הודעהעל ידי .השוחט » ג' אוקטובר 22, 2019 2:01 am
היד רועדת...
לא הייתי מעז בכלל. אבל כבר כמה פנו אליי בשעה קלה זו שעברה מהפטירה.
טוענים שאולי המונע את הזוית שלו, הוא קצת נכלל בלא מספיד כהלכה.
אקדים. אין לסמוך בשום אופן על דבריי הנכתבים מזכרוני הדל. וללא ספק יכללו טעויות.
אני רק מקוה שאם יש טעות, יתקנוה, ומיני ומינייהו תסתיים שמעתתא.
ועוד אקדים להתנצל, אני כותב כל פעם מעט, וזה יקח מעט זמן עד שאסיים.
אכן שכן הייתי. בית ליד. כמה עשרות שנים.
גם ש"צ ומגי"ש בבית מדרשו.
גם מתייעץ על כל צעד ושעל, לא רק בהלכה.
ובכל זאת לא זכיתי ללקק אפילו כטיפה מן הים.
את הזויות הציבוריות אשאיר לגדולים וטובים ממני.
לתאר ולבאר איך האיש הצנוע והביישן הכרוני הזה, שכמעט לא היה מסוגל לפתוח פה,
קם בגיל 40 בערך והקים בית דין, אולי הגדול והחשוב בעולם.
בנה מהמסד את כל סדרי בתי דין חרדיים.
היה בו זמנית עמוד הדיינות, עמוד ההוראה, רבם של רוב מנין ובנין של המוצי"ם בדורינו,
ראש הכולל, מבחינה מסויימת, החשוב בעולם,
רב ביהכנ"ס, רב שכונה, חבר בכל מיני מועצות החכמים של הדור.
ובשנים האחרונות זכה גם להנחיל את עיקרי תורתו בספריו.
וכל זה רחוק מאד מלמצות אפילו ברמיזה בעלמא.
כאמור, כל זה יתואר ויבואר על ידי המומחים.
ולאנשים קטנים יש מקום רק להוסיף מהזוית הקטנה והפרטית.
א. אפתח בסיפור על חכמת הנפש הנוראה שלו.
רבינו כמובן מימיו לא קרא ספרי חולין וחכמה, ולא יותר מדי דן עם מומחים.
שכלו הישר ודעת תורתו עם נקיות מידותיו עמדו לו להגיע לעומקן ודיוקן של דברים בכל תחום שהוא.
וכך היה מעשה. [ראוי שלא להעתיק את הסיפור הזה ברבים. מישהו יבין שבו מדובר].
היה לנו תלמיד שלא היה מדבר בישיבה עם החברים.
מצויין גדול. שומע הכל, לומד בשקידה. מבחנים מושלמים. אבל בלי אף מילה.
האבא סיפר שבבית הוא כן מדבר.
אמרתי לו שזה נראה לחץ מהחברה (חרדה/פוביה חברתית),
ובדרך כלל מטפלים בכגון זה בחשיפה איטית,
ואני יכול ומוכן לנסות. לקרוא לו בסדר, שיאמר לי משפט אחד, וכל השטח יהיה ריק.
ויום אחר כך מישהו יעמוד בריחוק ד' אמות וכו' וכו'.
אבל לא על אחריותי.
האבא אמר שישאל את רבינו.
הוא שב ואמר שהרב מתנגד. האבא הציע לי לדבר עמו בעצמי.
כך עשיתי. והרב מסביר לי שלשאר החרדות שבעולם אכן מתאים להיחשף לאט לאט עד שיעבור.
אבל לחרדה חברתית זה לא יעזור, ורק יקלקל.
כי אם אדם פוחד מחושך למשל, הרי כאשר יהא ליד החושך, ולא יקרה כלום, החויה שלו תהא שחושך לא מפחיד.
וכן על זה הדרך בפחד גבהים, או ממקומות סגורים וכו' וכו'.
אבל חרדה חברתית, בדמיון שלו, לועגים לו.
וכאשר הוא ידבר מעט, בראש שלו מה שיקרה, באמת יקרה אסון.
הוא בפירוש יחוש שלעגו לו וכו'.
ולכן זה עלול לקלקל במקום להועיל.
הרב הציע לטפל בדרך אחרת בעזרת כח האחריות.
