אליסף כתב:הריני דורש יתירות
ר' אפרים קירשנבוים הינו תלמיד כפ"ח ופוניבז, היה לו קשר עם ר' שלמה זלמן אך אינו ידוע לי כתלמיד ר' שמואל (הכרתי אותו בסוף שנות הנ')
נוטר הכרמים כתב:אליסף כתב:הריני דורש יתירות
ר' אפרים קירשנבוים הינו תלמיד כפ"ח ופוניבז, היה לו קשר עם ר' שלמה זלמן אך אינו ידוע לי כתלמיד ר' שמואל (הכרתי אותו בסוף שנות הנ')
אכן לא למד אצלו כבחור. הידוע לי, לא רק ששימשו בהוראות בהלכה, כולל בדיני מראות הדמים, אלא גם היה משתתף במשך תקופה ארוכה בשיעורים בישיבת מעלות התורה. בספר האמור לצאת אור בקרוב 'שמואל בדורו' אמורים לבוא סיפורים ותיאורים ממנו.
----
ידידיה כתב:ר"י מלר מעטרת, היכן למד אצלו?
בן ירושלים כתב:כפי שציין ה'נוטר' הגר"ש כיון אותו רבות בעניני מראות. לדבריו לגר"ש היה קו ברור בענינים אלו כמסורת ירושלים (ונחלק מהותית בזה עם מרן הגרי"ש אלישיב]. מי שבעיני הגר"ש ייצגו את המסורת הירושלמית היו ר' חנוך העניך פאדווא (לימים גאב"ד לונדון) ור' נחום יצחק פראנק ממקור ברוך שהיה בעיני הגר"ש בעל הוראה מובהק בענינים אלו.
אליסף כתב:הריני דורש יתירות
ר' אפרים קירשנבוים הינו תלמיד כפ"ח ופוניבז, היה לו קשר עם ר' שלמה זלמן אך אינו ידוע לי כתלמיד ר' שמואל (הכרתי אותו בסוף שנות הנ')
איש וילנא כתב:רשימת ה"נוטר" רחוקה מאד מלהיות מדויקת וגם לא מדגמית. רבים רבים ת"ח מובהקים שאינם נושאים שום משרה והיו תלמידיו. גם רבים מהרשימה הקשר היחיד שלהם עם ר' שמואל,היה שישבו בישיבתו, ולא היה להם שיח ושיג איתו. רחוק מאד הדבר לקראם תלמידיו. ודי בזה.
פרנקל תאומים כתב:אליסף כתב:הריני דורש יתירות
ר' אפרים קירשנבוים הינו תלמיד כפ"ח ופוניבז, היה לו קשר עם ר' שלמה זלמן אך אינו ידוע לי כתלמיד ר' שמואל (הכרתי אותו בסוף שנות הנ')
ר' אפרים הנ''ל הוא הבן של פרופ' קירשנבאום? למד ב''הישוב''? (אחיו של הג''ר אברהם משה קירשנבוים ר''מ ב''נחלת הלווים''?)
דודי צח כתב:לא נראה שר' אליהו נחום פרנקל מגבעת שאול, חסיד ברסלב, הוא "תלמידו". ובוודאי לא בתקופת 'מעלות' (הוא למעלה מגיל שישים).
בבחרותו למד בישיבה ירושלמית 'לפלגות ראובן', ואח"כ כל השנים בכולל 'תורה אור' של הגרח"פ שיינברג.
הוא כמובן יליד שערי חסד, ובעקבות כך יתכן שהיו לו אי איזה קשרים בכל מיני תקופות, אבל בוודאי אי אפשר למנותו כתלמיד. שמו כנראה השתרבב בטעות.
קרית מלך כתב:דודי צח כתב:לא נראה שר' אליהו נחום פרנקל מגבעת שאול, חסיד ברסלב, הוא "תלמידו". ובוודאי לא בתקופת 'מעלות' (הוא למעלה מגיל שישים).
