סגירת הישיבה בוולוז'ין

[מברר ומלבן]

נודע בכל העולם כולו המעשה עם גזירת השלטונות להכניס לימודי חול בוולוזין והתעקשותו של הנצי"ב כנגד שהובילה לסגירת הישיבה ולחליו שהכריעו
בפתקא המפורסמת שכתבה בנו הגר"ח ברלין ונעתקה ע"י הצדיק רבי אריה לוין נכתב בזה"ל: על דבר שמסר נפשו על ענין ישיבה דוואלוזין שלא להכניס לתוכה שום לימוד מלימודי חול, ע"כ, ומצ"ב עדותו של רב"צ יאדלער בספר בטוב ירושלים.
אמנם בחוברת שיחה של רבי שמואל אויערבאך שיצאה לאחרונה נכתב שבוולאזין בתחילה הכניס הנצי"ב לימודי חול ורק אח"כ משהחלו השלטונות להתערב יותר החליט הנצי"ב שלא להכנע ואז נסגרה הישיבה, בשיחה ההיא נכתב גם שזאת היא העדות שנכתבה בפתקא של הגר"ח ברלין, ומצ"ב השיחה.
האזנתי גם להקלטת השיחה ההיא שמא הכותב טעה אך נוכחתי שהכותב דייק לחלוטין.
האם מישהו מחכמי המקום מכיר תימוכין לגירסא זאת?

בטוב ירושלים.PDF

(308.55 KiB) הורד 568 פעמים

שיחת הרב אויערבאך-בניני הטומאה.pdf

(196.85 KiB) הורד 586 פעמים

[בברכה המשולשת]

מוולוז'ין ועד ירושלים
ויעויין בהרחבה בספר הגדול של פרופ' ברויאר על הישיבות

[לייטנר]

עיין גם בספרו של שאול שטמפפר

[מאיר סובל]

ידוע שבתחילה היתה כיתה ללימודי חול מחוץ לסדרי הישיבה עם מורה שקיבל שכר על לימוד שפת המדינה, במקום אחר ו"מי שרצה" היה מבקר שם, ובזה סידרו את הגזירה. זה הכל.
כמו שיעמידו היום במצבת העובדים אדם שיקבל משכורת ללמד את הבחורים עברית...

כשהגיעה הלשנה שעובדים על הממשלה והגיע פיקוח ותפס את זה - התהדקה הגזירה, ועל זה היתה אסיפה רחבה, כי הנצי"ב לא רצה לקחת על עצמו לבדו אחריות שלמה, לא לשנות סדרים ולא לסגור ישיבה, וההכרעה היתה אחרי משא ומתן של כל גדולי הדור באותו חבל ארץ.

ועל זה אמרו: לא לימודי החול סגרו את וולוז'ין אלא המחלוקת!!

[תוך כדי דיבור]

א. באמת מיותר לדבר בזה לפני שמעיינים בספרו של שטממפר ("הישיבה הליטאית בהתהוותה"), וחבל באופן כללי שממשיכים כבר כשני עשורים לפטפט בנושא בלי להתמודד עם טענותיו וראיותיו. או אפילו לדעת את העובדות כמו שצריך באופן מסודר.
והנה לדוגמא, האסיפה שהתכוון אליה מאיר סובל היתה בשנת תרמ"ז, ובעקבותיה הוחלט על הפיתרון הנ"ל של מורה מן הצד - ולא כדמשמע מדבריו שהיה זה לקראת סגירת הישיבה בתרנ"ב. ולקראת הסגירה לא ידוע על אסיפה כלשהי של גדולי הדור.
[אגב אורחא, לפני כמה שנים נתקלתי במקור נוסף שהעיד מפי הנצי"ב על סיבה זו לסגירת הישיבה, במקביל לעדות הגרח"ב ואף פורסם לפניה, אבל לדאבוני אינני מצליח בשום אופן למוצאו].

ב. מאיר סובל, אילו הגרח"ב עצמו היה שומע את ההשוואה הנ"ל בין רוסית לעברית, חוששני שהיה סוטר על פניך. מלבד שבאופן כללי לימודי עברית לא נתפסו באותו דור כלימודי חול (אף אם לא בהכרח כלימודי קודש ממש, אבל בוודאי הרבה למעלה מרקחות וטבחות), הרי שיש לו עצמו גם יותר ממכתב נלהב-נלבב אחד בעד לימוד העברית. אבל גם בלי זאת ההשוואה אינה הולמת יפה בין השאר מפני שהיום כולם יודעים עברית בלאו הכי, משא"כ רוסית אז, או טורקית באר"י דאז, או אנגלית כהיום.

[מאיר סובל]

א. אלמד את הענין שוב. עכ"פ המקור שלי הוא ספרו של צינוביץ.
ב. ההשוואה לעברית כוונתי מצד שפת המדינה להתמצא ברחוב עם עם הארץ בחיי המעשה שמחוץ לישיבה. ואם להשוות ללימודי אנגלית היום - זה רק בציור של השוואה למשל לישיבה באמריקה היום. ודוק.

[תוך כדי דיבור]

בהבדל "הקטן" - שוב - שבארה"ב דהיום כל יהודי (כמעט) יודע היטב היטב אנגלית - ההיפך הגמור ממה שהיה ברוסיה דאז.
וגם הצורך ברוסית שם לא היה דווקא בשביל לקנות תרנגולים בשוק, אבל אכ"מ.

[מזמור שיר]

לפותח האשכול, לא נראה לי מכובד לכתוב "שיחת הרב אויערבאך - בניני הטומאה".

[ידידיה]

רמ"ב ב"מוולאז'ין עד ירושלים" מספר כי המורה היה בא למקום, ומשלא מצא אף תלמיד עלה לביתם לכוס תה..., והנצי"ב היה מתחנן בפני הבחורים המבוגרים שיכנסו לשיעור לטובת הישיבה



הכל ע"פ זכרני ובהסתיגויות המתבקשות מכך

[מאיר סובל]

אכן האסיפה היחידה הידועה בענין לימודי החול היתה בתרמ"ז.

לפני הסגירה לא היתה אסיפה - אולם גם לא הנצי"ב החליט לבדו להתנגד.
התפרסמו תקנות (חוק) חדשות בנוגע לוולוז'ין בשלהי שנת 91 (תחילת נ"ב), ובד בבד הגיעו שוטרים לסגור את הישיבה שהתנהלה לפי המתכונת הישנה. לא היה מדובר על תיקון כלשהו שניתן להסדירו בבת אחת, אלא על שינוי מוחלט של הלימודים ושל צוות המורים. כך שלא היתה בכלל שאלה ולא עמדו 2 ברירות בפני הנצי"ב. הסגירה היתה עובדה מוגמרת ללא אפשרות להתמודד בכלל, ולא מבחירתו.

[מברר ומלבן]

יש"כ לכל המשיבים.
אם כן מה הביאור למכתבו של הגר"ח ברלין שאביו לא הכניס לישיבה שום לימוד מלימודי חול?

[מאיר סובל]

אולי הכניס רשמית. אבל היה ברור שזה בחוץ, ולמעשה עמדו על זה שבתוך כתלי הישיבה לא יהיה שום מדע זר, ומעבר לשיעורי שפת רוסית שבזה "עבדו" על השלטונות כמתואר, אפילו אסרו על בחורי הישיבה מללמוד איזה לימוד חול (כל מדע והשכלה שהיא) בחוץ ע"י קורס פרטי וכדומה בעת היותם רשומים בישיבה.

[הכהן]

כאשר הגרז"ר בענגיס למד בישיבה, עמדה להגיע פעם ביקורת לבדוק את לימודי הרוסית. קראו בהנהלת הישיבה לבחור העילוי, ונקשו ממנו שלילמד בעל פה כמה שירים של פושקין (אולי מישהו דומה), ולבעל זכרון פינומינאלי כמוהו זה לא היה בעיה.
כאשר הגיעו הנציגים - הוא בא והרצה להם על פה את השירים, ואח"כ כשהוא ראה את הפתעתם, הוא שאל אם לומר את זה מהסוף להתחלה...
אמרו אז שזה עמד לגרום אסון, כי הם מיד קלטו את התרמית...

[לייטנר]

אגב, עדות הגר"ח ברלין על דברי אביו 'בין הקודש ובין החול' סותרים את פירושו שם (ויקרא י' י' ובהרחבה יותר למקורו שמפנה לי"א מ"ז).