[לקבוע לו חברותא עם ילד, שישלמו לו, והוא יהיה המסביר.
אני מקצר בחלק הזה].
יש לי ידיד פסיכולוג שעבד אז [אולי גם היום] עם עזר מציון [ר' משה ו'].
סיפרתי לו את ההוראה הזו וראיתי שהוא משתומם ונדהם.
ההוא אמר לי שעד לא מזמן כל העולם חשב כמוני.
שבחרדה חברתית מטפלים כמו בשאר החרדות [כמובן לפי האסכולה שעובדת כך].
וממש לאחרונה חוקר אחד יצא נגד זה ובדיוק מאותו טעם של הרב,
וממש רק כעת שיטתו התקבלה "רשמית".
הוא לא האמין איך רב בישראל חסר כל השכלה וגישה לנושא, מסוגל לשלוף זאת מהשרוול.
ב. בשולי הסיפור הזה.
סיפרתי את זה בשעתו לא' שעוסק הרבה בשלום בית והדרכה לחתנים,
ממש ממייסדי התחום הזה [ר' הערשל ק'],
והוא אמר לי שאני לא מחדש לו כלום.
הוא בקשר עם הרבה מאד מומחים, וראה כבר שאצל הרב הוא מקבל את העצה הכי ישרה.
[באמת אחר כך שמתי לב שהוא מגיע לרב הרבה מאד. אני מקוה שהוא יפרסם מאוצרותיו].
ג. קשור למשהו שכתבו.
הוא היה עושה סוכתו בחצר.
והיה עושה בערב סוכות [או בע"ש חוה"מ] עירוב חצירות, שבדרך כלל היה כרוך בתיקונים במחיצות.
אני חשבתי שמשמעות הדברים שלדעתו אין לסמוך על העירוב השכונתי, למרות שזה נעשה בפיקוחו המלא.
שאלתיו, והוא אמר שהוא עושה רק לרווחא דמילתא.
והא ראיה שבשכונה הוא הולך עם המשקפיים. [את זה אני לא זוכר אם הוא הוסיף בעצמו, או א' אמר זאת בפניו ושתק].
ועוד בענין הסוכה.
רבינו היה מגיע לביהכנ"ס למנחה וקבל"ש, ובין קבל"ש לערבית, היה טורח ושב לסוכתו עד מעריב.
אגב. הוא היה מגיע לפני מנחה, למרות שהוא כבר תמיד היה אחרי מנחה גדולה.
היה נראה לי שטעמו כדי לא לסמוך על קולות באיסור לעבור לפני המתפלל.
ד. גם אני ראיתיו בוחן אברך ת"ח מהשכונה בשו"ע יו"ד. דומני את כל השו"ע ברציפות.
זה היה בבין הזמנים, במשך כמה ימים אחרי מעריב.
הם ישבו על א' הספסלים זה לצד זה, והרב שאל שאלה א' מכל דף.
הוא רק דפדף, וכהרף עין שאל.
ה. באותו ענין. הייתי נוכח בשעת מעשה.
אברך א' מהשכונה הציעו לו להיות רב של בית הכנסת קטן.
האברך אמר שאין לו שייכות להוראה וסירב בכל עוז.
טענו לו שאין מצפים ממנו להורות, רק לנהל את בית הכנסת,
לברר מראש בכל חג ומועד את מה שצריך, לקבל יפה אנשים, למסור דרשות וכדו'.
סוף דבר הלכו יחד לרבינו.
רבינו אמר שהאברך צודק. אין כזה דבר רב, אפילו הכי קטן, שלא מתעסק בהוראה.
הרי ישאלו ועם הזמן הוא יתחיל לענות, ויכול להיות מכשול.
האברך שאל מה צריך ללמוד. הרב ענה "אורח חיים ויורה דעה" !
האברך שאל גם שחיטה וטריפות. הרב ענה, כן. הכל !
לאור זה האברך אמר למשלחת בפני הרב, שהם מבינים שזה יורד מהפרק.
הרב חייך ואמר שבכל זאת במקרה הזה, שברור לגמרי והוא יתנה את זה שהוא לא אמור להורות,
יש כמה קולות שאפשר להקל לו. ואלו הן.
