע אחר שבוע ובמשך שנים. עשרות בשנים, ר' שמואל יושב עם ה"בלאט" גמרא עם הרמב"ם, עוד סוגיה בבבא קמא, עוד הבנה בעניני מיגו, עוד נסיון להבין גדרי עדות וחזקה. בשנים המאוחרות יותר "חבורות" על גבי "חבורות" לכל קבוצה שרק רוצה לינוק מהשפע הזה.
הגמ' בתמיד (לב, ב) אומרת "כל הלומד תורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'". הלימוד בלילה מעמיד את האדם במצב של "נכח פני ה'" שהרי הוא מנדד שינה מעיניו, ומביאים בשם הזוה"ק שלשון רינה, לשון זמר זה מתייחס לתורה שבע"פ. וכבר ידועים דברי המדרש תנחומא (פרשת נח סי' ג) שאין לך מי שעוסק בתורה שבע"פ מתוך צער ומתוך יגיעה ובנידוד שינה אלא מי שאוהב להקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, (עיי"ש היטיב). ולכן השכינה כנגדו.
אמנם מצאנו חידוש נפלא בדברי ה"משך חכמה" (ויקרא ג, ב) הלימוד בלילה אינו רק מה שלומדים בלילה אלא כל לימוד שהוא במסתרים, בשעת הדחק, לימוד ללא תכלית אחרת אלא הלימוד עצמו הוא התכלית. מי שלומד למען תכלית, כדי להיות רב, ראש ישיבה בשביל הכבוד הרי הוא בבחינת הזורעים בדמעה, בשעת הלימוד הוא כמו זורע שכעת אינו נהנה ורק עובד ומתאמץ. מתי הוא יהנה? רק "ברינה יקצורו", כשישיג את מטרתו, יקבל משרה, כולם יכבדו אותו. אבל הלומד במסתרים, "בלילה" אין לו שום תכלית מלבד עצם הלימוד. והוא מקבל שכרו מיד בשעת הלימוד, הוא קשור להקב"ה בעצם הלימוד, ו"טועם נועם התורה האלקית", וזה כוונת הפסוק " קומי רני בלילה"- כשהלימוד הוא לימוד כזה של בחינת לילה אז "קומי רוני"- יש את כל הטעם בלימוד ומגיעים ל"נוכח פני ה'".
כל מי שפעם פגש את ר' שמואל הרגיש מיד בשמחת התורה שבו, בלהט שלהבין כל דבר משורשו, בלי שום מטרה של כבוד. תלמידי חכמים מובהקים באו אליו לשמוע שיעוריו ולדבר בלימוד, ואח"כ "מכרו" את תורתו הלאה, ולפעמים אפילו שלא בשמו. גם במצבי "לילה" של חובות, של העדר משרה רשמית, ר' שמואל היה הסמל של "באהבתה ישגה תמיד". הוא לא קיבל מוסכמות. כל דבר בדק בעומק העיון משורשו. גם בעיון הסוגיות בנשים נזיקין וקדשים , וגם באגדה שבה העמיד יסודות איתנים לתפיסת עולם שלימה על עם ישראל ככלל ועל החיים שלנו כל אחד כפרט.
ללומד בלילה ישנן מעלות נוספות: הגמרא בחגיגה (יב, ב) ובע"ז (ג, ב): כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר (איוב ל ) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי, מה טעם יומם יצוה ה' חסדו? משום דבלילה שירו עמי, ע"כ. מדובר במי ש"עוסק" בתורה בלילה, שזה כמו עסק שלו, הוא לא לומד באקראי וכשמזדמן. הוא "בעל עסק" שמשקיע את כל מרצו לפתח את העסק שלו. ומה שכרו? חוט של חסד – מסביר רש"י : "נותן חינו בעיני הבריות". הוא זוכה לחן מיוחד בעיני הבריות. המהרש"א כאן מסביר: שהלומד בלילה בדרך כלל פניו זועפות, מרוב הדחק, נדודי שינה וכדומה, ועליו הקב"ה ימשוך חוט של חסד שזה הארת פנים מיוחדת, וכמו שכתוב אצל אסתר שירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך לה , "ותהי נושאת חן בעיני כל רואיה".