[בין גברא לגברא]

היום יש מגמה בין אוהדי לימודי חול לשכתב ההיסטוריה כאילו בוולוזין למדו לימודי חול ונסגר רק כשרצו להכניס שם יותר מדי. זה נגד המקובל וגם נגד מכתבו של הג"ר חיים ברלין [מובא בהראשון לשולשלת בריסק ועוד]. זה גם נגד המובא מהחפץ חיים [רשום אצלי שהוא בחפץ חיים על התורה עמ' 251 אבל לא מצאתי לא שם ולא בכל הספר. כנראה היה לי פעם מהדורה אחרת, כי זכור לי היטב שראיתי זה פעם בפנים]. בספר תולדות בית ה' בוואלאז'ין עמ' 287 הובא ממסך רשמי של בדיקת הממשלה שמצאו שרשום כחמישים בחורים לשיעור רוסית אל בשיעורים נוכחים לא יותר מ-15-20 ורובם לא מסוגלים לכתוב את שמם ומשפחתם ברוסית.

[בכור שטן]

מזכרונותיו של הרב י"ל דון-יחיא, מתלמידי וולוזין בתקופת סגירתה, שבט תרנ"ב:


"כידוע נסגרה הישיבה על ידי השלטונות מפאת הנימוקים דלהלן. על פני פלך וילנא שרר אז גנרל גוברנטור שהצטיין בשנאת ישראל, והיטב חרה לו שתחת שלטונו נמצאת ישיבה אשר יצא לה מוניטין בכל פזורי ישראל, ובין כתליה מתחנכים גדולי-רוח לאומה זו. טרח הרשע טרחות מרובות לשכל את השריד הזה, אלא כיון שהישיבה היתה מאושרת בגושפנקא דמלכא, קצרה יד הגוברנטור לסגרה בלי עילה מספקת. והנה נזדמנה תואנה לידו: הרשות דרשה כי יתחילו ללמוד בישיבה את שפת המדינה, ואילו הנצי"ב התנגד בתכלית לדרישה זו. גאון אדיר זה אשר שגור היה על פיו כי שנות הישיבה הן תרומה אשר מיוחדות לתורה – ראה בהכנסת למודי חול לישיבה פגיעה קשה בשלמותה. וקרא אחת מקרה וכמה מבני הישיבה הוציאו לאור כלי-מבטא (בכתב יד) בשם "הבוקר אור" ובו באו חדשות ורשימות מחיי הישיבה. ויהי כאשר נודע הדבר לנצי"ב וישלח לקרוא אליו את העורכים ויאמר להם: "באם תמשיכו לקיים את 'הבוקר אור' אהיה נאלץ אף אני לקיים את סוף הפסוק: 'והאנשים שולחו'…". התנגדותו ללמוד שפה רוסית התבססה על שני טעמים: ראשית יבטלו מתורתם, ושנית רב החשש כי ע"י כך יסורו מדרך התורה והמצוה.

ברם על אף ההתנגדות וההשתדלות להעביר את רוע הגזירה – הרשות עמדה על דרישתה: לימוד שפת רוסית. ויבחרו בעשרה אברכים, אשר בטוחים היו בהם כי לא יסטו מדרך התורה, ויעדום ל"תלמידים" בלמוד השפה. בכדי להשתריין נגד השפעה הזרה שכרו מורה גוי, באמרם, כי מורה יהודי חפשי ירצה להשפיע מדעותיו החילוניות. ואילו גוי יפטיר את שיעורו ויצא ידי חובתו בכך… ואליבא דאמת למדו את לשון הרוסית מאונס ולא השתדלו לרכוש להם ידיעה יסודית בשפת המדינה. ראשית השפעת הר"מים היתה חזקה עליהם לא לשים לב ללמוד זה, ושנית, לא היה כל צורך בשפה זו לרבנים אמיתיים, כי הסידורים הרשמיים היו מסורים ל"רבנים מטעם". וספר לי אחד האברכים, מתלמידי השיעור לשפת רוסית, כי המורה החל ללמדם קטעים מכריסטומטיה המיועדת לילדים; ואחת צטט לפניהם פסוק המספר כי סוס הולך על ארבע רגלים. לשמע הדברים קם אחד התלמידים ושאל: פשיטא, מאי קא-משמע-לן? על כך ענה לו השני: טובא קא-משמע-לן, כיון שישנם כאלה ההולכים על שתי רגלים…

לממשלה הגיעה שמועה על רשלנותם של בחורי הישיבה ללמוד השפה; ואילו למעשה לא יכלו לעשות מאומה, כיון שלמראית-העין כן עסקו במקצוע הזה. והנה קרה בזמן ההוא מקרה שני אשר ניצל על ידי הגוברנטור בכדי לסגור את הישיבה. כאשר הנצי"ב חש כי זקנה קפצה עליו, שלח לממשלה הודעה כי הוא מתפטר ממשרתו ובמקומו הוא מבקש למנות את בנו הגאון ר' חיים ברלין. דעת הרבה מבני הישיבה לא נחה ממינוי זה. הם ראו בכך פגיעה בכבודו של הגאון רבי חיים סולובייציק, וחששו שמא הוא יעזוב את הישיבה וילך לכהן בתור רב בעיר גדולה. וכשמן למדורה שמש מקרה שני אשר הלהיב את הרוחות בין ה"שדרות התחתונות" של הישיבה: בחור אחד, טרדן ועקש, בא אל הנצי"ב ובקש ממנו סכום הגון להוצאות מסע אל ביתו. הנצי"ב הציע לפניו סכום יותר קטן וכאשר הבחור עמד על דעתו והטריד את הגאון הישיש רגז ר' חיים ברלין, שהיה באותו מעמד, ונזף בבחור הזה, ולא עוד אלא גרשהו מן הבית. המקרה הזה השאיר רושם רע בין הבחורים, הואיל והיו רגילים ביחסו האבהי של ר' חיים סולובייציק אל כל תלמיד ותלמיד. ההתנגדות למנויו של ר' חיים ברלין הלכה וגדלה.

בכדי להשקיט את הרוחות באו לוולוז'ין שלשת גבאיה הראשיים: הרב מרדכי סולמונוב ממינסק, הרב אייזיק רבינוביץ מווילנא והנדיב המפורסם ר' ברוך זלדוביץ. בני הישיבה בחרו במשלחת בת עשרה בחורים אשר היתה צריכה להציע את טענות המתנגדים בפני משלחת זו. הם חזרו לפניהם על שני שיעורים: שיעורו העמוק והנפלא של ר' חיים סולובייציק ושיעורו הגדוש בקיאות מרובה של ר' חיים ברלין, והוכיחו בכך כי הפסד רב יהא לישיבה אם שיעוריו הגאוניים של ר' סולובייציק יחסרו בה. על זה השיב ר' מרדכי סולמונוב: מה רצונכם כי כל הגאונים יהיו עמקנים כרבי חיים סולובייציק, הלא הוא מוכשר להגיד שעוריו גם בפני ר"ע איגר! וחבר המשלחת השני, ר' ברוך זלדוביץ, הגין על ר"ח ברלין בקשר לנזיפתו בבחור הטרדן, ואמר: אני ממליץ עליו את הכתוב "יש צדיק אובד בצדקו", כי הוא היה חרד על כבוד אביו, ושלא בצדק דורשים את המאורע הזה לגנאי. סוף דבר היה כי כל אחד עמד על דעתו ולידי פשרה לא הגיעו.

בין כה וכה נודע לממשלה כי רוב בני הישיבה מתנגדים למינויו של ר' חיים ברלין – אשר עליו המליץ אביו הנצי"ב. הגוברנטור מצא מקום לגבות את חובו, והוא שלח את פקידו לוולוז'ין. כרבע שעה עברו על פני האולם והקשיבו בענין לניגוני הגמרא המלבבים, חזות פניהם העידה כי הישיבה מוצאת חן בעיניהם; אבל כיון שנשלחו לסגרה השתיקו את הלומדים בקול-נגידים: הסו! בדממה שהשתררה באולם הקריאו פקודה מטעם הגוברנטור אשר אמרה: היות והר"מ הישיש הנצי"ב התפטר ממשרתו ואת ר"ח ברלין אינם רוצים בני הישיבה, ור' חיים סולובייציק הוא חולה, (כפי שמסרו אז היה חשוד על הלשנה זו אחד המורים העבריים שלא נתקבל להוראת שפת רוסית בישיבה), ועל כן אנו סוגרים את הישיבה לפי שעה, עד הודעה חדשה. זה היה הנימוק הרשמי ואילו באמת יצא קצפם על הישיבה משום שהתנגדו ללמוד השפה הרוסית, וראיה לדבר: השלטונות אסרו על הנצי"ב ור' חיים סולובייציק לגור שלש שנים בפלך וילנא.