בבחרותו למד בישיבה ירושלמית 'לפלגות ראובן', ואח"כ כל השנים בכולל 'תורה אור' של הגרח"פ שיינברג.
הוא כמובן יליד שערי חסד, ובעקבות כך יתכן שהיו לו אי איזה קשרים בכל מיני תקופות, אבל בוודאי אי אפשר למנותו כתלמיד. שמו כנראה השתרבב בטעות.
תלמיד או לא אינני יודע, אבל מהיכרות אישית הוא בגדלותו התורנית קיבל את הנהגתו של הגר"ש זצ"ל מתוך הכרה בשגב רוממותו, ויותר מהנכתב כאן לא ניתן להכתב.
שיף כתב:פרנקל תאומים כתב:אליסף כתב:הריני דורש יתירות
ר' אפרים קירשנבוים הינו תלמיד כפ"ח ופוניבז, היה לו קשר עם ר' שלמה זלמן אך אינו ידוע לי כתלמיד ר' שמואל (הכרתי אותו בסוף שנות הנ')
ר' אפרים הנ''ל הוא הבן של פרופ' קירשנבאום? למד ב''הישוב''? (אחיו של הג''ר אברהם משה קירשנבוים ר''מ ב''נחלת הלווים''?)
אכן, ו[לפחות בחלק] מספריו יש גם מכתב ברכה מהגר"ש זצ"ל
פרנקל תאומים כתב:כמו שכתבו כאן, הג''ר אליהו נחום פרנקל שליט''א הוא לא תלמיד של הגר''ש. הוא הכיר היטב את הגר''ש מזה שנים רבות, מסתמא גם דיבר איתו בלימוד כמה פעמים, אולי גם נועץ בו, ויתכן מאד שהוא קיבל את הנהגתו הציבורית בשנים האחרונות, כל אלו כמובן ממש לא הופכים אותו לתלמיד.
ר' אליהו נחום הינו יליד ''שערי חסד'' ורבים מבני משפחתו המורחבת הם מאנשי ''שערי חסד'' וקרובי משפחתו של הגר''ש מכיוונים שונים. הוא עצמו קרוב משפחתו של הגר''ש בהיותו נין של הג''ר אליהו נחום פרוש זצ''ל (בן רבי שלמה זלמן פרוש) גיסו של הגרחי''ל אויערבאך זצ''ל (במונחים ירושלמים, זה הרבה).
חרסון כתב:אולי אינני מעודכן במתרחש בקומות התת קרקעיות של הפוליטיקה. מה פתאום הדיון המוזר הזה במי תלמיד חצי תלמיד ורבע תלמיד, רשימת תלמידים שמית וכו' וכו'. קרה משהו?
נוטר הכרמים כתב:לרגלי יום ט' אדר שני הבעל"ט, יום מלאת שנה תמימה מעוברת להעלות עמוד האש והענן, עמדתי להתבונן בגדרו ודינו של יום זה, ותחילה יש להקדים את הפשוט והידוע, ואח"כ נבוא לדון בטעמי ושרשי הדברים, בחסד ד' עלינו.
[א] בשולחן ערוך (הלכות תענית סימן תקסח סעיף ז), כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ד); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).
ובמשנה ברורה (ס"ק מא), ר"ל שבשנה שמת בו אביו לא היה השנה מעוברת ובשנים הבאים אח"כ איתרמי שנה מעוברת, דעת המחבר דסתם אדר הוא אדר שני, וי"א להיפך וגם יש בענינינו טעם דאין מעבירין על המצות.
ובס"ק מב כתב, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם - עיין במ"א שמסיק דאם קבל עליו בנדר להתענות יום שמת בו אביו או רבו מחוייב להתענות בשניהם דכן הוא העיקר לדינא [וכ"כ הגר"א] אכן אם לא קבל עליו בפירוש רק מצד מנהגא שמנהג להתענות יום שמת בו אביו ואמו א"צ להתנהג לעולם, אלא כמו שנהג בפעם ראשונה כשמתרמי לו השנה מעוברת דמעיקרא אדעתא דהכי קבל עליה. אכן בפעם ראשונה גופא אם בא לימלך כיצד לעשות הנכון לומר לו שיתענה בשניהם (אכן אם קשה לו להתענות בשניהם נראה שטוב יותר שיברור לו אדר ראשון דכן הוא המנהג), אכן האבלים אין צריכין ליתן לו קדיש אלא פ"א וכיוצא בזה.
