כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל <ישועות משה>

ארי במסתרים · הודעהעל ידי **ארי במסתרים** » ד' מרץ 14, 2012 1:03 am

רבי משה יהושע הגר זצוק"ל בן האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר זצ"ל בעל האמרי חיים.
נלב"ע לפני שעה קלה למגינת לב כל בית ישראל

ירושלמי · הודעהעל ידי **ירושלמי** » ד' מרץ 14, 2012 1:40 am

בד"ה. ירחם ה' על עמו בית ישראל, ויאמר די להילקח המאורות. והללו שכבר נלקחו, יעמדו וימליצו טוב בעד שה פזורה, גולה וחפורה ואומלל פריה.

כיצד ייקרא לדורות הרבי שכעת נלב"ע? "ישועת משה"? איך מתנהלים הענינים שם (ובשאר החסידויות): השם של הספר נקבע אחרי הפטירה? ומי קובע את השם?

מודאכ · הודעהעל ידי **מודאכ** » ד' מרץ 14, 2012 7:16 am

העולם היהודי כולו מבכה כעת מרה את הסתלקותו של אביר הרועים נשיא מועצת חכמי התורה כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ זצוק"ל.
כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל נולד בי"ג בסיוון שנת תרע"ו בגרוסוודיין שבהונגריה להוריו הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זיע"א והרבנית הצדקנית מרת מרגלית ע"ה, בתו של האדמו"ר הרה"ק רבי זאב מרחמסטריווקא זיע"א.

כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ שימש כאדמו"ר החמישי בשושלת המפוארה לבית ויז'ניץ, ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, מאז שנת תשמ"ט אז חודשה פעילות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, כנשיאי המועצה שימשו בזמנו הרה"ק בעל ה'לב שמחה' מגור זצ"ל וכ"ק אדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל, כשהאחרון מחזיק בתפקיד יחידי עם פטירתו של הרה"ק בעל ה'לב שמחה' זי"ע.

בילדותו למד תורה ונתחנך על ברכי זקנו הרה"ק בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, אליו היה דבוק וקשור בעבותות של אהבה, ובגיל שמונה עשרה בהיותו עדיין בחור צעיר לימים, נתמנה על ידי אביו בעל ה'אמרי חיים' לכהן כרב בעיירה ווילחוביץ והגלילות – אז בהונגריה, שם היתה קהילה גדולה של חסידי ויז'ניץ.
ביום ב' בניסן תש"ב נשא לאשה את הרבנית מרת לאה אסתר ע"ה, בתו של האדמו"ר רבי חיים מנחם מנדל מדעעש זצ"ל, החתונה נערכה בעיירה דעעש, ביום שישי בערב שבת בהשתתפות מאות מחסידי ויז'ניץ ותושבי העיר ובראשות אדמורי"ם ורבנים, משנפטרה נשא האדמו"ר לאשה את הרבנית הצדקנית מרת שיינדל תליט"א, תבדל לחיים כשהוא אז בן שמונים וחמש.

בשנת תש"ד בפרוץ מלחמת העולם השניה, החליטו בני המשפחה ובסיועם של בני המקום, להימלט על נפשם ולעלות לארץ הקודש, בחודש אדר באותה השנה התחילו את מסע הנדודים, האדמו"ר מויז'ניץ והרבנית לאה אסתר ע"ה ובתם תבדל לחיים כיום הרבנית מסיקוורא תבדל לחיים.

בח' באייר חודשיים לאחר מסע הבריחה חצו את הגבול לרומניה דרך היער, ובחסדי השם הגיעו לכפר טאשאד שברומניה, כשבועיים וחצי לאחר מכן – כ"ו באייר עבר אביו האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' זיע"א, גם הוא את הגבול ונפגש עם בנו, יומיים לאחר מכן בכ"ט באייר המשיכו לבוקרשט, ובחודש אב עלו לרכבת לנסיעה לנמל קונסטנצה, משם הפליגו בספינת "מורינה" לחון את עפר ארץ ישראל.

ביום שני כ"ה מנחם-אב תש"ד, שלושה חודשים לאחר הבריחה מציפורני הנאצים, זכה לחונן את עפר הארץ, כשמאות חסידי ויז'ניץ המתינו לקבל את פניהם בתחנת הרכבת
בחיפה, עם עלותו לארץ ישראל נתמנה על ידי דודו הרה"ק בעל "דמשק אליעזר" זיע"א, לכהן כראש ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר" ויז'ניץ בתל אביב.

בהמשך סייע בידי אביו להקים את קרית ויז'ניץ בבני ברק, ובמקביל כיהן כרב ואב"ד קרית ויז'ניץ בעיר עם פטירת אביו האדמו"ר הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זי"ע ביום ט' ניסן שנת תשל"ב, מונה תחתיו לאדמורו"ת.

מקום מושבו נקבע בקרית ויז'ניץ בבני ברק, כאשר לצידו מונה אחיו כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ מונסי שיבדלחט"א לאדמו"ר כשמקום מושבו בעיירה מונסי שבניו יורק.

האדמו"ר היה ידוע כמתמיד ולמדן עצום, התפילות והטישים בשבת וימים טובים היו ידועים בחמימות ובהתלהבות, בזכות עבודתו בקודש סחף האדמו"ר וקרב יהודים רבים לאביהם בשמים והפכם לשומרי תורה ומצוות, והולכים בדרכי היראה והחסידות, אלפי יהודים מהארץ ומכל רחבי תבל.