הישיבה נסגרה "לפי שעה", היינו: לעולמים, לפי הפירוש האמיתי של פקודה זו. הבחורים התפזרו ונדם קול התורה באותו האולם אשר סיפק גאונים לישראל. אמנם כעבור זמן נפתחה הישיבה מחדש בלי רשיון, וכפי שמסרו לי למדו בה כק"ן בחורים. ואלה שלא ראו את ישיבת וולוז'ין בימי הודה שמחו על פתיחתה מחדש, אך אלה שהכירו את הישיבה בימי גאוותה – הם הרגישו את עצמם כאותם הזקנים שזכרו את תפארת הבית הראשון ובכו בעת בנין הבית השני. עם סגירתה נגנזה תפארתה של ישיבה מהוללה זו".


(קטע מתוך זיכרונות בהמשכים שפירסם דון-יחיא בעיתון 'נתיבה', (שבועון הציונות הדתית) בשנת תרצ"ו)

[גילוי]

מהרשום אצלי

למה נסגרה ישיבת וואלזין.

הר"י לפשיץ (זכרון יעקב ח"ג עמ' 144) עצם לימוד שפה לא מיחו הרבנים כלל מפני שהכירו נחיצות ידיעת השפה הרוסית קשה הי'למלאות את החוק ולקבל מורים מאושרים, שכידוע רובם מהם מלבד שהיו בעצמם חפשיים בדעות דרכם היה להזיק לתלמידיהם ולהשפיע עליהם רוח החופש וקלות ראש. לזאת בחרו המנהלים שמוטב לקחת למורים ללמודי חול בישיבה דווקא מורים נוצרים, שבטוחים היו ע"פ הנסיון שהם ימלאו רק חובת לימודם, אבל לא ישפיעו על התלמידים התמימים והישרים מרוחם.. החלטה זו עוררה חמת המורים העבריים , וחכו לשעת כושר לנקום נקמתם מהישיבה ומההנהלה... במשך הזמן ההוא קמה מבוכה בישיבה. כבוד הגאון הנצי"ב מפני שהחל להרגיש חולשת זקנתו קשה היה עליו לנהל את הנהגת הישיבה לכן מסר את משרת ההנהגה לכבוד בנו הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל. וכיון שכבר היה"מנהג" בישיבה ששינוי ההנהלה גרמה לסכסוכים בין התלמידים. אלה הסכימו למנהל החדש ואלה התנגדו לו. ואמנם תמיד הכריעו בין הריב הזה הרבנים גאוני הדור, שעלתה בידם תמיד לפשר בין הצדדים. אבל הפעם הזאת רצו הידיים ידי עשיו לפשר בין התלמידים וזה גרם לחרבן הישיבה. המורים העברים אשר עברתם היתה שמורה בלבבם מצאו עכשיו שעה רצויה למו, ועלתה בידם להשיג איזה תלמידים שובבים שפיתו אותם לחתום על מלשינות שהישיבה היא "קן" של שובבות ומריבות... ועוד מלשינות רשע על כבוד הגאו הנצי"ב ועל כבוד מרן הגרח"ס - סוף הדבר היה כי לדאבון לבב כל שלומי אמוני ישראל יצאה בחורף תרנ"ב פקודה נמרצה לסגור את הישיבה הק' ולגרש את כל התלמידים משם מהר, ועל כבוד רבותינו הנצי"ב והגר"ח באה פקודה שיעזבו את מחוז וילנא, ואסור להם לשבת במחוז ההוא במשך שלש שנים, והוכרחו לעזוב את וואלאזין" ע"כ
כמד' שהר"י לפשיץ חשוד במסירת דברים בצורה לא מדויקת בלשון המעטה ואכמ"ל.


מקור ברוך [בעל התורה תמימה גיסו שלל הנצי"ב (אשתו השנייה של הנצי"ב הייתה בת של הערוך השלחן הנצי"ב] עמ' תתרג- לא ראיתי בפנים העתקתי מאתר דעת שהביאו מהספר הנ"ל-]

ואשר לישיבות הסכימו:

א) "אם כי רוב הבאים ללמוד בהישיבות יודעים הם כתב ולשון רוסיא כי כבר למדו טרם בואם אל הישיבה, בכל זאת מחויב הראש-ישיבה להחזיק מורה כתב ולשון מדינתינו רוסא, ושתהי' סמוך להישיבה בית מיוחדת מרווחת ומוכשרת ללמוד הזה, ובני הישיבה הצריכים ללמוד כתב ולשון רוסיא יבאו שמה ללמוד מהמורה אשר ילמדם בשעה קבועה לזה";
ב) לא יהי' רשות להמורה הנ"ל להחזיק שם ספרי חופש הדעות וספרי ראמאנען אשר הם זרה לנו עפי'י תוה"ק, פיגול הם לא ירצו לבוא בבית הישיבה הקדו', וכן חלילה להמורה מדי שיחו עם תלמידיו לשוח עמהם רעיונות מעוררי חפש הדעות וספורי ראמאנען;


ג) למען יהיו בטוחים כי ימולא האמור באות ב' יתקבל המורה כתב ולשון רוסיא הלזה רק עפי'י הראש-ישיבה, וממילא מובן שאין רשות להראש-ישיבה לקבל למורה הנ"ל רק האיש אשר יש לו דיפלאם מהשרים הממונים מטעם הממשלה על ענייני הלימודים".



כתב זה נכתב ונחתם ביום ג', ה' אדר שנת התרמ"ז בפטרבורג, והנציב קיים את אשר קיבל. אבל מספר מבקרי השיעורים שניתנו מפי מורה רוסי היה מועט שכן לא מצאו בהם עניין, וכל הניסיון הזה שנעשה מתוך כפיה לא עלה יפה 6.
[מקור ברוך עמ' תתר"ג- לא ראיתי בפנים אלא העתקתי מויקי שהביאו את מהספר הנ"ל ]הנצי"ב הסכים ללימוד של השפה הרוסית מחוץ לכתלי הישיבה, כפי שנעשה על פי עדויות שונות, וכפי שהוא כותב בשו"ת משיב דבר (א, סי' מ"ד): "אם יצטרכו על פי המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא אלוהים.", אך נתקל בהתנגדות עזה של ראשי הישיבה האחרים. לימוד הרוסית שנעשה באופן רשלני, לא סיפק את שר ההשכלה הרוסי, שהכביד בתגובה את דרישותיו ודרש בנוסף:
1. להקדיש יותר ממחצית הלימוד ללימודי חול, משעה 9 ועד שעה 3,
2. שלא יהיו לימודים בערב,
3. שלא ילמדו יותר מעשר שעות ביום,
4. שכל הצוות של הישיבה יהיו בעלי דיפלומות רשמיות.
תביעות אלו סתמו את הגולל על הישיבה

עצכ"ח
סנייפלד
בעקבות לחץ מצד הממשלה הרוסית, בפברואר 1887 התאספה אסיפה בס'ט פיטסבורג, בה נטלו חלק בין היתר הרבנים הבאים: הנצי''ב, ר' יוסף דוב סולובייציק, ר' יצחק אלחנו ספקטור, הרב ריינס (מי הזמין את המזרוחניק הזה אשר בעצמו החדיר לימודי חול בישיבתו???). לאחר 3 שבועות של דיונים, אסיפת הרבנים חתמה על כרוז (תאריכו מרץ 1, 1887) לפיו כל הישיבות מחויבות לשכור מורים ללימוד השפה הרוסית, הלימודים יתקיימו בבנין נפרד, וכי מתכונת הלימודים תהיה מוגבלת ולא תכלול ספרות ועוד. שלושת החותמים הראשונים היו: רי'א ספקטור, הריד'ס, והנצי'ב. (תצלום המסמך המקורי הופיע בהיבראסקייאה אנציקלופדיה (1906) עמ' 725-26 ובספרו של אפרים שימוף על רי'א ספקטור (1959(NY . ראה מקורות נוספים בהערה 132 במאמרו של הרב י.י. שכטר בטאון תורה ומדע, גיליון 2). לפי המיתולוגיה הישיבתית, הרי שהחלטה זו מעולם לא התקבלה, וכי הגדולים התנגדו לכל קמצוץ של החדרת לימודי חול אף במחיר סגירת הישיבות.

הנצי''ב מלכתחילה התכונן לא ליישם את ההחלטה בוולוז'ין (מ. צינוביץ בספרו עץ החיים עמ' 321-23), אך לבסוף הוכרח ליישם את ההחלטה הנ''ל ולהנהיג שיעורי רוסית בישיבה (ראה מוולוזין עד ירושלים עמ' 164. זמן הלימוד הוקצב לשתי שעות ביום, והגזירה צומצמה לחמישים בחורים (בעוד שמספרם הרשמי של בני הישיבה היה 250) (ראה את ספר הזיכרון לר' אייזיק הלוי עמ' 23.28 ואת ספרו של ש. שטמפר על ישיבות ליטא עמ' 120. ראה גם הערה 139 במאמרו של שכטר למקורות נוספים).

