מונסיור (מר) שושני - איש מסתורין

קמנו ונתעודד

מטה עז כתב:דבר שני אין דבר כזה להפריד בין המחבר לבין דבריו, לא ביהדות ('הרב הדומה למלאך'), וגם לא בהרמנויטיקה המודרנית שחולקת על 'מות המחבר' ודוגלת במיזוג אופקים ואידך זיל גמור.

כמדומני שאצל מתמודד נפש יש מקום להבחין בין מעשיו ובין כתביו וק"ל

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ו' מאי 10, 2024 12:57 pm

עוד דברי תורה בס"ד:

ונתנו ידידים כתב:
צופה_ומביט כתב:
מטה עז כתב:אברהם אבינו והיציאה מחרן:

פענוח בס"ד:
ו' ח [בראשית פרק ו פסוק ח] ונח מצא חן... אבל בנחמיה ט' וזח [פרק ט פסוקים ו'ז'ח'] = אתה היה [ר"ת: הוא י"י (ח"ש רגיל לציין את שם ה' באות י') האלקים], אעאה [ר"ת: אתה עשית את השמים] ששוצ [ר"ת: שמי השמים וכל צבאם] = בראשית. הולל [ר"ת: הוה ליה למימר] אתה הוא שהוצאתו, ודלג, אהיה [ר"ת: אתה הוא י"י האלקים] אשר בחרת..
להקדים מצאת לבבו סבת בחרת. כי כשבחרת (?) בסבת? חרן --- ונל"פ [ונראה לפרש] בחרת = אמרת לו, ולא לאחר, ב) והוצאתו = מה אמרת לו, לך לך
וכרֹת עמו הברית שמת שמו קדם
ומצאת = עתה ידעתי כי ירא...

1. הפיענוח כאן נראה נכון אם כי הוא עצמו טעה בפסוק כי לא כתוב ה אלוקים אלא אתה הוא ה לבדך.
צודק. גם בהמשך "שמי השמים וכל צבאם" השמיט את ה' הידיעה של "השמים" וכתב הר"ת ששו"צ.
ומש"כ רגיל לציין וכו' אינו נצרך כי הרי ר"ת איכא כאן ושם הויה מתחיל עם י והאלוקים מתחיל עם ה.
צודק.
2. שהוצאתו - איני יודע מה כן כתוב אבל ברור שזה לא מה שכתוב שם. נראה לי שיש שם כמה ללל ואח"כ אולי ח ת ם או ח ת ח
אמנם מעיקרא התבוננתי בזה הרבה והיטב לפני שכתבתי הנלענ"ד, אבל לא משנה מה סברתי מעיקרא, כי יישר כוחך ששיברת, וכעת נ"ל שכתוב שם "הול"ל אתה הוא שהצלת נח, ודלג". וכלומר מעיר שבסדר המאורעות יש את מעשה בראשית, ואז נח, ואז אברהם [עשרה דורות מאדם עד נח, מנח ועד אברהם], ואף על נח נאמר בתורה שמצא חן והקב"ה הצילו, אבל כאן פתח במעשה בראשית - ודילג על הצלת נח, ועבר מיד לאברהם. וזו קושיה, שהרי באו לעורר כאן רחמים [ראה המשך הפרק] ומדוע לא הזכירו את הצלת נח מכל דורו שנמחה במבול, וכמו שאנו עושים בברכת זכרונות בר"ה? ואם בתור ישראל רוצים להזכיר כאן במיוחד את אברהם והלאה ובמיוחד את כריתת הברית עמו - מדוע פתחו במעשה בראשית? זו לכאורה ההערה שלו על ההתחלה בבראשית - דילוג על נח - והמשך באברהם. ע"כ הערתו, ועכ"ז יש ליישב.
ולפי זה אכן משתנה הבנת הקטע ממה שכתבתי לעיל. הוא לא מבאר שנח נשמט מכאן כי הוא כלול במעשה בראשית, אלא רק מסכם שבפסוק כתוב מעשה בראשית ואז דילוג לאברהם, ומקשה שדילגו כאן על נח שמצא חן והצלתו.
3. ודלג - לפי הנקודות שלפנ"ז ואח"ז נראה ברור שהמילה הזה הולך על לעיל מיני'. ומש"כ אח"כ אהיה אשר בחרת הוא התחלה לההמשך.
צודק, וכנ"ל.
4. לפני המילה להקדים כתוב הו"ל דהיינו הו"ל להקדים וכו'.
נראה נכון.
ונראה שיש עוד מילה עוד לפנ"ז בצד השני של הפס השחור.
אני חשבתי שמילה זו שייכת לעמוד הימני [באם ישנו שם, צריך לראות במקור], אבל יתכן שצודק. ואולי כתוב שם "קשה"
5. כי כשבחרת (?) בסבת ? חרן - איני יודע מה כתוב שם אבל כשתעבור על דמיון האותיות לשאר כתב ידו תראה שזה לא מה שכתוב. כשבחרת ודאי לא כתוב שם, בסבת נראה לי יותר שזה ש ולא ס, סימן שאלה נראה לי שהוא ב ולא סימן שאלה (הנקודה שמתחתיו שייך לשורה שלמטה ממנו כדלהלן) וגם הח לא ברור לי שהוא ח כי בדרך כלל אין הח שלו בעיגול כזה.
צודק, ואחר העיון לכאורה כתוב שם: כי כרת ברית בסבת? חרן. אי נמי: גם כרת ברית בשבתו בחרן. והכוונה אסביר להלן בתוך ביאור כלל דבריו בס"ד. [לגבי ההצעה שהנקודה בסימן שאלה אינה אלא סימן ר"ת מהשורה שמתחת - לאחר שנתברר לי בס"ד מה כתוב בשורה שמתחת (לתת) נפלה הצעה זו, ראה להלן].
6. וכרת עמו וכו - יש שם קטע שלם לפנ"ז שא"א לקרוא כי הוא מובלע בין הקמטים.
צודק, ומתחילה חשבתי שזה רק קרע. וכעת נ"ל ברור ששם כתובה אות ג) [המשך לאות ב) שכתב מקודם בביאור והוצאתו], היא נראית להדיא, ואולי ביאר שם מהו "ושמת שמו אברהם". אי נמי, באות ג) ביאר מהו "הוצאתו מאור כשדים" לשיטתו. שהרי פירש "והוצאתו" – על דיבור לך לך [ולא על נס כבשן האש כחז"ל ורמב"ן], ודיבור זה נאמר [בפשטות] בחרן ולא באור כשדים [וכתירוץ: יש בזה דעת האב"ע שדיבור לך לך נאמר אכן באור כשדים, ויש את רש"י שסובר שאברהם נולד באור כשדים ואת "לך לך... מארצך וממולדתך" מפרש: התרחק עוד מאור כשדים שכבר יצאת משם מקודם]. ולפי"ז את "ושמת שמו אברהם" לא הוצרך לפרש כי פשוט הוא, וגם לא הקשה ממנו מקודם.
7. שמת שמו - לא נראה כך. זה לא ש אלא ל ונראה שכתוב למ"ת (הנקודה שעשית מיני' סימן שאלה שייך לכאן והוא נקודה של הר"ת הנ"ל), וגם השמו לא ברור לי ונראה שאינו ש
צודק. ולכאורה כתוב שם "וכרת עמו הברית לתת - מוקדם". ויותר נראה שהסימן בין המילים הוא + שלכאורה פירושו אצלו "כלומר, דהיינו", ובא ליישב שלא תקשה על סדר הפסוק שכרות עמו הברית (ברית ביה"ב בגיל 70 או 75 לאברהם) קדם לשמת שמו (המילה בגיל 99) ולמצאת את לבבו (העקידה בגיל 137). [ואם כשיטת הסדר עולם שבגיל 70 א"כ קדמה גם ליציאתו מחרן בלך לך]. התירוץ הוא שלא כתוב "וכָרַתּ" [וכרתת] שאז יהיה זה סיפור דברים בעבר ויקשה שאינו כתוב כסדר, אלא כתוב בלשון עומד: "וכרות" [ולכן ציין כאן את ניקוד החולם], וכלומר – וכבר כרתת [אי נמי: הפועל העומד "וכרות" היינו שהפסוק מדבר ע"כ כעניין לעצמו, לא כהמשך כרונולוגי לקודם. אלא אומר: וכן / ובכן כרתת עמו ברית]. וזהו שכתב כאן: "וכרֹת עמו הברית לתת [דהיינו] מוקדם". כלומר: וכרות [בחולם] דהיינו בזמן שנכרתה, מוקדם לאירועים הנזכרים. והסיבה שכריתת הברית נזכרה אחרונה בפסוק [ומשום כך בפועל עומד "וכרות" כנ"ל] היא כי ממנה בנוי ההמשך של הפסוקים הבאים. [לגבי הסיבה שציטט כאן גם מילת "לתת" – ראה להלן]
ע"כ מה שיש לי להעיר ואדרבה אולי תורה חדשה מאיתך תצא אחר שתפענח את זה נכון.

