הגאון רבי נחמן טוקר זצ"ל, מראשי ישיבת חברון

[עושה חדשות]

דברים טובים. לע"נ.

שרטוט.PDF

(2.18 MiB) הורד 769 פעמים

משיעוריו.PDF

(495.32 KiB) הורד 569 פעמים

[גלאגוזים]

קושיה מענינת שלו
הקשו התוס' בקידושין דאמאי לא אכלו מצה משום איסור חדש נימא עשה דאכילת מצה וידחה ל"ת דחדש
והקשה דהא קי"ל דא"א לצמצם ואיך אדם יכול לאכול בדיוק שיעור של כזית מצה וע"כ יאכל או קצת פחות או יותר וא"כ איך ע"י דין דחיה נתיר לו ופלפל בזה טובא

האם אין זה קושית/תירוצו של הרבי רבי יהונתן?

זו קושיית ר' אלחנן כמ"ש לעיל.
קושיית הרבי ר' יהונתן היתה דהרי ג' אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, וא"כ איך ייתכן דתדחה מצוות אכילת מצה
לאיסור חדש, דאולי יאכלו פחות מהשיעור של המצווה ויעברו על איסור חדש.

[מלאעולם]

עוד כמה ווארטלאך ר' נחמנים טיפוסיים:
בתקופת לימודי בישיבת חברון נחגג סיום מסכת בתקופת סוף הזמן, נעמד ר׳ נחמן לדבר, והפליא בווארט אשר ישבר את האוזן אודות דמותו ומקוריותו... שאל ר נחמן- ״על הר ציון ששמם שועלים הילכו בו״ מדוע הכתוב מביא דווקא שועלים כדוגמה לשממה? וכי אין מספיק חיות אשר יכולות לסמל את שממונו של הר הבית? והשיב ר׳ נחמן - הר ציון ששמם, זה עצוב, אבל עוד היינו יכולים לחיות עם זה, אבל שועלים הילכו בו? השועלים מנהלים שם את העניינים? זה כבר ממש בלתי נסבל....
והמשיך על זו הדרך, ״אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר״, אין הפשט שאם בארזים נפלה שלהבת על אחת כמה וכמה באזורי הקיר, אלא הפשט הוא- אם בארזים נפלה שלהבת, עכשיו צריך להתחיל לחשוש ממה שיגידו אזובי הקיר....

[סגי נהור]

והמשיך על זו הדרך, ״אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר״, אין הפשט שאם בארזים נפלה שלהבת על אחת כמה וכמה באזורי הקיר, אלא הפשט הוא- אם בארזים נפלה שלהבת, עכשיו צריך להתחיל לחשוש ממה שיגידו אזובי הקיר....

אבל מה נעשה שלשון חז"ל היא "מה יעשו אזובי קיר", ולא "מה יאמרו"...

[שמר]

חלק מהנקודה בוורטים שלו זה היה המנגינה. וידוע שאמר על מה שאמרו חז''ל ליצנים שבאותו הדור היו
אומרים מאבימלך נתעברה שרה ומקשים מה הבדיחה פה ? ות' הר''י לא משנה מה אמר השאלה מי אמר

נכון. [יש גם את נח והעורב כידוע.]

אגב השאלה על נח והעורב, בתור תלמידו היה נ"ל לומר כך מפני מה חשד העורב את נח שיקח את בת זוגו, מי יחתן אותם? עורב ובן אדם? וי"ל שבתיבה היה "צהר" וכשצהר בשטח כל סוגי הנישואין באים בחשבון....

[אוצר החכמה]

והמשיך על זו הדרך, ״אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר״, אין הפשט שאם בארזים נפלה שלהבת על אחת כמה וכמה באזורי הקיר, אלא הפשט הוא- אם בארזים נפלה שלהבת, עכשיו צריך להתחיל לחשוש ממה שיגידו אזובי הקיר....

אבל מה נעשה שלשון חז"ל היא "מה יעשו אזובי קיר", ולא "מה יאמרו"...

כל שכן שהוא צודק. איזובי הקיר לא אומרים הם קמים ועושים את הרעיונות שלהם...

