הודעהעל ידי .השוחט » ג' מאי 21, 2019 12:02 pm
איידי שהוזכר על כתבי הסנדלר ביד הרבי מראחוב זצ"ל, נימא ביה מילתא.
א.
תחילת ההיכירות שלי עמו, היתה על ידי ידי"נ הרב יששכר דב רובין זצ"ל, בעל הטללי אורות, להבחל"ח, שהיה לו חוש ריח מיוחד למצוא אנשי מעלה שאין רעש סביבם, וחן מיוחד להתחבב ולהתקרב לשכמותם, והשתתפתי עמו מעט מעט בגיחות כאלו. הוא ע"ה התקרב מאד לרבי משה מרדכי מלעלוב, ולר' יוסף ליפוביץ, ועוד רבים רבים. ממש לא יאומן כי יסופר.
עכ"פ פעם הלכתי איתו, אולי עם עוד חבר, לבקר אצל הרבי מראחוב. בילוי כשר במרחק הליכה קצרה מהישיבה. משום מה מצאתי איתו שפה משותפת, ובאתי לבדי עוד פעם פעמיים, ובסופו של דבר קבענו פחות או יותר ללמוד בליל ששי.
ב.
בדרך כלל הוא היה מדבר איתי על כמה עניינים שנשארו לו תמוהים בלימודו במשך השבוע והיינו מעיינים לברר וליישב.
לרוב הוא היה גם אומר לי את התורה שאמר בסעודה שלישית בשבוע שעבר.
אני זוכר שהצעתי לו שיאמר לי מה הכיוון לשבוע הבא, אולי אוכל להוסיף משהו וכדומה. הוא אמר לי שהוא לא נוהג להכין בדרך כלל. אלא את אשר ישים ה' בפיו אותו ידבר.
כל שיחתו היתה בענווה ותמימות מפליאים.
לפעמים הוא היה שואל אותי פשט בעין יעקב, ובכל פעם חשבתי הרי הוא יכול להראות לי את הקטע הזה בגמרא עצמה.. מסתמא לא עלה על דעתו הגאונות הזו. עד שהעמקתי להכירו וקלטתי שלא שזה לא עלה על דעתו, אלא הוא מהלך בתמימות וביושר בכוונת מכוון.
ג.
פעם, כד הוי בדיחא דעתיה, הוא שאל אותי אם אני יודע ללמוד תוס' בכוחות עצמי.
איזה עלבון...
הוא אמר לי אראה לך תוס' קטן באגדה במסכת ברכות, ונראה אם אתה באמת יכול ללמוד תוס' לבד.
הוא מגיש לי ברכות (ו.) שם כתוב בגמרא דבתפילין דקודשא בריך הוא כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וכותבים תוס' על אתר בזה הלשון "זהו שייסד הפייטן (ביום א' דפסח) טוטפת כלילו גדלי".
ובכן, אם אתה יודע להבין תוס' לבדך, אנא באר לי תוס' זה...
ואנכי לא ידעתי.
[הוא אמר לי שמבארים כוונתם, שבאו להוסיף ביאור בגמרא על פי הפייטן. כי מנא להו להש"ס שפסוק זה הוא הכתוב בתפילין דמרי עלמא, אלא משום שמי יכול לומר פסוק זה, לא הקב"ה, פונים אליו, מי כעמך, ולא עם ישראל, שהרי לא נאמר מי כמונו, וע"כ מישהו שלישי, וכוונת הגמרא לומר שכביכול התפילין הם המה האומרים זאת, זו המשמעות שזה כתוב בתפילין. וזו כוונת הפייטן, וממנו ניתן להבין את ההבנה הזו, כי המשפט המלא בפייט הוא "טוטפות כלילו גדלי מי כעמך ישראל", רצונו שהטוטפות הם משבחים ואומרים מי כעמך ישראל].
ד.
עבד את בוראו בתמימות ובצדקות, ממש לב טהור מלא רגשי קדש. אולי לא בעמקות גדולה, אבל לב טהור כזה דומני שלא ראיתי עוד כמוהו. הוא הצליח להביא אותי פעם אחת לסעודת שבת איתו, ופעם אחרת להדלקת נר חנוכה. היה מה לראות.
הוא סיפר לי שבצעירותו הוא היה נחשב בעל ראש ברזל, אך לאחר איזו תאונה שעבר וקיבל מכה חזקה בראשו, איבד את ראשו הטוב. [חזקה עלי שאני לא זוכר טוב את הפרטים, אבל כנראה יש שיידעו טוב ממני. אני מסתפק בזה שאני מזכיר למי שיודע, לספר את זה נכון].
הוא היה מסוגל לספר על עצמו בנשימה אחת, שבח וגנות באותה המנגינה, הכל בפשיטות ותמימות ללא כחל וסרק במין השתוות מיוחדת.
אני כבר לא זוכר הרבה משיחו ושיגו. רק את רוח הדברים, איך שהיה שם הכל על השולחן. סיפר לי לפי תומו שבית מדרשו היה פעם במקום אחר, דומני רחוב מודיעין, ואז היו באים אצלו הרבה, והיה עושה טישים גם בלילות שבת, אבל מאז שעבר לאיזור החדש, (אלוף שמחוני או יהודית, כבר לא זוכר את זה טוב), בקושי יש בסעודה שלישית, והאנשים לא ברמה הרוחנית וכו', אבל הרבה מוצאים אצלו אוזן קשבת וקצת אידישקייט, והוא מתלבט כל הזמן אם לחפש לעצמו מגרש בבני ברק וכו' כי לעצמו זה היה טוב, אבל איך יעזוב את הבודדים שמדברים איתו שם.