ב 22 לדצמבר 1891, הממשלה הרוסית פרסמה צו המתייחס להרכב התלמידים, תוכן הלימודים, והרכב ההנהלה. בין היתר, הממשלה הורתה כי לימודי החול יתקיימו מדי יום החל 9 מהשעה בבוקר עד 3 אחר הצהריים, יום הלימודים לא יארך מעל 10 שעות יומיות, אין ללמוד בלילה, וכי על צוות הישיבה לשלוט בשפה הרוסית ואף להציג דיפלומה המעידה על ידיעת מדעים. (ראה ספרו של צינוביץ עמ' 326-32 ומקורות נוספים המפורטים במאמרו של שכטר בהערה 140).

התקיימה בוילנה אסיפת רבנים אשר החליטה לאור הנסיבות על סגירת הישיבה.
במאמר המוסגר, קראתי מכתב מפרופ' לב (בטאון תורה ומדע גליון 3), הטוען כי בראשית אסיפת הרבנים הנ''ל, רוב הדעות נטו להצביע כנגד סגירת הישיבה, ורק התערבותו של החפץ חיים שהוזעק על ידי הנצי''ב שינתה את ההצבעה. בראש המתנגדים לסגירת הישיבה עמד ר' מאיר שמחה מדווינסק, שאף התנגד להשתתפות החפץ חיים בדיון ועזב במחאה על שיתופו לאחר תקרית לא נעימה. אין בידי מקורות נוספים, ועל כן יש לשאול את פרופ' לב באשר למקורותיו. הוא מציין כי הרבי מליובוויץ' השתתף בפגישה ואף רשם את הפרוטוקול.

מכתבו של ר' חיים ברלין
אשר זהו לשונו: "לזכרון, מה שהזהירני וציווה עלי מר אבא הגאון זצללה"ה הכ"מ קודם פטירתו, על דבר שמסר נפשו על ענין ישיבה דוולאז'ין, שלא להכניס לתוכה שום לימוד חול, ולסיבה זו נסגרה הישיבה, ומזה נחלה בחליו אשר לא עמד ממנה.
וצוה לי באזהרה, שלא להסכים לענין זה בשום אופן בלא שום הוראת היתר בעולם. ואמר, שהקב"ה רמז כל זה בתורה, שאמר "להבדיל בין הקודש ובין החול" היינו שכל עניני חול המתערבים בקודש בלי הבדל, לא די שאין עניני למודי חול מקבלים קדושה, אלא אף זו, שעניני לימודי קודש מתקלקלים מהם. על כן לא ירע לך בני מה שהענין הזה גרם לי לצאת מן העולם ולהסגיר את הישיבה, כי כדאי הוא הענין הגדול הזה למסור נפשו עליו.

כל זה דיבר אלי ביום ג' כ"ו מנחם אב תרנ"ג בוורשא."

מזכרונותיו של הרב י"ל דון-יחיא, מתלמידי וולוזין בתקופת סגירתה, שבט תרנ"ב:


"כידוע נסגרה הישיבה על ידי השלטונות מפאת הנימוקים דלהלן. על פני פלך וילנא שרר אז גנרל גוברנטור שהצטיין בשנאת ישראל, והיטב חרה לו שתחת שלטונו נמצאת ישיבה אשר יצא לה מוניטין בכל פזורי ישראל, ובין כתליה מתחנכים גדולי-רוח לאומה זו. טרח הרשע טרחות מרובות לשכל את השריד הזה, אלא כיון שהישיבה היתה מאושרת בגושפנקא דמלכא, קצרה יד הגוברנטור לסגרה בלי עילה מספקת. והנה נזדמנה תואנה לידו: הרשות דרשה כי יתחילו ללמוד בישיבה את שפת המדינה, ואילו הנצי"ב התנגד בתכלית לדרישה זו. גאון אדיר זה אשר שגור היה על פיו כי שנות הישיבה הן תרומה אשר מיוחדות לתורה – ראה בהכנסת למודי חול לישיבה פגיעה קשה בשלמותה. וקרא אחת מקרה וכמה מבני הישיבה הוציאו לאור כלי-מבטא (בכתב יד) בשם "הבוקר אור" ובו באו חדשות ורשימות מחיי הישיבה. ויהי כאשר נודע הדבר לנצי"ב וישלח לקרוא אליו את העורכים ויאמר להם: "באם תמשיכו לקיים את 'הבוקר אור' אהיה נאלץ אף אני לקיים את סוף הפסוק: 'והאנשים שולחו'…". התנגדותו ללמוד שפה רוסית התבססה על שני טעמים: ראשית יבטלו מתורתם, ושנית רב החשש כי ע"י כך יסורו מדרך התורה והמצוה.

ברם על אף ההתנגדות וההשתדלות להעביר את רוע הגזירה – הרשות עמדה על דרישתה: לימוד שפת רוסית. ויבחרו בעשרה אברכים, אשר בטוחים היו בהם כי לא יסטו מדרך התורה, ויעדום ל"תלמידים" בלמוד השפה. בכדי להשתריין נגד השפעה הזרה שכרו מורה גוי, באמרם, כי מורה יהודי חפשי ירצה להשפיע מדעותיו החילוניות. ואילו גוי יפטיר את שיעורו ויצא ידי חובתו בכך… ואליבא דאמת למדו את לשון הרוסית מאונס ולא השתדלו לרכוש להם ידיעה יסודית בשפת המדינה. ראשית השפעת הר"מים היתה חזקה עליהם לא לשים לב ללמוד זה, ושנית, לא היה כל צורך בשפה זו לרבנים אמיתיים, כי הסידורים הרשמיים היו מסורים ל"רבנים מטעם". וספר לי אחד האברכים, מתלמידי השיעור לשפת רוסית, כי המורה החל ללמדם קטעים מכריסטומטיה המיועדת לילדים; ואחת צטט לפניהם פסוק המספר כי סוס הולך על ארבע רגלים. לשמע הדברים קם אחד התלמידים ושאל: פשיטא, מאי קא-משמע-לן? על כך ענה לו השני: טובא קא-משמע-לן, כיון שישנם כאלה ההולכים על שתי רגלים…

לממשלה הגיעה שמועה על רשלנותם של בחורי הישיבה ללמוד השפה; ואילו למעשה לא יכלו לעשות מאומה, כיון שלמראית-העין כן עסקו במקצוע הזה. והנה קרה בזמן ההוא מקרה שני אשר ניצל על ידי הגוברנטור בכדי לסגור את הישיבה. כאשר הנצי"ב חש כי זקנה קפצה עליו, שלח לממשלה הודעה כי הוא מתפטר ממשרתו ובמקומו הוא מבקש למנות את בנו הגאון ר' חיים ברלין. דעת הרבה מבני הישיבה לא נחה ממינוי זה. הם ראו בכך פגיעה בכבודו של הגאון רבי חיים סולובייציק, וחששו שמא הוא יעזוב את הישיבה וילך לכהן בתור רב בעיר גדולה. וכשמן למדורה שמש מקרה שני אשר הלהיב את הרוחות בין ה"שדרות התחתונות" של הישיבה: בחור אחד, טרדן ועקש, בא אל הנצי"ב ובקש ממנו סכום הגון להוצאות מסע אל ביתו. הנצי"ב הציע לפניו סכום יותר קטן וכאשר הבחור עמד על דעתו והטריד את הגאון הישיש רגז ר' חיים ברלין, שהיה באותו מעמד, ונזף בבחור הזה, ולא עוד אלא גרשהו מן הבית. המקרה הזה השאיר רושם רע בין הבחורים, הואיל והיו רגילים ביחסו האבהי של ר' חיים סולובייציק אל כל תלמיד ותלמיד. ההתנגדות למנויו של ר' חיים ברלין הלכה וגדלה.