א) הוא יכול לקבל עליו ללמוד שו"ע, 3 שעות בכל יום, [דומני עד שיסיים], ולהתמנות מראש על סמך זה.
הוא הוסיף שיום א' בשבוע זה חייב להיות הלכות שבת.
ב) באו"ח ילמד רק עם מ"ב, וביו"ד רק עם באר היטב.
[מה שאין כן במוסמך אמיתי להוראה וכידוע].
ג) הוא לא צריך להיבחן....
ו. רבינו היה רב בית הכנסת.
בפינה של בית הכנסת קבועה לוחית קטנה שנאמר בה שאסור להתפלל בפינה זו מפני השירותים שלמעלה.
כשלמדתי ענין זה, היה נראה לי קצת זר.
הלכתית זה בוודאי מותר. יש הענין של הט"ז הידוע, אבל מסתבר שזה רק בשמו"ע, ולא בגדר איסור.
מקומי באיזור ההוא, וזה היה נוגע לי למעשה הרבה.
[לפעמים מפני הדחק אני אומר שם פסוד"ז וילדים מצביעים לי בתקיפות על המודעה...].
שאלתי את הגבאי אם זה על דעת הרב, הוא אמר שר' ניסים הוא לא רב במובן הרגיל..
הוא הרי לא מתערב.
הוא עונה כששואלים. בכל בית כנסת שהוא נמצא.
לדעת הגבאי יותר נכון לומר שזכינו שבבית הכנסת מצוי לנו בקביעות מורה הוראה גדול...
עכ"פ אין סיבה להניח שההודעה הזו היא על דעתו.
ניגשתי אחרי התפילה ושאלתיו על כך.
הוא הלך עמי למקום וקרא את הלוחית הזו, כרואה זאת לראשונה.
ואמר לי שהוא היה מנסח שלא כדאי להתפלל שמו"ע בפינה זו....
[אני שב ומזכיר שלא לסמוך חלילה בשום אופן להלכה על דבריי. זה רק סיפורים].
רבינו היה מחמיר מאד באיסור אמירה לעכו"ם שנפרץ מעט אצל המון העם.
יש כמה הוראות מופלגות בענין הגנרטור, ואין כאן מקומם, ובכלל, יבוא הרב שנקר ויעיד.
זכורני שנה אחת שהיתה טעות בשעון של המזגנים, והתברר ביום כיפור בבוקר השכם שלא יהיו בכלל מזגנים כל היום.
היה אז שרב אמיתי, וכולם עם טליתות בתענית ותפילות מאמצות וכו'.
נכנסו אצלו, הוא היה במנין שבביתו.
והורה שלא להקל כלל בשום אופן של רמיזות וכדומה.
הוא אמר שיש בתי כנסיות רבים בבני ברק, ומי שזה פיקוח נפש בשבילו שיילך לבית כנסת אחר.
ז. סיפר לי א' הגבאים של הותיקין, שלמרות שרבינו לא יוזם כלום,
פעם הוא ניגש אליו בחוה"מ ואמר לו שראוי לשלוח את פלוני.
כי פלוני שר קצת בהלל.
שמעתי פעם שיש סתירות לזה מהנהגתו בהזדמנויות אחרות, ואיני יודע ליישבם.
ח. קצת באותו ענין.
פתחו בית כנסת חדש בשכונה.
לשחרית בשבת אין בעיה להביא מתפללים, מספיק שזה בזמן השני...
[אגב. בבית מדרשו הוא לא הרשה בשום אופן מנין בזמן השני].
אבל, לקבלת שבת לא באו.
העלו רעיון לעשות קבלת שבת "שמחה" (בנוסח ק'), וביקשוני להיות הש"צ בקביעות.
שאלתיו, ואמרתי שזה מנגינות של יהודי שלא נוהג כשורה.
הוא אמר לי, מי זה, ק' ? אישרתי. הוא אמר שזו לא בעיה. [ושלחני לעיין בתשובה הידועה של האג"מ בעניינו או דומה לו].
ואם יטען מישהו ש"חדש אסור מן התורה", גם זו לא טענה,
שהרי אצל החסידים שרים מאז ומעולם בקבלת שבת,
וגם אם זה מעט יותר, זה לא בגדר "חדש".