איזו הארת פנים היתה לר' שמואל! כל אחד חש ברצון להיות בסביבתו , לשוחח, להתיעץ, לשתף, והכל בכזאת נעימות, בכזאת לבביות. כמה אנשים אמרו שהם הרגישו שהוא ידיד נפש שלהם ? שהוא ממש חבר? ומדובר באנשים שנפגשו איתו פעמים ספורות בלבד. זה החוט של חסד שהיה לו.
סעודות השבת המיוחדות, איזו הארת פנים, לכל אחד ואחת, אין צורך להיות מוזמן. כשהתחיל ב"שבת שלום ומבורך שלום עליכם מלאכי השרת" ואח"כ "רבון כל העולמים" ובמהלך הסעודה הוא היה מואר ומאיר פנים.. ב"אמירת לחיים" ניגש לכל אחד, לכל אחד ברכה מיוחדת על פרנסה , בריאות, עלייה בתורה ויראת שמיים, לבחורים הוסיף וברך על "שטייגען". אף את הבנות ברך בזיווג הגון בקרוב, בבית של תורה. ובאיזו מתיקות של מאור פנים.
ואם לזרים זה כך, למשפחתו על אחת כמה וכמה , איזה כבוד והארה לכל ילד ולכל נכד. כולם בראש מעייניו. והיחס לרעיתו? די היה לראות את אמירת ה"לחיים" "שנזכה לשלום בית, געזונט, פרנסה, וכו' וכו'", באיזה כבוד הדדי באיזו הארה, אין לתאר ואין לשער. "זכו –שכינה ביניהם".
כשהיה שר "י-ה אכסוף נועם שבת" אפשר היה לחוש שאכן השבת אצלו היא "נועם הנשמות ועונג הרוחות".
הגמ' משתמשת לגבי הלומד בלילה בביטוי של "רינה", של "שיר". השיר הוא ביטוי של המית הלב. אדם שעובד במקצוע סתמי, עורך דין, מנהל חשבונות וכו' הוא עוסק בזה כי צריך להתפרנס. אבל מי ששר זה ביטוי של שפת הלב והרגש. אצל ר' שמואל התורה היתה בבחינת שיר, ליבו היה הומה על התורה. כל תורתו היתה מתוך שמחה פנימית, כל חידוש כל וורט חדש שאמר או שמע. שירת התורה.
ב. נאמר על שמואל הנביא : והלך מדי שנה בשנה וסבב בית א-ל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה. ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה'. (שמואל א ז טז-יז).
שמואל הנביא בחיר הנביאים הולך כל השנה לשפוט את ישראל , הוא לא מחכה שיגיעו אליו אלא הולך וסובב בכל הארץ , אבל תמיד "תשובתו הרמתה" שם הוא עיקר החיות שלו, (זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי) ולשם מי שרצה להגיע להשפט או ללמוד מתורתו הגיע לשם "כי שם ביתו". בפסוק מדגישים את היחוד של בית שמואל "כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה'". ההדגשה היא על "שם", הכל בבית שמואל. בית זה היה מיוחד. החת"ס (חו"מ סי' ט) מעיר שהרי אמו נדרה שישב בבית ה' עד עולם וא"כ איך ישב בביתו ברמה, ומסביר : "כיון שנתעלה והיה עובד ה' בשפטו את ישראל ובהרבצת תורה עם בני הנביאים בביתו היה יותר משבתו במשכן בעבודת הלויים".
