הודעהעל ידי .השוחט » א' מרץ 10, 2019 12:29 am
משום מה אינני מוצא אשכול על דמותו של הבית ישראל זצ"ל. על כן אני כותב כאן.
אני מוסר מודעא בתחילת דבריי שללא ספק הפרטים אינם מדוייקים, לא בכוונה חלילה, אלא בגלל שהזיכרון בוגד.
אלא שטוענים לי שחבל שסיפור לא יסופר כלל מחשש אי דיוקים, בתקוה שהגרעין יישמע ויבואו היודעים וידייקו את הצריך תיקון.
אקוה בסייעתא דשמיא לדייק כמה שיותר, ושלא תצא תקלה מתחת ידי בכתיבת דבר שאינו הגון להיכתב. ושאזכה להיות בזה ממזכי הרבים.
א.
אפתח בסיפור שסיפר לי הרה"ח ר' יצחק שכטר ע"ה כמה ימים לפני פטירתו. (דומני בח"י כסלו תשמ"ה).
[סיפרתי זאת בשבעה שלו, ולא ראיתי שהתלהבו, אינני יודע אם בגלל שלא האמינו לי, או בגלל שכבר ידעו, או שלא תפסו את עוצמת הסיפור].
וכך סיפר:
בבחרותי הגיע זמן שנקלעתי למשבר אישי כבד. קושי רגשי וכו'.
אציין שבטבעי אני איש חזק, עז נפש, לא נשבר מהר, מה שנקרא קשוח.
דברים קשים מאד עברו עלי ומעולם לא נשברתי. אבל אז הייתי מאד קרוב להישבר.
חשבתי לעצמי שרק הרבי מגור יוכל לעזור לי. הוא היה אז קרוב לתחילת ההנהגה.
[היה לפני כן קצת קשר. אביו הרה"ח ר' יעקב היה קצת קשור לאמרי אמת. אבל זה סיפור אחר].
נסעתי אליו. נכנסתי ורציתי לשפוך מה שעל ליבי.
הרבי שאל אותי, יצחק, אכלת היום? אמרתי שלא, אבל זה לא חשוב בכלל.
הרבי אמר לי, קודם כל תאכל.
שמעתי שלפעמים הרבי היה בתענית ולא רצה שיידעו, ואז היה מאכיל למישהו. עכ"פ הוא ציוה עלי לאכול.
הוא הורה לי ליטול ידיים, והביא לי מגבת.
ישב מולי ונעץ בי את עיניו הבוערות.
למרות שהייתי אז בתקופה ההיא רגיל לברך קצת בחטיפה, אבל מול עיני הרבי בירכתי כמו בנעילה...
אכלתי כזית. כל ביס קטן ובעדינות. מול עיני המקדח של הרבי. למרות שזה לא סגנון האכילה שלי...
סיימתי. רציתי מאד להתחיל לדבר.
והנה הרבי בעצמו מגיש לי מנה. מחייב אותי לאכול. אני בקושי בולע. אבל מוכרח. והכל תוך כדי שהרבי פשוט יושב ונועץ בי עיניים.
האוכל כבר נתקע לי בגרון. אבל הרבי מגיש לי עוד מנה.. הכל כנ"ל. גם שתייה הוגשה.
אחר כך מנה אחרונה.
אחר כך ברכת המזון. בלית ברירה בירכתי לאט ובכוונה כמה שיכולתי.
סוף סוף הענין הסתיים.
עכשיו אתחיל לשפוך. והנה הרבי אומר לי. היית רעב וצמא. ב"ה אכלת סע לחיים ולשלום (פאר גיזונטער הייט).
אני מתחיל להתחנן על נפשי שלא באתי לאכול. אבל הרבי מתעקש. אכלת, שבעת, לך. ובערך דוחף אותי החוצה.
הלכתי לאוטובוס כולי נרעש. מיואש. המוצא האחרון שלי גם סתום. נשברתי.
כל הדרך לתל אביב בכיתי בדמעות שליש. לפני כן אף פעם בחיי לא בכיתי !!
אני יורד בתל אביב. אני חש יד על כתפי. מסתובב, רואה מישהו מגורי הארי. (פון רעבנס מענטשין).
"הרבי אמר לי לנסוע איתך באותו האוטובוס, ואם אראה שאתה בוכה בדרך, שאומר לך מיד לחזור אליו, והפעם הוא ישמע אותך ויעזור לך"....