אבל יש בעיה בעצם העובדה שבאים לבית כנסת בעיקר לשיר.
ולכן צריך לעשות שיעור קבוע בין קבלת שבת לערבית, שנמצא שבאים גם לשיעור.
כמובן כיבדנו אותו. אבל הוא שלח מישהו במקומו למסור שיעור או שניים.
ט. כעבור כמה חדשים, ליל הסדר, רצו הלל דערבית עם ניגונים קצת יותר מהרגיל.
חששנו מההלכה של ממהרים.
שאלתיו, ואמר שאלו שמתפללים עם ניגונים, בשבילם, לקצר בניגונים, זה להרוס את התפילה, ולא לזה כוונת השו"ע למהר.
י. עבר עוד קצת זמן.
א' מיקירי השכונה טען לי שאולי זה דבר טוב, כל המנין הזה, [מספק את זה בכשרות לנערים],
אבל לי אישית זה גרוע מאד. זה עלול להזיק בשידוכי הילדים.
שבתי ושאלתיו. אמר לי "אז איתו אל תשתדך"...
יא. לסיום ענייני בית הכנסת.
במשך שנים לא היה ותיקין בבית הכנסת בשבת.
הרב התפלל במנין הרגיל. מן הסתם כחלק מחובתו לרבנות.
למרות שבימי חול הקפיד מאד על תפילה כותיקין. וכמובן לא חסרים מנייני ותיקין גם בשבת.
כשהתפנתה הקומה הראשונה ונוסד ותיקין בשבת בבית הכנסת עצמו, עבר הרב להתפלל שם.
אגב. הרב הקפיד מאד על ילכו מחיל אל חיל.
היה לו חברותא עם יהודי א' שהיה מסיע אותו הרבה.
הם למדו משניות בדרך כלל.
וממש כהרף עין בסיום הקדיש האחרון הרב כבר היה מתחיל את הלימוד.
[היה נראה שלא ניחא לו לענות על שאלות ברגע הזה].
בתקופה האחרונה שהיה בביתו, טרם עבר לבית בנו ר' מרדכי,
היה מנין לערבית במוצ"ש בביתו.
סיפר לי א' שעליתי עמו להתפלל שם, שמאז שראה איך רבינו מתאמץ בשארית כוחותיו לעמוד בעלינו,
הוא קיבל חיזוק עצום להקפיד על כל הלכות תפילה כראוי.
יב. הרב לא הוה סבירא ליה לעשות קידושים בבית הכנסת.
אבל הוא לא מחה והניח לעולם כמנהגו.
אבל הוא אישית לא השתתף אף פעם.
אולי זה קשור גם לאופיו או סיבות אחרות. אבל לענ"ד זו היתה הסיבה העיקרית.
מיד בתום התפילה צעד לביתו.
ממילא כמובן מעולם לא דיבר בקידושים, וקשה היה לדעת אם הוא מכיר בכלל מישהו.
בין השאר, לכן טען הגבאי זצ"ל שאין הוא "רב" במובן הרגיל...
יג. כמה עובדות הקשורות לשיעור דף היומי.
בשלהי תשנ"ז היה סיום הש"ס ועלתה הצעה לייסד שיעור.
מאידך טענו שמכיון שזה ממש יומיים לפני ר"ה וכל תקופת החגים,
ויש אנשים שבתקופה זו לא מתפללים באיזור הבית, אולי עדיף להתחיל אחרי החגים.
שאלתי את הרב (הוא החלים אז מאירוע מוחי או לבבי) ואמר דבר טוב לא דוחים. להתחיל מיד.
והוסיף שהרי מאותה סיבה יכול להיות בתקופת החגים אנשים שנמצאים דוקא אז באיזור....
יד. הוא נשא דברים בסיום המסכת הראשונה או השניה.
בזכרוני משהו שאמר אז.
שלכאורה השמחה היא לגמרה של תורה.
אבל הרי מצוה ללמוד תמיד ומצוה זו לעולם לא נגמרת.
אלא שיש שתי מצוות בלימוד התורה. והגית יומם ולילה.
ומלבדה ושננתם, מחודדין בפיך. ידיעת התורה.