בכדי להשקיט את הרוחות באו לוולוז'ין שלשת גבאיה הראשיים: הרב מרדכי סולמונוב ממינסק, הרב אייזיק רבינוביץ מווילנא והנדיב המפורסם ר' ברוך זלדוביץ. בני הישיבה בחרו במשלחת בת עשרה בחורים אשר היתה צריכה להציע את טענות המתנגדים בפני משלחת זו. הם חזרו לפניהם על שני שיעורים: שיעורו העמוק והנפלא של ר' חיים סולובייציק ושיעורו הגדוש בקיאות מרובה של ר' חיים ברלין, והוכיחו בכך כי הפסד רב יהא לישיבה אם שיעוריו הגאוניים של ר' סולובייציק יחסרו בה. על זה השיב ר' מרדכי סולמונוב: מה רצונכם כי כל הגאונים יהיו עמקנים כרבי חיים סולובייציק, הלא הוא מוכשר להגיד שעוריו גם בפני ר"ע איגר! וחבר המשלחת השני, ר' ברוך זלדוביץ, הגין על ר"ח ברלין בקשר לנזיפתו בבחור הטרדן, ואמר: אני ממליץ עליו את הכתוב "יש צדיק אובד בצדקו", כי הוא היה חרד על כבוד אביו, ושלא בצדק דורשים את המאורע הזה לגנאי. סוף דבר היה כי כל אחד עמד על דעתו ולידי פשרה לא הגיעו.

בין כה וכה נודע לממשלה כי רוב בני הישיבה מתנגדים למינויו של ר' חיים ברלין – אשר עליו המליץ אביו הנצי"ב. הגוברנטור מצא מקום לגבות את חובו, והוא שלח את פקידו לוולוז'ין. כרבע שעה עברו על פני האולם והקשיבו בענין לניגוני הגמרא המלבבים, חזות פניהם העידה כי הישיבה מוצאת חן בעיניהם; אבל כיון שנשלחו לסגרה השתיקו את הלומדים בקול-נגידים: הסו! בדממה שהשתררה באולם הקריאו פקודה מטעם הגוברנטור אשר אמרה: היות והר"מ הישיש הנצי"ב התפטר ממשרתו ואת ר"ח ברלין אינם רוצים בני הישיבה, ור' חיים סולובייציק הוא חולה, (כפי שמסרו אז היה חשוד על הלשנה זו אחד המורים העבריים שלא נתקבל להוראת שפת רוסית בישיבה), ועל כן אנו סוגרים את הישיבה לפי שעה, עד הודעה חדשה. זה היה הנימוק הרשמי ואילו באמת יצא קצפם על הישיבה משום שהתנגדו ללמוד השפה הרוסית, וראיה לדבר: השלטונות אסרו על הנצי"ב ור' חיים סולובייציק לגור שלש שנים בפלך וילנא.

הישיבה נסגרה "לפי שעה", היינו: לעולמים, לפי הפירוש האמיתי של פקודה זו. הבחורים התפזרו ונדם קול התורה באותו האולם אשר סיפק גאונים לישראל. אמנם כעבור זמן נפתחה הישיבה מחדש בלי רשיון, וכפי שמסרו לי למדו בה כק"ן בחורים. ואלה שלא ראו את ישיבת וולוז'ין בימי הודה שמחו על פתיחתה מחדש, אך אלה שהכירו את הישיבה בימי גאוותה – הם הרגישו את עצמם כאותם הזקנים שזכרו את תפארת הבית הראשון ובכו בעת בנין הבית השני. עם סגירתה נגנזה תפארתה של ישיבה מהוללה זו".


(קטע מתוך זיכרונות בהמשכים שפירסם דון-יחיא בעיתון 'נתיבה', (שבועון הציונות הדתית) בשנת תרצ"ו)


מאיר בר אילן
מאיר בר אילן המתאר בזכרונותיו 'מוולוז'ין עד ירושלים' את הרוח בוולוז'ין ואת עמדותיו של אביו, הנצי"ב. בר אילן מתייחס בהרחבה רבה לנסיבות סגירתה של הישיבה. לענייננו הנה ציטטה אחת מדבריו: "השכלה בכלל, ובתוך זו גם למוד הלשון הרוסית, לא היתה בוולוז'ין נרדפת או שנואה. אבא ז"ל עצמו היה קורא עיתונים והתעניין בספרים עברים, אף כי לכמה מהם, כמובן, התייחס בשלילה. וגם ציווה על בניו ללמוד רוסית. מלבד עיתונים עבריים, היו באים לביתנו תמידים כסידרם גם עיתונים גרמניים, שאחדים מבני הבית היו קוראים בהם וגם כמה מבני הישיבה, שהיה להם ענין בזה, היו לוקחים אותם לקריאה שלא בהחבא כלל. כל השאר, שעמדו קרוב למנהיגות הישיבה, חוץ מאחד יוצא מן הכלל, רבי חיים סולובייצ'יק, שהיה מתנגד חריף, היו הכל בדעה זו, שללמוד רוסית לא רק שמותר, אלא שבתנאי הזמן צורך הכרחי הוא". (מוולוזין עד ירושלים, פרק 17 'ימים מעוננים').


'הראשון לשושלת בריסק' [העתקתי מאזמרה בלאומים]
(מאת הרב חיים קרלינסקי,מכון ירושלים,תשד"מ.עמודים 386 ו419):

חדשים רבים נלחצו הרבנים תחת המכבש האדיר של 'אצילי פטרבורג' [קבוצת משכילים,בגיבוי הממשלה]; הקמת 'סמינרים לרבנים' (רבי ישראל מסלנט ברח מוולינא מפחד שלא יאלצו אותו לקום בראשה) 'חדרים מתוקנים' אותם הצליחו להדוף באמתלאות שונות.עכשיו ש'אצילי פטרבורג' שמו פניהם לישיבת וולוזין בדרישה המינימלית ללמוד שפת המדינה וחשבון לא היה בכוחם לעמוד שוב מולם ובשנת תרמ"ז הוחלט באסיפת רבנים בעיר פטרבורג להיכנע לדרישת הממשלה ; עד כמה כניעתם נעשתה בלב כבד ניתן לראות מתעודת ההסכם שהרבנים חתמו עליה ביום ג,ה אדר תרמ"ז:
"א. למוד כתב ולשון רוסיא בהישיבות: אם כי רוב הבאים ללמוד בהישיבות יודעים הם כתב ולשון רוסיא כי כבר למדו טרם באו אל הישיבה,בכל זאת מחויב ראש הישיבה להחזיק מורה לכתב ולשון מדינתינו רוסיא,ושתהיה סמוך להישיבה בית מיוחדת מרווחת ומוכשרה ללימוד הזה,ובני הישיבה הצריכים ללמוד כתב ולשון רוסיא יבואו שמה ללמוד מהמורה אשר ילמדם בשעה קבועה לזה.
ב. המורה הנ"ל לא ילמדם רק כתב ולשון רוסיא ולא יהיה להמורה רשות להחזיק שם ספרי חופש הדעות וספרי רומנים אשר הם זרה לנו עפ"י תוה"ק,פגול הם לא ירצו לבאים בבית הישיבה הקד'.וכן חלילה למורה לערבב תוך שיעוריו רעיונות מעוררים חופש הדעות וספרי רומנים.
ג. לא יתקבל מורה רק בהסכמת ראש הישיבה עליו וכן לא ייכנס ספר בלי חתימת ראש הישיבה עליו.
ד. אמנם לימודים מעבר לזה,ישפילו את מצב הישיבה כי תומכי הישיבה ימשכו את ידיהם.וגדולה מזה,במשך ימים מעטים תאבד הישיבה את צורתה.
עם כל ההסתייגויות הנ"ל סירב בעל בית הלוי לחתום על דבר שנוגד את מצפונו עד שרבי יצחק אלחנן גזר עליו וכיחיד מבין 15 גדולי התורה,חתם רק את שמו בלי הקדמת "נאום.."
גם מרן הנצי"ב מספר לאורחו כי בפועל הצליחו לצמצם את מספר המחוייבים בזה ל-20 בלבד וכולם היו אברכים מבוגרים שממילא עמדו לצאת מן הישיבה ולקבל עליהם עול רבנות וכך גם מעז יצא מתוק שהרבנים האמיתיים יקבלו אישור מן הממשלה ולא יצטרכו את טובתם של ה"רבנים מטעם", אך לבחורים לא נגע הדבר מאומה ועסקו בקדש בלבד [ראה תולדות בית ה' בוולאז'ין חלק א', עמ' 129-130, להרב תנחום פרנק,ירושלים, התשס"א]
המשכילים שלא וויתרו,שתפו פעולה עם תלמידים שנחמצו ואף התחילו להלשין כאילו מתארגנת בישיבה מרידה בשלטון,ומנהל המרד הוא לא אחר מראש הישיבה,הנצי"ב,בכבודו ובעצמו.שר הפנים,מאקוב,לא קיבל את הלשנתם.
אך למרבה הצער נתפסו בשנת תר"ן תלמידים בישיבה לרעיון של "חיבת ציון" (שנתייסד כבר בשנת תרמ"ב; משערים שיסודה של הקבוצה היתה בחברת 'בני משה' של אחד העם).ובהתלהבותם נשבעו הללו זה לזה לשמור את פעולותיהם בסוד ממנהלי הישיבה.