ובכלל אין מקשין על הוורט.

[בקרו טלה]

פעם כשדיבר על השפעות של חבר רע
הביא את הפסוק " ויתרוצצו הבנים בקרבה" ושאל במילא עשיו מובן שרצה לצאת כדי לעבוד ע"ז אך למה יעקב רצה לצאת, וכי לא מספיק לו ללמוד תורה מפי המלאך?
ואמר הגר"נ שעם כזה חברותא כמו עשיו עדיף להפסיד לימוד אפי' ממלאך..
עד כדי כך צריך להתרחק מחבר רע!.

אמרי צדיקים - איטינגא.
הג״מ ר' שמעון סופר זצ״ל אבד"ק קראקא הוכיח פ״א את הבעה"ב שידקדקו שבניהם ילמדו רק עם חברים יראי ה׳ בחדר אחד, ואף אם המלמד הוא ירא ה', בכ"ז אם החברים המה קלים, יקלקלו גם בניהם לעזוב אורחות חיים. ואמר כי זאת אנו יכולים ללמוד מהתוה"ק, אשר חכמים הגידו לנו כי בעת אשר רבקה אמנו היתה עוברת על פתח ביהמ"ד יעקב היה מפרכס לצאת, וכשעברה על פתח ע"ז עשו מפרכס לצאת, ולכאורה תמוה, בשלמא עשו ניחא שהיה מפרכס לצאת, אבל יעקב למה לו לרוץ לביהמ"ד, הרי אחז"ל כשהוולד במעי אמו נר דלוק על ראשו ומלמדין אותו כל התורה כולה, ויש לו רב טוב, לא "הדומה למלאך" רק מלאך ממש, ומה זאת היה ליעקב אשר חפץ לצאת ממעי אמו בכדי לכנוס לביהמ"ד, האם לא טוב ללמוד מפי מלאך מללמוד בביהמ"ד? אכן הענין הוא שאף שהיה לו רב מלאך לא חפץ ללמוד עם עשו בחדר אחד.

וכעי"ז אי' בשם הרה"ק ר' ר'יצחק מווארקא ומהרי"ד מבעלזא. ויש שהביאו כן בשם הבית הלוי או הגר"ח מבריסק

[מיכאל1]

ואף אני אוסיף מדילי לע"נ רה"י שהרבה שעות בלילי שבת העברתי קרוב לכסאו במערב היכל הישיבה, מתוך תענוג על צוף אמרותיו.

למה יעקב אבינו ישן על אבנים, ולא ישן על הנעליים?
התשובה אם הנעליים היו מתחברים לנעל אחת היאך היה יכול להמשיך ללכת איתם.

ועוד וורט במלחמת אברהם אבינו עם המלכים להצלת לוט כתיב
יא וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם--וַיֵּלֵכוּ. יב וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם. יג וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם. יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.
ולכאורה מה פתאום הקדים פסוק ט"ז את הרכוש ללוט, והרי עיקר הרדיפה של אברהם הייתה עבור לוט?
ותי' הרה"י שהם ידעו שאברהם רוצה להציל את לוט ולכן השמירה על לוט הייתה הדוקה יותר, אך אברהם אבינו בטכסיסי המלחמה הראה להם שהוא בעיקר רודף אחרי הרכוש, כדי שיהיה לו יותר קל להציל את לוט.

זכורני שאמר שהפסוק "והותירך ה' לטובה" הוא מהפסוקים הקשים להבנה, איזה ברכה יש במה שנקראים שיריים?!

[מה שנכון נכון]

וענה לפי המובא באחד מספרי תולדות החת"ס, שסיפרה בתו הנודעת מרת שמחה להמן ע"ה שאביה הקדוש היה נוהג לברך אותה מדי ליל שבת בברכת 'ישימך אלוקים כשרה רבקה וכו'' תוך שהוא שם ידיו על ראשה. והנה דבר פלא, באותו שבוע שבו ראתה לראשונה בחייה נמנע אביה מכאן ואילך מלגעת בה ולא שם יותר את ידיו על ראשה, זאת למרות שהיא לא סיפרה לו על העניין כלל.

למען הדיוק: באותה פעם לא בירך אותה כלל (ובכתה, וכששאלה אמה לאביה השיב וכי אינך רואה שאיני יכול לברכה כעת, ובדקה ומצאה שאז התחילה לראות). וכן מכאן ואילך לא בירך אותה אלא בזמן שהיתה טהורה. זכרון למשה (עמ' 171 באוצה"ח).

[צולניק]

..

[דעת_האברך]

כשהיה הגאון זצ"ל בחיים חיותו היתה לי הרגשה שהוא עומד בצל בישיבה, ואינו תופס את המקום המגיע לו לפי ערכו וייחוסו, והרבה בחורים לא התייחסו אליו ברצינות מספקת. איני כותב זאת מידיעה אישית אלא מהתרשמויות שהיו לי בזמנו משיחות עם בחורים בישיבה.

[ארי שבחבורה]

כשהיה הגאון זצ"ל בחיים חיותו היתה לי הרגשה שהוא עומד בצל בישיבה, ואינו תופס את המקום המגיע לו לפי ערכו וייחוסו, והרבה בחורים לא התייחסו אליו ברצינות מספקת. איני כותב זאת מידיעה אישית אלא מהתרשמויות שהיו לי בזמנו משיחות עם בחורים בישיבה.

לצערי הרב דבריך נכונים מאוד. אודה ואבוש שאף אני הייתי אחד מאותם 'הרבה בחורים שלא התייחסו אליו ברצינות מספקת' וחיפשו את קרבתו רק בשביל לשמוע עוד איזה וורט מחודד שיהיה אפשר 'למכור' אחר כך לכל העולם בשמו, ומאחורי הגב לגלגו עליו וזלזלו בו. להגנתי לא אוכל לומר אלא שזה היה היחס הרווח אליו בישיבה, לכל הפחות בתקופתי, למעט אולי יחידי סגולה. והוא רחום יכפר עוון.

[לא ידען]

כל הדברים שנכתבו כאן בשמו של רבי נחמן, כולם עד האחרון בהם, ידועים ומפורסמים שנים רבות טרם נולד.

איני מבין מה כבוד למנוח יש בהבאת כל ה'ווערטלאך' הללו כאילו בשמו.

יהי זכרו ברוך.

אתרום את חלקי המועט: נסעתי איתו משך תקופה ארוכה באוטובוסים עירוניים של 'אגד' באיזור בנייני האומה-רמות, וכל הנסיעה אחז ספר בידו ולמד.

[פרנקל תאומים]

בכתבה שהובאה לעיל, בתיאור של מסע ההלוויה ופירוט כל הסופדים במהלכה , שכחו לציין שאת מסע ההלוויה פתח משגיח הישיבה הגה"צ רבי שלמה פלאי שליט"א באמירת פרקי תהילים.

לגבי הוורטלאך, גם אני חושב שהדבר מקטין את דמותו, ולפלא על בוגרי הישיבה שלא חשו להכי.

[אוצר החכמה]

אני לא חושב כך. יש גם מעלה ביכולת להתבטא בחריפות ותמציתיות וכמו שכתבתי לעיל היה לו ממש חוש לזה. וכשם שאדם שיודע לומר דברי אחרים בביאור וסגנון יפה ראוי להשתבח בכך יש גם מה לשבח בזה.

אגב מי שקרה לו קצת כדבר הזה הוא ר' אייזל חריף שמרוב הסיפורים על חריפותו נשכחה גדלותו בתורה בכלל ובספרו על הירושלמי.

[מלאעולם]

בתור בוגר הישיבה וכאחד שהיה קצת ממכיריו איני חושב שהווארטים הללו מקטינים אותו. אדרבה, הם משקפים את דמותו המקורית והבלתי שגרתית. הוא לא היה עוד ת"ח. הוא לא היה עוד מגיד שיעור. הוא היה "ר' נחמן" על כל השמחה והפרישקייט ובעיקר מה שייחד אותו זה השערפקייט. הווארטים והחידודים הללו הם רק איכי תמצי להבין מה הוא היה.

ברור שכולו ורובו היה שקוע בסוגיות החמורות ביותר ושיעוריו תמיד היו עמוקים ורחבים מיני ים אם כי לא הזניח מעולם את עיון הפרשה והדקדוק בכל מילה ברש"י מה שקיבל בעיקר אצל רבותיו בבריסק.

היה דרשן בחסד. והוורטים המעניינים והחדים שפורסמו היוו רק עטיפה לסוכריות שמהן מהיה מוציא בדר"כ רעיונות מוסריים ועשה זאת רק בשביל לפתוח את לב השומעים.
חבל על דאבדין.

[משה ובני ישראל]

יש לציין שהגר"נ זצ"ל היה ג"כ בעל תפילה נפלא ויש שאמרו שסגנון תפילתו מזכיר במקצת את סגנון הגר"ש שבדרון.

[פרי_העץ]

יש לציין שהגר"נ זצ"ל היה ג"כ בעל תפילה נפלא ויש שאמרו שסגנון תפילתו מזכיר במקצת את סגנון הגר"ש שבדרון.

היכן היה בעל תפילה?

[משה ובני ישראל]

יש לציין שהגר"נ זצ"ל היה ג"כ בעל תפילה נפלא ויש שאמרו שסגנון תפילתו מזכיר במקצת את סגנון הגר"ש שבדרון.

היכן היה בעל תפילה?

בהיכל הישיבה בימים נוראים. (בפרט אחר פטירת הגר"ש שבדרון)

[ארי שבחבורה]

יש לציין שהגר"נ זצ"ל היה ג"כ בעל תפילה נפלא ויש שאמרו שסגנון תפילתו מזכיר במקצת את סגנון הגר"ש שבדרון.

היכן היה בעל תפילה?

בהיכל הישיבה בימים נוראים. (בפרט אחר פטירת הגר"ש שבדרון)

אתה לא מתבלבל עם אחיו ר' ירחמיאל שליט"א?

[משה ובני ישראל]

אתה לא מתבלבל עם אחיו ר' ירחמיאל שליט"א?[/quote]

אהה, יכול להיות. אם כך אז סליחה מכולם. (שמעתי הרב טוקר סתם ולא ידעתי שיש עוד הרב טוקר בחברון)

[שמר]

אתה לא מתבלבל עם אחיו ר' ירחמיאל שליט"א?

אהה, יכול להיות. אם כך אז סליחה מכולם. (שמעתי הרב טוקר סתם ולא ידעתי שיש עוד הרב טוקר בחברון)[/quote]
הפעמים היחידות שהיה ניגש היו ביארצייטים של הוריו ואז תפילתו לא היתה כ"כ דומה לתפילת הגר"ש שבדרון.......

[סטפנסקי]

מרגלא בפומיה עדיף שתי ברכות ראשונות מאשר אחריתא כל המתח הזה יתנו לא יתנו

[אליסף]

שמעתי פעם שכשלמד אצל ר' יאשע בער היה היחיד ששואל באמצע השיעור

[מלאעולם]

שמעתי פעם שכשלמד אצל ר' יאשע בער היה היחיד ששואל באמצע השיעור

משום מה זה לא הוזכר אבל ממה שידוע לי ממנו הוא השתתף גם מס' שנים בשיעורים אצל ר' דוד סולובייצ'יק שליט"א.

[ממרומי היער]

כל הדברים שנכתבו כאן בשמו של רבי נחמן, כולם עד האחרון בהם, ידועים ומפורסמים שנים רבות טרם נולד.

איני מבין מה כבוד למנוח יש בהבאת כל ה'ווערטלאך' הללו כאילו בשמו.

כנראה הרבה מהווארטים הוא לא המציא, אבל הוא היה מ'מעתיקי השמועה' של הווארטים המעוררים שעשוע ושמחה בבית המדרש.

[ממרומי היער]

נכנסתי פעם בהיחבא לחדרו בישיבה וחיטטתי במסמכיו הרבים שהיו שם: ראיתי שם רשימות של קבלות אישיות שעשה לעצמו, שתסמרנה שערות ראשי מהלזכירם, על הדקויות הכי קטנות, והחשבונות הפנימיים החבויים בלבו של עובד ה', ומתוך חתירה לנקיות במעשים ושמירה מפגעים (לא נעים לי לפרט).

[דרומי]

אולי משהו אחד בכל זאת? והחי יתן אל לבו

[שמר]

כל הדברים שנכתבו כאן בשמו של רבי נחמן, כולם עד האחרון בהם, ידועים ומפורסמים שנים רבות טרם נולד.

איני מבין מה כבוד למנוח יש בהבאת כל ה'ווערטלאך' הללו כאילו בשמו.

כנראה הרבה מהווארטים הוא לא המציא, אבל הוא היה מ'מעתיקי השמועה' של הווארטים המעוררים שעשוע ושמחה בבית המדרש.

לא רק שהיה ממעתיקי השמועה, גדלותו היתה בזה שידע איך "להוריד" ווארטים.

[איש_ספר]

קושיה מענינת שלו
הקשו התוס' בקידושין דאמאי לא אכלו מצה משום איסור חדש נימא עשה דאכילת מצה וידחה ל"ת דחדש
והקשה דהא קי"ל דא"א לצמצם ואיך אדם יכול לאכול בדיוק שיעור של כזית מצה וע"כ יאכל או קצת פחות או יותר וא"כ איך ע"י דין דחיה נתיר לו ופלפל בזה טובא

האם אין זה קושית/תירוצו של הרבי רבי יהונתן?

כידוע. קושיית הכרו"פ ותירוצו החריף של ר' איצקל המבורגר.

[שומר הגחלת]

נקודה נוספת שלא נכתבה, או לא הובהרה די הצורך.

היודע יבין, והלא יודע לא הפסיד, המנוח ז"ל שבע מרורים מהרבה גורמים בישיבה,חלקם בישיבה של מעלה וחלקם בישיבה של מטה, ואין כאן המקום להאריך, ואין מגמתינו לדבר רעה כאן. מה שכן צריך להוציא מהעניין הזה, שמעולם, אבל מעולם לא נשמע מפיו לה"ר על הנ"ל. הלוא בכושר האבחנה הדק שלו ובחריפות לשונו יכל לשים ללעג וקלס כל מי שלא התנהג אליו יפה. אולם הוא באצילות נפשו ובטוהר מידותיו ביכר לאחוז בפלך השתיקה, ועם כל זאת לא איבד את שמחת חייו והיה מגע יום יום להשתעשע בד"ת עם כל הפריש.

[לענין]

הראש ישיבה זצ''ל היה לו פרישקייט מיוחדת השמורה לבחורים בלבד.
ההתלהבות שהיתה אוחזת בו כאשר היה נכנס לעומק הסוגיא, מן המפורסמות היא.
וכל פעם שהיו מוצאים בדברי האחרונים ז''ל שדברו מהעניינים שעליהם דיבר היה שמח כמוצא שלל רב וטוחן הדברים הדק היטב.
כמו כן כאשר היה פוגש בשמחות וכיו''ב את ידידיו הגאונים שליט''א היה מיד מעלה בפניהם איזו קושיא או וורט (בבר מצוה שלי, שהיתה באלול, הוא פגש את המשגיח הגר''ד סגל שליט''א, ושאל אותו פשט במסילת ישרים. יצויין כי היה מגיע לשיחותיו של הגרד''ס במשכן שמואל -בית כנסת בגבעת מרדכי- ויושב לפניו כעבדא קמיה מריה, כאשר רמז מזה הגר''ד בהספדו). את הוורט עם 'נשיא נשיאי הלוי' שהביא ע''ז את מינויו של ר' אברהם יפה'ן לראש ישיבות נובהרדוק, אמר לי שקלסיה הגר''ש אויערבאך שליט''א.
ובמקום ענוותנותו - שבשבת היה מתפלל עם הבחורים בחב''ד וכד' - שם אתה רואה גדולתו, איך היה בידידות עם כלל תושבי הגבעה והיה נערץ עליהם עד מאד. כמו כן היה מקבל תמיד 'שיר המעלות' בשמחת בית השואבה של תולדות אהרן, היה מרבה בשמחה בכותל במוצאי שבועות, בכל מקום היה אהוב ונערץ. בישיבה היה את ה'סליחות של ר' נחמן', את הריקודים סביבו בשמחת תורה ברחובה של עיר, את החתן תורה שלו, הכל היה בנעימות מיוחדת שהוד קדומים נסוך עליה, ומי שלא ראה בעיניו לא ירגיש זאת.
את התקיפות, היה שומר נגד עקמות בלומד'ס. אחת ה'חולשות' שלו היה הרש''ש בכתובות עם המשולשים והמרובעים, שבזה היה ברור לו כהגרעק''א, באחד המחזורים הראה אחד מראשי הישיבה שליט''א פנים לשי' הרש''ש ור' נחמן עשה מזה מטעמים מגמרא ומסברא. לא היה אצלו דבר סתם, כל סברא, כל קושיא, בשיא הריתחא והברען.
בנוגע לחומרא הידועה שלו בנר חנוכה, שכבר הזכירו לעיל (שאגב שמעתי מעדי ראיה שגם כ''ק האדמו''ר מאמשינוב נוהג בשעת ההדלקה להזיז מיד את השמש מהנר, כדי שלא יהיה אבוקה) טענו לו הלמדנים שאין פסול אבוקה אלא בג' פתילות, ומה שנר בעל ב' פתילות פסול הוא מפני שבזמן מעשה ההדלקה יש כאן שלשה...
הוורט הידוע על 'ים התלמוד' שמי שמשפריץ סימן שהוא לא יודע לשחות, מודפס בהקדמתו לקונטרס שהוציאו ממנו שנה שעברה. נקוה שיכנס לעדכון הבא באוצר.
תנצב''ה.

[רון]

כעת חזרתי מניחום אבלים אצל מורי ורבי הגאון ר' ירחמיאל טוקר שליט"א היושב על אחיו ר' נחמן זצ"ל.
מה אומר ומה אדבר,
שעה של קורת רוח, כשהדברים יוצאים מפי מורי ורבי על התקופה של לפני 55 שנה עת ישיבת חברון מנתה 200 בחורים [הוא סיפר שבמבצע סיני היה בישיבה "חדר מצב" של הצבא, ובא לשם הנשיא "בן צבי" והתלוו אליו ר' מאיר חדש ואבא של הרבנים טוקר שהיה המזכיר בישיבת חברון, וב"צ שאל אותם כמה תלמידים הישיבה מונה, והמזכיר אמר על אתר 180 ור' מאיר חדש אמר על אתר 220. ולא פליגי המזכיר אמר מה שרשום במשרד ור' מאיר מנה את כל יושבי בית המדרש].
עוד סיפר שאחיו ר' נחמן היה לומד חברותא עם ר' משה קופשיץ בימי הבחרות באיזה בית כנסת באופן קבע, וכל פעם היה נכנס ר' משה קופשיץ עם איזה שטיקעל חזק ואומר לר' נחמן והוא בשיא הריתחא מתווכח בכל הלהט ודן בדברים עד כדי שדחאם והרב קופשיץ שהיה עדין נפש מאד "מקבל על הראש" עד שהשתרר איזה שקט מתוח והתיישבו שניהם עד שר' נחמן נתן לו כזה חיוך והרגישו ממש "עד שנעשו אוהבין זה לזה".
עוד סיפר שר' נחמן רצה לעבור לבריסק ור' יחזקאל סרנא בשום אופן לא הסכים וקרא לאבא שלו ואמר לו שאינו מוכן לזה בשום אופן, ולא עבר. והיה פעם שרצו לעבור שלשה בחורים חשובים מאד ר' שמואל טרוביץ ועוד אחד בשם והרפטיג ועוד אחד שאיני זוכר ובאו לדבר בלימוד אם ר' יאשה בער ומאד נהנה מהם [בפרט מהגר"ש טרוביץ זצ"ל] אלא שר' יחזקאל סרנא כששמע מזה, חיכה לו בשעה שבא ללמוד בביהנ"ס "בבא תמא" בבוכרים, ואמר לו שזה יגרום נזק גדול לישיבה אם יקבל כאלה חשובים ובאמת לא קיבלם.

עוד סיפר שם אחד מהמנחמים שהוא עצמו למד בפוניביז' וסיפר לר' דוד שאומרים בירושלים שנפתחת ישיבת בריסק ושמרן הגרי"ז יהיה לו קשר עם הבחורים, ואמר לו ר' דוד שאם זה נכון שיהיה קשר לבחורים עם הגרי"ז אין שאלה בכלל וכדאי לעזוב הכל בשביל זה, אבל הוא מסופק אם כך יהיה.

.
בקיצור שוה לקפוץ לשמוע קצת

שנזכה לדבר רק על בשורות טובות ישועות ונחמות

[שייף נפיק]

נכנסתי פעם בהיחבא לחדרו בישיבה וחיטטתי במסמכיו הרבים שהיו שם: ראיתי שם רשימות של קבלות אישיות שעשה לעצמו, שתסמרנה שערות ראשי מהלזכירם, על הדקויות הכי קטנות, והחשבונות הפנימיים החבויים בלבו של עובד ה', ומתוך חתירה לנקיות במעשים ושמירה מפגעים (לא נעים לי לפרט).

חרם דרבינו גרשום???

[מטעים]

באיזו ישיבה מלמד אחיו רבי ירחמיאל?

[גלאגוזים]

אור ברוך.

[ממרומי היער]

נכנסתי פעם בהיחבא לחדרו בישיבה וחיטטתי במסמכיו הרבים שהיו שם: ראיתי שם רשימות של קבלות אישיות שעשה לעצמו, שתסמרנה שערות ראשי מהלזכירם, על הדקויות הכי קטנות, והחשבונות הפנימיים החבויים בלבו של עובד ה', ומתוך חתירה לנקיות במעשים ושמירה מפגעים (לא נעים לי לפרט).

חרם דרבינו גרשום???

תורה היא וללמוד אני צריך, אם הייתי רואה את הרשימות הסודיות והפרטיות של אחד הגדולים, האם היית חושב פעמיים?

[לדעת חכמה]

IMGP1059.JPG (199.92 KiB) נצפה 11920 פעמים

[לדעת חכמה]

IMGP1073.JPG (188.13 KiB) נצפה 11918 פעמים

[טוב לי]

נקודה נוספת שלא נכתבה, או לא הובהרה די הצורך.

היודע יבין, והלא יודע לא הפסיד, המנוח ז"ל שבע מרורים מהרבה גורמים בישיבה,חלקם בישיבה של מעלה וחלקם בישיבה של מטה, ואין כאן המקום להאריך, ואין מגמתינו לדבר רעה כאן. מה שכן צריך להוציא מהעניין הזה, שמעולם, אבל מעולם לא נשמע מפיו לה"ר על הנ"ל. הלוא בכושר האבחנה הדק שלו ובחריפות לשונו יכל לשים ללעג וקלס כל מי שלא התנהג אליו יפה. אולם הוא באצילות נפשו ובטוהר מידותיו ביכר לאחוז בפלך השתיקה, ועם כל זאת לא איבד את שמחת חייו והיה מגע יום יום להשתעשע בד"ת עם כל הפריש.

ואנא דכירנא בעת שנתמנו ראשי הישיבה דעתה (הגרמ"מ פרבשטיין, הגר"ד כהן והגר"ש כץ), בסוף חורף תשנ"ז לאחר פטירתו של הגר"א פרבשטיין זצ"ל, ור' נחמן נותר במקומו, ואנו תלמידי הישיבה שלא השלמנו עם הפגיעה בכבודו קבענו לו שיעור כללי בהיכל הכולל, וכמדומה שעד לתקופה האחרונה היה שיעור כללי זה קיים.
עד היום ליבי מירתת כשאני נזכר בדברי הפתיחה לשיעור הראשון שהיה במעמד קהל עצום מבני הישיבה, והועבר ברמקולים לרחבה הסמוכה, בו ביאר במילים ספורות ובמתק שפתים את מאמר חז"ל "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", וכשסיים אמר "אין מה להוסיף ולא צריך להוסיף" והחל את שיעורו העמוק בסוגיות חזקת הבתים.