ומצד מצוות והגית, באמת לא שייך אף פעם לעשות שמחה לגמרה של אותה מצוה,
אלא שמחת הסיום קשורה רק למצוה של ידיעת התורה,
שכשמסיימים מסכת אחת, זה סיום של ידיעת חלק א' מסויים מחלקי התורה, ועל זה באה השמחה והסעודה.
טו. בסיום המחזור השני שלנו, אב תשע"ב, ביקשוהו להשתתף בכמה מהמעמדים המרכזיים ולא נענה.
סיפרו לי בני ביתו שנכנסו ובאו אצלו כמה עסקנים חשובים ושאלוהו האם יש לו התנגדות ללימוד דף היומי.
הוא אמר להם: חס וחלילה, אלא שתש כוחו, וידוע לו שיסיימו בשיעור שבבית מדרשו ובכוונתו להגיע לשם.
ואכן זכינו שכך היה.
טז.
עומדים לסיים בשיעור 3 מחזורים, ובס"ד כל אותם 22 שנים השיעור לא התבטל כמעט אף פעם אחת.
רק אחת ויחידה.
ביום הלויית מרן הגריש"א זצ"ל.
היתה אפשרות להקדים את השיעור ולהגיע עם רכב צמוד.
הרב הורה לבטל בדווקא.
ולתלות פתק בולט שהשיעור מתבטל עקב ההלוייה של גדול הדור.
זו היתה הפעם האחת והיחידה שלא היה שיעור.
יז.
בערב ת"ב הורה להתחיל כמה דקות לפני חצות, ואז אפשר לסיים גם אחרי חצות.
בזכרוני [לא בטוח במאה אחוז] שבשבת ערב ת"ב, ודומני שגם כשהיה זה ט' באב, הורה למסור אחה"צ.
אמר לי שאם השיעור של מוצאי ת"ב לא מוכן עדיין ויש לחץ של זמן, אפשר להכין כבר מהשקיעה.
[מסתמא מדין רבים צריכים לו].
יח.
עובדות שונות כשכנים. על הארת הפנים וירידה לעולמו של הילד.
נסתפקנו על איזה משחק הרכבה לילדים בש"ק.
שלחנו את הילד עצמו [לחנכו לשאול] עם המשחק לשאול.
שב הילד ואמר שהרב הסתכל על המשחק ושאל אותו אם יש לנו עוד משחקים.
כשהילד אמר שיש, הרב אמר לו שעדיף לשחק במשחקים האחרים...
שוב מעשה שלא היה לנו דגים לסעודת שבת. לא זוכר איך זה קרה.
היה לנו איזה דג בקופסת שימורים. שלחנו ילד לשאול אם יש דרך לפתוח בשעת הדחק.
הילד שב ואמר שהרב הסביר לו שגם אם יש אולי איזו דרך,
אבל כל הענין של דגים זה לכבד את השבת,
ולכן למרות שבדרך כלל השבת מתכבדת על ידי אכילת דגים,
אבל השבת הזו תתכבד יותר באי אכילת דגים, כשלא יפתחו קופסאות שלא בהידור.
ושוב מעשה בנער שהחל להתגלח והשיג איזו מכונת גילוח ששברו לה איזה חלק,
והחברים אמרו שבכהאי גוונא זה כשר לכל הדעות.
שלחנו אותו עם המכונה.
הוא שב וסיפר שהרב שאל את היושבים לפניו לשימוש, אם מישהו מוכן לבדוק זאת על שערות ידו.
מישהו "התנדב" והרב התבונן בתוצאות הגילוח ופסק מה שפסק [לא זוכר אם להיתר או לאיסור].
בדרך כלל כשביקשו ברכה לילד, הוא לא היה מברך שתהיה ת"ח,
אלא ה' יעזור שתהיה בריא ויהיה לך כח וחשק ללמוד, וממילא תהיה ת"ח. [לא מילה במילה כמובן].
נכנסתי פעם לפני בר מצוה עם הנער לקבל ברכה.
ואמרתי לרב שאני רוצה לחסוך ממנו הטירחה לבוא לבר מצוה, אם היה לו צד כזה.
את זה למדתי מאבי מורי ע"ה, אבל אין כאן מקומו.
בשעת מעשה הוא בירך ולא אמר כלום.