אמר לי לפי תומו וכנ"ל, שהוא מאד בודד שם, אין עם מי ללמוד ועם מי לדבר ברמה, ולכן הוא אמר לבני ביתו שאם אני מגיע, נא לקרוא לו גם אם הוא אוכל או ישן. לישון אני יכול תמיד, אבל ביקור של מישהו שאפשר ללמוד איתו ולשוחח איתו זה כמעט אין לי ואיני רוצה להחמיץ. [הוא אמר שבנוהג שבעולם, מלמדים את המשב"ק שאם הרבי אוכל, לא אומרים כך, אומרים רק הרבי עפעס טועם משהו. ואם הרבי ישן, אומרים "דער רבי האט זיך האן געשפארט"... וכן על זו הדרך. אבל הוא אומר לי את האמת לאמיתה, שאם לפעמים אני בא ולוקח רגע עד שהוא מגיע, יכול להיות שזה בגלל שהוא ישן ומעירים אותו כבקשתו. פעם הוא הצביע על הספה בחדרו שהיתה עדיין שקועה במקצת, ואמר לי ראה נא, נחתי כאן טרם שבאת, ולכבודך קמתי].
אני תוהה אם אני מצליח "להעביר" את רוח הדברים. אין ענין בדיבורים עצמם. רק לנסות להמחיש את הסגנון האמיתי והתמים ביודעין, משהו שהולך ונעלם מדורנו המתוחכם שאמת פחות יקרה לו.
ה.
אני נזכר שפעם באתי אליו והוא היה קצת נרעש.
יש לו קושיא על כמה בחורי ישיבות, והוא לא מצליח למצוא כף זכות. וזה כואב לו מאד לחשוב לא טוב על בני תורה.
הוא היה ממש ממש נסער מכך.
מה קרה? לפעמים הוא רואה או שומע שני בחורים נכנסים לבית מדרשו מסתובבים קצת ויוצאים. לא מתפללים או לומדים. לא מחפשים אותו וכדומה.
בעיקר הוא חושש שאם פעם יחסר משהו והוא יחשוד חלילה והוא לא רוצה להגיע למצב הזה.
אז אנא ברחמים גדולים שאנסה למצוא לימוד זכות.
אמרתי לו שבחורים עושים הליכות, לבריאות או סתם להשתחרר, והולכים ברחובות שקטים בגלל שמירת העיניים,
ואיך אפשר לעבור בשויון נפש ליד בית מדרש ולא להיכנס,
בפרט מגדלור בחוף שומם,
אולי רוצים מעט מים או להשתמש בבית הכסא,
אז נכנסים, אבל הרי הם באמצע ההליכה אז לא מתעכבים רק מסתובבים ויוצאים כלעומת שבאו.
אמרתי זאת בפירוט ותיאור עד שנשתכנע לגמרי.
הוא ממש חיבק אותי והודה לי שגלותי היום הזה אבן גדולה מעל ליבו (התמים)...
ו.
אקורד קצת צורם, לצערי, לסיום.
כשבאתי בברית האירוסין, עמדתי להיכנס כרגיל, וידעתי שישמח עמי עד השמים.
אבל החילותי לחשוב חשבונות, שבטח ירגיש מחותן גדול בחתונתי
ויבוא עם בגדי הצבעונים ויישב זמן רב,
וחבריי ובפרט משפחת חמי לא יידעו איך לאכול את זה,
אולי חששתי מעט גם לכבודו, אבל בעיקר למה יאמרו ומה יחשבו עלי,
לבקש ממנו לא לבוא, לא ידעתי אז איך עושים זאת בלי לפגוע,
אז פשוט הפסקתי להגיע ולא התקשרתי. היום חברים הכי טובים, מחר נעלמתי.
עברו כעשר שנים, ואני כבר אברך ותיק, חוזר יום אחד מעבודתי, דרך רחוב שפת אמת,
ורואה בבית מדרש שומרי אמונים, שלטים ואורות של שמחה.
בר מצוה לנכד האדמו"ר. (היה לי מעט קשר גם איתו, אבל אכ"מ).
עליתי לרגע לומר מז"ט, ואני רואה שהסבא מהצד השני הוא מיודעי משכבר הימים, הראחובער רבי.
ניגשתי אליו ואני שואל אותו "הרבי זוכר אותי"?
הוא אומר לי "כבר עשר שנים אני זה ששואל אם אתה זוכר אותי"...
ח.
בשולי הדברים. מענדי רוט הנזכר לעיל הוא נכדם המשותף, ובבחרותו היה משתתף תקופה מסויימת בזיצים שלנו.
יש לנו אחוז מסויים במה שנהיה ממנו.
נקוה שיהיה שליח טוב לקרב יהודים לאביהם שבשמים בדרך רצויה והיה זה שכרינו.
נערך לאחרונה על ידי
.השוחט ב ג' מאי 21, 2019 12:16 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.