יואלמ כתב:שלום לכולם סיפר לי בחור שקרא השבת ב"יתד נאמן" סיפור שהנכדים של הרב משה ויינשטיין הגיעו לאחד מגדולי הליטאים
(מובא בסיפור אך איני זוכר לצערי)והוא סיפר להם שהבעש"ט פגש את הרמבם בשמים ואמר לו שבהילכות תלמוד תורה לרמבם בפרק ח' הלכה ח' יש טעות,הרמבם אמר שימחק אותה ולכן היום בפרק ח יש הלכה א'-ז',ח' אין וממשיך מ-ט'עד הסוף....
שחזרו נכדי הרב פיינשטיין לסבם אמר להם,טוב שאמרתם לי עכשיו הבנתי למה חסרה לי ההלכה
אגב כתוב באותיות קטנות ברמבם בהארות שעוד לפני הבעש"ט שינו שם את הסדר בתיוג ההלכות....
מי שמכיר /שמע /קרא את הסיפור ויוכל להסביר מה היה שם תבוא עליו הברכה..אשרייכם
איש_ספר כתב:יש בכלל חלוקה לאותיות בכתבי היד של הרמב"ם...?
איש_ספר כתב:[ר' משה התלוצץ איתם והפתאים עשו מזה סיפור וביזו את עצמם ואת ר' משה גם יחד].
מחולת המחנים כתב:שמעתי מאחד מראשי הישבות זצ"ל שהתבטא על סיפור זה ואמר, שנעשה נס וסיפור זה נמחק גם משבחי הבעש"ט.
וזאת מפני שהסיפור לא נזכר בשבחי הבעש"ט.
הגיונות כתב:מן העניין לציין שבנוסח קאפח אין כל השמטה.
אגב, לפני חודשים לערך, שח בפני אחד מעורכי רמב"ם (היוצא לאור עם פירושים וביאורים), שחשב להביא את הסיפור בתור הסבר לדילוג בהלכה ח', אך לאחר מחשבה החליט שזה 'יותר מידי' לרמב"ם רציני...
איש_ספר כתב:יש בכלל חלוקה לאותיות בכתבי היד של הרמב"ם...?
סגי נהור כתב:מדאתינן להבעש"ט והרמב"ם, האם ישנו איזשהו הסבר למה שמביא בעל התולדות (צפע"נ פ' יתרו) בשם רבו הבעש"ט (וכן הוא בדגמ"א בפ' עקב) אודות איגרת הרמב"ם שכתב לאנשי מדינה אחת שכפרו בתחיית המתים, שנשמתם נמשכת מהסט"א מפני שאכלו מאכלות אסורות? האם זהו נוסח אחר לאיגרת תחיית המתים שבידינו, או שמא גם זה מהדברים שקיבל הבעש"ט מהרמב"ם בשמים?
האם יש מי שעסק בנושא זה?
חלמישצור כתב:איש_ספר כתב:יש בכלל חלוקה לאותיות בכתבי היד של הרמב"ם...?
התשובה היא שלא, כמובן. החלוקה ברוב ככל כת"י העתיקים - גם זה שהרמב"ם חתם עליו בכתי"ק "הוגה מספרי אני משה ברבי מימון ז"ל" - היא פשוט רווח ניכר בין ההלכות.
החלוקה להלכות באותיות היא מן המדפיסים המאוחרים, ופעמים רבות מאוד כידוע, אינה תואמת לכתה"י המקוריים יותר. והדברים עתיקים.
חלמישצור כתב:עיין בהקדמות המהדורות המדויקות, הרב יוסף קאפח, הרב נ"א רבינוביץ ("יד פשוטה"), הרב שילת, מהדורת פרנקל, מהדורת אור וישועה ועוד.
ארופאי כתב:זכורני מהגר"ש אויערבאך ששח באחד העתים כי פעם בהיותו אצל מרן הגרי"ז, הזכיר הגרי"ז איזה רמב"ם וביקש הספר ודפדף בו הלוך ושוב ולא מצא, תוך כדי החיפוש הפטיר 'פרח המיימוני', ואמר הגר"ש כי אף אחד מהנוכחים לא הבין למה תרמוז אמירתו הצחה, אכן הוא הבין וחייך והשיבו הגרי"ז בחיוך מרוצה שתפס כוונתו. וכוונתו היתה למעשה זה המובא בשבחי בעש"ט- שהר"מ הודה לד' הבעש"ט וחזר בו ממש"כ בס' הי"ד, ומחק הר"מ הלכה זו, 'ופרח המיימוני' מכל הספרים הנדפסים.. וכיוון הגרי"ז בדרך צחות שלא מצא הרמב"ם כי 'פרח המיימוני'..
-אכן באמת לא נמצא ל' 'פרח המיימוני' בשבחי הבעש"ט הנ"ל, ושמא יש מקור אחר למטבע לשון זאת עפ"י האגדה הנ"ל-
ובעיקר הדבר, ודאי הגרמ"פ התלוצץ, וכמש"כ אי"ס, ואינו חשוד להיות מן הפתאים שיאמינו להבלים כאלו.
מתעמק כתב:משום מה לא עיינו כולם בגליון 'נחלתנו' שצירף 'כותי אדמוני'. והרב מה שנכון הבין שמדובר בסיפור נוסף. ועל כן הנני מצרפם כתמונות (הנראות בלי הורדת הלינק)
אך לא כן, מאחר שבשניהם נזכר שמו של הגר"ר בן הגרמ"פ, ובשניהם הסיפור מהבעש"ט, וזה שבנחלתנו אף נמצא בספר השבחים, פשוט שמדובר בסיפור אחד שהשתנה במשך המקום והזמן (ומשום מה לא ראה שום אחד צורך או אפשרות לברר אצל הגר"ר שליט"א מה בדיוק קרה).
מָרוֹקַאִי זן חזו''א כתב:מתעמק כתב:משום מה לא עיינו כולם בגליון 'נחלתנו' שצירף 'כותי אדמוני'. והרב מה שנכון הבין שמדובר בסיפור נוסף. ועל כן הנני מצרפם כתמונות (הנראות בלי הורדת הלינק)
אך לא כן, מאחר שבשניהם נזכר שמו של הגר"ר בן הגרמ"פ, ובשניהם הסיפור מהבעש"ט, וזה שבנחלתנו אף נמצא בספר השבחים, פשוט שמדובר בסיפור אחד שהשתנה במשך המקום והזמן (ומשום מה לא ראה שום אחד צורך או אפשרות לברר אצל הגר"ר שליט"א מה בדיוק קרה).
רבותי!
במטותא. אולי שמישהו יקח יוזמה, וישים סוף לסיפור הבדים הזה, וילך לשאול את הגאון ר' ראובן פיינשטיין (שכמובן יזים את הדברים)...
איש גלילי כתב:מָרוֹקַאִי זן חזו''א כתב:מתעמק כתב:משום מה לא עיינו כולם בגליון 'נחלתנו' שצירף 'כותי אדמוני'. והרב מה שנכון הבין שמדובר בסיפור נוסף. ועל כן הנני מצרפם כתמונות (הנראות בלי הורדת הלינק)
אך לא כן, מאחר שבשניהם נזכר שמו של הגר"ר בן הגרמ"פ, ובשניהם הסיפור מהבעש"ט, וזה שבנחלתנו אף נמצא בספר השבחים, פשוט שמדובר בסיפור אחד שהשתנה במשך המקום והזמן (ומשום מה לא ראה שום אחד צורך או אפשרות לברר אצל הגר"ר שליט"א מה בדיוק קרה).
רבותי!
במטותא. אולי שמישהו יקח יוזמה, וישים סוף לסיפור הבדים הזה, וילך לשאול את הגאון ר' ראובן פיינשטיין (שכמובן יזים את הדברים)...
דוקא מג"ש בישיבתנו (מתלמידי הגרי"ז) סיפר סיפור זה בשיעור בטענה ששמע זאת מפי בנו של הגרמ"פ (אינני זוכר אם זה היה ר' ראובן או שם אחר), והפנה את אחד הבחורים להתקשר לבנו של הגרמ"פ, ועד כמה שזכור לי הוא התקשר, והסיפור אושר.
אין בדברי משום התייחסות למוזריותו של הסיפור, אלא לאמינותו בלבד. כמו"כ הוא סיפר את הסיפור בגירסא קצת שונה, אלא שהרעיון זהה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 365 אורחים