אבל אחיינו הרב אי"ש, יד ימינו המסור, אמר לי למחרת שבאמת הרב כבר אמר לו לבוא בערב לקחתו לבר מצוה.
ואחר כך אמר לו בהקלה גדולה שב"ה חסכו לו את הטירחה.
פעם אחרת, לפני חתונה נכנסתי עם החתן ובירך וכו'.
ובכל זאת הופיע לחתונה במאמץ רב וטרח לרקוד מעט וכו'.
יט.
היתה לי הזכות במשך כמה שנים לרשום את הדרשות. שבת הגדול ושבת שובה.
וב"ה הוא היה מאד מרוצה.
זה משובץ בהקדמות לספרים, והוא עצמו השתמש בזה.
בדרך כלל רשמתי ראשי פרקים בשעת הדרשה ואחר כך עבדתי על זה בלילה,
ובבוקר הייתי מכניס אצלו לביקורת.
שנה אחת כשבאתי בבוקר עם הדרשה מודפסת, הוא שמח מאד,
ואמר לי שהרבנית כבר מחכה לזה בקוצר רוח...
[הרבנית ע"ה היתה אשה גדולה עד מאד בזכות עצמה,
ולא מן הנמנע שראוי ליייחד עליה כמה דיבורים].
היתה לי גם הזכות להגיה חלק מהספרים ולבקר מעט בעת העריכה.
כשהיה נגמר ספר היו שותים לחיים בביתו. היה קצת מעמד.
הרב הוכמן שליט"א היה מזמין אותי כשהייתי שותף, אי משום ההגהה, אי משום החומרים שמסרתי.
[מסתמא שמי השתחל בתודות לא' או שניים מהספרים].
ופעם אחת, דומני חוט שני על פסח, הרב התעקש לרשום הקדשה קצרה בכתב ידו.
ממש במאמץ עצום, (וזה באמת כמעט לא קריא...).
עוד בקשר לספרים. בטח הרב הוכמן שליט"א יספר כבר את כל הפרטים.
מה שאני זוכר, כשהרב היה מאד חולה ולא מסר שיעורים,
בא אליו הרב הוכמן והציע לו לכתוב שיעורים מהקלטות ורשימות.
הרב נענה וקבע איתו לשבת כמה בקרים בשבוע.
הרב היה שותף מלא לכל תהליך הכתיבה.
הרב הוכמן היה מגיע מוכן כהוגן,
והרב היה עובר עמו על הכל ומשלים וכו'.
זה לא יאומן שאחרי שכבר היה כמעט לאחר מעשה,
הוא זכה להכין יותר מעשרה כרכים מלאים וגדושים בהלכות שבת וריבית ויו"ט ומועד ושביעית וכו' וכו'.
אחד הדברים שנחרטו מאד בזכרוני, בתקופה שהייתי קצת מעורה,
שבדרך כלל העריכה היתה לא מספיקה מבחינה מקצועית.
זה היה ענין של עוד קצת זמן שאפשר היה לבשל היטב שיהא ברור כשמש בצהרים כראוי לספר יסוד כזה.
אבל דוקא הרב הוא זה שכל הזמן דאג מה יילד יום, ודחק להספיק עוד ועוד.
אני עצמי נתבקשתי לומר לפניו לא פעם שכדאי להמתין מעט ולערוך יותר טוב,
אבל בנחרצות הוא לא קיבל.
[דומני שהוא סבר שהחלק של עריכה, יוכלו לבוא אח"כ תלמידיו מכירי תורתו ולבאר,
אבל מה שלא ייכתב תהא אבידה שאינה חוזרת, ובכלל הגיע להוראה ואינו מורה].
יש לי קרוב ת"ח גדול [הגראי"ש בן הגרחי"ש] שכתב ספר חשוב על ריבית.
הוא בא לבקש הסכמה.
הרב אמר לו שהוא ממעט בנתינת הסכמות ובעיקר בספרי הלכה למעשה.
אבל היות שהוא עצמו כותב כעת על ריבית,
על כן הוא מזמין אותו להצטרף לקביעות עם הרב הוכמן,
ושבתור מי שלמד היטב את הענין, הוא "יסייע" בכתיבת החוט שני,
ואז הוא יתרשם באופן יסודי ואולי יוכל לתת הסכמה.