מעל ארבעת אלפים משפחות משתייכות כיום לחסידות ויז'ניץ, מרכזה שוכן בשכונה הבני-ברקית הנקראת על שמה, אך עם השנים נפוצו המעיינות, בין היתר התיישבו חסידים רבים בירושלים, אשדוד, אלעד, מודיעין עלית, רחובות, בית שמש, ביתר עלית, חיפה, ועפולה.
במהלך כהונתו הקים האדמו"ר מוסדות תורה וחסד, ישיבות, תלמודי תורה, כוללים, וסמינרים ובתי ספר לבנות בהם מתחנכים למעלה מעשרת אלפים תלמידים ותלמידות.

האדמו"ר שם דגש בנושא החינוך כשחסידיו מציינים כי בנפשו היה הדבר: "כשראה אחרי השואה שחלק מהחסידים הורידו את הלבוש השבתי בהם השטריימל, הקים האדמו"ר 'חבורות' ללימוד חסידות גם בישיבות תיכוניות וליטאיות בארגון תחת השם "צעירי ויזניץ'", הרבי היה אומר: "תורה וחסידות הם שני דברים שלא ניתן להפריד ביניהם" מספרים חסידיו.

בין תלמידיו וחסידיו בולטים היום בעולם התורה והחסידות עשרות רבנים ודיינים, ראשי קהילות ומשפיעים שמעבירים את תורתו ומשנתו.

בשנותיו האחרונות חלה הרעה במצבו הבריאותי של האדמו"ר והוא מיעט לצאת מביתו שברחוב אהבת שלום 17 בבני ברק. את סדר התפילות והטישים ניהלו שני בניו הרבנים הגאונים הצדיקים: כ"ק הרה"צ רבי ישראל והרה"צ רבי מנחם מנדל, שליט"א.

השאיר אחריו את בתו הבכורה הרבנית חנה חיה טווערסקי הרבנית מסקווירא, את בנו ממלא מקומו כ"ק הרה"צ רבי ישראל הגר שליט"א, בתו הרבנית סאשה טייטלבוים
הרבנית מסאטמאר, בתו הרבנית שרה רוקח הרבנית מבעלזא, בתו הינדא ארנסטר אשת ראש ישיבת ויז'ניץ הרה"צ רבי מנחם ארנסטר, ובנו רבי מנחם מנדל הגר אב"ד קרית ויז'ניץ, שליט"א.

בעוד כשבועיים ימלאו 40 שנות הנהגה בראשות כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ זצוק"ל, עם פטירתו של נשיא מועצת גדולי התורה כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ זצוק"ל, אבד אחד מגדולי האדמורי"ם ומקברניטיה של היהדות החרדית

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ד' מרץ 14, 2012 7:26 am

ירושלמי כתב:בד"ה. ירחם ה' על עמו בית ישראל, ויאמר די להילקח המאורות. והללו שכבר נלקחו, יעמדו וימליצו טוב בעד שה פזורה, גולה וחפורה ואומלל פריה.

כיצד ייקרא לדורות הרבי שכעת נלב"ע? "ישועת משה"? איך מתנהלים הענינים שם (ובשאר החסידויות): השם של הספר נקבע אחרי הפטירה? ומי קובע את השם?

אכן כן יהיה מן הסתם. עוד בחיים חיותו קבע שם של הביהמ"ד ברמות על שמו בשם 'ישועות משה'.

מודאכ · הודעהעל ידי **מודאכ** » ד' מרץ 14, 2012 7:27 am

כשעה לאחר היוודע סילוקו של הצדיק, הובאה המיטה על ידי אנשי החברה קדישא אל היכל בית המדרש, והונחה במרכז המקום הקדוש שכולו ספוג מעבודת הקודש של כ"ק אדמו"ר זצ"ל, מהתפילות והתחינות לקל חי בהשתפכות ובהתרוממות הנפש, עריכת השולחנות מידי שבת בשבתו, מהרבצת התורות בכל עידן ועידן.
עם הנחת המיטה במרכז בית המדרש פרצו המוני החסידים האוהדים והסקרנים הרבים שנהרו אל היכל בית המדרש, בבכי קורע ומרטיט כל לב, ובאמירת פרקי תהלים.

המיטה נותרה בהיכל בית המדרש עד צאת המיטה בשעה 11:00 למקוה טהרה ויז'ניץ, ולאחר מכן תצא מסע ההלוייה בשעה 13:00 מבית המדרש הגדול לעבר אוהל אדמו"רי בית ויז'ניץ שם ייטמן, כשבראש המלווים יצעדו בניו וחתניו ממשיכי דרכו ומורשתו, רבבות צפויים ליטול חלק במסע ההלוויה ולחלוק כבוד אחרון לגדול המנהיגים בעולם החסידות
----------------
מתעמק, הסירותיו, ונהיר לכל בר דעת שלא העליתיו בכדי להנציח את הרבי זי"ע במותו חלילה, אלא להנציח את תחושת החורבן ששררה אז, למען יסופר לדור אחרון.

וכולנו תפלה והראנו בבניינה ושמחנו בתיקונה.

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ד' מרץ 14, 2012 11:24 am

ברוך דיין האמת !!

לא ידוע לי על ספרים שחיבר, אבל מאמר ממנו, שנתפרסם בנזר התורה, אלול תשס"ח:

בענין נדר לצדקה מהאדמור מויזניץ זצל.pdf: (93.96 KiB) הורד 566 פעמים

מן הסתם יש עוד רבים כאלה.
כמו"כ שיחותיו ודב"ק ופנינים ממנו, לע"ע לא מצאתי עוד, יבואו אחרי ויוסיפו.

ויה"ר שיהיו הד"ת לעילוי נשמתו זצ"ל !