המקובץ מן הדברים, שלדעת המחבר יום השנה העיקרי הוא באדר שני, ולדעת הרמ"א הוא באדר ראשון, והאחרונים חששו בגדר 'מהיות טוב' גם לדעת המחבר באופן שקיבל עליו בפירוש תענית ביום שמת בו אביו או רבו, ובאופן שלא קיבל עליו להדיא ואין כאן שאלת נדר אלא מנהג בעלמא, יתענה באדר ראשון.
ברם נראה מדבריהם שגם כאשר בא להימלך בפעם ראשונה נכון לומר לו שיתענה בשניהם, ומבואר איפוא שאין הטעם רק משום חומרא דנדר, אלא שיש כאן איזה מקום חשש להחמיר גם באדר השני, ובעינן לבאר שורש ענין זה בס"ד.
[ב] הנה כתב הרמ"א (הלכות ברכות השחר סימן נה סעיף י), ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר"י מינץ סי' ט').
ובמשנה ברורה (ס"ק מה) ביאר, אף על גב דכבר כתב המחבר סעיף ט' דחודש העיבור בכלל, מ"מ ה"א דוקא בנולד בחודש אחר כגון בר"ח ניסן ושנת י"ג מעוברת אין נעשה בר מצוה עד ר"ח ניסן, אבל נולד בר"ח אדר ה"א דנעשה בר מצוה בר"ח אדר ראשון קמ"ל דאדר ראשון לא נקרא אדר אלא חודש העיבור מיקרי שהרי אין קורין את המגילה באדר ראשון ואנן בעינן י"ג שנים שלימים.
ומעתה קשה טובא היאך הרמ"א סותר דברי עצמו, ומה בין בר מצוה דאמרינן שחודש אדר היינו אדר שני, ליארצייט דיתענה באדר הראשון.
[ג] וכתב בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סימן פג) שהמעיין בתשובות מהר"י מינץ יראה ששם מסביר הדבר דיש חלוק בין תענית של יא"צ דהוי ענין כפרה להנצל מדין שמים, זה תליא באדר ראשון דאין מחמירין עליו יותר מי"ב חדש, משא"כ לענין שאר ענינים הדין הוא דאדר השני הוא עיקר לכל הלכותיו, וכדבריו מבאר בלבוש (סימן תרפה).
ואמנם כך מבואר באריכות דברי מהר"י מינץ (סימן ט) וז"ל, ומה שאני נוהג להורות לשואלי על התענית מיום שמת בו אביו או אמו אם יתענו באדר הראשון או בשני שיתענו בראשון. וכן נהגתי להורות מימי קדם... ולי נראה דיום שמת בו אינו בכלל נדרים שאדם נודר מדאמרי' בפרק ג' דשבועות אהא הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ביום שמת בו אבא ביום שמת בו רבו ביום שנהרג בו גדלי' בן אחיקם כו' ואמר שמואל והוא שנדר ובא אלמא סתמא לאו נודר ובא הוא אלא במנהג תליא מילתא וראייה דלועזים אינם מתענים אותם ורובם אינם מתענים אפילו בתענית הכתובים זולת ט' באב ותענית אסתר נוהגים מצד מנהג, וכיון דמנהגא הוא אמרינן כאשר נהגו כן הוא. לכך נראה דאין לדמותו לנדרים... ולכך מסתברא לי טעמא דידי דסברא לומר דזה המנהג בא או משום דביום שמת בו אבא או רבו איתרע מזליה או משום כפרה לאביו או רבו דגם על רבו אומר הריני כפרת משכבו וברא מזכה אבא ולא אבא בריה כדאיתא בפרק חלק. ולכך מתענה דווקא ביום המיתה ולא ביום הקבורה... וכיון דמהאי טעמא נהגו להתענות או מטעם כפרת אביו או מטעם שניהם ראוי וסברא לומר דמי שמת אביו או אמו או רבו באדר בשנה פשוטה ובשנה שאחריה עיבור פוסק מלומר קדיש בשבט דלא לשוייה רשע כי משפט רשעים י"ב חדשים...