עליתי שוב לאוטובוס ירושליימה.
נכנסתי שוב. הרבי הקשיב להכל. ניחם ועודד והדריך.
הוא הכתיב לי רשימה של עשר קבלות. שאכתוב בכתב ידי ואחתום על זה בפניו. [א.ה. לא זוכר אם הרבי השאיר זאת אצלו].
ותדע לך שעברו מאז כמה עשורים [בערך 35 שנה], ולא עברתי מעולם על שום קבלה.
למרות שהיה כלול שם כמה דברים קשים, על קביעות עיתים כל יום, תפילה בציבור, שמירת העיניים במושגים של הרבי, ועוד.
ב"ה יצאתי מהמשבר וכידוע הקמתי בית נאמן בישראל. וכמובן נשארתי כבר קשור בכל נימי נפשי.
כעבור שנים רבות, היתה לי פעם עת רצון מיוחדת אצל הרבי. והרגשתי אומץ לשאול.
שאלתי אם הרבי זוכר את תחילת ההתקשרות שלי, ומדוע נהג כפי שנהג. זה הציק לי מאד כל השנים.
הרבי אמר שהוא זוכר טוב מאד.
והסיבה מכיון שהוא ראה שאני א הארטער ניס [אגוז קשה].
וזו הסיבה שלא מצליחים איתי. כי אני חזק ולא נכנע באמת. ומיד חוזר לסורי.
אז ראיתי שאתה מאד קרוב לנקודה של הכנעה, אבל היה חסר רק עוד קצת.
לכן דחקתי בך עוד קצת, שתישבר ותהיה במצב של הכנעה, ואוכל להטיל עליך הנהגות ישרות שתקיימם.
ועובדה שאכן קיבלת בלב שלם וקיימת ב"ה....
עד כאן מפי הרה"ח הנ"ל. יהי זכרו ברוך.
[יישר כח לבקרו טלה שעודדני לכתוב. יש תחת ידי עוד כמה סיפורים נוראים. אם הציבור ידרוש אולי זה יתן מרץ....]
ב.
עוד סיפור ששמעתי מהנ"ל.
נערה אחת מבית של אנ"ש שהגיעה לפירקה והציעו איזה שידוך.
נתברר שאע"פ שהבחור ממשפחה טובה והוא יודע ללמוד ויר"ש וכו', יש באישיות שלו צד לא נעים. [מסתמא בינתיים גם זה כבר הסתדר על צד היותר טוב].
הנערה וגם משפחתה לא רצו.
האבא שאל את הרבי. הרבי הורה לגשת לשידוך.
הנערה שמעה והיה קשה לה לקבל. ממש בכתה וכו'.
האבא חזר לרבי. הרבי אמר שיביאו אותה ויסדרו שתשמע מפיו. [לא יודע איך סידרו דבר כזה. אני מתאר לי שלא היה מציאות בכלל של נשים אצלו ממש].
האבא הביאה והעמידו אותה כנ"ל.
הרבי אמר בקול שהיא מחוייבת להסכים היות שזה הזיווג האמיתי שלה !
אבל בעד זה שהיא מקבלת למרות שזה קשה הוא מברך בילדים טובים.
ואכן הם זכו לילדים מיוחדים יותר מהצפוי לפי ערך ודרגת ההורים כלל. [אני יודע במי מדובר].
שלא תהיה אי הבנה חלילה. ההורים אנשים יקרים מאד מאד.
ג.
היה לי קשר עם הרה"ח ר' רפאל ינקלביץ ע"ה [בן ר' אברהם אליהו בן ר' זלמן].
בשנותיו האחרונות חלה והתגורר באשדוד.
אבל בהיותו דר בעירנו [יש לו זכויות רבות בשכונת רמת אהרן כידוע], סיפר לי כמה דברים.
חלק על האמרי אמת וחלק על הרבי שליט"א.
אבל כאן אכתוב בס"ד מה שנוגע לבית ישראל זי"ע.
ר' רפאל היה מעורר השחר כל ימיו.
ובפרט בש"ק, היה משכים כמה שעות לפני ותיקין, גם בחולשתו וחוליו.
פעם סיפר לי מהיכן זה נובע.
בבחרותו היה מהמשכימים פאר טוגס.
כידוע עיני הבדולח של הבית ישראל לא החמיצו אף אחד מהמשכימים. מדי פעם נקראו לכוס תה כידוע, ואכמ"ל.