לולי דמיסתפינא

בספר אש פנחס להג"ר פנחס הירשפרונג זצ"ל בסופו, ישנו צרור שיחות תורניות כפי לשונם, בין שני הגאונים הללו, המלאים חן ומתיקות. בו נראה וניכר שליטתו של כ"ק האדמו"ר הגה"ק זצ"ל במכמני התורה בבקיאות וחריפות. אם מצוי באוצר אולי יעלה את זה א' לכאן. ואם אינו מצוי באוצר יש להעלות כל הספר כולו, אשר הוא מענין מאד, שם.

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » א' מרץ 18, 2012 1:55 pm

קטעים מצוואתו שנכתבה בריש שנת תשמ"ד.

ארי במסתרים · הודעהעל ידי **ארי במסתרים** » א' מרץ 18, 2012 3:21 pm

מה זה 'ביי האר'?

סימנא · הודעהעל ידי **סימנא** » א' מרץ 18, 2012 3:27 pm

ארי במסתרים כתב:מה זה 'ביי האר'?

ביידיש: עם השיער. כנראה הכוונה בפאה בלי הכובעון.

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » א' מרץ 18, 2012 3:53 pm

הכוונה לשער מתחת לפאה.

חיס · הודעהעל ידי **חיס** » ב' מרץ 19, 2012 12:15 pm

מרן רבינו בעל ה"ישועות משה" זיע"א נפטר ביום המר כ' אדר תשע"ב ביום דהילולא של זקינו רבינו הב"ח זי"ע.

ננסה ביחד עם החכמי הפורום שליט"א לברר את היחוס ממרן זצ"ל עד רבינו הב"ח זצ"ל.

א) רבינו בעל ה"ישועות משה" זי"ע.

ב) בן רבינו בעל ה"אמרי חיים" זי"ע.

ג) בן רבינו בעל ה"אהבת ישראל" זי"ע.

ד) בן רבינו בעל ה"אמרי ברוך" ז"יע.

ה) בן רבינו בעל ה"צמח צדיק" זי"ע.

ו) בן רבינו בעל ה"תורת חיים" זי"ע.

ז) בן רבינו בעל ה"אהבת שלום" זי"ע.

ח) בן רבינו ר' יעקב קאפיל חסיד זי"ע.
(תלמיד אור שבעת הימים הבעש"ט זי"ע)

ט) חתן הרב זלמן זצ"ל.

י) חתן הרב שלמה זצ"ל.

י"א) בן רבינו דוד הלוי בעל הטו"ז זי"ע

י"ב) חתן רבינו בעל הב"ח זי"ע.

כמובן שיש עוד להוסיף בבקשה.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » ב' מרץ 19, 2012 3:25 pm

חיס כתב:מרן רבינו בעל ה"ישועות משה" זיע"א נפטר ביום המר כ' אדר תשע"ב ביום דהילולא של זקינו רבינו הב"ח זי"ע.

ממש שלא בהקשר זה, כבר הרבה שנים שאני מהסס בביטוי היום המר, האם נכון לאומרו על יום שאירע בו אסון. בגמ' מצינו יום חייב על ט' באב שנכפלו בו החורבנות וכו'. ואולם, האם בשביל שאיתרע מזליה של צדיק, האם הופך היום למר? והרי לשנה אחרת יהיה זה יום הילולא שיחגוה שתי החצרות בתוף ומחול, בתמונות ובפירסום, ובשלום ושלווה. ואף בו ביום שש ושמח רוכב ערבות.

ואין אני תוהה חלילה על הצער והמרירות, אלא על ההכתרה 'יום מר'. ואולי כאשר כותבים השנה, שפיר, וצ"ע.

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ב' מרץ 19, 2012 3:30 pm

לדעתי פשוט שאין הכוונה אלא גם בתוספת השנה - כפי שכתב 'חיס'.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » ב' מרץ 19, 2012 3:32 pm

לא על 'חיס' דיברתי, כוונתי לשמוע דעת החברים בכללות.

חיס · הודעהעל ידי **חיס** » ב' מרץ 19, 2012 4:22 pm

"הצואה הקדושה" צוואת קדשו של כ"ק מרן אדמו"ר זיעועכי"א הכ"מ [עם פרטים חשובים שנשמטו, ועם הציבור הק' הסליחה]

חיס · הודעהעל ידי **חיס** » ב' מרץ 19, 2012 6:37 pm

בר ששת כתב:
חיס כתב:מרן רבינו בעל ה"ישועות משה" זיע"א נפטר ביום המר כ' אדר תשע"ב ביום דהילולא של זקינו רבינו הב"ח זי"ע.

ממש שלא בהקשר זה, כבר הרבה שנים שאני מהסס בביטוי היום המר, האם נכון לאומרו על יום שאירע בו אסון. בגמ' מצינו יום חייב על ט' באב שנכפלו בו החורבנות וכו'. ואולם, האם בשביל שאיתרע מזליה של צדיק, האם הופך היום למר? והרי לשנה אחרת יהיה זה יום הילולא שיחגוה שתי החצרות בתוף ומחול, בתמונות ובפירסום, ובשלום ושלווה. ואף בו ביום שש ושמח רוכב ערבות.

ואין אני תוהה חלילה על הצער והמרירות, אלא על ההכתרה 'יום מר'. ואולי כאשר כותבים השנה, שפיר, וצ"ע.

חבירי היקר הי"ו עודד אותי שעל כן אין נקרא "יום המר"

ולא איתרע מזליה של היום רק להיפוך הוא ראה כאן ב"דרשות חתם סופר" פורים.

