השאלה שלי באה ממקום של "הלוואי ואעשה גם אנכי כמוהו - אבל איך?!"
עמל התמדה עצום אני מבין.
אבל איך מצליחים
להבין מה שלומדים כשלומדים את כל התורה כולה בכזו מהירות - אני פשוט לא מצליח לתפוס.
פוק חזי כשלומדים משנ"ב בסוגיה שעכשיו למדו ויודעים, כמה שאלות, כמה דברים לא מבוררים, לפעמים סתירות.
פרקי תנ"ך - מעבר להבנת פירוש המילות, שגם זה לא תמיד פשוט, כמה שאלות יש,
עאכו"כ במשניות זרעים וקדשים וטהרות,
וסוגיות הגמרא [אפילו שו"ט, שלא לומר הבנת הדינים והסברות] בכל הש"ס כולו,
וכל הירושלמי,
ורמב"ם,
וטור [לכאורה עם ב"י שהוא הבסיס לשו"ע],
כמה שאלות ודברים לא מבוררים יש כשלומדים אותם אפילו בסוגיות שיודעים,
הכל בכל להבין מה לומדים בלימוד במהירות עצומה בשנה אחת?
וזה גם אם לומדים ברצף שעות רבות מהשכם בבוקר עד חצות הלילה, שגם זה בלתי אפשרי לרוב בני אדם, לא מצד כושר התמדה, אלא מצד שאר עיסוקים מוכרחים [של מצוה] וטרדות החיים, ונוסף על זה כוחות גוף וריכוז שצריך.
ועל "בעיון כל הצורך" וידיעה טובה ומבוררת בוודאי שאין מה לדבר, וזה פשיטא כביעתא בכותחא.
ומי שלומד את כל הנ"ל בשנה אחת לא נשאר לו אפשרות לעיין גם שלא כפי הצורך.
רק אולי מדובר בהבנה בסיסית ממש, של פירוש המילות והמושגים ברוב הנלמד, כדי לקבל מושג כללי, או כללי ביותר, ולקבל איזו אחיזת/נגיעת יד בכל התורה, כבסיס להמשך, שיהיה או חזרות נוספות כאלה ומפעם לפעם מבינים וזוכרים יותר, או שההמשך יהיה חזרה ללימוד רגיל, אבל אינו דומה מי שכבר דרך פעם אחת בכל התורה למי שלא.
את הרעיון הזה בגדול אמר רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן סימן ע"ו):
בענין הלימוד תורה שצריכים ללמוד הרבה מאד בכל יום, טוב ללמוד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלימודו. רק ללמוד בפשיטות בזריזות. ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם, ויניח אותו הענין, וילמוד יותר להלן. ועל פי הרוב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר.
ואמר: שאין צריכין בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט) 'לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר' שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השניה והשלישית כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם.
ודיבר רביז"ל הרבה מאד בענין זה. ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב. אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלימוד. כי על ידי זה יכולים לזכות ללמוד הרבה מאד לגמור כמה וכמה ספרים, וגם יזכה להבין הדברים יותר, מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלימוד. וכמה בני אדם פסקו מלימודם לגמרי על ידי ריבוי הדקדוקים שלהם. ומאומה לא נשאר בידם. אבל כשירגיל עצמו ללמוד במהירות בלי דקדוקים הרבה, התורה תתקיים בידו, ויזכה ללמוד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כולם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כולם. וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ח) שטוב לאדם שיעבור בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה.
ופעם אחד חישב רביז"ל מה שהאדם צריך ללמוד בכל יום עד שאין היום מספיק. דהיינו לגמור בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שולחן ערוך הגדולים, וכל המדרשים כולם, וכל ספרי הזוהר והתיקונים וזוהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאריז"ל, גם צריכין ללמוד איזה שיעור ביום בקצת עיון. ועוד חישב הרבה דברים. גם צריכין לומר תהלים בכל יום, ותחינות ובקשות הרבה הרבה. ואז סיפר הרבה מענין זה שצריכין ללמוד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה מענין לענין. והדברים הללו הם בדוקים ומנוסים, גם לא היה מצווה לחזור תיכף על לימודו רק רצונו תמיד היה ללמוד הספר או הפוסק שלומד כסדר מראשו לסופו בזריזות, ואחר כך יתחיל פעם שני ויגמור אותו כולו. וכן פעם אחר פעם.
שוב, אני באמת ובתמים שואל כדי להבין איך עושים את זה.
אדרבה, אם מישהו יודע ומוכן לתת לי [באישי] שם וטלפון של שני האברכים הנ"ל - אשמח מאד מאד לדבר איתם.