שבת אחת, כשבועיים לפני נישואיו, היה מאד מצונן, והחליט שלא כדאי להתאמץ קרוב לחתונה. אולי ייחלש חלילה ולא יספיק להתחזק עד החתונה.
על כן נשאר לישון עד התפילה.
אחרי התפילה הוא נקרא לרבי.
הרבי שואל מה קרה. הוא עונה. הרבי לא קיבל.
הרבי נזף בו שפורצים פעם אחת ואח"כ כבר נחלשים לגמרי. ובפרט שבאותו יום חל היא"צ של זקנו ר' זלמן.
הוא אמר לי שמאז, כל בוקר, אבל בפרט בשבת, באמצע השינה הכי עמוקה,
פתאום הוא נזכר איך הרבי תובע ממנו להשכים, וזה זורק אותו מהמיטה....
[שמעתי ממנו עוד סיפור חשוב מאד על האמרי אמת והרבי שליט"א. בלי נדר ארשמנו כשתהיה לי סבלנות].
ד.
הזכרתי מקודם את הקשר של ר' יעקב שכטר ע"ה לגור.
ר' יעקב בתחילה לא היה לו קשר מסויים לאיזה חוג.
הוא עצמו היה ממשפחת אדמורי זידטשויב, ולא מצא כאן בארץ את מקומו. עד שנדבק בחזו"א.
הוא הכיר מאד מקרוב הרבה צדיקים. חלק גם התאכסנו בביתו עוד בחו"ל ואח"כ בתל אביב.
בין השאר הוא נסע קצת גם לגור.
פעם אחת אמר לו האמרי אמת שהוא זקוק לסכום גדול לאיזה ענין.
ר' יעקב אמר לו שאין לו תחת ידו כמובן אבל הוא יכול ללוות.
הא"א אמר לו שלא ילווה. רק אם יכול משלו.
ר' יעקב חזר הביתה. אז זה לא היה קל כמו היום. ואסף כל מזומן שהצליח לאסוף מכל מיני חסכונות וחזר באותו יום לא"א עם הכסף.
הא"א מאד הכיר לו טובה ושאל אותו איזו ברכה הוא רוצה.
ר' יעקב אמר לו שהוא מבקש ילדים טובים עד ביאת הגואל.
הא"א אמר לו, את זה כבר יש לך, אתה יכול לבקש משהו אחר.
[זה ביטוי נדיר. שמעתי פעם שיודעים רק על עוד 1 או 2 דומים לזה].
אז ר' יעקב אמר, אם ככה אז שיהיה גם עם עשירות.
הא"א אמר, עד כמה שזה לא יזיק לאידישקייט.
פעם אחת שבת אצל הא"א ביו"כפ, כנראה מיד אחרי המעשה הזה, וכיבדוהו במפטיר יונה.
ר' יעקב היה מספר זאת תמיד בדמעות שליש, מדוע לא היה לי שכל לבקש אריכות ימים לילדים. (קרו לו מקרים אצל 2 ילדים).
[הסיפור הזה שייך לדמותו של הא"א. אבל עליו זצ"ל איני יודע כלום, אז יסונף לכאן].
ה.
אאמו"ר הכ"מ היה תלמיד ישיבת פוניבז'. ונמשך לדמותו של הרבי זצ"ל.
מדי פעם היה נוסע לשבת ומביא עמו עוד בחורים.
דומני שלפעמים הרבי היה אומר לו להשתדל להביא את פלוני או אלמוני.
שבת אחת אבא שם לב שאת הבחורים שהוא הביא הרבי מקרב בכל מיני קירובים, ואותו עצמו לא כל כך.
כמובן שלרבי היו כל מיני שיקולים, ומי בא בסוד קדושים.
אבל הוא לא הרגיש נעים עם זה והחל לשקול בדעתו להפסיק לנסוע.
כדי "להרגיע" את עצמו הוא החל לחשוב מה בעצם הוא מוצא כאן...
מה רואים בבירור, וכו' וכו', ובתוך מחשבותיו חשב כל הזמן, וכי מדוע עליו להתאמץ כל כך לנסוע ולהתכופף, "וכי כל כך קשה להיות רבי"?
משום מה כל השבת המשפט הזה ניקר בו.
במוצ"ש, כשבא להיפרד (געזייגענן), הביט בו הרבי זצ"ל ואמר לו בזה הלשון "וכי באמת אתה חושב שכל כך קל להיות רבי?"
(מיינסט טאקע ס'איז אזוי גרינג צו זיין א רבי).
אבא גמר בדעתו שבין אם זו רוה"ק גלויה ובין אם זו חכמת הנפש מופלגת, שם מקומו.
ואכן אבא דבק בו בכל נפשו.
ו.
אבא היה מלמד בישיבה ליטאית.
כל תחילת זמן הוא היה בא לבקש ברכה והרבי היה מתעניין מה הולכים ללמוד.
פעם אחת עמדו ללמוד איזו מסכת.
הרבי שאל את אבא אם יש לו השפעה בהנהלה לבטל את התכנית.
אבא אמר שלא.
[אני לא יודע אם בגור באמת יש מסכתות או פרקים שלא לומדים עם צעירים].
אז הרבי אמר לאבא להתענות ביום תחילת הזמן שלא ייצא מכשול שיגררו לדיבורים היפך קדושה.
דומני שהרבי אמר לאבא בכמה הזדמנויות שר"מ צריך גם להתפלל על התלמידים שלו. יש לזה השפעה מיוחדת.
[מקוה שאני מדייק בזה. אולי יש עוד שיודעים מכעין זה ויוכלו לאשר].
כמו כן, הרבי אמר לו פעמים רבות, שהמג"ש כשמזדמן לו ענייני יר"ש באמצע הלימוד, מותר וכדאי לדבר בזה,
כי הבחורים מקבלים יותר מהר"מ מאשר מהמשגיח.
ז.
אני זוכר פעם שהגיע לאבא מישהו לא מאנ"ש, קצת מודרני, שהיה לו קשר עם הרבי.
הוא אמר לאבא שהרבי שלח אותו לקבל איזו הדרכה ועצה טובה מאבא. [לא יודע את הפרטים המדוייקים].
אבא אף פעם לא עסק בכגון זה, אבל הרבי אמר אז הוא קיבל.
בינתיים שמע מזה מישהו מאנ"ש שעוסק בעניינים אלו, והתקשר ואמר לאבא שהוא יאמר לו מה לומר.
אבא אמר לו שהוא לא רוצה. והוא משער שאם הרבי שלח אליו באופן לא מקובל, כנראה הרבי בדוקא רוצה שידבר עמו כהבנתו.
בכל זאת ליבו של אבא קצת נקף אותו בזה.
יום אחד הוא נסע וחזר מאושר. הרבי אמר לו שמעתי מה אמרת לפלוני ובאמת כיוונת לדעתי...
ח.
עוד מעשה נורא מאאמו"ר הכ"מ.
פעם בליל ר"ה אבא חלם שמישהו אומר לו שהשנה הוא יסתלק רח"ל.
הוא נורא נבהל ונסע בצום גדליה לרבי, והביא איתו את כל ה"חולין געלט" שהיה ברשותו כפדיון נפש. דומני שזה היה סכום ממש מכובד.
[הרבי היה מבקש לדעת מה חולין ומה מעשר.
פעם הוא הסביר לאבא שלפעמים הוא נותן לדברים שלא בטוח מותר ליתן על זה מכספי צדקה, לכן הוא שומר חולין געלט בנפרד].
הרבי בקושי הסכים לקבל ממנו, והרגיע אותו ואמר לו שחולמים על מה שחושבים,
ולא פלא שיהודי עם יר"ש בליל ר"ה מכוון חזק בזכרנו לחיים ואז הוא חולם דברים כאלו.
אבא היה נוסע הרבה לרבי. וכל אותה שנה הרבי לא הזכיר מילה מהנושא.
השנה נסתיימה בשלום.
בצום גדליה אבא נסע עם כל הילדים לרבי. והיה מאד בשמחה.
ורק אז הוא סיפר לנו את כל הסיפור הזה.
נכנסנו. הרבי מביט באבא בחיוך שמח ואומר לו "אהה, האסט מוירא געהאט".... (אהה, פחדת....).
בחזור אבא אמר לנו שלמרות שהרבי יש לו זיכרון מבהיל כידוע,
בכל זאת הוא מרגיש שזה לא רק זיכרון מופלג, אלא שהרבי עצמו גם דאג איתו והתפלל עליו כל השנה באופן מיוחד.
והוא הרגיש איך גם אצל הרבי יורדת אבן מהלב....
ט.
פעם אבא בא עם כל הילדים. הרבי קיבל בפתח של החדר.