עט סופר · הודעהעל ידי **עט סופר** » ב' מרץ 19, 2012 9:35 pm

חיס כתב:מרן רבינו בעל ה"ישועות משה" זיע"א נפטר ביום המר כ' אדר תשע"ב ביום דהילולא של זקינו רבינו הב"ח זי"ע.

ננסה ביחד עם החכמי הפורום שליט"א לברר את היחוס ממרן זצ"ל עד רבינו הב"ח זצ"ל.

א) רבינו בעל ה"ישועות משה" זי"ע.

י) בן הרב שלמה זצ"ל.

י"א) בן רבינו דוד הלוי בעל הטו"ז זי"ע

י"ב) חתן רבינו בעל הב"ח זי"ע.

כמובן שיש עוד להוסיף בבקשה.

האם ברור שרבי שלמה בן הט"ז נולד מבת הב"ח ולא מהאשה השלישית.

חיס · הודעהעל ידי **חיס** » ג' מרץ 20, 2012 12:47 pm

בס"ד

עט סופר
האם ברור שרבי שלמה בן הט"ז נולד מבת הב"ח ולא מהאשה השלישית.?

אדרבה שאלה שאין לי תשובה...

רק ראה כאן בספר "זכרון לראשונים" {תקנות ומנהגים של הח"ק "גמילות חסדים" בקאלאמיא תרע"ד} עמוד 37

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ו' מרץ 23, 2012 10:02 am

דבר בעתו אודיע צערי לרבים, אשיחה וירוח לי.
בהודעת מודאכ ראיתי מלה אחת שקוממה אותי, "סקרנים". כלומר, יש כאן מעמד לוית המת, וקבוצה מהמשתתפים מוגדרת כסקרנים. מאריה דאברהם, סקרנים מאי בעי התם? השמעתם מימיכם בלויה של אדם מן השוק שיימצאו בה סקרנים?
בעת פטירת אדם גדול כהאדמו"ר מוויזניץ זצ"ל, תלמיד חכם, מתמיד והוגה בתורה, עובד ה' בכל כחו (לא באתי להגיד שבחיו, כי לא זה המטרה כאן, רק למנות דברים הפשוטים והמוכרחים לראות בו, חסיד כמתנגד), איך יגדל הכאב שבמקום להתרכז בהספדו של חכם, רוח הרחוב מתרכז סביב שטויות של מה בכך, מי ימלוך ואיך וכו'.
הלא תדעו כי שר וגדול נפל בישראל, גדול בתורה, תופס ישיבה, ירא ה' מנעוריו, גברא רבה ממארי דחושבנא, וכי זו תורה וזו שכרה אשר תמורת הספד כהלכה עוסקים בשיחות נשים וילדים. ההיתה זאת בימי אבותיכם?
לא אליכם ידידי חכמי הפורום נשאתי דברתי, כי אם אל הרוח הכללי, רוח אשר תוליך את כולנו בכנפיה, מי במישרים ומי בעקיפין,
מה מאוד כואב הלב לראות בעת אשר עדיין ספר תורה שרוי בצער, כאשר גדולי מנהיגי עדות נחלו בחליים האחרון, בד בבד עם אמירת תהלים בפינה זו, נאספים אחרים בפנה אחרת לדון בשאלה הגורלית מי ראוי לדעתם להתמנות כרועה. ככל שאורכת תקופת ימי החולי, כך עולה מספר הנמנים עם פינה השניה, עד שבעת הפטירה כבר נראה הדבר כמו שנראה.
נתאר לעצמינו, כאשר נחלה ל"ע איש והרופאים אף התייאשו ממנו וקבעו לו רק מספר שעות או ימים, והנה בא שדכן אל אשתו עם הצעה להנשא עם איש פלוני תיכף אחר מיתת בעלה, איך נביט על השדכן הזה? איך תגיב האשה לדבריו? הלא לקול צעקתה יניעו אמות הספים "עוד בעלי חי". וכי למה יגרע נחלת רועי ישראל, שבעת חייהם עלי אדמות מסרו נפשם בשביל צאן מרעיתם, ובעת חלים נדמו כמת הנשכח מלב באומרם מתי ימות ואבד שמו חלילה. זו היא שאמרו שבעיני עמי הארץ כל תלמיד חכם שנהנה ממנו דומה לפניו כקיתון של חרש כיון שנשבר שוב אין לו תקנה.
וכבר כתב הרב איש ספר דברים דומים, שאף אמירת הטוב והמטיב למי שנפלה לו ירושה, שדינא הכי, עכ"ז לא יאמרנה אדם בשמחה ובטוב לבב
וכדי שלא להיות פטור בלא כלום, אזכיר נקודה אחת קטנה מתוך שבחיו. ידוע לכל הצעתו בהכנסיה הגדולה בשנת תש"מ שיקבעו כל ישראל לימוד חובת הלבבות שער חשבון הנפש חשבון אחד ליום, וכך יעברו על שער זה בכל חודש וחודש. נעצור לרגע קט, מדובר מאדמו"ר חסידי, החושב לקבוע לימוד לרבים, וכלל לא עולה על דעתו לקבוע שיעור בספר חסידות כגון צוואת הריב"ש או ליקוטי אמרים, ואף אם ירצה לקבוע לימוד השוה גם לליטאים הרי בידו לבחור בספר מספרי היראה דוגמת ספר תומר להרמ"ק או שלה"ק. אך את מה הוא מציע, ספר מוסר הישן והמקובל בכל ישראל משנות דור חובת הלבבות, ואיזה שער, שער חשבון הנפש. זאת אומרת שחשבון הנפש היתה צפור נפשו, והרגש זו דחפתו לעורר לימוד זה לרבים. יהא זכרו ברוך.