[הוא באמת כתב לו הסכמה מפליגה מאד].
מענין לענין.
אני עצמי כתבתי איזה ספר, סיכומים במסכת גיטין. והדפסתיו בתחילת תשנ"ד.
ביקשתי ממנו הסכמה, והוא אמר לי שהוא מנסה להימנע מהסכמות, וכבר עומד בזה כחצי שנה, ומבקש שאמחול לו.
מחלתי בלב שלם.
בכל זאת כעבור כמה ימים, הספר כבר היה בדפוס, נקראתי לביתו וקיבלתי הסכמה נאה.
הוא חש משום מה שהוא כן "חייב", ולמרות שאני ויתרתי, הוא לא ויתר לעצמו.
בגלל סיום ההדפסה, נאלצתי להדפיס את ההסכמה על מדבקה, ולהדביקה בכל ספר.
כ.
על ימי צעירותו אינני יודע הרבה. עוד יבואו היודעים ויספרו.
אני זוכר רק פעם אחת שדיברתי איתו משהו למעשה בהלכות סוכה.
[דומני שהנידון היה האם נהגו לחוש לחומרת המג"א שיהיו דפנות שלימות ללא הסתמכות על הקולות המיוחדות של סוכה].
והוא אמר שבבחרותו סייע לבנות אצל החזו"א, ולא חשו לזה. (כמובן דבריי אינם למעשה!).
ועוד סיפור סיפר לי אבי מורי ע"ה.
נדיב א', מסתמא מר גזונדהייט, תרם להגאב"ד דפוניבז' סכום נכבד להקים קרן גדולה עבור קבוצת אברכים.
הם היו אמורים לשבת בבימ"ד נפרד, וכל שבוע אחד מהם ימסור חבורה. ויקבלו מילגה חודשית גדולה.
הרב זצ"ל הכניס לחבורה את רבינו.
היתה תמיהה גדולה. מכיון שלמרות שרבינו היה מתמיד מבהיל,
אבל לא פצה פה מעולם, לא היה נראה שהוא מסוגל לדבר, ולא היה בטוח שיש לו בכלל מה לומר.
[הרה"ג ר' יוסי לנדו, אמר לי שאביו מרן הגר"ד ישב עם ר' ניסים בפוניבז' 4 וחצי שנים על אותו ספסל,
וכל אותן שנים לא שמע ממנו אפילו לא מילה אחת!].
כשלמדו בישיבה בבא קמא, הוא ישב במקומו סדרים מלאים, פעמים רבות אף בלא חברותא,
וכשכל הישיבה חיתה מהסברות של ר' שמואל, הוא שינן עשרות פעמים את המסכתא עם טור ב"י ושו"ע הלכות נזקי ממון,
עם כל הנו"כ עד החזון איש, חזור ושנן.
ניגשו אל הרב לתמוה על כך. הרב אמר נחיה ונראה.
הגיע תורו של ר' ניסים, והנה הוא התגבר בדוחק על ביישנותו ומסר חבורה מקיפה ויסודית ביותר.
ותהום כל העיר !!
באו לספר לרב מפוניבז', והוא חייך בהנאה.
השתתפתי פעם בכינוס לרמי"ם ומשגיחים. דיבר שם המשגיח הגה"צ ר' דב יפה זצ"ל.
הנושא שלו היה שיש תלמידים שיש להם נטיית לימוד שונה מהמקובל.
ואם הם רציניים בדרכם לפעמים יש להניח להם. [הכל לפי הענין כמובן].
אחרת את שלהם יקחו להם, ודבר אחר לא ייצא מהם.
ואמר משפט נורא, שניים מגדולי הדור, היינו מפסידים אותם אילו היו נוהגים בהם בכפייה.
האחד הוא ר' חיים קנייבסקי שישב וגרס ש"ס ופוסקים בבקיאות,
וחכמת רבותיו עמדה להם להניח לו לנפשו.
והשני הוא ר' ניסים שישב וגרס גמרא עם פוסקים, והרב מפוניבז' היה חכם להבין את אשר לפניו.
כא.
בענין כח השתיקה שלו. שהיה בזה חד בדרא ממש. מסתמא יחיד בדורותיו.
סיפר לי ידיד נאמן שהיה קרוב אצל הרבי בעל הנתיבות שלום מסלונים.