ואם כן מי שנפטר בשנה פשוטה אם נתעברה השנה אחר כך נגמר דינו ומשפטו באדר הראשון ואם כן שם שייך התענית והקדיש וכן בכל שנה. ואין לומר כלל דהשני אדרין חשובין גם לזה כחדש אחד לדינו ומשפטו חלילה כי לעוות אדם בריבו ה' לא צוה ולכן אי משום כפרה הוא למה יאחר כפרת אביו או רבו ולא יביא כפרתם ביום כלות משפטם דהיינו ביום טהרתם ביום אחר כלות דינם ומשפטם אחר כלות י"ב חדשי לבנה ואי משום דמתרע מזליה ביום ההיא ביום שמת בו אביו כו'. מכל מקום אף על גב דבא על פורענות בר מינן ותנן בפרק קמא דמגילה זמן עצי הכהנים וט' באב כו' מאחרים ולא מקדימין ומפרש בגמ' תשעה באב פרענותא הוא ואקדומי פורענותא לא מקדימנן. וי"ל דשאני הכא דתעניתא רפואה ותקנה למה שנרמז לו מן השמים ודומה ממש לתענית חלום דמתענה בו ביום ואפילו בשבת ועונג הוא לו תעניתו משום דרפואה ותקנה הוא למה שהראו לו מן השמים וקל להבין. ולכך יש לחלק בין ענין תענית לענין בר מצוה. ואיפשר אם הייתי יודע מתחילה תשובת מהררי"ו ז"ל הייתי משיב לשואלי יש מורים כך וי"א כך והייתי מניח הברירה להם, ואני הנראה לעניות דעתי כתבתי.
[ד] אבל עדיין אין בזה כדי ישוב, שהרי לדברי מהר"י מינץ מבואר דחודש אדר העיקרי היינו אדר השני, רק שתענית יארצייט עושין באדר ראשון משום משפט י"ב חודש, שכך הוא טוב לנשמת הנפטר, וזה ניחא על יום השנה הראשון שאז הוא תשלום הי"ב חודש [וג"כ חידוש הוא דהא בהא תליא], אבל לגבי ימי השנה הבאים למה ייקבע כן שלעולם הוא באדר הראשון.
ויש לדון לפי מה שכתב הגר"ח פלאג'י בספר מועד כל חי פ"ז שביום היארצייט יאמרו הכ"מ היינו אפילו לאחר שנה ושנתיים וכו', וזה משום כפרה לאביו הנפטר, כמו שמתענים ביום זה ושביום זה הוא מתעלה בדרגתו.
ואמנם ידוע כן בשם המקובלים, שבכל יארצייט מעלים את הנשמה ממדרגה למדרגה, יעויין בברכי יוסף סי' נה בשם שער הכוונות להאר"י (דף טו) דלכן אומרים הקדיש בגם שבת ויו"ט שהגיהינום שובת לפי שמועיל להעלות הנשמות, וראה עוד ספר בן איש חי (שנה ראשונה פרשת כי תשא).
ומה שנצרך לכפרה היינו דווקא מחמת עליית הנשמה, כמו שכתב בספר שם משמואל (וישב תרעא), ומה שבשנה העברה לא הי' נחשב לו לחטא עתה בשנה השנית שעולה במעלה יותר גבוהה נחשב לו לחטא.
וביותר צ"ב, כאשר חל יום השנה הראשון באדר של שנה פשוטה, ורק יום השנה השני חל בשנה מעוברת, דמהיכי תיתי ינהגו היארצייט באדר שני, אחר דלא שייך ביה הטעם של משפט י"ב חודש כלל.