ולבסוף אבקש מאת ידידנו מר מודאכ להסיר התמונה שהעלה מתוך ההכנות להטהרה והלויה. לענ"ד אין מקום לתמונות מעין אלו בפורום זה. תמונות כאלו שייכים לאתרי חדשות. ככל הידוע לי לע"ע לא הוקדש הפורום אלא אך ורק לדיונים בתורה וחכמה, ובהתאם לכך התמונות שהועלו היו רק בהקשר זה ולא של חדשות ומאורעות שונות.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ו' מרץ 23, 2012 10:10 am

ובעת כזאת אעלה פה רגשות לבי, בצורת פירוש לקינת דוד על מות שאול ויונתן. לא כל הנאמר בפירושי הקטן הזה מתאים לעניננו, ואף מה שמתאים אינה במישרים אלא דון מינה ואוקי באתרה (לא אאריך בדקדוקים המתיישבים לפי דרך זו).
ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו.
ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר. כבר אמרו חז"ל שספר הישר רומז לספר תורה, וביתר דיוק לספר בראשית. מה כתיב שם, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, ואונקלס תרגם בצלותי ובבעותי. וזהו אומרו, ללמד לבני יהודה קשת, בעת כזאת היה לנו ללמוד משאול ויונתן דרכי תפלתם ודביקותם, כסגנון הקשת הנזכר בספר בראשית, וזה היה הספד המתאים לצדיקים אלו.
אך אהה, הצבי ישראל, עם היות שאול המלך רץ כצבי לכבוד שמו יתברך. ומה היא מיוחדות שבצבי בריצה אשר התנא מדגיש ריצתו, והרי הברדלס ריצתו מהירה משל צבי. והתשובה לכך פשוטה, הברדלס אכן רץ במהירות, אבל נתייגע גם כן במהירות, כל ריצתו לערך שלש דקות. לא כן הצבי שבידו לרוץ כברת עד הגיעו למחוז חפצו. וזו היא המעלה הנדרשת בדברי התנא יהודה בן תימא, וכמו שנאמר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו. ובמעלה זו יש להספיד את שאול המלך.
אך שבר על שבר השברנו, במה שההדגשה בכל מקום רק שעל במותיך חלל, שיש כאן נפילת מלך ומושל העולה על במתי ישראל, ועל זה יש לקונן איך נפלו גבורים, המה הגבורים אנשי השם, אשר נפלו בחשיבותן להחשב כנבלי חרש וכחפץ המלוכה ולא יוזכרו מעשיהם הטובים בעצמם.
יתירה מזו יש לקונן, לא רק שמיתת שאול הוכרה בעיני העולם רק כנפילת המלוכה, אלא זאת ועוד אחרת שרבים מההמון דוגמת גר העמלקי ראו בכל זה רק סיפור חדשות המבשר נצחון לדוד נגד שאול שכעת אין לו עוד מפריע בהמלוכה שהומלך מפי שמואל הנביא, ועל דא ודאי יש לבכות על הפחתת ערך גדולת שאול עד כי זכרונו בא רק כמתחרה להמלכת דוד. ואם זה אצל בני ישראל, מה יענו הגויים אשר סביבותינו, וזהו אומרו אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון שמיתת שאול תהיה סיבה להרמת קרני, ולמה, כי זה עתה הייתי בארץ פלשתים ואכיש מלך גת חשבני כאוהב לו ושונא לשאול, והיה כי ישמע שנפל שאול והורם קרנו של דוד פן תשמחנה בנות פלשתים לראות במפלת שאול ובנצחוני שהסתובב מזה, פן תעלוזנה בנות הערלים, הן הנה פלשתים אשר ארשתי לי את בת שאול במאה ערלות פלשתים, הן המה ישמחו בחושבם שרק בגלל שאול הייתי עוין להם אבל עתה אעמוד לצדם חלילה.
ובכן נתנבא דוד ואמר, הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם כלומר בגללכם, שהרי ברעב שארכה שלש שנים נאמר אל שאול ואל בית הדמים לאשר לא נספד שאול כהלכה, ושדי תרומות, כי שם נגעל ונמאס בעיני ההמון מגן גבורים מעלתן של גבורים אנשי השם כשאול ויונתן, ואף גם זאת שמגן שאול נדמה כמבלי משיח בשמן שלא היה נמשח למלך מפי ה', כי לא זכרוהו כראוי למי שהומלך מפי הקב"ה.
אחרי ששב מלקונן על הפחתת ערך גדול בישראל שלא נספד כהלכה, חזר לעיקרו של הספד הראוי, ואמר מדם חללים מחלב גבורים, דם וחלב הנחסר מאדם בעבודתו ובמיעוט מאכל, קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם לא מנעו ולא החלישו את כחם בעבודת התפלה בחרב ובקשת כדמתרגמינן בצלותי ובעותי, ודימה את תפלתו של יונתן לקשת ההולכת למרחוק וגם קשה להזורק לידע מראש איך יפול דבר ואף על פי כן עושה כפי דרך האפשרי, כך יונתן במלחמת הפלשתים הראשונה, התפלל ויהיב סימנא לברר ההצליח ה' דרכו רק אחר שיהיה בתוך מחנה פלשתים, אבל שאול מדה אחרת היתה בו, שהשתמש בתפלה בבחינת חרב, שאין הלוחם נכנס למקום עד שידע שאפשרות בידו לנצח, כך שאול לא רצה להתחיל מלחמת פלשתים האחרונה עד שהתפלל ודרש באורים ותומים ובכל אופן כדי לידע אם נתקבלה תפלתו, אך עם כל זה חרבו לא תשוב ריקם, כי אף אחר שידע בבירור שלא ישוב לביתו ממלחמה זו לא נתרשל אלא הלך בדרך שראה לנכון לילך בה.
שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם, ואם תאמר היאך נדע שנאהבים היו בחייהם, הרי התנהגותם הנראית היתה אחרת, הן במלחמת פלשתים בעת עבר יהונתן את החרם לא ויתר אביו בשבילו רק העם פדו את יהונתן ולא מת, וכן כאשר הוגדר דוד על ידי שאול כשונא לו, עם כל זה חפץ יונתן בתקנתו עד שמרוב שיחו וכעסו רצה שאול להכות את יהונתן בחנית, והתשובה על זה אומר שאהבתם ניכרת ממה שבמותם לא נפרדו, שנתסבב מאת עילת העילות וסיבת הסיבות שבעת מיתה יעמדו זה לצד ולא היו פרודים הרי מזה אות שגם בחייהם היו בעומק לבבם אהובים באמת.
אחר שהזכיר לעיל הצבי ישראל על מעלת ריצה כצבי, הוסיף לומר מנשרים קלו מאריות גברו, גם בשני מעלות קל כנשר וגבור כארי הצטיינו שאול ויונתן, קל כנשר רומז להתגברות הנשר בקלותו וזריזותו לנסוע למרחקים כמאמר הכתוב גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר, ומה היא סיבת קלות תעופתו של הנשר, היא קלות גופו, כמצויין בספרי הטבע ששיעור משקלו של הנשר אינו בכלל ביחס עם גודל גופו, וכמו כן שאול בהיותו עניו ואינו מחזיק טיבותא לנפשיה היה קל לעשות דברים בזריזות. גבור כארי רומז לטבעו של ארי הזכר, שאינו נושא עיניו לטרף, רק כל זמנו מוקדש לשמירת גבוליו שלא יכנס בהם זר ויקח משלו מעט, וכן הוא דרך הקדושה שלא ללחום ברשעים חוץ לגבול הקדושה אבל לעומת אם הרשעים רוצים ח"ו לפרוץ גדר במקום המקודש יש להתגבר ללחום עמהם כדי לשמור על הגבולות. ומדה זו ניכרת בשאול בהיותו שלא הלך ללחום עם פלשתים כדי לפשוט ידים בגדוד לצורך פרנסת ישראל, וכל מלחמותיו היו כדי להסיר את הפלשתים מעל ישראל.
החסיר מדת עז כנמר, כי מדה זו נחסרה בשאול, והיא אשר גרמה להסרת מלכותו, שהרי מלכותו הוסרה כעונש על החיותו את אגג ומיטב הצאן, וטעמו בזה ביאר לפני שמואל כי יראתי מפני העם, ושמואל אף הוכיחו על זה באומרו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה. ולכן במקום ההספד ששם נגמר עונשו של שאול הזכיר הצטיינותו של שאול בשאר המדות לרמז על חסרון מדה זו שגרמה לזה.
בנות ישראל, אלו הבנות אשר הוקטן בעיניהם שאול באומרם הכה שאול באלפותיו ודוד ברבבותיו שלא ראו תועלת בשאול המלך, הן גם אתם עכשיו אל שאול בכינה, והטעם המלבישכם שני עם עדנים, על פי מליצת חז"ל כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא שזה מורה שלדבר הלבן הפאר הכי גדול בהיותו מלובש בדבר אדום, וכן הוא בשאול שעצם היותו נמצא אתנו כמלך ישראל בזה הלביש אותנו בבגד אדום כתולעת שני, וכמעלה עדי זהב על לבושכן, כך פיאר את כולנו במציאותו.
איך נפלו גבורים בתוך המלחמה, ודאי מצינו שגבורים נופלים במלחמה, אבל זה קורה אחר שנהרגו רוב מהחלשים והגוליירין, והגבורים נשארו בודדים בשדה קרב, אבל לא בתוך המלחמה ובאמצעו, ובהכרח זה מורה שזה היה גזירה מן השמים על שאול ועל בניו, אך יוקשה שהרי לא נהרגו כל בניו של שאול, כי נשאר לו איש בושת, ובהכרח שרק מיעוט רבים שנים ושלשה היו בכלל הגזירה על בניו אבל לא כל בניו בכלל, ואם כן השאלה נשאלת, יהונתן, למה נבחר יונתן למות מות קדושים, ועל זה משיב שבהכרח מזה שהגזירה היתה על החשובים שבבית שאול, על במותיך חלל, ובזה מזכיר חשיבותו של יהונתן.
צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, א) על אף שאביך עורר אותך שלא להחזיק בידי מחמת אהבת אמך כאומרו לבושת ערות אמך, עם כל זה התגברת על אהבת אמך ואהבת אותי. ב) הן הנני גיסך חתן אביך, בשני נשים אשר נתן לי, קידושי טעות במירב וקידושי מיכל, והי' מקום לחשוב שאהבת יונתן בדוד היתה תלויה בדבר בהיותו גיסו בעל אחותיו, ואף שאביו נלחם את דוד, הרי מצוי הדבר שבריב משפחתי בין חתן לחמיו מתחלקים הבנים בין הצדדים, על זה אמר דוד שאהבת יונתן נפלאה ממה שאפשר להיות מכח אהבתו שני נשים אלו נשות דוד.
איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ו' מרץ 23, 2012 3:51 pm

בר ששת כתב:
חיס כתב:מרן רבינו בעל ה"ישועות משה" זיע"א נפטר ביום המר כ' אדר תשע"ב ביום דהילולא של זקינו רבינו הב"ח זי"ע.