הרבי דיבר עם קבוצת תלמידים ואמר להם שהוא מתפעל מכח השתיקה של הרב קרליץ.
במיוחד הוא יוצא מהכלים כשיש אסיפה שנתית של מפעל הש"ס,
ודנים על התכניות לשנה הבאה, החומר וההספקים.
וכשמגיע לתכניות השולחן ערוך, כולם יודעים שר' ניסים יאמר את דברו וזה מה שיתקבל.
ההספק המדוייק הראוי לכל סימן, ואיזה תוספות לצרף לחומר הנדרש, ועל זו הדרך.
ובכל זאת תמיד דנים, והרבה אומרים דעה, למרות שאין להם שייכות לנושא.
והרב קרליץ יושב ודומם שעה ארוכה.
עד שפונים אליו, ואז הוא אומר כמה מילים, וזה מה שנסגר ללא עוררין.
ר' שלום נח מספר: לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו בהתפעלות, הרב קרליץ מאין לקחתם את כח השתיקה שלכם?
ואתם חייבים לשמוע וללמוד היטב את מה שהוא ענה.
הוא חייך, והמשיך לשתוק...
סיפר לי אחיין שלי שהתארח אצלו מדי פעם לסעודות שבת.
שבדרך כלל חוץ ממה שהיה מברר בתחילת הסעודה אם כל אחד מהאורחים קיבל חלה,
מצידו, לא הוציא הגה מפיו כל הסעודה.
רק האורחים היו באים עם שאלות בהלכה או בפרשת השבוע, ואז הוא ענה בקצרה.
כב.
עוד כל מיני הוראות קטנות כפי המזדמן.
נכנסתי עם זוג בשאלה חמורה בענייני טיפולי פוריות.
לאחר ששאלתי את השאלה, הוא אמר לי תלך איתם להרב וואזנר.
עשיתי כך, אבל זה ממש הדהים אותי. מעולם לא נשמע מפיו כדבר הזה.
שאלתי את א' מגדולי המקורבים, הוא הסביר לי שבשאלה מסויימת זו הרב מחמיר נגד הרב וואזנר שמיקל.
הוא ראה שהשואלים אינם מתלמידיו הקבועים, וזכותם לשאול איזה רב שרוצים,
ולכן לא רצה להחמיר עליהם בזמן שיש בידם אפשרות ללכת לרב מובהק שמיקל בזה.
כג.
היה לי בשעתו מייל מסוג מסויים.
בין השאר החזקתי אותו כי התנדבתי לענות שאלות במייל בארגון של בעלי תשובה.
שנותנים לשואל מייל של אברך שיענה לו קבוע.
שאלות קלות שכל חרדי פשוט מלידה כמוני יכול לענות.
היתה שואלת אחת, עולה מרוסיה שלפעמים היו לה שאלות קשות.
כשהיו כאלו, הייתי שואל בשמה את הרב זצ"ל.
זה כלל עניינים של גירות לחומרא ועוד הרבה דברים, חלקם חמורים, רובם קלים מאד.
כשהתחתנה הוא כתב לי מכתב המלצה עבורה. [הוא ציוה עלי לחתום הראשון, והוא מצטרף].
בכל אופן כשהחל החיזוק בענייני הגדר מהרשת, באתי לשאול האם לא להדר ולנתק לגמרי.
השתמשתי בזה גם לפרנסה, אבל בדוחק היה אפשר להסתדר.
הוא אמר לי, אצלך זה הידור לנתק? ומי יענה לאשה מרוסיה?
אלא שצריך להיות מוגן היטב, ואני לא מבין בזה, תשאל את הרב סילמן אם ההגנה שלך טובה.
כך עשיתי.
[עם הזמן הוכרחתי להרחיב מעבר לנטו מייל, שאלתיו שוב ואמר לי שוב לשאול את הרב סילמן.
ואכן עשיתי בדיוק ככל אשר הורני].
[צריך כבר לרדת להלוייה ונותרו עוד כמה טיפי דיו בקולמוסי. בלי נדר אחר כך].
נערך לאחרונה על ידי
.השוחט ב ג' אוקטובר 22, 2019 11:23 am, נערך 7 פעמים בסך הכל.