ומה היה המיוחד בביתו של שמואל? במדרש שמואל (יג, ח ומקורו בתנחומא ישן חוקת כב) : "אמרו להן הנשים (לשאול ונערו שחיפשו את הרואה –שמואל, שמואל א ט, יב )אי אתם רואים ענן קשור למעלה מחצירו". מעל ביתו של שמואל היה עמוד ענן. בתהילים צט, ו: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", השוה הכתוב את שמואל שהוא מקוראי שמו [והיינו שמתפלל ותפילתו נענית] למשה ואהרן. וע"ז ממשיך הכתוב "בעמוד ענן ידבר אליהם" ופירשו רש"י והרד"ק שקאי גם על שמואל שהיה לו עמוד ענן בפתחו. הקב"ה מדבר עם משה ואהרן ושמואל בעמוד ענן – שם עיקר השראת השכינה. וכן מבואר בספרי זוטא : כדרך שהיה מדבר עם משה וכו' בשעה שהיו ישראל רואין את עמוד הענן בין שמים וארץ היו יודעים שהוא עם משה , וכן עם שמואל. וכבר כתב המגיד מדובנא (אהל יעקב פרשת שמות ): וכל מקום שהענן שם שם שכינה שורה".
ביתו של שמואל היה בית להשראת השכינה, ולכן אמר החת"ס שהיה יותר מעבודת הלויים.
ור' שמואל בדורו כשמואל בדורו!
ר' שמואל זצ"ל היה סובב בכל מקום, אם זה בהרבצת תורה לכל מי שבקש, נסיעה שבועית לב"ב לומר חבורה לתלמידי פונביז', נסיעות לליקווד, שיעורים בטלפון ועוד ועוד, ובעשיית חסד בכל מקום שצריך, ואפילו בבתי משפט ובבית הסוהר רק אם יכול לעזור ולסייע לכל נדכה. (ישנו סיפור הנסיעה שטרח לנסוע לגליל להביא תמרים שהיו טובים לחמיו שליט"א) אבל תמיד "תשובתו הרמתה" כי שם ביתו. אם בתורה באמירת חבורות בבית לכל קבוצה שבקשה שיעור בכל נושא –נשים נזיקין, מועד וקדשים, וכן אגדה והשקפת עולם. אם זה הבית שממנו היתה השראה של חסד , של הכנסת אורחים, של קדושת השבת, בית שפתוח לכולם. מכל הסוגים והגוונים. הענן קשור בבית הזה מעל ראשו ולפתחו. תושבי קרית צאנז מכירים את הבית בתורת חסד 3, על השמחה והקדושה שפורצת ממנו בסעודות שבת. סעודת פורים, עם תזמורת כשעשרות עשרות נמצאים שם ולא אמר אדם צר לי המקום.
על אהל שרה אמנו נאמר שהיה בו עמוד ענן שקשור בו, ברכה בעיסה, ונר דולק מע"ש לע"ש. בביתו של ר' שמואל זצ"ל עינינו ראו ולא זר שנתקיימו שם: הענן שורה בו, הברכה בעיסה –תמיד יש די לכולם, יכולים להגיע כמה אורחים ויכולים להגיע 30 איש ולכולם יש די והותר , במאור פנים. מעולם לא אמר אדם שחסר לו משהו בבית ברנד. והנר דולק מע"ש – הכל סובב סביב השבת וקדושתה, יום מנוחה וקדושה שנותן חיות לכל ימי השבוע : "המפארים אותך על ידי שבת קדשך, כל ששה ימים להנחילם נחלת יעקב בחירך".
ג. הגמ' במנחות (נג, א-ב): "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים".
ומתבאר שם שהכוונה : יבוא שלמה המלך, בן אברהם אבינו, ויבנה בית המקדש להשם, בחלקו של בנימין, ויתכפרו בו ישראל.
הגמ' מביאה פסוקים שכל אלו קרויים ידידים. כל המאמר הזה סובב בענין הקשר בין ידידות להשראת השכינה. על אברהם אבינו נאמר "מה לידידי בביתי" והיינו בית המקדש שהוא מקום להשראת השכינה, שלמה המלך בנה את המקדש בחלקו של בנימין שעליו נאמר "ידיד ה' חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" –זו השראת השכינה בחלקו.
הרב וולבה בתחילת ספרו "עולם הידידות" מתאר שכל התורה בנויה על "עולם הידידות". מהי ידידות?
