דרבנות כתב:בהמשך לאשכולות הקודמים צריך לציין שהיה גם גיסו של הגרא"ז מלצר ומהצד השני של הגרנ"מ הוטנר בן הג"ר זונדל הוטנר מאישישוק
מרנן הגאונים הגרא"ז והגרמ"מ נשאו את בנות הגאון הרב שרגא פייבל פראנק זצ"ל. לאחר שנפטר ר' שרגא פייבל, ביקשה אלמנתו, מרת גולדה ע"ה, למלא את צוואתו ולהשיא את בנותיהן לתלמידי חכמים מובהקים. היא נסעה לישיבת וולוז'ין כדי למצוא שידוך לבתה הראשונה. ראש הישיבה מרן הגאון הנצי"ב זצוק"ל התלבט בין הגרמ"מ ובין הגרא"ז שהיו מהעילויים הבולטים בישיבה (באותה תקופה למדו שם מרנן הגאונים ה"דבר אברהם" מקובנה זצוק"ל הי"ד, הרב קוק זצוק"ל, והרב יואל שורין זצוק"ל ["העילוי מפולטבה" שהיה חברותא של הרב קוק]). היא הזמינה את גיסה - בעל אחותה - הגאון הרב זבולון בריט זצוק"ל, ראב"ד פלונגיאן, לבחון את שניהם, אך גם הוא התקשה להכריע. כאשר נסעו היא, גיסה ושני התלמידים למרן פוסק הדור הגרי"א ספקטור זצוק"ל בקובנה, התקשה גם הוא לבחור בין שניהם. לבסוף הוא שאל אם יש לה בבית בת נוספת הצריכה להינשא, ואכן בשנת תרנ"ב נישאה הבת חיה-מנוחה לגרמ"מ, והבת בילה-הינדה נישאה לגרא"ז.
אחות הגרמ"מ, מרת קריינה ע"ה, הייתה נשואה לגרנ"מ הוטנר זצ"ל, בכורו של הגרי"ז הוטנר מאיישישוק זצוק"ל. מכאן גם ברור מה הקשר לרב קוק שהיה זכור לי וששאלתי על כך: רעיית מרן הגאון הרצי"ה קוק זצוק"ל, מרת חוה-לאה ע"ה, הייתה אחותו של הגאון הרב יהושע הוטנר זצ"ל בן הרב יהודה לייב הוטנר זצ"ל ורשה, מבני ר' יוסף זונדל. כלומר, חותן בן הרב קוק, ר' יהודה לייב הוטנר, וגיס ר' משה מרדכי, ר' נפתלי מנחם הוטנר, היו אחים.
פרטים נוספים על מרן הגרמ"מ:
נולד בבאקשט (סמוך לוילנה) לגאון הרב רב צבי חיים אפשטיין זצוק"ל, ששימש כראב"ד באקשט, שלמד בישיבת וולוז'ין וכונה "העילוי השחור", ולמרת ביילה-חנה. אחיו הגדול של ר' משה מרדכי, הגאון הרב אליהו דוד אפשטיין זצוק"ל, היה חתנו של מרן הגאון המקובל הרב מרדכי וייצל רוזנבלט מאושמינה זצוק"ל.
הגרמ"מ היה פעיל מאוד בענייני ארץ ישראל: כבר בתקופה שלמד בישיבת וולוז'ין, הושפע מתפיסת הגר"א והנצי"ב שיש לקומם את א"י במעשה לכן היה פעיל באגודת סתר ציונית בשם "נס ציונה" שבה היו חברים גם הרב קוק, ה"דבר אברהם", ר' איסר זלמן ותלמידים רבים נוספים, ומזכיר האגודה היה פסח פרידלנד. מטרת חברי האגודה הייתה לעלות לארץ ישראל. קיומה של האגודה נשמר בסוד, משום שהרוסים אסרו עיסוק בענייני יישוב ארץ ישראל שהייתה ארץ זרה תחת שלטון טורקי.
לאחר עזיבת וולוז'ין, כשכבר היה נשוי ואב לילדים, חבר ר' משה מרדכי לשלוש אגודות סתרים נוספות, שאחת מהן באה מאלקסוט ובה היה חבר דוד-אשתו, הרב יהודה לייב פרנק, ואחרת מריגה. הוא היה חבר במשלחת של חמישה שליחים מטעם אגודות אלה, שיצאו לקנות אדמות בארץ ישראל. בהמלצתו ובתיווכו של יהושע חנקין קנו את אדמות חדרה. זאת לאחר שחנקין התחייב בחוזה כתוב חנקין התחייב לייבש את כל הביצות שבאדמות אלה והוחלט שהכסף עבור הקרקעות וגם שטרי הבעלות על הקרקע (קושאנים) יופקדו עד הייבוש בידי זאב טיומקין. חנקין לא עמד בדיבורו, ותוך שהוא מנצל את חולשתו של טיומקין בנושא שהשתיקה יפה לו וקשורה ליצר, הצליח לקבל ממנו הן את הכסף והן את הקושאנים. לבסוף, לאחר משא ומתן עם ר' משה מרדכי שהיה נציגן של אגודות אלה, העביר חנקין את רוב הקרקעות לרב אפשטיין, אך הותיר לעצמו חלק מן האדמות. הרב אפשטיין לא עלה עם אנשי האגודות לחדרה, משום שמונה בינתיים להיות ראש ישיבת סלבודקה. רק בשנת תרפ"ה עלה לארץ ישראל בעקבות תלמידי הישיבה.
מעט על ר' שרגא פייבל:
הגרשפ"פ נולד בקלווריה בפלך סובלאק שבפולין לגאון הרב צבי פסח זצ"ל [על שמו מי שכיהן כראב"ד ירושלים והיה בן אחיו של הגרשפ"פ] ולמינה (לבית טורצקי) פרנק. תלמיד חכם ועשיר נכבד באלקסוט, פרבר של העיר קובנה, מתלמידי מרן הגאון הרב ישראל ליפקין מסלנט זצוק"ל. נפטר בתרמ"ח. אחיו היה הגאון הרב יהודה לייב פרנק, אביהם של מרן הגרצ"פ זצ"ל ושל הגאון הרב חיים שרגא פייבל פרנק זצ"ל, רבה של שכונת ימין משה. שני חתנים נוספים שלו היו מרנן הגאונים הרב ברוך הורביץ זצ"ל, ראב"ד אלקסוט ור"מ בישיבת סלבודקה שבקובנה, שנישא לבת השלישית של ר' שרגא פייבל, והרב שפטל קרמר זצ"ל, משגיח בישיבת סלוצק וראש ישיבת בקליבלנד וחותנו של הגאון הרב יעקב יצחק רודרמן זצ"ל (מייסד ישיבת "נר ישראל" בבולטימור במדינת מרילנד שבארה"ב וחבר מועצת גדולי התורה של אגו"י בארה"ב), שנישא לבת הרביעית.
מעשה מאוד מעניין המורכב מכמה חלקים הקשור בשניהם ובחלקו הראשון הוספה לעניין שידוכו של הגרמ"מ):
רעייתו של הגרמ"מ אפשטיין שהיתה הגדולה בבנות הגרשפ"פ היתה מאורסת תחילה לגאון הרב אהרן יוסף באקשט זצ"ל הי"ד (מגדולי רבני המוסר וראב"ד שאוולי שנספה בשואה עם קהילתו. כאשר הגיע פעם בערב חג ר"א לבית העסק של חותנתו לעתיד (שנתאלמנה וחיתנה לבדה את בנותיה עם ת"ח עפ"י צוואת בעלה) וראה את עומס העבודה, ניסה לעזור. החמות לעתיד שחששה שחתנה לא ימשיך ללמוד אלא יצא לעבוד, ביקשה לבטל השידוך אחר הסכמת רבנים לענין פיצתה את המיול"ח בכסף רב ועזב השידוך.
בת זו כאמור נישאה לרמ"מ אפשטיין שקיבל קעסט לעשר שנים וישב על התורה. אחריו נישא ר' איסר זלמן לבת השנייה. כשכלו ימי הקעסט של רמ"מ, שלח ידו במסחר. לימים הציע מרן הגאון "הסבא מסלבודקה" זצוק"ל לגרא"ז לכהן ראש ישיבה בישיבת סלבודקה. הגרא"ז שאל אותו אם יהיה ראש ישיבה יחיד. הסבא השיב לו שעמו יבוא לכהן הגרא"י באקשט זצ"ל. סירב ר' איסר זלמן להצעה. שאל אותו "הסבא" מה פגם מצאת בר' אהרן? ענה לו רא"ז: "חלילה, הוא אכן ראוי להיות ראש ישיבה. אבל חוששני שאם אקבל עלי המשרה וחותנתי תתעניין מי עוד ר"מ שם. הרי כשתשמע שרבי אהרן באקשט, החתן לשעבר, נהיה ראש ישיבה, בעוד רבי משה מרדכי, החתן הנוכחי, שלח ידו במסחר, תחלש דעתה. אי לכך איני יכול להענות להצעה". ביקש הגרא"ז מהסבא שימנה את רמ"מ לראש ישיבה עימו יחד, וכך היה.
הסיפור עם השידוך שבוטל, מופיע אצל קמינצקי (making of a godol), בכל הגרסאות האפשריות, כולל זו שמופיעה ב"שמושה של תורה". למשל בעמ' 437 הוא מביא גרסה שהשידוך בוטל בגלל שמשפחת פראנק שמעה שהבחור נגוע בהשכלה. (אכן כן, על פי דוב כ"ץ). גרסה אחרת שם בשם הרב חינסקי, שר' אהרן יוסף בעצמו ביטל את האירוסין לאחר ששמע שמצופה ממנו להיות גדול הדור. גם לסירובו של הגרא"ז למשרת הר"מ עד שיבוא עמו הגרמ"מ, יש כמה גרסאות. בספר "בדרך עץ החיים" של נכדו ידעאל מלצר (עמ' 85), מסופר שהגרא"ז עירב את הגאון הרב זבולון באריט זצ"ל בעניין, והוכיח לו את גדלותו בתורה של גיסו.