אוהב תוכחה כתב:נניח לזה, אפשר לדון עד הקטע הזה.
כתבת שהאדם הוא מלא במחשבות ורגשות שונים, חלקם חיוביים וחלקם שליליים, וזה בהחלט אמיתי. הדרך לדעת את בורא העולם ולחיות לפניו, אינה חד גוונית, יש פנים שונות בחיינו לפני ה'. ויש בחינה מרוממת שהעולם כולו על הנאותיו הוא חלק מהבריאה שמביאה את האדם להידבק במי שאמר והיה עולם.
ואכן, ההנאות באופנים מסוימים הינם כלי לקרבת הבורא ולא רק אמצעי שצריך להתגבר עליו. יעידו על כך היעודים של שכר גשמי, שבכל צורה שבה נסביר אותם, בהכרח שאינם מהווים סתירה לידיעת ה' ולעבודתו. יעידו על כך המצוות הרבות שיש בהם שילוב של הנאה, מעונג שבת ועד ברכת הנהנין וכנוסח הברכה של ברכת האילנות 'אשר ברא בריות טובות ואילונות טובים להנות בהם בני אדם'. במקביל לאלו יש את מערכת הקדושה, קדושים תהיו, וגם בה ישנם כמה קומות, עד הפיסגה של עולם הבא, העוה"ב אין בו וכו' אלא נהנין מזיו השכינה וכו'.
כתבת שבבחינות אלו גם נשתנו העיתים, וקודם החורבן היה יותר את הבחינה שהטוב הגשמי השתלב בקשר בין הנברא לבוראו באופן מתוקן יותר, מאשר לאחר החורבן שאז אנו יותר נמצאים בבחינה של קדושים תהיו. וגם בזה יש מן האמת, וגם כמה וכמה מאמרי חז"ל יעידו על כך.
עקרונות אלו מסייעים בידינו להבין מעט את המפורש על הנהגות אבות עולם, כי לאור הכרה זו כל העולם הגשמי יש לו מקום בעבודת ה', בדיוק כמו אכילת קרבנות.
(דוד המלך, אנחנו יכולים להשיג בו השגה דרך דוד המלך של תהילים, ואנחנו מתקשים להשיג השגה של דוד המלך איש מלוכה ואיש מלחמה, כי אצלינו המושגים הללו לא מספיק מסתדרים בתוככי עובד ה' נשגב כמו דוד המלך). הגישה הזו אני בהחלט סבור שהינה הקדמה בסיסית לכל מי שבא להכיר את היהדות בעולמה העמוק והמורחב, דרך התנ"ך, דרך המצוות, דרך החיים כנברא אל מול הבורא, ועוד. היא תעזור לו להציץ מהמשבצת שלו על מעשים שעל פניו נראים חתומים, לדעת ולהבין שיש בעבודת הבורא רבדים נוספים וגבוהים, ומתוך כך להציץ אל עולם גבוה יותר.
אבל כמדומה שאי אפשר לגשת מכוחה של גישה זו ולנסות לפענח את דמותם של אישי התנ"ך, ולהצליח לבנות את דרכה של דמות מסוימת, או לפרש מערכת של יחסים ופעילויות, מתוך נסיון להיכנס לראשם של אדירי עולם. כי אחרי הכל ההשגה שלנו היא מעט שבמעט, ואנו דרך השגה מועטה שלנו מנסים לבנות מודל הרבה יותר נרחב ממה שאנו מכירים, ואם כי אנחנו יכולים לטעום את המושג איננו יכולים מחמת כך לפענח את כולו. בקיצור אמרים אומר, שאני מקבל את העיקרון כלפי מה שכתוב, ולא כלפי היכולת שלנו להוסיף נופך ופרשנות מעבר לכתוב.
ביחס לנקודה זו, אני מתקשה לקבל הרבה מפרשנות המקרא המתעוררת לעיננו בשנים האחרונות,
למרות שלא הכל התחיל היום, והיו חכמי ישראל לכל אורך הדורות שנתנו פרשנויות שונות, ואין טעם לומר שפתאום בדורינו אנו הכל ננעל, ואין לנו רשות להגות עוד בפרשנות התורה. עדיין יש לזה תשובה, איני יודע אם כאן הוא מקומה. גם כלפי תורתו של הגר"ל, קראתי הרבה, וקיבלתי ממנו הרבה, ויש הרבה מאד דברים נפלאים, עם כל זה במקומות רבים היה נראה לי שהוא בונה תאוריות שאינם אלא השערות בעלמא, שבאותה המידה ניתן להמציא עוד רעיונות שונים. יהיו שיאמרו שהקב"ה בחכמתו הא"ס נתן את התורה בצורה כזו שהפרשנות פרה ורבה, וכל השערה יש לה מקום מגדול העצה ורב העלילה. אולי, ומאולי אי אפשר להוציא מסקנות, בוודאי שלא מסקנות תאולגיות.