והנה בפרי מגדים (אשל אברהם סימן תרצז ס"ק א) כתב, מי שאירע לו נס באדר וקבל לעשות תמיד יום משתה ושמחה, אם אירע בשנה פשוטה עושה בראשון, ואם אירע במעוברת בשני [יעשנה בשני] במעוברת, הר"ש הלוי חלק או"ח [סימן] י"ו ופרי חדש [כאן], ועיין סימן תקס"ח סעיף ז' בהג"ה דפסק הרב כן ביארצייט, ועיין מ"א שם [ס"ק כ] ובשו"ת שלי [שו"ת מגידות סימן כב] כתבנו בזה.
והנה פשוט וברור שהפמ"ג אינו מסתמך להלכה על דברי הר"ש הלוי, שהוא בר פלוגתתא עם מהר"י מינץ באשר לקביעת יום בר מצוה, דס"ל שהוא באדר הראשון, והרמ"א הכריע לנהוג בשופי לנהוג רק באדר השני (יעוי' בפר"ח סי' נה שהביא דבריו).
[ה] וע"כ נראה שעשה סימוכין ותימוכין מפסק הרמ"א כאן לגבי יארצייט שנוהג באדר הראשון. והוא תימה, דמה ענין זה יום השנה דטעמא משום משפט י"ב חודש למי שאירע לו נס.
ומכל זה נראה שפסק הרמ"א לגבי יארצייט אינו מבוסס רק על דברי מהר"י מינץ, אלא על תוספת דברים. ואמנם בשו"ע או"ח הל' תענית מצויין כמקור דברי הרמ"א 'מהרי"ל ומהר"י מינץ', ואילו בשו"ע יו"ד הלכות אבילות (סימן תב סעיף יב) איתא, ואם מתו באדר ונתעברה השנה, העיקר להתענות באדר הראשון (תרומת הדשן סימן רצ"ד ומהר"י מינץ), אף על פי שיש חולקין, כך הוא עיקר.
והמעיין היטב בדברי המהרי"ל ותרומת הדשן גדולי אשכנז יראה שתמכו דבריהם על טעמים נוספים מהטעם המבואר בדברי מהר"י מינץ.
בשו"ת מהרי"ל (סימן קד אות ג) כתב, ויום שמת בו אבא, מנהגא דילי להתענות באדר הראשון. וראיה מפטירת משה רבינו ע"ה דאותו יום [נהוג] עלמא באדר הראשון, ופטירתו סמוך לניסן היה, כדמוכח מל' ימי אבל משה ספ"ק דקידושין גם קריאת מגילה היתה בראשון אי לאו משום מסמך גאולה לגאולה עדיף, פרק קמא דמגילה, ולא דמי לשאר שני דאורייתא דכולהו הוו שני המחזור כמו שקבעו חכמים, וכן שנת הבכור כדאיתא בערכין וכן כתב הרמב"ם דהני כולהו תליא בשנים, אבל הך מילתא לזכרון צער בעלמא, ולהכי לא שייך אקדומי פורענות מידי דהוה אתענית אסתר ותענית בכורות ערב פסח.
והיינו דכל הזמנים של תעניות וכיו"ב או דיני שנים של בתי ערי חומה וכד' אין זה זמני זכרון ליום שהיה, אלא זה זמן של 'לתשובת השנה', של אותו הזמן, שככלות שנה ועוד שנה הזמן חוזר על עצמו, והזמן תלוי ב'שני המחזור' כמו שקבעו חכמים, אבל יארצייט אין עיקרו יום השנה, אלא יום זכרון צער למה שהיה, ולכן זמנו הוא באדר ראשון, ואין מחשבין את חודש העיבור בכלל, שע"ז לא נאמר הילפותא דשנה תמימה.
ובתרומת הדשן (סימן רצד) נקט טעמא בזה"ל, אבל כל היכא דלא שייכי טעמא דלסמוך גאולה לגאולה לעולם אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצוה. ונ"ד לא שייך מידי לסמוך גאולה לגאולה לכך אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצות ויעשה בראשון.