לאחר שהשלטון גילה מכתביהם לתלמיד אוניברסיטה שנחשד במרד, הידק שר החינוך את פיקוחו על הישיבה ואף המליץ לשלטון בפטרבורג להעמיד בראש הישיבה,מורים מדופלמים -ולפי דרישת המשכילים- דוקא מורים עבריים.

רבי יצחק אלחנן עדיין פונה בבקשה לעסקן נכבד היושב בעיר הבירה פטרבורג,שיסביר לשלטונות כי הוצאות הלעז על נאמונתם לשלטון מקורם בכתבי פלסתר של צעירי הדור,וגם כי לא ניתן לשנות את צורת לימוד התורה ממטבע שטבעו חכמי ישראל הקדמונים. ("זכרון יעקב")
בג' טבת תרנ"ב חתם שר ההשכלה על צו תכנית לימודים בישיבת וולוזין,וחרדה אחזה את היהדות הנאמנה במדינה.

כשבוע ימים אחרי פרסום הצו כינס ראש הישיבה,הנצי"ב,אסיפה בעיר ווילנא.בה השתתפו: בנו רבי חיים ברלין וחתנו רבי רפאל שפירא.הגאונים רבי יוסף בער ובנו רבי חיים מבריסק,רבי חיים עוזר גרודזינסקי ורבי צבי הירש שייצג את אביו רבי יצחק אלחנן ספקטור.

לידם שלשה מגבאי הישיבה ובראשם הגביר הגאון רבי מרדכי סולומנוב.ועוד רבים מגדולי הרבנים במדינה.

השאלה היתה, אם לקבל את גזירת המלכות כגזירה מן השמים,או לא להסכים לה ואפילו לגרום, חלילה, לסגירתה של הישיבה.

-סיפר להרב קרלינסקי,ר' נפתלי צבי יהודה ריף ששמע מפי אבי-אמו רבי רפאל שפירא (שהשתתף באסיפה):
בראשית האסיפה נשמעו דעות של "הן" ושל "לאו",כל אחד השמיע את דבריו בעינים דומעות.גם רבי מרדכי הצטרף לבעלי ה"הן" ואמר: אסור לנו לגרום לסגירת הישיבה.עלינו לקבל את הרע במיעוטו ולהמשיך להשתדל בכל המאמצים והדרכים לביטולה.שהרי כבר אמרו חכמים (כתובות ג עמ' ב) 'גזירה עבידא דבטלה'.ואף הבטיח לאסוף סכום כסף לביטולה.


אז קם ממקומו הגאון בעל בית הלוי ובקול רועד וגועה בבכי,אמר:
"חס וחלילה שנסכים לקבל את גזירת המלכות הרשעה.אמנם התורה צוותה לנו,ללמוד וללמד ולהעמיד תלמידים כדי להמשיך את לימוד תורתינו הקדושה מדור לדור.אולם רק אם זה נעשה בדרך שסללו לנו אבותינו על טהרת הקודש,ולא עם טומאה בקודש ולהעמיד את לימוד התורה לשלש שעות ביום? מתוך כונה לבטלו כולו,חלילה.
(כמובן מתוכן דבריו ומתוך דברי החפץ חיים (להלן),הדגשת הכמות המועטת של שלש שעות,לא נאמרה אלא להעצים את כאב התמהון)
באופן זה שוב אין האחריות של מצות 'ללמד' מוטלת עלינו,יבוא נותן התורה ויעשה את שלו,ואנחנו את נפשינו הצלנו"
אז קם רבי חיים ברלין ממקומו,ואמר:
"אבי הגאון יושב ושותק,וכן חתן גיסי רבי חיים.שניהם רצוצים ושבורים ברוחם ואין להם כח לפתוח פה.אבל יודע אני ששניהם בדעה אחת,לא להסכים לגזירת המלכות,לפיכך אני מציע לקבל את דעתו של הגאון מבריסק כפסק הלכה,ולה' הישועה!"
כשהגיעה בה' שבט תרנ"ב להגאון בעל בית הלוי הידיעה על סגירת הישיבה פרצה זעקת שבר מלבו והתעלף.לאחר תקופה קצרה אחזו בפתע פתאום שבץ הלב,ונצחו אראלים את המצוקים.ובשעה ארבע לפנות בוקר של יום ראשון בשבוע,ד ימים בחודש אייר תרנ"ב,החזיר נשמתו לגנזי מרומים בקדושה ובטהרה.
בכ"ח מנחם-אב תרנ"ג עלתה נשמתו של הנצי"ב השמימה.והציבור הזדעזע לשמע הספד בנו הגאון רבי חיים בברלין,וכך אמר:
"שנו רבותינו (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תכא) כשחרב בית ראשון, מה עשו פרחי כהונה שבאותו דור? נתקבצו כתות כתות ומפתחות העזרה והמקדש בידם ועלו לגגו של היכל ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע, הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניך הרי מפתחות שלך מסורות לך, וזרקום כלפי מעלה, מיד יצאת כמין פסת יד וקבלה מהם.
הנה,הוסיף רבי חיים,חרב מקדש-התורה דוולוזין,והמפתח של הישיבה,אבא מורי,מה לו עוד בחיים,ירדה איפוא יד-האש מן השמים ולקחתו מעלינו! ('מרביצי תורה ומוסר' ח"א עמ' נג).

וכנראה,נגד אלו אשר ריננו כי אביו הנצי"ב לא היה מרחיק לכת כמו בעל בית הלוי, מסר רבי חיים ברלין-ערב לפני הסתלקותו-לרבי אריה לוין מכתב בכתב ידו:
"לזכרון. מה שהזהירני וציוה עלי מר אבא הגאון זצלה"ה הכ"מ (הנצי"ב) קודם פטירתו. על דבר שמסר נפשו על ענין ישיבה דוואלוז'ין, שלא להכניס לתוכה שום לימוד חול. ולסיבה זו נסגרה הישיבה ומזה נחלה בחוליו אשר לא עמד ממנה. וציוה עלי באזהרה שלא להסכים לענין זה בשום אופן בלא שום הוראת היתר בעולם. ואמר שהקב"ה רמז כל זה בתורה: נאמר "להבדיל בין הקודש ובין החול", היינו שכל עניני החול המתערבים בקודש בלא הבדל, לא די שאין ענייני למודי חול מקבלים קדושה, אלא אף זו שענייני למודי קודש מתקלקלים מהם. על כן לא ירע לך בני מה שהענין הזה גרם לי לצאת מן העולם ולהסגיר את הישיבה, כי כדאי הוא הענין הגדול הזה למסור נפשו עליו.
כל זה דיבר אלי ביום ג כ"ז מנחם-אב תרנ"ג בוורשא.”

(הערה: מעניין כי גם הנצי"ב מוסר את הדברים יום לפני הסתלקותו ביום כ"ח מנ"א.בוא וראה במה עסוקים רועי ישראל נאמנים בשעת פטירתם מן העולם.)