אני גם הייתי שם כמובן, ומספר מה שראו עיניי.
פתאום אחד הילדים התחמק פנימה והציץ שם במגירות.
אבא כמובן החויר ונבהל מאד.
הרבי חייך ורמז לו רשות להיכנס ולהביא את הילד.
ואז הוא אמר על הילד, הוא יהיה משהו מיוחד.
לאבא קצת היה איכפת למה הוא מברך אותו רק על ילד אחד,
ובאותו הרגע הרבי אמר בס"ד כולם יהיו ילדים טובים, אבל הוא יהיה משהו מיוחד.
אצ"ל שלא נפל מדבריו צרור ארצה....
י.
אולי מה שאני עומד לכתוב זה לא ממש סיפור, אבל זכרונות חביבים.
ההורים הגיעו לירושלים ליו"ט, ואמא שתחי' קיבלה צירי לידה. ילד ראשון.
אבא עוד הספיק להכניס את השם והיא אושפזה.
באמצע הטיש דליל יו"ט, היה שם אח שלה.
פתאום הוא רואה שכולם מתכופפים והרבי מביט בו.
[אני חושב שהיה שם כזה דבר שהרבי היה מחפש מישהו בטיש הוא היה מסמן באצבעו שיתכופפו].
הרבי שואל מה חדש אצל אחותך. הוא מראה בידיו שאין לו מושג.
הרבי עשה לו תנועה שמשמעה איזה מין אח לא יודע מה קורה אצל אחותו. [כך בכל אופן הוא הבין].
לפנות בוקר היה לידה.
לאמא היה סבא בבתי הונגרים. אבא הלך לשם להשאיר הודעה. משם כבר כל המשפחה היו שומעים.
הוא פגש שם מישהו מאנ"ש מש"ב, [דומני ר' משה גדליה מרקוביץ זצ"ל, או אחד מחתניו הגדולים],
והלה אומר לו הרבי שאל עליכם באמצע הטיש !
רוץ מהר אולי בדיוק תפגוש את הרבי יוצא ל"שפאציר" [הטיול הידוע דלפנות בוקר].
אבא חזר לרחוב רלב"ח ובאמת בדיוק הרבי יורד במדרגות...
הוא מבשר לרבי, והרבי אומר לו "דור הולך ודור בא". [הוא היה באמצע שנה על אבא שלו ולא היה עוד שם].
לפני כן אבא התלבט לעצמו. מצד אחד אמצע שנה.
מצד שני אבא של אמא גם לא היה חי, ובדרך כלל צד האם קודם.
כשומעו מהרבי דור הולך וכו', הבין שצריך לתת את שם אביו.
הוא שאל מיד את הרבי אם לזה הכוונה.
[הוא לא הזכיר לרבי בכלל את השם השני].
הרבי אמר לו, אברכצי'ק יש לך עוד 8 ימים לחשוב, מה בוער, תתייעץ עם המשפחה ונדבר עוד.
אבא התייעץ והם סברו שנכון שיתן את שם אביו. השם השני כבר נתנו, ושלו היה באמצע שנה.
אבא נכנס ואמר לרבי שאשתו וכל המשפחה מסכימים שיתן את שם אביו.
הרבי אומר לו, אני בוודאי מסכים, ואל נא תדאג, עוד יהיה לך גם השם השני [והוא נקב בו מזכרונו המבהיל], ועוד יהיו לך עוד יהיו לך....
(זארג נישט, וועסט נאך האבן א ... אויך, און וועסט נאך האבן, וועסט נאך האבן).
לאחר כעשר שנים או מעט יותר, אבא הגיע פעם באיזה חול המועד עם כל בניו שהיו אז.
[אחד כבר נולד אחרי הפטירה ונקרא על שמו].
הרבי התחייך ואמר לו [אחרי יותר מעשר שנים, לא משפט משמעותי במיוחד, ובלי שזה הוזכר אף פעם !!!] -
"הרי אמרתי לך שעוד יהיו ויהיו".....
יש עוד מעט זכרונות אישיים. בדידי. אבל כבר כמעט השעה שצריך לקום.
ומחר דומני לא אהיה פנוי .
אז בלי נדר מחרתיים. עד אז אפשר להעיר וכו' וכו'.
נערך לאחרונה על ידי
.השוחט ב ג' אפריל 21, 2020 1:12 am, נערך 6 פעמים בסך הכל.