ידידות היא הביטוי העמוק ביותר של קשר. בחתונה האחרונה של בתו ר' שמואל אמר לי שהשתתפות בשמחה של חתונה היא "ידידות". כוונת הדברים: קל לנו להשתתף בצער של השני. אנשים ממהרים לחוש את הכאב של אחרים, לבוא להלויה, לבכות ולהצטער. וככל שהסיפור יותר טרגי, יש בו יותר יתומים מסכנים, החולה יותר מיוסר, הבית יותר שבור, קל לנו להשתתף לתרום, לבכות. אבל בשמחה תמיד "חייבים", המחותן "חייב" להזמין את כולם, והאורחים מגיעים כי "לא נעים ואני חייב לו". מצד האמת אם היו הולכים בפשטות אז כולם לא היו "חייבים" וזה לא מזמין וזה לא בא. קשה לנו לשמוח באמת בשמחת השני. ידיד הוא מי שבאמת שמח בכל ליבו עם הזולת.
ר' שמואל היה ידיד אמת! באיזו שמחה היה כשכל אחד בישר לו איזו בשורה טובה. איך השתדל להגיע לכל שמחה, לשמוח ולשמח.
בדרך כלל היחס שלנו להקב"ה הוא "אבינו" "מלכנו" [בשה"ש הוא נקרא "דוד"], אבל כאן הוא נקרא "ידיד".
בידידות אין מעמדות, אין עדיפות לגדול על הקטן, שהרי הקב"ה נקרא ידיד , והוא מכנה את בני האדם גדולים ככל שיהיו כידידיו. וכי מה היחס ביניהם ? בורא לברואיו הם ידידים? אכן כן זוהי ידידות! ר' שמואל התבלט בכך שהכל ידידיו. לפעמים אפילו ביחס לילדים קטנים דבר איתם בכזאת ידידות. כשהיה מכבד מישהו לדבר בשלחן שבת היה זה: "נכבד את ידידי וכו'".
לא יפלא שאנשים התיחסו גם אליו בפשטות. אמנם אצל חלק הוא היה "הרב", אבל רובם דברו אליו כחבר בלשון נוכח. זה בלט הרבה יותר ביחס לרבנית האלמנה: בנות שזה עתה חזרו בתשובה וכל אחת בעיניהן היא רבנית, היו קוראות לה בשמה הפרטי, ללא הבדלי מעמדות מתבקשים. בעולם הידידות זה טבעי ופשוט שזה כך.
במהלך ה"שבעה" שח הגאון ר' צבי חשין שליט"א דודו ורעו של ר' שמואל זצ"ל: בהספדים ציינו את "הגאון ר' שמואל ברנד", זה נכון אבל יש עוד גאונים. יש כאלו שציינו את "הגאון הנפלא" , את "הגאון האדיר", וגם כאן אם נתאמץ נמצא כאלו שעונים על ההגדרות הללו. אבל באמת הוא היה "שמוליק ברנד". גדול מרבן שמו!. והם הם הדברים, בעולם הידידות הוא היה שמוליק ברנד.
ד. בעולם הידידות של ר' שמואל ורעיתו היתה השראת השכינה:
"כל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה שוב אינו חרב" (עירובין יח, ב). הבית הגדול הזה שנשמעו בו "זמירות של תורה בלילה (עם כל המשמעויות של "בלילה") ו"הקול נשמע למרחוק" (רש"י שם), שוב אינו חרב! אמנם ר' שמואל אינו איתנו, אבל הבסיס שיצק אינו חרב. עמוד הענן ממשיך להיות קשור על פתח הבית! כולנו בטוחים שהרבנית וכל המשפחה ימשיכו להיות כתף תומכת ובית חם לכל אלו ששאבו מהם מלא חפניים גם ברוחניות וגם בגשמיות. אותו מקדש מעט ששכינה שרתה בו אצל ה"ידידים" הללו, ימשיך להשפיע שפע גדול בעולם הידידות כמקודם, ורוחו הגדולה של ר' שמואל זצ"ל תמשיך לחפוף עליהם מעולם שכולו טוב, עד שנזכה שיקיצו וירננו שוכני עפר במהרה בימינו אמן.