(חפץ חיים עה"ת פרשת עקב עמ' רנא).
הממשלה גזרה להכניס שעתים לימודי חול בישיבה, רוב הרבנים צדדו להסכים להכניס לימודי חול ואילו הבית הלוי התנגד וכו' והח"ח סיים את סיפור המעשה "בוא וראה עד היכן הגיעה דעת תורה של גאוני הדור שעבר.לו הסכימו אז להנהיג למודי חול בישבת וולוזין, היתה התורה משתכחת מדורינו. כי הלא כך דרכו של יצה"ר. פותח בשתי שעות ביום לימודי חול, עד אשר משאיר לבסוף רק שתי שעות ללמודי קודש. אבל מכיון שהחליט לעמוד כעמוד ברזל, ולא להתפשר כלל, אז מצאה לה התורה נתיבים ושבילים אחרים, ונפתחו ישיבות בכמה ערי ליטא ופולין, בלא למודי חול ונעשו לבסוף מבצרי התורה בדורנו. כי כן דרך המעין, אם אתה סותמו מכאן,פורץ לו גדר ממקום אחר, ומפכה את מימיו דרך שם. ובכגון זה אמרו ז"ל (שבת ע"ט) אשר שברת, יישר כחך ששברת, וביטולה זהו קיומה"
כמד' שזה המקור היחידי שהישיבה נסגרה רק על שעתיים לימודי חול [אולם זה מתאים עם המובא מוולוזין עד ירושלים עמ' 164. שזמן הלימוד בהתחלה הוקצב לשתי שעות ביום, אלא שאדרבה לזה הסכימו, ולא נסגרה הישיבה בגלל שעתים לימודי חול] וזה מתאים עם מכתב הגר"ח ברלין שמדובר היה להכניס לימודי חול ולא להשאיר שעות בודדות ללימודי קודש, [וכמד' גם המקור היחידי שהבית הלוי היה בדעת מיעוט, שו"ר שכך טוען גם פרופס' לב רק שהוא טוען שהח"ח הכריע ולא הבית הלוי] עכ"פ הח"ח הבין ששעתים לימודי חול בעצם לא סיבה לסגירת הישיבה אלא שאם מתחילים אם שעתים לימודי חול בסוף נשאר שעתים לימודי קודש
ובאמת היא לפי הסיפורים בתחילה באמת לא רצו להכניס הרבה לימוגי חול וגם אז הבית הלוי התנגד רק היה דעת מיעוט ולא נתקבלה דעתו, והיה אפ"ל חכם עדיף מנביא שבתחילה רצו להכניס רק קצת לימודי חול ובסוף השארו ללימודי קודש רק שלוש שעות, ואולי זה באמת אמר הח"ח ודלא כמו שכתב הגר"ש גריינמן
יש לציין שבמהדורא ראשונה של הספר לא נמצא כל הסיפור הנ"ל, ובהקדמה למהדורה שנייה מציין הר""ש שנעזר בעוד ספרים שנחברו על הח"ח, ואולי הסיפור זה לא שמע בעצמו מהח"ח.
נ.ב יש לציין שבתחילה כל הלימוד חול לא היה באמת וכו' וגם מספר קטן של בחורים (או אברכים) ולא היה חלק מסדרי הישיבה אלא מחוץ לישיבה וכו' וכו' ועשו מזה צחוק אחד גדול, גם כמד' היה מדובר בסה"כ על לימוד שפה רוסית, ואילו בסוף דרשו שרוב היום ילמדו לימודי חול, ואין לנו ידיעה האם הישיבה נסגרה רק בגלל שדרשו שרוב היום יהיה לימודי חול, או שגם על דרישה הרבה יותר קטנה הייתה הישיבה נסגרת, ואולי בזה יש להצדיק את המכתב מהגר"ח ברלין ברם הנוסח של הגר"ח על כן לא ירע לך בני מה שהענין הזה גרם לי לצאת מן העולם ולהסגיר את הישיבה,לפ"ז תמוה דהרי היה מדובר על ישיבה שילמדו רק שלוש שעות לימודי קודש וע"כ שפיר מסר ע"ז הצי"ב את נפשו. וצ"ע



עוד יש לציין שישנם עדיות שהישיבה בכלל לא נסגרה בגלל לימודי חול ראה לדוגמא עדות הרב י"ל דון-יחיא, והר"י ליפשיץ .

[מברר ומלבן]

המורם מכל התגובות עד עתה שהנצי"ב נהג עם השלטונות באחיזת עיניים וכביכול הכניס לימודי חול עד שלבסוף היה הלשנה מבפנים, ואז דרשו השלטונות להדק את הפיקוח וליישם באמת את לימודי החול ולכן נסגרה הישיבה.
ובעניות דעתי הייתי סבור כי הנצי"ב לא התחרט מעולם על אותו משחק שהוא נהג עם השלטונות אלא אדרבה הייתה דעתו שכך היה צריך לעשות ולא להתעקש כנגדם, אלא שלבסוף התפוצץ המשחק בגלל סיבות מצערות.
אך בקובץ השיחה שהעליתי לעיל נכתב

הרה"צ ר' אריה לוין זצ"ל היה מביא ומראה את המעשה עם הנצי"ב שאמר לבנו רבי חיים ברלין שיכתוב את הדברים לדורות (והראה לנו את הכת"י עצמו), שכאשר נסגרה ישיבת וואלזין בגלל שהשלטונות דרשו שילמדו שפות, הנצי"ב נחלה מזה, ואמר לו הנצי"ב לפני מותו, הלא אתה יודע כמה צער יש לי מן הגזירה ונחליתי ממנה, ודע כי הסיבה העיקרית לסגירת הישיבה היא בגלל שבהתחלה ויתרו להם קצת אחרי שראו שאי אפשר לעמוד בזה, ובמטרה שלא תעקר התורה, והסכימו ליתן קצת זמן ללימוד השפה, ועל ידי ההתחלה הזאת נמשך ונמשך עד שרצו לעקור יותר. ועמדנו על זה, כפי שבאמת ראינו בשאר הישיבות הקדושות, שאם חס ושלום היינו מוותרים, לא היה זכר וקיום לישיבות הקדושות ח"ו, ורק בזכות שעמדו על כך במסירות נפש הן התקיימו. וכאמור, הנצי"ב ביקש מבנו שיכתוב זאת לדורות, שלא להתחיל לוותר שום ויתור כי מזה נמשך עוד ועוד.

ואני הקטן שואל מי מכיר פתקא שכזו מהגר"ח ברלין שכותב שבגלל שעשו משחק עם השלטונות נסגרה הישיבה? וכן מהיכן המקור שהנצי"ב היה סבור שמשחק זה היה טעות והיה בזה פשרות וזה הביא לסגירת הישיבה ואף התחרט וניחם על צעד זה?
אדרבה בפתקא מהגר"ח ברלין נכתב שלא היתה שום התפשרות ממול השלטונות. ואם כן משחק זה ממול השלטונות אליבא דהנצי"ב לא היה בו שום התפשרות!!! ומעולם לא נצטער ולא נתחרט על זה הנצי"ב!!!
וכמועתק לעיל ממכתב הגר"ח ברלין בזה"ל:

על דבר שמסר נפשו על ענין ישיבה דוואלוזין שלא להכניס לתוכה שום לימוד מלימודי חול

סיכומם של דברים: לא היה פתקא שכזאת מהגר"ח ברלין הקושרת את סגירת הישיבה עם הסכמתו של הנצי"ב לרמאות את השלטונות בלימודי יחידים לימודי חול, אלא אדרבה מהפתקא שבידינו למדים אנחנו שהמשחק ההוא מול השלטונות היה חלק מתחבולות המלחמה כנגדם ואדוננו הנצי"ב זיע"א מעולם לא התפשר על שום לימוד מלימודי חול ואף לא התחרט על שום צעד מתחבולות המלחמה שעשה, והעדיף לסגור את הישיבה משנוכח אחרי כמה שנים שהתחבולות התגלו והתהדק חרב השלטונות.

[השעיר החיי]

ואף אחד לא חשב על האפשרות שישיבת וולוזין נסגרה כי אחרת המשיח לא יכול להגיע?

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=282

[יהושע100]

כעת ראיתי במרשתת 'סברא' חדשה מדוע נסגרה הישיבה הקד'. מובאת בלי מקור רק 'משמועה'. האם מישהו יכול לאשש דברים מבהילים אלו?

"‏עד כה היה ידוע שישיבת וולוז'ין נסגרה בגלל שלמדו בה לימודי חול רח"ל, אלא שהרה"ח רבי פנחס צצ'יק חושף כי הסיבה היא בחור שרצח בחור אחר בדקירות סכין

פרק סיום: הציטוט מתוך ספר 'הראשון לשושלת בריסק' על המחלוקת בישיבת וולוז'ין לפני יותר ממאה שנים, הכה הדים בעולם התורני.

אנו פונים לשריד לדור דעה הרה"ח רבי פנחס צצ'יק, נכד של הגאון הצדיק רבי זאב דב צצ'יק, ממתפללי בית מדרשו ותלמיד מובהק למרן הרב מבריסק הגרי"ז סולובייצ'יק זי"ע.

הרב צצי'ק: "בשנת תשמ"ח רבי מאיר סולובייצ'יק זצ"ל בנו של מרן זי"ע יצא בשצף קצף נגד מחבר ספר 'הראשון לבית בריסק' הרב קרלינסקי. זה היה בסעודה שלישית בביתו, ולאח"מ תלמידיו הדפיסו פשקוילים ופרסמו בבתי כנסיות.

"רבי מאיר התבטא עליו שהוא משכיל, ויש שם הרבה דברים מזויפים. רבי מאיר אמר שכל המחלוקת בין מרנן 'בית הלוי' לנצי"ב מוולוזין בביתו של אבא שלו הגרי"ז אף פעם לא דברו על זה, ופתאום מגיע המשכיל הזה ומדפיס ספר ומוציא את כל הסודות ששמרו כל השנים. הוא ממש משחק באש, והוא לא יצא מהגיהינום".

האם השפיעו המחאות כנגדו?

"בוודאי, זה השפיע, כי הרב קרלינסקי רצה להדפיס ספר על רבי חיים מבריסק, ובזכות המחאות של רבי מאיר סולוביציק הוא לא עשה זאת".

מה היה רע אילו הרב קרלינסקי היה מדפיס לציבור ספר על מרנא רבי חיים מבריסק?

"תראה; בספר על הבית הלוי פורסמו סיפורים שצונזרו שנים רבות מעיני הציבור מטעמים מובנים. אילו חלילה היה יוצא ספר על רבי חיים מבריסק, הרי שהיה מתפרסם שהיה מחלוקת גם בין רבי חיים מבריסק עם סבא שלו הנצי"ב.

"כידוע רבי חיים לא הסתדר עם סבא שלו הנצי"ב, והיה מחלוקת אש בין הבחורים עד שזה הגיע שאחד הבחורים שהיה בצד של רבי חיים מבריסק דקר עם סכין בחור שהיה שייך לנצי"ב והרג אותו, ובעקבות כך הישיבה נסגרה".

לציבור מפורסם שהישיבה נסגרה בגלל שלמדו בה לימודי חול רח"ל?

"זה גם נכון, אבל לא בגלל זה סגרו את הישיבה. הישיבה נסגרה בגלל הסיפור עם הסכין".

האם יש את זה בכתובים? האם אירוע זה נכתב באיזה ספר מהימן?

"הסיפור הזה נראה לי שלא נמצא בכתובים, אבל בבריסק זה מפורסם. חוץ מזה אני ראיתי מכתב מר' מאיר בר אילן בנו של הנצי"ב שהוא כותב שהישיבה נסגרה בגלל המחלוקת בין ר' חיים לנצי"ב".

תודה רבה, בברכת תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם".

https://www.kikar.co.il/394102.html

[בברכה המשולשת]

המחלוקת הגדולה שהייתה בוולוז'ין בסוף ימי מרנא הנצי"ב זיע"א בין הבחורים תומכי הגאון הגדול הגר"ח מבריסק לבין בנו הגדול של מרנא הנצי"ב הגאון רבינו חיים ברלין, ידוע ומתועדת, כמו גם הקשר בין מחלוקת זו לסגירת הישיבה.

[יהושע100]

המחלוקת ידועה וע"ז יצא הקצף על הספר הנ"ל. שאלתי אם עד כדי כך

[בברכה המשולשת]

המחלוקת הגדולה שהייתה בוולוז'ין בסוף ימי מרנא הנצי"ב זיע"א בין הבחורים תומכי הגאון הגדול הגר"ח מבריסק לבין בנו הגדול של מרנא הנצי"ב הגאון רבינו חיים ברלין, ידוע ומתועדת, כמו גם הקשר בין מחלוקת זו לסגירת הישיבה.

המחלוקת ידועה וע"ז יצא הקצף על הספר הנ"ל. שאלתי אם עד כדי כך

לא שמעתי על דקירות, במקורות שאני ראיתי מדובר על פחות מכך.

[יבנה]

הרי מצאו את המסמכים הרוסיים על הפרשה הזאת. למה אין בהם הדים לכך, ולא בשאר הספרים בענין?
שנית למרות המריבות הרבות בקשר להשתטלות על ישיבות, למיטב זכרוני הפעם האחרון שמישהו נרצח מזה היה בזמן של הלל ושמאי.
שלישית רמת האמינות של שמועות שצצות אחרי יותר ממאה שנה בידי אנשים שלא היו ידועים בתור מוסרי מסורות בריסק ולא בתור היסטוריונים של וולוז'ין שואפת לאפס.

[יבנה]

אמרו לי שבישיבת הכתל יש תרשים עם מאות תלמידי וולוזין מהגר"א ואילך ,רשום אצל כל תלמיד הישיבה שהקים האם יש למישהוא תרשים זה?

באנגלית [רשימות תלמידים משנת 1879] :
http://www.leimanlibrary.com/texts_of_p ... 201879.pdf

[בין החכמים]

וכי לא די לנו כתי"ק של הגאון המופלא רבי חיים ברלין זצ"ל, בעדות מאביו הגדול זצ"ל, בכדי להפריך סברת הבל זו???

[פלוריש]

להתלונן על מישהו שגילה סוד ואז לגלות בעצמך?!
לפי דבריו, אילו היה רבי מאיר סולוביצ'יק בחיים הוא היה מוציא נגד הרב צ'צ'יק פשקוויל

[כלבאשבוע]

כעת ראיתי במרשתת 'סברא' חדשה מדוע נסגרה הישיבה הקד'. מובאת בלי מקור רק 'משמועה'. האם מישהו יכול לאשש דברים מבהילים אלו?

"‏עד כה היה ידוע שישיבת וולוז'ין נסגרה בגלל שלמדו בה לימודי חול רח"ל, אלא שהרה"ח רבי פנחס צצ'יק חושף כי הסיבה היא בחור שרצח בחור אחר בדקירות סכין

הכתבה הזאת היא חוצפה גדולה וחילול ה' שאין כמוהו, הכותבים והמפרסמים מוציאים שם רע על לומדי תורה ורוצים לערער את עמודי הדת.
אם הם לא יעשו תשובה הם יתנו את הדין כי חילול ה' אין תרופה למכתו.
פשוט לפרסם שטויות שמישהו דמיין בלילה כדי להוציא לעז שהיה רצח במקום תורה?
מי ראה ומי שמע כזאת??

[אראל]

נתקלתי באתר הזה, ומצאתי שמה לעקטשור הזה מר' נתן קמנצקי [כמדומני שיש שם שני חלקים] באנגלית
לא הספקתי לשמוע עדיין
https://www.yutorah.org/lectures/lectur ... -yeshiva/#

[אבני גזית]

אינני היסטוריון ליטאי, אבל סיפור הדקירה נשמע קצת תלוש. לא מוכרים מקרים דומים, בוודאי לא שיהודים רוצחים יהודים, וגם לא בשיטה שנלמדה מהבני דודים שלא התגוררו בליטא.
אם מקרה כזה התרחש, וגרם שהשלטונות התערבו עד כדי סגירת מוסד מרכזי שעיניים רבות עקבו אחריו, היו צריכים להיות הררי מסמכים ותיעודים משפטיים בארכיון הרוסי או בכל ארכיב ממשלתי מקביל, לצד ידיעות בעיתונות.
אני חושב שגם אצלנו המזרחיים לא היו סומכים ככה על סיפורו של סבא חביב, כעדות היסטורית לאחר מאה ושלושים שנה.

[בתוך הגולה]

[אולי לא ליטא ואולי לא בני ישיבה אבל שמועות על מקרי רצח בין חרדי אירופה נשמעו בעבר (מועטים מאד ולא מייצגים כמובן) וע"ע כאן]

[גביר]

יש לדון במשקל שיש לתת לסיפורים, מכל מקום אביא כאן שתי אמירות ששמעתי מבני הדור הקודם, כפי ששמעתי מהם בלי להתיימר להביע דעה כל שהיא-
א. הרב שמואל גרוסברד [תלמיד הבכ"ש בקמיניץ] סיפר פעם [אחרי רצח שהתרחש כאן בא"י שבו שתי נשים היכו במערוך ודרסו למוות אישה שלישית] שבעבר רצח של יהודי בידי יהודי היה דבר נדיר על גבול המופרך, עד כדי כך שזוכר שפעם אחת בצעירותו לפני השואה אירע כן והעיתונים הפולניים דנו במשך כשבועיים בשאלה איך יתכן הדבר הזה שיהודי ירצח יהודי.
ב. הישיש ר' עובדיה נתן ז"ל [יליד בגדאד], מרחובות, שזכיתי ללמוד אתו בחברותא, אמר לי שבבגדאד כמעט לא היה פשע בקרב היהודים. אמנם לא ייחס זו לאיכות ייחודית של הקהילה, אלא לתחושת הזרות וההשפלה של היהודים שם.

ג. עם זאת, ראיתי פעם, דומה שבספרו של הרב דב כ"ץ 'תנועת המוסר', שבקלם 'אירע מעשה נורא של רציחה', בלא לפרט אם היה זה בעיירה או בישיבה ומה היו הנסיבות, והסבא נשא משום כך שיחה מיוחדת [עם זאת גם משם נראה שהיה זה דבר נדיר].

[מגופת חבית]

קצת פלא בעיני להיכן ירד הנידונים בכאן, וכדאי לציין עדות של יליד ולוזין שהי' שם בשעת הגירוש וגם אח''כ

רמש.JPG (71.95 KiB) נצפה 6254 פעמים

[גביר]

מכתב [ממוען לביאליק] מעין קינה על סגירת ישיבת וולוזין - אגרות הרב ניסנבוים, איגרת ב, ירושלים תשט"ז עמ' 2.