ארזי ביתר כתב:דרומי כתב:במצבות נוהגים לדייק יותר בתוארים וכו', ויש לפעמים אדם שבחייו הוגדר כ"הגאון הגדול" וכדומה ואילו במצבה מתיישבים היטב וכותבים באופן יותר מצומצם
סיפר לי אדם שנקרא פעם ע"י אחד מתלמידי הגרמ"ד סאלאוויציק לעלות להר המנוחות ולהשלים מנין ביום היא"צ של אחד מנדיבי ישיבתו. בהיותם בהר המנוחות, ניגש אדם אל הגרמ"ד ואמר לו שהוא מסתובב כבר כשעתיים בחלקת הרבנים בהר המנוחות יחד עם שני נגידים מארה"ב שאביהם נפטר, והם מנסים ללקט נוסחאות מהמצבות שם למצבת אביהם.
אמר הגרמ"ד במורא ובכאב, דעו לכם כי בשמים קוראים בעיון כל אות ואות מהנכתב על הצוואה, ודנים את הנפטר על פיה. כל שבח הנכתב עליו שאינו הולם את הנפטר במאת האחוזים, גורם למשפט נוקב והנפטר צריך ליתן עליו את הדין. וסיים, "האט'ס רחמנות אויף אייער טאטע'ן, שרייבט וואס ווייניגער" [רחמו על אביכם, כתבו כמה שפחות].
מהיכי תיתי שכתיבת תוארים מעוררת דינים וקטרוגים,
מה אשם האיש שמשפחתו החליטה להגזים בתואריו.
יתכן שיש מקור לכך שהגזמה בהספדים מזיקה, וממילא יש לדמות,
וטעון בירור.