לאור הנ"ל -
פענוח בס"ד:

ו' ח [בראשית פרק ו פסוק ח] ונח מצא חן... אבל [ב]נחמיה ט' וזח [פרק ט פסוקים ו'ז'ח'] = אתה היה [ר"ת: הוא יקו"ק האלקים (למעשה זו טעות בציטוט וצ"ל: אתה הוא ה' לבדך], אעאה [ר"ת: אתה עשית את השמים] ששוצ [ר"ת: שמי [ה]שמים וכל צבאם] = בראשית. הולל [ר"ת: הוה ליה למימר] אתה הוא שהצלת נח, ודלג. אהיה [ר"ת: אתה הוא יקו"ק האלקים] אשר בחרת.. [הסימן מציין להמשך הפסוק]
[מימין לקו: קשה(?)] הול [ר"ת: הוה ליה] להקדים מצאת לבבו סבת בחרת. כי כרת ברית בסבת? חרן [או:] גם כרת ברית בשבתו/ם בחרן --- ונל"פ [ר"ת: ונראה לפרש] בחרת = אמרת לו, ולא לאחר, ב) והוצאתו = מה אמרת לו, לך לך
ג) וש/ה(?) [אולי "ושמת שמו אברהם". כל הכתוב כאן נכנס בתוך הקמט ואינו נראה] ------ וכרֹת עמו הברית לתת + [כלומר] מוקדם.
ומצאת = עתה ידעתי כי ירא...

והביאור בהתאם בס"ד, בקובץ המצ"ב.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' מאי 10, 2024 1:11 pm

הפנינים שדולה כאן הרב צו"מ הן נפלאות !

אחת היא לי אם הם ממר שושני או מהרב צו"מ. מה עוד שגם זהותו של הרב צו"מ חידה היא בעיני...!

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ו' מאי 10, 2024 3:37 pm

איש_ספר כתב:הפנינים שדולה כאן הרב צו"מ הן נפלאות !

אחת היא לי אם הם ממר שושני או מהרב צו"מ. מה עוד שגם זהותו של הרב צו"מ חידה היא בעיני...!

בסרט גרינשפן מראיין איזה איטלקי שטוען שהוא ראה את שושני ממש עכשיו אז מי יודע...

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ו' מאי 10, 2024 6:43 pm

צופה_ומביט כתב:עוד דברי תורה בס"ד:
מטה עז כתב:אברהם אבינו והיציאה מחרן:

פענוח בס"ד:

ו' ח [בראשית פרק ו פסוק ח] ונח מצא חן... אבל [ב]נחמיה ט' וזח [פרק ט פסוקים ו'ז'ח'] = אתה היה [ר"ת: הוא יקו"ק האלקים (למעשה זו טעות בציטוט וצ"ל: אתה הוא ה' לבדך], אעאה [ר"ת: אתה עשית את השמים] ששוצ [ר"ת: שמי [ה]שמים וכל צבאם] = בראשית. הולל [ר"ת: הוה ליה למימר] אתה הוא שהצלת נח, ודלג. אהיה [ר"ת: אתה הוא יקו"ק האלקים] אשר בחרת.. [הסימן מציין להמשך הפסוק]
[מימין לקו: קשה(?)] הול [ר"ת: הוה ליה] להקדים מצאת לבבו סבת בחרת. כי כרת ברית בסבת? חרן [או:] גם כרת ברית בשבתו/ם בחרן --- ונל"פ [ר"ת: ונראה לפרש] בחרת = אמרת לו, ולא לאחר, ב) והוצאתו = מה אמרת לו, לך לך
ג) וש/ה(?) [אולי "ושמת שמו אברהם". כל הכתוב כאן נכנס בתוך הקמט ואינו נראה] ------ וכרֹת עמו הברית לתת + [כלומר] מוקדם.
ומצאת = עתה ידעתי כי ירא...

והביאור בהתאם בס"ד, בקובץ המצ"ב.

מקודם נשמטה לי כאן בטעות הל' שבראש המילה "להקדים" [המודגשת בציטוט].
תיקנתי בהודעה למעלה, ויש לתקן כך גם בקובץ שצורף להודעה.

מטה עז · הודעהעל ידי **מטה עז** » ש' מאי 11, 2024 8:30 pm

בשבת שמעתי כמה דברים אודותיו מבן משפחת שויבר (השתדלתי לדייק, ואם החסרתי פרטים וכדומה, עמי תלין משוגתי וה' יכפר בעדי).

1. האחים שויבר לא קבלו את הזיהוי עם הלל פרלמן כזיהוי ודאי (לפחות בפומבי).
2. המחברות הועברו למשמרת הספרייה הלאומית על פי פסק של רבי אשר וייס שליט"א.
3. כבר בתחילת שנות ה60 העביר שושני לרב שויבר ז"ל את (חלק?) מטילי הזהב והמזומן שהיו במזוודותיו, והוא העלה את הרכוש לישראל, ולדבריו היה ניתן באותם ימים לרכוש בסכום העתק הזה את כל רחוב הפסגה בבית וגן (למי שמכיר).
4. הנ"ל הגיע לרבי שלמה זלמן אויערבך שיפסוק מה לעשות בכסף, ורש"ז הוא זה שפסק להעבירו לגמ"ח.
5. הגמ"ח שהמליץ רש"ז עליו, הוא הגמ"ח הותיק 'שערי חסד' של משפחת פורוש.
6. כששמע זאת הרב קונשטט זצ"ל, התרעם על רש"ז שלא העביר חלק מן הכסף לתמכי דאורייתא ובפרט לישיבה הקדושה, ובעקבות כך חזר בו רש"ז ופסק כי מחצית הכסף תיתרם לישיבת קול תורה, וכך הוה.
7. עוד אמר ופסק רש"ז כי מן הראוי שמי שבעתיד יעסוק בכבודו של שושני, ויפרסם מתורתו ולעילוי נשמתו, ראוי שיעניקו לו תמיכה כספית מכספי הקרן.

יעל · הודעהעל ידי **יעל** » ש' מאי 11, 2024 11:29 pm

מטה עז כתב:בשבת שמעתי כמה דברים אודותיו מבן משפחת שויבר (השתדלתי לדייק, ואם החסרתי פרטים וכדומה, עמי תלין משוגתי וה' יכפר בעדי).

1. האחים שויבר לא קבלו את הזיהוי עם הלל פרלמן כזיהוי ודאי (לפחות בפומבי).
2. המחברות הועברו למשמרת הספרייה הלאומית על פי פסק של רבי אשר וייס שליט"א.
3. כבר בתחילת שנות ה60 העביר שושני לרב שויבר ז"ל את (חלק?) מטילי הזהב והמזומן שהיו במזוודותיו, והוא העלה את הרכוש לישראל, ולדבריו היה ניתן באותם ימים לרכוש בסכום העתק הזה את כל רחוב הפסגה בבית וגן (למי שמכיר).
4. הנ"ל הגיע לרבי שלמה זלמן אויערבך שיפסוק מה לעשות בכסף, ורש"ז הוא זה שפסק להעבירו לגמ"ח.
5. הגמ"ח שהמליץ רש"ז עליו, הוא הגמ"ח הותיק 'שערי חסד' של משפחת פורוש.
6. כששמע זאת הרב קונשטט זצ"ל, התרעם על רש"ז שלא העביר חלק מן הכסף לתמכי דאורייתא ובפרט לישיבה הקדושה, ובעקבות כך חזר בו רש"ז ופסק כי מחצית הכסף תיתרם לישיבת קול תורה, וכך הוה.
7. עוד אמר ופסק רש"ז כי מן הראוי שמי שבעתיד יעסוק בכבודו של שושני, ויפרסם מתורתו ולעילוי נשמתו, ראוי שיעניקו לו תמיכה כספית מכספי הקרן.

כתבת:
1. האחים שויבר לא קבלו את הזיהוי עם הלל פרלמן כזיהוי ודאי (לפחות בפומבי).
אבל האב כן קיבל את הזיהוי עם הלל פרלמן בוודאות. זה מופיע כבר בספר בצרפתית של שלמה מלכה שיצא לאור בפריס בשנת 1994, וכן מאז במקורות נוספים.

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מאי 12, 2024 1:35 am

שאלת זהותו של 'שושני' היא שאלה שולית, וכפי שאומר מיכאל גרישפן. זה נכון שהוא הוביל את הצופה לחשוב שמדובר בויקטור שושן, אך זה אינו אלא שם שהשתמש בו בהיותו בפריז. מכלול הראיות מצביע על כך שהוא הלל פרלמן.

מה שגרם ל'שושני' לרתק אליו כל יצור אנוש, הוא גאונותו הנדירה ששולבה בזיכרון צילומי, האפשרות להסתכל על דף של ספר ולקלוט אותו בצורה מעמיקה ברגע אחד, מה שהפך אותו לאדם שיודע הכל בכל מכל כל.

על 'שושני' מספרים עשרות אנשים אודות השליטה המוחלטת שלו בכל התורה כולה בצורה הכי מעמיקה שיש, כולל תורת הקבלה על כל מעמקיה, ובנוסף - שליטה בשפות רבות ברמה ספרותית, בקיאות בכל המדעים, ולהבדיל אלפי הבדלות כל כתביהם של חכמי האומות ודתיהם, וכו' וכו', וכל ספר או עיתון שהגיע לידו, עד כדי שאם הציץ בבוקר לרגע בשער של עיתון, ידע לומר בערב מה מספר הטלפון שפורסם במודעה למכירת אופניים באותו עמוד.

היה יכול לפרש כל פסוק בעשרות פירושים ככל שיספיק הזמן, היה יכול לקשר בין מחלוקות בגמ' ולבאר שהשורש הוא אחד, היה יודע לזהות היכן מסתתרת תורת הקבלה בדברי חז"ל שרמזו לה (השווה מה שאמר מוהר"ן על זה), ועוד ועוד.

העירוב של קודש וחול יצר אצלו סלט גדול, חלק ממכריו מספרים על כך שהיה בעל תאוות נשים ותאוות אכילה, וחלק מספרים על כך שהיה שקדן גדול ולמד עם טלית ותפילין, על כל פנים חזותו היתה של עם הארץ, התנהגותו היתה לא נורמלית, הגאון המופלא רבי מרדכי הזהיר מפניו, וכל "תלמידיו" הם עופות מוזרים כהאי גוונא, אין ביניהם ת"ח ורבנים, אע"פ שגם רבנים נהנו מטבע הדברים לשוחח עמו ולהתרשם מנקודת מבטו על סוגיות.

אבל עכ"פ יש מקום להתבונן בדרך לימודו של אחד כזה שכל התורה היתה במוחו, ולהשוות את הדברים אל הרבי מליובאוויטש זצ"ל, להבדיל, קדוש וטהור שמינקותו גדל בקדושה נפלאה וכל חייו היו מסע של עבודת ה' וזיכוי הרבים (אמנם למד מדעים תקופה קצרה במצוות חמיו אבל באותם ימים הוא גם התענה בה"ב, טבל במקווה, ולמד תורה י"ח שעות ביום...)

נראה שגם הרבי זצ"ל ניחן באותם כשרונות של גאונות מבהילה וזיכרון צילומי. מהמעט שעולה בזכרוני מתוך הסיפורים אודותיו: ידע מגוון שפות ברמה ספרותית, קלט בתוך שניות כל דבר שעיין בו, עבר על מכתב כהרף עין וקלט כל מה שבתוכו, עבר על עשרות מכתבים אחד אחרי השני כהרף עין ואז הקריא למזכיר תשובה לכל אחד מהם, קיבל לידיו ספר תורני עב כרס ותוך דקות סיים לעבור על כולו ואף העיר עליו, קיבל לידיו שרטוט של בנין ובהצצה של רגע זיהה מה חסר בתכנית (והציל את הקבלן מהפסד של מיליונים), מסר שיעור (התוועדות, שיחה, וכו') במשך שעות, מאות מקורות ללא כל ספר לפניו, מסר אלפי שיחות של שעות ומעולם לא חזר על אותו ביאור פעמיים.

ועוד בהיותו חתן צעיר, העידו עליו שהוא גאון עולם, בקי בבבלי ובירושלמי וכו' וכו'.

וידועה ההעמקה הידועה שלו בדברי רש"י (שלאחר מכן פורסמה בסדרת ספרים), דרכו לבאר כל דבר "לשיטתיה" - במכתב נדיר הוא העיד על עצמו : "שיטתי בזה להוסיף עוד נקודה – על דרך שהבליט והדגיש הגאון הרוגוצ'ובי – למצוא המשותף שבעניין פרטי זה שבתורה עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדים. ומובנת העמקות ועל אחת כמה וכמה הרחבות – הבאות על ידי זה". לדוגמא, ארבע מחלוקות שבין רבן גמליאל לבין חבריו החכמים – מסוגיות שונות לגמרי - מתבארים ב'לקוטי שיחות' בנקודה יסודית אחת.

כך גם להבדיל בענייני חולין - בשהותו באוניברסיטה לזמן קצר, החזיק על ברכיו ספר קודש ולמד מתוכו תוך כדי שמיעת השיעור, וכשננזף סיכם את כל השיעור ואף העיר הערותיו. במקרה אחר סיים תוך כמה דקות מבחן שזמנו הוא שש שעות (המרצה האחראי גיחך מול כולם ואח"כ הוכרח להתנצל מול כולם).

ואכן מסופר על 'שושני' הנ"ל שנפגש בפריז עם הרבי מליובאוויטש בשהותו שם, שוחח עמו במשך זמן, ונהנה מאוד למצוא איש כערכו גאון מבהיל ובקי מבהיל. לאחר מכן התבטא בפני חסידיו שאינם מכירים אותו כלל.

ענייני גאונות כאלה מצינו אף אצל המהרי"ל דיסקין, שבא אחד לשאול אותו על בגד אם יש בו שעטנז, והביט בהבטה קלה ואמר שאין בו שעטנז, ואותו אדם לא האמין שבהבטה קלה הבחין המהרי"ל אם יש שעטנז או אין, ועמד בתור שוב פעם עד שהגיע אליו, ושאל שוב, ואמר לו "כבר אמרתי לך שאין בזה שעטנז... אינך מאמין לי? אני יכול לומר לך כמה חוטי שתי וכמה חוטי ערב יש פה" (הנני מצטט מתוך הזיכרון).

וכן ידע בהבטה קלה לומר את מספר העלים בעץ וכדו' (ובחנו אותם ע"י שהסירו כמה עלים מהעץ), וכן ידע בהבטה קלה לומר כמה שטרות יש בחבילת שטרות כסף, והגראי"ל הסמיך זאת על הפסוק "וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ", שבהבטה אחת ראה ארבע מאות, לא כמונו שבקושי כמה בודדים יכולים לראות בהבטה אחת.

ובספר "עובדות והנהגות" מובא ענין דומה עם הגר"ח מבריסק, וכן זכור לי שראיתי שהוא גם היה אומר לבניו שיסתכלו על בנין ויאמרו בהבטה אחת כמה קומות יש בו.

וכן בספר אחר סיפר הרב שטיינמן על הגר"ח מבריסק, מעשה דומה.

וכן ראיתי מביאים שבמעשה איש (ח"ב עמוד קצט) סיפר הר"ר מנחם מנדל פרידמן ז"ל (חתנו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל) על החזו"א שפעם אחת הלך עמו בפרדס אתרוגים שהיה ברח' חזו"א דהיום, ובין השאר הזכיר ר' מנחם מנדל, את הסיפור שמספרים על המהרי"ל דיסקין זצ"ל שהיה אומר את מספר העלים שעל העץ והיה קולע על המספר המדוייק, אמר לו החזו"א וכי רבותא היא על מהרי"ל דיסקין וכי זהו גדלותו גם אנחנו יכולים לדעת כן, אח"כ שאל ר' מנחם מנדל לחזו"א מה מספר האתרוגים שעל העץ התבונן רבינו ואמר לו את המספר אח"כ ספר הנ"ל את האתרוגים, והיה המספר מדוייק כפי שאמר החזו"א.

וכן ראיתי שכתבו על הגר"מ פיינשטיין, שבהרף עין ידע לומר כמה קומות יש בבנין רב קומות במנהטן.

וכן יש סיפור דומה גם על רבי צדוק הכהן מלובלין.

גם על גאונותו של מוהר"ן נכתב הרבה בספר שבחי מוהר"ן ועוד. ואיך שהתנהג עם גדולי המשכילים בעירו והצליח לשבות את ליבם בגאונותו האדירה בכל תחום אפשרי.

לסיום, יש ללמוד מגדולי ישראל הנ"ל (ובפרט הרבי מליובאוויטש, שכמעט לא ישן כל ימיו. לאחר התקפת הלב בשנת תשל"ח ישן ארבע שעות בבת אחת, והרבנית אמרה שאינה זוכרת שישן כל כך הרבה זמן בבת אחת) שלקחו את הכשרון האדיר שנולדו עמו וניצלו אותו עד תום בשקידה ובטהרה כל ימי חייהם ללא הפסקה.

ולעומת זה, מצער לראות מה עלה בגורלו של אותו 'שושני', שהחל את דרכו כעילוי נפלא בישיבת הרב קוק וסיים איך שסיים.

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » א' מאי 12, 2024 3:41 am

עובר ושב כתב:ומעולם לא חזר על אותו ביאור פעמיים.

למען הדיוק: אינו נכון, כמובן.

עיניו כיונים · הודעהעל ידי **עיניו כיונים** » א' מאי 12, 2024 4:00 am

עובר ושב כתב:חלק ממכריו מספרים על כך שהיה בעל תאוות נשים ותאוות אכילה.

חשוב לדייק: אף אחד לא העיד על "תאוות נשים". אחד (אלי ויזל, שלא תמיד מדייק בסיפוריו) סיפר שהיה מוקף בבחורות יפות, כלומר שגם הן היו משומעי לקחו, ואולי גם האיר להן פנים. אחר אמר שעלמה צעירה שנכנסה הייתה גורמת להסחת דעתו מדיבור בנושא שעסק בו, כי היה פונה אליה ומשוחח עימה. וכל זה בתקופת פריז לאחר המלחמה. יש לשקול את העדויות בהסתכלות כוללת על האדם ונסיבותיו וסביבתו.
"תאוות אכילה" בוודאי שלא הייתה שם. היה צם ועמל בתורה ובחכמה שעות רבות, וכשהייתה לו הזדמנות לאכול עשה זאת במהירות, ולא במתינות ובדרך ארץ (וכדרכו הכללית שיצאה ממידת בני אדם רגילים). לא מדובר על דרישת מעדנים ובקשת משמנים.

רונן · הודעהעל ידי **רונן** » א' מאי 12, 2024 9:32 am

בלי להיכנס למושא האשכול, הטענה כי "דברי התורה מדברים בעד עצמם", ואישיות הכותב היא שולית, בוודאי אינה תואמת למחנה "היראים" ולמוסד ההסכמות. לפחות מתקופת החת"ס בה ההסכמות לבשו גם פן "כשרות" רוחנית השקפתית.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' מאי 12, 2024 9:56 am

[הדיון בנושא קדושתו של ח"ש, תם ונשלם]

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » א' מאי 12, 2024 7:49 pm

ראיון חדש שעלה השבוע עם הרב יונה סלפושניק שהכיר את שושני: https://www.inn.co.il/news/637157

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ב' מאי 13, 2024 11:56 pm

עוד קצת דברי תורה:

: ‏‏‏‏אשר בחרת באברם.jpeg (106.91 KiB) נצפה 4857 פעמים

שורה שניה מלמעלה. החידוש/ביאור האמצעי בצילום [ובו אנו משלימים בס"ד את פענוח כל הצילום הזה].

זהו הד"ת האמצעי מתוך שלושה בצילום זה. לפניו ואחריו עוסק בפסוקים בנחמיה ט: אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו. [בד"ת הראשון והשלישי עסקנו בס"ד לעיל, עיי"ש].
כשבאים לפענח בס"ד את הביאור האמצעי יש להתחשב בקשר שישנו לכאורה בינו לפסוקים בנחמיה ולביאורים שכתב בהם ח"ש כאן.

פענוח בס"ד:
ג"פ הליכה לא להנאתו מ"מ [מכל מקום] לטובתו. רומי - כל פושע לרומניה, ספרד כל רוצח לאמריקה – רוסי[ה] כל ממרה (=פאה וזקן) לסיביריה

במה עוסק הביאור:
הביאור עוסק בציווי [וקיום הציווי] לך לך שנאמר לאברהם. טוען לגביו טענה, ומבאר אותו ע"י הדגמה.
הטענה: לך "לך" אינו להנאתך אלא רק לטובתך.
הביאור: ג' הליכות שיש בציווי/בפרשה דומות במהותן ותוכנן לג' סוגי גירוש שאנו מכירים.

הקושיות בפרשה שבא ליישב / שמיושבות לפי הביאור:
א. הכפל [ג"פ] והסדר בציווי לך לך: מארצך, ממולדתך, מבית אביך. ב. הכפל [ג"פ] והשינויים בקיום הציווי: וילך אברם כאשר דיבר אליו ה', וילך איתו לוט, ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען. ג. ההתאמה והקשר בין שני אלה: כפל שינוי וסדר ג"פ בציווי – ובהליכה. ד. מהות ג' הנסיונות הכלולים בציווי לך לך. ה. מדוע לך לך הוא נסיון כאשר הקב"ה מבטיח על זה הבטחות גדולות כ"כ.

הצעות ביאור בס"ד בקובץ המצורף.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ג' מאי 14, 2024 7:17 pm

האשכול עסק בין השאר גם בזהותו של שושני.
כמו"כ משתתפת בו אחת שעסקה בזה רבות וכו' כידוע.
ובכן, הנה לכם אתגר:

: ‏‏שאמ ושושני.png (631.42 KiB) נצפה 4664 פעמים

בפינה השמאלית התחתונה של הצילום [כדאי לראות במקור ובהגדלה, יש קישור בהמשך ההודעה]

פענוח בס"ד:
שושַנִי, סח פ"נ שנפ
שנפ = נפש. פנחס שנפ'

האם שושני עוסק כאן בעצמו / בכינויו שלו?
ואם כן - מה הוא אומר כאן?

[למי שיש גישה ואפשרות, מוזמנים להעביר לעוסקים בזהותו (שאינם משתתפים בפורום), כגון משה נחמני].

קצת רקע לצילום:
ממחברת 1CH11 באתר המחברות, עמוד 13 במחברת.
בקטע המצולם עוסק שושני בשמו של פלוני "שמואל אליעזר מישקין" [מהתוכן עולה שהכירו באורגוואי שהלה היגר לשם]. מנתחו בכל מיני צורות ומאפיינים [ואכמ"ל לפרט]. לענ"ד הוא ע"ד שמא גרים ולהראות שאין מקרה והכל מושגח, וגדולת אותיות לשוה"ק, ולומד/מקשר אותו ואת חייו בשמו בכמה אופנים.
בשורה האחרונה מהקטע הזה מזכיר שושני את שם אשתו של הלה: שושנה רוזנברג.
ובקצה הרחוק של אותה שורה הוא עוסק ב"שושני".
[כקטע בפני עצמו, אינו מחובר לשום דבר. אבל כפי שכבר ראינו (וראיתי עוד) מוחו של שושני עובד בהבזקים שלוקחים אותו כהרף עין מעניין לעניין [דוגמה ניתן לראות בקטע המצולם, שורה 2-3 מלמעלה. הזכיר משהו על האיש שדומה לדורו של שמואל, ומכאן עבר לדבר על נבואת שאול, והרוח הרעה שביעתה אותו, וכינור דוד שריפאו. סיים - וחזר אל האיש שעוסק בו כאילו לא היה דבר. ובכן, גם כאן, יתכן כי משהו ב"שושנה רוזנברג" עורר אותו לעסוק ב"שושני", וכתב אותו בקצה הרחוק של השורה, כעומד לעצמו].

אם כבר הזכרנו, הנה פענוח של מה שכותב שם על אשת שמואל אליעזר מישקין.
8) גם אשתו אני חומה (עד מאה ועשרים [א"ה: אני חומה = 120, אולי הכניס לו כאן איחול]). בלי חומה [א"ה: שרוי בלא אשה שרוי בלי חומה. ואשתו של שא"מ הנ"ל היא חומה לו, כניכר בשמו:] ש-מואל אליעז-ר [א"ה: החומה המקיפה אותו, האותיות המקיפות את שמו: ש-ר, הם הר"ת שם אשתו] שושנה רוזנברג.

אגב, בסוף העמוד הדף כתובה שורה על פלוני "חיים מרדכי שטרן", בקשר לתשלום דמי עמלה בסך 500 לאיזה בנק/מוסד [או איש] בציריך.

לייבעדיג יענקל

צופה_ומביט כתב:
אגב, בסוף העמוד הדף כתובה שורה על פלוני "חיים מרדכי שטרן", בקשר לתשלום דמי עמלה בסך 500 לאיזה בנק/מוסד [או איש] בציריך.

יכול להיות שזה רח"מ שטרן מבודפסט? (מחשובי חסידי בעלזא בבודפסט ומגדולי העסקנים למען הצלת כ"ק מהר"א מבעלזא זי"ע. נפטר בשנת תשי"ד בבודפסט ונטמן שם. ראה אודותיו בספר פרשת גדולת מרדכי ח"א עמ' תצ - תצא)

נטיעות · הודעהעל ידי **נטיעות** » ד' מאי 15, 2024 3:58 pm

ב"ה

ס"ה (ולא ס"ח) פ"נ

היינו:
ס"ה = הלל (בגימ')
פ"נ = פרלמן (ראש וסוף)

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ד' מאי 15, 2024 4:56 pm

נטיעות כתב:ב"ה

ס"ה (ולא ס"ח) פ"נ

היינו:
ס"ה = הלל (בגימ')
פ"נ = פרלמן (ראש וסוף)

יפה מאד!!
גם אני חשבתי ככה, [אין סימון מעל הסח כי זו גימ', יש סימון מעל הפ"נ כי זה ראש וסוף מילה]
אבל -
זה כן סח. גם בכתב כך אני רואה, וגם - כי בלי זה לא יוצא "פנחס".
ולמה ההדגשה מתחת הח'?
ומה זה שנפ?
ומה הוא רוצה ב"פנחס"?

אדרבה, תשלים את האתגר...
כמובן הכל בגדר הצעה, אבל כזו שתסביר הכל.

אליהו בעסער · הודעהעל ידי **אליהו בעסער** » ד' מאי 15, 2024 5:01 pm

הלל =ס''ח עם ג' אותיות

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ד' מאי 15, 2024 5:15 pm

אליהו בעסער כתב:הלל =ס''ח עם ג' אותיות

בול!!
יפה מאד.

שימוש ב"עם האותיות" לגימ' נפוץ אצלו, ובדר"כ הוא לא מציין את זה אפילו.
למשל בשורה הראשונה בצילום הנ"ל: משה אהרן שמואל 991. כך עולים השמות בגימ' - אבל זה רק עם האותיות והכולל, והוא כותב כך בפשיטות.

יתכן שמשו"כ [שזה עם האותיות] הדגיש כאן את הח', לומר שזה אמור להיות סה אבל זה סח, והח' אולי נועד להקשות על הפענוח מצד אחד - ולהשלים ל"פנחס" מצד שני.

ומכאן:
"הלל פרלמן" [= "הלל פרלמן"] נרמז ב: "פנחס".

ככה גם אני חושב [כהצעה עכ"פ].

קדימה:
מה עם שנפ? נפש? שנפ'?

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » ד' מאי 15, 2024 8:33 pm

צופה_ומביט כתב:
אליהו בעסער כתב:הלל =ס''ח עם ג' אותיות

בול!!
יפה מאד.

שימוש ב"עם האותיות" לגימ' נפוץ אצלו, ובדר"כ הוא לא מציין את זה אפילו.
למשל בשורה הראשונה בצילום הנ"ל: משה אהרן שמואל 991. כך עולים השמות בגימ' - אבל זה רק עם האותיות והכולל, והוא כותב כך בפשיטות.

יתכן שמשו"כ [שזה עם האותיות] הדגיש כאן את הח', לומר שזה אמור להיות סה אבל זה סח, והח' אולי נועד להקשות על הפענוח מצד אחד - ולהשלים ל"פנחס" מצד שני.

ומכאן:
"הלל פרלמן" [= "הלל פרלמן"] נרמז ב: "פנחס".

ככה גם אני חושב [כהצעה עכ"פ].

קדימה:
מה עם שנפ? נפש? שנפ'?

שנפ = שושני פרלמן.
נפש = בצורה שונה.
פנחס שנפ' = פנחס שנפ'. ההרגשה שלו שהלל פרלמן נפטר. ועכשיו זה מישהו חדש שושני.

קמנו ונתעודד · הודעהעל ידי **קמנו ונתעודד** » ד' מאי 15, 2024 9:29 pm

לא יותר מסתבר שהיה לו איזה דוד בשם פנחס שנפטר בתרס"ח? עם גימטריות אפשר להגיע לספקולציות רחוקות מאוד

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » ה' מאי 16, 2024 10:16 am

צופה_ומביט כתב:קדימה:
מה עם שנפ? נפש? שנפ'?

לא פתרון מהודק, אבל בכיוון.

היסוד: שושני = 666. השם המקוצר, דהיינו פנחס (198) + השם הארוך, דהיינו הלל (68) פרלמן (400) = 666.

הצעת הפתרון:
שושַנִי, גימ' 666
סח גימ' הלל כנ"ל
פ"נ קיצור של פרלמן כנ"ל
שנפ זה שם קוד לגימ' של השם הארוך. נ"פ אנחנו יודעים מה זה. מה זה ש'?
שנפ = נפש. ש' היא הנפש של השם הארוך הלל פרלמן = 300
פנחס שנפ' המרכאה מכוונת אותנו שב"שנפ" חסר האותיות החיצוניות של הלל, דהיינו 38 [לפי המהלך שלו לכלול את האותיות].
וממילא, פנחס [השם המקוצר] + שנפ [האותיות הפנימיות + האותיות החיצוניות של פרלמן] + 38 [האותיות החיצוניות של הלל] = 666
ומסתבר גם כמו שכתב 'רציני', שבחר את הצורה החסרה הזאת, פנחס שנפ', לרמז ששושני הוא פנחס שנפ' ונעלם ואיננו.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ה' מאי 16, 2024 11:28 am

אנשים איבדו את השפיות לגמרי. משקיעים שעות על גבי שעות לפענח הבליו והזיותיו של אדם תמהוני.

כלבאשבוע · הודעהעל ידי **כלבאשבוע** » ה' מאי 16, 2024 12:01 pm

תוכן כתב:אנשים איבדו את השפיות לגמרי. משקיעים שעות על גבי שעות לפענח הבליו והזיותיו של אדם תמהוני.

תודה רבה!
שיפתחו פורום להגיגי שושני

בריושמא · הודעהעל ידי **בריושמא** » ה' מאי 16, 2024 12:35 pm

תוכן כתב:אנשים איבדו את השפיות לגמרי. משקיעים שעות על גבי שעות לפענח הבליו והזיותיו של אדם תמהוני.

ויהי בימי קדם ומלך היה בארץ רחוקה אשר לא חשק דבר בלתי אם ללבוש יום יום בגדים יפים וחדשים, ויהי המלך מוציא את כל כספו לבגדים חדשים לבעבור התיַפוֹת. אין המלך עֹשׂה דבר ולאנשי צבאותיו לא ישים לב, בחצרות בּתּי התּיאַטרה לא יסתופף ולשוח ביער לא יֵצא בלתי אם בהראותו את כבוד תפארת בגדיו. ויהיו למלך בגדים לכל שעה משעות היום, בגד לשעה בגד לשעה, וכאשר יאָמר על כל מלך: “בסוד יועציו הוא יושב!” כן אמרו למלך הזה: “בחדר בגדיו הוא יושב!”
ועיר המלוכה עיר גדולה ועליזה מאוד, אשר ינהרו אליה אורחים חדשים יום יום, ויהי היום ויבואו גם שני אנשים נוכלים ויאמרו: “אורגי בגדים אנחנו”, ויתהללו באזני כל כי יודעים הם לארוג אֶרג בגדים אשר אין כמוהם ליֹפי. והבגדים האלה יעלו על כל הבגדים גם ביפי צבעיהם וגם בתֹאַר הארג, ואולם עוד יתרה להם על דבר נפלאותיהם וסגֻלותיהם החדשות, כי רק האיש הישר והחכם יראה אותם, ואם יביט אליהם אחד הפקידים אשר לא יצלח לפקודתו או אחד הסכלים אשר לבו טח מהשכיל, והיו הבגדים כּלֹא-היו ונעלמו מנגד עיניו ולא יראה דבר.
אז אמר המלך בלבו: “הלא נחמדים יהיו בגדים אשר כאלה! לוּ אלבשם, וידעתי להבדיל בין השרים והפקידים אשר יצלחו לפקודתם במדינות מלכותי ובין השרים והפקידים אשר לא יצלחו, וכן ידעתי להַפלות לי את החכמים מן הסכלים! אצוה נא ואָרגוּ את הבגדים ההם לי כרגע!” והמלך שקל כסף ערבון הרבה מאד על יד שני האנשים הנוכלים ויצו אותם להחל את מלאכתם.
והאנשים העמידו שתּי מכוֹנוֹת אורגים וישלחו ידיהם ויעשו כה וכה ויהיו כאורגים, ואולם ריקות היו המכונות, לא היה ולא הוּשם עליהן דבר. אבל האנשים היו כתהום, לא ידעו שבעה, ויהי הם שואלים מעם המלך את מבחר המשי ואת הזהב היקר, ויקחו משי וזהב יום יום ואותם שמו בכליהם, והם בידיהם עושים כה וכה על פני המכונות הריקות ויהיו כאורגים, ולא שבתו מן המלאכה הזאת יום יום עד הנשף.
אז אמר המלך בלבו: “אכן בא המועד לראות מה גורל המלאכה ועד כמה הכינו!” ואולם לבו חרד כמעט ולא קם בו רוח ללכת ולראות, כי זכר אשר הסכל או אשר לא יצלח לפקודתו לא יביט את הבגדים ולא יראֵם. אמנם ידע המלך בנפשו כי לא לו לירוא וכי לא אליו תגע הדאגה הזאת, ואולם טוב לאיש כי ילך לבטח דרכו, ועל כן אמר בלבו: אשלח נא בראשונה איש אחר והתבונן אל המלאכה והגיד לי. וכל אנשי העיר ידעו את הסגֻלות והנפלאות אשר יאָמר על הבגדים ההם, ויהי כל איש מחכּה בכליון עינים ומתאַוה לדעת עד מה רבתה סכלות רעהו ועד מה גדלה שרירות לבו.
“אשלח נא את יועצי הנאמן והזקן היושב ראשונה במלכותי, וראו עיניו את מלאכת האורגים!” אמר המלך בלבו – “רק אין כמוהו איש היודע לבחון את ארג הבגדים, כי איש חכם הוא ואין כמוהו מצליח לפקודתו!”
אז הלך היועץ הזקן והנאמן ויבא אל הבית אשר שם שני הנוכלים, והם יושבים לפני המכונות הריקות כפעם בפעם לעשות כה וכה ולהיות כאורגים. – “אלהי, היה עוזר לי!” חשב השר בלבו ויפקח את עיניו בכל עֹז ויהי כמַשמים – “הלא אין אני יכול לראות דבר!” ואולם את הדברים האלה לא דבּר במו פיו כי אם חשב אותם בלבו.
ושני האנשים הנוכלים קמו ויפצרו בו לקָרְבָה לגשת, וישאלו אותו אם לא יפים צבעי הארג ואם לא נהדר תארו עד למאד. ובדברם ויורו באצבעותיהם על המכונות הריקות, והשר המשתומם לא חדל מהרחיב את סגור עיניו וּמפּקוֹח אותם היטב היטב, ואולם דבר לא ראה, כי לא היה דבר. “הוי אֵלי!” חשב בלבו – הסכל אנכי? ואני לא ידעתי זאת בלתי היום, ואף אמנם חלילה ממני כי ישמע איש זאת וידע! האם לא אצלח לפקודתי? חלילה ממני כי אגיד דבר וכי יוָדע לאיש אשר לא ראיתי את הארג!"
“אבל למה אדוננו מחשה ואיננו מדבּר דבר?” קרא האחד מן האורגים.
“רק מכלול יפי מאין כמוהו האֶרג הזה!” ענה היועץ הזקן ויבט אל מולו מבעד לבתּי עיניו – “מה יפים הצבעים האלה ומה נהדר התֹּאר הזה! ואני אמהר נא אל המלך והגדתי לו כי מצא הארג חן בעיני מאד מאד!”
“אכן שִׂמחתּנו בדבריך!” ענו האורגים השנים, ואחרי כן קראו לפניו את הצבעים בשמותיהם וישימו לפניו את משפט תֹּאר הארג לכל נפלאותיו, והיועץ הזקן שמע את הדברים בכל לבו, כי אמר: אשמע נא את הדברים ואדע להגיד למלך דבר דבר על אָפניו – וישב אל המלך ויעש כדבר הזה.
אז שאלו הנוכלים מעם המלך כסף משנה וכן שאלו גם משי וגם זהב פי שנים, כי אמרו: למלאכתנו אנחנו שואלים, וישימו את כל אלה בכליהם, ועל פני המכונות לא שמו אף חוט אחד, ואולם עוד הם כבראשונה יושבים תמיד אל המכונות הריקות ועושים בידיהם כה וכה להיות כאורגים.
והמלך התעורר שנית וישלח את אחד השרים הגדולים לראות את גורל האֶרג ולהתבונן אם יארכו הימים עוד עד כּלות המלאכה, ויהי השר הזה גם הוא איש נבון וסר מרע. והיה כאשר קרה לשר הראשון כן קרה גם לשר השני, ויהי הוא מביט ומוסיף להביט ופוקח את עיניו היטב היטב, ואולם דבר לא ראה, כי לא היה דבר לנגד עיניו בלתי אם המכונות הריקות.
“הלא יפה הארג הזה?” קראו הנוכלים השנים ויורו באצבעותיהם ובפיהם בארו את משפט תֹּאר הארג, והוא טרם יהיה.
“הן סכל לא הייתי מעודי!” חשב האיש בלבו – “ולכן אפוא רק אחת היא כי לפקודתי לא אצלח. אמנם נפלָאת היא בעיני מאד ואני לא האמנתי, ואולם זאת אעשה ושמרתי מחסום לפי ולא יוָדע לאיש דבר!” ובכן הִלֵּל גם הוא בכל פה את האֶרג אשר לא ראה ולא הביט, ויגד להם כי שמח לבו מאד על הצבעים היפים ועל התֹּאר הנחמד. ואל המלך אמר בשובו: " רק אין כארג הזה נחמד ונפלא!"
וכל אנשי העיר למגדול ועד קטן דבּרו כל היום בּאֶרג הנפלא, ויהי רק הארג כל שיחתם,
אז חשקה נפש המלך גם הוא לראות את האֶרג בעודו על פני המכונות, ויקם הוא וגדוד שריו ומבחר יועציו עמו, ובניהם גם השרים השנים אשר שלח אותם בראשונה, וילכו כלם ויבואו אל בית הנוכלים האורגים, והם יושבים כפעם בפעם אל מכונותיהם ועושים בחפץ כפים, והמכונות ריקות באין חוט ובאין פָּתיל אף אחד.
“האף אמנם לא נחמד הארג הזה מאין כמוהו?” אמרו השרים השנים הראשונים והנאמנים – “אם על המלך טוב יתענג נא המלך גם הוא על הצבעים הנפלאים האלה ועל התֹּאר הנהדר הזה!” ובדבּרם ויורו באצבעותיהם על המכונות הריקות, כי אמרו איש איש בלבו: אולי חכם ואולי טוב רעי ממני והוא רֹאה, ולכן אַל נא אגלה את חרפתי ברבים.
“מה זה היה לי!” אמר המלך בלבו – “הלא אין אני רֹאה דבר! אכן נורא הדבר הזה! הסכל אנכי? אם לא אצלח למלוכה? רק יַסר יסרני אֵל לוּ כדבר הזה כן הוא!” ובקול ענה ואמר: “מה נחמד הארג הזה! אכן מצא הארג חן בעיני מאד!” ובדברו ויָנֶד בראשו בחן ובחסד ויתבונן אל המכונות הריקות, כי לא מצא את לבבו לענות דבר אמת ולהודות אשר איננו רֹאה דבר. וכל האנשים אשר עמו הביטו גם הם ויראו ויתבוננו ויפקחו את עיניהם היטב ולא מצאו גם הם יותר מאחיהם הראשונים;ואולם גם הם ענו אחרי המלך ככל הדברים אשר שמעו מפיו ויקראו גם הם: “מה נחמד הארג הזה!” ותהי עצתם אשר יעצו את המלך ללבוש את הבגדים החדשים היוצאים מן הארג הזה בראשונה ביום החג הקרוב לבוא אשר בו יעבור המלך בַּסָּךְ ברחובות העיר לעיני כל העם. ואיש לאיש לא דבּר דבר ביום ההוא 1בלתי אם: “נפלא הוא, נחמד הוא, נהדר הוא!” ויהיו כלם שמחים ומתענגים מאד. והמלך נתן לשני הנוכלים את אותות-הצלב, אותות כבוד הם, לקשרם על לוח לבם בפתיל תכלת ויקרא להם שמות תפארת לאמר: אורגי סְתָרִים אשר למלך.
ובהיות הלילה טרם יום החג אשר יעבור המלך בסך ברחוב העיר, ושני הנוכלים האורגים לא שכבו לנוח וישבו אל המכונות ויהיו כמנצחים על המלאכה כל הלילה, ויעלו כששה עשר נרות במנורות, למען יאמינו כל העם הרֹאים כי נחפזים הם לכלות את המלאכה;ויקומו ויהיו כאנשים מסירים ארג מעל פני המכונות, וּבמספרַיִם גדולים עשו כה וכה להיות כאנשים כורתים את אשר יכרתו, ויתפרו במָחוֹטים באין חוטים, ואחרי כן קראו: “הנה הבגדים לפניכם והם שלמים ונכונים!”
והמלך וּמתי שריו ואנשי סודו באו אל בית הנוכלים, והנוכלים נשאו את זרועות ידיהם פעם בכה ופעם בכה, ויהיו כאנשים מחזיקים בידיהם דבר-מה ויאמרו: הנה פה המכנסים! ופה המעיל! ופה האדרת! ועוד כהנה וכהנה. “אכן קלים כל אלה מִקּורי עכביש! ויש אשר יאמין איש כי לא לבש דבר, ואולם זאת סגֻלת הבגדים האלה וזה כל יתרונם!”
“כן הוא!” ענו כל השרים אחריהם, ואולם דבר לא ראו, כי לא היה דבר.
“ועתה אם מצאנו חן בעיני אדוננו מלכנו, יתפשט נא אדוננו מלכנו את בגדיו ברב חסדו” אמרו הנוכלים – “כי אנחנו פה אמרנו להלביש את אדוננו מלכנו את הבגדים החדשים אל מול פני המראות המלֻטשות התלויות בזה על פני הקיר”.
והמלך התפשט את בגדיו, והנוכלים עשו בידיהם כה וכה ויהיו כמלבישים את המלך את הבגדים החדשים, אשר לא היו ולא נבראו, והם כמלבישים אותו בגד בגד לבדו, איש אחרי אחיו ואיש אחרי רעהו, ויהי הם תופשים אותו במתניו ויהיו כקושרים אל מתניו את סרח השולים הסורח על הארץ, והמלך פונה כה וכה לפני המראות אשר על פני הקיר.
“מה נאוה המלך בבגדים האלה, מה יפים הם לעצמותיו!” קראו כולם פה אחד – “רק אין כצבעים היפים האלה, רק אין כתֹאר הנחמד הזה! אכן נפלאים הבגדים האלה!”
“הנה הם עומדים ומחכים בחוץ ונושאים בידיהם את האפריון אשר בו ינָשא מלכנו ואדוננו בסך ברחוב העיר!” דבּר השר המנצח על הסדרים בבואו הביתה.
“הנה אנכי נכון!” ענה המלך – “האם לא מקבילים הבגדים האלה היטב לבשרי?” ואחרי כן פנה עוד אָנה ואָנה אל מול פני המראות, להיות כאיש הבוחן היטב את תפארת בגדיו.
והשרים המשרתים את פני המלך הולכים אחריו לשאת בידיהם את סרח שוּלֵי האדרת כפעם בפעם, ויהי הם שולחים את ידיהם ארצה ועושים כה וכה להיות כמרימים את סרח השולים מעל פני הארץ, והם הולכים מאחרי המלך לאטם וידיהם שלוחות מהם והלאה והיו כנושאים דבר;כי נזהרו לנפשותיהם מאד אשר לא יוָדע בקהל כי עיניהם לא הביטו ולא ראו דבר.
והמלך הולך מתחת לאפריון היקר ועובר בסך ובהמון חוגג ברחובות העיר, וכל העם אשר ברחובות ואשר בחלונות הבּתּים קוראים בקול: “הוי אֵל אלהים, מה יפים הבגדים החדשים אשר ילבש המלך! מה נהדר סרח השולים העודף על האדרת! ומה מקבילים הבגדים אל כל עצמותיו!” כי נזהר כל איש לנפשו אשר לא יוָדע לרעהו כי עיניו לא תראינה דבר, ולא יאָמר עליו כי לא יצלח לפקודתו או כי לבו טח מהשכיל – אכן לא היו עוד בגדים למלך אשר ימצאו חן בעיני כל העם כבגדים האלה.
“אבל אין כל כסות למלך ואין כל בגד על בשרו!” קרא פתאם ילד קטן.
“הוי שִׁמעו שִׁמעו את אשר ידבר פי התמים הזה!” ענה אבי הילד אחריו, ואיש לרעהו הגיד בדממה את אשר דִבּר הילד.
“אין כל כסות למלך! הנה שם ילד קטן אשר יאמר בפה מלא ולא יבוש כי אין כל בגד על בשר המלך!”
“אין כל כסות ואין כל בגד על בשר המלך!” קרא כל העם באחרונה פה אחד, והדברים האלה ירדו אל חדרי בטן המלך ויכאיבו לו, כי כמעט האמין גם הוא אשר צדקו דברי העם האחרונים האלה, ואולם בלבו אמר: “עתה אין לי עצה אחרת בלתי אם לכלות את אשר החלותי!” אז עדה גאון וגֹבה שבעתים מבראשונה וילך קוממיות והשרים המשרתים את פניו הולכים אחריו ונושאים בידיהם את סרח שולי האדרת אשר לא היה ואשר לא נברא.

מה שנכון נכון

כ'מעשה' דהראב"ע וג"פ פיקא.

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » ה' מאי 16, 2024 8:08 pm

מי שמדבר עם מי שהכיר אותו, ורואה את ה"התרגשות עם פחד עם יראת כבוד עם הרגשות" אין איך להסביר את זה.
להבדיל, ההתפעלות מרב חיים או מהחזו"א. רק ששם אפשר להסביר

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' מאי 17, 2024 12:24 am

רוב האנשים שהכירו אותו, מה שידוע לנו, הם עמי הארץ גמורים. אז התפעלו מהבקיאות שלו. אין להם את הכלים למדוד מהו תלמיד חכם, וחשבו שבקי מטורף הוא הנקרא ת"ח.

אני הכרתי אחד, שכל דבר שהיה לומד היה יכול לומר ישר והפוך. הכל בכל מכל כל, היה מסוגל לחזור על הודו אחורנית בעל פה, יותר מהר מי שאדם רגיל אומר אותו כסדרו.

לפי מה ששמעתי, היום הוא בבית משוגעים.

חסרים עילויים בכלל ישראל?

רציני כתב:מי שמדבר עם מי שהכיר אותו, ורואה את ה"התרגשות עם פחד עם יראת כבוד עם הרגשות" אין איך להסביר את זה.
להבדיל, ההתפעלות מרב חיים או מהחזו"א. רק ששם אפשר להסביר

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » ו' מאי 17, 2024 1:01 am

רציני כתב:מי שמדבר עם מי שהכיר אותו, ורואה את ה"התרגשות עם פחד עם יראת כבוד עם הרגשות" אין איך להסביר את זה.
להבדיל, ההתפעלות מרב חיים או מהחזו"א. רק ששם אפשר להסביר

הייתי מבקש ממך לפתוח עליו אשכול או לפחות כאן לספר עליו יותר האם גם עסק בחידושים כמו מר שושני וכו', וכן על שאר העילויים שאתה מכיר. אבל אני מפחד שבסוף יפתחו עלי אשכול כי יש לי שיגעון שמעניין אותי לדעת על אנשים שיודעים יותר ממני, ויותר חכמים ממני.
[על מר שושני, אסר הרב איש ספר לדעת את דרכיו, אבל יש עדויות מבני תורה על ידיעתו את הש"ס רש"י בעל פה, וכן הוא היה מקושר עם אנשים חשובים בתוך העולם החרדי].

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' מאי 17, 2024 2:00 am

היה פעם גאון בשם ר' שלמה שוסטר שידע את הכל. והוא באמת היה ת"ח. שמעו עליו בטלויזיה ורצו לשלם לו שיהיה לו תוכנית בטלויזיה בו הוא מדבר עם אנשים על כל נושא שבעולם. אבל הוא סירב כי זה לא התאים לבן תורה. למה אתה לא מתעניין בו?

ודרך אגב, פה בפורום יש כמה וכמה אנשים שיודעים יותר ממך וחכמים יותר ממך, ותרמו לעולם התורה הרבה יותר ממר שושני. למה הם לא מעניינים אותך?

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » ו' מאי 17, 2024 6:46 am

תוכן כתב:היה פעם גאון בשם ר' שלמה שוסטר שידע את הכל. והוא באמת היה ת"ח. שמעו עליו בטלויזיה ורצו לשלם לו שיהיה לו תוכנית בטלויזיה בו הוא מדבר עם אנשים על כל נושא שבעולם. אבל הוא סירב כי זה לא התאים לבן תורה. למה אתה לא מתעניין בו?

ודרך אגב, פה בפורום יש כמה וכמה אנשים שיודעים יותר ממך וחכמים יותר ממך, ותרמו לעולם התורה הרבה יותר ממר שושני. למה הם לא מעניינים אותך?

תודה על ר' שלמה שוסטר חיפשתי וקראתי עליו כעת בישורון מב, כתוב שם שהניח מלא דפים של דברי תורה. האם ידוע איפה הם?
על עניין חכמי הפורום פעם כתבו על זה.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ו' מאי 17, 2024 10:26 am

רציני כתב:תודה על ר' שלמה שוסטר חיפשתי וקראתי עליו כעת בישורון מב, כתוב שם שהניח מלא דפים של דברי תורה. האם ידוע איפה הם?
על עניין חכמי הפורום פעם כתבו על זה.

על הרב שוסטר כתבו באשכול על זקנו החשק שלמה: http://212.199.162.70/viewtopic.php?t=3096

יעל · הודעהעל ידי **יעל** » ו' מאי 17, 2024 2:03 pm

אני מבקשת להעיר באופן כללי שכל מה שנוגע למר שושני - הלל פרלמן אמור לדעתי להיכלל כאן.
כוונתי גם לדברי התורה שלו, ואין לפתוח נושא חדש.

בן המחבר · הודעהעל ידי **בן המחבר** » ו' מאי 17, 2024 2:19 pm

תוכן כתב:חסרים עילויים בכלל ישראל?

viewtopic.php?p=84711#p84711

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » א' מאי 19, 2024 12:25 am

: ‏‏__עת לעשות להשם.png (160.69 KiB) נצפה 3251 פעמים

פענוח בס"ד:

"עת" לעשות לה' - תדע כונת תפלה בעת זו. – יֹדעי בינה לעיתים – חכמת אנכנהג. נוסח קבוע, בכונות שונות לכל רגעי עולם -
"כח צדיק" = יודע מה דרוש בעת זו, לכוֵן=ולהטות מכסא דין לכסא רחמים ---- ואני תפלתי ----: "עת רצון"
אבל ג"ש ראשונות עוסק בתורה דבה אמת, לא עביד לפמה"ד ---- אילפא רמי... מתחלה ואמת ולבסוף "ורב" חסד = גובר על "אמת"
וזהו א' ברב-חסדך. ענני ב"אמת" ישעך ---- הישע יהי באמת [לפיכך] יושב על כסא רחמים. ויכון בחסד כסאך (לא כסא דין) ותשב עליו באמת
כרסוָן רמיו
הצדיק 1) יודע עת. ועת ומשפט ידע לב חכם 2) יודע לכון. - מצלי (=מתפלל =מטה
ויאמר: להשמיד-ם, לולא מ' בחירו. --- עמד בפרץ לפניו --- להשיב חמתו מהשחית
[לפיכך] "עת" לעשות, להפוך למדה"ר, הפרו תורת-ך. ג"ש שאתה עוסק בתורה בלי משוא פנים = מטרה לשלמות. אבל קיום עולם מצריך הפרה
עכשיו שנשבעתי (מושבע מהר סיני----) מי מֵפר לי. אמרו היה לך לומר מופר לך

בצד שמאל של הקטע ליד שתי השורות הראשונות כתב [הוספה]:

לא תעשו עול במשפט.. [לפיכך] אין מרחמין בדין

הצעת ביאור בס"ד והתוכן העולה והמסתעף בס"ד בקובץ המצורף.

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » א' מאי 19, 2024 7:05 am

מה שנכון נכון כתב:כ'מעשה' דהראב"ע וג"פ פיקא.

פירוש?

ישעיהו לוריא · הודעהעל ידי **ישעיהו לוריא** » א' מאי 19, 2024 9:22 am

צופה_ומביט כתב:
‏‏__עת לעשות להשם.png

פענוח בס"ד:

"עת" לעשות לה' - תדע כונת תפלה בעת זו. – יֹדעי בינה לעיתים – חכמת אנכנהג. נוסח קבוע, בכונות שונות לכל רגעי עולם -
"כח צדיק" = יודע מה דרוש בעת זו, לכוֵן=ולהטות מכסא דין לכסא רחמים ---- ואני תפלתי ----: "עת רצון"
אבל ג"ש ראשונות עוסק בתורה דבה אמת, לא עביד לפמה"ד ---- אילפא רמי... מתחלה ואמת ולבסוף "ורב" חסד = גובר על "אמת"
וזהו א' ברב-חסדך. ענני ב"אמת" ישעך ---- הישע יהי באמת [לפיכך] יושב על כסא רחמים. ויכון בחסד כסאך (לא כסא דין) ותשב עליו באמת
כרסוָן רמיו
הצדיק 1) יודע עת. ועת ומשפט ידע לב חכם 2) יודע לכון. - מצלי (=מתפלל =מטה
ויאמר: להשמיד-ם, לולא מ' בחירו. --- עמד בפרץ לפניו --- להשיב חמתו מהשחית
[לפיכך] "עת" לעשות, להפוך למדה"ר, הפרו תורת-ך. ג"ש שאתה עוסק בתורה בלי משוא פנים = מטרה לשלמות. אבל קיום עולם מצריך הפרה
עכשיו שנשבעתי (מושבע מהר סיני----) מי מֵפר לי. אמרו היה לך לומר מופר לך

בצד שמאל של הקטע ליד שתי השורות הראשונות כתב [הוספה]:

לא תעשו עול במשפט.. [לפיכך] אין מרחמין בדין

הצעת ביאור בס"ד והתוכן העולה והמסתעף בס"ד בקובץ המצורף.

מאמריך, הרב צופה ומביט, מאוד יפים ועמוקים. המאמר הזה, מיוחד ממש.
גם חכמת הפענוח, מרתקת.

כב’ דן כך בכל קוץ ותג בדברי מר שושני. ולו יהי גדול כמו הרב קניבסקי, למשל. וכי יש החוקר ודן בכל קוץ שבדבריו?! ואפילו בראשונים, הדקדוקים הם בדרך כלל בלשונות שלהם, לא בפסיקים ובהדגשות בכתב יד.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » א' מאי 19, 2024 11:13 am

ישעיהו לוריא כתב:כב’ דן כך בכל קוץ ותג בדברי מר שושני. ולו יהי גדול כמו הרב קניבסקי, למשל. וכי יש החוקר ודן בכל קוץ שבדבריו?! ואפילו בראשונים, הדקדוקים הם בדרך כלל בלשונות שלהם, לא בפסיקים ובהדגשות בכתב יד.

עניתי באישי.

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » א' מאי 19, 2024 11:50 am

צופה_ומביט כתב:
ישעיהו לוריא כתב:כב’ דן כך בכל קוץ ותג בדברי מר שושני. ולו יהי גדול כמו הרב קניבסקי, למשל. וכי יש החוקר ודן בכל קוץ שבדבריו?! ואפילו בראשונים, הדקדוקים הם בדרך כלל בלשונות שלהם, לא בפסיקים ובהדגשות בכתב יד.

עניתי באישי.

חבל. כולנו היינו שמחים לקרוא את דברי מר.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר