חיים ושלו' כתב:דבר זה מובן.
אחד מגדולי האדמו"ר'ים זצ"ל אמר תורה שלימה על מאמר שאמר ר' שמעון באבות (פ"ב) שהוא לשיטת רשב"י, שלמעשה בכלל לא ברור שמדובר ברשב"י וי"א שהוא ר' שמעון בן נתנאל והוא מהמשך מהמאמרים שנאמרו ע"י ה' תלמידי ריב"ז.
חרסון כתב:דומה שראיתי בס' דרוש א' (אולי באמת חסידי) שאף אם אינו רשב"י מ"מ שמא מילתא היא ושייך להרשב"י
קאצ'קלה כתב:זכור לי שכך - או בערך כך - מובא על שם הרבי מליובאוויטש.
המעשה אכן הי' בכ"ק אדמו"ר הגה"ק מליובאוויטש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אבל באו"א לגמרי.
בש"פ בהעלותך תשכ"ח, אמר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שיחה בה ביאר את הפרק השבועי (פ"ב) בפרקי אבות (כדרכו בכל התוועדות שבתית בימות הקיץ) - ובה ביאר משנה זו. בתוך הדברים קישר את הביאור לרשב"י - שהוצרך להזהיר ע"כ, מפני ש"תורתו אומנותו".
בהתוועדות הבאה (ש"פ שלח), נתבאר השייכות של משנה זו להענין ד"תורתו אומנותו" - כי אף שרשב"נ אמרה, עכ"ז גם הוא הי' "תורתו אומנותו" כרשב"י (כמשנ"ת שם, ובארוכה).
בא' ההתוועדויות שלאח"ז (ש"פ בלק), פתח ושאל (כאן בעיבוד קל): הכל טוב ויפה, רשב"נ הי' "תורתו אומנותו" כרשב"י - ולכן שנה משנה זו. אבל אז, בהתוועדות ש"פ בהעלותך, נז' בתוך הדברים הכלל ש"סתם ר"ש הוא רשב"י", ולכאו' - מה הקשר?! הרי משנה זו היא
יוצאת מן הכלל הזה, ובה ר"ש הוא רשב"נ!
והקדים, שרק
א' השומעים הואיל לשאול שאלה זו על השיחה הנ"ל (אף ששאלות אחרות שאלו), וג"ז לאחרי זמן רב.
ואח"כ הסביר: טעם הדבר (שהוזכר כלל הנ"ל ד"סתם ר"ש רשב"י") הי' - "לחדודי", כדברי השו"ע יו"ד סרמ"ו, וכהמעשה המובא בגמ' חולין מג, ב.
ואף שהדבר הי' "לחדודי" - מ"מ כ"ה בפנימיות הענינים [וכמו שהאריך שם לבאר זה], כי בשמות התנאים רמוזים "סודות נפלאים", והשם "שמעון" מורה על הענין ד"תורתו אומנותו" - ולכן [ע"פ פנימיות, שהרי סוכ"ס ג"ז שנז' שם אביו לפנ"ז - ה"ז בהשגח"פ וכו', ובפרט בענין של תורה] נז' במשנה זו רשב"נ בשם ר"ש
סתם (ולא בצירוף שם אביו), שמורה על הענין ד"תורתו אומנותו". וכמו שמב' שם, שכשנקרא התנא בשמו הפרטי בלבד - ה"ז מפני שענין זה מגיע מצד ענינו-הוא, וכשנק' בצירוף שם אביו - זהו מפני שענין זה מגיע מצד אביו (אם מצד שירש ממנו תכונה זו, או שקיבל ממנו ענין זה וכו').
הביאור הוגה בשנת תשל"ט, ונדפס בלקו"ש חי"ז ע' 356 ואילך. האריכות שהובאה לעיל מהתוועדות ש"פ בלק לא נד' שם (כמובן) - ונד' בתורת מנחם חנ"ג ס"ע 279 ואילך (מהנחה בלתי מוגה).
*
נ.ב. זה כמובן חוץ ממ"ש לעיל:
קאצ'קלה כתב:רבים הם שנכשלו בזה, ביניהם גדולי עולם, כרבי דוד הנגיד, החת"ס ורבים אחרים.
בכלל לא ברור? ברור מאוד שהכוונה לר"ש בן נתנאל, וכבר האריכו בזה רבים. [זכורני שבאחד מעלוני דאצ'ה היה משהו על זה].
*
ל
"חרסון" ו
"קאצ'קלה": כנראה שכוונתכם לס' "אפריון לרבי שמעון" (הבר, נ.י. תשס"ז) - שהוא אכן "ס' דרוש חסידי", ומביא ענין זה בשם כ"ק הרה"ק מליובאוויטש.
כן להעיר (ושייך לקישור שהעתקתי בהודעה הבאה), שבתו"מ שם נת' באו"א הטעם שבכ"מ נז' רשב"י בשם ר"ש סתם, ובכ"מ בשם רשב"י - שכשמדובר על תכונה וכיו"ב שירש וקיבל מאביו נז' בשם רשב"י, אבל כשמדובר על ענין
"שלו" נז' בשם ר"ש. בשיחה שלאח"ז נת' ענין זה בנוגע למשנה באבות פ"ו מ"ח (נד' בתו"מ חנ"ג הנ"ל ע' 278-279, ושם ע' 285 ואילך. עיי"ש). ומעניין לבדוק בנוגע למקומות אחרים בש"ס. ועוד חזון כו'.