ממש שלא בהקשר זה, כבר הרבה שנים שאני מהסס בביטוי היום המר, האם נכון לאומרו על יום שאירע בו אסון. בגמ' מצינו יום חייב על ט' באב שנכפלו בו החורבנות וכו'. ואולם, האם בשביל שאיתרע מזליה של צדיק, האם הופך היום למר? והרי לשנה אחרת יהיה זה יום הילולא שיחגוה שתי החצרות בתוף ומחול, בתמונות ובפירסום, ובשלום ושלווה. ואף בו ביום שש ושמח רוכב ערבות.

ואין אני תוהה חלילה על הצער והמרירות, אלא על ההכתרה 'יום מר'. ואולי כאשר כותבים השנה, שפיר, וצ"ע.

ביומנו כותב הרב דוד כהן - הנזיר: "ביום ג' אלול תרצ"ה, הוא היום המר והנמהר. באו כולם למקום הרב בבית ההבראה, אחרי הצהרים לפנות ערב עליתי אליו בחדר משכבו, וראיתי פניו המלאים צער ואכזבה. רמזו לי הכהן, לצאת מהר. עמדתי בחצר, נדהם ומוכה יגון, ופני חפורים באילן שנסמכתי עליו ובעוד שעה, ואשמע קול בוקע שמים ומרעיש הלב שמע ישראל, ומיד אחר כך התחיל נגון שיר השירים. כבה אור האורות, עולם חשך בעדי".

מודאכ · הודעהעל ידי **מודאכ** » א' מרץ 25, 2012 11:55 pm

מתעמק כתב:דבר בעתו אודיע צערי לרבים, אשיחה וירוח לי.
בהודעת מודאכ ראיתי מלה אחת שקוממה אותי, "סקרנים". כלומר, יש כאן מעמד לוית המת, וקבוצה מהמשתתפים מוגדרת כסקרנים. מאריה דאברהם, סקרנים מאי בעי התם? השמעתם מימיכם בלויה של אדם מן השוק שיימצאו בה סקרנים?

למתעמק, ביום ששי התאפקתי מלהשיב לך בעניין הסקרנים, לקיים בי ואוהביו כצאת השמש וכו', אך עתה אמור לך... עיניך לנוכח יביטו, הסקרנים מאופיינים באופן זה, נעמדים קרוב אל הפתח ומביטים מן הצד וכו' וכו' ופעמים שגם חזותם מוכיח עליהם, כמו אותם החרדים שנדחפו במרכז הרב, נקוט כלל זה בידך, מי שלא התעניין ברב בהיותו עלי חלד ולא ביקש לחזות בטוהר זיו פני קדשו ולבקר בהיכלו, ורק ללוויה מצא לנכון להופיע הריהו בגדר סרקן.

בראנסוויל · הודעהעל ידי **בראנסוויל** » ב' מרץ 26, 2012 1:52 am

כבוד רב מודאכ, אם כי אינני חסיד וישנצאי אבל תמחול לי אלף פעמים, ע"פ הלכה בשו"ע בהלוית ת"ח צריכין להיות ס' רבוא מלוין, וכל שחסר ממספר זה יש חיוב על כל אחד ואחד בעיר להשתתף בההלוי' ולכן אין מקום למה שכתבת שמי וכו' נכנס בגדר סקרן.

מודאכ · הודעהעל ידי **מודאכ** » ב' מרץ 26, 2012 3:20 am

הצדק עמך, כיוונתי לא על מסע הלוויה אלא על הסקרנים במרכאות כפולות ומכופלות שאצו לחזות באשכבתיה דרבי והיו לצנינים בעיני. ובזה סיימתי.

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ב' מרץ 26, 2012 4:48 am

מתעמק, אמרותיך כטל יזלון, מי יתן ויחקקו דבריך אלה למשמרת, פלאי פלאות.

בן יצחק · הודעהעל ידי **בן יצחק** » ו' מרץ 01, 2013 10:57 am

גליון מוגדל ומיוחד לרגל יומא דהילולא קדישא דכ"ק מרן רבינו הק' זצוקללה"ה זי"ע הכ"מ
דברות קודש פרשת כי תשא

ב.ש. · הודעהעל ידי **ב.ש.** » ג' מרץ 10, 2015 1:40 am

השבוע ביום ד' יחול יום ההילולא השלישי של מאורן של ישראל כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ זצוק"ל אבקש מי מחברי הפורום שיש לו סיפור אישי שיועיל בטובו להעלותו לכאן.

מאיריחיאלק

הסיפור או הכיר האיש הזה הרב ווידער מנתניה

אום אני חומה

אודות קשריו עם מרן ראש הישיבה שליט"א:

: כאיל תערוג.PNG (145.05 KiB) נצפה 19401 פעמים

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » א' אוקטובר 15, 2017 11:54 pm

צילום תעודת הזהות הרומנית של הרה"ק האמרי חיים זי"ע והרבנית מרגלית.

הא לחמא עניא

ברוז כתב:צילום תעודת הזהות הרומנית של הרה"ק האמרי חיים זי"ע והרבנית מרגלית.

יפה מאוד, מסמך ממש מרתק ומעניין.

מהיכן זה לקוח???

המעניין הוא שבעמ' 3 [בצד ימין למטה] רואים את החתימה של הרבנית ושמה היא חותמת את עצמה בשם "מרגלית" ולא מרגליא - כפי נוסחת ויזניץ מאנסי.
נקודה למחשבה.

ח''ל קאליסק

''מטונך'' בלועזית שמה מופיעה מרגוליא ולא מרגלית

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » ה' אוקטובר 19, 2017 12:10 am

הא לחמא עניא כתב:מהיכן זה לקוח???
המעניין הוא שבעמ' 3 [בצד ימין למטה] רואים את החתימה של הרבנית ושמה היא חותמת את עצמה בשם "מרגלית" ולא מרגליא - כפי נוסחת ויזניץ מאנסי.
נקודה למחשבה.

מכאן:
http://www.archives.gov.il/archives/#/A ... 0680d5281b

הא לחמא עניא

ברוז כתב:
הא לחמא עניא כתב:מהיכן זה לקוח???
המעניין הוא שבעמ' 3 [בצד ימין למטה] רואים את החתימה של הרבנית ושמה היא חותמת את עצמה בשם "מרגלית" ולא מרגליא - כפי נוסחת ויזניץ מאנסי.
נקודה למחשבה.

מכאן:
http://www.archives.gov.il/archives/#/A ... 0680d5281b

חסום לי בנתיב.

הא לחמא עניא · הודעהעל ידי **הא לחמא עניא** » ד' מרץ 07, 2018 5:11 pm

היום הוא יום היארצייט ה-6 של האי צדיק נשגב.

רבים עוד זוכרים את התקופה [לפני כ-27 שנה] שרצה לחזק את סדר הלימוד של שיעורי תורה ברבים בביהמ"ד הגדול בקרית ויזניץ, והוא עצמו בא ללמוד שם, האיך ישב בריכוז ולמד בשקיקה דפי גמרא מתוך ניתוק מוחלט לכל הסובב אותו.
זה היה ספר מוסר חי האיך צריך להיות ולהתנהג בשעת הלימוד.

זכותו הגדולה יגן על כל בית ישראל.

הא לחמא עניא · הודעהעל ידי **הא לחמא עניא** » ד' מרץ 07, 2018 5:17 pm

כמה תמונות מהאחים האדמו"רים לבית ויזניץ בישבם יחד בבית אביהם.

הצעיר באלפי · הודעהעל ידי **הצעיר באלפי** » ד' מרץ 07, 2018 6:09 pm

הא לחמא עניא כתב:היום הוא יום היארצייט ה-6 של האי צדיק נשגב.

רבים עוד זוכרים את התקופה [לפני כ-27 שנה] שרצה לחזק את סדר הלימוד של שיעורי תורה ברבים בביהמ"ד הגדול בקרית ויזניץ, והוא עצמו בא ללמוד שם, האיך ישב בריכוז ולמד בשקיקה דפי גמרא מתוך ניתוק מוחלט לכל הסובב אותו.
זה היה ספר מוסר חי האיך צריך להיות ולהתנהג בשעת הלימוד.

זכותו הגדולה יגן על כל בית ישראל.

יש סרט מוקלט מזה !

אגב שמעתי מידידי הגר בשיכון ויז'ניץ, שמקומו הקבוע היה סמוך למקום בה ישב הגה"ק זי"ע והגה בשקיקה על דפי הש"ס, וכדרכו באמצע הלימוד היה מעביר ידיו על דפי הגמ' ומנשקם בפיו, איזה אהבת התורה פעם בלבו, ממש לא יאומן.

חוץ מזה הרי היה מחזה נורא לראות, שביום הראשון שהגיע התחיל ללמוד מס' ברכות, ודרכו היה ללמוד המשנה רש"י ותוס' בפנים, ואז היה סוגר הגמ' עם ידו בפנים לשמור על המקום בה אחז, והיה מנענע בראשו מימין לשמאל ואומר לעצמו כל השקו"ט, וכל הנקודות בה עמד רש"י וקו' התוס' ותירוצם, עד למשנה הבא, ושוב אמר המשנה בפנים וכו' וכו', וכך עשה עד ש"בחודש אחד" בלימוד בתורה כזה, למשך שעה אחת ביום (חוץ מלילי שבת ומצש"ק)גמר את כל הש"ס!!! [b]ועמד לעשות סיום ביום האחרון לפני קהל ועדה !, וזה היה מחזה נפלא,
אח"כ אמר שרצה להראות להציבור מה יכולים להספיק בלימוד שעה אחת ביום !!

אותה אבקש · הודעהעל ידי **אותה אבקש** » ד' מרץ 07, 2018 8:44 pm

גליון קשר איתן ויזניץ לאחר ההסתלקות:
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6 ... width=1800

שיבר · הודעהעל ידי **שיבר** » ד' מרץ 07, 2018 9:51 pm

הצעיר באלפי כתב:חוץ מזה הרי היה מחזה נורא לראות, שביום הראשון שהגיע התחיל ללמוד מס' ברכות, ודרכו היה ללמוד המשנה רש"י ותוס' בפנים, ואז היה סוגר הגמ' עם ידו בפנים לשמור על המקום בה אחז, והיה מנענע בראשו מימין לשמאל ואומר לעצמו כל השקו"ט, וכל הנקודות בה עמד רש"י וקו' התוס' ותירוצם, עד למשנה הבא, ושוב אמר המשנה בפנים וכו' וכו', וכך עשה עד ש"בחודש אחד" בלימוד בתורה כזה, למשך שעה אחת ביום (חוץ מלילי שבת ומצש"ק)גמר את כל הש"ס!!! [b]ועמד לעשות סיום ביום האחרון לפני קהל ועדה !, וזה היה מחזה נפלא,
אח"כ אמר שרצה להראות להציבור מה יכולים להספיק בלימוד שעה אחת ביום !!

כל הש"ס בעשרים שעות בלבד?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר