הגאון רבי יצחק דב קופלמן

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » א' יוני 19, 2011 12:29 pm

בעת אשר עולם התורה באירופה הוכה, וארון הקודש נשבה,
נגזור על עצמינו 'ביטול מלאכה' במובן הסמלי, לא נתעצל בהספדו
של חכם מחוכם, איש דורות ראו עיניו, ממעתיקי השמועה, וממקימי עולה
של תורה בלוצרן.

נקרא לחברים, לעצור, להתבונן, להספיד, לספר ולצטט משמיה כל מילי מעלייתא,
לפני שנמשיך לעסוק בפיתתיא דאורייתא, ניתן כבוד לתורה.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » א' יוני 19, 2011 12:34 pm

כסנונית ראשונה, נפתח ברשימה קטנה של כמה מתלמידיו שיצאו להוראה ולהשפעה, אלו - עם כל גדלותם - לא שוכחים לרגע מי סכם חמין בנערותם.

בנו הגאון רבי משה קופלמן המכהן כר"מ בישיבתו.
הגאון רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א.
הרה"ג רבי ישראל דוד שלזינגר, רב ודרשן במונסי - ניו יורק.
הרה"ג בנימין אייזנברג, רב קהילת היכל התפילה בורו פארק - ניו יורק.

יבואו החברים ויוסיפו עוד ועוד.

יאיר. · הודעהעל ידי **יאיר.** » א' יוני 19, 2011 5:59 pm

הרב דוד רובינפלד מחבר פירוש על "פרי מגדים".
הרב יוסף רוזנבלום, המכהן כיום כראש ישיבת שערי יושר שבארצות הברית, שאותה הקים הרב קופלמן.
הרב יונה רכניצר, ראש ישיבת תפארת משולם זוסיא טשרנוביל.
הרב אהרן רובינפלד, מראשי ישיבת בעלזא ומחבר הספר תורת הקניינים (ב"כ).
הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן רב בית המדרש מכנובקא בלונדון [למד אצלו בקאפעלן].

עט סופר · הודעהעל ידי **עט סופר** » א' יוני 19, 2011 8:09 pm

האם ידוע תולדות משפחתו, וכו', מלבד שהיה יליד גרודנא

רבטוב · הודעהעל ידי **רבטוב** » א' יוני 19, 2011 8:17 pm

לא ידעתי שהי' יליד גראדנא . ידעתי שלמד בגראדנא אצל ר' שמעון .זכיתי ללמוד בימי פעוטי ונעורי ארבעה שנים אצלו . ומעולם לא שמעתיו לדבר
אודות ימי נעוריו . או ימי למודו אצל רבו ר' שמעון .בימי בכלל לא דיבר ולא סיפר זכרונות .בימי הי' יותר מלמד מראש ישיבה עם היקף .אולי בגלל שהיינו צעירים .כמדומני שמעולם לא שמעתיו לדבר מרבו ר' שמעון .

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » א' יוני 19, 2011 9:36 pm

שידור חי מההלויה
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=28849

בור הגולה · הודעהעל ידי **בור הגולה** » א' יוני 19, 2011 10:33 pm

ברגעים אלו ממש המטה מפלסת את דרכה מרחבת ישיבת מיר להר המנוחות.

קיבלתי מא' מחשובי חכמי הפורום תמונה יפה של הגרי"ד קופלמן זצ"ל כשכיהן בישיבה בקופעלען בשנים שאחרי השואה, עם האדמו"ר מגור בעל לב שמחה זצ"ל. הילד בצד שמאל הוא האדמו"ר שליט"א.

תולעת ספרים07

נולד בחרקוב שבאוקראינה בערך בשנת 1906. למד 18 שנה אצל הרב שמעון שקופ ז"ל בישיבת שער התורה בגרודנא. במלחמת העולם השנייה הוגלה לסיביר ועבד בעבודת פרך. אחרי המלחמה הועמד בראש ישיבת "קאפעלן", שהוקמה מחדש ליד העיר אנטוורפן שבבלגיה. יחד עם הרב חיים יעקב רוטנברג נסע לפראג לאסוף גרעין ראשוני של תלמידים בין פליטי השואה. הרב קופלמן עמד בראשות הישיבה במשך למעלה מעשר שנים, ולאחר מכן עבר לניו-יורק לעמוד בראשות ישיבת "שערי יושר" שנקראה על שם ספרו הידוע של רבו הרב שקופ.

בשנת ה'תשכ"ד עבר לכהן בראשות ישיבת לוצרן (בעיירה קרינץ שליד לוצרן) שבשווייץ, והחליף בתפקיד זה את הרב משה סולובייצ'יק ז"ל ניהל עד לפטירתו את הישיבה, חרף גילו המבוגר. שימש בישיבה גם כמשגיח.

בשנים האחרונות נקשרו בשמו סיפורי ישועות ורבים פנו אליו לקבלת ברכות.

ביקר לראשונה בישראל בשנת 1955, כאשר נסע לחפש מועמד מתאים לתפקיד ראש הישיבה שיכהן במקביל לו, במקומו של הרב ניז'ניק, שעזב אז את הישיבה. בסופו של דבר נבחר לתפקיד זה הרב אליקים שלזינגר.

הוא מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו, הרב שמעון שקופ. בשנות המלחמה הוא לקח מביתו של הרב שקופ את כתביו. הרוסים ניסו לאלצו למסור את הכתבים, אך ללא הצלחה. כתבים אלה פורסמו בספר "חידושי רבי שמעון יהודה הכהן"
ראה הערה בהקדמה לחידושי רבי שמעון יהודה הכהן למסכת בבא קמא.

הלך לעולמו בט"ז בסיון ה'תשע"א בגיל 106.

מתלמידיו
הרב דוד רובינפלד מחבר פירוש על "פרי מגדים".
בנו הרב משה קופלמן, ר"מ בישיבה.
הרב יוסף רוזנבלום, מכהן כיום כראש ישיבת שערי יושר שבארצות הברית, שאותה הקים הרב קופלמן.
הרב מנחם מנדל שפרן, דיין וראש ישיבת נועם התורה. אשר למד אצלו בארה"ב.
הרב יונה רכניצר, ראש ישיבת תפארת משולם זוסיא טשרנוביל.
הרב אהרן רובינפלד, מראשי ישיבת בעלזא ומחבר הספר תורת הקניינים (ב"כ).
הרב ישראל דוד שלזינגר, רב ודרשן במונסי - ניו יורק. למד בלוצערן.
הרב בנימין אייזנברג, רב קהילת היכל התפילה בבורו פארק - ניו יורק.
הרב אליעזר דוד פרידמן, רב בית המדרש מכנובקא בלונדון למד אצלו בקאפעלן.

פורסם זה עתה בויקי.
כל היודע להוסיף תבוא עליו ברכה.

דראל · הודעהעל ידי **דראל** » ב' יוני 20, 2011 12:32 am

תולעת ספרים07 כתב:הוא מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו, הרב שמעון שקופ.
[/size]

צ"ע מהו 'יחידים', משום שר' שמעון שקופ נפטר במהלך תפילת מנחה בישיבה. אמנם רוב רובם של תלמידי הישיבה כבר ברחו.

מותיב ומפרק

בהשקפה בענין ציונות נטה לדרכו של מהר"י מסטמר זלה"ה.

תולעת ספרים07

דראל כתב:
תולעת ספרים07 כתב:הוא מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו, הרב שמעון שקופ.
[/size]

צ"ע מהו 'יחידים', משום שר' שמעון שקופ נפטר במהלך תפילת מנחה בישיבה. אמנם רוב רובם של תלמידי הישיבה כבר ברחו.

רבי שמעון נפטר בביתו ולא בישיבה שכבר נסו כולם על נפשם

דראל · הודעהעל ידי **דראל** » ב' יוני 20, 2011 1:23 am

תולעת ספרים07 כתב:
דראל כתב:
תולעת ספרים07 כתב:הוא מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו, הרב שמעון שקופ.
[/size]

צ"ע מהו 'יחידים', משום שר' שמעון שקופ נפטר במהלך תפילת מנחה בישיבה. אמנם רוב רובם של תלמידי הישיבה כבר ברחו.

רבי שמעון נפטר בביתו ולא בישיבה שכבר נסו כולם על נפשם

רוזנטל לא מביא כן.
אאל"ט מובאת שם גם עדותו של ר' יידל על פגישתו האחרונה עם ר' שמעון בטרם ברח, ושם מצויין על פטירתו בתפילת מנחה.

תולעת ספרים07

אמנם בתפילת מנחה אך היה זה בביתו בגרודנה ולא בישיבה שכבר היה ריק מאדם - לביתו עלו קומץ תלמידי חכמים לשמוע ממנו עצה בעניני השעה ולאחר שאמר מה שאמר נפטר בביתו - היה שם קומץ תלמידים וביניהם הרב קופלמן ז"ל.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » ב' יוני 20, 2011 1:37 am

עתה שב אני מהלוויה, זכיתי אף לשאת המיטה כמה וכמה אמות.
ואולם, יותר מכל בלטה האהדה הגדולה לה זכה מכל שכבות הציבור.
חסידים, לומדים, פרושים, ספרדים, בעלי-בתים, מקובלים, אדמו"רים, ראשי ישיבות.
מה שמדהים שכמעט כל הזנים הנזכרים, לכולם נציגים שלמדו בישיבתו.
חלק ניכר מאותם תלמידים נבחרים, בלטו באמבואה שסביבם, תלמידי-תלמידיו.

בתוך היגון משעשע היה לראות שני תלמידים וותיקים, סבי דאזלי אתיגרא,
שניהם בוגרי המחזורים הראשונים, עוד לפני לוצערן, ושניהם נפגשו רק עתה.
מתחילה לא הכירו זה את זה, רק לאחר מכן נזכרו והחלו להתרפק על זכרונות,
כשאט-אט התאסף סביבם קהל רב. השניים הזכירו זה לזה ווארטים משמיה,
סיפורם ואנקדוטות, כשכל העת אוחזים הם זה בזה בהתרגשות: "דו לעבסט נאך"...

מפיהם הבנתי, כי הוא זצ"ל מת, אבל אלוקיו ותורתו חיים וקיימים לעד ולנצח נצחים.

בור הגולה · הודעהעל ידי **בור הגולה** » ב' יוני 20, 2011 2:07 am

תולעת ספרים07 כתב:אמנם בתפילת מנחה אך היה זה בביתו בגרודנה ולא בישיבה שכבר היה ריק מאדם - לביתו עלו קומץ תלמידי חכמים לשמוע ממנו עצה בעניני השעה ולאחר שאמר מה שאמר נפטר בביתו - היה שם קומץ תלמידים וביניהם הרב קופלמן ז"ל.

מצבת קברו בגרודנא:

מותיבומפרק · הודעהעל ידי **מותיבומפרק** » ג' יוני 21, 2011 1:39 am

הוא נסע עם רבו הגרש''ש ללויה של החפץ חיים בראדין (נדמה לי שהיה היחיד מתלמידי הגרש''ש שהצטרף לנסיעה)

כמו כן הוא היה ה 'אילן ' של ר 'שמואל רוזובסקי . אחרי המלחמה הם התכתבו

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ג' יוני 21, 2011 2:01 am

מלבד בנו ומ"מ ר' משה קאפלמאן מי הם צאצאיו? קבלתי באישית שרבי משה ראזמארין במ"ס אמרי משה על מס' הש"ס היו נשוי לבת רי"ד קאפלמאן, והתגרשו, יש מהזיווג יו"ח, מי האם היו"ח? ואם בת הזה נישאה שנית?

בור הגולה · הודעהעל ידי **בור הגולה** » ג' יוני 21, 2011 3:18 am

עוד תמונה מקועפלען, שוב לידו האדמו"ר מגור שליט"א בילדותו [לקוח מכאן].

מותיבומפרק · הודעהעל ידי **מותיבומפרק** » ג' יוני 21, 2011 3:29 am

חוץ מבנו ר' משה שליט''א יש ארבע בנות
אחת נשואה לר' משה גלאס הי''ו מציריך
אחת היתה נשואה לשוורץ (נפטר בלייקווד )
ועוד שתיים בארה''ב

מותיבומפרק · הודעהעל ידי **מותיבומפרק** » ג' יוני 21, 2011 3:31 am

אגב רוזמארין באחד מירחוני הפרדס יש תיאור של החתונה

גוראריה · הודעהעל ידי **גוראריה** » ג' יוני 21, 2011 3:30 pm

בור הגולה כתב:עוד תמונה מקועפלען, שוב לידו האדמו"ר מגור שליט"א בילדותו [לקוח מכאן].

ואביו הלב שמחה זי"ע מתכופף ומסתתר מאחוריו בתמונה זו.

תולעת ספרים07

נולד בחרקוב שבאוקראינה בערך בשנת 1906. למד 18 שנה אצל הרב שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנה. במלחמת העולם השנייה הוגלה לסיביר ועבד בעבודת פרך. אחרי המלחמה הועמד בראש ישיבת "קאפעלן", שהוקמה מחדש ליד העיר אנטוורפן שבבלגיה. יחד עם הרב חיים יעקב רוטנברג נסע לפראג לאסוף גרעין ראשוני של תלמידים בין פליטי השואה. הרב קופלמן עמד בראשות הישיבה במשך למעלה מעשר שנים, ולאחר מכן עבר לניו-יורק לעמוד בראשות ישיבת "שערי יושר" (שנקראה על שם ספרו הידוע של רבו הרב שקופ).

בינו לבין הרב שמחה בונים אלתר האדמו"ר החמישי לבית גור נרקמו קשרי ידידות כאשר בשנת תש"ח - 1948 שהה האדמו"ר באנטוורפן, וגם שלח את בנו יחידו הרב יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור הנוכחי, ללמוד תורה מפיו בישיבת "קאפעלן".

בשנת ה'תשכ"ד עבר לכהן בראשות ישיבת לוצרן (בעיירה קרינץ שליד לוצרן) שבשווייץ, והחליף בתפקיד זה את הרב משה סולובייצ'יק. ניהל עד לפטירתו את הישיבה, חרף גילו המבוגר. שימש בישיבה גם כמשגיח.

ביקר לראשונה בישראל בשנת 1955, כאשר נסע לחפש מועמד מתאים לתפקיד ראש הישיבה שיכהן במקביל לו, במקומו של הרב ניז'ניק, שעזב אז את הישיבה. בסופו של דבר נבחר לתפקיד זה הרב אליקים שלזינגר.

הרב קופלמן היה מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו הרב שמעון שקופ בביתו שבגרודנה. ובפרוץ השואה לקח הוא מביתו של הרב שקופ את כתביו. הרוסים ניסו לאלצו למסור את הכתבים, אך ללא הצלחה. כתבים אלה פורסמו בספר "חידושי רבי שמעון יהודה הכהן"‏

כמו כן היה התלמיד היחידי אשר רבו רבי שמעון שקאפ ז"ל בחר בו להצטרף אליו לנסיעה לראדין ללווייתו של החפץ חיים ז"ל.

מלבד בנו וממלא מקומו רבי משה קופלמן השאיר אחריו ארבעה בנות אחת מהם הייתה נשואה לרבי משה ראזמארין מחבר ספר אמרי משה על כמה ממסכות הש"ס בתו השנייה נשואה לרבי משה גלאס מציריך והאחת הייתה נשואה להרב שוורץ ז"ל מלייקווד.

בשנים האחרונות נקשרו בשמו סיפורי ישועות ורבים פנו אליו לקבלת ברכות.

הלך לעולמו בט"ו בסיון ה'תשע"א בגיל 106.

מתוקן מתוך ויקיפדיה
יישר כוח לכל המסייעים
במידה ויש למישהו הערות הוספה וכדו' אשמח לתקן.

דראל · הודעהעל ידי **דראל** » ג' יוני 21, 2011 3:46 pm

תולעת ספרים07 כתב:נולד בחרקוב שבאוקראינה בערך בשנת 1906. למד 18 שנה אצל הרב שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנה. במלחמת העולם השנייה הוגלה לסיביר ועבד בעבודת פרך. אחרי המלחמה הועמד בראש ישיבת "קאפעלן", שהוקמה מחדש ליד העיר אנטוורפן שבבלגיה. יחד עם הרב חיים יעקב רוטנברג נסע לפראג לאסוף גרעין ראשוני של תלמידים בין פליטי השואה. הרב קופלמן עמד בראשות הישיבה במשך למעלה מעשר שנים, ולאחר מכן עבר לניו-יורק לעמוד בראשות ישיבת "שערי יושר" (שנקראה על שם ספרו הידוע של רבו הרב שקופ).

בינו לבין הרב שמחה בונים אלתר האדמו"ר החמישי לבית גור נרקמו קשרי ידידות כאשר בשנת תש"ח - 1948 שהה האדמו"ר באנטוורפן, וגם שלח את בנו יחידו הרב יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור הנוכחי, ללמוד תורה מפיו בישיבת "קאפעלן".

בשנת ה'תשכ"ד עבר לכהן בראשות ישיבת לוצרן (בעיירה קרינץ שליד לוצרן) שבשווייץ, והחליף בתפקיד זה את הרב משה סולובייצ'יק. ניהל עד לפטירתו את הישיבה, חרף גילו המבוגר. שימש בישיבה גם כמשגיח.

ביקר לראשונה בישראל בשנת 1955, כאשר נסע לחפש מועמד מתאים לתפקיד ראש הישיבה שיכהן במקביל לו, במקומו של הרב ניז'ניק, שעזב אז את הישיבה. בסופו של דבר נבחר לתפקיד זה הרב אליקים שלזינגר.

הרב קופלמן היה מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו הרב שמעון שקופ בביתו שבגרודנה. ובפרוץ השואה לקח הוא מביתו של הרב שקופ את כתביו. הרוסים ניסו לאלצו למסור את הכתבים, אך ללא הצלחה. כתבים אלה פורסמו בספר "חידושי רבי שמעון יהודה הכהן"‏

כמו כן היה התלמיד היחידי אשר רבו רבי שמעון שקאפ ז"ל בחר בו להצטרף אליו לנסיעה לראדין ללווייתו של החפץ חיים ז"ל.

מלבד בנו וממלא מקומו רבי משה קופלמן השאיר אחריו ארבעה בנות אחת מהם הייתה נשואה לרבי משה ראזמארין מחבר ספר אמרי משה על כמה ממסכות הש"ס בתו השנייה נשואה לרבי משה גלאס מציריך והאחת הייתה נשואה להרב שוורץ ז"ל מלייקווד.

בשנים האחרונות נקשרו בשמו סיפורי ישועות ורבים פנו אליו לקבלת ברכות.

הלך לעולמו בט"ו בסיון ה'תשע"א בגיל 106.

מתוקן מתוך ויקיפדיה
יישר כוח לכל המסייעים
במידה ויש למישהו הערות הוספה וכדו' אשמח לתקן.

בוודאי שאין בערך הנ"ל משום תנא דמסייע, בעיקר מפני ששונה היום...

תולעת ספרים07

דראל כתב:בוודאי שאין בערך הנ"ל משום תנא דמסייע, בעיקר מפני ששונה היום...

ויקי מעולם לא היה תנא דמסייע כאשר הוא בסה"כ סיכום מוטה מכמה אתרים צהובונים.... ואינטרסנטים וד"ל
אנחנו בבעיה כי החרדים בציבור שלנו מאמין להם.

שבטיישראל · הודעהעל ידי **שבטיישראל** » ג' יוני 28, 2011 12:40 am

מיללער כתב:מלבד בנו ומ"מ ר' משה קאפלמאן מי הם צאצאיו? קבלתי באישית שרבי משה ראזמארין במ"ס אמרי משה על מס' הש"ס היו נשוי לבת רי"ד קאפלמאן, והתגרשו, יש מהזיווג יו"ח, מי האם היו"ח? ואם בת הזה נישאה שנית?

בנו ו"ממלא מקומו" ?!
נכון לעכשיו כבר היה כמה פגישות בין חברי הנהלת הישיבה בציריך בנושא אך עדיין אין החלטה סופית בענין ראשות הישיבה [מי יכהן בראש ומי יהי' הבעה"ב על כל ענייני הישיבה]

אכן בתו הבכירה היתה נשואה להרה"ג ר' משה ראזמארין בעמח"ס דבר משה על הש"ס והם התגרשו, היא אף פעם לא נישאה בשנית
ר"מ רוזמארין נישא בשנית והוא מתגורר (או התגורר) ברח' אבן האזל בי-ם (דכירנא פעם בחג השבועות הגיע נינו הקטן להישיבה על יו"ט)

[הספר "דבר משה" היה תמיד מחובא מאחורי ספרי המוסר בארון הספרים (מצד ימין תחת מקום הסידורים) הראש ישיבה ז"ל היה עלול לזרוק את הספר אם היה מוצאו)]

אכן יש בן אחד (כפי מיטב ידיעתי) מזיווג זו, והוא חסיד גור

שבטיישראל · הודעהעל ידי **שבטיישראל** » ג' יוני 28, 2011 1:00 am

תולעת ספרים07 כתב:בשנת ה'תשכ"ד עבר לכהן בראשות ישיבת לוצרן (בעיירה קרינץ שליד לוצרן) שבשווייץ, והחליף בתפקיד זה את הרב משה סולובייצ'יק. ניהל עד לפטירתו את הישיבה, חרף גילו המבוגר. שימש בישיבה גם כמשגיח.

ביקר לראשונה בישראל בשנת 1955, כאשר נסע לחפש מועמד מתאים לתפקיד ראש הישיבה שיכהן במקביל לו, במקומו של הרב ניז'ניק, שעזב אז את הישיבה. בסופו של דבר נבחר לתפקיד זה הרב אליקים שלזינגר.

מלבד בנו וממלא מקומו רבי משה קופלמן השאיר אחריו ארבעה בנות אחת מהם הייתה נשואה לרבי משה ראזמארין מחבר ספר אמרי משה על כמה ממסכות הש"ס בתו השנייה נשואה לרבי משה גלאס מציריך והאחת הייתה נשואה להרב שוורץ ז"ל מלייקווד.

כמה תיקונים:
כשהראש ישיבה ז"ל עבר לכהן כראש ישיבת לוצערן הישיבה עוד היה בתוך העיר לוצערן ב brambergsrasse ורק כמה שנים אח"כ בנה הר"ר וואלף רוזנגארטען ז"ל את בנין הישיבה הנוכחי ב sackweidstrasse שבכפר obernau שליד kriens (בותו ימים זה עדיין היה שדה רק שבצלע ההר)
הראש ישיבה ז"ל החליף את הרה"ג ר' משה סאלאווייטשיק ז"ל שהיה מוכרח לעזוב את ראשות הישיבה בלוצערן מטעם הקהילה בלוצערן וכמחווה לשלטונות שווייץ אחר שהחביא את יוס'לע שוכמאכער בישיבה משך כמה חדשים.

הראש ישיבה ז"ל אכן כיהן גם כמשגיח בישיבה (נגיד ככה ... פשוט לא היתה משגיח בישיבה והר"י היה ה"כל יכול" ...), אמנם בסוף קיץ שנת תשס"א (לפני שהר"י קיבל ההתקף ל"ע בליל ערב יום הקדוש תשס"ב לפ"ק שמאז הפסיק לעשן !!) נתקבל הר"ר מיכאל מאסבאכער שליט"א כמשגיח בישיבה בגלל לחץ של אנשי ציריך (הגם שכל הפחד שהיה לבחורים מהמשגיח לא היה רק שמא המשגיח יספר עליהם להראש ישיבה ....)

ר' אליקים שלעזינגער שליט"א מעולם לא כיהן כראש ישיבה בלוצערן, ומעולם לא כיהן ראש ישיבה נוספת ליד הראש ישיבה ז"ל (ולמי שהכיר את הר"י ... זה פשוט לא היה שייך ...)

חתנו שווארץ התגורר בציריך ולא בלעיקוואד (הוא נפטר באמצע שינתו בלילה שהתארס בשנית), הוא היה מתפלל תפילת מנחה ביום הקדוש לפני העמוד בישיבה בגלל שהיה לו יא"צ בו ביום.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ג' יוני 28, 2011 1:56 am

שבטיישראל כתב:אכן יש בן אחד (כפי מיטב ידיעתי) מזיווג זו, והוא חסיד גור

ישנם בן ובת, הבן עורך חשוב במכון משנת ר' אהרו דליקווד, [אינו חסיד גור].

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ג' יוני 28, 2011 3:25 am

סופר מוכשר משכמו ומעלה, אבל לא עובד במכון משנת רבי אהרן. יש לו מכון "גליון" משלו.
לא חסיד גור כלל.

ש.ז.ש. · הודעהעל ידי **ש.ז.ש.** » ה' מאי 23, 2013 4:46 pm

מחר יום ועש"ק פ' בהעלותך יומא דהילולא של רבינו הגדול מרן הגרי"ד זצוק"ל.
נבקש מן התלמידים להעלות כאן כמה מילי מעליותא מפי קדשו נוטפות מר ואהלות, ושפתיו הק' ידובבו בקבר.

שי אבי דוד · הודעהעל ידי **שי אבי דוד** » ו' מאי 24, 2013 1:16 am

ה'שעון' של שוויץ \ יוסי הלפרין
הדיוק השוויצרי שהפך לשם דבר בעולם כולו, מתחוור אל מול דייקנותו המופלגת של הגדול שבענקים זקן ראשי הישיבות הגאון רבי יצחק קופלמן זצ"ל, אשר היווה דמות להערצה, לא רק לבני ישיבת לוצערן ואלפי תלמידיה, הפזורים ברחבי העולם. כי אם גם דמות מופת מדור העבר, שריד לדור דעה, ובעל הנהגות מופלאות, אשר רבים מבני התורה, בקשו לכוון את הנהגתם על פיו. כתב 'משפחה' נלווה אל אחד מתלמידיו, שכן טוב ומנהלה הגשמי של ישיבת לוצערן, ושמע ממנו דברים חמים, היוצאים מלב מורתח וכואב, במסגרת שיחה שהתנהלה כנגד מירוץ השעון והיעד השוויצרי, שעות ספורות לאחר סתימת הגולל.
***
את ר' חיים הוך הצלחתי לתפוס שעה קצה בטרם עלה על המטוס בדרכו חזרה לישיבת לוצערן, הוא דחה הטיסה שאמורה היתה להחזיר אותו ביום האתמול, על מנת להשתתף בהלוויה. הוא נמצא כאן ארבעה ימים, ושם שישה, וחוזר חלילה. מזה שבע שנים שהוא נוסע מתמיד בציר ישראל - שוויץ. את תפקידו בישיבה - 'אני אחראי על הגשמיות', כפי שהוא מגדיר זאת, ירש מהוריו, שהיוו חלק בלתי נפרד מנופה של הישיבה מאז הקמתה, משך כארבעים ושתיים שנה.
הורי עלו מאירופה, ואני נולדתי כאן, לפני כחמישים שנה ירדנו לשוויץ, מאז הפכנו להיות חלק מהישיבה. ומאז הגיע אליה הגאון רבי יצחק קופלמן זצ"ל, הפכנו להיות לא רק מתלמידיו, כי אם גם שכנים טובים.
***
הישיבה שהוקמה בלוצערן, ונקראת בשמה עד היום, עברה למקומה הנוכחי, לפני כארבעים ושלוש שנים שהישיבה נמצאת במקומה הנוכחי. זכיתי למה שלא זכו רבים אחרים, משך רוב שנותי עד היום, עברו עלי בצילו של האילן הגדול, הוא שימש לי כמורה דרך, ליווה אותי לאורך תחנות חיי, ודמותו תמשיך ללוות אותי לאורך ימים. משתף אותי ר' חיים ברגשותיו ונאנח בכאב, תוך שהוא מהרהר בקול: מה יהיה עכשיו, איך אני חוזר לישיבה מבלי שאוכל להכינס אל הראש ישיבה לקבל את ברכתו. בכל פעם, בצאתי ובבואי, אני ניגש אליו ומתברך. לא יהיה פשוט, אבל אין ברירה, נצטרך לשנס מותניים, כולם יחד, כל אחד יתן את שלו. אנחנו חייבים להמשיך את מפעל חייו של מורנו ורבנו, זה הלא מה שהוא רצה.
***
בקשתי להתלוות לר' חיים לשדה התעופה, על מנת לאפשר את קיומו של הראיון, ספק רב אם המוקדן בחברת המוניות 'נשר' שמע על הרב קופלמן, אבל הוא נענה ברצון לבטל את ההזמנה לנסיעה.
עוד בטרם עזבנו את הבית, אליו הגעתי יחד עם הצלם, מציג בפנינו ר' חיים את התמונות המשותפות שלו עם הרב קולפמן שצולמו במשך השנים. הנה, את התמונה הזאת צילמתי בעצמי, היה זה באחד מימי בין הזמנים, הראש ישיבה התהלך בחצר הישיבה, היה נינוח ורגוע, ונאות לבקשתי לצלמו. כאן, מצביע ר' חיים על תמונה נוספת, נראה בני בן המחש וחצי כשהוא יושב על ברכיו של הראש ישיבה. המבט המלטף אומר הכל, כזו היתה התייחסותו לכל אדם, קטן כגדול. והנה, כאן, בתמונה זו, שצולמה לפני כארבעים שנה, נראים יחדיו הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל לצידו של הראש ישיבה זצ"ל, כשאני מציץ מאחור.
***
במשך השנים נכח ר' חיים בביקוריהם של רבים מגדולי ישראל, שהגיעו להחליף כוחות בשוויץ. היה זה מחזה בשגרה לראותם עולים אל הראש ישיבה, משוחחים בלימוד ומחזקים זה את זה, תוך כדי השיחה שכללה כדרכן של שיחות מסוג זה, דברי חולין של תלמידי חכמים הדורשים לימוד.
לפני מספר שנים, נזכר ר' חיים, כשהגיע לכאן לביקור ידידו הגדול של ראש הישיבה, הגאון רבי שמואל וואזנר שליט"א, כדרכם בקודש מזה שנים רבות, יצאו לשוח יחד באחד מן ההרים בסביבה. ביקורים אלו היוו עבור בני הישיבה, הזדמנויות פז ומחזה משובב לב, יכולנו לקחת חלק פעיל בעריכת השולחן המשותפת של שני הגאונים, כמו של גאונים רבים אחרים. אדמו"רים רבים נהגו אף הם לפקוד את הישיבה, ואותן שבתות הפכו עבורנו לשיעור חי בכבוד התורה ולומדיה. הכבוד שרחשו הגדולים זה לזה, היווה עבורנו דוגמא ומופת לענווה וחכמה ששכנו אצלם זה לצד זה.
***
בשנים האחרונות, מתרפק ר' חיים על זכרון העבר, והגעגועים כובשים את ליבו, זכיתי לקיים בעצמי 'טוב שכן טוב...'. דירתי בבנין המגורים של צוות הישיבה, ממוקמת מתחת לדירת ראש הישיבה. אמנם, עד לפני כשנתיים, היה עלי לעמול קשה, בכדי שתעלה בידי הזכות לשמשו, הוא פשוט לא איפשר זאת, סרב בתוקף להטריח מאן דהוא עבורו. אולם, בשנתיים האחרונות, במהלכן נחלש קמעא, כבר נאות להסתייע בנו, כך זכיתי להיות לו לעזר ולשהות במחיצתו שעות נוספות. בתחילת הזמן הנוכחי, בערב שבת, עם שובו מארצות הברית, שם שהה במהלך חג הפסח, עוד הספקתי להיכנס אליו ולקבל את ברכתו.
התורה, היתה אצלו מעל הכל, שקיעותו בלימוד מן המפורסמות היא, והעובדה כי יכול היה לשבת ולהגות בה הרחק מהמולת העיר, רק הוסיפה להתמדתו הגדולה.
היה זה מחזה שבשגרה, לראות כיצד אנשים הגיעו ממרחקים על מנת לקבל את ברכתו, הוא היה נענה בחיוך רחב ולבבי, מושיט את ידו, ושב לתלמודו. שום דבר לא יכול היה להפסיקו מן הלימוד. אנשים ידעו זאת, והסכימו לעשות את כל הדרך הרחוקה, שפעמים ארכה מספר שעות טיסה, על מנת לזכות בברכתו 'זייט מיר גזוענט' - מילים שבשבילו אמרו הכל, מכל הבחינות.
אכן, לא אחת, כשהשעה הצריכה זאת, יכול היה להקדיש זמן יקר, על מנת לעודד יהודי שהגיע עם לב נשבר. לפני זמן קצר, קבלתי טלפון מידיד, בוגר הישיבה, הוא ביקשני להשיג את הראש ישיבה בדחיפות, בנו חלה ל"ע וזקוק הוא לעצתו. איתרתי אותו, והגשתי לו את הטלפון, הוא הקשיב לדברי התלמיד, פרץ בבכי למשך זמן ממושך, ונתן את עצתו ואת ברכתו. סתם כך, אומר ר' חיים, לא היה ניתן, גם לא חפצנו להפריע לו בלימודו. ידענו עד כמה הוא מייקר כל רגע.
***
אין ספק כי לעובדת קרבתי אל הראש ישיבה נזקפת העובדה, שהורי היו מסורים לישיבה בכל ליבם, הם צעדו עמו יד ביד, הוא דאג לרוחניות, והם לגשמיות. הוא העריך אותם מאד והכיר להם תודה עצומה בשל כך. אין זה דבר של מה בכך לגור בשכנות לאדם כה גדול. אין ספק כי הושפענו ממנו רבות, הוא היווה עבורנו, כמו עבור רבים אחרים, לא רק אב ומורה דרך, כי אם גם דוגמא וסמל לדרך חיים המנוהלת על פי התורה הקדושה.
דאגתו ומסירותו לבני הישיבה, לעלייתם בתורה, כמו לצרכיהם הגשמיים אינן ניתנות להערכה. הוא היה מעורה בכל מה שהתרחש בישיבה, עודד ותמך, דאג והתמסר לרווחתם. ובעיקר נתן את ליבו ואת מיטב כוחותיו על מנת לאפשר לבחורים לשבת וללמוד ללא כל דאגה. מיקומה של הישיבה, הרחק מן העיר, והעדר חנויות בסביבה, יצרו את הצורך לאפשר לבחורים לשהות במקום מבלי להזדקק לצאת לרחובה של עיר. הראש ישיבה דאג לכל צרכיהם, השכיל ליצור הרגשה של בית, ולא אחת נכחתי כיצד התכופף בעצמו על מנת להרים פיסת נייר מן הרצפה. הקפדתו על סדר ונקיון היתה מן המפורסמות, הוא גם דאג להנחיל זאת לבני הישיבה באמצעות שיחותיו, והיווה דוגמא חיה להנהגה הראויה של בן תורה. עד לא מכבר נוהג היה לגשת בעצמו לחדרי הבחורים, כמו גם להיכנס לחדר האוכל, וללמוד באופן בלתי אמצעי על הנהגתם, גם בהיותם מחוץ להיכל בית המדרש.
לא אחת הרבה דברים גם בנושא איסוף הספרים בבית המדרש, וסידורם על מכונם, כל אלו באו אצלו לידי ביטוי ותפסו מקום חשוב במשנת הישיבה. לא רק תלמידי החכמים ראו בו את רבם המובהק, הוא גילם בכל ישותו 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
***
כח הרצון של ראש הישיבה ראוי להערכה בפני עצמה, מספר ר' חיים, היה זה מחזה מפעים לראות אותו בכל פעם מחדש, מידי בבוקר, ללא שום פשרות, כיצד הוא צועק מספר דקות בטרם זמן תפילת שחרית אל עבר היכל הישיבה. שום דבר לא מנע ממנו מלעמוד על משמרתו הקבועה. די היה לנו להתבונן בו, בכדי לכוון את שעוננו.
סדר יומו שהחל בשעת בוקר מוקדמת ונמשך עד לשעות הקטנות של הלילה, לא הופר אף ממרום גילו המופלג, כך שמר בקביעות על זמן תפילת ערבית, שבימות הקיץ, מתאחר עד לשעה עשר בלילה. הוא המתין עד לסיום התפילה, רק אז שב לביתו - דירת העראי, כפי שנאמרו הדברים בעת ההספד.
אך טבעי הדבר, שהבחורים, הרואים התמדה שכזאת, בגיל כה מופלג, אינם נותרים אדישים. היתה דרושה סיבה מוצדקת מאד מצד בחור, על מנת להסביר - לעצמו בעיקר, מדוע אין הוא ניצב על מקומו בשעה היעודה להתחלת התפילה.
***
הפרידה מהראש הישיבה קשה עלינו עד מאד, העתיד לוטה בערפל, אם כי אנו בטוחים כי יפעל לטובתנו ממקום מושבו בישיבה של מעלה, על מנת שנוכל להמשיך את מורשתו אשר הנחיל לנו.
שהותנו לצידו בשלוש השנים האחרונות, היה בה בבחינת 'נס גלוי', חשנו כי כל רגע עמו היא מתנת חיים שערכה לא יסולא. ביום הכיפורים, לפני כשלוש שנים, היה נתון בסכנת חיים, והנה, לפתע קם והתהלך, כאילו נולד מחדש. הוא קם ונפל, ושוב נחלש, ובכל פעם קם לחיות מחדש. קיווינו כי גם עתה, שוב יתרחש הנס, אך לדאבוננו, לא זכינו, והבשורה הקשה פקדה אותנו עם כניסת השבת האחרונה.
השבת האחרונה שבה שהינו במחיצתו, היוותה עבורנו מעין הכנה לפרידה הקשה, מספר ר' חיים. ההליכה כבר נעשתה עליו קשה ביותר, גם כאשר כבר סבר כי ראוי לו להתייצב בבית המדרש, רגליו לא הוליכוהו יותר. הוא זקוק היה לסיוע של שניים מן התלמידים, שהוליכוהו תוך כדי ישיבה על כסאו.
כיון שיצאה שבת, יצאה מנוחה, ראש הישיבה הובהל בדרכו לבית החולים. ומאז, משך כחמישה שבועות, קיווינו, התפללנו ובכינו, יחד עם כל בית ישראל, כי נזכה לחזות בשובו אל כסאו. למרבה הצער, ניצבים אנו עתה על דרך חדשה, וכולנו תקווה כי נוכל להמשיך ואף להגביר את עבודת הקודש אשר עלינו.
***
שעת הטיסה מתקרבת, בעוד זמן קצר יצא ר' חיים לדרכו החדשה- הישנה, דמותו של רבו תלווה אותו, צוואתו תקויים אי"ה, והבית הגדול ימשיך לפאר את עולם התורה, בסיועו הגשמי של ר' חיים, ובהטיית כתף תומכת מצד כל צוות הישיבה, איש איש ופועלו.
***
נדברנו בינינו, כי נמשיך את השיחה, לאחר שיעמדו רגליו בחצר הישיבה. למחרת היום, מנסה ר' חיים לתאר את הרגשת הריקנות המלווה אותו, מאז הגיע בליל אמש אל המקום.
אני מרגיש כמו בן שחוזר לדירת אביו לאחר השבעה, הכל עומד על מקומו, כלום לא השתנה, אבל הבית ריק מתוכן. האבא הגדול כבר אינו ממלא ברוחו ובנוכחותו את הבית.
ברגעים אלו ממש, אני מסיר את התמונות מן הקירות, בעוד מספר שעות יגיעו לכאן האבלים להמשך ה'שבעה'. מידי ערב נערך הספד בהיכל הישיבה.
כולי תקווה כי חסד ה' ילווה אותנו כבימי שבתו של ראש הישיבה על כסא ממלכתו, אני יחד עם שאר בני הישיבה, נכונים ומזומנים לעמוד לצידו של ממשיך הדרך רבי משה שליט"א.
גדלנו יחד, ילדותנו עברה עלינו כאן בלוצערן, אעשה הכל למען הצלחתו של ידיד נעורי, שנתבקש על ידי אביו בצוואתו, כי יטול על כתפיו את המשימה הגדולה, לכהן כראש הישיבה. כאז כן עתה, אמשיך אף אני אי"ה במסורת בית האבא, אעמוד על משמרתי בסיפוק צרכיה הגשמיים של הישיבה הקדושה.

שי אבי דוד · הודעהעל ידי **שי אבי דוד** » ו' מאי 24, 2013 1:17 am

בס"ד
רבי יצחק קירב אותי, נאות ללמוד עימי בחברותא, ולא מעטים קנאו בי בשל כך \ יצחק רוזנברג

רבי שלמה שילוביצקי, תלמידו-חברו של הגאון רבי יצחק קופלמאן זצ"ל, מעלה זכרונות מתקופת לימודם המשותפת בצילו של רבם הדגול הגאון רבי משעון שקאפ' זצ"ל. כתב 'משפחה' המתין לסיומו של סדר הלימוד בכולל בו לומד רבי שלמה, ונלווה אליו לניחום אבלים אצל בנו וממשיך דרכו בקודש של ראש ישיבת לוצערן זצ"ל.
***
כאילו לא חלפו למעלה משבעים ושבע שנים מאז זמן החורף של שנת תרצ"ד עת זכה רבי שלמה שילוביצקי שליט"א ללמוד בחברותא, יחד עם רבו-ידידו לספסל הלימודים בגרודנא שבליטא, ניצב הוא על משמרתו כמימים ימימה, שומר על רעננות ומנהל סדר יום מסודר להפליא. נותר הוא ישיבע' בוחער', ואולי יותר נכון אברך כולל במלוא מובן המילה. מידי יום צועד הוא אל עבר הכולל השכונתי, נוטל את הגמרא מהארון, מניחה על הסטנדר הקרוב, ומתיישב ללמוד כמו אברך צעיר. הגיל אמנם עושה את שלו, אבל כנראה שכאן הוא פועל רק לטובה. הניגון, אותו ניגון, אפילו הנדנוד יכול לבייש בני תשחורת רבים. ומה יותר טוב מאשר אותו מתכון בדוק, בעל ניחוח עתיק, ששום דבר לא יפריד בינו לבין רבי שלמה, באהבתו ישגה תמיד.
הבשורה על סילוקו של זקן ראשי הישיבות הגאון רבי יצחק קופלמאן זצ"ל, מחזירה את רבי שלמה תלמידו-חברו לאותם ימי זוהר, במחיצתם של רבם הדגול הגאון רבי שמאון שקאפ, ראש ישיבת שער התורה בגורדנא שבליטא.
***
זכרונו איתן כבימים ימימה, גם ממרחק השנים, ועל אף טלטולי הדרכים, עבור בתקופת לימודיו בישיבת מיר, ועד עלייתו לארץ הקודש בדרך ניסית, תוך קבלת סיוע מהגאונים רבי יחזקאל לוינשטיין ורבי ראובן כץ, שהביאה אותו אל ספסליה של ישיבת לומז'א שבפתח תקוה, ערב מלחמת העולם השניה.
רבי שלמה נולד בעיירה בילציא הסמוכה ללידא (כיום בלרוס), ממנה הגיע גם הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל.

שנות הילדות היפות במחיצת ההורים חלפו, הנער שלמה נעשה לבר מצוה, ואל העיירה מגיע המשגיח רבי יואל ברנצ'יק שהתגורר בריגה, על מנת לבקר את אמו שהתגוררה בבליציא. הוא הציע לאבי שאתלווה אליו לגרודנא.
***
מלבד רעננות נפלאה לה זכה בס"ד, לצד ישיבה בחצרות בית השם, הרי שזכה למתנה גדולה נוספת, היא יכולתו לשבת בפינתו הצנועה, הרחק מן ההמולה, ומבלי ששמעו יגיע אל הרבים. לא בנקל נאות הוא לשתף במאורעות חייו את הציבור, מה לו ולפרסום? שב הוא ומבקש, חוזר ומפציר. 'מה יש לי לומר על הרב קופלמן'? הוא מתעקש, ולא רק מתוך הצטנעות, ישבנו, ולמדנו, ולמדנו. אולי בכל זאת, תוכל להיזכר במשהו? וכיצד נוצר החיבור בינך לבין הרב קופלמן, שואל הבן רבי בן ציון שליט"א. המתן בסבלנות עד שנגיע לבית האבלים, מבקש האב. אם כבר, נאלץ הוא לעשות זאת, הרי שמעדיף הוא לשלב את דבריו במסגרת קיום מצוות הניחום. את הזמן שנותר עד להגעתם אל הבית, מנצלים האב והבן לצורך השלמת התמונה - בה נראים יחד הוא והרב קופלמן, בעת ביקורו כאן לפני מספר שנים. הוא השתנה מאד, כמעט שלא זיהיתי אותו, כשבעים שנה חלפו מאז נפגשנו לאחרונה, היה עלי להזכיר לו את זמן החורף של שנת תרצ"ד, בטרם נסעתי למיר, או אז, ראה הרב קופלמן מעשה, ונזכר בגמרא שלמדנו יחד.
הוא היה מקורב לרבי שמעון? שואל הבן, הוא היה מהמצוינים, אומר האב, אחד מאותה חבורת שקדנים מופלאים שכללה את הבחורים, שלימים הפכו לגאונים: לייב מאלין, ישראל גוסטמן, שמואל חרקובער ועוד. נדמה לי כי תקופה מסויימת למד עם רבי שמואל רוזובסקי. הוא היה מבוגר ממני בכעשר שנים. וכמה בחורים היו אז בישיבה? משיך הבן לשאול, מאה ועשרים. מהיכן הוא הגיע? והאם הוא בלט גם בהנהגתו ובדרכיו? בודאי, אומר רבי שלמה, מטפחותיו, בהן השתמש לצורך ניגוב הדמעות שזלגו מעיניו בעת התפילות, היו סחוטות מדמעות. הלא הוא היחיד, מבין התלמידים שלא עזב את רבי שמעון עד לרגעו האחרון, אחר שהוצרכו להימלט בראשית המלחמה לווילנא.
***
ביתו של הגאון הרב רכניצר שליט"א ראש ישיבת טשערנוביל מתלמידיו הגדולים של ראש ישיבת לוצערן, הוסב למשך יומיים לבית האבלים של משפחת קופלמאן, בטרם ישובו לשוויץ, להשלים בה את ישיבת ימי 'השבעה' הנותרים.
הבית הומה מאדם רוב שעות היממה, גדולי ישראל לצד תלמידים רבים, מבקשים לאחוז אחיזה אחרונה בגלימת רבם הדגול, מגיעים לכאן על מנת להתנחם יחד על סילוק האבדה הגדולה.
***
דמותו של רבי שלמה ניצבת בפתח סלון ביתם של משפחת רכניצר, מעטים, אם בכלל, מבין הנוכחים מזהים את היהודי המהודר בשיבה, ובעל המראה הפשוט. תיכף מתפנה מקום עבורו בסמוך לממשיך דרכו של האב, להבדיל בין חיים לחיים, הגאון רבי משה שליט"א.
רבי שלמה אך פותח את פיו, והדברים יוצאים מפיו באידיש ליטאית עסיסית. הוא מגולל בפני הבן את זכרונותיו המשותפים עם אביו. האווירה בחדר מקבלת מימד אחר, הנוכחים כולם מטים אוזניהם ומבקשים לדלות את המילים המדודות והשקולות היוצאות מפיו. לרגע נדמה כאילו הדברים ארעו אך אתמול, משל לא חלפו משנת התרצ"ד כמעט שמונים שנה.
***
לאחר הבר מצוה הגעתי לגרודנא, ושהיתי שם עד סמוך לגיל 20. תחילה במסגרת הישיבה הקטנה, ולאחר מכן, סמוך לגיל 17 עליתי לקיבוץ - כך נקראה אז הישיבה הגדולה, ובה שהיתי בין השנים התרצ"א - התרצ"ד.
עוד בטרם דרכו רגלי על מפתן בית המדרש, בעודי מבקש לבדוק אם המקום מתאים עבורי. כבר שמעתי את הקולות והברקים העולים מן הלימוד המשותף של הבחורים שמואל רוזובסקי וישראל זאב גוסטמאן. כאמור, היה זה בשבת אחר הצהריים, הברען שלהם מאד הרשים אותי, נתן לי חיזוק רב מאד, ויצר אצלי חשק גדול להצטרף אל הישיבה.
כאשר אני סיימתי את הישיבה הקטנה, קבלו רק ארבעה. רבי שמעון לא היה בוחן, בכלל לא היו נבחנים אז כמו היום, אלא היו נכנסים לרבי פייביל לדבר בלימוד, והוא שקבע מי מתאים לישיבה. מתוך אותם שדברו עימו נבחרו ארבעה, בניהם נבחרתי גם אני. היה לי אז חבר שהיה הרבה יותר טוב ממני בכשרונות, ואפילו בהבנה, ודוקא אותו לא קיבל רבי פייביל, הוא שלח אותו לקמניץ. משום מה, כנראה מצאתי חן בעיניו. לאחר מכן היו נכנסים לרבי שמעון לדבר בלימוד, משך זמן לא רב.
***
האם שמעת שיעורים מרבי שמעון?
בשנה הראשונה להגעתי שמעתי שיעור מרבי שמעון - היה זה במסכת כתובות, הישיבה לא היתה מחולקת אז לשיעורים: שיעור א' ב' כמו היום. כולם שמעו אז שיעור מרבי שמעון, שהיה נמסר פעם בשבוע. אמנם, אנחנו הצעירים לא כל כך הבנו את השיעור, שנמשך כשעה וחצי, אולי קרוב לשעתיים. היינו מבקשים את רבי ישראל גוסטמאן ואת אביכם רבי יצחק זצ"ל, להסביר לנו את השיעור.
שניהם נחשבו אז ה'אלטרערס' והחשובים מבין תלמידי הישיבה, ורבי זיידל אפשטיין נחשב כיד ימינו של המשגיח רבי שלמה הרכבי. בהמשך, בזמן החורף האחרון לשהותי בישיבה, זכיתי שרבי יצחק נאות ללמוד איתי בחברותא, כשעתיים במשך הסדר השני. לימים, יתברר לי כי מי שפעל מאחורי הקלעים לטובתי, היה דודי בן עיירתו של רבי יצחק שביקש ממנו כי ישים את עינו עלי.
עד היום הוא נחשב אצלי בשל כך כאחד מרבותי. הוא היה מהמובחרים ביותר, וכשלמד איתי, לא מעטים קנאו בי.
זמן קצר לפני שעזבתי את הישיבה, אמר לי רבי יצחק 'אגוטע ווערט' בסוגיה שלמדנו, והוסיף: 'לך תגיד אותו לרבי שמעון, אך אל תגיד ששמעת ממני, הוא בטח ישאל שאלות...'. חזרתי בפניו על הדברים, התכוננתי היטב, הלכתי ודברתי עם רבי שמעון, ואח"כ אמר רבי שמעון לרבי יצחק שהצלחתי. 'בעיני, אמר רבי שמעון, הוא כשר לנסוע למיר'.
***
ציבור המנחמים בולע את מילותיו של רבי שלמה בשקיקה, הוא מצידו, לא רק מילותיו מדודות, גם זמנו יקר עד מאד. הוא עונה לשאלות המופנות אליו בצורה ענינית וקצרה, מגלה טפח ומכסה טפחיים, ומבקש מהבן לחזור לתלמודו. הוא אינו מורגל בהופעות ציבוריות, היה זה מבחינתו בבחינת פריעת חוב וחלוקת כבוד אחרון לרבו-ידידו אשר סלל עבורו את הדרך העולה בית א-ל.
בס"ד
רבי יצחק קירב אותי, נאות ללמוד עימי בחברותא, ולא מעטים קנאו בי בשל כך \ יצחק רוזנברג

רבי שלמה שילוביצקי, תלמידו-חברו של הגאון רבי יצחק קופלמאן זצ"ל, מעלה זכרונות מתקופת לימודם המשותפת בצילו של רבם הדגול הגאון רבי משעון שקאפ' זצ"ל. כתב 'משפחה' המתין לסיומו של סדר הלימוד בכולל בו לומד רבי שלמה, ונלווה אליו לניחום אבלים אצל בנו וממשיך דרכו בקודש של ראש ישיבת לוצערן זצ"ל.
***
כאילו לא חלפו למעלה משבעים ושבע שנים מאז זמן החורף של שנת תרצ"ד עת זכה רבי שלמה שילוביצקי שליט"א ללמוד בחברותא, יחד עם רבו-ידידו לספסל הלימודים בגרודנא שבליטא, ניצב הוא על משמרתו כמימים ימימה, שומר על רעננות ומנהל סדר יום מסודר להפליא. נותר הוא ישיבע' בוחער', ואולי יותר נכון אברך כולל במלוא מובן המילה. מידי יום צועד הוא אל עבר הכולל השכונתי, נוטל את הגמרא מהארון, מניחה על הסטנדר הקרוב, ומתיישב ללמוד כמו אברך צעיר. הגיל אמנם עושה את שלו, אבל כנראה שכאן הוא פועל רק לטובה. הניגון, אותו ניגון, אפילו הנדנוד יכול לבייש בני תשחורת רבים. ומה יותר טוב מאשר אותו מתכון בדוק, בעל ניחוח עתיק, ששום דבר לא יפריד בינו לבין רבי שלמה, באהבתו ישגה תמיד.
הבשורה על סילוקו של זקן ראשי הישיבות הגאון רבי יצחק קופלמאן זצ"ל, מחזירה את רבי שלמה תלמידו-חברו לאותם ימי זוהר, במחיצתם של רבם הדגול הגאון רבי שמאון שקאפ, ראש ישיבת שער התורה בגורדנא שבליטא.
***
זכרונו איתן כבימים ימימה, גם ממרחק השנים, ועל אף טלטולי הדרכים, עבור בתקופת לימודיו בישיבת מיר, ועד עלייתו לארץ הקודש בדרך ניסית, תוך קבלת סיוע מהגאונים רבי יחזקאל לוינשטיין ורבי ראובן כץ, שהביאה אותו אל ספסליה של ישיבת לומז'א שבפתח תקוה, ערב מלחמת העולם השניה.
רבי שלמה נולד בעיירה בילציא הסמוכה ללידא (כיום בלרוס), ממנה הגיע גם הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל.

שנות הילדות היפות במחיצת ההורים חלפו, הנער שלמה נעשה לבר מצוה, ואל העיירה מגיע המשגיח רבי יואל ברנצ'יק שהתגורר בריגה, על מנת לבקר את אמו שהתגוררה בבליציא. הוא הציע לאבי שאתלווה אליו לגרודנא.
***
מלבד רעננות נפלאה לה זכה בס"ד, לצד ישיבה בחצרות בית השם, הרי שזכה למתנה גדולה נוספת, היא יכולתו לשבת בפינתו הצנועה, הרחק מן ההמולה, ומבלי ששמעו יגיע אל הרבים. לא בנקל נאות הוא לשתף במאורעות חייו את הציבור, מה לו ולפרסום? שב הוא ומבקש, חוזר ומפציר. 'מה יש לי לומר על הרב קופלמן'? הוא מתעקש, ולא רק מתוך הצטנעות, ישבנו, ולמדנו, ולמדנו. אולי בכל זאת, תוכל להיזכר במשהו? וכיצד נוצר החיבור בינך לבין הרב קופלמן, שואל הבן רבי בן ציון שליט"א. המתן בסבלנות עד שנגיע לבית האבלים, מבקש האב. אם כבר, נאלץ הוא לעשות זאת, הרי שמעדיף הוא לשלב את דבריו במסגרת קיום מצוות הניחום. את הזמן שנותר עד להגעתם אל הבית, מנצלים האב והבן לצורך השלמת התמונה - בה נראים יחד הוא והרב קופלמן, בעת ביקורו כאן לפני מספר שנים. הוא השתנה מאד, כמעט שלא זיהיתי אותו, כשבעים שנה חלפו מאז נפגשנו לאחרונה, היה עלי להזכיר לו את זמן החורף של שנת תרצ"ד, בטרם נסעתי למיר, או אז, ראה הרב קופלמן מעשה, ונזכר בגמרא שלמדנו יחד.
הוא היה מקורב לרבי שמעון? שואל הבן, הוא היה מהמצוינים, אומר האב, אחד מאותה חבורת שקדנים מופלאים שכללה את הבחורים, שלימים הפכו לגאונים: לייב מאלין, ישראל גוסטמן, שמואל חרקובער ועוד. נדמה לי כי תקופה מסויימת למד עם רבי שמואל רוזובסקי. הוא היה מבוגר ממני בכעשר שנים. וכמה בחורים היו אז בישיבה? משיך הבן לשאול, מאה ועשרים. מהיכן הוא הגיע? והאם הוא בלט גם בהנהגתו ובדרכיו? בודאי, אומר רבי שלמה, מטפחותיו, בהן השתמש לצורך ניגוב הדמעות שזלגו מעיניו בעת התפילות, היו סחוטות מדמעות. הלא הוא היחיד, מבין התלמידים שלא עזב את רבי שמעון עד לרגעו האחרון, אחר שהוצרכו להימלט בראשית המלחמה לווילנא.
***
ביתו של הגאון הרב רכניצר שליט"א ראש ישיבת טשערנוביל מתלמידיו הגדולים של ראש ישיבת לוצערן, הוסב למשך יומיים לבית האבלים של משפחת קופלמאן, בטרם ישובו לשוויץ, להשלים בה את ישיבת ימי 'השבעה' הנותרים.
הבית הומה מאדם רוב שעות היממה, גדולי ישראל לצד תלמידים רבים, מבקשים לאחוז אחיזה אחרונה בגלימת רבם הדגול, מגיעים לכאן על מנת להתנחם יחד על סילוק האבדה הגדולה.
***
דמותו של רבי שלמה ניצבת בפתח סלון ביתם של משפחת רכניצר, מעטים, אם בכלל, מבין הנוכחים מזהים את היהודי המהודר בשיבה, ובעל המראה הפשוט. תיכף מתפנה מקום עבורו בסמוך לממשיך דרכו של האב, להבדיל בין חיים לחיים, הגאון רבי משה שליט"א.
רבי שלמה אך פותח את פיו, והדברים יוצאים מפיו באידיש ליטאית עסיסית. הוא מגולל בפני הבן את זכרונותיו המשותפים עם אביו. האווירה בחדר מקבלת מימד אחר, הנוכחים כולם מטים אוזניהם ומבקשים לדלות את המילים המדודות והשקולות היוצאות מפיו. לרגע נדמה כאילו הדברים ארעו אך אתמול, משל לא חלפו משנת התרצ"ד כמעט שמונים שנה.
***
לאחר הבר מצוה הגעתי לגרודנא, ושהיתי שם עד סמוך לגיל 20. תחילה במסגרת הישיבה הקטנה, ולאחר מכן, סמוך לגיל 17 עליתי לקיבוץ - כך נקראה אז הישיבה הגדולה, ובה שהיתי בין השנים התרצ"א - התרצ"ד.
עוד בטרם דרכו רגלי על מפתן בית המדרש, בעודי מבקש לבדוק אם המקום מתאים עבורי. כבר שמעתי את הקולות והברקים העולים מן הלימוד המשותף של הבחורים שמואל רוזובסקי וישראל זאב גוסטמאן. כאמור, היה זה בשבת אחר הצהריים, הברען שלהם מאד הרשים אותי, נתן לי חיזוק רב מאד, ויצר אצלי חשק גדול להצטרף אל הישיבה.
כאשר אני סיימתי את הישיבה הקטנה, קבלו רק ארבעה. רבי שמעון לא היה בוחן, בכלל לא היו נבחנים אז כמו היום, אלא היו נכנסים לרבי פייביל לדבר בלימוד, והוא שקבע מי מתאים לישיבה. מתוך אותם שדברו עימו נבחרו ארבעה, בניהם נבחרתי גם אני. היה לי אז חבר שהיה הרבה יותר טוב ממני בכשרונות, ואפילו בהבנה, ודוקא אותו לא קיבל רבי פייביל, הוא שלח אותו לקמניץ. משום מה, כנראה מצאתי חן בעיניו. לאחר מכן היו נכנסים לרבי שמעון לדבר בלימוד, משך זמן לא רב.
***
האם שמעת שיעורים מרבי שמעון?
בשנה הראשונה להגעתי שמעתי שיעור מרבי שמעון - היה זה במסכת כתובות, הישיבה לא היתה מחולקת אז לשיעורים: שיעור א' ב' כמו היום. כולם שמעו אז שיעור מרבי שמעון, שהיה נמסר פעם בשבוע. אמנם, אנחנו הצעירים לא כל כך הבנו את השיעור, שנמשך כשעה וחצי, אולי קרוב לשעתיים. היינו מבקשים את רבי ישראל גוסטמאן ואת אביכם רבי יצחק זצ"ל, להסביר לנו את השיעור.
שניהם נחשבו אז ה'אלטרערס' והחשובים מבין תלמידי הישיבה, ורבי זיידל אפשטיין נחשב כיד ימינו של המשגיח רבי שלמה הרכבי. בהמשך, בזמן החורף האחרון לשהותי בישיבה, זכיתי שרבי יצחק נאות ללמוד איתי בחברותא, כשעתיים במשך הסדר השני. לימים, יתברר לי כי מי שפעל מאחורי הקלעים לטובתי, היה דודי בן עיירתו של רבי יצחק שביקש ממנו כי ישים את עינו עלי.
עד היום הוא נחשב אצלי בשל כך כאחד מרבותי. הוא היה מהמובחרים ביותר, וכשלמד איתי, לא מעטים קנאו בי.
זמן קצר לפני שעזבתי את הישיבה, אמר לי רבי יצחק 'אגוטע ווערט' בסוגיה שלמדנו, והוסיף: 'לך תגיד אותו לרבי שמעון, אך אל תגיד ששמעת ממני, הוא בטח ישאל שאלות...'. חזרתי בפניו על הדברים, התכוננתי היטב, הלכתי ודברתי עם רבי שמעון, ואח"כ אמר רבי שמעון לרבי יצחק שהצלחתי. 'בעיני, אמר רבי שמעון, הוא כשר לנסוע למיר'.
***
ציבור המנחמים בולע את מילותיו של רבי שלמה בשקיקה, הוא מצידו, לא רק מילותיו מדודות, גם זמנו יקר עד מאד. הוא עונה לשאלות המופנות אליו בצורה ענינית וקצרה, מגלה טפח ומכסה טפחיים, ומבקש מהבן לחזור לתלמודו. הוא אינו מורגל בהופעות ציבוריות, היה זה מבחינתו בבחינת פריעת חוב וחלוקת כבוד אחרון לרבו-ידידו אשר סלל עבורו את הדרך העולה בית א-ל.

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ו' נובמבר 15, 2013 9:49 am

שני ה"עלטערעס" בשנותיהם האחרונות
המשגיח הגה"צ רבי זיידל אפשטיין והגרי"ד קופלמן, בצד נראה נכד המשגיח [הרב פינחס געלדצעהלר- חתן הרב טווערסקי חתן המשגיח]

: 14-11-2013 11;43;31.JPG (1.25 MiB) נצפה 16256 פעמים

הבטחתי · הודעהעל ידי **הבטחתי** » ו' נובמבר 15, 2013 10:20 am

לפי הידוע לי רי"ד נולד בכפר קטן הסמוך לראדין בשם גאלישוק, ולא בחרקוב.

בן החבורה · הודעהעל ידי **בן החבורה** » ו' נובמבר 15, 2013 1:29 pm

חכמת המסכן כתב:קישור שבו על חייו ודמותו והפניה לקישורים עם תמונות מתולדות חייו ותיעוד וידאו נדיר של שיחתו עם הגר"ש ווזנר שליט"א: http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=28815

מי יכול להוריד את הוידאו משם ולהעלות למקום "כשר"?

בן החבורה · הודעהעל ידי **בן החבורה** » ש' נובמבר 16, 2013 9:28 pm

שבטיישראל כתב:[הספר "דבר משה" היה תמיד מחובא מאחורי ספרי המוסר בארון הספרים (מצד ימין תחת מקום הסידורים) הראש ישיבה ז"ל היה עלול לזרוק את הספר אם היה מוצאו)]

על איזה שנים אתה מדבר? בזמנים שלי היה הספר בישיבה בגלוי והראש ישיבה זצ"ל לא זרקו, אם כי אני זוכר אפיזודה שהראש ישיבה זצ"ל ראה בחור מעיין בו והסתכל עליו (רק תלמיד יבין את המשמעות של "הסתכל" עליו...) ועשה בידו תנועת ביטול.

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » א' נובמבר 17, 2013 1:59 pm

ראיתי שניים למעלה שכותבים שהוא היה היחיד שנסע מגרודנא לראדין ללוויית החפץ חיים, או עם עוד אחד.
ובאחד הספרים [כמדומה על החפץ חיים] מתועד מפי עדות אישית, שמגרודנה יצאו בני הישיבה ללוויה לראדין בליל ראשון של סליחות אחרי אמירת סליחות בחצות הלילה, באוטובוסים.

שוב מצאתיו במקור בהקדמה שלישית לשו"ת רבבות אפרים חלק ו', בשם תלמיד הישיבה דגרודנה.
ואח"כ נדפס כן בעוד ספרים באותו נוסח.
עוד תיקון משם: זה היה בהשכמה תיכף אחרי שחרית, ולא בלילה.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ו' אוגוסט 08, 2014 1:29 am

שרוליק · הודעהעל ידי **שרוליק** » ו' אוגוסט 08, 2014 12:08 pm

הרה"ג ר' ישראל מילר רב ומו"צ בויז'ניץ ב"ב הוא ג"כ מתלמידיו.

אותה אבקש · הודעהעל ידי **אותה אבקש** » ג' יוני 18, 2019 1:47 pm

חכמת המסכן כתב:קישור שבו על חייו ודמותו והפניה לקישורים עם תמונות מתולדות חייו ותיעוד וידאו נדיר של שיחתו עם הגר"ש ווזנר שליט"א: http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=28815

לחסומים?!

נחלי אפרסמון

לא קיים כבר

פורום אוצר החכמה

מי מחובר