דעת לנבון נקל שלא קבילית עלי אחריות דאחריני, לא על אמיתות הסיפורים וכמובן לא על דיוקם.
====
משוש דורים, מוזר לקרוא שוב ושוב את ביקורותיך המרומזות. כמדומני שלמדת שש שנים בישיבה הק', זה מה שנטלת עמך בציקלונך?
לגוף דבריך, מקומם להפנות האשמה של אי תכנון לעמוד במקצב 'נשים נזיקין' כאשר האוירה השלטת היתה הרבה מעבר לכך. בזמני, נשים נזיקין זה היה המינימום ולא המקסימום, כמובן כל חד לפום חורפא דיליה. הרי כל המסגרת היתה חסרת מסגרת, סיימו והתחילו מסכתות באמצע זמן; התעכבו בסוגיות כל פעם במינון אחר, הכיצד אתה למד מכך שרבינו טובת עצמו דרש? ממש ההיפך הוא הנכון. בכל עת היה ממשש את הדופק ומתעניין אצל התלמידים, אלו שהקשיבו לשיעורים והיו צמודים לקצב. הרי בסוגיות שבהם התעכבו מאוד, העלה אברכים ובחורים מסוימים לפסגות! כפי שמעידים רבים.
מי גידל ורומם, טיפח והצמיח יחידים רבים יותר ממנו? הערב נכחתי בסיום הש"ס שנלמד לעי"נ הטהורה באחד הכוללים בבני ברק. שם נשא דברים, א' מחשובי תלמידיו במעלות, הגאון המופלג, עיניו כיונים על אפיקי התלמודים, רבי חיים דוידוביץ שליט"א, ת"ח שלא פסיק פומיה מגירסא כידוע לכל באי כולל גרטלר. [ממשפחת דוידוביץ מחיפה, ת"ח מופלג אף הוא, ששלשה מבניו למדו בישיבה].
כיום הזה, כמעט שני ירחים תמימים לאחר פטירת רבינו זיע"א, והאדם הדגול הזה, שמעולם לא נודע כרגשן במיוחד, געה בבכי חסר מעצורים. קולו נשנק למשך דקות ארוכות. תיאר את הדביקות והשקיעות בתורה בכל המצבים, ואת הנשיאה על כפיים של התלמידים. למשמע הדברים המרטיטים נפתחו מחדש ארובות עינינו. פשוטו כמשמעו. כמוהו ישנם עשרות ומאות תלמידים, אם לא יותר, בלי שום גוזמא, ופוק חזי.
אז לבוא ולצייר כל הזמן את ההיפך מזה. להתלבש בעקשנות על הריחוק, ואח"כ על האגוצנטריות, כביכול.
ולא היה איכפ"ל מה ילמדו ומה לא ילמדו.
כמה התעניין אצל
כל תלמידי הישיבה, אלו שפקדו בקביעות את מקומותיהם בסדרים, על לימודם והספקיהם.
מעקב אחר דבריך לאורך האשכול מאופיין בתסמיני 'אורח רע', וכאשר לא מדובר באורח, הרי שמדובר כאן בזריקת אבנים אל תוך באר המים.
אם היה רע כ"כ, איך שרדת זמן ארוך שכזה?