[ויעוי' עוד באריכות במאמר הנפלא 'בר מצוה ויום זכרון בשנה מעוברת' מאת הרב יחזקאל אשר שטרנליכט, קובץ קול התורה (אירופה, גליון נח, תשס"ה, עמ' שמו ואילך, ובדבריו שם נתבאר דמהרי"ל ותרוה"ד פליגי בעיקר הסוגיא דנדרים לענין לשון בני אדם, יעו"ש].
ועכ"פ מכל האמור עולה שמצד עצם התאריך יש מקום לנהוג את היארצייט גם באדר השני, ולא מיבעיא לדעת המחבר דס"ל שעיקר היארצייט הוא באדר השני, אלא גם להרמ"א אין ניהוג היארצייט באדר הראשון בא לשלול ניהוגו באדר השני, ואינו אלא משום העדפה, או משום הקדמת הכפרה, וכטעם מהר"י מינץ, או משום שאין מעבירין על המצוות וכטעם התרוה"ד, וכל כיוצא בזה.
נוטר הכרמים כתב: וכך בתפילה, הוא לא גמר להתגעגע לקשר עם בורא עולם, פעמים שלקח לו תפילת שמו"ע זמן ממושך מאוד, ופעמים שאחר שהתפלל לא רוותה נפשו, ועדיין לא השביע את צמאונו (ראה שו"ע או"ח סי' קז סעיף ד: הרוצה להתפלל תפלת נדבה, צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו; מראש ועד סוף), ופעמים שאחר שסיים את השניה חמד בלבבו להתפלל בשלישית".
---
שלמה משלם כתב:נוטר הכרמים כתב: וכך בתפילה, הוא לא גמר להתגעגע לקשר עם בורא עולם, פעמים שלקח לו תפילת שמו"ע זמן ממושך מאוד, ופעמים שאחר שהתפלל לא רוותה נפשו, ועדיין לא השביע את צמאונו (ראה שו"ע או"ח סי' קז סעיף ד: הרוצה להתפלל תפלת נדבה, צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו; מראש ועד סוף), ופעמים שאחר שסיים את השניה חמד בלבבו להתפלל בשלישית". ---
האם הבנתי נכון, שהיה לפעמים רגיל בתפילת נדבה?
נוטר הכרמים כתב:רשימת זכרונות
סיפרתי שאברך בן עליה התבטא ש'ראש חודש' נהפך אצלו ליום טוב החל מהלוויית הגרד"צ קרלנשטיין זצ"ל שהתקיימה בראש חודש כסלו ולמרות הקשר המיוחד שהיה ביניהם במשך עשרות בשנים (רבינו זצוק"ל סיפר לי פעם שהפגישה הראשונה ביניהם היתה בעודם בבחרותם, הגרד"צ היה לפני בר מצוה, וכבר אז הפליא בעילויישקייט שלו, סברתי אז שיצא לגאון הדור, ואז הפטיר, ר' שמואל (רוזובסקי) לקח אותו לכיוון של הלומדות), רבינו הסתייג והחמיר מאוד מלהזכיר שבחו בפניו כראוי).
נוטר הכרמים כתב:בהזדמנות זו אספר את מה ששמעתי לא מכבר מהגאון המקובל רבי יעקב עדס שליט"א על השתלשלות הקמת 'כולל ש"ם' המפורסם והעמדת רבינו זצוק"ל בראשו, תמיד הציקה לי המחשבה איך ר' שמואל התגלגל למקום הזה. ובכן מגלה לי ר' יעקב 'הכל בזכות מו"ר אבי שליט"א'. אביא את הדברים קרוב למקור.
"לאבי שליט"א, בתקופת היותו אברך צעיר ממש היה שיעור לבעלי בתים מסוג ה'עמך' בשכונת בית וגן. שיעור בו העביר הלכה פשטות ממש בלשון צחה וברורה, הוא אף הדגים להם כיצד מעשרים אבטיח... הלכות ברכות וכו', דומה לשיעורים של חכם עובדיה ע"ה. עם הזמן הצטרף לשיעור יורשו של שלמה מוסאיוף, שהיה לו בעלות על בתים רבים בשכונת הבוכרים. ערב אחד, אותו אדם המתין לאבי לאחר השיעור, והוא סח בפניו כי רוצה הוא את עצתו, אביו כתב בצוואתו כי בית אחד מן הבתים הוא יקדיש לתורה, מה כוונתו. אבי חשב מעט ואמר לו, בודאי אין הכוונה לסתם הקדש, כפי שהיה נהוג בירושלים שמקדישים את הבית למוסד שירויח ממנו את ה'דמי מפתח' של הדיירים, אלא הכוונה היא שיקים שם בתוך הבית כולל לאברכים מופלגים שיעסקו בתורה, ואזי יהיה הבית קודש לתורה.
הפרשנות היתה נשמעת למואסיוף כרחוקה ולא מקובלת, והחל מתווכח עם אבי. אבי הציע שחכם נתן סאלם (אביו של הגאון רבי אברהם סאלים יבלחט"א)ישמש כ'בורר' ביניהם להכריע הצדק כדברי מי. הם נפנו ונכנסו אצל החכם, הלה הבין מיד את הענין, עשה עצמו כמעמיק בענין ובלע את צחוקו, ואמר למוסאיוף, אין ספק כי צודק חכם יהודה ואביך התכוין כדבריו.
נוטר הכרמים כתב:בכלל, אינני מבין איזו בעייתיות אתה רואה בסיפור, מה רע בלזכות מיליונר בזכויות עצומות של תורה, מה גם שמן הסתם ניחא ליה לאבוה בהכי. אך זהו נושא לדיון בפני עצמו. בכל מקרה, על משמרת אמינות הסיפור אעמודה.
ברקים רב כתב:
כהערה בעלמא, איזו מין טענה זו 'מה רע בלזכות מיליונר בזכויות', אם לא לכך התכוון אז אסור לעשות את זה. לא כך? גם לא הבנתי למה הבורר היה צריך לבלוע צחוקו ולעשות עצמו כמעמיק, וכי אין כאן שאלה אמתית?
נוטר הכרמים כתב:ברקים רב כתב:
כהערה בעלמא, איזו מין טענה זו 'מה רע בלזכות מיליונר בזכויות', אם לא לכך התכוון אז אסור לעשות את זה. לא כך? גם לא הבנתי למה הבורר היה צריך לבלוע צחוקו ולעשות עצמו כמעמיק, וכי אין כאן שאלה אמתית?
אני סך הכל ציטטתי את ששמעתי. למיטב הבנתי, הבורר היה מופתע מהלך המחשבה שלא היה רווח אז כלל. הגר"י עדס סבר כנראה שגם אם לא התכוין לתוכנית זאת במתכונתה, מצוה להוציא אל הפועל תוכנית כזאת שהיא התגשמות מלאה של משאלת לבו. נזכרתי כעת בשמו של היורש, רחביה.
נוטר הכרמים כתב:ברקים רב כתב:
כהערה בעלמא, איזו מין טענה זו 'מה רע בלזכות מיליונר בזכויות', אם לא לכך התכוון אז אסור לעשות את זה. לא כך? גם לא הבנתי למה הבורר היה צריך לבלוע צחוקו ולעשות עצמו כמעמיק, וכי אין כאן שאלה אמתית?
אני סך הכל ציטטתי את ששמעתי. למיטב הבנתי, הבורר היה מופתע מהלך המחשבה שלא היה רווח אז כלל. הגר"י עדס סבר כנראה שגם אם לא התכוין לתוכנית זאת במתכונתה, מצוה להוציא אל הפועל תוכנית כזאת שהיא התגשמות מלאה של משאלת לבו. נזכרתי כעת בשמו של היורש, רחביה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 46 אורחים